Beitza 35a

והלא מותרו חוזר ושמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר כל היכא דמותרו חוזר לא קבע דתנן הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחת אחת במלח ואוכל ואם טבל ונתן לפניו עשרה חייב ר''א אומר מן המעטן טהור חייב מן המעטן טמא פטור מפני שהוא מחזיר את המותר והוינן בה מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא וא''ר אבהו רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי מהדר ליה סיפא במעטן טמא וגברא טמא דמצי מהדר ליה מתניתין נמי במוקצה טהור וגברא טמא דלא מצי מהדר

ליה והלא מוחזרין ועומדין הן אלא אמר רב שימי בר אשי ר''א קא אמרת רבי אליעזר לטעמיה דאמר תרומה קבעה וכ''ש שבת דתנן פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר''א אוסר לאכול מהן עראי וחכמים מתירין ת''ש מסיפא וחכ''א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן טעמא דע''ש בשביעית דלאו בר עשורי הוא הא בשאר שני שבוע דבני עשורי נינהו אסורים מ''ט לאו משום דשבת קבעה לא שאני התם כיון דאמר מכאן ועד כאן אני אוכל למחר קבע ליה אי הכי מאי

אריא שבת אפילו בחול נמי הא קמ''ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ורמינהי היה אוכל באשכול ונכנס מגנה לחצר ר''א אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור חשכה בלילי שבת ר''א אומר יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור התם כדקתני טעמא ר' נתן אומר לא כשאמר ר''א יגמור בחצר יגמור אלא יוצא חוץ לחצר ויגמור ולא כשאמר ר''א יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למוצאי שבת ויגמור כי אתא רבין א''ר יוחנן אחד שבת ואחד תרומה ואחד

חצר ואחד מקח כולן אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן שבת לאפוקי מדהלל דתניא המעמר פירות ממקום למקום לקצור וקדש עליהן היום א''ר יהודה הלל לעצמו אוסר