ט
ימי מוהרנ"ת - Yemei Moharnat
בְּחֹרֶף שְׁנַת תקס"ה הַנַּ"ל צִוָּה עָלַי לַחֲזר וּלְהַעְתִּיק כַּסֵּדֶר כָּל הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ כְּתוּבִים אֶצְלִי בְּקוּנְטְרֵסִים מְפֻזָּרִים כְּמוֹ שֶׁנִּכְתְּבוּ בְּעֵת כְּתִיבָתָם אַחַר אֲמִירַת הַתּוֹרָה מִיָּד וְצִוָּה לַחֲזר וּלְהַעְתִּיקָם שֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבִים כַּסֵּדֶר שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִם לְכָרְכָם וְכֵן עָשִׂיתִי וְהֶעְתַּקְתִּים כַּסֵּדֶר עַל נְיָר טוֹב וּדְיוֹ יָפֶה וְרַבִּי נַפְתָּלִי קָרָא לְפָנַי מִלָּה בְּמִלָּה מִקּוּנְטְרֵסִים הַנַּ"ל וַאֲנִי כָּתַבְתִּי עַל הַסֵּפֶר וְנִמְשָׁךְ כְּמוֹ רֶבַע שָׁנָה עַד אַחַר פֶּסַח סָמוּךְ לְשָׁבוּעוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּכָל אוֹתוֹ הָעֵת לא גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרוֹצֶה לְהַדְפִּיסָם וּלְגַלּוֹתָם בָּעוֹלָם, כִּי בְּכָל אוֹתָן הָעִתִּים הָיָה דַּרְכּוֹ לְהַזְהִיר הַרְבֵּה לִבְלִי לְגַלּוֹת תּוֹרָתוֹ לְזָרִים אֲשֶׁר אֵינָם מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְגִלָּה קְצָת טְעָמִים עַל זֶה וְהָיִינוּ נִזְהָרִים בָּזֶה מְאד לְהַסְתִּיר וּלְהַעְלִים מְאד הַקּוּנְטְרֵסִים שֶׁנִּכְתְּבוּ
Afterward I came to him close to Rosh Chodesh Shvat. And Rabbainu zichrono livracha traveled to Tultchin to his uncle the Rav — our teacher, the Rav Baruch, zecher tzaddik livracha — for at that time peace still prevailed between them. Afterward Rabbainu traveled to Medvedevka and so on, and we accompanied him as far as the holy community of Linits. There he entered to visit the Rav — our teacher, the Rav Gedalya, zecher tzaddik livracha — who received him with great honor. And all the members of our group who had come with him he also received with great honor. And there we heard from the holy mouth of Rabbainu zichrono livracha a Torah teaching. In the year 5563 mentioned above, on Rosh Chodesh Kislev, my son Shakhnah — may he live — was born.
וּבְאוֹתוֹ הָעֵת בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת הָיִיתִי כַּמָּה פְּעָמִים אֶצְלוֹ מִנֶּעמִירוֹב וְהוּא הֶרְאָה בְּעַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַקְפִּיד עַל אֲשֶׁר אָנוּ בָּאִים אֵלָיו בִּתְמִידוּת כָּל כָּךְ וְהָיָה לָנוּ מִזֶּה מְנִיעוֹת וְיִסּוּרִים בְּכָל פַּעַם שֶׁרָצִינוּ לָבוֹא אֵלָיו פֶּן יַקְפִּיד עָלֵינוּ וּכְבָר לא הִשְׁגַּחְנוּ עַל שׁוּם מְנִיעוֹת מִבֵּיתֵנוּ וּמְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן, רַק זֶה עָמַד לָנוּ בְּמחֵנוּ לִמְנִיעָה שֶׁנִּדְמָה לָנוּ שֶׁהוּא יַקְפִּיד כְּשֶׁנָּבוֹא אֵלָיו מֵחֲמַת שֶׁזֶּה סָמוּךְ הָיִינוּ אֶצְלוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן גּדֶל עצֶם חִשְׁקֵנוּ לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה בְּכָל פַּעַם לִזְכּוֹת לַעֲמד לִפְנֵי הַדְרַת קְדֻשָּׁתוֹ וְכוּ' וְכוּ' הִתְגַבֵּר עַל הַמְּנִיעָה וְזָכִינוּ לָבוֹא אֵלָיו בְּכָל פַּעַם
During that same winter of 5563, the wedding of his daughter Moras Sarah — may she live — with her husband our teacher Yitzchok Ayzig — may his light shine — took place on Rosh Chodesh Nisan, a Thursday, in the holy community of Medvedevka. And Rabbainu zichrono livracha, when he had traveled to Medvedevka as mentioned, stayed there until after the wedding.
