Zevachim 119a

דכתיב {מלכים א ב-יא} והימים אשר מלך דוד על ישראל מ' שנה בחברון מלך ז' שנים [וגו'] ובשלמה כתיב {דברי הימים ב ג-ב} ויחל לבנותו בשנת ארבע למלכותו נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת: באו לנוב וגבעון [וכו']:

מנא ה''מ דת''ר {דברים יב-ט} כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלי' למה חלקן כדי ליתן היתר בין זה לזה א''ל ריש לקיש לר' יוחנן מעשר שני נמי ליתני א''ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה מעשר נמי לא הואי אי הכי פסח וקדשים נמי דשם שם מארון ילפי דכיון דארון לא הוה אינהו נמי לא הוו א''ל [דאמר לך] הא מני ר''ש היא דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להן זמן

אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב מעשר בהמה חובות שאין קבוע להן זמן הוא ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה מכלל דלרבי יהודה קרב אין דהאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב וגבעון לדברי רבי יהודה והא בעי בירה ולאו תני רב יוסף שלש בירות הן שילה ונוב וגבעון ובית עולמים הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר שני ואליב' דרבי יהודה:

באו לירושלים [וכו']: ת''ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואומר {ירמיה יב-ח} היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר {ירמיה יב-ט} העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה דברי רבי יהודה ר''ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר {תהילים קלב-יד} זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואומר {תהילים קלב-יג} כי בחר ה' בציון אוה למושב לו בשלמא למ''ד מנוחה זו שילה היינו דכתיב אל

המנוחה ואל הנחלה אלא למ''ד מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה אל הנחלה ואל המנוחה מיבעי ליה הכי קאמר לא מיבעיא מנוחה דלא מטיתו אלא אפילו לנחלה נמי לא מטיתו תנא דבי רבי ישמעאל זו וזו שילה רבי שמעון בן יוחי אומר זו וזו ירושלים בשלמא למאן דאמר מנוחה זו