סי' יד להמשיך שלום
ירח האיתנים - Yereach HaEitanim
ד"ה בר"ה עוסקין
Translation not yet available
בר"ה עוסקין כל ישראל להעלות הכבוד שהוא בחי' מלכות מלך הכבוד לשרשו היינו ליראה שהיא בחי' גבורות שמהם עיקר בנינה כידוע, וזה שמתפללין אז ובכן תן פחדך ובכן תן כבוד וכו' מלוך על כל העולם כולו בכבודך, ועיקר כבודו ית' כשהרחוקים מתקרבים אל הקדושה דהיינו גרים ובעלי תשובה וע"כ מתפללין אז הרבה ע"ז כמו ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך וכו' וכן וידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו' וכן ויאתיו כל לעבדך וכו' וישמעו רחוקים ויבואו וכו', וכן מתפללין אז הרבה שיצא הכבוד דקדושה מזילותא דגלותא, ומחמת שעיקר עסק זה נעשה ע"י הצדיקים העוסקין בזה לקרב הרחוקים ע"י לימוד תורתם שהוא בתכלית השלימות עד שעי"ז מגיע הארה והתעוררות לתשובה גם להפושעי ישראל משורש נמשתם, וכן נבראים עי"ז נשמת הגרים כמבפ"נ ע"כ צריכין ליזהר ביותר לבוא על ר"ה אל הצדיק האמת בכדי לקבל ממנו ועל ידו התעוררות לתשובה שזה עיקר העסק בר"ה כי הוא יום ראשון לעשי"ת, וגם כי עי"ז יכולין ביותר להמשיך כל התיקונים שצריכין להמשיך בימים האלו בשלימות, ועכ"פ נוהגין לילך להתפלל על קברי צדיקים בערב ר"ה כי הצדיקים עוסקים ביותר להמשיך כל התיקונים המבוארים בפנים אחר הסתלקותם כמובן בזה בליקוטי הלכות ה' בציעת הפת:
On R
ד"ה ומחמת ששורש
Translation not yet available
ומחמת ששורש נשמות ישראל הוא במחשבה דקוב"ה שהוא בחי' עולם הבינה וגם שרשי אותיות התורה ג"כ שם כי אורייתא מחכמה ובינה נפקת, וכן עיקר שלימות הכבוד הוא לכבד את השי"ת ואת יריאיו בלב שלם וכן היראה הוא דבר המסור ללב כמבפ"נ ובינה לבא ע"כ תוקעין בשופר שמרמז על עולם הבינה כידוע, וע"כ גם מתן תורה היה בקול שופר כי שם שרשה כנ"ל:
osh HaShanah We Elevate the Honor of Holiness to Its Root On Rosh HaShanah all Israel engage in elevating the Honor (Kovod) — which is the dimension of Malchus, King of Honor — to its root: that is, to Awe (Yirah), which is the dimension of the mighty judgments (Gevuros) from which its primary structure is derived.
ד"ה גם מבואר
Translation not yet available
גם מבואר בזוה,ק שקול שופר הוא מעורר מדתו וזכותו של יעקב אבינו ע"ה ויעקב הוא כנגד הלב שבאיברים הפנימיים כמבואר בזוהר ויקרא דף רי"ח (כי אותיות האמצעים של תיבת יעקב במילואו עולים בגימ' ל"ב), גם יעקב הוא בחי' שורש כלל נשמות ישראל, גם הוא בחי' כלל התורה הק' כידוע, וזה בחי' כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל בחי' הכבוד והיראה הנ"ל ששלימותן ע"י בחי' יעקב הנ"ל, וזה בחי' התעוררות השינה שע"י השופר כמובא היינו שמעוררין שרשי נשמות ישראל במחשבה דקוב"ה כביכול שלא יהיו בבחי' אני ישינה המבפ"נ רק יאירו ויתנוצצו זה לזה ע"י לימוד התורה של ישראל שזה עיקר כבודו ית' ועי"ז נשלם היראה, וע"כ ע"י שופר נמשך יראה בחי' היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וזה בחי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו' כי ע"י השופר נמשך קיבוץ נדחים והתקרבות הרחוקים, ומחמת שהרחוקים הנ"ל הם רחוקים עדיין מהקדושה מאד וצריך להם יגיעות רבות קודם שיפשיטו מעצמן הבגדים הצואים שהלבישו, וגם ביניהם יש חילוקים