וְאַחַר שָׁבוּעוֹת שְׁנַת תקס"ה הַנַּ"ל בְּעֶרֶךְ שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁהָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּשָׁבוּעוֹת הַנַּ"ל הִתְעוֹרֵר לִי רָצוֹן לִנְסֹעַ אֵלָיו כִּי הָיָה צַר לִי מְאד בְּעִנְיַן דַּרְכֵי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְכוּ' אֲבָל הָיָה קָשֶׁה עָלַי מְאד לָבוֹא אֵלָיו מֵחֲמַת מְנִיעוֹת הַנַּ"ל, וְאָז הָיָה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי מְאד מְאד לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעָה הַנַּ"ל שֶׁלּא יַקְפִּיד עָלַי כַּנַּ"ל כִּי לא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֶשָּׂא פָּנַי לִכְנס לְפָנָיו לְבַקְשׁוֹ שֶׁיְּקָרְבֵנִי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחַר שֶׁזֶּה סָמוּךְ הָיִיתִי אֶצְלוֹ, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיָה חִשְׁקִי וּרְצוֹנִי חָזָק מְאד לִנְסֹעַ אֵלָיו
When I heard of this in Nemirov, I girded my loins and traveled to him at Medvedevka. I arrived to him zichrono livracha on the day of Purim, and I sat with him at the Purim feast. And he zichrono livracha danced extensively on that Purim. Also on Chanukah of that year, after the Torah teaching, he danced extensively. Also on Simchas Torah of that year he danced extensively. And likewise at the wedding of his daughter mentioned above he danced extensively. And he said afterward: "I danced a great deal this year," and so on. Something of this has already been briefly recorded elsewhere [see Sichus HaRan §131; Chayay Moharan §§116, 263] — that he wished to nullify the harsh decrees and edicts [funktion] that were then being proclaimed and so on, because through clapping of hands and dancing, harsh judgments are sweetened and so on.
וְרִחֵם עָלַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו הָעֲצוּמִים וְשָׁלַח בְּדַעְתִּי עֵצָה שֶׁאֶסַּע לִבְּרֶסְלֶב בִּשְׁבִיל לִכְרךְ הַסֵּפֶר שֶׁנַּעֲשָׂה מֵהַקּוּנְטְרֵסִים הַנַּ"ל שֶׁחָזַרְתִּי וְהֶעְתַּקְתִּי כַּסֵּדֶר כַּנַּ"ל, כִּי כְּבָר נִגְמְרוּ כַּנַּ"ל וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָּה עָלַי בְּעַצְמוֹ שֶׁלּא לְכָרְכָם בְּנֶעמִירוֹב מִפְּנֵי הַמִּתְנַגְּדִים הָרַבִּים שֶׁהָיוּ שָׁם כִּי אָז הָיִינוּ נִזְהָרִים מְאד שֶׁלּא לְגַלּוֹת תּוֹרָתוֹ לַחוּץ כְּלָל כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן צִוָּה עָלַי בְּעַצְמוֹ לְכָרְכָם בִּבְּרֶסְלֶב דַּיְקָא וּכְבָר הָיָה בְּדַעְתִּי קדֶם שָׁבוּעוֹת לַהֲבִיאָם לְכָאן לִבְרֶסְלֶב לְכָרְכָם, אַךְ לא אִסְתַּיַּע מִלְּתָא מִן הַשָּׁמַיִם וְעַתָּה אַחַר שָׁבוּעוֹת הָיִיתִי רוֹצֶה לָבוֹא לְפָנָיו אַךְ הָיָה לִי מְנִיעָה הַנַּ"ל וְהָיָה לִי לְשָׁלָל עֵצָה הַנַּ"ל שֶׁהִזְכִּירַנִי הַשֵּׁם בְּרַחֲמָיו לִנְסֹעַ בִּשְׁבִיל כְּרִיכַת הַסֵּפֶר הַנַּ"ל וְזֶה יִהְיֶה לִי תֵּרוּץ לְפָנָיו שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּאתִי וְאַגַּב אוּכַל לְדַבֵּר עִמּוֹ אִם אֶזְכֶּה וְכֵן עָשִׂיתִי וְנָסַעְתִּי תֵּכֶף וּמִיָּד לִבְּרֶסְלֶב בַּיּוֹם הַנַּ"ל וּבָאתִי בְּיוֹם שִׁשִּׁי בַּבּקֶר, וְיָרֵאתִי לִכְנס אֵלָיו וּלְהִתְרָאוֹת לְפָנָיו מֵחֲמַת בּוּשָׁה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ רָאָה אוֹתִי מִדֵּי עָבְרוֹ מֵחַדְרוֹ לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתִי בְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ עַל מָה בָּאתָ, הֵשַׁבְתִּי לוֹ לִכְרךְ הַסֵּפֶר וְשָׁאַל וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה הֻכְרַחְתָּ לָבוֹא בְּכַוָּנָה וְנֶאֱלַמְתִּי וְלא הֵשַׁבְתִּי לוֹ דָּבָר מֵחֲמַת אֵימָה אַחַר כָּךְ הָיָה בְּדַעְתִּי לֵילֵךְ מִיָּד לְהָאָמָּן הָעוֹסֵק בִּכְרִיכַת סְפָרִים וְלֵישֵׁב שָׁם אֶצְלוֹ כָּל הַיּוֹם כִּי יָדַעְתִּי רְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלּא לְהַנִּיחַ הַסֵּפֶר אֵצֶל הָאָמָּן אֲפִלּוּ פּה בְּרֶסְלַב, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הָאָמָּן הַכּוֹרֵךְ הָיָה מֵאַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ אֲבָל אָז הִקְפִּיד רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְאד לִשְׁמר הַקּוּנְטְרֵסִים שֶׁלּא יִגַּע בָּהֶן זָר
And I merited to be with him there from Purim until after Pesach, and I was present at the holy wedding of his daughter mentioned above. And I heard there the exalted Torah teaching: "For the sun He has placed a tent in them" [Likutay Moharan §49]. (And at the time this Torah was being said, he began only from the verse: "And he is as a groom going forth from his bridal chamber.") And the sheer magnitude of the obstacles I faced on this journey to Medvedevka — there is no way to estimate it.
וְהָיָה בְּדַעְתִּי לֵישֵׁב אֵצֶל הָאָמָּן הַכּוֹרֵךְ כָּל הַיּוֹם, וְלִבְלִי לְהִתְרָאוֹת פָּנַי לִפְנֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שַׁבָּת אֲבָל טוּבוֹ וְרַחֲמָיו שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהָיוּ בְּלִי שִׁעוּר, וְהַשְּׂמאל הָיָה דּוֹחָה מְעַט וּבַיָּמִין הָיָה מְקָרֵב הַרְבֵּה וְגַם הַדְּחִיָּה וְהַהִתְרַחֲקוּת הָיָה בְּעַצְמוֹ הִתְקָרְבוּת נִפְלָא לְמִי שֶׁחָפֵץ וְחָשַׁק בֶּאֱמֶת וְגַם עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג כָּךְ וּבְרַחֲמָיו הַנִּפְלָאִים שָׁלַח פִּתְאם אֶצְלִי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ לְבֵית הַכּוֹרֵךְ הַנַּ"ל וְאָמַר שֶׁרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה צִוָּה שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא (הַיְנוּ הַשָּׁלִיחַ הַנַּ"ל) יֵשֵׁב בִּמְקוֹמִי כָּאן אֵצֶל הַכּוֹרֵךְ
Afterward I returned from there in peace together with Rabbainu zichrono livracha — for I traveled with him to attend upon him along the way — and I heard much Torah and wondrous conversations from his holy mouth along the road. And I came home in peace. And shortly afterward my wife also left my father's table — may his light shine — and my father ceased providing for us. And we began from then on to be sustained at our own table, through G-d's kindness.
וְתֵכֶף רַצְתִּי אֵלָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְהָיָה בְּחַדְרוֹ הַקָּטָן שֶׁהָיָה לוֹ כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּדְרָשׁ מִן הַצַּד וּבָאתִי אֵלָיו בְּחַדְרוֹ הַנַּ"ל, וְהוּא שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וְאָז קֵרְבַנִי בְּרַחֲמָיו הַרְבֵּה וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה מְאד וְנִחַם אוֹתִי וְשִׂמַּח אוֹתִי וְחִזֵּק אוֹתִי הַרְבֵּה מְאד מְאד בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים הָעֲרֵבִים וְהַנְּעִימִים הַמְּתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנפֶת צוּפִים וְדִבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְלא יָשֵׁן כְּלָל, וְעָמַד מִמִּטָּתוֹ וְנִכְנַס לְבֵיתוֹ הַגָּדוֹל
That summer, the opponents greatly multiplied their slanderous speech before his uncle the Rav — our teacher, the Rav Rabbi Baruch mentioned above — until even he began to dispute with him zichrono livracha.
וְאָז הָיָה הָעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹת סוֹד הַנִּפְלָא וְהֶעָצוּם שֶׁל הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים לְאָמְרָם בְּיוֹם שֶׁקָּרָה לְאָדָם חַס וְשָׁלוֹם מִקְּרֵה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְלַן כַּנִּדְפַּס בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי בְּאוֹתוֹ הָעֵת קדֶם שֶׁבָּאתִי אֵלָיו אָמַר הַתּוֹרָה הַזּאת הַנִּדְפֶּסֶת בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ר"ה הַמַּתְחֶלֶת תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים וְכוּ' וַאֲנִי לא הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּשָׁעָה שֶׁאֲמָרָהּ, אַחַר כָּךְ בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַנַּ"ל גִּלָּה לִי חֲתָנוֹ רַבִּי יִצְחָק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְעַט מֵהַתּוֹרָה הַנַּ"ל כְּפִי הֲבָנָתוֹ וְאַחַר כָּךְ דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּעַצְמוֹ מִזֶּה וּבֵאֵר לִי הַדָּבָר קְצָת וְכָתַבְתִּי הָעִנְיָן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס עַתָּה בַּסִימָן הַנַּ"ל וְאָז לא גִּלָּה עֲדַיִן הַקַּפִּיטְלִיךְ תְּהִלִּים בִּפְרָטִיּוּת אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ צְרִיכִין לוֹמַר רַק שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה רָאוּי לְבָרֵר אֵיזֶה עֲשָׂרָה קַפִּיטְלִיךְ הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, אַךְ כָּל עֲשָׂרָה וַעֲשָׂרָה קַפִּיטְלִיךְ שֶׁבַּתְּהִלִּים כְּלוּלִים מִבְּחִינַת עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, אַךְ אַחַר כָּךְ אַחַר כַּמָּה שָׁנִים הִתְחִיל לְגַלּוֹת מֵעִנְיַן הַתִּקּוּן הַנַּ"ל וְאַחַר שֶׁבָּא מִלֶּבוּב חָזַר וְדִבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ"ל וְאָז גִּלָּה בִּפְרָטִיּוּת אֵיזֶה קַפִּיטְלִיךְ צְרִיכִין לוֹמַר כַּנִּדְפַּס בְּלִקּוּטֵי תִנְיָנָא בְּסוֹפוֹ בְּסִימָן צ"ב עַיֵּן שָׁם (וְכִמְדֻמֶּה, שֶׁכְּבָר מְבאָר מִסִּפּוּר זֶה מְעַט בְּמָקוֹם אַחֵר (עַיֵּן שִׂיחוֹת הָרַ"ן קמ"א, חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן רכ"ה)
During that same summer, Rabbainu once put me to shame on a certain Shabbos. And afterward, when he came back from a journey, he drew me close again abundantly, and comforted me as a father comforts his son. In the year 5564, my mother zichronah livracha passed away on Thursday, the second of Kislev.
