Sections
Chapter Eighty-Seven (continued)
ישראל סבא - Yisroel Saba
רַבִּי נַחְמָן טוּלְשְׁטִינֶר הוּא הָלַךְ בִּשְׁבִיל הַדְּפוּס שֶׁל הַ'לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן' וְהַ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת', וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הוּא הִצְלִיחַ וְהִדְפִּיס 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' בִּדְפוּס גָּדוֹל וְיָפֶה, יֹפִי כָּזֶה, נְיָר כָּזֶה שֶׁלֹּא רוֹאִים אֲפִלּוּ הַיּוֹם. בְּלֶמְבֶּרְג הָיָה לָהֶם דְּפוּסִים מֻבְחָרִים מְאֹד, הֵם הָיוּ יֹפִי כָּזֶה שֶׁהָיָה לָהֶם רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם. אֲנִי הָיָה לִי גַּם-כֵּן מֵהַדְּפוּס הַזֶּה, הָיָה וְלָקְחוּ הַכֹּל.
Rabbi Yisroel strengthens Chassidim who were being persecuted — at the time when they were spreading the holy books of Rabbenu…
וְהוּא חָזַר מִלֶּמְבֶּרְג וְהֵבִיא לְרַבִּי נָתָן הַ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת'. מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה, כֹּחַ גְּבוּרָה כָּזֶה, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, לְמַעְלָה מִן כָּל הָעוֹלָם. הוּא נָסַע לְהַדְפִּיס הַ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת' וְלֹא נָתַן לְאִשְׁתּוֹ אַף חֲתִיכַת לֶחֶם לֶאֱכֹל, כָּכָה הוּא נָסַע לְלֶמְבֶּרְג לְהַדְפִּיס הַ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת'...
Whatever you are able to do for the sake of Judaism — do not be afraid! Do not be afraid at all! Know that you should not fear any power in the world. Hashem is with us. Yes — do not be afraid at all! Do not fear the falsehood!
אוֹי יוֹי יוֹי.. אָז בִּזְמַן שֶׁעָבַר עָלַי מַה שֶּׁעָבַר לֹא יָדַעְתִּי מַה זֶּה, הָיָה קָשֶׁה לִי, כָּתוּב בַּגְּמָרָא: "הַבָּא לְהִטָּהֵר - מְטַהֲרִים אוֹתוֹ", אָז חָשַׁבְתִּי: "נוּ, מַדּוּעַ לִי צָרוֹת כָּאֵלֶּה? אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת עוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת, מַדּוּעַ לִי צָרוֹת כָּאֵלֶּה!"
Hoy — how good and how pleasant! How good it is to suffer humiliations and bloodshed for the sake of truth — for the sake of Hashem — for the sake of the Torah. How good it is to go through this.
הָיָה קָשֶׁה לִי, "מַדּוּעַ?"
Our holy Rabbenu speaks in the Likutay Moharan in the Torah Kra es Yehoshua ["Call to Yehoshua"]: Rabbenu says: "The essential of repentance is humiliations and bloodshed." One must transform blood to stillness — dam leDom. Not to respond to the opponents. Only: dom [be still]. What is bloodshed? Dom — stillness!
אֲבָל זֶה הָיָה אָז, אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר הַזְּמַן יוֹתֵר אֲנִי רוֹאֶה וּמֵבִין וּמַשִּׂיג וּמַכִּיר שֶׁזֶּה הָיָה טוֹבָה כָּזֶה שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר. עַכְשָׁו אֲפִלּוּ אִם אֲנִי אֶתֵּן מִילְיוֹנִים - אֲנִי רוֹצֶה קְצָת רְדִיפוֹת, בִּזְיוֹנוֹת, צָרוֹת, אֵיפֹה הֵם? אֵין לְהַשִּׂיג! רַק הַתְּקוּפָה הַהִיא הָיָה מַה שֶּׁהָיָה וְזֶה הָיָה הַכֹּל טוֹב, הַכֹּל בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הָאֵלּוּ, לִרְאוֹת מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב וְאֵיזֶה כֹּחַ זֶה!
All those who merit to draw close to our holy Rabbenu suffer greatly — for the entire world pursues them and humiliates them. But this is a great gift. For all that one suffers for the sake of truth — this is very good.
אוֹי יוֹי יוֹי.. אֲנִי כָּל-כָּךְ רָגִיל בְּשִׁפְלוּת כָּזֶה וְלִסְבֹּל צָרוֹת, אֲנִי כְּבָר רָגִיל בָּזֶה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַכֹּל הָיָה בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ, זֶה הָיָה הַכֹּל שָׁמוּר לְעַכְשָׁו. אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְלֹא הָיָה אֶפְשָׁרוּת כָּזֶה רַק עַל-יְדֵי הַבִּזְיוֹנוֹת וְהַשְּׁפִיכוּת-דָּמִים וְהַצָּרוֹת שֶׁסָּבַלְתִּי מִכֻּלָּם, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק. כֻּלָּם הָיוּ מְדַבְּרִים, כָּל הַמִּשְׁפָּחָה וְכָל הָעִיר וְכָל הָעוֹלָם, וַאֲנִי הָיִיתִי לְבַדִּי נֶגֶד כֻּלָּם, אֵיךְ אֶפְשָׁר דָּבָר כָּזֶה? מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי, מַה שֶּׁעָבַר עָלַי.. אֵין דִּבּוּרִים לְדַבֵּר. כַּמָּה שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר - אֵינוֹ כְּלוּם!
Hoy — would that I had known then what it is: how very precious humiliations and bloodshed are. I would have prayed to Hashem to give me more and more and more!
וְגַם אֲנִי עָשִׂיתִי אֶת שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ לִבְרֶסְלֵב. הוּא הָיָה שַׁיָּךְ לַחֲסִידוּת מְסֻיֶּמֶת, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וּמֵרַבֵּנוּ וְהוּא נִתְקָרֵב תֵּכֶף. הוּא הִשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְכָל הַקֻּשְׁיּוֹת, הַכֹּל. אֲנִי הִסְבַּרְתִּי לוֹ מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב, וְסִפַּרְתִּי לוֹ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל יוֹם הוּא קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְהוֹלֵךְ לַשָּׂדֶה. אֲנִי רָאִיתִי אֶת זֶה בְּעֵינַי, אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, אֲנִי נָפַלְתִּי, אֲבָל רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גִּבּוֹר חָזָק, הוּא עָמַד בִּגְבוּרָה גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הִתְגַּבֵּר כָּאָרִי, קָם בַּבֹּקֶר, בַּלַּיְלָה, שֶׁיִּהְיֶה הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר...
When I see what condition I find myself in — and my children too — I am already confused and I do not know what is happening with me!
הָאַבָּא וְהָאִמָּא שֶׁל שְׁמוּאֵל בָּכוּ הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בְּרֶסְלֵב. הָאַבָּא שֶׁלּוֹ כָּתַב לְהָאִמָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכֹּל שֶׁשְּׁמוּאֵל לֹא יִהְיֶה בְּרֶסְלֵב, וְהָאִמָּא שֶׁלּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁנִּפְטְרָה מֵרֹב צַעַר, וְהִיא הָיְתָה בּוֹכָה, "אוֹי וֵוי, הַבֵּן שֶׁלִּי נַעֲשָׂה בָּרֶסְלֵב, מַדּוּעַ תַּעֲשֶׂה כָּכָה, לָמָה דַּוְקָא חֲסִיד בְּרֶסְלֵב? חֲסִידוּת אַחֶרֶת זֶה לֹא טוֹב?" וְאַבָּא שֶׁלּוֹ כָּתַב לוֹ: "שׁוֹטֶה!"
You all do not know what Breslov is. I drew close to our holy Rabbenu approximately seventy years ago — and I managed to suffer much from it. And what I suffered! In the place where I lived was the very root of the opponents. Great ones, Chassidim, elders — and they were all opponents against me and called me a "traitor." I was low — beneath the earth — and suffered what I suffered. What cannot be told and cannot be explained!
הֵם הָיוּ קְדוֹשִׁים אֲמִתִּיִּים, מִשְׁפָּחָה שֶׁל הַשְׁלַ"ה הַקָּדוֹשׁ, וְהָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה רַב גָּדוֹל בַּאֲמֶרִיקָה, רַב גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם מְאֹד, הוּא הָיָה גָּאוֹן גָּדוֹל. הוּא הָיָה מִתְנַגֵּד, וְהוּא בִּקֵּשׁ אֶת שְׁמוּאֵל: "תְּרַחֵם עָלֶיךָ וְאַל תִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב", וּשְׁמוּאֵל הָיָה חָזָק כְּבַרְזֵל, הוּא הָיָה חָזָק וְעָמַד וְאָמַר לְאַבָּא שֶׁלּוֹ: "אֲנִי רַק בְּרֶסְלֵב!"
Oy vey, oy vey — what passed over me and what I suffered. And then I suffered greatly — many troubles — and I did not want this at the time. But now I see the greatness of the value of the sufferings and the sorrow one suffers for something holy. I am very joyful that I merited to draw close to Rabbenu through sufferings — through great sorrow and a broken heart. On the contrary — it is very good to draw close to the tzadik through sufferings. I take pleasure from myself — from what I suffered. I suffered greatly. And blessed be Hashem — through this I received such a gift that cannot be spoken of. Now I think: would that I had suffered even more and more and more — it would have been better for me…
הָאַבָּא שֶׁלּוֹ הָיָה חָשׁוּב מְאֹד אֵצֶל הָרַב קוּק, וְהוּא בִּקֵּשׁ מֵהָרַב קוּק שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהוֹצִיא אֶת שְׁמוּאֵל מִבְּרֶסְלֵב, וְהָרַב קוּק עָנָה לוֹ: "מָה אַתָּה בּוֹכֶה, לֹא נוֹרָא, שֶׁיִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב".
Blessed be Hashem — in the time that passed over me what passed: I had no bread for small children and no bread for myself either. I also need to eat. There was nothing — not for me and not for the children. Not clothing, not shoes, not bread, not money, not anything. And I suffered everything for the sake of truth — for Breslov. I do not understand how I am alive and how my children are alive. This is beyond nature — I live by miracle! But blessed be Hashem I am alive — Hashem wills it so. This is the greatness of Hashem and His wonders. "What are we — what is our life" — regarding the greatness of the Creator, who can estimate…
הוּא כָּל-כָּךְ בָּכָה לִפְנֵי הָרַב קוּק שֶׁיַּעֲשֶׂה עֵצוֹת אֵיךְ לְהַרְחִיק אֶת שְׁמוּאֵל הַבֵּן שֶׁלּוֹ מִבְּרֶסְלֵב, וְהָרָב קוּק רָאָה שֶׁהוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, הוּא יָכוֹל לָמוּת מִגֹּדֶל הַכְּאֵב, מִגֹּדֶל הַצַּעַר, אָז הָרַב קוּק כָּתַב לוֹ מִכְתָּב, "לֹא נוֹרָא, שֶׁיִּהְיֶה בְּרֶסְלֵב. אַל תִּדְאַג לוֹ, אַתָּה תְּקַבֵּל הַרְבֵּה נַחַת, יֵשׁ לוֹ יְלָדִים טוֹבִים".
Oy, oy — I was also amid all manner of opposition and mockery and degradation. What I suffered — only because I bore the name Breslov: "Yisroel Ber — Breslov." I had many trials. Everyone laughed and mocked me greatly — all the children, great and small — all the scholars would point a finger: "Ahh — look, he is Breslov! Do you see?"
הָרַב קוּק הוּא קִבֵּל אוֹתִי וְהוּא אָמַר לִי: "רַק בְּרֶסְלֵב יֵשׁ בָּעוֹלָם!"
"What do you care — there is one Breslover. So what?"
שְׁמוּאֵל עָשָׂה שִׁדּוּךְ בִּירוּשָׁלַיִם הֲכִי מְיֻחָס וַהֲכִי יָפֶה. הָיָה בִּירוּשָׁלַיִם הָרַב הַגָּאוֹן וַלֶּנְשְׁטֵיין מֵהוּנְגַרְיָה, הוּא הָיָה רַב גָּדוֹל, גָּאוֹן גָּדוֹל, וְהַמִּשְׁפָּחָה לָקְחָה אֶת שְׁמוּאֵל לְחָתָן, הֵם נָתְנוּ לוֹ יַלְדָּה מֵהַמִּשְׁפָּחָה וְהָרַב וַלֶּנְשְׁטֵיין נִתְפַּעֵל מְאֹד מִשְּׁמוּאֵל.
"What do you mean what do I care — he can take everyone!"
טוֹב שֶׁרַב שְׁמוּאֵל הוּרְבִיץ עָשָׂה סֵפֶר ('יְמֵי שְׁמוּאֵל'), שֶׁנֵּדַע מַה יְּכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ. אֲנִי וּשְׁמוּאֵל זֶה אֶחָד, אֲנַחְנוּ זָכִינוּ לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם, כָּל יְרוּשָׁלַיִם, הָיוּ מִתְנגְּדִּים. יֵשׁ לָנוּ נִסִּים גְּדוֹלִים שֶׁנִּשְׁאַרְנוּ אֵצֶל רַבֵּנוּ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְנַגְּדִים עַל רַבֵּנוּ.
There were those who had fear of Heaven and they were afraid to laugh at me. But there were great rabbis who said: "No, no — he must be distanced! He must be thrown out! He studies Breslov books all day — do you know this!"
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ: "אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל", מָה הַמַּתָּנָה? "מַחֲלֹקֶת!"
The entire world was furious with me — the entire world would not greet me with shalom. When I traveled to Yerushalayim — the city of Torah — with great ones and wise men and rabbis throughout all of Yerushalayim — I came from Teveriah to Yerushalayim. It was a great journey. I came and all of them did not want to greet me: "He is Breslov!"
"אַתֶּם לֹא נֶחֱשָׁבִים מֵאֲנָשַׁי. יִהְיֶה זְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם יַחְלְקוּ עָלַי, וְאָז מִי שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ אֶצְלִי - הוּא יִהְיֶה מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי, אֲבָל אַתֶּם לֹא".
All looked at me with sour faces: "Yisroel Ber came from Teveriah." They thought: "To greet him with shalom or not to greet him — what to do?" There were those who wanted to greet me but they were afraid. So they made a compromise: they greeted me — but quickly, in a whisper, in secret — so no one would see, so no one would know that he was greeting Yisroel Ber who studies Breslov books.
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "אַתֵּם תִּתְּנוּ לִי עֵצִים וַאֲבָנִים, וַאֲנִי אֶבְנֶה בִּנְיָנִים נִפְלָאִים!" זֶה טוֹב מְאֹד לַעֲשׂוֹת כֵּלִים יְקָרִים, מִמַּחֲלֹקֶת עוֹשֶׂה כֵּלִים.
Who can describe or estimate what went on in the world? The entire world spoke of Breslov, Breslov, Breslov. I did not know what this was — why they spoke so much of Breslov. And what I suffered! Everyone laughed at me — and I accepted it and said: "Good, good — give more!" Such gifts! Ahh!
אֲבָנִים וְסִיד, וַאֲנִי אֶבְנֶה...
I — blessed be Hashem — accepted everything with love, with joy. This is all my life-force. They were all falsehood. I suffered humiliation — but the great honor was more…
רַבִּי נָתָן הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת, הֵם מָסְרוּ אוֹתוֹ וְהוּא יָשַׁב בַּבֵּית-סֹהַר, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא שֶׁנָּסַע וְהָלַךְ הוּא הָיָה בְּסַכָּנָה, רָצוּ לְהָרְגוֹ.
My children were in danger. One of my sons suffered many years from hunger — he had headaches from the hunger. And in a short time he came out of it.
הָיָה עָשִׁיר אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְנַגֵּד עַל בְּרֶסְלֵב, אָז הַמִּתְנַגְּדִים נָתְנוּ כֶּסֶף לַמִּשְׁטָרָה שֶׁרַבִּי נָתָן לֹא יָגוּר בִּבְרֶסְלֵב, שֶׁיֵּצֵא מִחוּץ לִבְרֶסְלֵב. אֲבָל רַבִּי נָתָן הָיָה לוֹ תַּלְמִידִים בִּבְרֶסְלֵב, אָז הוּא בָּא לִפְעָמִים בִּגְנֵבָה לָעִיר, אָז בָּאוּ לֶעָשִׁיר וְאָמְרוּ לוֹ: "אַתָּה יוֹדֵעַ, רַבִּי נָתָן צָרִיךְ לָבוֹא הַלַּיְלָה לִבְרֶסְלֵב".
I saw another son of mine who needed to eat. And people came to me from the yeshiva in Chadera — and I had two sons. So they told me they would take in the two sons and the sons would sleep and eat at their yeshiva. So I paid no attention to this — I wanted the son to study in Yerushalayim.
אָז אָמַר הֶעָשִׁיר: "אַל תִּדְאֲגוּ, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חָי - הוּא לֹא יִהְיֶה בִּבְרֶסְלֵב". אָז הוּא מֵת!
Good — those from the yeshiva left me. But I saw that this was harming my son greatly — he was not eating. He was in danger. So I wanted to save him and said to him: "In Chadera there is a yeshiva with a dormitory. There is food and drink and sleep there. Perhaps you will travel to the yeshiva." But I had no money for travel expenses — to pay for the bus. What to do? One does not travel without money — without money one cannot travel. And I stood with my son to travel to Chadera — and people told me: "Go to the manager of the Egged bus company and tell him to give you a free ticket."
הוּא לֹא חַי הַלַּיְלָה הַהוּא, הוּא מֵת אֵצֶל הַשּׁוֹפֵט, הָיָה לוֹ לְוָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה, כֵּן.
So I did thus and thus and succeeded — the manager of Egged gave me a free ticket. And I came — and my son saw and heard such a thing: how I had asked for a free ticket. And he was broken — he came to the yeshiva with such a broken heart: "What is this — where does one see such a thing?"
כָּכָה הוּא אָמַר: "אַל תִּפְחֲדוּ, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי, הוּא לֹא יִהְיֶה בִּבְרֶסְלֵב" אָז הוּא נָפַל וְנִפְטַר, הוּא מֵת!
When I sit here and I am alive — I do not understand this!
רַבִּי נָתָן חָלַם עַל רַבֵּנוּ וְעַל משֶׁה רַבֵּנוּ בִּזְמַן הַמַּחֲלֹקֶת, וְהַמַּחֲלֹקֶת הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כָּל רֶגַע הָיָה נִסִּים שֶׁהוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים, אָז הוּא סִפֵּר לְרַבֵּנוּ בַּחֲלוֹם: "אִי אֶפְשָׁר לִי לִסְבֹּל!"
Once it was Erev Shabbos and I had no money to buy challah. I needed to go to the mikveh and had no money to buy challah. So some rabbi gave me fifteen agorot for challah.
אָז אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ: "אֲבָל אַתָּה עָשִׂיתָ טוֹב, מָה אַתָּה בּוֹכֶה כָּל-כָּךְ? עָשִׂיתָ טוֹב, עָשִׂיתָ 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת' וְ'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת'. נוּ, מָה אַתָּה רוֹצֶה?"
Nu — I went quickly to the mikveh and immersed and dressed and went to buy challah. And blessed be Hashem there was challah in the shop. Good — the seller gives me the challah for fifteen grush. And I put my hand in my pocket to take out the fifteen grush… and there is no money! I had hung my clothing on a hook outside and someone had taken the money — I did not find the money in my pocket…
אָז אָמַר משֶׁה רַבֵּנוּ לְרַבֵּנוּ: "מָה אַתָּה אוֹמֵר לוֹ 'עָשִׂיתָ טוֹב'? טוֹב מְאֹד!"
Nu — now it is close to Shabbos. Candles must be lit. How will I have challah for Shabbos? What will I have — what can I do now? What to do?
נוּ, וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים שֶׁעַכְשָׁו כָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים שֶׁהָיָה רַבִּי וְתַלְמִיד כָּזֶה...
So I decided: "Whatever will be — will be!" I will go back to that rabbi and tell him what happened — even though he might say I am an expert at lying. So I said: "Whatever will be — let him think what he thinks. I will go to him and tell him what happened."
מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, אִישׁ יְהוּדִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת חֲתוּנָה לִבְנוֹ וּמְקַבְּלִים אוֹתוֹ בַּאֲבָנִים לַהֲרֹג אוֹתוֹ, מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה!
I went to him and told him. And he understood from the words — from my heart — he felt it was true, that I was not lying. So immediately he took out fifteen grush and gave me. And I went to buy challah again…
בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי רַבִּי נָתָן נָסַע עִם בְּנוֹ יִצְחָק לַעֲשׂוֹת חֻפָּה, אָז הַמִּתְנַגְּדִים נִתְאַסְּפוּ עִם כָּל הָעִיר וְיָצְאוּ לְמִחוּץ לָעִיר לִקְרָאת רַבִּי נָתָן וְהֶחָתָן לְקַבֵּל אוֹתָם בַּאֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, אֲבָנִים כְּדֵי לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד! רַבִּי נָתָן וְרַבִּי יִצְחָק הֶחָתָן הָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה, הַמִּתְנַגְּדִים זָרְקוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים וְהָיָה אֲבָנִים כָּל-כָּךְ גְּדוֹלִים, כֻּלָּם בָּרְחוּ לַיַּעַר...
And there was also a story with Rav Moshe Rosenthal — he was a yeshiva student and was not wealthy. And back then — some years ago — every perutah was a great sum. And I was with him in the synagogue and told him I needed bread for the children and had nothing to buy with. And he had half a shilling — two and a half grush. So he took out the money and gave it to me for bread.
עַד שֶׁרִחֵם הַשֵּׁם וְהַמִּתְנַגְּדִים זָרְקוּ כָּל הָאֲבָנִים וְלֹא נִשְׁאַר לָהֶם אֲבָנִים. בֵּינְתַיִם כָּל אֶחָד בָּרַח וְחִפֵּשׂ אֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיַּצִּיל אֶת עַצְמוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה קְצָת שֶׁקֶט וְאָז הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ אֶת רַבִּי נָתָן וְלֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ, "אוֹי, רַבִּי נָתָן אֵינֶנּוּ! אֵיפֹה רַבִּי נָתָן, אֵיפֹה רַבִּי נָתָן?" לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה הוּא.
Good — I put the money in my pocket and walk to buy bread with joy — to bring bread home. I go to the shop. And then: half a shilling was two loaves — two kilos of bread for two and a half grush.
הָלְכוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ מְרַקֵּד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה רִקּוּד כָּזֶה וּבְנִגּוּן כָּזֶה, בְּהִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה.. הוּא בָּרַח לְאֵיזֶה יַעַר רָחוֹק וְשָׁם הוּא הִתְבּוֹדֵד וְהִתְחִיל לָשִׁיר וּלְנַגֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה וְאָמַר בְּכֹחַ גָּדוֹל: "אוּנְזֶער גְרוֹיסְקַייט, אִין אוּנְזֶער שֵׁיינְקַייט, וֶועט מֶען זֶעהן אַ מָשִׁיחַ וֶועט קִימֶען (גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ).."
Good — the seller gave me the bread. But I put my hand in my pocket… and there is nothing! The half shilling had vanished!
רַבִּי נָתָן אָמַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יִדְאַג כְּלָל, מָשִׁיחַ יְגַלֶּה הַכֹּל. יֵשׁ לָנוּ עַל מִי לִסְמֹךְ. כֵּן, מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ הוּא יְגַלֶּה שֶׁזֶּה חָדָשׁ שֶׁלֹּא הָיָה מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה דָּבָר כָּזֶה, 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת', 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', 'סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת'...
Nu — I had no bread. I could not take bread without money…
הוּא הֶחֱיָה אֶת עַצְמוֹ וְשִׂמַּח אֶת עַצְמוֹ, זֶה הָיָה נִגּוּן וְרִקּוּד בְּיַחַד, זֶה הָיָה בְּהַנִּגּוּן שֶׁל 'אֵשֶׁת-חַיִל', נִגּוּן כָּזֶה.. זֶה נִגּוּן שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. יָבוֹאוּ מִכָּל הָעוֹלָם לִשְׁמֹעַ הַנִּגּוּן שֶׁל רַבֵּנוּ כְּשֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יְגַלֶּה מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב. הוּא יִגְמֹר אֶת הַנִּגּוּן הַזֶּה וְאַחַר-כָּךְ יְשׁוֹרְרוּ כֻּלָּם הַנִּגּוּן הַזֶּה, "גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ". נוּ, צְרִיכִים לְזַמֵּר...
I had no money, no kerosene, nothing. There was one of the opponents who was collecting charity — and I told him: "Today is Friday and I have no kerosene and nothing for Shabbos."
רַבִּי נָתָן הוּא עָשָׂה זֶה הַנִּגּוּן בַּיַּעַר מֵהָאֲבָנִים וַאֲנַחְנוּ עַכְשָׁו שָׁרִים אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה. הָאֲבָנִים עָשׂוּ נִגּוּן יָפֶה כָּזֶה, בְּלִי אֲבָנִים אֵיזֶה פָּנִים יֵשׁ לַנִּגּוּן? רַק עִם אֲבָנִים. הָאֲבָנִים עָשׂוּ לָנוּ הַרְבֵּה נִגּוּנִים יָפִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר.