רבים בפרט בין הבעלי תשובה וגרים בוודאי יש ביניהם חילוק רב כי זה נולד בקדושת ישראל וזה אינו נולד בקדושת ישראל, וע"כ ארז"ל באמת שהזהירה התורה כ"כ על אונאת הגר מפני שסורו רע ואמרו קשים גרים לישראל וכו', ע"כ תוקעין שברים ותרועה שמרמז על ענין וכי תבואו מלחמה וכו' והרעותם וכו' היינו הקולות שצריכין לצעוק קודם שזוכין לנצח המלחמה ולשבר המניעות ולהתקרב אל הקדושה, ויש שדי להם בגניחות ואנחות שזה בחי' שברים גנוחי גנח, ויש שצריכין לצעוק בקולות הרבה ויללות קצרות ותכופות זה אחר זה שזה בחי' תרעוה ייליל וזה בכלל, ובאמת בפרטיות צריך כל אחד מאלו הנ"ל לשני מיני קולות הנ"ל והכל לפי העת לפי התגברות הבעל דבר ולפי השתטחות המניעות כמו כן צריך לצעוק ולהרבות בקולות וצעקות דקדושה לפעמים בבחי' שברים ולפעמים בבחי' תרועה כנ"ל, וע"כ התקינו לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת, ומחמת שאין אדם זוכה לתורה (שעי"ז ממשיך התקרבות הרצוקים וכל הנ"ל) כי אם ע"י שפלות, ע"כ כל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, פשוטה לפניה מרמז על בחי' השפלות שהוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום התפארות ותנועה עצמיית כלל ואין בו שום מעלה ודבר חשוב כלל לא מצד חכמה ועשירות וגבורה רק הוא פשוט ושפל ונמוך מאד בבחי' ונחנו מה שאין בו שום הויה כלל, ועי"ז זוכין לתורה והתקרבות הרחוקים שזה בחי' תרועה כנ"ל ועי"ז נתעלה כבודו ית' ונשלם היראה וזוכין לשלום שזה בחי' תקיעה פשוטה לאחריה כי תקיעה הוא בחי' יראה כנ"ל בחי' כבוד ובחי' שלום כ"ש ותקעתי ויתד במקום נאמר והיה לכסא כבוד כמובא גם בפנים פסוק זה, וכן מובן בפרשת החצוצרות שהתקיעה היא בחי' שלום ומנוחה שזה בחי' ובהקהיל את הקהל תתקעו וכו' וכן וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' ותקעתם וכו', עוד יש לומר שהתקיעה שלפניה מורה על התעוררות הנשמות מבחי' שינה הנ"ל שזה בחי' והיו לך למקרא העדה הנאמר בפרשת חצוצרות, ועי"ז נתקרבין הבעלי תשובה וגרים שהם בחי' הקולות של שברים ותרועה כנ"ל, ועי"ז עולה הכבוד לשורש היראה ונמשך שלום שזה בחי' תקיעה שלאחריה כנ"ל, וע"י כל זהזוכין לשלום בעצמיו שנעשה שלום בין גוף להנשמה ועי"ז זוכין לתפלה בשלימות עד שאפילו התפלות שהם בשביל צרכי הגוף הוא מכוון רק בשביל תיקון הנשמה ברוחניות וממילא יתתקן גם בגשמיות, וע"י תפלה כזאת נמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות ומקרב כל העולמות לשלימותן שזהבחי' קרבן, גם עי"זנמשך רחמנות בין כל הברואים שכולם מרחמין זה על זה ויש שלום ביניהם ועי"ז השי"ת מרחם עליהם ג"כ בבחי' ורחמיו על כל מעשיו כמבואר כל זה בפנים, וכל זה צריכין ביותר להמשיך בר"ה כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון וכו' וכל הנבראים היו מצפים על תפלתו של אדה"רשעי"ז יתקרבו כל העולמות לשלימותן, אך אח"כ כשפגם נידון ויצא בדימוס ומאז נקבע יום זה לדורות, וצריכין לעסוק בהמשכת תיקונים אלו עד שמניי עצרת כידוע, אך העיקר הוא ההתחלה שמראש השנה ואז תוקעין בשופר ועי"ז ממשיכין כל התיקונים הנ"ל ונתעלה הכבוד ע"י בחי' תורת חסד ונשלם היראה שזה ג"כ בחי' עקידת יצחק שנאמר שם לאברהם עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ואז זוכין לשלום בעצמיו הנ,ל ונשלם התפלה שזהבחי' שלימות התפלה של ר"ה, וע"כ מתפללין