א)

סיפור מחכם יחזקאל (הוא חכם ספרדי גדול איש אלקי וכו') ז"ל כהן הוא הי' צדיק גדול בעל גילוי אליהו ז"ל וחכמי הספרדים מצפת מספרים הרבה עליו מעט שאני זוכר אכתוב בזה הוא הי' שלושים שנה סגור ומסוגר במירון אצל ציון התנא האלקי ר' שמעון בן יוחאי זצ"ל ואז לא הי' עדיין המושב זקנים שם וגם בהחצר של הציון הק' לא הי' דר אז שום איש רק הוא לבדו הי' שם תמיד ובנו חכם ציון כהן מצפת הי' שולח לו מאכל וכל הצריך ע"י חמר (איש שיש לו חמורים הי' נוסע פעם או שתי פעמים בשבוע ע"י החמורים שלו ומביא לו המאכלים וכו') והוא הי' יושב שם על התורה ועבודה יומם ולילה והי' מתמיד ומשגיח על הנר תמיד והי' הולך להמגידו (הוא המעיין של מירון) ושם יש מקום שקורין אותו מקוה של ר' שמעון הי' הולך שם בחצות לילה קודם חצות ושם הוא מדבריות ומקום שכיח חיות רעות זאבים וברדלסים אפי' כהיום ומכ"ש אז שאז לא הי' שם יושוב כלל ופעם אחת הניח את החצר פתוח וכשחזר לביכנ"ס הרשב"י ז"ל ששם הי' יושב תמיד מצאו פתוח ומלא חיות זאבים וכ' ולקח את המקל וגרש אותם לחוץ ומאז והלאה הי' משתדל לעשות מקוה בחצר וזהו המקוה שיש בחצר שהוא עשה אותה. ופעם אחד צוה להחכמים שבאו על ציון רשב"י זיע"א שישלשלו אותו לתוך המערה ששם מונח הרשב"י זיע"א (כי האריז"ל היו משלשלים אותו לתוך המערה כי פתח המערה הי' פתוח אז) וכאשר שלשלו אותו עד חציו נעשה פניו חוור מאוד והרעיש שיחזרו אותו לחוץ. ופעם אחר נעשה שם הר' יחזקאל הנ"ל פתאום סומא משתי עיניו (מחמת שיש סכנה להיות יחידי שם אצל קבר רשב"י זיע"א כמובא בכתבי האריז"ל) וכאשר בא בערב שבת ק' החמר הנ"ל להביא לו מה שצריך על שבת ראה אותו שהוא סומא ממש שאפילו המראה אינו רואה רק ממשמש וכו' והוא הזהיר לו שלא יספר לבנו ולשום אדם מזה כלל וכלל והחמר הנ"ל כשבא בחזרה בערב שבת לפנות ערב לצפת ת"ו ושאל אותו בנו על שלום אביו והשיב לו כלאחר יד והבין בזה שיש דברים בגו וביקש שיספר לו ולא רצה כאשר הזהירו והכלל שהשביע אותו שהוכרח לאמור לו וגם הבטיח לו שהוא יראה שאביו לא יכעס עליו כי הוא אשם בזה שהשביעו. וסיפר לו כל הענין שהוא מצא אותו סומא וביקש ממנו שיוליך אותו להציון הק' ועשה כן וכאשר הוליך אותו להציון הק' צוה עליו שיחזור לצפת ולא יספר לשום איש כנ"ל ותיכף אחר ש"ק שכר בנו החכם ציון כהן הנ"ל את החמר הנ"ל ונסע אתו למירון וכשבאו למירון מצאו אותו שהוא יושב על התורה ועל העבודה כמו כל אדם ואין שום היכר שהי' סומא כלל וכשראה את בנו בא אליו הביט בפנים זועפות להחמר מדוע סיפר והשיב לו בנו תיכף שהחמר אינו אשם בזה כי הוא השביעו וסיפר לו חכם יחזקאל לבנו שתיכף כאשר ביקש מהחמר שיוליך אותו להציון הק' והוליך אותו כנ"ל הניח ראשו על הציון הק' וביקש הרבה בבכי' הלא אני מוסר נפשי בשביל להיות אצלכם ולעבוד השי"ת ומדוע מגיע לי כך ומה יאמרו העולם שיהי' חילול השם וביקש כך עד שנרדם על הציון הק' וחלם לו שראה את רשב"י זיע"א ואמר לו שלא ירא ויהי' לו רפואה שלימה בקרוב וכשהקיץ עצמו ראה שכבר הוא בריא אולם ככל אדם:

וקודם הסתלקותו של החכם יחזקאל הנ"ל הי' מעשה שהנר שלו שהי' לומד אצלו נכבה והלך להנר תמיד לראות אם הוא דולק וראה שגם כן נכבה והתחיל להדליק הנר תמיד והרגיש שיש שם נחש גדול וינס הנחש משם להבית האחר ששם עומדים כהיום הגברים אצל הציון הק' והלך אחריו וכשבא להבית הפנימי אצל הציון הקדוש ראה שיושב ר' שמעון בן יוחאי ז"ל ואמר לו תדע שהגיע זמנך להסתלק מן העולם ומקומך הוא בצפת ומפני שהייתה כל הזמן אצלי בתורה בעובדת השם ע"כ יש לך זכות שראית אותי קודם ההסתלקות ובעוד שלשה ימים אתה נסתלק על כן תסע לצפת ותצוה לביתך וכן הוה שבא ביום הזה החמר ונסע עמו לצפת וצוה לביתו ונסתלק שם בשם טוב זיע"א:

ויש סיפור יפה מהחכם יחזקאל ז"ל הנ"ל שהלך להרהר לקבורת אהרן הכהן ז"ל עם כהנים אבל איני זוכרו היטב.