He was poor — his wife was pregnant and very much needed to eat and he had no money and nothing. And he did not abandon me. His sons had a shop — so he took money from his sons. First of all he gave me money to buy a tin of kerosene — so there would at least be something to cook on. But he had no more money to give me. Nu — blessed be Hashem: I already have a tin of kerosene. But what to cook on the tin of kerosene I had not…
אֵלּוּ הָאֲבָנִים שׁוֹמְרִים אוֹתָנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר!
I had a family relative — Moshe Barzel — he had a shop in the Old City. And blessed be Hashem there was something for Shabbos.
כָּל מַה שֶּׁהָאֲבָנִים הָיוּ יוֹתֵר גְּדוֹלִים, הַנִּגּוּן הָיָה יָפֶה יוֹתֵר. הָאֶבֶן הָיָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, אָז הַנִּגּוּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת יוֹתֵר יָפֶה. הֵם זָרְקוּ אֲבָנִים לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, אָז הוּא זִמֵּר "גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ" הוּא יְגַלֶּה מִי אֲנַחְנוּ - חֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב, אַנְשֵׁי אֱמֶת!
I saw in the shop there was much bread — and I had not one piece of bread. I had not even one perutah. Nu — if there is no money there is no bread. And also I would leave the house and not leave even one perutah. I traveled every time to Meron, to Yerushalayim — without a perutah, without a piece of bread, without money. And also water I had none — this was my life.
הָיָה אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁל בְּרֶסְלֵב שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וְרָצוּ לַהֲרֹג אוֹתָם, זָרְקוּ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים, וְהָיָה כַּמָּה שֶׁקִּבְּלוּ אֲבָנִים בָּרֹאשׁ וְהָיָה סַכָּנָה גְּדוֹלָה, אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה.. וְכֻלָּם יָצְאוּ בְּשָׁלוֹם, לֹא הָיָה שׁוּם הֶזֵּק.
By nature I am very shy. I cannot ask that they have mercy on me — that they give me something. By my nature I am very shy. Nu — I suffered and suffered… and blessed be Hashem today I am joyful!
אֶחָד הוּא הָלַךְ עִם כּוֹבַע שֶׁכִּסָּה אֶת הָרֹאשׁ, אֲבָל הוּא הֶרְאָה לִי שֶׁהָיָה לוֹ נֵס. זָרְקוּ לוֹ אֶבֶן וְהָאֶבֶן נִכְנַס בַּמֹּחַ עָמֹק עָמֹק עָמֹק, וְהוּא לָקַח לִי אֶת הָאֶצְבַּע וְהֶרְאָה לִי, "תִּרְאֶה הַחוֹר". וְהָיָה נֵס אֵיך הוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים, הָאֶבֶן נִכְנַס עָמֹק בָּרֹאשׁ.
Everyone marveled at my wife — how she continued to live such a life. They thought: "Even if we had lived with our husband for twenty years and had fifteen children — we would have divorced such a husband who gives no livelihood and has no mercy on the children."
עַכְשָׁו זוֹרְקִים אֲבָנִים, אֲבָל כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אָז יִרְאוּ גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ. הוֹ.. יִהְיֶה זְמַן שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, הוּא יְגַלֶּה אֶת רַבֵּנוּ, "גְּדֻלָּתֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ יְגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ" מִי יְגַלֶּה? רַק מַשִׁיחַ - הוּא יְגַלֶּה!
I and the children were in danger — like Rabbi Nachman of Tultshin. He went to Lemberg to buy paper and print the Likutay Halachos. He had no money even for expenses. He needed to travel and had no bread to eat and no money to travel with. And also his wife and children at home had no bread. And so he traveled and printed the Likutay Halachos. Then the wife of Rabbi Nachman of Tultshin wrote a letter and came to Rav Noson and said to him: "Nachman went to print the Likutay Halachos and left not one single perutah for bread! Know — you will find me and all the children dead of hunger in the house. We have nothing to eat!"
הָיָה רַב מְפֻרְסָם וְגָדוֹל וְהוּא הָיָה לִיטָאִי, הוּא נִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ וְהָיָה לוֹ אַחִים רַבָּנִים וְהֵם אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע.
So Rav Noson sent to Rabbi Yitzchak the letter of the wife of Rabbi Nachman of Tultshin where she had written: "It is a miracle that we are alive each and every day!"
רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לָאֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ: "הַכָּבוֹד - כְּבָר לָקַחְתִּי מִכֶּם. כָּבוֹד לֹא יִהְיֶה לָכֶם!"
Rabbi Yitzchak was a great wealthy man — he had many pockets for this one and that one [he distributed funds to Rabbenu's followers]. So Rav Noson wrote to him to add another pocket and give for bread for the wife and children of Rabbi Nachman Tultshin — otherwise they would be found dead. This is how the Likutay Halachos was printed!
אִם יֹאמְרוּ שֶׁבַח עָלַי אוֹ עַל חֲסִיד בְּרֶסְלֵב אַחֵר, אָז יֹאמְרוּ: "מָה אַתָּה מְדַבֵּר, זֶה בְּרֶסְלֵב, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ?"
Rabbi Nachman Tultshin went for the printing of the Likutay Moharan and the Likutay Halachos. And blessed be Hashem he succeeded and printed the Likutay Halachos in a large and beautiful printing — such beauty, such paper as one does not see even today. In Lemberg they had very fine presses — such quality that there was great fame throughout the entire world. I also had some from that printing — but they took it all.
כֻּלָּם גַּם-כֵּן הָיָה לָהֶם קִנְאָה עָלַי, כֻּלָּם! כֻּלָּם פָּחֲדוּ לִנְגֹּעַ בְּסֵפֶר בְּרֶסְלֵב, לֹא רַק לִללְמֹד. הֵם רָאוּ אֶת הַגְּבוּרָה שֶׁלִּי, הֵם לֹא הֵבִינוּ מֵאֵיפֹה אֲנִי לוֹקֵחַ גְּבוּרָה כָּזֶה.
And he returned from Lemberg and brought the Likutay Halachos to Rav Noson. Such mesiras nefesh, such heroic strength — this is beyond nature, beyond the entire world. He traveled to print the Likutay Halachos and did not give his wife even one piece of bread to eat! That is how he traveled to Lemberg to print the Likutay Halachos…
הַתָּם הָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה, וְהֶחָכָם הָיָה תָּמִיד בְּעַצְבוּת, "זֶה לֹא בְּסֵדֶר וְזֶה לֹא בְּסֵדֶר, זֶה לֹא טוֹב וְזֶה לֹא טוֹב", וְהַתָּם עָשָׂה מֵהַכֹּל טוֹב. הוּא רָצָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר, אָז הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "תְּנִי לִי בָּשָׂר", הִיא נָתְנָה לוֹ לֶחֶם בְּלִי בָּשָׂר, אָז הוּא אָמַר: "הוֹ.. הַבָּשָׂר הוּא כָּל-כָּךְ טוֹב, כָּל-כָּךְ טָעִים הַבָּשָׂר".
Oy yoy yoy — then when what passed over me, passed: I did not know what this was. It was hard for me. The Talmud says: "One who comes to be purified — they assist him." So I thought: "Nu — why do I have such troubles? I want to truly serve Hashem — why do I have such troubles!"
הוּא הָיָה צָרִיךְ בֶּגֶד לָלֶכֶת לַחֲתוּנָה שֶׁל חָבֵר, אָז הוּא אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: "תְּנִי לִי הַבֶּגֶד הַיָּפֶה, אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת לַחֲתוּנָה", אָז הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת הַפֶּלְץ (מְעִיל פַּרְוָה חָרְפִּי מְגֻשָּׁם).
It was hard for me: "Why?"
הֶחָכָם לָמַד כָּל מִינֵי תּוֹרוֹת, רוֹפֵא, יַהֲלוֹמִים, אֲבָל לֹא סַנְדְּלָר, וְהַתָּם לֹא הִצְלִיחַ בְּשׁוּם מְלָאכָה, רַק לִהְיוֹת סַנְדְּלָר, וּכְשֶׁגָּמַר הַנַּעַל הָיָה לוֹ שְׁלשָׁה קְצָווֹת, אָז הוּא לָקַח הַנַּעַל וְאָמַר: "כַּמָּה יָפֶה זֶה הַנַּעַל, כַּמָּה מָתֹק כַּמָּה יָפֶה הַנַּעַל, כַּמָּה דְּבַשׁ וְצוּקֶער זֶה הַנַּעַל".
But this was then. And now I see that the more time passes — the more I see and understand and grasp and recognize that this was such goodness without measure. Now even if I were to give millions — I want a little persecution, humiliation, trouble. Where are they? It is no longer possible to attain! Only in that period was it what it was — and it was all good. Everything for these generations — to see what Breslov is and what a power it is!
הָיָה לַנַעַל שְׁלשָׁה קְצָווֹת, אֲנִי מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי בְּחַיָּי דָּבָר כָּזֶה, נַעַל עִם שְׁלשָׁה קְצָווֹת? רְאִיתֶם אִישׁ עִם נַעַל שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלשָׁה קְצָווֹת?! רַק בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם, בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם הָיָה נַעַל שְׁלשָׁה קְצָווֹת...
Oy yoy yoy — I am so accustomed to such lowliness and to suffering troubles. I am already used to this. And blessed be Hashem — everything was in its time and season. It was all preserved for now. I needed to receive from Rabbi Yisroel Kardoner — and this was only possible through the humiliations and the bloodshed and the troubles I suffered from everyone. And blessed be Hashem I was strong. Everyone spoke — the whole family, the entire city, the entire world. And I was alone against all of them. How can such a thing be? What I suffered — what passed over me: there are no words to speak it. However much I tell — it is nothing!
הַתָּם שָׁאַל אֶת הֶחָכָם: "מַדּוּעַ אֲנִי בְּשִׂמְחָה, וּבְכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי בָּא אַתָּה בְּעַצְבוּת?"
And also I brought Shmuel Hurvitz to Breslov. He had belonged to a certain Chassidus. And blessed be Hashem — I spoke with him of Rabbi Yisroel Kardoner and of Rabbenu — and he immediately drew close. He cast away all the clever arguments and all the difficulties — everything. I explained to him what Breslov is and told him of Rabbi Yisroel: that every day he rose at midnight and went to the field. I saw this with my own eyes. I could not do it myself — I fell. But Rabbi Yisroel was a strong hero. He stood with great heroism before Hashem. He overcame like a lion — rose in the morning, at night — to be the one who awakens the dawn…
אָז אָמַר לוֹ הֶחָכָם: "אֵיךְ לֹא אֶהְיֶה בְּעַצְבוּת, עָשִׁיר אֶחָד הֵבִיא לִי יַהֲלוֹם וְהֵבִיא לִי עוֹד יַהֲלוֹם שֶׁאֶעֱשֶׂה אוֹתוֹ הַדָּבָר כְּמוֹ הַיַּהֲלוֹם שֶׁהֵבִיא לִי לְדוּגְמָא", וְהֶחָכָם הוּא הָיָה מֻמְחֶה גָּדוֹל, הוּא עָשָׂה אֶת הַיַּהֲלוֹם טוֹב וְיָפֶה מְאֹד, אָז הֶעָשִׁיר בָּא: "הוֹ.. כָּל-כָּךְ יָפֶה הַיַּהֲלוֹם", אֲבָל הֶחָכָם עָשָׂה אֵיזֶה חִסָּרוֹן, אֵיזֶה דָּבָר לֹא בְּסֵדֶר, אֲבָל כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, לֹא הָיָה מִי שֶׁיָּבִין אֶת הַחִסָּרוֹן רַק הוּא בְּעַצְמוֹ, אָז הוּא אָמַר לְעַצְמוֹ: "אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִשְׂמֹחַ? חָכָם כָּמוֹנִי יִהְיֶה לוֹ שְׁגִיאָה, יִהְיֶה לוֹ טָעוּת כָּזֶה וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּסֵדֶר? נוּ, אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה?"
The father and mother of Shmuel wept greatly over his having become Breslov. His father wrote to his mother to do everything that Shmuel should not be Breslov. And his mother was as if she had died from the greatness of the sorrow — and she wept: "Oy vey — my son has become Breslov! Why do you do this — why specifically a Breslov Chassid? Is another Chassidus not good?" And his father wrote to him: "Fool!"
