Avodah Zarah 44a

אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר אמר לו משם ראיה הרי הוא אומר {שמות לב-כ} ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר {דברי הימים ב טו-טז} וגם (את) מעכה (אמו) הסירה מגבירה אשר עשתה (מפלצתה) וגו' וידק וישרף בנחל קדרון אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין ולא והתניא

אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר {מלכים ב יח-ד} וכתת נחש נחשת אשר עשה משה אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר {במדבר כא-ח} ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אוסר

דבר שאינו שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד וכיתתו אמר להם והלא כבר נאמר {שמואל ב ה-כא} ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דזרויי הוא כדמתרגם רב יוסף {ישעיה מא-טז} תזרם ורוח תשאם ומתרגמינן תזרינון ורוח תטלטלינון אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש ומדלא כתיב וישרפם וישאם ש''מ וישאם ממש מכל מקום קשו קראי אהדדי כדרב הונא

דרב הונא רמי כתיב {דברי הימים א יד-יב} ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב וישאם לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי דכתיב {שמואל ב יב-ל} ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה

היתה בה ששוה ככר זהב: {תהילים קיט-נו} זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א''ר יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א''ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין {דברי הימים ב כג-יא} ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א''ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי

למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו {מלכים א א-ה} ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו {מלכים א א-ה} ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו תנא כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו: