More

🙏

הגדה של פסח

עם פירוש אור זורח

לרבי אלתר טעפליקער זצ"ל — תלמיד רבי נתן

Na Nach Nachma Nachman Me'Uman

The Pesach Seder with Breslov Commentary

1

קַדֵּשׁ

Kadesh

Recite Kiddush over wine

הגדה של פסח 1

קַדֵּשׁ 1

★ אור זורח — ר' אלתר טעפליקער (194)

הועתק והוכנס לאינטרנט WWW. hebre w books.org ע״י חיים תשע״ב

-- 1 of 97 --

תפלה נוראה מספר לקוטי תפלות ממורינו הרב הגאון הצדיקר׳ נתן זצ״ל תלמיד מובהק של אדמו׳׳ר רבי נחמן מברסלב זצ״ל יהי רצון מלפניךד׳ אלחינו ואלהי אבותינו. מלא רחמים מלא ישועות והצלות, מלא חמלה וחנינה מלא טוב, טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו שתהי׳ בעזרנו ותעזרינו להמשיך קדושת חודש גיסן ראש חדשים עלינו ועל כל ישח^. ובשם שהוצאת בו את עמך ישראל מגלות מצרים ערות הארץ שהיא פנם הברית, כן ברחמיך הרבים תושיענו ותנאלינו בבל דור ודור בכל שנה ושגה לכל נפש ונפש מעמך ישראל, שתצילנו כולנו בבח קדושת החורש הזה ראש חדשים ראשון הוא לנו לחרשי השנה שהוא חורש ניסן הקדוש גאולת ישוערז ישראל, שנזכה כולנו על ידי זה לגאולרז הנוף והנפשכ אמת, ונזכה לקבל עלינו קדושה חג הפםח הקדוש זמן חרותינו בקדושה נדולה נוראה ועצומה ובשמחה ובחדות רבה, ונזכה כרחמיך הרבים לקיים כל המצוות של פסח כקדושה גדולת וב שמחה רבה וחדוה רכה, ותעזרינו ותושיענו ותשמרנו כרחמיד הרכים ממשהי חמץ ושאור, שלא ימצא בנבוליגו וברשותיט משהו רמ שהו שאור וחמץ כל ימי הפ סח, כי גלוי וידוע לפניך רבונזי דעלמא כולא שאי אפ שר לבשו ודם בעצמו להיות נזהר ממשהוח ^ אם לאע״יי שועחך ורחמיך גואל חזק, רחמן אמיתי, רחם עלינו ברחמיך הרבים ושמוינו והצילינו ממשהו חמץ כל ימי הפסח חקרו׳ ונזכה לסדר הסדר של פסח בהתעוררות גדול ובהתלהבות נפלא בשמחה וחדוה וקדושה גדולה כראוי, לקיים מצותא רבע כוסות של יין כשלימות הראוי ובקדושה ובטהרה גדולה. רבש״ע פתח לנו אור הדעת, ותשפיע לנו אור קדושת המוחין העליונים, שנזכה שיהיו נמשכין עלינו כל המוחין הקדושי׳ מוחין דנדלות ומוחין דקטנו׳ הטאירין בפסח באורג דול נפלא ונורא, ויאירו בנו בהארה נפלאה, והעזרינו ידומר ההגדה בקול רם בבונה גדולה ונוראה כשמחה וחדוה רבה ועצוסד. בהתעוררות גדול ובהתלהבות נמרץ כקדושה ובטהרה גדולה, עד שהקול יעורר הכוונה עד שנזכה עי׳ז לתיקון הברית ולתיקון הדעת כששיטות באמת, ותעזרנו ותזכנו לצאת מעבדות לחירורת מיגין לשמחה מאכל ציו־ט מאפילה לאור גדול, ויקרים בנו מקרא שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, אמן p יחי רצון.

-- 2 of 97 --

ת 0 אדס « ר וו•ל n o n a in p m n m D v o n Jn •\ גפמל' ^ר׳ל, רכש״ע זכיני לזברון דקדו שהש אזכה 'לזכור דברי תור תךת מיד ולאי שכחו ממני ויקוים בי מקרא שכ תוב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמרה׳ מע תה ועד עולם, ואזכה לזכוראח יוםצ אתט ממצרים לזכורי ציאת מצריםת מיד בכל יום, ולהאמיןב אמת בכל הגיסים והנפלאות שע שית עמנוב שעתי ציאת מצרים ולקיים מקרא שכתוב למען תזכוראת יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ועזריניש אהיה נזהר ממ שהו חמץ כל ימי הפסח. ועל ידי זה אזכה להנצל ממוחין דקטנות שמהם נמשך כל הדינים וכל הצרותח״ו, ואזכה לבטלה טבע לגמרי. ולהמשיךה שגחה שלימה שהוא נמשך ממוחין דגדלות דקדושה, ואזכה לאכילת מצה בימי חג הפסח, ועל ידי אכילת מצה אזכה לדעת בחי׳ ה שגחה שאאמין באמת שאין שום דרךה טבע כלל רק הכל נע שה בה שגחתך, ולבטל כל הקו שיות והכפירות שנופלין על האדם על הנ הגותה שי״ת, רק אאמין שהכל לטובה, וכל זה אזכה על ידי אכילת מצה בקדושה, ולזכות על ידי אכילת מצה להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בה שגחתך תתברך. רכש״ע זכיגי לזריזות דקדושה שלא אתעצלח״ו בשום דבר מצוה, רק אע שה בל דברי תורתך ומצותך בזריזות, ולא אסתכל כלל להבין לי פרנסה ולעשות לי איזה מעמד פרנסה, רק אזכה להאמין שאתה תפרנסני והאלקים הרועה או תי מעודייא יעזביני, ו אזנה על ידי הזריזות להחיותאת מוחי ונ שמתי ולמעטב שינה שהוא על ידי עצלות, רק אזדרז בעבודתך תמיד, וכל מה שאוכל לחטוף תורה ואיזה מצוד. אזכה לעשותה תיכף בלי שום דיחוי ועצלות כלל, ואדע כי אין שום זמן כלל, כי עיקרה שגח תה שי״ ת הוא על ידי שיודעיןשה שי״ ת הוא למעלה מן הזמן ומהמקום והוא משגיח על כל העולם בה שגחתוית׳ ואין שום דרךה טבע כלל, ועל ידי זה אזכה לקיום הדעת והמוח ועל ידי אמוגה שאאמין בכל זח אזכה שתע שה עמנו ניסים ונפלאות שלא בדרך הטבע כלל ולהמשיךה שגחתך השלימה מבחי׳ עלמא דאתי, ואזכה לקבל שב תות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות, כי הכל נמשך על ידי קדו שת שבת שאנו מאמיניםכה שי״ ת שברא כל העולמות מאין ליש והכל בה שגחתו בלי שום דרך הטבע כלל, ואדע שגם הטבע הוא על ידיה שגחה, ואאמין בכל הגיסים שע שית לנו ולאבותינו ממצרים ועד הגה וכל הגיסים אשרע שית לאבותינו אברהם יצחק ויעקב להאמין בכולם כאמת, ולזכוראת יום צאתינו

-- 3 of 97 --

ד שבת הגדול וססח טמצרים בבל יום ויום כדי לגלות ולהאירל מו חיט שהכלבש הגח חו, ואזכה לקבל עלי קדו שת שבת הגדול קודם חג הפסח, ועל ידי זח תע שה סו!פ וקץ לכל צרותיגו ולכלות ולהכגיע כלה ענו״ ם המעיקים ומצירים לנו ותע שה מהם פוף וקץ ויפלו ולא יקומו. ומ ןי הי רצון מלפניךה׳ אלקינו שתע שה עמנו נסים ונפלאות ותקיים כימי צאתךםא p מצריםא ראט נפלאות, ות שמרינו מכל מזיקי עלמא שלא יהיה להם שום כה להזיקלט הן בגוף הן בנפש, ותצילנו מכל מיני חושך, ותאיר עלינו מאורך הקדושש ממט נמשך כל האורות בגש מיות וברוחניות, ואזכה להמשיך עלינו קדו שת ליל פסוז על כלה שנה שעל ידי זה נהיהנ שמרים מכל מיני חושך ומזיקי עלטא ומכל מיני יםורים ודינין אשר התגברו עלינו על ידיח טא תינו ועונותינו, רק תאיר עלינו באורך האין סוף ויקוים בנו מקרא שכתוב כיא תה תאיר נריה׳ אלקי יגיה חשכי, ותאיר כאור יוםח שכת לילה, ות שגיח עלינו בה שגחתך, ותבטל כל ההזיקות וכל הדינין מעלינו ומעל כל עמך ישדאל לעולם, ותזכיני בכל שנה ושנה שנזכה לכעראת החמץ טר שותיגו ומגכולינו ככל ערב פסח על ידי שריפה החמץ, ועל ידי זה נזכה שתבטל כל העכו״ם והרשעים מן העולם ותקיים כי מהאש יצאו והאש תאכלם, ו תכניע ותבטל המאורי אש, ותגלה ותגדל קדו שת המאורי אור שהם הצדיקיםהא מי תים שהם מגליןה שגחתה שי״ ת כעולם, ומבטלין ומכניעין כל הדינין שנמ שכין ממאורי אש שנמ שכין מן הפזכע, כי כבר הודע תני על ידי הצדיקיא מת שעיקר כהה טבע נמשך מאש כיאש תוא תוקף הדינין, ומה שאדם תולהח״ו הכל בדרךה טבע ואומרח״ו כוחי ועוצם ידי הוא נמשך מכח האש שעיקר בריי תו הוא כמוצאי שבת קודש על ידי אדם הראשון כמו שאמרו רז״ל, ועל כן משם עיקר ׳:ח הטבע, אכלכ אמת גםה טבע כעצמה הוא על ידיה שגחתך הטיבה, והעיקר שנזכה להכללה טבע בה שגח תך ועל T' זה יהיה נכלל האש בקדושה, ונזכה לע שות כלה מצות בח מי מות אש הקדו שהה אוכלתו שורפת כל מיני אש דקליפה, ועל Tיזה יתבטלו ויפלו כלה עס ״ ם וד^שעים, ונזכה להבדיל בכלמת אי שבת קודש ולברך על האש שעל ידי זה נזכה לברר הטוב מהאש ויהיה נכלל האש בקדושה, ועל ידי זהת תב טל כל הדינין והסטרא אחרא וכלה עט ״ ם ויקוים בהם כי מהאש יצאו והאש תאכלם ויקוים והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש שעל ידיאש דקדושה יתבטלו וישרפו, וכל זה נזכה על ידי ביעור חמץ

-- 4 of 97 --

שבת הג תל now ה בבל ערב פבח, ועל ידי זה נזכה לאכילת מצה בקדושה לגלות הה שגהה, יבסו שאנו אוסרים מצה זו שאנו אוכלין על שלא הספיק בציקם שלאמ תי גי להחסיץ עד שנגלה עליהם סלך טלכי המלכים הקב״ה וגאלם. רכש״עא תה יודע שאי אפ שד לבשר ודם להיות נזהרב אטת מנ מז הו חמץ בימי הפסח, רק בהסדך הרבים אתהת שמרם בג שמיות שאזכה להזהר ולהשמר ממ שהו חמץ כל ימי הפסח, ולידע ולהאמין שעל ידי שאגו נזהדין מאכילת תטץ נזכה על ידי זה לבטלה טבע לגמרי ולבטל מעלינו כל הדינים והיסורים, ונזכה לאכילת מצה בקדושה ובטהרה ועל ידי זה נזכה לדעתא מי תי ולהמשירה שגחה שלימה עליט ועל כל ישראל, עד שעל ידי אכילת מצה כז׳ ימי הפסח יהיה נמשך קדו שת יצי את מצרים עלינו בכל שנה עד שיתגלה הה שגחה עד שנדע שנם הטבע הוא על ידיה שגחתך הטובה ואין שום דרך הטבע כלל בליה שגחה, ועל ידי זה יהיה נכנע ונתבטל חכמתה טבע שמשםא חיזת הסטרא אחרא והעכו״ם ויבתזו ויבהלו כל האויבים והשונאים, ונזכה לנסים ולהאמין כנסירה קמ שים כיצי את מצרים ובקריעת ים סוך שהכל היה על ידי שנתגלה יחודך ואחדותך כעולם שהכלמ תנוע כה שגחה בלי שום דרךה טבע כלל, עד שאחר פסח טכלל אטל אפילו חמץ, כי נתגלה שה טבע שהואכ חי׳ תמץ הכל בה שגח תך לבד, כי זה עיקר הדעת שעל ידי הדעת מבטלין כל היסורים והדינין ומכניעיםאת כל הרשעים והעכו״ם המהנזליס עלינו, ותורידה שני דמעות לים הגדול ותע שה סוך וקץ מכל העכו״ם ותע שה עמנו נסים לטובה ונודה לך שירחד 8ו על גאולתינו ועל פדות נפ שיט, שיר שלה שגחה שיר של גפלאות ונסים, מא תה׳ הית הז את היא נפלאת כעיניט, ונזכהל שתותד׳ כוסות בליל פסח בקדושה ובטהרה, ויתרומם דעתיגו בקדד 8 זה עד שנזכה לצאת מכסילות דעת מעניות הדעת, ונזכה על ידיש תי תינו בקדושה לספר ולשוח ביצי את מצרים כל ימי חיינו ולקיים למען תזטר כו׳ כל ימי חייך, ולהודות ולהלל לשמך הגדול על נסיך ונפלאותיך שע שיתע טט ואשרא תהע תיד לעשות עטנו, ונזכה על ידיש תייתד׳ כוסות לבטלה שינה והעדר הדעת מאתנו, ולכטל העניות והדחקות בג שמיות וברוחניות מעליט ומעל כל עמך בית ישראל, ונזכה ליין המ שמח אלקים ואנשים, ולדבר דיבורים קדדנזים ושירות ות שבחות הנמ שכיןמ הדעת דקדושה, ולגלותה שגח תך עלינו ולבטל החושך וגזכה לאור ולילה כיום תאיר, ותמלא פגימת הלבנה ויהיה אור הלבנה כאור הועזה, ועל ידי זה יתבטל כל