הַמַּעֲשֶׂה מֵהֶ'חָכָם וְתָם', עִם הַמַּעֲשֶׂה הַזּוֹ יְכוֹלִים כָּל הָעוֹלָם לִחְיוֹת וְלִשְׂמֹחַ, מַעֲשֶׂה כָּזֶה יָכוֹל לְשַׂמֵּחַ כָּל הָעוֹלָם. הַתָּם הוּא נַעֲשָׂה מִינִיסְטֶר עַל כָּל הַמִּינִיסְטֶרִים. הַתָּם - עוֹלָם הַבָּא, טַעַם גַּן-עֶדֶן!
They were true holy ones — a family of the holy Shelah [the Shnei Luchos HaBris]. And his father was a great and very famous rabbi in America — a great genius. He was an opponent — and he pleaded with Shmuel: "Have mercy on yourself and do not be Breslov." And Shmuel was strong as iron — he stood firm and said to his father: "I am only Breslov!"
אוֹי אוֹי, מַה שֶּׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם.. אֵיזֶה שִׂמְחָה, יִהְיֶה עוֹלָם מָלֵא שִׂמְחָה. לֹא יִהְיֶה שׁוּם עַצְבוּת בָּעוֹלָם, רַק שִׂמְחָה. בְּהַפֶּתֶק כָּתוּב שֶׁמָּשִׁיחַ יָבוֹא יִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם שָׂמֵחַ, כֻּלָּם יִהְיוּ 'תָּמִים'!
His father was very close to Rav Kook. And he asked Rav Kook to make every effort to take Shmuel out of Breslov. And Rav Kook answered him: "What are you crying about — it is not terrible. Let him be in Breslov."
בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם זָכִינוּ לְהָבִיא לַרִאשׁוֹנָה לִדְפוּס מִכְתָּב עַתִּיק וְנָדִיר שֶׁכָּתַב רַבִּי יִשְׂרָאֵל לִידִידוֹ רַב שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ. הַמִּכְתָּב נִכְתַּב בְּעֶרֶךְ כְּחָמֵשׁ שָׁנִים לְאַחַר שֶׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל קִבֵּל אֶת הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ, אַחַת מֵאוֹתָן הַתְּקוּפוֹת בָּהֶן סָבַל צָרוֹת קָשׁוֹת וּשְׁפִכֻיּוֹת-דָּמִים מְרֻבּוֹת. וְכֵן מָצָאנוּ לְנָכוֹן לְהַעְתִּיק קֶטַע קָצָר מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר 'יְמֵי שְׁמוּאֵל' (חֵלֶק א', פֶּרֶק עז) מֵרַב שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וְהַכְּלָל כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל וּלְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת, וְהֻכְרַחְתִּי לְהִשָּׁאֵר עַד ל"ג בָּעֹמֶר בִּצְפָת, וְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיּוֹן שָׁלַח אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב מִטְּבֶרְיָה לִצְפָת עִם מִכְתָּב אֵלַי שֶׁאֶזְדָּרֵז לָבוֹא לְמִירוֹן וְלַעֲשׂוֹת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיַחַד כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב פָּחַד לָבוֹא לְבֵיתֵנוּ לִיתֵּן לִי הַמִּכְתָּב כִּי שָּׁמַע הַמְּנִיעוֹת, וְרַק חִכָּה לִי עַל הָרְחוֹב, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתִי מָסַר לִי הַמִּכְתָּב וְדִבֵר עִמִּי, וְיָרֵאתִי מְאֹד שֶׁלֹא יִרְאוּ אוֹתִי עִמּוֹ וְהָלַכְתִּי אִתּוֹ לְאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַצַּד, וְכָתַבְתִּי מִכְתָּב לְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיּוֹן וְצִיַּרְתִּי לוֹ הַמְּנִיעוֹת וְהַחוֹמוֹת בַּרְזֶל שֶׁיֵּשׁ לִי כָּעֵת, וְעַל-כֵּן לֹא יַקְפִּיד בָּזֶה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָבוֹא עַל ל"ג בָּעֹמֶר וְנַעֲשֶׂה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּיַחַד. וּמָסַרְתִּי לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל דֹּב שֶׁיִּמְסֹר לְרַבִּי אַלְתֶּר בֶּנְצִיוֹן".
He wept so before Rav Kook — to counsel him how to distance his son Shmuel from Breslov. And Rav Kook saw that he was in great danger — he could die from the greatness of the pain, from the greatness of the sorrow. So Rav Kook wrote him a letter: "It is not terrible — let him be in Breslov. Do not worry about him. You will receive much nachas — he has good children."
ב"ה יוֹם ד' לְר"ח נִיסָן תרפ"ז, עיה"ק טְבֶרְיָא ת"ו
Rav Kook received me and said to me: "Only in Breslov is there something in the world!"
רֹב שָׁלוֹם וְחַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים וְכָל טוּב סֶלָה וְחַג כָּשֵׁר וְשָׂמֵחַ לַאֲהוּבִי אָחִי יַקִּירִי וַחֲבִיבִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא עוֹבֵד הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ וְכוּ' מוֹהָרַ"ר שְׁמוּאֵל הוּרְוִויץ בְּרֶסְלֶבֶר נ"י לָנֶצַח.
Shmuel made a shidduch — the finest and most distinguished in Yerushalayim. There was in Yerushalayim the Rav and Gaon Valenstein from Hungary — a great rabbi, a great genius. And the family took Shmuel as their son-in-law. They gave him a girl from the family — and Rav Valenstein was very impressed by Shmuel.
הִגִּיעַנִי מִכְתָּבְךָ לְנָכוֹן, וְהֶחֱיִתַנִי וְשִׂמַּחְתַּנִי מְאֹד בִּדְבָרֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים וּבִפְרָט בַּמֶּה שֶׁרָאִיתִי בּוֹ אֶת תְּשׁוּקַת לִבְּךָ הַקָּדוֹשׁ שֶׁעֲדַיִן עֲדַיִן אַתָּה עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדֶיךָ לִלְחֹם מִלְחֶמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִלְחָמָה חֲזָקָה וּכְבֵדָה כָּזֹאת הָעוֹבֵר עָלֶיךָ, אַשְׁרֶיךָ אַשְׁרֶיךָ בָּזֶה וּבָבָא. טַייעֶרֶער הַארְצְדִיקֶער בְּרוּדֶער (אָחִי יַקִּירִי לְבָבִי), אַל תִּדְאַג כְּלָל, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחַת, וְאַל יִפֹּל לִבְּךָ מֵחֶרְפַּת אַנְשֵׁי רֶשַׁע וּמִגִּדְפוֹתָם וְלֹא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם הָעוֹבֵר עָלֶיךָ, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַשְׁרֵינוּ וְאַשְׁרֵינוּ בְּלִי שִׁעוּר, תַּאֲמִין כִּי הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְטוֹבָתְךָ, וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתְךָ. יִשְׁלַח עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדְךָ, וְכָל הַקָּמִים עָלֶיךָ לְרָעָה מְהֵרָה תָּפֵר עֲצָתָם וּמַחֲשַׁבְתָּם וְיִפְּלוּ נְפִילָה אַחַר נְפִילָה, יֵבוֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כָּל שׂוֹנְאֲךָ חִנָּם הָרוֹצִים לְהָרְגְךָ חַס-וְשָׁלוֹם מִשְּׁנֵי עוֹלָמוֹת, וִיקֻיַּם בְּךָ מְהֵרָה הַכָּתוּב "מַטֶּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח הַשֵּׁם מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אוֹיְבֶיךָ".
Good — that Rav Shmuel Hurvitz wrote a book [Yemay Shmuel], so we know what can be described about ourselves. I and Shmuel are one — we merited to draw close to Rabbenu at a time when the entire world — all of Yerushalayim — were opponents. We had great miracles that we remained with Rabbenu. All of Eretz Yisroel was opposed to Rabbenu.
נִתְאַחֵר עַד יוֹם ט' נִיסָן, טַייעֶרֶער הַארְצְדִיקֶער בְּרוּדֶער אִיךְ דַאנְק דִיר פוּן טִיפֶען הַארְצִין וֶואס הָאסְט זוֹכֶה גִיוֶוען צוּ טִיעֶן מִיט מִיר הַחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַנִּמְשָׁךְ מֵחַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אִיז יוֹדֵעַ הָאֱמֶת אָז הָאסְט מִיר דֶער לַייכְט מַיינֶע אוֹיגֶען אוּן הָאסְט מִיר מְחַיֶּה מֵתִים גִיוֶוען מִיט דַיין בְּרִיף מִיט דַיינֶע הֵיילִיגֶע דִּבּוּרִים, עֶס אִיז גָאר נִיט מֶעגְלִיךְ אוֹיס צוּ מָאהלִין וָואס פַאר הַגְרוֹיסֶע מִצְוָה הָאסְט גִיטָהן. זָאלְסְט וִויסְן בְּרִידֶער אַז וֶוען דִי שִׁיקְסְט מִיר אַ בְּרִיף בִּיסְטוּ מִיךְ מַמָּשׁ מְחַיֶּה מֵתִים. אִיךְ הָאבּ דִיר שׁוֹין לַאנְג גֶעשְׁרִיבֶּען דָאס, וֶוען דִי זָאלְסְט הָאבְּן עֶפִּיס הַהַשָּׂגָה וִויא אַזוֹי דִי רַאטֶעוֶועסְט מִיךְ מִיט דַיינֶע בְּרִיף וָואלְסְטוּ אַ וַואךְ גֶעלֵייגְט אַלֶע מִינֵי עֲבוֹדוֹת אוּן וָואלְסְט מִיר גֶעשְׁרִיבֶּען אַלֶע טָאג (אָחִי יַקִּירִי לְבָבִי, אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מֵעֹמֶק הַלֵּב עַל אֲשֶׁר זָכִיתָ לַעֲשׂוֹת עִמִּי הַחֶסֶד שֶׁל אֱמֶת הַנִּמְשָׁךְ מֵחַסְדֵי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא יוֹדֵע הָאֱמֶת שֶׁאַתָּה הֵאַרְתָּ אֶת עֵינַי וְעָשִׂיתָ עִמִּי בְּחִינַת מְחַיֶּה מֵתִים עִם מִכְתָּבְךָ עִם הַדִּבּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלְּךָ. זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְצַיֵּר אֶת זֶה (בַּדַּעַת) אֵיזוֹ מִצְוָה גְּדוֹלָה עָשִׂיתָ. עָלֶיךָ לָדַעַת אָחִי, שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹלֵחַ לִי מִכְתָּב, אַתָּה מַמָּשׁ עוֹשֶׂה עִמִּי בְּחִינַת מְחַיֶּה מֵתִים. אֲנִי כְּבָר מִמִּזְּמַן כָּתַבְתִּי לְךָ שֶׁאִם הָיְתָה לְךָ מְעַט הַהַשָּׂגָה כַּמָּה שֶׁאַתָּה מַצִּיל אוֹתִי עִם מִכְתָּבְךָ הָיִיתָ מַשְׁלִיךְ כָּל מִינֵי עֲבוֹדוֹת וְהָיִיתָ כּוֹתֵב לִי כָּל יוֹם).
Our holy Rabbenu said to his people: "I brought you a gift from Eretz Yisroel." What is the gift? "Controversy!"