אז זכרנו וכן וכתוב, בשלש רשאונות ובשלש אחרונות מחמת שעיקר הכוונה על הרוחניות כמובא, וכן רוב התפלות שלר"ה מבואר להדיא שמתפללין רק על הרוחניות על התגלות כבודו ויראתו ומלכותו ית' על כל העולם, ועי"ז ממשיין שלום הכללי ומקרבין כל העולמות לשלימותן ונמשך חסד ורחמים על כל העולם, וזה בחי' אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם שזה בחי' התעלות כבודו ומלכותו ית', זכרונות כדי שיעלה זכרונותיכם לפני לטובה היינו שיתמתקו כל הדינים ותושלם היראה שיהיו יראים מלפניו יתצ' רק מיראת הרוממות וכמובן ג"כ במאמר אור הגנוז סי' ט"ו שזה עיקר שלימות היראה שזוכין כשנמתקין הדינים ואז נמשכין חסדים ורחמים כנ"ל שזה בחי' וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים, וכן זכרינו בזכרון טוב לפניך ופקדינו בפקודת ישועה ורחמים, וגם מתפללין שם לזכור לנו עקידת יצחק שזה ג"כ בחי' המתקת הדינים ושלימות היראה כנ"ל שזה בחי' זכרון בחי' זכר חסדו וכתיב טרף נתן ליריאיו יזכור לעולם בריתו וכתיב אז נדברו יראי ה' וכו' ויכתב בספר זכרון וכו', וזה שסיימו ובמה בשופר כי בר"ה ממשכיין כל הנ"ל ע"י תקיעת שופר, וע"כ מזירין בברכת שופרות פסוקי שופר של מן תורה ופסוקי שופר של קיבוץ גליות כי עיקר שלימות עליית הכבוד מזילותא דגלותא והתקרבות הרחוקים לעבודתו ית' הכל הוא ע"י התורה הק' כמבפ"נ. ומחמת שע"י כל זה נשלמת התפלה ועי"ז נמשך שלום הכללי ונתקרבין כל העולמות לשלימותן ועל שם זה תפלה נקרא קרבן כמבפ"נ ע"כ כוללין כל הנ"ל בתפלת ר"ה ומסיימין ברכת שופרות והביאנו לציון וכו' ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו וכו' וע"כ נסמך יום תרועה יהי לכם ועשיתם עולה לה', וע"כ ארז"ל בירושלמי דר"ה פרק ד' שעשרה פסוקי שופרות הם כנגד עשרה קרבנות של מוסף ר"ה כי ע"י כל זה ממשיכין התיקון שנעשה ע"י הקרבנות היינו קירוב העולמות לשלימותן:
And this is the dimension of: "Say Malchuyos so that you crown Me over you" — the dimension of building Malchus from the combinations of Oral Torah in the mouth of the student. "Zichronos — so that your remembrance ascends before Me for good" — sweetening all the judgments that intensify through the lust for money — the dimension of "remember His loving-kindness and His faithfulness to the house of Israel." "Through what? Through the Shofar" — for through the Shofar all the above is drawn, and the Teruah alludes to Torah in all its dimensions.
ד"ה ואח"כ עוסקין
Translation not yet available
ואח"כ עוסקין בתשובה בעשי"ת וע"י כל זה בונין בנין המלכות והכבוד דקדושה ומעלין אותו מזילותא דגלותא כי לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא כשארז"ל, וגדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, עד שביו"כ אז אימא וברתא יתבין כחדא, כי המלכות בחי' כבוד עולה לשרשו שהוא היראה שהוא הדבר המסור ללב וע"כ נאמר על יו"כ כי גדול יו םה' ונורא מאד כי אז עיקר שלימות היראה, ועי"ז זוכין לשלום בעצמיו שהגוף מבטל רצונו בשלימות נגד רצון הנשמה שזה בחי' תענו את נפשותיכם ופירש בזוה,ק לאכללא גופא ונפשא (שזה בחי' שלום בעצמיו כנ"ל) ולאיתכנעא וכו' בחי' השפלות וההכנעה הנ"ל שעי"ז זוכין לתורה שזה בחי' קדושת יו"כ שניתנו בו