ו - תיז

בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר הַרְבֵּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת הָרָצוֹן שֶׁצָּרִיךְ תָּמִיד לִרְצוֹת וְלִכְסֹף לְהִתְעַלּוֹת מִמְּקוֹמוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, אַף כְּשֶׁנִּמְצָא בְּמָקוֹם שָׁפֵל וְחֹשֶׁךְ. הָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּהוּ הַמְרֻמָּז בְּשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ בְּאָמְרָם "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד), הַיְנוּ נַעֲשֶׂה בְּוַדַּאי אֶת כָּל הַצִּוּוּיִים שֶׁהֻזְהַרְנוּ עֲלֵיהֶם אֲבָל חֲפֵצִים אָנוּ לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ עוֹד וְעוֹד בְּעִנְיָן זֶה. כִּי אֵינֶנּוּ רוֹצִים לַעֲמֹד עַל מַדְרֵגָה אַחַת רַק אָנוּ רוֹצִים בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהָבִין עָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר וּלְהַדֵּר בָּהֶם וּלְהִתְעַלּוֹת עַל יָדָם עוֹד וָעוֹד, שֶׁכָּל זֶה נִכְלָל בִּבְחִינַת שְׁמִיעָה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (זוהר פנחס רל) שְׁמִיעָה בְּלִבָּא תַּלְיָא. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ 'נַעֲשֶׂה', וְנִשְׁמַע בְּהַמִּצְוָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבָזֶה מִשְׁתַּבְּחִין יִשְׂרָאֵל עַל שֶׁאָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּה מַרְאֶה גֹּדֶל יִקְרַת חֲבִיבוּת הָעֲשִׂיָּה שֶׁעוֹשִׂין, כְּשֶׁחֲפֵצִים בָּהּ לַהֲבִינָהּ וּלְהִשְׁתַּדֵּל בָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר.