אות - קנג
שיחות הר"ן - Sichos HaRan
בלקוטי תנינא סימן ע"ח בענין הנהגת הפשיטות וכו', כי לפעמים הצדיק איש פשוט לגמרי שקורין פראסטיק וכו' עין שם, יש בזה הרבה לספר איך ובאיזה ענין נאמרה זאת התורה, אך אי אפשר לציר בכתב כל מה שעבר בענין זה. אך אף על פי כן ארשם מה שאפשר: (שט):
I heard in his name that he said: the essence of what he attained to his level was only through the matter of "prostik" [simplicity] — that he spoke much and conversed much between himself and his Maker, and said much Psalms with simplicity. And through this specifically he attained what he attained (318). And he said: If I had known that Hashem Yisburach would make from me what I am now — meaning such a novelty — I would have done in one day what I did in an entire year (meaning he would have hastened so much in his service that what he served Hashem Yisburach in an entire year he would have done in one day).
דע כי זאת התורה נאמרה בשבת נחמו באומאן סמוך להסתלקותו. ומעשה שהיה כך היה. באותה העת בסמוך נכנס לדירה אחרת שנסתלק שם (שי). ואותה הדירה היתה טובה לפניו מאד לישב בה, כי היה לו שם רחבת ידים ואויר יפה כי היה שם גן לפני החלונות. אך הדירה היתה של וכו' (שיא). וסמוך לשבת נחמו נכנס לשם. ועל אותו השבת נתקבצו כמה אנשים חדשים גם ישנים שבאו אליו על שבת קדש והיה קבוץ גדול:
And he greatly yearned for the virtue of service in the aspect of "prostik" in truth, and said: "Oy oy prostik." He also said that he spoke with several great Tzadikim and they also said that they attained their level only through the matter of "prostik" — that they engaged in their service with complete simplicity, in hisbodidus and conversation between themselves and their Maker etc. And through this they attained what they attained. Praiseworthy are they.
ובליל שבת קדש נכנס מחדרו לבית שהיה העולם מקובצים שם. והיה חלוש מאד מאד כמעט לא היה לו כח לדבר. ותכף קדש על הכוס. ואחר הקדוש ישב אצל השולחן ולא חזר לחדרו תכף כדרכו תמיד בעת הקבוץ. וישב בחלישות גדול והתחיל לשיח ולדבר מעט בחלישות ובעיפות גדול:
318. RAK: Shivchay HaRan 13.
ענה ואמר: מה אתם נוסעים אצלי? הלא אני איני יודע עתה כלל?! (שיב) כשאני אומר תורה יש לכם על מה לנסע ולבוא אלי, אבל עתה על מה באתם? הלא אני איני יודע עתה כלל?! כי אני עתה רק פראסטיק לגמרי. והאריך בשיחה זאת וכפל ושלש כמה פעמים שאינו יודע כלל ושהוא רק איש פשוט לגמרי ושהוא פראסטיק. ואז אמר שהוא מחיה את עצמו עתה רק במה שהיה בארץ ישראל (שיג). והאריך בשיחה זאת שבאמת לאמתו אינו יודע כלל וכלל לא ושהוא רק פראסטיק לגמרי, רק שהוא מחיה את עצמו במה שהיה בארץ ישראל (שיד):
Related to section 17 in Likutay Tinyana, beginning: "One must be very careful to be joyful on Shabbas" etc. — all this was said on holy Shabbas eve (319). And at first he asked me: Are you joyful on Shabbas? I answered: I am sometimes aroused in some fear on Shabbas (which is called "frum"). And I said to him in these words: "Ich bin amol frum" [I am sometimes pious/fearful]. And he answered: That is not so — the main thing is joy.
ומתוך שיחה זאת התחיל לדבר ולבאר כל ענין הנורא ההוא איך מחיה את עצמו בעת הפשיטות מהדרך של ארץ ישראל. ושבזה מחיין את כל הפשוטים שבעולם (שקורין פראסטאקיס), הן לומדים ובעלי תורה בעת שבטלים מן התורה, הן אנשים פשוטים שהם פראסטאקיס גמורים. אפלו אומות העולם צריכים לקבל חיות וכו' וכו', כמבאר כל זה בסימן הנזכר לעיל עין שם היטב. ובתוך זה נכלל מה שנכנס לדירה הנ"ל כי מבאר שם: וגם עכשו כאן בחוץ לארץ באין ישראל לפעמים למקום וכו', וישראל באין לשם וכובשין המקום ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל. והיו יכולים לומר גזלנים אתם וכו' (רש"י על בראשית א א), אך על ידי "כח מעשיו" (תהלים קיא ו) על ידי זה יש לנו כח לכבש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל. כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' (שם ברש"י הנ"ל) כמבאר שם זה היטב. וגמר כל ענין התורה הזאת:
And then he rebuked me greatly to be joyful specifically on Shabbas. And then he said the entire matter printed in Likutay Tinyana section 17 mentioned — about the greatness of the virtue of joy on Shabbas. And it is included there that also fear — the primary elevation of it comes specifically through the joy of Shabbas — meaning that the main thing is only the joy on Shabbas, and specifically then the fear rises — which is what is called "frum." And he went on very greatly in this holy discourse and rebuked us and me especially — to strengthen ourselves to be joyful and of good heart on Shabbas, and to multiply in Shabbas delights etc. as is printed there. And he said: Is it not true that all of a person's expenditures are fixed except the expenditures of Shabbosos and Yom Tov etc. (320). And he said: Is it not true that even a simple householder rejoices on Shabbas with his fish and his zhupitze [kugel].