לוחות שניות, וע"כ התורה נתקרבין הרחוקים ונתעלה כבודו ית' ונשלם היראה וזוכין לשלום בעצמיו, וע"כ נכנע אז הגוף לגמרי לגבי הנשמה עדשאין בו אכילה ושתיה. ואז נשלמת התפלה שזה בחי' החמשה תפלות שמתפללין אז ואז המלכות שהוא בחי' הכבוד ניזונית ממזון דק ורוחני מאד שהיא בחי' חמשה קולות הפנימיים שאין בזה שום אחיזה והשתלשלות לצרכי הגוף בלבד, ואז אין רשות לשטן לאשטוניה כי הוא בחי' נרגן מפריד אלוף שעושה מחלוקת ופירוד בין הגוף להנפש ויורד ומסית ועלה ומקטרג, אבל אז ע"י קדושת יו"כ נכנע ונתבטל והוא בעצמו מעיד אז על ישראל שדומין למלאכים, היינו ושאין להם רצון רק אל הרוחניות וכל תפלתם הוא רק בשביל תיקון הנשמה, ואז זוכין לסליחת עוונות כ"ש כי ביום הזהיכפר עליכם וכו', ועי"ז מפשיטין הבגדים הצואים שעיקר אחיזתם בתאוות הגוף זוכין ללבוש כסות נקי שזה פירוש מה שדרז"ל ולקדוש ה' מכובד זה יו"כ שאין בו אכילה ושתיה שהם צרכי הגוף אמרהתורה כבדהו בכסות נקי היינו כנ"ל, וזה ועתה הורד עדיך מעליץך וזה כי ע"י חטא העגל נתלבשו בבגדים הצואים, ואדעה מה אעשה לך ודרז"ל בתנחומא אנא יהיב לך יומא דכיפורא כי אז מפשיטין הבגדים הצואים ולובשין לבושי קודש כנ"ל ואז נתקרבין הרחוקים ובעלי תשובה בשלימות שע"י כל זה נתעלה כבודו ית' ונשלם היראה וזוכין לשלום בעצמיו בחי' שלום בית שזה בחי' הנרות שמדליקין ביו"כ בבחי' על כן באורים כבדו את ה' כמובא כי אז מאיר אור כבודו ית' בבחי' והארץ האירה מכבודו, וגם זוכין לשלום בית שהוא בחי' אור ונר כמבפ"נ, וע"כ מתפללין אז כל היום בטלית מצויצת כי כסו תנקי דא כנפי מצוה כמבפ"נ, וע"כ אומרים אז בשכמל"ו בקול רם כי אז עיקר זמן עליית הכבוד והמלכות וע"כ באמת אם היו זוכין לקבל קדושת יו"כ כראוי ושלא לפגום בזה היום עצמו עכ"פ בוודאי היה תיכף בא הגואל בבחי' אימתי יבוא מר היום וכן מובן בדברי רז"ל במסכת יומא דף י"ט ע"ב בענין מה שאמר אליהו לרב יהודה וכו' אמריתו אמאי לא אתי משיחא וכו' ע"ש בחא"ג:
And this is why one prays: "Uv'chein tain pachdecho" and "Uv'chein tain kovod" and "reign over all the world in Your honor." The primary expression of G-d's honor is when those far from holiness draw near — converts and those who return in repentance.
ד"ה ואחר יו"כ
Translation not yet available
ואחר יו"כ מתחילין החסדים ליכנס כי עיקר תיקון המלכות (שהיא בחי' הכבוד הנ"ל) הוא ע"י החסדים כ"ש והוכן בחסד כסא כמבואר בכוונות, וזה בחי' כי כגבוה שמים על הארץת גבר חסדו על יריאו וכן חוחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו כי דייקא ע"י היראה זוכין לקבל אור החסדים וכמבואר, וזה בחי' רוצה ה' את יריאיו את המיחלים לחסדו כי השי"ת חפץ חסד הוא בפרט כי עיקר המשכת התיקונים הנ"ל הוא ע"י תורת חסד שזה בחי' הלמוד תורה ע"מ ללמדה שזה בחי' התקרבות הרחוקים שעי"ז נתעלה הכבוד ונמשכין כל התיקונים הנ"ל, ע"כ תיכף אחר יו"כ מתחילין לכנוס החסדים, עד שביום ראשון של סוכות נכנסין חסדים גדולים מאד ואז נכנסין כל ישראל לסוכה שמרמזת על אימא דמסככת על בנין שמשם שורש הכבוד ושורש היראה וזה בחי' (ישעיה ד') כי על כל כבוד חופה וסוכה תהיה לצל יומם וכו' וגם כי הסוכה היא זכר לענני כבוד. וזה בחי' סוכת דוד בחי' מלכות בחי' כבוד:
Therefore one prays extensively for this at that time.