-- 5 of 97 --

ו שבת הגדול ופסח העניות והחוסרמ אתט, ויתרומםדע תיט נמ»ד עד שנזכה לדבר דיבורים קדושים ויקויםבט מקרא שכתוב וחכר כייןה טוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, שא פת חאת פי בקדושה ולזמר ולהודות ולשבח אותך בכלעת סלה, ויתגלההה שגחה ביותר בכל עת, ויתבטלו כל הד׳ מלכיות דסטרא אחרא על ידיש תייתד׳ כוסות בליל פסח, ויהיה נכנעין כל העכו״ם לפני עמך הקדוש ויתבטל הגלות של הד׳ מלכיות על ידי קדו שת הד׳ כופות. תפ לה מספר תפלות ומחנונים מהגאון הצדיקד׳ נחמן אב״ד ד5 ן״ין טששהרין זצ׳׳ל. א • רבש ״ ע זכני לקבל קדושת חג הפסח בזמנו כראוי בשלימוח, והעידנו לקיים כל המצות הנוהגות בפסח בשלימוח, ונזכה לקתפלל ■בפסח בכוונה גדולה ובקול גדול, ותשמרינו מאיסור אכילת חמן אפילו במשהו כל ימי הפסח הקדופיס, ותזכינו לקיים מצות אכילת מצה בפסח בקדושה גדולה, לתטזריני לפזר ממות הרבה לצדקה למנייס קודם פסח, ובפרנו מל מצות למכייס ותקיים בנו מקרא שכתוב וצדקה תציל ממות, ותצילנו מאיסור אכילס חמץ בפסמ שאז אכילת חמן הוא מסנורא דמותא, ותזכינו לאכילת מצה בפסח ועי״ז נזכר להמשיך קדושה גדולה על אכילתנו בכל ימות השנה, שנזכה לקבל חיוה דקדושה נג׳י אכילתנו, לב שיע זכני לקבל קדושת חג הפסח הק׳ בזמנו בשלימות, וחשמרר בכל ימי הפסח הק׳ מאיסור אכילת חמן אפי׳ במשהו, ותזכינו לקיים מצות אכילת מצה בפסח בקדושה גדולה, וטי״ז אזכה לקבל המוחין הקדושים המאירים אז, ובכח הזה תזכינו לשמור המוחין והמחשבה שלי בקדושה גדולה בכל ימי השנה לטולס, ולא אתן מקום לשום מחשבה חיצונה ובמילה ומכ״ש לשוס מחשבהר מז והרהור רעח״ו ליכנס במוחי ודעתי אפילו כרגע קלה, ולא אכנוס מם פיתויי יצרי הרע בשום טוען ונטען כלל, רק אזכה להתגבר על יצרי תמיד ולגעור בכל מיני מחשבות חיצוניות ובטילות ולגרשם ולהרחיקם ממוחי ולבטלם בביטול גמור באופן שלא יהי׳ להס שום נגיעה ואחחה במוחי ומחשבתי אפילו במשהו, ואזכה להיות בכלל הצדיקים אמיתיים דמבדץ מצותא ומריבה בסטריןא סרק דלא יתקריבו למשכנא דקדושה:

-- 6 of 97 --

הןןוו? מכתב מהגה״ק איש אלקיםר׳ שמשמ מאוסנזרפליא מנוקללה״ה הי״ד )העתקתי מהגדת קול יהודה מהגה״? ר׳ חיים יחו 1 ח סגל דייטש זצלה״ה( לתועלת הרכים ערסתי מאמר קדוש בעדן עשר מכות המובא בספר חסו לאברהם בסוסו אשר נמ Kx כקונסרס המקובל האלקי מו״ה שמשון מאוססרפליא זלה׳ד. והוא כתב בסוף המאמר בזה״ל : כל המעיין בסוד נפלא ונורא הזה על מכונו אפי׳ פעם אחת כשנה וביותר בערבי פסחים מובסה שהוא דעול כל אותה השנה מכל מכשול ומיתה משונה ושום אונם ואל ימשלו בו אויביו וכל שונאיו יפלו תחתיו ובכל אשר יפנה מליח וישכיל אפן סלה עכ וז׳ל המאמר : שלום לרבני ארץ, גודרי גדר ועומדים בפרץ, יצילםה׳ מכליון וחרץ, כלם קדושים אשר בארץ. כל אחד לפום חורפיה מקשה ומתרץ ועל רוב שלומכם התענגו מעתה ועד עולם אמן סלה. בתכלית הענין אודות מה שרשמתי הסימנים דצ״ך עד״ש באח״ב וכו׳ והקשה מר אלי האיר נרמזת הגאולה באלו הסימנים ועכשיו אגלה הדבר לכת״ר• מה שכתב האר״י זללה״ה בקונטרס שלו הנקרא פלאות רבות בשערט״ו הנקרא שער יציאת מצרים פרקג׳ וז״ל הנה כבר השמעתיך שפרעה נלקה בעשר מכות אלו במצריםע״יג' אלפים ור״פ מלאכי חבלה הממונים המסבבים בג׳ רקיעים של טומאה, א׳ נקרא שר״ע וא׳ נקרא תמו״ך וא׳ נקרא בישה״א ]ועליהם השר הנקרא דלפק״ט[ ועל כלם השר הנקרא תק״א, בראשית, והנה חסר מן השלישית עשרה, והנה חסר מן הרביעית ששה, וחסר מן התשיעית ששה ככתוב, והנה מה שמצינו שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים חמשים מכות, הוא מצד השםשפ״ו שבו אחת דוד בן ישי׳ והשם אמר הכו והכם, ומצד השם תק״ל לקו המצרים במצרים ארבעים מכות ועל הים מאתים מכות, והשם אמר הבו והכם, ומצד השם שצ״ה לקו המצריים במצרים חמשים מכות ועל היםר״ג מכות, והשם אמר והכה, ובמה שהקב״ה מכה בו מרפא הגלות, זמה פשעו ומה חטאו ומה המעל אשר מעלו אבותינו להיות בכור הברזל עד שנגאלו בשמות הללודע ״ ב צד״א כשח'!, ע*כ דברי האריז״לע״ש, והנהמ״ו קדוש ישראל כתב דברים אלו פלאות הם וסתומים וחתומים סגור ואין פורש וכבר שאלוני גדולי ישראל לבאר להם דברי האר״י זלה״ה ולא הגדתי להם ומגודל אהבתו דמר אגלה רזא דנא מה דאתגלה לי בחלום בחזותא דליליה בנפול תרדמה על כל האנשים והוא רחום יכפר עוןוט / וזאת הענין, מה שכתב האר״י זלה״ה׳ הנה כבר השמעתיד שפרעה נלקהע״יג״א ור״פמ״ח וכו׳ טונתו כך הוא, כי אמרו בעלי קבלה מעשית, שישג׳ אלפים ור״פ מלאכי חבלה ממונים להכות הרשעים ולהענישם בגיהנם לטהרם מעון׳ ]ונתנו סימןע״ז להכות באגרף רשע אגר״ףר״תג׳ אלפיםר״פ, מלאכי חבלה המכים את הרשע[• ועל ידם נלקה גם פרעה הרשע והמצריים, ואומר אני הכותב סוד נפלא כאשר נחשוב במנין ובמספרד״ם צפרד״ע בנ״ם ער״ב דב״ר שחי״ן בר״ד ארב״ה חש״ך מכ״ת בכורו״ת׳ אלו עשר מכות כאשר כתבתים פה אות באות, ערלים לחשבויג׳ אלפים ור״פ ממשי אותיות דדין כחושבנא דדין, הרומז עלג״א ור״פ מחנות מלאכי חבלה הג״ל המענישים את הרשעים, וזהו פשט נפלא אשר עין לא ראתה, והנה החשבון מטון כאשר נחשוב כנם חסרי׳ ערב חסרר זזשך חסרר, וזהו מה שכתב האריז״ל חסר מן השלישית עשרה, פירושו שחסר P הפכה השלישית שהיא כנס יו״ד שצריך להיות חסר יו״ד, וחסר מן המכה הרביעית שהיא ערב ששה שצ״ל חסר וא״ו, וחסר פן הפכה התשיעית שהוא חשך ששה שצ״לג״כ חסרז

-- 7 of 97 --

ח וא*ו, ומ״ש ככתובר״ל ככתוב בתורר- בס׳ וארא כגם חסר יו״ד, ערב חסרו/ חשך חסר וא׳ו, ולא כמו שמסדר בעל הגדה כולם מלאים רק כמ״ש בתורה וכאשר נחשוב כן אז החשבון מכוון לא פחות ולא יותר מג׳ אלפים ור״פ מלאכי חבלה המענישים את הרשעים, והם הענישו את המצרים׳ ומ*ש שאלוג׳ אלפים ור״ף מלאכי חבלה שהכו את מצרים מסבבים בג׳ רקיעיםא׳ נקרא שר״ע וא׳ נקרא תמו״ך וא׳ נקרא בישה״א, גם בזה יש לנו סוד גדול נפלא ונורא שנרמז בדברי המגיד במש״א אלו עש״ר מכו״ת שהבי׳א וכו׳ עש׳׳ר׳ אותיות שר״ע, מכו״ת, אותיות תמו״ך׳ שהבי״א, אותיות בישה׳׳א נרמז בם אלו הרקיעים של טומאה שבהםג׳ אלפים ור״פ מלאכי חבלה שלקו את פרעה והכו אתנ,צרים במנין מכות שהביא, ומה שכתב.ועליהם השר דלפק״ ש כוונתו הוא ששם זה שורשו יוצא ממלח. המצרים, באותיות הקודמות לאותיות המצרים, ד׳ קודם לה׳, ל׳ קודם לם׳׳ פ׳ קודם לצי, ק׳ קודם לר׳, ט׳ קודם לי׳, והמ״ם אחרונה של מצרים, היאמ*ם הריבוי ואינד, מן השורש, ורמז לזה המגיד באמרו עשיר מכו״ת שד׳בי״א הקב״ה על המצרים ור,בן וד' הטוב יכפר, ומש״כ ועל כולם השר הנקרא תק״א, בראשית, כוונתו כיר״ת של עשר מכות דצ״ך עד״ש באחיב, בגי׳ תק״א ]ונרמז בהראשיתר*ל הרית של המכות[ גם הוא מניןאש״ר, שזד, סוד הכתוב את אש״ר התעללתי במצרים, ויש לנו בזה סידות הרבה •רמזים וכבוד אלקים הסתר דבר, ומיש שד,שםשפ׳ו אמר והכה אותם במצרים עשר מכות ועל היםנ׳ וכו׳ כוונתו לענין נפלא ונורא פלוגתא שלר׳ יוסי הגלילי ור״א ור״ע שזה סוד רב״י יוס׳י הגליל״י גי׳ שפ״ו ממש מכוון והייט רבי יוסי הגלילי אומר פי׳ השם שפ״ו אמר והכה אותם וכו׳ ומשיב שבו אחוז דוד בן ישי, פי׳ דו ״ דבץ יש״יג״כ גי׳ שנ!״ו ובאותו השם דוקא הכה אותם וכתב בסודי רזא שרבי יוסי הגלילי הי׳ ניצוץ של דוד בן ישי, ובאותו השם דוקא יבא בן ישי, הגם שיש לנו בזה סודות נפלאות ונוראות׳ אמנם הכוונה כניל, ומיש שהשם תק״ל אמר וד״כה במצרים ארבעים מכות ועל היםר׳ מכות כוונתו בסוד רב״י אליעז׳׳ר גי׳ תק״ל, והיינו רבי אליעזר דוקא שהוא בגי׳ :־,שם תק״ל אמר והכה וכו׳. ומה שכתב שהשם שצ״ה אמר וד,כה אותם במצריםנ׳ מכות ועל הים רינ מכות מנתו בסוד רב׳׳י עקיב״א גי׳ שצ״ה ורדינו רב״י עקיב״א דוקא שבגי׳ שצ״ה אמר שהשם שצ״ה אמר וד,כד, וכו׳ וכלא׳ וא׳ מאלו החכמים אמר לפי אחיזתו וזהו סוד נפלא ונורא רזין דרזין סתימא והוא רחום יכפר וכו׳ ומ׳׳ש במד, שהקב׳ה מכה בו מרפא הגלות היינו כמש׳׳כ לכת׳׳ר דד,נד, באותן המכות נרמז טעם ירידת ישראל למצרים שמרמזין אותיות דצ״ך עד׳׳ש באח״ב סוד ירידתם למצרים כמש״ב לכת״ר ובו ריפא אותנו הקב׳׳ה ודגה בהם מכד, רבה אצבע אלקים הוא הרי מן המכה עצמהר,רנ 1 ואר, שבאותן המכות נרמזד, הרפואה שגאלם הקב״ה בהם ומ״ש ומה פשעו וכו׳ ר״ל באלו המכות נרמז החטא של אבותינו שגרם ירידת מצרים ובאותן המכות נרמזה הרפואה שגאלם הש״י וז׳׳ש עד שד,קב׳׳ר, נאל אותנו בשמות הללו דע״ב צד״אכ שח״ב, הכדנהדע״ ב הם אותיות הראשונות של דצ׳׳ך עד״ש באח׳׳ב, ואח׳׳ב שם צד״ א הם אותיות שניות של דצ״יך על״ש באח״ב׳ ואח״ככ שח״ב דג אותיות שלישיות של דצ׳׳ך עד״ש באח״ב שגאל הקב״ד, אותנו בר,ם הרי לך סוד הסימנים של דצ״ך עד״שב אח״ב שבאותן האותיות נרמז השר הממונד, על כל המלאכי חבלה שהכו המכות למצרים ובאותן האותיות נרמז טעם הגלות של מצרים ובאותן האותיות נרמזג״כ הרפואה והגאולה לישראל׳ ואלו האותיות הם בסוד נגוף ורפוא, ויד,א רעוא מלפני הקב״ה שיראנו כיאת משיחנו עם המלאכים השייכים לגאולה אחרונה בביא״ס.