וְכָל אוֹתוֹ יוֹם שִׁשִּׁי יָשַׁב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּבַּיִת עִם הָעוֹלָם, וְגַם אֲנִי הָיִיתִי עוֹמֵד לְפָנָיו וְדִבֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה וְלא הָלַךְ לַמֶּרְחָץ עַד סָמוּךְ לִפְנוֹת הַיּוֹם, מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ הָיְתָה תָּמִיד לֵילֵךְ לַמֶּרְחָץ בְּיוֹם שִׁשִּׁי תֵּכֶף סָמוּךְ אַחַר חֲצוֹת וְאַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר כַּמָּה קָשֶׁה לִהְיוֹת מְפֻרְסָם לְהַנְהִיג הָעוֹלָם (כְּלוֹמַר כַּמָּה יִסּוּרִים הוּא סוֹבֵל שֶׁהַכּל מֻנָּח עָלָיו וְצָרִיךְ לָשֵׂאת בְּדַעְתּוֹ הַרְבֵּה מְאד) כִּי הֲלא זֶה הַדָּבָר שֶׁעוֹסְקִין עַתָּה לִכְרךְ הַסֵּפֶר הַנַּ"ל נִדְמֶה לָכֶם שֶׁאֵין נֶחְשָׁב לִכְלוּם עִנְיַן הַכְּרִיכָה הַזּאת (אֲבָל בֶּאֱמֶת) כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלָמוֹת תְּלוּיִים בָּזֶה בִּכְרִיכַת הַסֵּפֶר הַזֶּה וְכַוָּנָתוֹ הָיְתָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָשֵׂאת הַכּל עַל ראשׁוֹ כַּנַּ"ל וְאָז הֵבַנּוּ מֵרָחוֹק כַּמָּה גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִשְׂגָּב כָּל עֵסֶק וָעֵסֶק מֵעִסְקֵי הַסְּפָרִים וְהָעִנְיָנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ בִּכְרִיכַת הַסֵּפֶר תְּלוּיִים כַּמָּה וְכַמָּה עוֹלָמוֹת, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ לַמֶּרְחָץ וְלַמִּקְוֶה
Afterward, after Shabbas Chanukah, he commanded me to study much posek [halachic decisors] and so on.