ד"ה ומחמת שעיקר
Translation not yet available
ומחמת שעיקר עליית הכבוד הוא ע"י תורת חסד שעי"ז הצדיקים מקרבים גם את הרחוקים והםבבחי' ומצדיקי הרבים ככוכבים כמבפ"נ ע"כ צריכין שיהיו כוכבים נראין מתוך הסוכה, וע"כ אברהם אבינו ע"ה הוא הראשון לאושפיזין כי הוא היה איש החסד ועסק בתורת חסד וגייר גרים וקירב הרחוקים, וע"כ נאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך, ומחמת שעי"ז זוכין לשלום בעצמיו וזוכין לתפלה שלימה שזה בחי' כל עמותי תאמרנה ה' כי אז מתפללין בשלימות בגוף ונפש שזה ג"כ בחי' סוכה בגידים ועצמות תסוככני וכמובן במאמר על אשר מעלתם סי' מ"חת, ועי"ז זוכין לשלום הכללי שלום כל הנבראים שלום בכל העולמות וזה בחי' סוכת שלום, וע"כ מקריבין אז שב עם פרים גם על האומות כי משים שלום עם כולם ועי"ז בעצמו הטוב שבהם מתברר ומתקרבין גם הם לעבודתו ית' והרע שבהם שהם בבחי' שונאי שלום כלים והולכים ומתמעטין כפרי החג כשארז"ל, וע"כ לעתיד לבוא שאז אין מקבלין גרים אז יתנסו או"ה ע"י מצוות סוכה כי עכשיו יכולין הכל להתקרב ואדרבא זה עיקר כבודו ית', וע"כ עושין הסוכה בחוץ כי זה העיקר לקרב גם אותם העומדים בחוץ בבחי' יפוצו מעינותיך חוצה המבפ"נ, אבל אותם שאינם רוצים להתקרב עכשיו אז אדרבא יתרחקו ע"י מצות סוכה, וע"כ מסככין בפסולת גורן יקב כי ישראל נמשלו לתבואה פסולת גורן ויקב, וזה בחי' שלום שלום לרחוק ולקרוב ודרז"ל לרחוק שנתקרב שעי"ז ממשיכין שני בחי' שלום הנ"ל. שלום בפרטיות ושלום הכללי שזה בחי' סוכת שלום כנ"ל, וזה בחי' השמחה של סוכות בחי' יהי כבוד ה'לעולם ישמח ה' במעשיו וכתיב יעלזו חסידים בכבוד, וזהבחי' ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם בחי' מלך הכבוד וכתיב ה' מלך תגל הארץ וכן ע"י שלימות היראה בא שמחה בחי' וגילו ברעדה ועי"ז ממשיכין שלום בעולם שזה בחי' שמחה שנתבטל כל מיני רוגז ועצבות בחי' בהניח ה' לך מעצבך ומרגזך, וזה בחי' כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, וזה בחי' וליועצי שלום שמחה, וכן שלימות התפלה הוא בח'י שמחה בחי' ושמחתים בבית תפלתי, וזה בחי' סוכה אותיות כמובא:
Because the essential work of this is done by the Tzadikim who engage in drawing near those who are far through their Torah study — which is of ultimate completeness — one must be very careful to come to the true Tzadik on Rosh HaShanah. And in any case, all Israel customarily go to pray at the graves of Tzadikim on Erev Rosh HaShanah. The Root of Souls in the Supernal Understanding Because the root of the souls of Israel is in the thought of the Blessed Holy One — which is the dimension of the world of Bina — and also the roots of the letters of the Torah are there — for "the Torah emerged from Wisdom and Understanding" — and also the essential completeness of honor is to honor G-d and those who fear Him with a whole heart, and likewise awe is a matter entrusted to the heart, and Bina is the heart — therefore one sounds the Shofar which alludes to the world of Bina, as is known. And therefore also the Giving of the Torah was with the Shofar-sound, for its root is there. Also: it is explained in the Zohar that the Shofar-sound awakens the quality and merit of Yaakov our Father — and Yaakov corresponds to the heart among the inner organs. Also Yaakov is the dimension of the root of all Israel's souls, and also the dimension of the entirety of the holy Torah. And this is the dimension of the awakening from sleep through the Shofar — arousing the root-souls of Israel in the thought of the Blessed Holy One, so they do not remain in the dimension of "I was sleeping" — for through the Torah study of Israel, the root-souls illuminate and spark one another.
ד"ה וזה בחי'
Translation not yet available
וזה בחי' נטילת לולב וארבע מניים שארז"ל שמרמזין על כל הכתות שיש בישראל שזה בחי' מה שע"י לימוד התורה מעוררין כל שרשי נשמות ישראל עד שעי"ז נתקרבין גם הרחוקים שהם בבחי' הערבי נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מעשים טובים אעפי"כ גם הם מתקרבין ע"י שנעשו כולם אגוד אחת, היינו ע"י התנוצצות הנשמות שמתנוצצין ומאירין זה לזה בשרשן כמבפ"נ, וע"כ הד' מינים גדלים על כל מים שזה בחי' התורה שנמשלה למים על שם שיורדין ממקום גבוה למקום נמוך כשארז"ל שזה בחי' מה שמבוארבפנים שאין אדם זוכה לתורה אלא ע"י שפלות וע"י שזוכה לתורה עי"ז מעורר כלשרשי נשמות ישראל כנ"ל, ואפשר שהד' מינים מרמזין על הד' מניי שפלות המבפ"נ כי הדס לולב ואתרוג מרמזין על המעלות שדרך האדם להתגדל בהם, הדס כנגד בחי' חכמה, כי הדס דומה לעינים ועינים על שם החכמה נאמר, לולב דומה לשדרה ששם עיקר הכח והגבורה של בנין