טַייעֶרֶער בְּרוּדֶער סִיא זָאל נִיט זַיין קְלֵיין בַּא דִיר אִין בַּא אוֹיגִין דִי גְרוֹיסֶע מִצְוָה, אוּן זָאלְסְט זִיךְ שְׁטַאְקִין בְּכָל הַכֹּחוֹת צוּ שְׁרַאבִּין מִיר דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת, לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת ר"ל, גִּיוַואלְד בְּרוּדֶער פַארְגֶעס דִיךְ נִיט אִין מִיר. רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מְאֹד עַד אֵין שִׁעוּר. גִּיוַואלד רַאטֶעוֶוע מִיךְ הֵן בִּתְפִלָּה וְהֵן בְּמִכְתָּבִים, וּבִזְכוּת זֶה יְרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם. יֶעצְט בְּרוּדֶער גוּטְרִיל גִיטְרַייעֶר (אָחִי הַיָּקָר, אֵין הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה צְרִיכָה לִהְיוֹת קְטַנָּה בְּעֵינֶיךָ, וְעָלֶיךָ לְהִתְחַזֵּק בְּכָל הַכֹּחוֹת לִכְתֹּב לִי דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, כִּי זֶה עִקַּר הָרַחֲמָנוּת לְהוֹצִיא נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲווֹנוֹת רַחֲמָנָא לִיצְלָן. אֲהָהּ אָחִי, אַל תִּשְׁכַּח אוֹתִי. רַחֵם עָלַי, רַחֵם עָלַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מְאֹד עַד אֵין שִׁעוּר. אֲהָהּ תַּצִּיל אוֹתִי, הֵן בִּתְפִלָּה וְהֵן בְּמִכְתָּבִים, וּבִזְכוּת זֶה יְרֻחַם מִן הַשָּׁמַיִם). שְׂמֹחַ נִשְׂמַח וּנְרַנֵּן וְנִרְקֹד בְּגִילָה רִינָה דִּיצָה וְחֶדְוָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה עַד אֵין תַּכְלִית, בְּהַצְּמִיחַת קֶרֶן יְשׁוּעָה שֶׁל פֶּסַח, שֶׁזָּכִינוּ גַּם בַּזְּמַן הַזֶּה בְּחשֶׁךְ נוֹרָא וְאָיֹם כָּזֶה לְכָל הַטּוֹב וְהַחֶסֶד וִישׁוּעָה נִפְלָאָה כָּזֹאת לְהַדְפָּסַת הַהַגָּדָה עִם הַפֵּרוּשׁ, מְרַבֵּנוּ הקוה"נ (הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא) זיע"א. טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְזַמֵּר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הֶעָבָר וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לְהִתְעוֹרֵר בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ לְחַזֵּק הָעִנְיָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל הַהַדְפָּסָה.
"You are not considered my people. There will be a time when the entire world will oppose me — and then whoever holds on to me: he will be of my people. But you are not."
סִיז מִיר אַגְרוֹיס וִוינְדֶער וָואס הָאסְט נִיט גֶשְׁרִיבֶּען מִשְּׁלוֹם אֲהוּבֵנוּ וְכו' הר"ר אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן שֶׁיִּחְי'.
Our holy Rabbenu said: "You give me sticks and stones — and I will build wondrous buildings!" It is very good to make precious vessels — from controversy he makes vessels.
אִיךְ בֶּעט דִיךְ תֵּכֶף עֶנְטְפֶער אוּן שְׁרַייבּ מִשְׁלוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּבִפְרָט מִשְּׁלוֹם ר' אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן וּמִשְׁלוֹם הר' צְבִי מִבַּארְדִיטְשׁוֹב נ"י (אֲנִי מִתְפַּלֵּא מַדּוּעַ לֹא כָּתַבְתָּ לִי מִשְׁלוֹם אֲהוּבֵנוּ וְכוּ' הר"ר אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן שֶׁיִּחְיֶה, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ לַעֲנוֹת תֵּכֶף וְדוֹרֵשׁ מִשְּׁלוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּבִפְרָט מִשְּׁלוֹם ר' אַלְטֶער בֶּן צִיוֹן וּמִשְּׁלוֹם הָר' צְבִי מִבַּארְדִיטְשׁוֹב נ"י).
"Stones and mortar — and I will build…"
אָחִיךָ אוֹהַבְךָ בְּאַהֲבָה רַבָּה וְאַהֲבַת עוֹלָם הַדּוֹרֵשׁ מִשְּׁלוֹמוֹ מֵעֻמְּקָא דְּלִבָּא, וּמְחַכֶּה וּמְצַפֶּה לִישׁוּעָתְךָ מְהֵרָה וּמְקַוֶּה וּמְיַחֵל וּמִתְגַּעְגֵּעַ לִרְאוֹתְךָ בְּקָרוֹב בְּרֹב שִׂמְחָה אֲמִתִּית, גַּם אִיךְ גְרִיס מַיין טַייעֶרִיען הַארְץ פְרַיינְד הֶחָבִיב לִי כְּנַפְשִׁי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא יְרֵא הַשֵּׁם וְעוֹבְדוֹ בֶּאֱמֶת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ אִיךְ הָאבּ מִיךְ זֵייעֶר גִיפְרֵייד מִיט אַייעֶר גְרוֹיס אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר, אִיךְ בֶּעט אַייךְ אִיהְר זָאל מִיר שִׁיקִין בְּרִיף אַלֶע מָאל לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי (אֲנִי גַּם פּוֹרֵס בִּשְׁלוֹם חֲבֵר לִבִּי הַיָּקָר הֶחָבִיב לִי כְּנַפְשִׁי הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָא יְרֵא הַשֵּׁם וְעוֹבְדוֹ בֶּאֱמֶת בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, מְאֹד שָׂמַחְתִּי מִדְּרִישַׁת שְׁלוֹמְךָ אֲשֶׁר אֵין לְשַׁעֵר. אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁלֹחַ לִי מִכְתָּבִים בְּכָל פַּעַם לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי) וּבַקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה מִמַּעֲלַת כְּבוֹדוֹ שֶׁיּוֹדִיעֵנִי מִשְּׁלוֹם זוּגָתוֹ הַצַּדֶּקֶת מ' גִיטֶעל תִּחְיֶה וּמִמַּצַּב פַּרְנָסָתָם, וּבִפְרָט לִכְתֹּב דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים מִנְּקֻדַּת לִבּוֹ הַקָּדוֹשׁ, וּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדְךָ אַל יַחְמִיצֶנָּה, בִּפְרָט מִצְוָה כָּזֹאת. וְהִנְנִי מְבָרְכוֹ בְּחַג הַפֶּסַח כָּשֵׁר וְשִׂמְחָה. אוֹהֲבוֹ לָנֶצַח, יִשְׂרָאֵל בֶּער.
Rav Noson was in danger every day and at every time. They informed against him — he sat in prison. In every place he traveled and went — he was in danger. They wanted to kill him.
בְּבַקָּשָׁה לִמְסֹר הַמִּכְתָּב הָר"פ לִידִיד נַפְשֵׁנוּ ר' מֵאִיר אַנְשִׁין נ"י.
There was a wealthy man who was an opponent of Breslov. The opponents gave money to the police so that Rav Noson would not dwell in Breslov — that he be expelled outside of Breslov. But Rav Noson had students in Breslov — so he would sometimes come in secret to the city. Then they came to the wealthy man and said to him: "You know — Rav Noson is supposed to come tonight to Breslov."
רַבִּי יִשְׂרָאֵל וְהַחֲסִידִים שָׁרִים בְּשִׂמְחָה מִמִּשְׁפְּטֵי הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ,
So the wealthy man said: "Do not worry — I promise you: as long as I live, he will not be in Breslov." And then he died!
"כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ גֶּשֶׁר צָר מְאֹד, גֶּשֶׁר צָר מְאֹד,
He did not live that night — he died at the judge's. There was a funeral that very night. Yes.
וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל.."
He said: "Do not worry — as long as I live he will not be in Breslov." And then he fell and passed on — he died!
אֲנִי מָסַרְתִּי אֶת נַפְשִׁי לִהְיוֹת עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר, כִּי אֲנִי הָיִיתִי בְּדַרְכִּי לַקֶּבֶר. אֲנִי לֹא עָזַבְתִּי אוֹתוֹ אַף פְּסִיעָה, אֵיפֹה שֶׁהָלַךְ, לִטְבֶרְיָה, לְמִירוֹן - הָלַכְנוּ בְּיַחַד. זֶה הָיָה שִׂיחָה בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, "הִנֵּה הַבְּרֶסְלֵבִים, הִנֵּה יִשְׂרָאֵל בֶּער עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר", זֶה הָיָה סִימָן שֶׁאֲנַחְנוּ בְּיַחַד, זֶה הָיָה הַגּוּשְׁפַּנְקָה עַל בְּרֶסְלֵב. רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא הָיָה גִּבּוֹר כָּזֶה שֶׁהוּא עָמַד נֶגֶד גְּדוֹלִים וְנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. הוּא הָיָה לוֹ חָכְמָה כָּזֶה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, נִיצוֹץ אֶחָד נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. נִיצוֹץ אֶחָד יָכוֹל לִכְבּשׁ כָּל הָעוֹלָם, נִיצוֹץ אֶחָד!
Rav Noson dreamed of Rabbenu and of Moshe Rabbenu during the time of the controversy. The controversy was very great. Every moment there were miracles that he remained alive. So he told Rabbenu in the dream: "I cannot bear this!"
אֲנִי אִישׁ פָּשׁוט לְגַמְרֵי, אֲנִי זָכִיתִי בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם לְהַכִּיר מַה זֶּה חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר. רַבִּי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם - בִּצְפָת, בִּטְבֶרְיָה, בְּכָל הָעוֹלָם, הָיָה לוֹ שֵׁם אַחֵר, הָיָה לוֹ אַרְבַּע שֵׁמוֹת: שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ הַלְפֶּרִין, אֲבָל הַכִּנוּי שֶׁלּוֹ הָיָה 'קָרְדוֹנֶר', עַל שֵׁם הָעִיר קַארְדָן שֶׁבְּגַלִיצְיָּה. וְגַם-כֵּן בְּאוּמַן קָרְאוּ אוֹתוֹ צַ'אק, רַבִּי יִשְׂרָאֵל צַ'אק. מַדּוּעַ צַ'אק? צַ'אק זֶה פְרֵיילַאךְ (שִׂמְחָה), זֶה שִׂמְחָה שֶׁעוֹלָה עַל כָּל הַשְּׂמָחוֹת! הָיָה לוֹ שִׂמְחָה כָּזוֹ גְּדוֹלָה.. אָז קָרְאוּ אוֹתוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל צַ'אק. הוּא הָיָה תָּמִיד מְרַקֵּד וְהָיָה תָּמִיד בְּשִׂמְחָה. וְהוּא הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן צַעַר גָּדוֹל וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים מֵהַהִתְקָרְבוּת לְרַבֵּנוּ, כִּי אָז הָיָה כָּל הָעוֹלָם מִתְנַגְּדִים.
So Rabbenu said to him: "But you did well! Why are you crying so much? You did well — you made the Likutay Halachos and the Likutay Tfilos. Nu — what more do you want?"
בְּחַסְדֵּי הַשֵּׁם וְנִפְלְאוֹתָיו מַה שֶּׁזָּכִיתִי, אֲנִי מוֹדֶה וּמְהַלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁזָּכִיתִי לְהַכִּיר אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים, אַתֶּם לֹא יוֹדְעִים מַה שֶּׁזֶּה הָיָה. בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי עָמַדְתִּי וְלָחַמְתִּי כְּנֶגֶד כֻּלָּם, גְּדוֹלִים כָּאֵלֶּה, מְפֻרְסָמִים כָּאֵלֶּה, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם אֲנִי הָיִיתִי חָזָק מְאֹד.
Then Moshe Rabbenu said to Rabbenu: "What do you say to him: 'You did well?' Very well indeed!"
רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא בָּא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָשַׁב בִּירוּשָׁלַיִם שָׁנָה, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית הוּא בָּא לְמִירוֹן, לִצְפָת, הוּא הָיָה גַּם-כֵּן שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן, אַחַר-כָּךְ הוּא בָּא אֵלַי וַאֲנִי זָכִיתִי לִרְאוֹתוֹ וְלִרְאוֹת פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בַּפֶּה!
Nu — and now we see that the entire world knows that there was such a Rebbi and such a student…
הוֹ.. הָרִקּוּדִים שֶׁלּוֹ, הַזְּמִירוֹת שֶׁלּוֹ, הַשִּׂמְחָה שֶׁלּוֹ, הַתְּפִלּוֹת שֶׁלּוֹ, עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ, הָאֱמוּנָה בְּכֹחַ נוֹרָא כָּזֶה, מִי יָכוֹל לְתָאֵר לְסַפֵּר מַה שֶּׁרָאִיתִי, מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי. מִי שֶׁלֹּא רָאָה דָּבָר כָּזֶה לֹא רָאָה טוֹב מֵעוֹלָם!
Who has heard such a thing! A Jewish man goes to make a wedding for his son — and they receive him with stones to kill him. Who has heard such a thing!
הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת בְּמִירוֹן וַאֲנִי בִּטְבֶרְיָה וְלֹא לְהַכִּיר אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה שֶׁיִּהְיֶה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ, אָז הוּא סִבֵּב סִבּוֹת וְהוּא הִכְנִיס בְּרַבִּי יִשְׂרָאֵל אוֹר שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁזֶּה, וְהֵבִיא אוֹתוֹ לַבַּיִת שֶׁלִּי וְנַעֲשָׂה מִזֶּה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, נַעֲשָׂה עוֹלָם אַחֵר...
On Friday Rav Noson traveled with his son Yitzchak to make a chupah [wedding canopy]. The opponents gathered with the entire city and went outside the city to meet Rav Noson and the groom — to receive them with great stones. Stones to kill — to destroy! Rav Noson and Rabbi Yitzchak the groom were in great danger. The opponents hurled stones at them — such very large stones. Everyone fled to the forest…
אֲנַחְנוּ רוֹאִים עַכְשָׁו שֶׁהַקֶּשֶׁר שֶׁהָיָה בֵּינִי וּבֵין רַבִּי יִשְׂרָאֵל, זֶה הָיָה הֲכָנָה לְעַכְשָׁו. כָּל מַה שֶּׁסָּבַלְתִּי זֶה הָיָה בִּשְׁבִיל הַגְּאֻלָּה. וְגַם-כֵּן הַפֶּתֶק זֶה גַּם-כֵּן בֵּין הַדְּבָרִים הַפִּלְאִיִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַבֵּל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין. וְזֶה הַכֹּל הָיָה רַבִּי יִשְׂרָאֵל, בְּלִי רַבִּי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה יִשְׂרָאֵל בֶּער, לֹא הָיָה פֶּתֶק, לֹא הָיָה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמוּז.
Until Hashem had mercy — and the opponents threw all the stones and had no more stones left. Meanwhile everyone fled and sought some place to save himself. Until it became somewhat quiet — and then they began to search for Rav Noson and could not find him: "Oy — Rav Noson is gone! Where is Rav Noson — where is Rav Noson?" They did not know where he was.
מַה שֶּׁרָאִיתִי, מַה שֶּׁזֶּה הַכֹּחַ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת מִבָּשָׂר וָדָם, מִבֶּן-אָדָם שֶׁנּוֹלַד מִגּוּף שֶׁל אִשָּׁה וְהוּא בֶּן-אָדָם כְּמוֹ כָּל בְּנֵי-אָדָם, כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם - לְקָדוֹשׁ כָּזֶה, זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע. הוּא הָיָה עִנְיָן אַחֵר, הוּא הָיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲבָל הוּא לֹא הָיָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא הָיָה מֵהָעוֹלָם הַבָּא. אֲנִי רָאִיתִי אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל - רָאִיתִי מַה זֶּה בְּרֶסְלֵב.
They went to search for him and found him — dancing with great joy! Such dancing and such a melody — with such awakening! He had fled to some distant forest and there he secluded himself and began to sing and play before Hashem about this — and he said with great power:
רַק לִשְׁמֹעַ אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ, הַקּוֹל הָיָה נָעִים וְתָמִיד הָיָה דָּבוּק בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּפְרָט בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה. לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי דָּבָר כָּזֶה מֵעוֹלָם. בִּשְׁבִיל זֶה נִתְקָרַבְתִּי. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב סִבּוֹת אִתִּי, נִסִּים, כֻּלָּם נִסִּים.
"Our greatness and our glory — our righteous Mashiach will reveal!" [Yiddish: Unzer groyskait, in unzer shaynkait, vet men zehn — a Mashiach vet kimmen!]
אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים דִּבּוּרִים רוּחָנִיִּים, זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר כְּמוֹ שֶׁהָיָה , כֻּלּוֹ רוּחֲנִי, כֻּלּוֹ נְשָׁמָה, כֻּלּוֹ אֱמֶת. וְגַם-כֵּן הוּא הָיָה לוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ בִּשְׁבִיל הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא קֵרֵב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ. פַּעַם אַחַת הוּא הָיָה בְּמַעֲצָר וְסָבַל צָרוֹת כָּאֵלֶּה.. וְגַם-כֵּן בִּשְׁבִילִי בְּעַצְמִי הוּא הָיָה סוֹבֵל צָרוֹת כָּאֵלּוּ, אוֹי מַה שֶּׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל סָבַל בִּשְׁבִילִי...
Rav Noson said to Hashem that he had no worry at all — Mashiach will reveal everything. We have someone to lean on. Yes — our righteous Mashiach will reveal that this is something new that has never been since the day of creation. Nothing like this has ever been: Likutay Tfilos, Likutay Halachos, Likutay Moharan, Sipuray Maasiyos…
אִם הָיוּ נוֹתְנִים לְמִשֶּׁהוּ כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם רַק לְיוֹם אֶחָד לַעֲבֹר מַה שֶּׁרַבִּי יִשְׂרָאֵל עָבַר, הוּא הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת זֶה וְהָיָה אוֹמֵר: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה כֶּסֶף וַאֲנִי לֹא רוֹצֶה צָרוֹת כָּאֵלֶּה!"
He revived himself and gladdened himself. This was melody and dance together. This was to the melody of Eishes Chayil ["Woman of Valor"] — such a melody. This is our holy Rabbenu's melody. From all the world they will come to hear the melody of Rabbenu when our holy Rabbenu reveals what Breslov is. He will complete this melody — and afterwards all will sing it: "Our greatness and our glory — our righteous Mashiach will reveal." Nu — we must sing…
אוֹי רַבִּי יִשְׂרָאֵל, רַבִּי יִשְׂרָאֵל.. הוּא הָיָה לוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ אִשָּׁה וְלֹא בָּנִים - רַק אֲנִי, הוּא וַאֲנִי - רַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים. הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עָלַי. מַה, אִישׁ אֶחָד, יִשְׂרָאֵל בֶּער, מַה יִּהְיֶה מִזֶּה, הַגְּאֻלָּה יֵשׁ בָּזֶה? עַל מַה הוּא כָּל-כָּךְ סָבַל? הוּא חָשַׁב שֶׁאוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה אוֹר, קְצָת אוֹר שֶׁאֲקַיֵּם הַתּוֹרָה וְשֶׁאוּכַל עַל-יְדֵי זֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהַכִּיר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם - אוּלַי. בִּשְׁבִיל זֶה הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ וְהַכֹּל.
Rav Noson made this melody in the forest from the stones — and now we sing this song. The stones made such a beautiful melody. Without stones — what face would the melody have? Only with stones. The stones made for us many such beautiful melodies without measure.
וְהוּא רָאָה אֶת זֶה אֵיךְ שֶׁנִּסְתַּבֵּב, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוֹצִיא אוֹתוֹ בְּכֹחַ מִמִּירוֹן לִטְּבֶרְיָה וְהוּא מָצָא אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער, אָז הוּא עָזַב אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, אֶת צְפָת, אֶת מִירוֹן, כְּאִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וְאֵין לוֹ יְלָדִים וְאֵין לוֹ פַּרְנָסָה וְלֹא שׁוּם דָּבָר, הוּא עָזַב הַכֹּל בִּשְׁבִילִי. הוּא הָיָה כָּל הַחֹרֶף בַּבֵּית-כְּנֶסֶת וְיָשַׁן עַל סַפְסָל וְהָיָה לוֹ קַר, וּמַה הוּא אָכַל? לֶחֶם עִם תֵּה, לֶחֶם עִם מַיִם. הוּא רַק מָצָא בִּטְבֶרְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל בֶּער, אָז הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ, הָיָה לו רַק דָּבָר אֶחָד - יִשְׂרָאֵל בֶּער!
These stones guard us in every generation!
אוֹי יוֹי יוֹי.. הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ הָיָה לוֹ תַּלְמִידִים קְדוֹשִׁים, גְּאוֹנִים וּבַעֲלֵי-מְקֻבָּלִים, וְהוּא הִזְהִיר אוֹתָם מְאֹד עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים. וְגַם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחָאִי הִזְהִיר אֶת הַחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ שֶׁיַּחֲזִיקוּ עַצְמָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נָתָן, הֵם מְדַבְּרִים כָּל-כָּךְ עַל אַהֲבַת חֲבֵרִים. וְכֵן אֲנַחְנוּ, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ מְאֹד שֶׁלֹּא תִּפָּגֵם הָאַהֲבָה חַס-וְשָׁלוֹם אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשְּׂעָרָה, כִּי רָאוּי לָנוּ לֶאֱהֹב עַצְמֵנוּ בְּיֵתֶר שְׂאֵת וְיֵתֶר עֹז מֵחֲמַת שֶׁזָּכִינוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אֵיזֶה חֵלֶק בַּפִּרְסוּם וְהִתְגַּלּוּת אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּזֶה תָּלוּי תִּקּוּן הָעוֹלָם בִּשְׁלֵמוּת. צְרִיכִים לִשְׁמֹר מְאֹד מִקִּלְקוּל הָאַהֲבָה וּמִפֵּרוּד לְבָבוֹת חַס-וְשָׁלוֹם. רַק לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְדוּת זֶה לָזֶה כְּגוּף אֶחָד, שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַבֵּר וּלְהִצְטָרֵף יַחַד תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁעַל-יָדֵינוּ יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה מְאֹד מְאֹד עַד אֵין מִסְפָּר בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, עַד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִתְקַבְּצוּ וְיִתְאַסְּפוּ יַחַד לִכְנֹס בָּהֶם. וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹכְבִים בַּחוּץ וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִתְקַבְּצוּ וִיכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. גַּם רָאוּי לָנוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְהִתְרָאוֹת.
The larger the stones were — the more beautiful the melody became. The stone was bigger — so the melody needed to be more beautiful. They threw stones to kill and destroy — so he sang: "Our greatness and our glory — our righteous Mashiach will reveal!" He will reveal who we are: Breslov Chassidim — people of truth!
וְהָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא רַבִּי וְתַלְמִידִים. כָּל הַחֲסִידִים - גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין גְּדוֹלִים וְאֵין קְטַנִּים, כֻּלָּנוּ חֲבֵרִים.
There were true people of Breslov who were in great danger — they wanted to kill them. They threw stones at them. And there were those who received stones on their heads — great danger. Such large stones! And all came out in peace — there was no harm at all.
נוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם אֶצְלֵנוּ יֵשׁ אַהֲבָה, אֲבָל יֵשׁ אַהֲבָה וְיֵשׁ אַהֲבָה. אֲנִי רָאִיתִי מַה זֶּה אַהֲבָה, רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הוּא נָתַן אֶת כָּל נַפְשׁוֹ עָלַי, אוּלַי הוּא יַצְלִיחַ לְהָאִיר בִּי אֵיזֶה אוֹר לְהִתְנַקּוֹת מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. זֶה הָעִקָּר, לְנַקּוֹת עַצְמֵנוּ מִתַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה הָעִקַּר הַהִתְקָרְבוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהוּא הִתְרַשֵּׁם מְאֹד, הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי אָדָם קָטָן, שֶׁאֲנִי לֹא כְּלוּם, אֲבָל הוּא רָאָה הַגְּבוּרָה שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד נֶגֶד כּוֹחוֹת כָּאֵלֶּה וַאֲנִי חָזָק וְשָׂמֵחַ, אָז הוּא רָאָה שֶׁזֶּה דָּבָר טוֹב. וּמֵאֵיפֹה לָקַחְתִּי גְּבוּרָה כָּזוֹ? תְּפִלָּה, תְּפִלָּה, תְּפִלָּה וְרָצוֹן טוֹב.
One went with a hat covering his head — but he showed me that he had a miracle. They threw a stone at him and the stone entered very deep into the skull — deep, deep, deep. And he took my finger and showed me: "See the hole." And it was a miracle how he remained alive — the stone had entered deep in the head.
אָז בִּטְבֶרְיָה הָיָה שְׁנֵי מְשֻׁגָּעִים - רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוֹנֶר וְיִשְׂרָאֵל בֶּער, הָיוּ שְׁנַיִם. וַאֲנַחְנוּ רָקַדְנוּ בְּלֵיל שַׁבָּת בְּרִקּוּדִים כָּאֵלֶּה, בְּשִׂמְחָה כָּזוֹ, וְכֻלָּם הָיוּ מִתְנַגְּדִים. וַאֲנַחְנוּ רָקַדְנוּ עַד שֶׁכָּל הַמִּתְנַגְּדִים כֻּלָּם נִתְבַּטְּלוּ וְנָפְלוּ, "מַה זֶּה, מֵאֵיפֹה הֵם מְקַבְּלִים שִׂמְחָה כָּזוֹ, מֵאֵיפֹה מְקַבְּלִים דָּבָר כָּזֶה?"
Now they throw stones — but when our righteous Mashiach comes then our greatness and glory will be seen. Ho — the time will come when Mashiach comes. He will reveal Rabbenu: "Our greatness and our glory — our righteous Mashiach will reveal!" Who will reveal? Only Mashiach — he will reveal!