וְהָיִיתִי שָׁם בְּשַׁבַּת-קדֶשׁ וּבְכָל הַשָּׁבוּעַ עַד יוֹם חֲמִישִׁי, כִּי נִתְעַצֵּל הַכּוֹרֵךְ הַנַּ"ל וְלא גָּמַר הַכְּרִיכָה עַד יוֹם הַנַּ"ל שֶׁאַחַר שַׁבָּת הַנַּ"ל וּבְכָל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הַזּאת דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה וְכָל דְּבָרָיו לְחַזֵּק אוֹתִי הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה וְאָמַר לִי: אֲפִלּוּ הַחוֹלֶה הַמֻּטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַי מְחַזְּקִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה וְאוֹמְרִים לוֹ שֶׁלּא יִפּל בְּדַעְתּוֹ וִיחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל עז וְכֵן בֶּאֱמֶת חוֹזֵר הַחוֹלֶה לְאֵיתָנוֹ וּבְרִיאוּתוֹ עַל יְדֵי שֶׁמְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וּמַבְרִיא אֶת עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר עַצְלוּת וּכְבֵדוּת חָלְיוֹ, כִּי עַל יְדֵי זְרִיזוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ חוֹזֵר לִבְרִיאוּתוֹ בֶּאֱמֶת כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם דִּבֵּר עִמִּי הַרְבֵּה מֵעִנְיַן הִתְחַזְּקוּת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר גַּם דִּבֵּר עִמִּי אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת וְסִפֵּר לִי מִגּדֶל צַעֲרוֹ וִיסּוּרָיו בְּלִי שִׁעוּר, וְעצֶם הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵהַיַּלְדָּה שֶׁל בִּתּוֹ תִּחְיֶה שֶׁהָיְתָה אָז חוֹלָה בְּיוֹתֵר מֵחֳלִי הַ"מָּזְלֶען" [אַדֶּמֶת] אוֹ "פָּאקִין" [אֲבַעְבּוּעוֹת] וְאָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ כָּל גְּנִיחָה וּגְנִיחָה שֶׁל הַתִּינוֹק וְשֶׁהוּא מְרֻצֶּה הַלְוַאי וְהָיָה לוֹ חֳלִי הַ"מָּאזְלֶען" בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹק
Afterward, in the summer, he commanded me to begin studying Kabbalah. And the matter that occurred was as follows: I came to him together with Rabbi Naftali, and he said to me: "I have brought you here now, because I wished to tell you of a new conduct" — meaning, to study Kabbalah. And he wanted me to come to him, and through this Hashem Blessed be He arranged circumstances until I came to him — and then and so on. In that same year, close to Shabbas Nachamu, his daughter Moras Feiga zichronah livracha passed away, and so on.
וְאָמַר שֶׁהוּא דַּרְכֵי הַשֵּׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ דַּרְכֵי הַשֵּׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם שֶׁהֵם בְּחִינַת צַדִּיק וְטוֹב לוֹ צַדִּיק וְרַע לוֹ וְכוּ' (בְּרָכוֹת ה אֲשֶׁר בְּאוֹתוֹ הַשָּׁבוּעוֹת דִּבֵּר מִזֶּה בְּהַתּוֹרָה וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים הַנִּדְפָּס בְּסִימָן נ"ו עַיֵּן שָׁם, וְאָמַר שֶׁהַיִּסּוּרִים שֶׁלּוֹ הֵם בְּחִינַת דַּרְכֵי הַשֵּׁם וְסִפֵּר אָז מֵעִנְיַן מַה שֶּׁמּוּבָא בְּ"שִׁבְחֵי הָאֲרִ"י זַ"ל", שֶׁפַּעַם אַחַת הִפְצִיר אוֹתוֹ הַרְבֵּה הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ סוֹד אֶחָד, וְלא רָצָה הָאֲרִ"י כִּי אָמַר שֶׁהוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה לְפָנָיו וְהִפְצִיר אוֹתוֹ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל הַרְבֵּה, וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה מֻכְרָח לְגַלּוֹתוֹ כִּי אָמַר שֶׁלּא בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם לְתַקֵּן נִשְׁמַת הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִמְצָא כְּשֶׁהָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל הִפְצִיר אוֹתוֹ הָיָה מֻכְרָח בֶּאֱמֶת לְגַלּוֹת הַסּוֹד לְפָנָיו, וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף כְּשֶׁגִּלָּה זֶה הַסּוֹד נַעֲשָׂה בְּנוֹ חוֹלֶה וְנִפְטַר מֵחֲמַת זֶה רַחֲמָנָא לִצְלַן וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִין זאת כִּי הֲלא הָיָה מֻכְרָח לְגַלּוֹת הַסּוֹד מֵחֲמַת הַפְצָרַת רַבִּי חַיִּים וִיטַאל כַּנַּ"ל וְאַף עַל פִּי כֵן נֶעֱנַשׁ עַל זֶה אַךְ זֶה הוּא בְּחִינַת דַּרְכֵי הַשֵּׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם וְסִפֵּר אָז כָּל זֶה לְעִנְיַן יִסּוּרָיו מִבָּנָיו וְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו שֶׁכָּל יִסּוּרָיו הוּא מֵחֲמָתֵנוּ מֵחֲמַת שֶׁעוֹסֵק לְקָרֵב אוֹתָנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַהֲלא כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת לַשָּׁמַיִם, וּבְוַדַּאי רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת שֶׁיַּעֲסֹק בְּתִקּוּנֵנוּ לְקָרְבֵנוּ אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה עִקַּר כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּרְצוֹנוֹ וְכוּ', וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים וָעֳנָשִׁים כָּאֵלּוּ מֵחֲמַת זֶה דַּיְקָא אַךְ זֶה הוּא דַּרְכֵי הַשֵּׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַהֲבִינָם כְּלָל בְּשׁוּם אפֶן וְאָמַר אָז שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ עַל עַצְמוֹ זְכוּת, שֶׁגַּם כְּשֶׁבָּאִין לְפָנָיו וּמְסַפְּרִין לוֹ צַעַר מִתִּינוֹק אַחֵר שֶׁנֶּחֱלָה חַס וְשָׁלוֹם כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן צַעַר וְיִסּוּרִים כָּאֵלֶּה מַמָּשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִנֶּכְדּוֹ הַנַּ"ל שֶׁמַּרְגִּישׁ כָּל גְּנִיחָה וּגְנִיחָה שֶׁל הַתִּינוֹק (שֶׁקּוֹרִין קְרֶעכְץ) בְּלִבּוֹ כַּנַּ"ל
In the year 5565, in Cheshvan, the wedding of his daughter Moras Miryam zichronah livracha took place — she was the daughter-in-law of the Gaon of Valtchisk — and he danced extensively here in Breslov on Shabbas Rosh Chodesh Cheshvan, which was the time of the "farshpil" [the celebratory gathering before the wedding]. And I merited to travel with him to the wedding at the holy community of Valtchisk, as he instructed me.
גַּם כְּשֶׁאֶחָד נִפְרָד חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲבוּרַת הַכְּשֵׁרִים הַמְּקרָבִים אֵלָיו יֵשׁ לוֹ גַּם כֵּן כָּל צַעַר הַנַּ"ל וְהִזְכִּיר אָז אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ שֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ וְהִפְלִיג מְאד מִגּדֶל הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִזֶּה אַחַר כָּךְ בְּיוֹם חֲמִישִׁי נִגְמַר כְּרִיכַת הַסֵּפֶר, וְלָקַחְתִּי הַסֵּפֶר מִבֵּית הָאָמָּן, וּבָאתִי עִם הַסֵּפֶר לְפָנָיו וְעָמַדְתִּי לְפָנָיו וְאָמַר, עֲדַיִן אֵין אַתָּה בְּשִׂמְחָה, בִּרְבוֹת הַזְּמַנִּים תֵּדַע גְּדֻּלָתִיוְאָמַר בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אַמָאל וֶועסְטוּ וִויסֶען מַיין גְרוֹיסְקַייט וְגִלָּה לִי אָז מֵעִנְיַן הַסֵּפֶר הַנּוֹרָא שֶׁלּוֹ שֶׁנִּשְׂרַף וְכוּ' וְכוּ' וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (חַיֵּי מוֹהֲרַ"ן קס"ט, ק"ע, תקעד) מֵעִנְיַן הַסֵּפֶר הַזֶּה אֶפֶס קְצֵה הַמַּעֲשֶׂה תִּרְאֶה וְכוּ':
At that time he commanded me to begin composing Torah thoughts — but he had not yet commanded me to write them down, and he said that at another occasion he would command me to write them as well. He also commanded me and the other men of our circle to say Tikkun Chatzos [the midnight lamentation]. And at that time he also commanded several more of our circle to compose Torah thoughts. And behold, regarding all these matters which I have mentioned that befell me in those years — there is much to tell, and a multitude of parchments would not suffice. For there are very many things which I have not mentioned here at all, and even what I have mentioned was written only by way of allusion — like a drop from the sea.
Loading comments…