קומת האדם. וגם הוא גבוה מכל הארבע מינים וע"כ הוא כנגדגבורה, אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח ויש לו חן ונחמד לבריות בבחי' וכי תאוה הוא לעינים שדרז"ל על אתרגו, זה בחי' עשירות שהכל אוהבין אותו בבחי' ואוהבי עשיר רבים ועליו נאמר ומה יתרון לבעליו כי אם ראות עיניו, והתורה הזהירה ליקח הג' מינים ביחד עם הערבי נחל שעאין בהם לא טעם ולא ריח כי השי"ת שוה ומשוה קטן וגדול, והנה אלו הג' מינים שיש בהם מעלות בוודאי לא כולם שוים רק יש בהם גדולים וקטנים ובינונים וצריך האדם להקטין א"ע לפני כולם רק גם הערבי נחל שמרמזין על בחי' קטן שבקטנים מאחר שאין בהם מעלה לא טעם ולא ריח גם הוא צריך להקטין עצמו כנגד מדריגת עצמו שזה הארבע בחי' שפלות המבפ"נ, וע"כ מברכין העיקר על הלולב שהוא בחי' הצדיק בחי' צדיק כתמר יפרח שהוא העוסק בזה לעורר שרשי נשמות ישראל בלימוד התורה שלו, וע"כ דרז"ל מה תמר עושה פירות וכו' כי הצדיק הזה עושה פירות ועביד תולדין כי נתקרבין על ידו נפשות רבות להשי"ת, וע"כ מברכין על המינים הנ"ל בסוכה שמרמז על עליית הכבוד וכו' כנ"ל, כי כל זה נעשה ע"י התקרבות הרחוקים ע"י התעוררות הנשמות הנ"ל, וע"כ אומרין בהם את ההלל ודרז"ל שזה בחי' כל עצמותי תאמרנה וכו' שזה בחי' שלום בעצמיו הנ"ל, וע"כ דרז"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה שלא יהיה בהם שום חסרון ומום שזה בחי' אין שלום בעצמי וכו', וע"כ מנענעין בהם בהודו לה' כי טוב וכו' ובאנא ה' הושיעה נא שזה בחי' כלל התפלה בחי' מודה על לעבר וצועק לעתיד לבוא, כי ע"י כל הנ"ל נשלמת התפלה ועי"ז נמשך שלום הכללי שלום בכל העולמות שזה בחי' הארבע מינים שמרמזין על ארבע אותיות השם הק' שהם שורש כל הארבע עולמות, וע"כ דרז"ל על פסוק אסרו חג בעבותים על קרנות המזבח כל הנוטל לולב באיגודו וכו' כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן כי שם קרבן עלן שם שמקרב העולמות לשלימותן שזה בחי' שלום הכללי שממשכין ע"י נטילת הד' מינים הנ"ל, וע"כ בהושענא רבה שהואכנגד דוד בחי' מלכות בחי' עליית הכבוד אז עוסקין הרבה עם הערבי נחל שהם בי' הרחוקים שנתקרבו וחובטין אותם להמתיק הדינים שבהם שמשם עיקר התגברות המניעות שמתגברין כנגדם וע"י החבטה ממתיקין הדינים ומבטילן המניעות ומקרבין אותם אל הקדושה בשלימות:
Because the root of the souls of Israel is in the thought of the Blessed Holy One — which is the dimension of the world of Bina — and also the roots of the letters of the Torah are there — for "the Torah emerged from Wisdom and Understanding" — and also the essential completeness of honor is to honor G-d and those who fear Him with a whole heart, and likewise awe is a matter entrusted to the heart, and Bina is the heart — therefore one sounds the Shofar which alludes to the world of Bina, as is known. And therefore also the Giving of the Torah was with the Shofar-sound, for its root is there.
ד"ה ורז"ל דרשו
Translation not yet available
ורז"ל דרשו פרי עץ הדר זה אברהם שהידרו הקב"ה בשיבה טובה שזה בחי' כבוד כ"ש ונגד זקניו כבוד, גם הוא הראשון שעסק בזה לקרב הרחוקים שעי"ז נתעלה כבודו ית', כפות תמרים זה יצחק וכו' שהוא בחי' יראה בחי' פחד יצחק וענף עץ עבות זה יעקב שזכה לשלום בעצמיו בחי'ויעקב איש תם ותרגומו גבר שלים ונאמר בו ויבא יעב שלם ודרז"ל שלום בגופו וכו', וערבי נחל זה יוסף וכו' שהוא בחי' ברית שלום בחי' שלום הכללי בכל העולמות, ועיין גם במאמר ה' עוז לעמו יתן סי' פ' מבואר ג"כ שיוסף הוא בחי' שלום, ועיין זוהר ויקרא דף י"ב ע"ב המשך דא אברהם וכו' (היינו בחי' ממשלה וכבוד שזכה אברהם כנ"ל) ופחד זה יצק (בחי' יראה הנ"ל) עושה שלום דא יעקב וכו' ואפשר ג"כ לכוון לענינינו עיי"ש במה שהביא פסוק האמת והשלום אהבו וכו', ועיין בספר הליקוטים מבואר להדיא עושה שלום במרומיו הוא בחי' יסוד וכו' שזה מדריגת יוסף, ובאמת יעקב ויוסף כחדא אזלי, אך גם לפי פשטות לשון הזוהר שם שיעקב הוא בחי' אמת היינ ובחי' ומדריגת התורהשנקאת אמת כשארז"ל, ועי"ז נמשכין כל התיקונים הנ"ל עד שנמשך שלום בעולם שזה בחי' יוסף שהוא עיקר תולדותיו של יעקב ועיין בספר מאורי אור אות שלום:
And through this G-d's honor is perfected, and awe is completed — the dimension of "will the Shofar sound in the city and the people not tremble?" The Shofar-Soundings — Tekia, Sh'vorim, Teruah — and Their Inner Meaning And therefore one sounds Sh'vorim and Teruah — for among those who are far from holiness, some need only sighs and groans (Sh'vorim) before they can draw near; while others need to cry out in many voices and rapid wailing calls (Teruah) — and all according to the time and the intensity of the obstructions. And therefore the Sages established the three sets: Tashrat, Tashat, Tarat.
