ו - צב

רַבִּי מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן הי"ד לֹא הָיָה הוֹלֵךְ לְהִתְבּוֹדֵד בַּיַּעַר, וְכָל תְּפִלּוֹתָיו וְהִתְבּוֹדְדוּתוֹ הָיָה עוֹרֵךְ בְּצִיּוּן רַבֵּנוּ זַ"ל, וְכֵן רַבִּי שְׁמוּאֵל הוֹרְבִיץ זַצַ"ל בִּשְׁהוּתוֹ בְּאוּמַן נָהַג כֵּן בְּטוֹעֲנוֹ, 'שָׂדוֹת יֵשׁ לִי גַּם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל', וְכָל זְמַן שֶׁאֲנִי בְּאוּמַן רְצוֹנִי לְהִשְׁתַּטֵּחַ בַּצִּיּוּן מַה שֶּׁיּוֹתֵר. (וראה עוד בחלק ד סימן תקיד. תקטז).