-- 8 of 97 --

עניני חודש ניסןט K ( יסי ניסןהם ימי תשובה כסו תשרי, )ל־קוטי סוהר׳ןח*א־ םיםןם*ם( . ם חודש ניסן הוא בחי׳ תיקון הנריו/ ועיי שמחה םמשיכין קדושת ושמחת גיסן בכל השנה כולד״ ו^בה לתיקון הברית ולהנצל ממקרה יילה רח״ל )שםח'ב סי׳ ב׳(; 0 כר״ח ניסן הי׳ גמר הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים ושל כל הממונים והראשים, וע־כ אחדל ניסןד*ה למלכים, שםח״א מי׳ ע׳(: a ניסןר״ה למלכים ואז ממנים כל המלכים למעלה, וע*כ אז הזמן להתחנן ולבקש מדכניו ית*ש שיתן דינו מרך ומנהינ רועה נאמן שיהיה בבחי׳ משה רבינוע*ה שיוכל להאיר בנו ידיעה והשגה בזאת, עד שנזפה להשיג ולדעת את התכלית האמ תע״י כל מפעלותה׳ אשר ברא בזה העולם השפל, שבשביל זה נברא הכל זששח*ב סי׳ ל*מ( 5 ענין שבת הגדולא( עיקר הגאולה של יציאת מצרים ועיקר הנםים והנפלאות שהיו אז ששידר המערכות וביטל המבע וגילה השגחתו ית׳ כעולם, הכל נמשך מכחי' קץ האחחן, היינו מאור ההשגחה שתתגלה לעתיד, כי אז תתבטל הטבע לגמרי וזה בחי׳ שכת שהוא עלמא דאתי יום שכולו שבת, שמשם ממשיך הש׳י כביכול אור ההשגחה הנ׳ל, וע״כ פסח נקרא שבת, כמ-ש ממחרת השבת, כי עיסר תוקף הנס שיל פסח נמשך משבת שהיא הקץ האחרון, וע־כ קורין לשבת שלפני פסח .שבת הנרול' על שם הגב, כי כל הנמים שנקראים גדולוו^ כמ-ש אצל אלישע ספרה נא לי את כל הגדולות שעשה אלישע, הכל נמשך משבת שהוא עלשא דאתי הקץ האחרון, )לקוטי הלכותה׳ נטילת ידים שחרית הלכהכ׳(; ב( עיקר כחי׳ יציאת מצרים הוא שיצא הדיבור מהגלות, וזר■ כחי׳ פסח פה סח בידוע, ועיקר הפרנסה והאכילה נמשכת סבחי׳ תד־כור הזה, ב הי' כי על כל פזצא פיה׳ יחיה האדם, כי השלחן הוא בחי׳ הדיבור, בחי׳ וידבר אלי זה השלהן אשר לפניה׳, וכשאין הדיבור בגלותא׳ השלחן שהיא בחי׳ דיבור בבחי׳ פנים, בחי׳ זה השלחן אשר לפניה׳, וזהו טעם &נהג הפיכת השלחן בשבת הגדול, כי אז הוא קודם יציאת סצרים, על כן אז הוא כחי׳ הפיכה, השלחן פםדמזין בזה שהדיביי הי׳ כגלות טצריס, עד שזכינו ליציאת מצרים כפסח ואז יצא הדיבור _ מן הגלוה״ בחי׳ פה סח כנ׳ל, ואז השלחן שהוא בחי׳ הדיבור בבחי׳ פנים, )שיחות הר״ן אותפ׳ח(; עניןבדיקת חמץא( עיקר בדיקת חמץ יביעורו היא, שצריכין לבער כל הסברות הזרות הנמשבין טבחי׳ חכמת הטבע, ולידע בידיעה שלמה שהכל מתנהג רק כהשגחה לכד זעי׳ז טתבטלין כל הגליות וכל החשכות, כי כשנתגלה השגחתו ית־ש כעולם, אז אין שום חשך כלל כי עיקר האור הוא השית, ואז לילה כיום יאיר, כסו שיהי׳ לעתיר, כם*ש והיה לעת ערב יהיה אור, וע'כ הלילד, של בדיקת חמץ ביטול הטבע קרא התנא אוי לארכעד, עשר אור דייסא, )לקוה*ל הלכית נט*י שחריר,

-- 9 of 97 --

^ עניז בדיהת חמץ ־שחרית ה?ינהנ׳(; כ(ענץ בדיקת חמץ וימה שסכרכין כעת הנדיקד. עלי ביעור חמץ, כי עיקר התנכרות הסט׳־א הוא לסמות עיני האדם שלא להתבונן כלל על דרכיו, בבתי׳ לא יחפוץ כסיל בתבונה וכו/ אכל תיכף כשסעורר כח והארון תנשפה שהוא נחי־׳ אור הנר, נחי' נרה׳ נשמת אדם, ומתחיל יפשפש במעשיו ולהתבונן על דרכיו, אז הבא לטהר טסייעין לו, ומעט ם; האור דוהה הרבה סן החושך, ועל כן םנרכי J נע r הבדיקה על ביעור חמץ, כי הבדיקה כעצמה של החטץ שהוא כזצד היצה״ר היינו כשמתחיל רק לחפש ולפשפש כמעשיו זה כבר^ התחלת הניעור כנ״ל, )נחת השלחןה׳ פסח שכולו מיוסד על הר,ורה הראשונה שבספי לקיטי מוחר״ןע״ש שמבאר שםע״פ התורה הזאת כל ריני■ בדיקת חמץ וכל הדינים מהלכות פסח בדרכים יפלאים לעבודתה'(; טעםל מהנ קרא יום טוב זהב שםפ סח למה p\p אט את רם הוב הנזכונה בתורה 3 שס תג המצות אט קירין תותו פסס }®והי נמזז זה בתורה לקרוא יום טוב זב בשם פסח והלא בכל התורה נקרא יוס טוב זס בשם חג המצות , אכן נראה לומר כתיב )שיר השידסז( אני לדודי ודודי לי , ביים שאט מספרים שבתו של הקדוש ברוך הוא , והקדוש ברוך הוא מספר שבח של ישראל . יק הוא שאט מניחין תפילין כתיב בק שבח של הקדוש ברוך סא , שמט, קדש , והיה כי ־ביאך, והקדוש ברוך הוא מניח תפילץ שכתוב בק שבח ישראל כדאיתא בנמרא )ברכותוט׳ב( תפילין דמארי עלמא מה כתיב ביה מי כעסך ישראל , נמצא תמיר אט מפפרס שבח השס יתבע , והשי׳ת מספר שבח ישראל , והנה חג המצות נקרא על שבח ישראל כמ׳ש )שמות יב( ויאפו אתד,בצק עגות מצות גו׳ וגם צדה לא עשו להם פירש׳י מני־ שגה; של ישראל שמפורש נקבלה )יחזקאלכ( זכרתי לך חסד נעוריך גו/ נמצא נקרא חג המצות צל שבח ישראל שאפו את הבצק טטת מצות ולזה בתורה נקרא יום טוב זה בשם תג המצות כביכיל השי׳ת משפר שבח של ישראל . ואנו קודין היום טוב בשם פסח על שם שבח השי׳ת יאמדמס זבח פסח הוא לה׳ אשר פסח גו׳ שהוא שבח השי׳תע׳ר הפשוק אני לדודי ודודי לי, )הרב מבתרדיטשוב דל(:

-- 10 of 97 --

סדר בדיר,ת המץ יא דיני חודש ניסן וערב פסח )א( ככל חודש ניסן אין גופלין על פניהם וא״אצ״ה ולא קדיש )שלאחריו( ואין מתעניס בו אפי׳ יא״צ אבל תענית חלום מתענים בו וגם חתן ביום חופתו חייב להתענות ומי שהתענה בשבת שבתוך ניסןת״ח מיתב תענית לתעניתו אפילו בניסז אפי׳ בר״ח ואם הוא סמוך לעשרה בניסן יתענה בי׳ בניסן שהיא תענית צדיקים )מ״א סי׳ תכ״ט(: )ב( בע״פא״א מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח )שם(; )ג( בע״פ הבכורים מתענין אפי׳ בכור מאם וכן הבא אחר הנפלים מתענה דהוא בכור לנחלה )סימןת״ע ומ״א(: )ד( כשהאב במר האםא״צ להתענות בשביל בנה הבכור שתענית האב עולה בשבילו ובשביל בנו הבכור ואם מת האב האם מתענה, ומעובדות ומניקות שמצטערין אין מתענין אפי׳ מת האב ואם האב אינו בכור הוא מתענה בשביל בנו הבכור עד שיגדל! )ה( אם חלע״פ בשבת מתענין הבכורים ביוםה׳ שלפניו ואם קשה להם התענית יכולין לטעום קודם שיבדקו או יצוו לאחר שיבדוק אבל אם חל פסח ביום שבת מתענין הבכורים ביוםו׳ ואפי׳ ישי׳ בכורים בבהכ״ג אין אומר הש״ץ עננו אבל יחיד אומר עננו : )ו( הסנדק והמוהל ואבי הבן מותרים לאכול ויפרעו תענית אחר וכשמתענה בשביל בנו יכולין לצרף למנין לאכול וכשחלע״פ בשבת שמתענה ביוםה׳ יתענה ולא ישלים )סימן תק״עא״ר( האם אף על פי שא״־צ להתענות אם התענהפ״א הוי כניו נדר )מ״א שם(: זמן בדיקת חמץ וכיטולו )א( כת חילת לילי״ד בודקין את החמץ היינו תיכף בשעת צאת הכוככים וחצי שעה קודם אסור לאכול יותר מכביצה פת אבל פחות מזה או פירות מותר וכן אסור לעשות מלאכה חצי שעה קודם אבל ללמוד מותר קודם ביה״ש אבל מבה״ש ואילך אסור ללמוד עד שיבדוק ואפילו אם התחיל בהיתר מבעוד יום בין ללמוד בין לעשות מלאכה פוסק כשהגיע זמן הבדיקה ובבית המדרש מותר ללמוד ביה״ש לימוד בלא פלפול דהא צריך לילך לביתו וכן מי שאמר לחבירו להזכיר לו הבדיקה משתחשך מותר ללמוד ביה״ש )א״ר שם( אבל בפלפול אסור ללמוד אפי׳ בבית המדרש משום דאתי לאמשוכי )סימן תל״א(: )ב( מי שרגיל להתפלל ערבית בזמנה מתפלל ערבית קודם ואח״כ בודק בין אם רגיל להתפלל בעשרה או ביחיד )ח״יא״ר ומ״א( : )ג( מי ששכח לבדוק בלילה אסור ביום בכל הדברים האמוריס לעיל עד שיבדוק )מ״א שםס״קג׳(: דץ פרכת בדיקת חמץ )א( קודם שיתחיל לבדוק יברך אקב׳׳ו על ביעור חמץ וקודם הברכה ימול ידיו ואם התחיל לבדוק בלא ברכה יברךכ״ז שלא סיים בדיקתו ואם סיים בדיקתו לא יברך אז רק בשעה חמישית בשעת שריפת החמץ יברך בלא שם ומלכות )ח״י

-- 11 of 97 --

יב סדר בדיקת חמץ וא״ר סי׳ תל״ב דלא במ״א וט״ז שם( ז )ב( יזהר שלא להפסיק בין ברכה לתחלת הבדיקה אפילו בדיבור ואם מדברים שאינן מעגין הבדיקה הפסיק צריך לחזור ולברך )שם( אבל rat הפסיק בדברים שהן מענין הבדיקה כגון לפתוח החדר שצריך לכנוס שם לבדוק או להדליק את הנר אם כבה מותר להפסיק )א״ר שם( וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכגיסין בהם חמץ ונזהא'צ לחזור ולברך )שם במ״א( אפי׳ הפסיק בדברים אחרים ^)ג( בברכו: אתתי טל לבדוק כמה בתים ואם בעה״ב רוצה יעמיד אחד מב״ב אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו איש למקומו לבדוק על סמך ברכה שבירך בעה׳׳ב ועכ״פ גם הוא יבדוק כי מצוה בו יותר מבשלוחו ואם הבעה״ב בעצמו אינו בודק רק מצוד. לאחר לבדוק אותו אחר מברך )שם( ואם בירך בעה״ב הברכה אינו רשאי לשלוח לאחר שלא היה בשעת הברכה לבדוק אף ששלוחו של אדם כמותו מכל מקום השליח לא יצא בברכה שבירך בעה״ב והשליח בעצמו לא יברך כיון שכבר בירך בעל הבית ואין לברך על מצוד. אחת שגי פעמים )ח״י שם(! )ד( ונוהגים לד.ניח חמץ קשה במקום משומר כדי שימצאם הבודק )שם ועי׳ בח׳׳י הטעם(! )ה( הבדיקה צריך שתד.יד. לאור הנר ולא לאור הלבנה וכן אם לא בדק בלילי׳׳ד כשבודק ביוםי״ד לא יבדוק לאור החמר. אלא לאור הנר.)סי׳ תל״ג(! )ו( אין בודקין אלא בנר של שעוד וד.וא יחידי אבלב׳ נרות ביחד לא )שם( ובשעת הדחק שאין לו נר של שעוה יבדוק בנר של חלב או של שומן )ח*י וא״ר שם(: )ז( בודק כל המקומות שיש לחוש שהכניסו שם חמץ ולכן כל חדרי הבית ומרתפות ובית העצים ותחת הספסלים במקום שאוכלין צריכין לבדוק )שם(! )ח( בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה מפגי שהתינוקות מכניסין בד׳ם חמץ וצדיכין בדיקה בלילי׳י־ד )שם(: )ט( המכבד חדריו בי״ג בניסן ומכוון לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להטים עוד שם חמץ אעפ״ב צריך לבדוק בלילי״ד )שם(! )י( כל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה זהכיסים או בתי ידים של בגדים צריך בדיקה שלפעמים גותנין בד.ם חמץ! כ תוב בכתבי האריז״ל טוב להניח עשר פיתותי חמץ בזויות הבית ולשרכש למחר ויכוון לבער עשר כתרין דמסאבותא ולהוציא ניצוצי הקדושה מתוכם עכ׳׳ל, ויניח פתיתים קטנים )שע״ת( ויהא מחמץ קשה שלא יתפרר גם יניחם במקום משומר מפני התינוקות והעכברים )באד.״ט(, ומ״מ אין הנחת הפתיתין עיקר המצוה כי עיקר המצוד. הוא לחפש ולבדוק בכל המחבאות אולי נשאר איזה חמץ ממד. שנשתמש שם ומי שאינו אלא מקבץ הפתיתין לא קיים המצור. כלל והמעט הוא ברכה לבטלה )פוסקים( ! דין כרכתכ דיקת חמץ קודם שיתחיל לבדוק יטול ידיו קודם הברכה ויברך ברכת הבדיקה בשמחה ויאמר מקודם : הנני מוכן ומזומן לקייםמ״ע ול״ת של בדיקת חמץ, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחו׳׳ר על ידי הד.וא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו! ברוןי אתה לי אלהיני הע 1 לם קד^נו 1 י?;?רתיו ו^ונו על בעור חמץ:

-- 12 of 97 --

סדר בדיכת המזן ומיד אהרי הבדיקה יבטלנו ויאמר : יג כל ס?ליךא וןזמיעא ךאכא בן^ 2 זותי דלא ח?לתה וךלא בערתה ודלא ידענא ליה לבמל ו?חוי הפקר 5 צהךא ךאןצא: ו»ריו יהבין בלב סה שאוסר ואותן שאין סנינים הפירוש כלל וסוברים עאוטרים איזה תחינה ובקשה לא יצאו ידי חובתם. שעיר,ר הביטול הוא בלב. שיגמור בלבו שכל הסץ שברשותו ועי הוא באילו אינו. והרי הוא נמו עפר ונדבר שאין בו צורך כנל )סי' תל׳ד( וטוב לומר בלילה וכיום לשון כל חמיראג׳ פעמים דנן מדות חכמים ואח־כ יאמר וה )מספר עבודת הקודש( יהי רצון מלפניך יהוד, אלהינו ואלהי אבותינו שתזכנו לפשפש בנגעי בתי הנפש אעזר נואלנו בעצת יצר הרע ותזכנו לשוב בתשובד, שלימה ואתר, ברחמיך תסייענו ותעזרנו על דבר כביד שמך ותצילנו מאיסור חמץ אפילו מכל שהוא בשנה זו ובכל שנה ושנה כל ירי חיינו אמן כן יהי רצון ; ויצניע החמץ עד למחר בתחלת שעה חמישית ואז ישרפני : דינים הנוהגים אחר הבדיקה )א( אהד הבדיקה בלילה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו והעולם אינם נזד-רים בזר, ולא שפיר עבדי )מ״א( אחר הבדיקה מיד בלילה יאמר הביטיל בלשון שמבין ואם אינו מבין מד, שאמר בלשון הקודש ובלשון הרגום וסובר שהוא איזד, תחינד, יאמר בלשון לעז וצריך לד,זכיר בהביטול חמץ ושאור )סי׳ תל״ד(; )ב( וחוזר ומבטלו פעם שנית ביוםי״ד סוף שעה חמישית וטוב לבטלו לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו. בביטול היום יאמר דחזיחי׳ ודלא חזיתי׳ דבערתי׳ ודלא ביערתי׳ )שם( : )ג( שלוחו יכול לבטל היינו כשצוה לשליח לבטל חמץ* יבטל השיליח אבל אם צוד, לו לבדוק לא יכול לבטלו )ש□( וצריך לומר כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותיה דפלוני דידע בי׳ ודלא ידע בי׳ ]ובלילה יאמר דלא ידע בי׳ לחוד[־ יהא בטל )שם( : )ד( וכן אם לא צוה לשליח לבטל וד,וא בדרך יכול לבטל שם בעצמו במקום שהוא ואם אינו רגיל לעשות כן טוב שתבטל אשיתו אף שלא צוד, לד, לבטל דמסתמא כמו שנתן לה רשות דמי )שם( וכשאשתו מבטלת תאמר כך כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשות בעלי דידע בי׳ כו׳ כמו בשאר שליח ואם אשתו אינד, יודעת לבטל יכולד, היא לעשות שליח לבטל וכן האלמנות אם אינן יודעות בעצמן לבטל יכולין לעשות שליח שיבטל בעדן )שם(: )ה( בית העצים צריך בדיקה כמו שנתבאר לעיל ואם הניח עצים הרבה שם תוך שלשים יום לפכח ואז היה חל עליו חובת בדיקה ומן הדין צריך לפנות העצים כדי לבדוק לכן יראה למכור את בית העצים לעכו״ם ביוםי״ג כדי שלא יצטרך לבדוק אותו בלילי״ד ולא יצטרך לפנות אותו )סימן תל״ו(: )ו( חנויות צריכים בדיקד. כדין בית לפי שמכניסים שם חמץ ואוכלים )שם( : )ז( ישראל שיצא מבית העכו״ם בתוך שלשים

-- 13 of 97 --

יד סדר בדימת המץ יום לפסח ונכנס לבית אחר אפילו אין עכו״ם נכנס לשםא״צ לבדוק בית העכו״ם )ח״י( וכ״ש היוצא מבית ישראל וישראל אחר נכנם לדור שם דא״צ לבער אפי׳ בתוך שלשים אבל אם אין ישראל אחר נכנס לדור שם חייב לבער תוך שלשים יום )שם(: דיני חמץ פערג פסח )א( כע רב פסח אין לאכול חמץ רק עד ארבע שעות על היום דהיינו שליש היום בין אם היום ארוך או קצר היינו אם היוםט״ו שעות מותר לאכולה׳ שעות על היום )סי׳ תמ״ג(: )ב( ובשעה חמישית זמניות על היום אסור באכילה ומותר בהנאה ומותר למכרו לעכו״ם כל שעה חמישית ואם היום ארוךט״ו שעות צריך למכור החמץ קודם שיהיה שעה ורביע קודם חצות ובדיעבד אם שכח למכור חמצו אם הוא עדיין יותר קצת משעה קודם חצות מותר למכרו לעכו״ם אף שהיום ארוך יותר מי״ב שעות )מ״א שם(: )ג( ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון יעכבנו בידו עד שעה חמישית ואם לא בא בעליו ימכרנו לעכו״ם וכן אם לא ימצא קונים בריוח בשעה חמישית יכול למכרו קודם שעה חמישית )שם(: )ד( בע״פ אסור לאכול מצה שיוצאין בה בלילה אבל תבשיל העשוי מקמח של מצה אפויה מותר לאכול וה״ה מצה עשירהג״כ מותר עד שעה עשירית אבל אם הוא מטוגן בכלי אסור ומן שעה עשירית ולמעלה אפילו מבושלת אסור לאכול וסי' תע״א(: סדר שריפת חמץ יחזור ויבטל החמץ פעם אחר ביוםי״ד אחר ששרו* החמץ וקודם השריפה אומר הנני מוכן ומזומן לקיים מצות־עשה ולא־תעשה של שריטת חמץ. לשם יחוד קודשא־בריר־הוא ושכיגתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. ויהי נועםה׳ אלזהיגו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה w t כוננהו. מצאתי כתוב שראוי לומר תסלד• זו בשעת שרימת החמץ. י חי רצון מלפניךה׳ אלהי ואלהי אבותי כשם שאני מבעד החמץ מביתי ומרשותי כךה׳ אלהי ואלהי אבותי תבער כל החיצונים ואת רוח הטומאה תבער מן הארץ׳ ואת יצרנו הרע תעבירהו מאתנו, ותתן לנו לב בשר וכל הסטרא אחרא וכל הקליפות וכל הרשעה בעשן תכלה, ותעביר ממשלת זדת מן הארץ וכל המעיקים לשכינה תבערם ברוח בער וברוח משפט כשם שבערת את מצרים ואתאל הימ בימים ההם ובזמן הזה אמן: ואחר השדיסה יבסל החפץ ויאמר. ?ל סהילא יחסיעא לא^א בלעורני )דןזזתה וללא חזמי׳( יללא ס?ןוןהל 5 עךסה וללא פערמה לב?זל הנוף חפקר 5 עפרא לארעא : יחי רצון מלפניךה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתרחם עלינו ותצילנו מאיסור חמץ אפילו מכל שד׳וא לנו ולכל בני בתינו ולכל ישראל בשנה זו ובכל שנה ושנד, כל ימי חיינו, וכשם שביערנו החמץ מבתינו ושרפנוהו כך תזכנו לבער היצר הרע מקרבנו תמיד כל ימי חיינו ותזכנו לידבק ביצר הטוב ובתורתך ויראתך ואהבתך תמיד אנו וזרענו וזרע זרענו מעתה ועד עולם כן T ,י רצון : )מעבוהיק(.

-- 14 of 97 --

סדר ערב פסח טו כערב 0 סה יקיים שויתיה׳ לנגדי תמיד בכל היום כולו בעבודת השם כאהבה וביראה שיהא זריז לבטל החמץב׳ שעות קודם הגות במהירות, ויהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו ויחשוב ככר, יתבער היצה״ר, כי חמץ רומז ליצה״ר ולא ימצא אצלנו אפי׳ משר,ו כי משר,ו יש חילוק בין אותיות חמץ לאותיות מצה ההפרד שביןח. וכיןה. ואח״כ יסתפר לכבוד יו״ט קודם חצות דוקא וכן ליטול צפרניו קודם חצות כי מחצות היום ואילך הוא יו״ט, וריטעם דחמור בע״פ יותר מבשאר ערבי שבתות וימים טובים משוםח מן הקרבת פסח היה מחצות ואילך וביום שיחיד מביא קרבן אסור בעשיית מלאבר, ואע״ם דבטל הטעם לא בטל האיסור והעושה מלאכה בע׳׳פ מחצות ואילך משמתין אותו, אם אפשר לו יאפר. המצות מצור■ אחר חצות שיהיר■ במקום קרבן פסח, ואחר חצות ילך לרחוץ ויטבול עצמו לכבוד הרגל, מה לשון ספר משנת חסידים, ויקנר■ כל הצריך ליום טוב ולא יחוש על זעצאותיו, כי כל אשרי מיא עליו יכפלו לו מן השמים, וישתדל בעשיית המצות של מצוד« ויטריח בהם עד שיזיע לתקן עון קרי, וישמרנר■ מחמוץ כו׳, והשומר פסח מחמץ כהלכתו ויחמיר בו בכל החומרות שמחמירי׳ יועיל לנפשו מאד כל השנה עכ״לז בשדוולך לסבול ערב הרגל. גטגילה רימיונה יאמרד,ריני סובל לאענרי• הזוהפיו סעלי, r/raaa »גייח יאפו■ הריני סוכל לאעברא לנושין דהול. בסגילה עליעיה יאסר הריני »3ל לקבל קרועה הרגל: סדר אפיית מצוה והפרשת חלה מן המצות. )מסידור הגריעב r זצ״ל( )א( נ הגו שלא ללוש מצת מצוה עד אחר חצותע״פ. בזמן הקרבת v־ p פסז^ ומזחל בשבת אופין כך בע״ש; )ב( לכתחלד■ מד,דרין אחר קמח חטין ומדקדקין לעשות פת נקיה: )ג( אין לשין ולא עורכין ולא אופין אותהע״י מי שאינו בר חיוב מצות מדין תורד.: )ד( ומצוה בו יותר מבשלוחו ביחוד במצוה זו החמורד- וחביבה כאכסנאי דאתי לקצין שראוי לכל אדם שיתעסק בו הוא בעצמו. ואמר האר״יז״ל שאם טורח בד. עד שמזיע הוא תיקון גדול לקרי. עכ״פ יעמוד על העוסקים בה וישגיח שתד.א נעשית כדין וכהלכד. דסייע במלאכתה כל מד. שיוכל כדי לד.טפל במצוה: )ה( אין ללוש יותר מעשרון בבת אחו^ עמו״ק: )0 בשעת נתינת קמח וכן בד.טלת מים לעיסה. וכן בעריכת המצה אומר לשם מצת מצוה : )ז( בשעת לישה אופר »כל פירורים שיפלו מעסה זו בשעת לישר. ועריכד.. וד.נבדק ממנד. בכלים יד.יו הפקר״ וינקה כלי הלישה היטב בין עסד. לעסה : )ח( עומוין שלש מצות מעשרת ומטמנין אותן לידע איזו היא ראשונד« חותך מהעסה חתיכה ראשונד- עושר. חריץא׳, ועורך אותר. תחלד. ועושין אותן רקיקין, ש,ניד. זמזריד. בב׳ חריצין וד.יא גדולד. שבשלשתן. אחר כך שלישיות בג׳ חריצין וכסדר הזה m נאפין אם אפשר, לד.קדים לתנור הנחתך ונעשד. ראשון לכד.ן. ואחריו הנעשד. לליי. ובאחרונד. הנעשד. לישראל. ובלבד של ישהא להניח בלי עסק. אם נגמרה מלאכת ועריכת האחרון קודם. כי אין דברים הללו מעכבים ואינם אלא למצוד, מן המובחר. ואם מניחד. על השולחן לד.מתין על הראשח יצא שכרו בד.פסדו : )ט( ובדרך זו עושיןג׳ מצות לצורך ליל שני ולא יאפד. בי״ט אם לא בשעת הדחק. ונוד.גין לעשותג״כג׳ מצות לספקות שאם ישברו מד.מצות יקחמ אא למצוד- לפיכך מדקדקין גם#בד.ם ככל האפשרי: )י( אחר אפיד. יתן כל המצות בטל אחד שאם אולי לא היה בעטהא׳ צמועור הכלי מצרפן לחלד- ומפריש מאחת על כולן. ואם לא עשר. כן צריך לד.פריש מכל אחד ואחד: )יא( ואם

-- 15 of 97 --

טז סדר ערב פסח שכח ליטול ממקצת ונתערבו. ואינו מכיר אחת החייבת צריך ליטול מכל אחת »חת. או יעשה עסה אחרת ויקיפנה להן ויטול ממנה על אותן שנתערבו. וב״ז בברכה )עש״י סי׳ קל״ד(ז )יב( ואם שכח ולא הפריש חלה עד שקדש היום אוכל והולך ומשייר ממנה לח״ה אחר כך מפריש! )יג( המצוה היא של האשה. ואם קדם הבעל ועשאהנ״ל שמשלם להי׳ זהובים. עלח״ש במהדורא. ואם אין לו אשה מצוה דידיה היא ודאי ולא יעשנה על ידי אשה שאינה שלו כמו שעושין הבורים. וכן יעשה כשאשתו יולדת או חולה אז יקיימנד. בעצמו! )יד( בשעת הפרשה מברכין ^רוף יי ^לסינו מלןו הע 1 לם קד^נו ?הן? 1 תיו ו?ןנו ?ס?רי? 2 ז סלה ?)ן ה?סה: את החלה המופרשת מכער. סדרע רו בת בש יל ין וע רו בי חצ רות *ו*ס שחל בערב שגת )יאץ מזדמן בפסח אלא בחו״ל- או בשבתי »ל פסח(, אין מכינים בו ערכי שבת אלאע*י עירוב תבשילמ. ערב יויס נוטל חתיכה מדג או בשר מבושל יחד שם ■מער ומברו: אוחז את העירוב ואומר ? תף אן ! הכ יס ינ וו ! ע 5 ע 1 ? םןז ? יר קו ענו ?מ?וו^יו ן?ןנו על מעות ערוב ; לערוב תבשילץ מוסיף: »ןןןין ?ירי?א :כ׳אער ^^א לאטדי ילגשולי תלאךליקי שר^א ^ שןגד ןל ץךכגא ליום שיב ^^ןת, לנו ולקל ?| ןןל 3 ןרים | ?יר הזאת. ואם עושה ערוב חערות מוסיף: ברין ;כ.א ערי לנ ^ לב׳כנים ולד״ועיא ולהביא וןקל שבתות לשנר. כ,»א^ לבלת לגלת ולחצר לחןר ולוג ^8ג ולצלים לחןר ולחןר ללתים ול 3 ?רות ללבוי ולע מי חןרות ולחדר לזוןר ולבלת לגג ולוג לגלת ןל להן עדן לן בשעתכ״ןעד■ ובכל שנתות קעןה ס»את ובאלים שולים ^ל שןה זוכ.ןאים עלינו לסולד^ לגא ולבל יעךעל 3 ודרים נעיר כיזאת ולבל לי שלתולף ועיר JMrto עניני פסחא( המחשבותז חח והרהורים רעים הם בחי׳ חמץ בחי׳ ספרא רטותא, כמובא בזוה״ק מחמצת תסן חםין הסן מת■ וכשהמחשבות זרות רודפ־ם אחר הפות לכנוס גו, והארם נוער בהם ועושה מצה ומריבה עסרם ואינו סניה אותם לכנוס לתוך הסוה, עי׳ץ ניצול סבחי׳ חמץ סמרא רסותא■ וזוכה לקבל מוחין גדולים שהם כחי׳ מנד■ כחי׳ חיים, עממילא מונן שמצות ביעור חמץ ואכילת גזצה מסיגל לזכות לכל הנ׳ל(, נם המחלוקת עזיש בק הצדיקים השלמים הואג״נ p כשביל זה כדי לגרש דיםטרין אוחרנין, היינו המחשבות זרות דלא יתקרבו למשבנא ^ דו שז/ היינו למוח היזפחולי, חרב המחלוקת שיש כיניר^ ו «ו בתי׳ מצה הנ׳׳ל, )לקוטיםוהר״ןח״א סי׳ ה׳( ןב( ההגדה של פסח הוא תיקון ועדית ****׳*־־ -»ייןז■«ז **■woww^,iiswiriiiiiigliBWWBi.•m■