ד"ה ואחר סוכות
Translation not yet available
ואחר סוכות הוא שמיני עצרת ואז זווגא דמטרוניתא שעולה הכבוד לשרשו בשלימות ואז כל ישראל נותנין כבוד לתורה ועולין כולן לתורה, כי כל התיקונים הנ"ל נמשכין ע"י שנשמות ישראל הם אחדות אחד עם אותיות התורה וע"כ ע"י לימוד התורה מביאין ברכה והארה בשורש הנשמות עד שעי"ז נתעלה כבודו י"ת שזה בחי' אין כבוד אלא תורה כמבפ"נ וע"י כל התיקונים הנ"ל נשלמת התפלה עד שנעשה עי"ז שלום הכללי היינו שלימות העולמות שזה בחי' מה שמסיימין התפלה בשלום כמבפ"נ, וע"כ עיקר הזיווג והמשכת הטיפה כביכול הוא בחזרת מוסף דשמיני עצרת בברכת שים שלום עיין סידור קול יעקב, ואז מסיימין התורה בענין הסתלקות משה כי כבר נתבאר שהצדיקים הגדולים עוסקין אחר הסתלקותם ביותר להמשיך כל התיקונים הנ"ל, ומסיימין במה ששיבר משה הלוחות לעיני כל ישראל כי ישראל הם אחדות אחד עם התורה והלוחות וכשישראל פגמו מעשיהם ע"י מעשה העגל שעי"ז נתקלקל בחי' השלום הפרטי ונעשה בחי' אין שלום בעצמי מפני חטאתי כי נעשה פירוד ומחלוקת בין גוף ונשמה, ונפגם גם שלום הכללי ונעשה חרון אף ר"ל, ואז נעשה ג"כ פירוד בין האותיות וגוף הלוחות ומיד פרחו האותיות שעל הלוחות ושיבר משה את הלוחות, ואח"כ נתעצם בתפלה עד שהמתיק החרון אף והמשיך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים וקיבל הלוחות שניות ביו"כ כנ"ל, ואח"כ מתחילין תיכף בראשית ברא אלהים וכו' והכל נברא רק בשביל התגלות כבודו ית' כ"ש לכבודי בראתיו, והארץ היתה תהו ובהו וכו' ודרז"ל על הארבע מלכיות שזה בחי' מה שהכבוד דקדושה בגלות בין העכו"ם, והתיקון הוא ע"י ורוח אלהים מרחפת דא רוחו של משיח שהוא הגואל האחרון והוא יעלה הכבוד מזילותא דגלותא, וזה על פני המים הוא התשובה כמו שדרז"ל כי עיקר הגאולה תלויה בתשובה כנ"ל, ועוד דרז"ל על פני המים הוא התורה, כי עיקר התעוררות לתשובה והתקרבות הרחוקים הוא ע"י התורה כנ"ל, ויאמר אלהים יהי אור זה בחי' עליית הכובד שנקרא אור כ"ש והארץ האירה מכבודו, וזה שדרז"ל יהי אור זה אברהם כי הוא הראשון שהתחיל לעסוק בזה להעלות הכבוד ע"י התקרבות רחוקים, ויקרא א' לאור יום זה יעקב שהוא בחי' אמת בחי' התורה וגם הוא בחי' שלןום בעצמיו שלום בית כנ"ל שזה בחי' אור יום כמפ"נ, ולחשך קרא לילה זה עשו שמתגבר להעלים ולהחשיך ח"ו על אור הכוד, ויהי' ערב זה ערבו של עשו כי סוף כל סוף יכסה החשך על עשו כ"ש כי הנה החשך יכסה ארץ ועליך יזרח ה', וזה ויהי בוקר זה בוקר של יעקב, יום אחד שנאמר והיה יום אחד יוודע לה' לא יום ולא לילה עיי"ש פירש"י שפירש הענין של ימות המשיח כי הוא יעלה הכבוד מן הגלות וימשיך כל התיקונים הנ"ל בשלימות, וזהו שארז"ל בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון זה בחי' התגלות אור כבודו ית' בבחי' ונגלה כבוד ה', וזה ופורע לכם מן הראשון זה עשו שהוא עיקר בחי' החשך והגלות המחשיך על אור הכבוד כנ"ל, וזה ובונה לכם ראשון זה ביהמק"ד שנקרא ראשון כ"ש כסא כבוד מרום מראשון כי שם עיקר התגלות כבודו ית' בחי' ונקדש בכבודי, ושם עיקר שלימות היראה כ"ש מה נורא המקום הזה וכתיב א תמקדשי תיראו, ושם עיקר מקום התפלה כ"ש ושמחתים בבית תפלתי, ושם עיקר המשכת שלום בעולם שזה בחי' מעשה הקרבנות שמקריבין בביהמק"ד שמקרבין העולמות לשלימותן, וזה ומביא לכם ראשון זה מלך המשיח כי הוא ימשיך כל הנ"ל בשלימות כנ"ל:
And therefore one sounds Sh'vorim and Teruah — for among those who are far from holiness, some need only sighs and groans (Sh'vorim) before they can draw near; while others need to cry out in many voices and rapid wailing calls (Teruah) — and all according to the time and the intensity of the obstructions. And therefore the Sages established the three sets: Tashrat, Tashat, Tarat. The simple Tekia before hints at the dimension of utter humility — completely simple, without any self-assertion or self-importance, with no claim to wisdom or wealth or might — just simple and lowly and very