מִי שָׁמַע דָּבָר כָּזֶה, אֵיפֹה יֵשׁ דָּבָר כָּזֶה בָּעוֹלָם, אֵיפֹה רוֹאִים מְסִירַת נֶפֶשׁ כָּזֶה בִּשְׁבִיל אֵיזֶה יֶלֶד לֹא שֶׁלּוֹ. דָּבָר כָּזֶה לֹא הָיָה וְלֹא רוֹאִים בָּעוֹלָם מִשּׁוּם צַדִּיק, מִשּׁוּם בֶּן-אָדָם. זֶה רוֹאִים רַק אֵצֶל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ! וְנַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, נַעֲשָׂה מִזֶּה בִּנְיָן לְדוֹר דּוֹר, לְעוֹלָם, לָנֶּצַח, בְּרִיאַת עוֹלָם מֵאַיִן וְאֶפֶס...
There was a certain famous and great rabbi — a Lithuanian — and he drew close to Rabbenu. He had brothers who were rabbis and they said of him that he was mad.
וְהַפֶּתֶק בָּא פִּתְאוֹם, בְּלִי הֲכָנָה, כְּלוּם. הָיָה מַעֲשֶׂה שֶׁל שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפֶּתֶק: "וְסִימָן י"ז בְּתַמּוּז", אֲנִי לֹא יָכוֹל לְתָאֵר, אֲנִי הָיִיתִי מְסֻכָּן מְאֹד, הָיִיתִי מְדֻכָּא כָּזֶה שֶׁהָיִיתִי חוֹלֶה נֶפֶשׁ. אֲנִי נָפַלְתִּי לְעַצְבוּת כָּזֶה, לְשִׁבְרוֹן לֵב כָּזֶה.. בְּלִי רְפוּאָה, אֵין רְפוּאָה לְזֶה, אֵין. נוּ, וּמִזֶּה נִבְרָא הַפֶּתֶק!
Our holy Rabbenu said to his people: "Honor — I have already taken from you. There will be no honor for you!"
וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר בְּ'סֵפֶר הַמִּדּוֹת': "מִי שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בָּהּ - מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו!" אָז הַצַּעַר וְהַבּוּשָׁה וְהַדִּכָּאוֹן שֶׁהָיָה לִי מִזֶּה, זֶה הָיָה מְכַפֵּר. כָּכָה אוֹמֵר רַבֵּנוּ, כָּכָה כָּתוּב בְּ'סֵפֶר הַמִּדּוֹת'. אָז זֶה לֹא חִדּוּשׁ שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֵלַי בְּלָשׁוֹן כָּזֶה: "תַּלְמִידִי הַיָּקָר, וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי". הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ, "מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ", הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל בֶּער, "תַּלְמִידִי הַיָּקָר, וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי".
If they speak praise of me or of another Breslov Chassid — they say: "What are you talking about — he is Breslov! How can one praise him?"
אֲנִי הָיָה לִי צַעַר כָּזֶה, וְגַם-כֵּן אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת עִם גַּאֲוָה, לֹא יָכֹלְתִּי, כִּי אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת הָעֶרֶךְ שֶׁלִּי. וְגַם-כֵּן רַבִּי יִשְׂרָאֵל עָלָיו-הַשָּׁלוֹם הוּא הָיָה מַכִּיר אוֹתִי, הוּא הָיָה מֵבִין עָלַי, הוּא יָדַע שֶׁאֲנִי לֹא כְּלוּם, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא רָאָה אֶת הָרְצוֹנוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁאֲנִי עוֹמֵד נֶגֶד כָּל הַחֲכָמִים, נֶגֶד כָּל הַגְּדוֹלִים, אָז זֶה הָיָה לוֹ עֶרֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי כְּמוֹ מַתָּנָה וּבְכָל לֵב, בְּכָל נֶפֶשׁ. הָעוֹלָם חוֹשְׁבִים: "מַה, הַמְּסִירוּת נֶפֶשׁ זֶה דָּבָר שֶׁהוּא יִהְיֶה כְּדַאי? צְרִיכִים לִהְיוֹת לַמְדָּן, כִּשְׁרוֹנִי ", וּבָזֶה רַבִּי יִשְׂרָאֵל הָיָה יָחִיד, אִישׁ אַחֵר לֹא הָיָה לוֹ קֶשֶׁר כָּזֶה אִתִּי. אֲפִלּוּ אַבְרָהָם בַּר נַחְמָן, אִם אֲנִי הָיִיתִי מִתְקָרֵב אֵלָיו הוּא הָיָה מְדַבֵּר אִתִּי, אֲבָל לֹא בְּאֹפֶן כָּזֶה - כְּמוֹ רַבִּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ קֶשֶׁר כָּזֶה.
Everyone also had jealousy of me — everyone! Everyone was afraid to so much as touch a Breslov book — let alone study from it. They saw my heroism — they did not understand where I drew such heroism from.
רַבִּי יִשְׂרָאֵל הוּא כָּל הַבְּכִיּוֹת שֶׁלּוֹ הָיָה רַק בִּשְׁבִיל עַם יִשְׂרָאֵל, "מַה יִּהְיֶה!" הוּא הִרְגִּישׁ הַצַּעַר מַה שֶּׁזֶּה, הַנְּפִילוֹת הָאֵלּוּ, הַכְּפִירוּת וְהָאֱמוּנוֹת כָּזְבִיּוֹת וְהַשֶּׁקֶר, זֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ מִכָּל הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְהוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל זֶה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם שֶׁיִּתְגַּלֶּה דַּעַת רַבֵּנוּ בָּעוֹלָם.
The Tam [the Simple One — a character from Rabbenu's story The Wise Man and the Simple Man] was always in joy — and the Chacham [the Wise One] was always in sadness: "This is not right and that is not right — this is not good and that is not good." But the Tam made everything good. He wanted to eat meat — so he said to his wife: "Give me meat." She gave him bread without meat — so he said: "Ho — the meat is so good! So delicious is the meat!"
הַכֹּל תָּלוּי בְּרַבֵּנוּ! הַכֹּל, כָּל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, כָּל חַיֵּינוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא - הוּא רַק רַבֵּנוּ!
He needed a garment to go to a friend's wedding — so he said to his wife: "Give me the fine garment — I need to go to the wedding." So she gave him the peltz [a heavy fur winter coat].
כָּל דִּבּוּר שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא מֵכִיל הַרְבֵּה מְאֹד חָכְמָה וְדַעַת וְהִתְחַזְּקוּת וְחִיּוּת. וְגַם-כֵּן עַל-יְדֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רוֹאִים הָאוֹר שֶׁל הַגְּמָרָא וְשֶׁל כָּל הַתּוֹרָה. הַקַּבָּלָה וְהַכֹּל יֵשׁ בַּ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת'. הַ'לִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת' הוּא מְקַשֵּׁר אֶת הַקַּבָּלָה עִם כָּל דִּין, זֶה מֵאִיר לָנוּ הַגְּמָרָא וְכָל הַתּוֹרָה. הָעוֹלָם הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת קָבוּעַ תָּמִיד בְּ'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת', כָּל הַלּוֹמְדִים וְכָל הָעוֹלָם, כִּי רוֹאִים בָּזֶה פֶּלֶא פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה אֵיךְ שֶׁרַבִּי נָתָן לָמַד אֶת הַגְּמָרָא, אֵיךְ הוּא לָמַד הַמִּדְרָשׁ, וְהָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים מִזֶּה, הֵם חוֹשְׁבִים: "בִּשְׁבִיל מָה לִי 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת', בִּשְׁבִיל מָה אֲנִי צָרִיךְ חִדּוּשִׁים שֶׁל חֲסִידוּת, חִדּוּשִׁים שֶׁל קַבָּלָה?"
The Chacham learned all manner of Torah: medicine, diamonds — but not shoemaking. And the Tam did not succeed in any craft — only in being a shoemaker. And when he finished a shoe — it had three corners. So he took the shoe and said: "How beautiful is this shoe! How sweet — how beautiful the shoe — how much honey and sugar is this shoe!"
הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא סוֹד כָּזֶה, פֶּלֶא כָּזֶה. אֲפִלּוּ אֶחָד מֵחֲסִידֵי בְּרֶסְלֵב הַמְפֻרְסָמִים, הוּא אוֹמֵר שֶׁהוּא חֲסִיד בְּרֶסְלֵב, אֲבָל הוּא חוֹשֵׁב: "חֲסִיד בְּרֶסְלֵב צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַמְדָּן, גְּמָרָא, פּוֹסְקִים. אֲבָל 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת', 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', 'לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת', זֶה לֹא לַמְדָּן, זֶה חֲסִידוּת".
The shoe had three corners. I have never in my life heard such a thing — a shoe with three corners! Have you seen a person with a shoe that has three corners?! Only in the story of the Tam — in the story of the Tam was there a shoe with three corners…
יֵשׁ חַס-וְשָׁלוֹם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים עֲבוֹדָה זָרָה מֵרַבֵּנוּ. אֲבָל מַה שֶּׁאוֹמֵר רַבֵּנוּ, מַה שֶּׁגִּלָּה רַבֵּנוּ, הוּא גִּלָּה רַק טִפָּה מִן הַיָּם מִגְּדֻלָּתוֹ, כְּלוּם, זֶה נֶעֱלָם...
The Tam asked the Chacham: "Why am I in joy — and every time I come to you, you are in sadness?"
אוֹי יוֹי יוֹי, אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשּׁוֹמְעִים דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה, אֵין בָּעוֹלָם. לֹא נִמְצָא בָּעוֹלָם דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה שֶׁאֲנִי קִבַּלְתִּי בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ מֵרַבִּי יִשְׂרָאֵל וּמִכָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַזְּקֵנִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת. לֹא כְּמוֹ הַיּוֹם, אֲנָשִׁים פָּשׁוּט רָצִים אַחֲרֵי כָּבוֹד וְכֶסֶף, זֶה חשֶׁךְ, כֵּן.
So the Chacham said to him: "How should I not be sad? A wealthy man brought me a diamond — and brought me another diamond that I should make something of his as fine as the diamond he brought as a model." And the Chacham was a great expert — he made the diamond very well and beautifully. So the wealthy man came: "Ho — the diamond is so beautiful." But the Chacham had made some flaw — some small thing not quite right. And the entire world did not know of this — there was no one who would understand the flaw — only he himself. So he said to himself: "How can I be in joy? A wise man like me — should he have an error, should he have such a mistake and not do it properly? Nu — how can I be in joy?"
אֲנִי לֹא מְכַוֵּן שֶׁאֲנִי סוֹד, אַדְרַבָּא אֲנִי מְכַוֵּן לָאֱמֶת, שֶׁאֲנִי בְּמַדְרֵגָה כָּזֶה שֶׁאֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּהַלֵּל: "מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן", אֶבְיוֹן זֶה מַמָּשׁ אֶבְיוֹן מִן הַתּוֹרָה, מִמַּעֲשִׂים טוֹבִים, מֵהַכֹּל.
The story of HaChacham VeHaTam — with this story the entire world can live and be joyful! Such a story can gladden the entire world. The Tam became minister over all the ministers. The Tam: the World to Come — the taste of the Garden of Eden!
"מֵקִים מֵעָפָר דָּל", מֵקִים מֵעָפָר, זֶה אֵין יוֹתֵר נָמוּךְ מֵעָפָר. עַצְבוּת זֶה מְכֻנֶּה בְּשֵׁם עָפָר. עָפָר זֶה עַצְבוּת, זֶה עַצְלוּת.
Oy oy — what will be in the world! What joy — the world will be filled with joy. There will be no sadness in the world — only joy. In the Petek it is written that when Mashiach comes the entire world will be joyful. All will be Tamim [simple, wholehearted ones]!
"מֵקִים מֵעָפָר דָּל", דַּל זֶה מַמָּשׁ הוּא אֵין לוֹ כְּלוּם, דָּל. וְעוֹד יוֹתֵר - "מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן", כַּנִּרְאֶה שֶׁאֶבְיוֹן הוּא יוֹתֵר מִדַּל, "מֵאַשְׁפּוֹת יָרִים אֶבְיוֹן".
Through the kindness of Hashem we merit to bring to print for the first time an ancient and rare letter that Rabbi Yisroel wrote to his friend Rav Shmuel Hurvitz. The letter was written approximately five years after Rabbi Yisroel received the holy Petek — one of those periods in which he suffered harsh troubles and much "bloodshed." We have also found it fitting to copy a short passage from the book Yemay Shmuel (Part One, Chapter 77) by Rav Shmuel Hurvitz. And this is his language: "And the general thing is that I could not bear it and break through the obstacles — and I was compelled to remain in Tsfas until Lag BaOmer. And Rabbi Alter Benzion sent Rabbi Yisroel Dov from Teveriah to Tsfas with a letter to me that I should hurry to come to Meron and do the service of Hashem together as we had spoken in Yerushalayim. And Rabbi Yisroel Dov was afraid to come to our house to give me the letter — because he had heard of the obstacles. And he only waited for me on the street. When he saw me he gave me the letter and spoke with me. And I was very afraid that they would see me with him — and I walked with him to some side place. And I wrote a letter to Rabbi Alter Benzion and described for him the obstacles and the iron walls that I had at that time — and therefore not to press me in this. And with G-d's help I would come for Lag BaOmer and we would do the service of Hashem together. And I handed this to Rabbi Yisroel Dov to give to Rabbi Alter Benzion."