ואחר כך בא בשמחה גדולה וצוה לזמר אזמר בשבחין תכף (שטו) קדם נטילת ידים לסעודה (מה שדרכו היה תמיד לזמר אחר ברכת המוציא). וגם, בעתים הללו שהיה חלוש מאד על פי רב לא היו מזמרים כלל, אך עכשו מגדל השמחה צוה לזמר תכף. וגם הוא בעצמו היה מזמר עמנו יחד. ואחר כך היה מדבר ומשיח עמנו הרבה בשמחה גדולה ובחן אמתי נפלא ונורא מאד מאד. וישב כל הסעודה בשמחה רבה ודבר והשיח הרבה עמנו וחזק אותנו מאד מאד בכמה וכמה לשונות וקצת מזה נדפס. ואז צעק מעמק הלב:
And afterward he said to me: Now you will have something to be melancholy about. His meaning: since he had greatly rebuked me to be joyful on Shabbas, it could be that I would be melancholy, Heaven forbid, even more from this very thing — because I need to be joyful on Shabbas and do not merit it. (And in truth he had perceived my thought about this — for immediately at the time of his saying all the aforementioned, worries had begun to arise in my mind about how one merits joy on Shabbas.) And through these holy words he said, "Now you will have" etc. — through this he consoled and greatly strengthened me: that in any case I should not be melancholy from this very thing — that I am obligated to rejoice on Shabbas, as mentioned.
גיוואלד זייט אייך ניט מיאש! (אהה! אל תיאשו את עצמכם!) ואמר בזה הלשון: קיין יאוש איז גאר ניט פאר האנדין! (שטז):
Also at the time when he was greatly rebuking me about this to be joyful on Shabbas, I answered and said: I desire and greatly want to be joyful on Shabbas. (And my intent was: even if I do not merit joy on Shabbas, at least I want very much to be joyful. And I had already heard much from him about the great virtue of desire and longing etc.) (321). He answered and said to the world: Did you hear what he says? It is good what he speaks!
ואי אפשר לציר הרמזים שרמז לנו בתנועותיו הקדושים איך להתחזק עד אין קץ ותכלית. והתפאר בעצמו שהוא עתה בשמחה גדולה. ואמר שהוא ביראה ובשמחה. ואמר בלשון אשכנז: איך בין היינט פרום פריילך. ולציר ולבאר החן האמת והיפי והפאר והקדושה והיראה והשמחה של אותו השבת לא יספיק כל עורות אילי נביות לבאר:
Also he rebuked us then to sing many zemiros on Shabbas (322), and not to look at any obstacle from certain people sitting at the table who seem to not desire this — rather to strengthen oneself to sing zemiros with joy. And to conduct the table the entire day of Shabbas with great joy, for the main thing is joy on Shabbas.
ואז ראינו ישועת ה' ונפלאותיו ונוראותיו העצומים שהוא חומל על עמו ישראל בכל עת שמתוך העלמה והסתרה כזאת נתהפך לרצון כזה. שבתחלה לא היה יודע כלל באמת, ומתוך אינו יודע כזה בא לידי התגלות כזה. ואם באמת אין אנו יודעין כלל בענינו הקדוש בפרט בענין האינו יודע שלו שהוא ענין עמק ונסתר מאד, ואמר בעצמו שהאינו יודע שלו הוא חדוש יותר מידיעה שלו כמבאר במקום אחר (שיז), אך אף על פי כן במה שמתנוצץ בדעתנו ראינו אז נפלאות ונוראות אשר אי אפשר לבאר ולספר. והעקר מה שראינו ישועת ה' מה שחמל עלינו ברחמיו הפשוטים וגלה לנו דברים האלה, שהיו מחיין אותנו ומחזקין אותנו מאד מאד בלי שעור וערך את כל אחד ואחד מהיושבים שם. וכל אחד נדמה לו שעמו לבד הוא מדבר ושאליו לבד מגיעים כל הדברים האלה. וגם בחסדו הגדול כבר זכינו להחיות עם רב עם הדברים האלה. ועדין דבריו חיים וקימים ונאמנים ונחמדים לעד ומחיין נפשות הרבה. מה אדבר, חסדו גבר עלינו ואמת ה' לעולם:
319. RAK: This discourse was said between the Ninth of Av 5568 and Rosh HaShanah 5569.
אחר כך ביום ראשון שכתבתי זאת התורה, ואחר כך הבאתי הכתב לפניו. ותפס בידו ברפיון ידים, ומחמת זה נפל מידו לחוץ על הארץ לפני החלון שהיה עומד לפניו אז והסתכל בו לחוץ לתוך הגן. והגבהתי הכתב וחזרתי ומסרתי לידו הקדושה והסתכל וראה בו כל מה שכתוב עד הסוף. אחר כך ענה ואמר: מה זה כתבת? הלא זה שחתי לי בעצמי! (בלשון אשכנז: וואס האסטי דא אוף גישריבן? דאס האב איך מיר אזוי גישמוסט.) והדברים עתיקים:
320. RAK: See Beitzah 16a.
אמר הכותב, ידידי הקורא, עין היטב בהתורה השיך לזה הספור ב"לקוטי תנינא" סימן ע"ח המתחלת ואתחנן וכו', ואז תבין היטב ספור הזה ויונעם לנפשך לעד:
321. RAK: See above 12, 14. See below 260.
Loading comments…