-- 16 of 97 --

עניני פסח יזע״כ אוסרים את ההגדה בקול רם, כי הקול מעורר הדעת, ועי״ז זוכה להתגלות הדעת ^*הוא תיקון הברית, וזה עיקר הגאולה, כי גלות מצרים הי׳ על פגם הכרית שהוא פגם הרעו/ גם מיץ של ארכע כוסות הוא תיקון הדעת שהוא כחי׳ חיקץ הברית שםם•׳ כ׳(: ט עזלום תלוינ תר ^ ומחלוקת הוא היפיך הדעת אן יש מחלוקת שהואל שם שמים שהוא באמת דעת גדול מאד יותרמה ^ ת שלום, בי באמת זהו המחלוקת הוא אהבה ושלום גדול, בבחי׳ את והב בסופה כסו שאחד׳ל, ובמצרים שהיה הדעת בגלות בוודאי לא הי׳ מחלוקת לשם שמים כי »ה חג^י בדעת כג־׳ל״ אךכ׳פנגאלו ממצריםע״י משה שהוא בחי׳ דעת אז זכו להדעת הגדול ה»ה של בחי׳ מחלוקת לשם עזמים ושהוא באמת תכלית ffntfn וזה כחי׳ אכילת מצה כפסח, כי מצה הוא מלשון מחלוקת ומריבה״ היינו גחי׳ וטוחץ והדעת שלב חי מחלוקת לשם שמים, וע״כ היא בכחי' אכילת p שראב חי דעה, וע״כ מצה הוא אסוותא כי ^זזלום הוא רפואה )שם סי* נ“ וזח מרום! כתרנום איכה שבפסח צועקים כתפלה, קול נתנו בביתה׳ כיום «עד, חרגומו כקל עמא דמצלין בחגא דפסחאע׳׳ש: צ׳דקהת׳צילמ׳סוחד׳ ת סצת )שם סי׳ ר׳א(; אמר המעתיק נראה מזה שצדקה מסוגל להנצל מאיסור חמין נפסח שהוא סמרא דמותא כנ׳׳ל ולזכות לקדושת אכילת מצהכ שלימוד ומזה מובן קצת מה שנתייסד מהקדםונים ושדברי רז״ל לתת מעות חמים לעניים קודם פסח: ה( פסח הוא בחי׳ ימין וביסץ הזה מעביהן החושך מהעינים ואז עיניהם רואות נפלאות, ונפלאות לו הם בעצמםג״כ כהי׳ פc ח:כם׳ r כימי צאחך pwD מצ הם אראנו נפלאות, גם פסח הוא כחי׳ פה סחב חי תורת •א מת היחד, בפיהו, ואורהעינים הנ׳׳ל מעוררין הגאולד, התלדד, בלב, ככ חי כי יום נקם בלבי, היינו כשמעורהן היום נקם שכלב לבטל שאור וחמץ של rר S כ האדם רע מנעוהו, שהוא המסיתאת הארם שיהרה* אחרת״ח שברור ולומר זה נאה וזה לא נאה שזה כחי׳ חלק לבם )עיין פנים(, וכשמבםלין השאור ועוץ שבלב הגיל אז יכול הלב להתלהב בלימור התורה בשלהוכין ררחימותא ומים רכים שהם אהבות ויראות חיצוניותא״א להם 4 כבות ההתלהבות הזאת בבחינת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ולכל זה זוכיןע׳׳יה״יקין הברית שעי׳׳ז זוכין לשלימות התפלה ולצמיחת קק משיח בן הור)שםח״ב סיפ׳׳סנה בפסחע׳׳י שמקיימין כל מצתת החג כראוי, נתתקן תאוות ממון, )שם מי ; ( אז( פוהם הואה כנה לפסח, ע״י שמקיימין מצוות של פוהם כראוי זוכץ להיות נשמרין ממשהו חמץ בפסח )שם סי׳ ע״ד( נ סדר אמירת הרבן פסחנ עז למה שרים. Sj כן תקנו אנשי כנסת הגרומההת לות כנגר תשירין וחשיפת טנחה היא נגד חסיד ׳ ל כין הערביס, והנה בז=ן שבהם־ק קיים היה השסח נשהם אחר תסיר שיי כין הערכים, ובדי שישלטו שרים ששתינו ראוי ^עסוק כסדר קרנן שסח אחרר,ש Sת הטנהה: בס פר דרך שקודיך כתב וזח S שונו ומנהגינו ^אוטיו כערב שסח כמנחה ייאחר אסירת סדר פרשת התמיד וסימני הקטורת ועשיתו, דהיינו קודם שיאמרה׳ גבאות עטנו כוי נןק לנו טרבותינו עכ־ל. וכו יש נינהוג אם מאחרין הגיבור בנית הכנסתת לת המנחה עד אהר שקיעת החטה. יאטר חקרבנוח בביתו בעוד היום גדוי ‘, ותיבש אחר כך יאטי סדר קרכן• שסה בעתו ובזמנו. ודבר בעתו מה טוב. קודם קריאת השרשה יאטר זח רבש״ע אתה צויתנו להקהב קרבן הפסח במועדו בי״ד לחרש הזה ילהיות כהנים בעבודתם ולוים כדוכנם וישראל במעמדם וקורין את ההלל, ועתה :עונותינו

-- 17 of 97 --

יח סדר אמירת קרק פסח חדב בית המקדש יבטל הקרבת הפסח ־אי; לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ויא ישראל כמעמדו ואתה אמרת ונשלמה פריס ספתיני לכן יהי רצון מלפניךה׳ לדיינו סיהי אנוחינו שיהא שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבנו את הפסח במועדו ועמדנו עלמעדדו ודברו הלוים בשיר יהלל והודות לזו. וכונן בית מקרש־ך על מכינו ונקדיב לפניךאת הפסח במועדו כמו שכתבת עלינו בהידתיך על ידי משה עבקד כאמו״, ויאפר כר עד פסח הוא לה׳ )כ#רשת נא( pmn סח רי ענ ׳ ׳ ן הדל הרנה להסיג על אסירת סדר הקרנןפסח יפנסדר היוסיוהעלה p r " עריו לוסר. כךו־-־תה nTop קרכן פסח בארבעה עשר גניסן׳ אק שוחטין אותו אלא אחד Ton של כק הערבים׳ ערב פסח בק בחול בק בשבת הי׳ התמיד נשחט בשבע וסחערי וקרב בשמונה וסתצה׳ cm חל עי׳ם להיותע״ש היו שוהטק אותו בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה והססה אחרע׳ כל אדם מישראל אחד האיש ואחד האשהב״ב הנחלים וחםהורים ונמולים. א( כל שיכול להניע ליתשלם בשעת שחיסת המסח חייב בק־ם, מביאו מן חכבשיט או סן העזים זכר חסים בן שנדיי( ושוחטו בכל מקום בעורה, אחר נמר עבוו־ת n ם T הערב ואחר הסבת הנרות. ואין שוחטין הטסה ולא וורקין הרם ולא מקטירק החלב על החסץ. שחם השוחטי( וקבל דמו כדין שבראש השורה בכלי שרת ונותן לחבירו. וחבירו להבירו. כהןד,קרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחה כנגד היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבית וחביח להכירו. מקבל את המלא ומחזיר את הריקן. ודייו הכהנים עומדיס שורות וב T ידום בדכין שמלן כסף או כולן זהב ולא היו מעורבים. ולא דרו לבזיכק שולים שלא יניתום דקרעז הדם. אח״כ תולין את הספה באונקליות׳ יי( ומפשיט אותו מלוי( וקורעין במנו ומוציאק אימורים החלב שעל הכרס ויותרת הכבד ושתי הכליות וחלב שעליהן וריאלית אם רדה ממין הכבשים לעומת העצונ נותן בכלי שרת וסולחן ומקטירן הכהן על המערכה. חלבי כל זבח תבח לבדו, בהול ביום ולא בלילה שהוא יו״ם. אכל אם חלע“ ם בשבת מקטירין והולכין כל הלילו; ומוציא קרביו וממחה אותן עד שמסיר מדין הסרש, 0 שחיטתו וזריקת דמו וסיחוי קרביו וריקפר חלביו דוחין את דישבת. ושאר ענינע אק דוחק: כשלש כתות הפסח נשחם ואין כת פחותה משלשים אנשים. נכנסה כת אתת נתמלאה דיעזרדי. נועלין אותה בעוד שהן שוחסק ומקריבק. הלוים p p את ההלל. אם נמרוק T ם שיקריבו את כלם. שנו. אם שנו; שלשו. ועל כל קריאה תקעו הריעו ותקעו. נמרה כת ראשונה ל־יקריב. סוחחק העזרה יצאה כת ראשונונ נכנסה כת שניה נעלו דלתות העורדי. נמרה יצאה ש;ירי. נכנסה שלישית. כמעשה ראשונה. p מעשה השניה והשלישית. אחר שיצאו כלן חחצק דיעזרה מלכלוכי הדם ואפילו בשבת. אמת המים היתה עוברת בעורה. שכשרוצק להדיח הרצפה סותסין מקום יציאת המים ודייא נתמלאה על כל גדותיה ער שי־^ים עולין וצפין ומקבצין אלירים כל דם ולכלוך שבעזרר J אחר כך פוחחק הפתימה רוצאין רימים עם הלכלוך. נמצאת הרצפה מנוקר^ זהו כבוד הבית. יצאו כל אחר עם פתחו וצלו אותם. כיצדצולין אותו״סביאין שפוד של רסון תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ותולהו לתוך התנור ודיאש למסדי. ותולרי כרעיו ובני מעיו חוצה לו• ואין סנקרקאת הססת כשאר בשר. בשבת אין מוליכין אח הפסח לביתם. אלא כת הראשונה יוצאין בפםהיהן אשבק בחר הביח. השניה יוצאק ויושבין בחיל. השליש־ית במקומה עומדת. חשכה יצאו וצא את פסחירין: כשסקריבק אח הפסח כראשון• סקריכק עסו ביוםי״ד ובח שלמים מן N( ונכס כפינתו מפכנתו מלפשות הפסת ומ^כול נו. נן מילת נדו הקסדס ומינת פנד•! נץ גמגיס נץ ין0 דס וסנילת rrwuA מסננתב( A׳u פפון מדנה. ג( ^פילו הי׳ נדת נרשותו לש לחד מנד סיונויה נכפת אחיו מהפטדות כלק'פ הוא לוקה והפסת נשר. ד( אפילו 1 י. ה( >f\ נמי, 6ת דקיס מדת פלנס• ופל נחף חניות ותולה. ו( ונכנת סד התזה ומכם ולמפה לי׳ ננרזלנז( נדיס׳הת וקייס נכלוייהו 0 ממ n( וסור םלו.

-- 18 of 97 --

סדר אמירת קרבן פסח יט הבקר או סן הזנאן. נחלים או קםנים. זכרים או נקנות. והיא נקראת חגיגת ארמה עי{זר על זה נאסר תבהת not לה׳ אליי 7 צאן ונקר. ולא קבעה הכתוב חונה אלא מיית בלבר. ם* 0 היא כחובה מר״ם. כח יזזיהא הססח נאכל על העובע. אימתי. סביאק עסו דיניגה. בזסן שהוא בא בהול. בטהרה. ובכוענו. ונאכלת לינזני ימים זלילה אהד. ורינה ככל תורת ונהי שלמים. טעונה סמיכה ונסכים ומתן רמים שתים שהן ארבע. ושסיכת דמים ליםור. זהו שרר עב 1 רת קרנן פסה והגינה שעמו בבית אלהינו שיבנה במרדה נימינו אמן: ועייד האדם הירא וחרד על דברה׳ לקרות אותו בוסנו שתעלה קריאתו בסקום הקרבתו וידאג על חורכז חבית ויתםלל לםניה׳ בורא עולם שיבנה אותו כסהרה כיסינו אפן; ויאשר לחי רגיין ל: אליסינו ואליסי אבוסיני 3 יתה 9 קדש ?מהרה ללהיני ןסן סלקנו ?ת 1 ךמף ן^ם ג??ךף 3 לךאה ?ימיע 1 לם ו?^ןים קךמו־דלת: ועך?ה ליל מ?חת להודה וירו^ןללם ?ימיע 1 ^ם יכשגים לןןמוגיות: כתב בספר שו־ת סן השסים סי׳ ס״ם וז״ל, שאלתי על חסץ כפסח אס הלכה כדברי האוסרין במשהו. והשיבו סעות חסץ הרי היא סעוה ראשונה שנעסוו בה בל ישראל וקיבלוהו עליהם באהבה ובחיבה וההסירו בכללים ובפרסים, הלא תראה שהחמיר בו הכתוב בבל יראה ובל ימעא סשא־ב בשאר איסורים שבתורה בו׳. וכל הסאריך בדקדוקי. חמץ מאריכין לו יסיו ושנותיו וכתב הרס׳ו פרשת תעא בשם האריז׳ל דבל איש השומר פסה בהרכתו אין שול■ בו •ער,הרע ובזה פירש דברי הזוודיק שכתב שם זזה לשונו כלהו עריכים לסהוי שסורים ונסור םחמץ ושאור בבל שהוזב וכל מאכלים וסשקיס כלהו נסורין. ומאן דנטיר לון סתמץ ושאור. נופיה איהו נסיר מיער הרע לתתא ונשמתא לעילא. ואתסר ביה לא יגווץ■ רע. כנין דהא אתעבד נופיה קודש ונשמתיה קודש קרשים. ואתמר ביער הרע וכל זר לא יאכל קודש עכ׳ל. דיני הכנת הסדר 6( יהדר אחר יין יפה למצות ארבע כוסות. ואס אינו בנמצא יין כשר בלח שום השש. יקה יין צימוקים; 3( לצורן פיבול הראשון שהוא כרפם. יקה צנון או בצלים רכים. או תפוחי אדמה מבישליס : ג ( לצורך מרור מוב ליקח הזרת שהיא סעלאס ונוח לאכלו ונקרא מרור לפי כששוהה בקרקע נעשה הקלח מר : ד( אס אין לו חזרת נוהגין ליקח תמכא )שקורקק ריי׳ן(. וכיון שהוא חריף מאוד נוהנין לפררו )בריב אייזין(. רק שיזהרו שלא יפוג לנמרי: ה( ולכן יסררו בכל לילה סמוך להסדר: ו ( כשמפררו ביום עוב צריך לעשות איזה שינוי. דהיינו שלא יגרור לתוך קערה כדרכו בחול אלא על מפה או על השלחן: ז( ובשבת אסור לפררו. רק יפררו קודם הלילה. ויכסהו עד הלילה )סימן שכ*את קידת עיב תע*נ( : ח ( החרוסת צריך שיהי׳ עב זכר לעיע. ובשעה שהוא צריך לסבול נו את המרור ישפוך לתוכו יין. שיהיה רך. זכר לדם. וגס שיהא ראוי לסבולנ ו: ט ( יש לעשות את החרוסת מפירות שנמשלה בהם כנסת ישרזל כגון תאנים שנא׳ התאנה חנעה פגיה. ואגוזים שנאמר אל גכת אגוז. ותפוחים זכר לייה שכתוב תחת התפוח עוררתיו. ושקדים עיש ששקדה קניה על הקן לעשות; י( נס יתן בתוכו קנמון שאיט נידוך היטב ונשאר חועץ כמותק . זכר לתבן שהיו מגבלין בתוך השים : יא( בשנת לא ישפוך את היץ לתוך החרוסת. אלא ירככו בערב שבת: י3( ואס שכח לרככונ ערב שנת. י רנ נונ ^ ת על

