ו - תז

הָיָה אוֹמֵר לְעִנְיַן הִתְרַחֲקוּת הָאָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁכְּמוֹ שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת כְּשֶׁאָדָם חוֹלֶה בְּעֵינָיו אוֹ בְּרֹאשׁוֹ אֵין נוֹתֵן מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ אֶלָּא הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּדֵּל וּמִתְעַסֵּק בְּרוֹפְאִים וּרְפוּאוֹת לְרַפְּאוֹתָם מַדּוּעַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵּן גַּם בַּתַּחֲלוּאִים הָרוּחָנִיִּים שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא חוֹלֶה בְּעֵינָיו וּפוֹגֵם בָּהֶם בִּרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, אוֹ כְּשֶׁמֹּחוֹ מְעֻוָּת בִּשְׁטֻיּוֹת, אוֹ כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה בְּפִיו בְּדִבְרֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, יְחַפֵּשׂ גַּם אָז רוֹפֵא נֶאֱמָן וּרְפוּאוֹת אֲמִתִּיּוֹת הַנִּמְצָאוֹת בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא (משלי ד), כִּי הַצַּדִּיקִים הַדְּבוּקִים בַּתּוֹרָה בֶּאֱמֶת הֵם הֵם הָרוֹפְאִים הַטּוֹבִים הַיּוֹדְעִים הֵיטֵב אֵיךְ לְרַפְּאוֹתוֹ.