ב)

הרב הצדיק בעל הגור ארי' הנ"ל הי' קרוב למלכות כי המלך אהב אותו מאוד וכבדו בכל מיני כבוד וגדולה וחשיבות. ותחילת סיבת האהבה נתהווה מעת שקרה המעשה של היהודי והנכרי שישבו בשכינות וחנותם הי' קרוב רק מחיצת קנים מפסקת בין חנות לחבירו והיהודי הי' חנותו של סחורות יבשים כגון סוכר וכו' וכו' והנכרי הי' חנותו של סחורות לחים כמו נפט שמן וכו' ופעם אחת ישב היהודי בחנותו וספר ומנה את כספו והנכרי הציץ א"ז מדין סרק המחיצה וראה זאת ולקח בדעתו כמה מעות שלמים וכמה חצאים ומה גדולים ומה מעות קטנים כל אחד בפרוטרוט וכל הסימנים באיזה מטפחת הי' נכרך וכו' וכו' ואח"כ הלך למשטרה ומסר להם כי נגנב אצלו כך וכך מעות ונתן להם כל הסימנים כו"כ מעות קטנים וכו' ובאיזה מטפחת הי' כרוך וכו' ואומר שחושד לשכנו היהודי כי הוא גנב אותו והמשטרה עשתה תיכף חיפוש אצל היהודי ומצאה אצלו הכסף הנ"ל בשלימות עם כל הסימנים שמסר הנכרי ותיכף לקחו את כל הכסף יחד עם היהודי מביתו ואת היהודי חבשו אותו בבית האסורים ונתנו אותו למשפט. אבל היהודים לא החרישו כי נשבעו לפני הממשלה כי היהודי הנ"ל הוא איש כשר וישר והס מלהזכיר לחשדו על זאת כי גנב הכסף וזה רק בלבול שקר מאת הנכרי עליו. והכלל שהבית המשפט לא ידעו לשית עצות בנפשם איך להוציא לאור משפט ולברר האמת ועל כן הסתלקו מהמשפט והרימו אותו לבית המשפט הגבוה מהם וכן הם לא יכלו לברר האמת והסתלקו מהמשפט והרימו אותו לבית משפט הגבוה וכן הלאה עד שהביאו המשפט לפני המלך בעצמו. והמלך השיב כי דינו לבקר משפט ויתן זמן בעת שיוציא המשפט לאור כי עד אותו הזמן צריך ישוב הדעת. והנה כבר הגיע היום האחרון ועדיין אינו יודע לשית עצות בנפשו איך יוציא המשפט לאור והי' מצטער מאד על זה כי בושה וחרפה הוא לו שאינו יודע להוציא משפט לאור ולברר האמת על כן הלך בגן שלו לשאוף רוח וחשב על זה והנה זה הגן הי' רשות לכל בני העיר לילך לטייל והיו אז הרבה אנשים וילדים וכו' וכן התקבצו אז חבורת ילדים עברים וביניהם גם הבעל גור ארי' כי הי' אז ילד. והילדים הנ"ל לקחו את ר' לייב (בעל ה"גור ארי'") ועשו אותו לרב ודיין עליהם (בשחוק) והושיבו אותו על אבן גדול והתחילו לדון לפניו. וכאשר אז הי' הדין של היהודי והנכרי שיחה בפי כל על כן גם הילדים הנ"ל עשו אז המשפט הזה כי אחד מהם התחפש ודמה א"ע כמו הנכרי ואחד מהם כמו היהודי והשאר הילדים היו מביאים אותם למשפט לפני הרב (היינו הבעל גור ארי' הנ"ל) והמלך עמד מרחוק ומקשיב לקול צחוק הנערים ועומד בכיליון עיניים לשמוע בירור המשפט שיוציא. והבעל גור ארי' שאל את הנכרי מה עסקיך באיזה סחורות והשיב לו בסחורות לחים שונים כגון נפט שמן זפת וכו' ושאל את היהודי במה עסקיך והשיב לו בסחורות יבשים כגון סוכר אורז וכו' ונתן את הפסק ככה שייקחו את הכסף ויניחו אותו ביורה מורתחת של מים נקיים ואם יעלה שמנונית למעלה על המים זה סימן כי הכסף של הנכרי כי הוא אחז אותם תמיד בהם לחים ושמינים ועל כן היהודי גנב אותם משמנו. ואם לא יעלה שמנונית על המים זה סימן שהכסף הוא של היהודי כי הוא אחז אותם בידיים יבשים ושהנכרי מעולם לא אחזם ורק בלבול שקר עשה על היהודי והמלך עומד ושומע וכשמעו את הפסק דין הנפלא שהוציא הילד הזה כי ממש חכמת שלמה בקרבו דבקה נפשו בו ואהבו מאוד ושאל הילדים מי זה הילד ושם אביו ומקום מגורו ומאז קירבו ונעשה בן בית אצלו וכו'. וגם המלך הי' מלא שמחה כי הוציא אותו ממצודתו עכשיו יברר האמת וכולם יהללו אותו וישבחו אותו על רוב חכמתו ויראו ממנו וכן היה כי ביום המחרת יום המשפט נתקבצו כולם כל השרים והשופטים וכל העיר לראות ולשמוע משפט המלך, והוא שפט את המשפט כמו ששמע הנער הנ"ל וכל השומעים נבהלו מאד לשמוע חכמת המלך ויראו ממנו והנה לקחו הכסף והניחו אותו ביורה מורתחת ולא עלה שום שמנונית כלל וידעו כולם כי היהודי צדיק בבינו ונתנו לו תיכף כל הכסף שלו בחזרה והוציאו אותו לחירות בכבוד גדול ואת הנכרי שפטו אותו לעבודת פרך וכו' וכל ישראל נתנו תודה והודאה ושבח והודאה להשי"ת כי הוציא עבדו מבית האסורים ומיגון לשמחה ומאפילה לאורה וגם כי נעשה קידוש השם כי השי"ת נתן חכמה בלב המלך להוציא לאור צדקת היהודי לעיני כל.