-- 19 of 97 --

כ דיני הכנת הסדר ידי :י:וי. ויתן את ההריסת לתוך היין באיזה כלי, ולאי ערט בכף וכדומה אלא באצבעו אי שינענע בכלי עד שיתערב. גס לא יעשני בלילה עבה אלא יהי׳ הרבה יין שתהא בלילתה רכה : יג( גס המי מלח יעשה בערב שבת. ואס שכח. יעשה בשבת סמוך לסעודה מעם מי מלח. מה שצריך עתה, ולא יותר . יד( משחרב בית המקדש תקנו חכמיס שיהיה על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני חיני תבשילין. אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו חקריבין בזמן שבית התקדש היה קייס ; סו ( ונהגי שאחד תן התבשילין יהיה בשי. ויהיה הפרק הנקרא זרוע. לזכי■ שנאלס הקדיש ברוך הוא בזרוע נעויה. ויהי׳ נצלה על הנחליס. זכר לפסה שהיה צלי אש ; tp ( ויש ליקה ירוע של עלה. ואס אין לו שוס זריע יקח שאר בשר אף בלא עצס : יז( והשני יהיה ביצה. משס דביצה בלשון ארמי ביעא כצומר דבעי רחמנא לתיפרק יתנח כדרעא מרחחא. ועושין הביצה בין צלויה נין חט שלת: יח( וצריך לצליתןו לבשלןנ ערב יוס סוב בעוד יי ס: יט ( ואס שכח או שהיה שבת יצלה ויבשל אותס בלילה. אבל צריך לאכלן ביוס סיב ראשין : כ ( וכן בליל שני יצלס ויבשלם ויאכלם גיוס סוב שני. ני אין תבשלין מיוס סוב לחבירו ולא מיוס עוב לחול: נא ( ולפי שאין אוכלין בשר צלי בשתי לילית הללו. סל כן צריך לאכול את הזרוע דוקא ביו ם: 5 כ ( ונם כשצולין איתן בערבי דע אין לזרקן אחר כך אלא יתנס ביוס כיב שני תוך המאכל שחבשלין ויאכלם. ) סי׳ תס׳ ג ( : כג ( יכין תישנו שישב בהסיבה דרך חירות בהצעות נאותנ פי יכלתי. ובאופן שיוכל להסות ולהסב בשמאלו ; כר( הכוסות יהיו שלימית בלי שום פנימה. ימידחות יפה. וכל כים יחזיק רביעית. ומיין לעיל בהלכות ברכות שיעור רביעית : כה( נם הכוסית של נשיס והקסניס והקסנות שהגיעו לחינוך צריכים שיחזיק כל כוס שיסור רביעית. ואס איננו יכולים לשתות יין כל כך, ישתי יין צימוקים. )סימן תע־׳בתע׳ ס ( : ערב פסח הבכורים מתענין, הן בכורמ אב, והן ככור טאבם. )זכר לנס ששנת בכורות לא נגעה בכנורי ישראל( סדר ליל פסח סדר הקערה לפי מנהג האריז״ל תקחג׳ מצות שמורות ויניח הכהן למעלה )סוד חכמה( ואחריו לוי )בינה( ולמטה הימנו ישראל )דעת( ועליהן תניח לימינך הזרוע )בחי׳ חסד( וכנגדו לשמאל ביצה )בחי׳ גבורה( ותחתיהם באמצע מרור )בחי׳ ת״ת( וחרוסת תחת הזרוע )בהי׳ נצח( וכנגדו תחת הביצה כרפס )בחי׳ הוד( והחזרת שעושין עמו כורך תחת המרור )בחי׳ יסוד( ןוקערה עצמה )בחי׳ מלכות( הכוללת כלי״ם דאבא[, )באה״ט סי׳ תע״ג(. מצהא׳ כהן)חכמה( מצהב׳ לוי )בינה( מצהג׳ ישראל )דעת(

-- 20 of 97 --

סדר הגדה כאצ ריך שיהי׳ 1 ז¥ל, 1ז\ שסודר שנעויי כדי שיעעה הסרר כעיבא שביה״ב; א( •לני: את הקישל יי:נ על חי:בו לע:ות את הסדר ; נ( מצוה לחלק ליזיטקות אנחיש נליל פסח קידם הסדר כדי שיראי שמויי':אלי. ועי׳י יתעוררו לשאולג״נ על מצה ומרור והסינה; נ( צריך להיהיר לב 5י ביתו :ישתו הכל נוס את הרוג בסעס אחח ומנוס רניעי ישתו רניעית נפעס אחת : ד( ויכונו נילס למצות ארנע כוסות וסיפור יציאת מצריס ואכילת מצה ומרור. ני נס הנ:יס חייבות במצות אלו. רק בהסיבה אין נוהגות )O ’׳ תעיב( ; נוהגץ ללבוש הקיט״ל בשעת עשיית הסדר, שהוא בגד מתים להכגיע הלב שלא תזוח דעתו עליו מחמת השמחה והחירות שעושין בליל זה קודם הסדר אומר : אתקיגו סעודתא ךמלבא עילאהןא איהו העודתא דקוןשא 3 ךין הוא ושכינתיה )מסידור האריז״ל(. רכש״ע אתה יודע כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין אתנו יודע עד מה לכן יהי רצון מלפניךה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שיעלה ויבא ויראה וירצה לנחת רוח לפניך, כל המצות הנעשים בלילה הזאת על ידינו, לתקן כל אשר פגמנו בעולמות העליונים )על ידי חטאתינו ועונותינו ופשעינו( ולתקן כל הנצוצות שינפלו תוך הקליפות, ולגרום שפע וברכה רבה בכל העולמות, ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע את מעשה המצות האלה, ויהי רצון מלפניךה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתצרף מחשבותינו זאת הפשוטה, עם כוונת בניך ידידיך היודעים ומכוונים כל שמותיך הקדושים והנוראים, וכל כוונות וזיווגי מדות העליונות הנעשים על ידי מצות האלה: ויהי נועם וכר: )מסידור ריעב״ץ החדש(. ד׳ כוסות תיקנו חכמים בליל פסח כנגדד׳ לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים בם׳ וארא והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם )ב׳ירפ׳ פ״ח, וירושלמיפ׳ ע״פ( ומנהג ישראל תורה למזוג כוסא׳ יותר מהמסובין וקורין אותו בום של אליהו הנביאז״ל והובא בח״י סי׳ ת*פ ומדבריו נראה דכשמוזגין כוסד׳ עושק כן, וכ״כ בהגדת מהר״ל מפראגז״ל וכ׳ שעושהו כוס חמישי כנגד והבאתי אתכם. ' יל הס מנ יס דר ה? מגיד. !חץ. וןחץ. כןפס. קד^ 2 ז. כ 1 רף. מרור. מו?יא. מצה. רסצה. נרצה: T : * ה?ל. ע 1 רך. צפון. ברןר. קז^חן

-- 21 of 97 --

כב סדר הגדה קדטו )ישסוף הכום ויריחנו ומוזגין לו כוס ראשון )ע״י אחר דרך חירות( ונוסלו נב׳ ידיו ומחזיקו נעו היפנית לבד ומקדש עליו, ויכוין ל1 את יד*ח קידוש יד׳ כוסות דמ 1־ 0 ויאמר:( הריני מוכן ומזומן לקיים מצות קידוש ומצות כוס ראשון מארבע כוסות !שהוא כנגד בשורת הישועה שאמר הקב*ה לישראל והוצאתי אתכם מתחת סבלות ימרים! )הגדת מהר׳״ל מפראג( ןשהוא כנגד אותי׳ של הוי׳־הב׳׳ה שהוא קודש הנקרא חכמה ושהוא כנגד תח שטות לבסל אותו[ )לקי* בשם באר מים( : לשם יהוד קוביה ושכינתי׳ בדחילו והחימו ליחד שם ייד. בו״ה ביחודא שלים על Tי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. ויהי נועם וכו׳. )אם חל בשבת אומר תחילה בלחש : וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה סוב מאד( ויהי ערב דהי גקרי 1 ם ה^ז^זי ולהלו ה^מלם והא.ךץ וכל ?באם: ולכל אלהים בי 1 ם הרביצי הללאכת 1 ע^ה ול?ןזבת ני 1 ם ה^זביעי סכל ?ילאכתו א^ר ע^ה: ול^רך אלהים אתי 1 ם השביעי ולקדש את 1 5 יב 1 שבת סכל סלאכתיו אשר ברא אלהים לןנש 1 ת: מדש וכו׳ נרצה. כל סדר השלחן שדי פסת תוא להמשיך הסוחין והדעת, לידע ולהודיע כיר׳ תוא ת^הים, ולזכות עי״ז לחארת הרצוןב עת האכילד״ הייני שיזכה בעת האכילה לרצון יניסופין והשר״וקקות א^יו יתברך בבלות הנפש, בלי שים ידיעה 'כלל, שלא ירע מה היא רוצה, שזה כחי׳ אכילת מצה, שד.יא אכילה קדושה מאד, בתי׳ עוגה שהוציאו מטצדים טעמיבת טעם סן, שנא׳ בו כי לא ידעו פה הוא, שזה בחי׳ תכלית הידיעה אשר לא נדע, שזהג״כ בחי׳ הארת הרצון הנ״ל, רצון פשוט בכלות הנפש בלי שום יריעה כל 4. והגה כדי ענין דץירוש שבת ויו״ם שאיני אלא כסקום סעודה, וכןב 4 ענין נטילת ירים נטים קודם הסעודה אפילו בחול, יכןכה ענין בציעת הפת םסקום דקרים בישולא, וענין ברכת המזון סונב הולך על ענין זה לזבית להארת הרצון כעת הםעודד, ,1 זה עיקר קדושת אכילת ישראל, זעיין פנים נפל״יח על כל הענינים האלה, אך סחטת שבפסח היתה הגאולה להמשכת הסותן הנ״ל, שלאע׳׳י אתערותא דלתתא, רק באתערותא דלעילא, ע״כא״א לדיטעדך הםיחין רנ׳ל, והארת הרצין הנ״ל, שהוא בחי׳ אכילה מצה בנ״ל, רקע׳׳י סדר זי, שצריבין לשתות קירם הסעודה שני כישות של יין ובן שתי דחיצות. וכן שתי יציעו!/ וכשאר שכתית ויסים טובים אין שותין קודם הסעירה, דק כוס אחד של קידוש וכן רחיצהא׳ ובציעה אחת, ועכשיו הכל בכפל יבנניהם סרבים לספר חסדי הסקום ביציאת סצרינ/ ושמתחלה עוכריע׳ז היו אביתינו, ועכשיו

-- 22 of 97 --

סדר הגדה בחול מתחילים כג סברי מרנן ורבנן ורגותי: ברוך אתה יי אל־הינו ?;לך הע 1 לם-ב 1 רא 9 רי ד^^ן. ברוך אתה ?י אלהינוי 5 ?ך העולם א^ר בסר בנו כלכל עם ןר 1 ?למנו כלכל ל?« 1 ן וקד^ני בעיותיו. וססן לנו יי אלהינו באהבה תבש)ל שנתות לפנותה 0 מועדים לעז?לחה חגים וזמנים ל^עזון את יום )לשבת השבת הזה ואת יום( חג המצות הזה, זמן חרותנו)לשבת ?אהבה( כלקרא ל|.ךל« ז 5 ר ליציאת בלעךלם. כי בנו בחךת ןאותנו קד^זת ?לכל העכלים )לשבת ןש?ת( ומועד ?ןד^ך )לשבת ?אה?ה ר?ךגין( בען?לחה וב^ז^ון הנחלתנו. ברוך אתה ” ?לקןך?ןז שבת)ל השבתך( זקזךאל והזמנים. )במוצאי שבת קודש מבדילין לפני שהחיינו( ברוך אתה ?ן אלהינו 5 לך העולם בורא ?לאורי דןא?ןז: ברוך אתה ?ן אלהינו 5 לך העולם המבדיל בין ?|ד? 2 ז לחול בין אור לח^ך בין ן^ךאל לעפלים בין יום ה^זביעי לע^ת ?מי המע^ה. בין קד^ת עבת לקד^ת יום טוב הבדלת. ואת יום הטביעי ?לעעת ?מי המעעה קדעת. הבדלת וקדעת את ע?לך ?עךאל בקךעהך : ברוך אתה ?ן המבדיל ביןק | ןעל ? | דע J שהחיינו ברוך אתה ?? אלהיבו בללך העולם עהדנו ןק?כלנון הג יע נו לז מן הזה , )יי שתה הכום ב1 .סיבת שמאל:ויוונו סברו כרנה •וחרונה קרבני הםקום לעבודתו, וצ״ז סחמרת שהוא בהתחלו/ ורק באתערוהא רלעילא כנ״ל, כי ' כן הוא בכל אדם שבכל זמן שאינו זוכה לאתעדות׳ רלתתא בשלישור שיזכה על ידי טעשיו הטונים, ד־הסוחין והרעו־. הנ״ל, ולהארת הרצון הנ״ל, בשליפות צריףע"כ פנים להרנית סאר בסיפור חסדי השקום ונסים ונפלאות שעשח עטו S היציאו טטקום י8 הוא, ולקרבו להצדיק האטת ולהודיע לו על it בי עדייןה׳ עסו אע״פ שודא בטקים שהוא, ולא יעזוב חסדו םם:ו לנצח שבל