humble, the dimension of "and what are we" with no substance at all. And through this one merits Torah and the drawing near of those who are far. And through this G-d's honor is elevated and awe is perfected — and one merits peace. This is the dimension of the simple Tekia after — for Tekia is the dimension of awe and honor and peace. Sh'mini Atzeres — Universal Peace On Sh'mini Atzeres the union of the Matron is accomplished — honor ascends to its root in completeness. And then all Israel give honor to the Torah and ascend to the Torah, for the honor of holiness is then completed in its fullness. And then the joy is exceedingly great — for through all these rectifications joy comes. Rosh HaShanah is the first day of creation. The primary creation was for the sake of Awe (Yirah) — as the Sages, z"l, taught: "The beginning is nothing but awe of G-d, as it is written: the beginning of wisdom is awe of G-d." Therefore this day is awesome and terrible, and all Israel draw great awe upon themselves and pray: "Uv'chein tain pachdecho." Also, it is the Day of Judgment for the entire year — for "a king rules through judgment" — and therefore all stand in judgment on this day. And the Torah concludes with the Shattering of the Tablets — for when the honor of holiness is in exile among the nations and Israel blemished through the Golden Calf, the letters departed from the Tablets and Moshe shattered them. Afterwards he prayed greatly — sweetening the anger — and received the Second Tablets on Yom Kippur. And one immediately begins Bereishis — all was created for the revelation of His sovereignty and honor — and the Messiah's spirit will elevate the honor from the lowliness of exile and draw all these rectifications to their completion. Translator's Summary — Siman 14 Siman 14 traces Honor (Kovod) as the thread connecting all of Tishray: Rosh HaShanah begins elevating G-d's honor from exile by drawing near the spiritually distant; the Ten Days deepen this; Yom Kippur perfects it; Sukkos and the seventy bulls extend it to all seventy nations; Sh'mini Atzeres seals it. The Shofar — through humility and Torah — is the instrument of elevation. Universal peace (shalom ha-klali) is the fruit: peace among all creatures, peace between body and soul, peace between Israel and their Father in Heaven. Therefore one sounds the Shofar to stir the heart of every person to examine his ways and to judge himself — whether he walks uprightly or not. And through this the supernal judgment is sweetened and G-d arises from the throne of judgment to the throne of mercy. Also the Shofar draws Awe — the dimension of "will the Shofar sound in the city and the people not tremble?" And this Awe is pure and clean without any clothing — only the Awe of G-d. The Shofar also alludes to the Hidden Light through the dimension of Bina — wherein is the essence of the Hidden Light for the future. On Yom Kippur — the dimension of the World to Come in which there is no eating or drinking — the flash of the Hidden Light illuminates in a great and wondrous illumination. Malchus is nourished from the innermost voices — the secret of the Hidden Light and the secrets of Torah — exceedingly high and wondrous. Then the High Priest enters the Holy of Holies — the dimension of the highest secrets of Torah. And from there specifically he draws forgiveness for all who blemished the Torah in its revealed dimension.
Loading comments…