נוּ, אֲנִי הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל "תַּלְמִידִי הַיָּקָר" וְגַם-כֵּן "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי", בִּזְמַן שֶׁמָּצָאתִי אֶת הַפֶּתֶק הָיָה זְקֵנִים אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ בִּירוּשָׁלַיִם, רַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר, רַב נַפְתָּלִי כֹּהֵן וְרַב נָתָן בֶּן רַב פִּנְחָס יְשַׁעְיָה שֶׁלָּקַח אֶת גִּיטָלֶ'ה לְאִשְׁתּוֹ לְאַחַר הַפְּטִירָה שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא הָיָה בְּרֶסְלֵב אֱמֶת לֹא סְתָם בְּרֶסְלֵב. הָיוּ זְקֵנִים, כֵּן. וַאֲנִי הֶרְאֵיתִי לְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר אֶת הַפֶּתֶק, אֲנִי רוֹאֶה אֶת זֶה כְּמוֹ עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ הָיִינוּ עִם רַב נַפְתָּלִי, וַאֲנַחְנוּ יָשַׁבְנוּ אֶחָד לְיַד הַשֵּׁנִי לְיַד הָאֲרוֹן סְפָרִים, וְהָיָה מֶרְחָק גָּדוֹל בֵּינֵינוּ, אֲנִי הָיִיתִי כְּלוּם וְרַב שְׁלֹמֹה וֶקְסְלֶר הָיָה בַּעַל-מֹחַ גָּדוֹל וְהָיָה לוֹ כֹּחַ גָּדוֹל, הוּא הָיָה אִישׁ קָדוֹשׁ. אֲנִי אָכַלְתִּי אֶצְלוֹ, רָאִיתִי אֵיךְ הוּא אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, לֹא רָגִיל כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אוֹכְלִים, הוּא הָיָה עִנְיָן אַחֵר. אֲנִי הָיָה לִי פֶּלֶא, "אֵיךְ הוּא חַי? אֵיךְ הוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם? אֵיךְ יֵשׁ לוֹ קִיּוּם?"
With G-d's help — Wednesday, Rosh Chodesh Nisan 5687, Holy City of Teveriah, may it be rebuilt and re-established.
אֲנִי קִבַּלְתִּי דִּבּוּרִים מֵרַב שְׁלֹמֹה וַאֲנִי רָאִיתִי פְּלָאוֹת מֵהַדִּבּוּרִים שֶׁל רַב שְׁלֹמֹה שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הָיָה בּוֹ טֶבַע הַמְּדִינָה שֶׁל גְּרֶמַנְיָה, הוּא הָיָה מִשָּׁם, וְשָׁמָּה יֵשׁ לָהֶם עִנְיָנִים כְּמוֹ עַקְשָׁנוּת, הֵם עַקְשָׁנִים בְּדַעְתָּם וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אוֹתָם. עַל-כָּל-פָּנִים אֲפִלּוּ מִגֶרְמַנְיָה יְכוֹלִים לִטְעוֹת, הוּא לֹא נָסַע לְרַבֵּנוּ, הוּא הָיָה יָכוֹל לִנְסֹע, הָיָה לוֹ כֶּסֶף, אֲבָל הוּא הָיָה לַמְדָּן גָּדוֹל, הוּא הָיָה בָּקִי בְּכָל חַדְרֵי הַתּוֹרָה וְהוּא הָיָה אֶצְלוֹ תַּכְלִית דִּין, דִּין תּוֹרָה שֶׁאָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
Abundant peace and long and blessed life and all goodness forever — and a kosher and joyous festival — to my beloved, my dear and precious brother, the delight of my soul and heart: the remarkable rabbinic servant of Hashem in truth and with self-sacrifice, etc., our Master Rabbi Shmuel Hurvitz — Breslover — may he live forever.
נָכוֹן, אָסוּר לָצֵאת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יֵשׁ עִנְיָנִים. כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ בְּחוּץ לָאָרֶץ רַבִּי מְיֻחָד יוֹתֵר מִבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - אָז הוּא יָכוֹל לָצֵאת חוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי בְּיַחַד אִתּוֹ וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִזֶּה, אָז לֹא הִתְוַכַּחְתִּי אִתּוֹ. אֲנִי יוֹשֵׁב אִתּוֹ בְּיַחַד וּמְקַבֵּל צְעָקוֹת, וּמַה שֶּׁאֲנִי הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן, שֶׁלֹּא צְרִיכִים לְקַבֵּל, אָז לֹא קִבַּלְתִּי, לֹא הָיָה לָזֶה שׁוּם עֶרֶךְ.
Your letter reached me properly — and you revived me and gladdened me greatly with your holy words. Especially in what I saw in it: the longing of your holy heart — that still, still, you stand on guard, with a double-edged sword in your hands, to wage the war of Hashem — such a strong and heavy war as passes over you. Happy are you — happy are you in this world and the next.
וּבְהַפֶּתֶק רוֹאִים הִתְחַזְּקוּת כָּזֶה שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּתוּב, יֵשׁ פָּסוּק: "אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא" - מִי שֶׁהוּא מְדֻכָּא אֲפִלּוּ עַד דַּכָּא, אָז "אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא".
My dearest and heartfelt brother — do not worry at all. Do not fear and do not be dismayed. And do not let your heart fall from the humiliations of wicked men and their blasphemies — and not from any matter in the world that passes over you — however it may be. Happy are we — happy are we beyond measure! Believe that everything is by the Providence of the Creator for your benefit — and there is hope for your future. He will send His help from the holy place — and from Zion He will sustain you. And all who rise against you for evil — speedily thwart their counsel and their scheme — and they will fall fall after fall. They will be shamed and fall back — all your causeless enemies who seek to kill you, G-d forbid, from both worlds. And may there be fulfilled in you speedily the verse: "Your rod of might Hashem will send from Zion — rule in the midst of your enemies."
וְרַבִּי נָתָן הוּא הָיָה אֵצֶל רַבֵּנוּ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל. רַבִּי נָתָן רָאָה אֶת הָאוֹר שֶׁל רַבֵּנוּ, אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל רַבֵּנוּ, אָז הוּא הָיָה בַּעֲנִיווּת כָּזֶה, הוּא הֶחֱשִׁיב אֶת עַצְמוֹ כְּאֶפֶס וְאַיִן, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּלִי רַבֵּנוּ. הוּא רָאָה אֶת גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ אָז הוּא נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי.
Delayed until the 9th of Nisan.
רַבִּי נָתָן לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם מַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁל גַּאֲוָה, הוּא יָכַל לַחֲשֹׁב: "אֲנִי תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש, אֲנִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ תּוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ". לֹא, הוּא הָיָה אֶפֶס וְאַיִן, הוּא הֵבִין שֶׁהוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְגַמְרֵי נֶגֶד רַבֵּנוּ. הוּא הָיָה עָנָו, זֶה גְּדֻלָּה, זֶה חָכְמָה גְּדוֹלָה, אִישׁ כָּזֶה יִהְיֶה אֶפֶס וְאַיִן? אֵיךְ? זֶה לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, זֶה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵאִיר עָלָיו, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה צָרִיךְ כְּלִי כָּזֶה, "אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא", שֶׁיִּהְיֶה אֶצְלוֹ אֶפֶס וְאַיִן, אִם לֹא - אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְקַבֵּל מֵרַבֵּנוּ?
My dear heartfelt brother — I thank you from the depths of my heart for what you merited to do with me: true kindness drawn from the faithful kindnesses of David. Hashem knows the truth — that you illuminated my eyes and brought me to life like a revival of the dead with your letter and your holy words. It is utterly impossible to describe what a great mitzvah you have done. Know, brother — that when you send me a letter you are literally doing with me a revival of the dead. I have already written to you long ago: if you had some grasp of how you save me with your letters — you would have cast aside all manner of labors and would write to me every day.
הוֹי רַבִּי נָתָן הָיָה גָּאוֹן, אֲבָל אֲנִי לֹא כְּלוּם. אֲנִי אֶפֶס וְאַיִן מַמָּשׁ, אֲנִי מַמָּשׁ כְּלוּם!
My dear faithful brother — let not this great mitzvah be small in your eyes. And you must strengthen yourself with all your powers to write me holy words — for this is the essential of compassion: to bring out a Jewish soul from sins, G-d forbid. Ahh brother — do not forget me! Have mercy on me — have mercy on me — for it is very very bitter for me beyond measure. Ahh — save me: in prayer and in letters. And through the merit of this — may there be mercy from Heaven. Let us now rejoice and sing and dance with great joy — beyond limit — at the sprouting of the horn of salvation of Pesach. For we merited even now in such a terrifying and fearsome darkness to all the goodness and kindness and such a wondrous salvation: the printing of the Haggadah with the commentary from our Rabbenu, the holy and awesome, may the memory of the tzadik be a blessing. It is good to give thanks and to sing to Hashem for the past — and to pray for the future — that we all merit to be awakened with self-sacrifice to strengthen this holy matter of the printing.
(חֲסִיד מְסַפֵּר לְרַבִּי יִשְׂרָאֵל כִּי בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא עוֹרֵךְ בְּבֵיתוֹ שִׁעוּר בַּ'לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן')
It is a great wonder to me that you did not write me of the welfare of our beloved, etc., our Master Rabbi Alter Benzion, may he live. I ask you to answer immediately and to inquire after the welfare of each one — and especially after the welfare of Rabbi Alter Benzion and after the welfare of Rabbi Tzvi from Barditshov, may he live.
בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאֲנִי זוֹכֶה רַק לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה, מַה שֶּׁזֶּה.. זֶהוּ הַגְּאֻלָּה, זֶהוּ כָּל חִיּוּתֵנוּ וְכָל הַיְשׁוּעוֹת. לִזְכּוֹת לִשְׁמֹעַ 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', מַה שֶּׁזֶּה, מַה שֶּׁזֶּה.. אֵיזֶה יְשׁוּעָה זֶה, אֵיזֶה רְפוּאָה, אֵיזֶה.. זֶה כָּל תִּקּוּנֵנוּ, זֶה הַכֹּל! יֵשׁ בּוֹ הַכֹּל לְיִרְאַת שָׁמַיִם וֶאֱמוּנָה וּתְשׁוּבָה וְכָל מַה שֶּׁצְּרִיכִים יֵשׁ שָׁמָּה בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר. דָּבָר כָּזֶה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, עַכְשָׁו יִתְגַּלֶּה לָנוּ פֶּלֶא, פֶּלֶא נוֹרָא כָּזֶה שֶׁהוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וִישׁוּעָתֵנוּ, הַכֹּל, הַכֹּל מַה שֶּׁצְּרִיכִים.
Your brother who loves you with great and eternal love — inquiring after your welfare from the depths of the heart. Waiting and anticipating your salvation soon — hoping and longing to see you shortly in great true joy. I also greet my dear and heartfelt friend — beloved to me as my own soul — the remarkable rabbinic one, G-d-fearing and serving him in truth with self-sacrifice. I was greatly gladdened by your inquiry after my welfare — beyond measure. I ask that you send me letters at every opportunity to revive my soul. And my request is extended to his honored excellency — that he inform me of the welfare of his righteous wife, Gittel, may she live, and of the state of their livelihood. And in particular to write holy words from the point of his holy heart. And a mitzvah that comes to your hand — do not let it pass — especially such a mitzvah. And I hereby bless him with a kosher and joyous Pesach.
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ 'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שָׂמֵחַ מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַ'לִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן', כָּל תּוֹרָה הוּא כָּל חִיּוּתֵנוּ וְזַרְעֵנוּ, הַכֹּל!
Your lover forever — Yisroel Ber.
הַתּוֹרָה ל' בְּ'לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן': "כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר הוּא צָרִיךְ רוֹפֵא גָּדוֹל יוֹתֵר", וַאֲנַחְנוּ חוֹלִים כָּאֵלֶּה.. אֲנַחְנוּ אֵין מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָנוּ, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ!
Please transmit the enclosed letter to our beloved friend Rabbi Meir Anshin, may he live.
Loading comments…