-- 23 of 97 --

כד סדרתד ־ רדחז נוטל ידיו כדיןנ טילת ידים לסעודה, אך אינו מברך ״עלנ טילת ידים״. )אע״ג דקייל הנוסל rיו לסירותהת זה מגסי הרוח. שאני הכא כיון דסבולו כמשקין וכל הפוסל את התרומד. מסמא משקין להיות תחילה. וקי״ל ידים שניות הן ופוסלות את התרומר,. לפיכך 1 ריר נסילה אכל לא יברך על נסילר. זו( כרפס )יקח מווכרסס פחות מכזית וסובלו בחומץ או במי מלח ויכהן בברכת בפר,״א לפסור בה המרור והכורך( ?רוך 8 ו^ה ” ?(לסיני 9 ?ןוך.ע 1 ?ם 13 ךא פריר. 8 ןוןה: ויאכל בלא הסבה חז נוטל המצהה אמצ עית ופורסה לשנים, מה ציתה הנדולה כורךכ מפה נקיה וצופנה לצורך האפיקומן, ומהצי תה הק טנהמ שאיר ביןש תיה מצות השלמות. שכ״ז הוא בחי׳ סיפור יציאת מצרים שבכל זם; ובכל אדם, ועל ידי זד. דייקא יזבר־. להארת הרצון בשער־. ד.אכילה, וכןכ ^ סדר ^אכילה פסח מצת ימרור והשתי כוסות שאחר האכילה, הכל סובב הילך על ענין הנ״ל, )עי׳ פנים( י׳׳דנ מסיימין בסימני הסדר של פסח קדש וכו׳ נרצה, כיע S יריכ ^ סדר התיקוניס של סעודת ליל פסח זוכין להארי־, הרצון, )לקוטי הלכות הל׳ נטילת ירים לסעודה הלכהו׳(: ורחץ כרפס. מבואר בהתירד־, כי מרהמם ינהגם )לקרט יתנינא סימןז׳( 'פעיקר הפרנסה נמשכתע*י שהמלכות מקבץ כל הבטחונות של כל באי עולם שכולם מסתבלי; ומצפין על פרנסה, ועולד, עם אלו הבטחונות אל הידים שיש בים החכמה, )הייני כי הרב האמה כשעוסק לד.כנים הטומין והדעת בתלמידיו, לידע כיד׳ הואה'הים, כדי להנצלע*י זה מעונות כי אין ארם עובר עבירה אלאא*כ נכנס בו רוח שטות, יש דברים שא׳א להסביר להם בפירוש, וטיכרח לעשות סינ לדבריו, ימרמז לרם הדעת הק׳ רק על ידי הרמזים שנוטה לדם בידיו, וזח בחי׳ הידים שיש בים החכמה(, ומשם מקבלת המלכות הפרנסה, עי*ש דברים נוראים מאד, וזהו ענין נטילת ידים במים קורבו האכילה, כי מדומת שחרוח שטות מבלבלאת הדעת דקדושה ׳^עוסק חרב האמת להכניס בתלמידיו ומונע את האדם מעבודתו ית״ש, והעיקר עדי פי רובע״י טרדת הפרנסה, כאילו יש כח בידיו להמשיך פרנסה, בחינ ’ ואסרת

-- 24 of 97 --

סדר הגדה מגיד כה יכוין לקיים מצות עשה דאורייתא לספר בליל הפסח ספור יציאת מצרים )יש נוהגין לומר מקודם מאמר זה מהזהר בר-םפ׳ בא דףמ׳ ע-ב( »?ודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו תיובא על בר נש לאשתעי בההוא שבתא לעלמין, הכי אוקימנא בלב״נ דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור תדי בתדוה, זמין איהו למתדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא תדו מכלא, דהאי איהו בר נש דתדי במריה, וקב״ה תדי בההוא ספור, ביה שעתא כניש קב״ה לכל פמלייא דיליה ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבתא דילי דקא משתעו בני ותדאן בפורקני כדין בלבבן; כחי ועוצם ידי עשה לי אח החיל הזה, ע״כ צחכין לרח^,ידיו בסים קודם האכילה, כדי להטשיף מימי הדעח שלים החכטה הנ״ל, בכדיד טה רא*ע סכל הטוטאוח שבאיןע• הרוח שטוחד.נ*ל, ולידע שהפרנסה חיא P ע*י טהרח הידים בטים, עד שנכללין בהירים שיש בים החבטה שטשם נטשכח כל הפדנסד״ כי הידים דקדישההם בחי׳ בטחון שטחטין ידיו להש־י, בנ חי פרשחי ידי אליך שטחחי כפי. כי אין לי שום בטחון בכחי ועוצם ידי תזי כי אם בך לבד בטחחי, וע"כ נקרא נטילח ידים כמים רחיצה, כטו שטםידרין בסיטני ההנדה ׳ורחץ רחצה טלשון בטחון, כסו בי׳ אנא חתיץ, ועיקר שלימות הבטחון שאפי׳ כשהאדם בעניית וברחקות נדול ופרנסחו טצוטצטת טאד ואין לוכ׳א טעט ירק, אל יהרהר• אחר טדותיו, רק יאמר הלא נם זד. הטעט ירק הוא הסד נפלא טהשיית, ע־כ אני בוטח בו; כי ה«יהים הרועד. אותי במעט ירק הוא יכול לפרנסניגם בכבוד ועושר גדול, כי לא טטוצא וטטערב וכר, דכ״ז טרוטז נטה שרז׳׳ל כינוהו להירק נשם כרפם, שהוא שם של בנדי טשי יקרים, כטיש חור כרפס, כלוטר, אני בוטח בו ית׳ שד.כל כידו, בינ םזח הטעט ירק אין בכחי ועוצח ידי להטשיך רק ע־י בטחון לבד, וזד. הטעט ירק הוא חידוש נפלא כטו לבושים יקרים הנקראים כרפם, וע*כ אני בוטח בו יח׳ שיוכל להגייהני ולפרנסני כעושר וכבוד בבגדי כרפם, כי הבל כידו ית׳ כנ׳ל וע־י שיודעין כל זאת יכולין לזכות כשעת האכילה להארת הרצון הנ״ל, וע״ב כפסח רוחצין הירים ואיכליןאת הכרפס קודם הסעודה, לחזק את הבטחון זחכלית תכלית העניות, לכטוח בו יכישועתו, כי הכר טסנו ית׳ לבד והעושר והכבוד טלפניו ית׳ לבד, שעי׳ז יגרש הרוח שטות שטכלכלאת הדעת דקדו׳ שלים החכטה, שעוסק הרב האטת להכניס בתלטידיו, ויזכה להארת הטוחין וד,דעתד,נ*ל בשליטות, שע-ז יוכה בשעת האכילה להארת הרצון הנ״ל, שהוא בחינ׳ האכילה הקדושה של מצוות מצה כנ*ל, ואחר כך מרכין לספר ביציאת טצריע כדי לזכות עיז להארת הרצון כנ״ל, וזה. בחינת בל הטרבח לספר ביציאת טצרים הרי זה משובח,• ומובא בכוונות סשובח בחסדיבנ היינו בחי* חסד ואהבה ורצון, נחי׳ הארת הרצון הנ׳׳ל: זשם בהלכה הנ*ל עי״ש נפלאות בי קצרתי והעתקתי רק ראשי פרקים, והרוצה להבין היטב הדברים האלה יעיין p זזןורהמ טר דוםם ינהנם הנ׳ל ובהלכה הניל וימצא מרגוע לנפשו והחתוקוות עצום בעבודתו יר״ברף:

-- 25 of 97 --

כו סדר הגדה כלהו מתע שין ואתיין ומתוזברין גהדייהו דישראל ושמעו ספורא דשבחא דקא חדאן בהדוה דפורקגא דמאריהץ, כדין ז«יין ואודן ליה לקב״ה על כל אינה גסין וגבורן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא חזדאן בחדוה דפורקנא דמאריהון כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא, וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף הילא וגבורתא כד משבהין גבורתיה ואודן ליה וכלהו דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כלהו, ובגין כך אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר, בגוונא דא תובא איהו עלב״ג לאשתעי תדיר קמי קב״ה ולפרסומי גיסא בכל איבון נסין דעבד, ואי תימא אמאי איהו הובתא, והא קב״ה ידע כלא כל מה דהוה ויהוי לבתר דנא, אמאי פרסומא דא קמיה על מה דאיהו עבד ואיהו ידע, אלא ודאי אצטריוב״נ לפרסומי גיסא ולאשתעי קמיה בכל מה דאיהו עבד בגין דאינון מלין סלקין וכל פמלי׳ דלעילא מתכגשין ותמאן לח ואודאן כלהו לקב״ה ואסתלק יקריה עלייהו עילא ותתא, ברוךה׳ לעולם אמן ואמן. וקודם חזעדה יאמר : הריני מוכן ומזומן לקיים המצור! לספר בשיאת מצרים לשם יחוד קודשא־בריד״ הוא ושכינתיה על Tי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. ויהי נועם וכד. )כשאומר ההגדה תד,אד.סזה •מגולד, לקיים לחם עוגי שעונין עלוו דברים, וכשנוסיו הכום נעו יכסה הפ 1ד. שלא יראד. הסת בושחו( : מה שאוכלץ כרפס שהוא מין ירק קודם הסעודד״ ואח״ב אחר בוס שני אוכלין מצה. זה מרמז על תיקון חטא אדם הראשון שעל ידו היתד■ גלות מצרים כידוע, כי כתחלה נא׳ לו ואכלת את עשב השדה ונזדעזעו איבריו, עד שאמר לו אח׳־כ כזעת אפך תאכל לחם, שרטו לו שע*י יגיעות ועבודות של תורה ומצוות, עי*ז תתברר האכילה ממאכל בהמה לכהי׳ מאכל אדם, שעי־ז יזכה להארת הרצון כנ״ל, )הל׳ נט׳׳י הלכ׳ ר( : צ פון . אכילת האפיקומן בסוף ד־וסעודה נקרא׳ צפון, לרמז שהא כילד■ הזאת של מצה ושל אפיקומן היא אכילח קרושה מאד, שזוכין על ידה לרוארת הרצון הנ׳ל, שהיא בהי׳ תכליה היריעה אשרלא נדע כנ״ל, וע״כ נקרא בשם צפון, נחי׳ מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, שהוא בחי׳ הדעת ור1 םוחין הצפונים וממונים ונעלמים מעין כל, בחי׳ תכלית הידיעה אשר 4 א נדע, שמשם נמשזז גם הארת הרצון בנ׳ 7 שהוא רק רצון מופלג והשתוקקות נם p להש׳׳י בלי שום ידיעה כלל כנ״ל. )להור,״לה׳ פסח הל' ט׳זמ גיד . אמירת הד,גרה בקול רם הוא תיקון הברית )לקוטי מוהד׳ןח״א סי׳ כ׳( . ך, א לחטא עניא ונר, בליל פםח מאיר אור האץ סוף כאור גדול שעי׳׳ז היתד, הגאולה, אך אפע״ב בד,ברח שיהי׳ איזה צמצום בכדי שנוכל לקבל האור בהדרגה וכמדה, היינו שצריך בל אחד לזימצם התלהבות לכו שאין סוף ואין תכלית לתשוקתו, בדי שיוכל לעבוד אתה׳ בהד תה ובמדה, גם צריך לקדש מאד

-- 26 of 97 --

סדר הגדה כז ואה״ב אומר בקול רם ובהתלהבות ?א י??א 8 ?;אי ’ ??יי ?«רןא ןהןך?ם. ?י ד? 9 יז!׳סין״כיל• ?י 1 ?דןו:יסי. ף?סח. ?#?א ^ןא. ס??״ ? 8 ר?אח׳וראל• ?עו?א 5 ?די. לזןה ק?אה ? J ’ ח 1 רץ : את סחשבתי שלא לחשוב שום סחשביתח!ות vn , רק לח׳אוב חשיד םת r בות קדימות. שעי״ז טעדןזה טחת פומת וזוכה לעשות פעולות ופעשיס םונים, הלי» נתגלח שהוא טקבר עליו טלבות שטים שליטד^ אכל כשחושי טחשבי־ת רעית ודי היא טטטטם את הלב שהוא העייר של כל הםי.יו/ וע*כ עריכין ליזהר טאד שקמו את טחשבתו כנ״ל, חת בחי׳ אות ־וו׳ כי דית חיתח ואתחזיוו ונעעדוו זד כטובא בזוח״ק, חיינו כי דית ישון ריח ועלתוואץ עני איא סן ״דעה תיינר כשסשססט יכו כטושות אז חוא כחי' די׳תוכשטקושטחשכתו ויית קרוש/כשח 1 ת סעשרח m בחי׳ יויד שטטשיך יתוך דלית ואז נעשית חי, וזח כחי׳ אותיו׳ תשוכזד חשובח' חיינו כי עיקר חחשושא זואלוי׳ שיב שחי׳ ויגכו יכץ ושב חוא רשסור מזחשבה שכלב ולקדש את טחשבחו ואז נעשה טדל״תה׳)עיין כלקוטי TO ־. p ת״א טיט״ם(: וזד, בחי׳ טזוות אכילת טצה ואיסור הטין בפטד/ כי אץ בין חטין לנמח אלא טשהו, היינו המשהו של חלל אותה׳״ כי חטץ הוא ברזי׳ היסק הטוח בטחשכור, רעותח״ו וטצה היא ההיפוך טזוע כי היא כוזי׳ סחשכות קדושות שמקדש מחשבתו, שזת בחי׳ ח׳ כניל. ועל כן התילוק שבץ דונין לטזוה אינו אלא המשהו של אותה׳, כי מזנה שהיא מחשבות קדושות הוא כחי׳ ה׳ כנ׳ל, וע*כ נקראת לחם עוני, בחי׳ דל׳׳ת )דלה ועניה( היתה ונעשיתה/ בחי׳ ה׳ של מצה שהיא בחי׳ טחשכות קדושות כנ*ל, וזה סוד ודא לחטא עניאד*י אכלו אכהתנא. היינו לחמא עניא, נעשהח׳. ד׳י אכלו אנהתנא, ד׳י אותיותד׳לתי׳וד, היינו שיזכה להמשיך היר׳ד לתוך הדל׳׳ת, שזה עיסר התשובה לקדש את מהשכתו כחי׳ תשובה׳ כנ*ל, )לקוסי הלכות הלכו׳ t m n תמנחהה 4 כהד( זעל ■ דכפין ייתי וייכול, אכילת מעה היא אכילה קדושה מאד שעל ידה»וכץ לקבל ולהתענג משפע נועם העליון, אכלא״א לקבל השפעת נועט העליון רקע׳׳י הכלי שנעשהע׳׳י עויקד״ כטבוא׳ בלקוסי טוהר ׳ן)תנינא סי׳ ע״א ^ר f ו^/ תה שנוהגין לחת טעות חטים לענ״יס קודם פםו/ וזה שאומרים נתחלת הסדרי 4 פסח כל דכפץ ייתי וייכול כחי׳ ערקה שעי׳ת זוכץ לקבל שפע טעם העליון המאיר באכילת טעה כנ׳׳ד, )לקוה׳׳לה׳ כבוד אר׳א הל׳ כ׳( ןה שתא חכא דישנה הכאח בארעא תשראר וכד, כי ארך׳ל בניסן נגא^ו יכניטן עתי p להגאל, וארז״ל כמדרש רבה )כאפ׳ יי׳דס על פסוק

