ו - תסב

הָיָה נוֹהֵג בְּהָלְכוֹ לְנַחֵם אֲבֵלִים. לוֹמַר לָהֶם וּלְנַחֲמָם עַל פִּי מַה שֶּׁאוֹמְרִים לָהֶם הַמְנַחֲמִים "הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם". שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵיךְ יְכוֹלִים אָנוּ לְנַחֵם הָאֲבֵלִים עַל צָרָתָם הַקָּשָׁה שֶׁלָּהֶם וְכִי מַרְגִּישִׁים אָנוּ הֵיטֵב צָרָתָם וּכְאֵבָם הַקָּשֶׁה? וְעוֹד לָמָּה מַזְכִּירִים כָּעֵת בְּעֵת הַצָּרָה שֶׁל הָאֲבֵלִים, צָרָה נוֹסֶפֶת שֶׁל "שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיּוֹן"? וְעוֹד כְּדִבּוּרֵי נֶחָמָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמּוֹדִיעִים וּמַכְרִיזִים אָנוּ וְאוֹמְרִים לָהֶם לַאֲבֵלִים גַּם אָנוּ הַמְנַחֲמִים אֲבֵלִים אָנוּ כִּשְׁאָר כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲבֵלִים עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַקָּשֶׁה, וּבְעִנְיָן זֶה כָּל יִשְׂרָאֵל אֲבֵלִים, וּמִשּׁוּם כֵּן גַּם אָנוּ שַׁיָּכִים לַאֲבֵלוּת וְנִתָּן אַף לָנוּ רְשׁוּת לְנַחֵם אֶתְכֶם בְּצָרַתְכֶם הַקָּשָׁה שֶׁפָּקְדָה אֶתְכֶם.