-- 27 of 97 --

כח כדר הגדה סניה הקערה hg סקיסה וםנ«ר S ב•ג, ונן Sm הסדר׳ זסוזגי! גזם W • ונאן מב! »ו«ל: מה ג^תנה הל?להד׳ןה הליל 1 ת. ^?ז?כל הלילות אנוא 51 לין חמץ ומצה. הלץלה הןה | ל 1 מצה : ^זבכל הלילות אבוא 1 כ?ין יךק 1 ת. קלילה הןה מרור : ?ז 5 כל הלילות אין אבו מטמילין אהילו פעם אחת. הלץלה הןה ??זקי העמים: ^לכל הלילות אנו אוללין בין יו^ןזבין ובין ??ממין. הלץלה הןה ללבו ממלין. לילש פודם הוא לה/ וכר, ובי אליהו יסשיח סתגדלין, שנאםר אמר »יטר אתא כ־קר וגם לילה בו׳, ביום שעשיתי לבם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם ופי׳, אם כן סבואר וסובן שבכל לילה הראשון של פסח נסשך התנתתות הגאולה עלעתיד, ובזה אני סתנהסין ננלותינו להסשיך עלינו עכשיוג״ב בחי׳ התירות והארת הסיחין שלעתיד, וע״בגם בסיום ההגדה iD*DD | ג״ב לשנה הבאה בירושלים, כ* אלטלזו •בו׳. בוודאי ובלתי ספק היה ראו! להיות בך כפי הארת הקרושה העליונה עמאירה עלב״א סישרזי בלילה ה»ד« )נחת השלהן הסיוסד עח״ה הראשונה שבם׳ לקושי םיחר״ן כחל׳ פסה סי׳ הע״ב עיש שסבארע״פ מאמר זה כל חזזגרה של פסח( : מה נש תנה וכו׳, כבר סכואר לעיל )כפיסקא הא לחסא( שבליל פסח סאיד אור האין ס־ף באור גדול, אך אעפ״ב כהכרח שיהי׳ איזה עמזוום בכרי שנוכל ידקנל האור בהדרגה ובטדה, וזח בחי׳ השאלוח ששואלין הבנים בפסח, כי השאלה והקושיא היא נחי׳ הסתרת הידיעה בחי׳ צםצום, בנדי שלא יחלהב חאור יותר מראי, אך אעפ״ב צריך שתהי׳ השאלה בדרך חכמה, בבתי׳ שאלה הבן חכם שמורה בכר התוי־ה, אך הוא שואל עלטח הכל מרמז, אבר חלילה לשאול כבן רשע, כי צריך ליזהר בנפשוש 4 א יהי׳ הצמצום בבחינה הסתרת פנים מהשי״ר. רח״ל, אך אדרבא, עיקר הצמצום צריך להיוה בצדי שעי״ז יזכה להטשיך אור האין סוף בלבו בהדרגה ובטרה בבחי׳ תיקון שזה עיקך השליטות. )לקוה״ל הל׳ תפייר, המנחה הל׳ ז׳(: ייבאופן אחרע״י שאלת הכן מה נשר.נה בליל פסח והאב משיב לו עבדיב היינו וכו׳, ומספר לו כל הנסים שעשה השי״ת עטנו בד׳וציאגו c םצריםע״י שג;ד'ה השגחתי ית׳ כעולם, כזה טבניעין וטבטלין כל הקשיות של הטחקרים הנטשכים סחכטת הטבע. ביע״י קשיא זינ תגרה ההשגחה ונהבהלים לגמרי כר הקשיות שלהם, וע״י שאלות הארבעה בנים שהם נגדד׳ סלכיור, רקדישר, במיכא, עי״ז נכנעים ונתבטלים כל הארבע מדכיוה דסט״א שאד־,יזתם פבחי׳ הבסת המנע. )לקו/׳הה׳ נט״י שהריתה״בז: עבדים היינו יכו׳. אך שבכל סיפיר יציאה מצרם אין אנו רואים הירו־ן סםפיק לבא־ ולתרץ כשלימות כר הקשיור. שלמה נשתנה

-- 28 of 97 --

סדרת דה כט סהזירים הקערה למקומה ואומר ההברר- ויהו המעות מגולות בשעה שאומר את ההגרד- וכולם עונים ואומרים : מדים ^?ינו ? 8 ון)ד. ?מ?ך?ם. 1 י 1 ?י»נו ״ §לסינ 1 קד קקה וקרוע }טו;ה. ואלו לאה 1 ןייא ס^דוש ארוןו הוא את אבוהינו המארזם הרי אנו ועניני 9 ?ימדיםה!ינו ?פועה ןפ?ך?ם. ואפילו ?לני העפים עלנו נבונים ן?נו ן^נים עלנוי 1 ך?ים את הת 1 ךה. פקה ע?ינו ?ספר פיזיאת פ?ךזם. ועל ספרעה לספר פיפיאת פ?רזם הרי ןה פ^ 1 עח. כי לפי מיעוט שכלנו עדיין קשה על כל דקדוקי המצוות ופרטיהם שעושים בליל פסת ולמה אנו מחויכים דייקא לטבול שתי פעמים זכרל rיK ת מזרים, וכן למה אסור חמץ בםשהו ואם כשביל לזכור החפזון שלא הספיק בצקם של אכוחינר וכר חי׳ רינ מזוה אכילת מזר. לזכר ההפזון, במי מזות סוכה שהיא זכר להיקף ענני ככור, אכל לא נאסר הבית לגמרי כשכיל זה, ובדרך ארעי מותר לכנוס גו, ולמה ההטץ אסור לגמרי במשהו ובל יראה ובכלי מז א: אך עיקר התשוכה על ^«אלת מה נשתנה היא שאט משיבין לו עבדיםד%ינג יכר ויוזיאטה׳ אלהינו בשם וכר, ומהמה זה אנו מחויכים לקיים מזמתיו ככל אשר עוט על יהי משה עבדו נאמן ביתו. אף שאץ אנו מבינים טעסיהס כפרמיות, ורק מאחר שראינו עין בעין זיהוהו ית׳ וממשלתוע״י האותוה ובו׳ של יציאת מצריס וקריעת ים סוף ימתן תורה, אנו מחויבים לסיים ככל אשר צונו. )לקוה*ל הל׳ פסה הל׳ ם׳( זו כל המרבה לספר כיציאת מצרים יכר. הגלות הוא בחי׳ ינהש והגאולה היא בחי׳ התעוררות השיג!/ ומבואר כדתי׳ פתחר שמעון )לקו״םח״א סימןס׳( שהצדיקים עוסקים לעיריאת בני האדם משינתם בשני איפנים, כשאין הנפילה לבתי׳ שינה גדולה מאר אז עישין עם תלטידיהם חסד סתם וסעוררין אותםע״י הספורי מעשיות שמלבישין בהם השבעים פנים של תורה שהם בחי׳ מה שכתוב בחבקוק בקרב שנים חייהו, ופירש רש״י עוררהו, כיא״א לעורר אותם על* ידי אור התורה באתגליא כי יוכ 4 להזיק להםח״ו, עי״ש טעם הדבר, אברי כשהנפילה לבהי׳ שינה גדולה םאד שנפל סכל* השבעים פנים ^תורהח״ו, אזי עושץ עם העולם חסד גדול מאד, בחי׳ ורב חסד, ומעוררים אותם משינתםע׳׳י ספורי מעשיות של שנים קדמוניות, שכל הע׳ פנים לתורה וכ 4 החסרים מקבלים חיותם משם, )ועי׳ בספר זמרת הא p שסוד זה מרומז בהמסרה, וערבהב׳ במסרה, ושכבת וערבח שנתך, וערבהלד ובו׳ כימי עולם וכשנים קרמוניות. היינו כנ״י־ ‘*

-- 29 of 97 --

ל סדר הגדה מע^ה 3 ר 3 י ןר 3 י ץה 1 ^ןזע ןר 3 י א?עזר 3 ן ן5 זךיה ורעי עקיבא ןר 3 י סךפ 1 ■ז ?זהיו 33 ני ברק. ן־היו מסברים ?יעיאת הל?ר?ם 3 לא 1 ’ ת 1 הלילה עד ^(באו סןהןידיהם ןא?)רו להם רב 1 הינו ל^יע זמן קריאת קוסע קול עחרית. אמר רבי אלעזר בן עזתה הרי א?י 5 בן קובעים ^נה ולא זכיתי ^האמר ?עיאת הן?ר?ם 3 ליל 1 תו הנד, נגלות מצרים סחמת שהי׳ קודם מתן הורה, לא הי׳ אפער להששיך אז עדיין כחינה הסיפורי מעשיותשל שני□ קדסיניור־. הנ״ל, ועיקר הגאולה והתעוררות השינה הי׳ אזע״י בחי' סיפורי מעשיות של בקרב שנים הגיל, וע״ב נאמת -> k היתה עדיין גאולה שלימה, אבד אהר קבלה התורה כבר יש לנוכח להמשיך נחי׳ התעוררות השינה ביסלימותע*י בחי׳ סיפורי מעשיותש־* שנים קדמוניות הג־ל, שמבחי׳ זאת תהי׳ הגאולה האהרונה, וזה כחי׳ המצוה לספר ביציאת מצרים, כי עיקר הסיפור הוא להזכיר חסרי המקום שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים, ועי־ז נזכה להתעורר משנתנו ולהתקרב אליו ית׳ עד שנזכה לעורר רחמיו יה׳ לגאלנו שנית, גאולה שלימה שאין אחריה גלותע׳׳י התעוררוה השינה של סיפורי מעשיוה הגכוהים הנ״ל של שנים קרמיניית, שהם נחי׳ ורב חסד כנ״ל, וע״כ כל המרבה לספר ביציאת מצרים הריזה משוביג וא־ת׳ בכוונות משובח בחםדים, היינו שזינה עי״ז להמשיד בתי• ורב חסר הנ״ל, )לקוה״ל הל׳ נדרים הל׳ ה׳(: וב או פן אחר הרי זה משובח בחסדים, עי׳ לע T בסימני קדש ורח׳ן: מע שך ברבי אליעזר וכו׳. מבואר בהתר ימי חנוכה ;לקוי־מ הנינא סי׳ ב׳(, ע־י תודה והיראה להש׳י שזה בחיי שעשיע עוה־ב, יכןע*י הלנות תתירה, שהם גי׳ב נחי׳ שעשוע עיה״ב, עייז מאיר אור האמת ומשלים הדינור עד שיהי׳ בחי׳ דיבור של שנר״ ועי״ז נתגלה אחרות הפשיט מתיך פעולות מיייתנוה, עי*ש דברים נוראים מאד, והגהע׳י כל האור״ות והמופתים הגדולים יהנודאים שעשה השי־ת במ׳גי־ים, שהפך ממים לדם ומדם למים, וכןב כל המנות •טלקה את פ־עה ומשה בלק איתם בתפלתו, והראה שבל המבעו כל הנהגות המשיגית שבבלהעי־^ם הבל ניר האחר הפשיט, עי*ז נתגלה אחדותו הפשוט יר,׳ מתיך פעולית משתנות, וזה בחי׳ קריאת שמע שעל ידי זה מגלים א־ידותו הפשיט ית׳, בחי׳ ר׳ אלהיניד׳ אתר, היינו ארהותי השיבן בניב כל הפעורות משתנית שזה בחי׳ ר׳ אלהיגי, הבל בלול ומיוחד כאחיותו ית׳ שזה נחי׳ ד׳ אהד, ובשא־ז־ל שצריך להא־יך נד׳ ראחר, להמליכהו למעלה ולמטה ובארבע ־וחוה, שהם בלר הפעולות משתנית .שיבב^ הששה קצוות, שבולם כלולים באחדותו תפשום יה׳, והבל נמשך ממגו ית׳ לנד, ובל זה נתגלהעל די ריבוי הסיפור ביציאת סצ־ים. ועל ב; סיבב היש*י שיהצריקים הללו סיפרו ביציאת מצדי;! להודות להש״י על הגסים והנפלאות שעשה עמני הש*׳, שזה בחי׳ שעשיע עוה׳ב, ער שיבאי תלמידיהם שקברי מהם ההלכות שהם גם בן

-- 30 of 97 --

סדר הגדה לא ?ד ?זדר^ה נןז 1 מא ^ 3 אמר: ?מען תזכ 1 ר אתי 1 ם ?אתף סארץ ?זצך?ם פ^ל ?מיס!יןז. ? 5 י וזץף. ה!הןים. לל ?נ?י חייף הליל 1 ו^ וחכמיםא 1 ?זריםז זמי סךף. הע 1 לם הןה. פ 1 ל ?מי ס;יף, להדא לימ 1 ת ס^ז^ויס. נחי׳ שעשוע עוה־ב, ואסרו להש רנות־נו הג־ע זם; ־.־־•את שסע וכד כי r ’y נתגלה אחדותו הפשוס ית/ שהוא נחי' קריאת שסע כנ'ל 5 ו עיי״ ש עוד שסנאר נזה גב ענ־ן ענד־ם היינו יבד, יכל הסדנה לספר וכי. כי עיר,ד אס־גת אחדות הפשיט ית/ הואע״י שנת, שאנו םאסינים שנרא כששת ימי החול נל הפעולות סשתנות, ושנתנ שנ ^ ישנת הוא בחי׳ בן, וששת ימי החול חס נחי׳ ענד, כמבואר שם נהתידה ימי חנוכה הנ*ר, וע־נ ענדים דזיינו בסצרים, כי קידם זתנאולה שלא נתנלת עדייןאח דוח הפשוט ית׳ סתוך פעולות סשתנות, שזה כחי׳ שנר, כחי׳ כן, אז היינו עבדים סחמר, ששלטו ימי החול שהם נחינת עבד, כי לא זבי עדיי; להטשיף בחינת קדושת שגה, על ששת יטי החול, בחי׳ התגלות אחדות הפשוט םר,וך פעולות טשתנות. וזהו ואלו לא הוציא הקנ״ה ונו׳, הרי אנו ובנינו יכו׳, סשועכדים היינו וכי׳, כי עדיין לא היינו זוכיס להיות ננ חי׳ בן, נחי׳ חרות, רק כל בנינו וכני כנינו היו בבתי׳ עכרג שענוד ועבדות, רק הש״י נעצטו הטשיך כרחמיו קדושת שכת על ששת ימי החול, שעל ידי זה נתגלה אחדותו חפשום מתוך פעולות טשתנות, שזה בחי׳ האותות והםו־יתים שנעשו כמצרים, שעי׳ץ נתגלד, אחדותו יתברך, ועי״ז אנחנו בבחי׳ בן: וה נה טכואר שם כהתורה ימי חנוכח הנ״ל, שההלכות התורה הם בחינת חסדים, בחי׳ חסדי דוד הגאטניט, שעליו נאמרוד עטו, ודרשו הז״?־ שהלכה כסותו, והם בחי׳ שעשוע עוה״ב, כחי׳ תודה והודאה להש״י, שהיאג״ב בחי׳ שעשוע עוה־ב, שעל ידי כל^זת נתנלוה אחדותו הפשוט, טחוך פעולות םשר,נות, וזהו וכל המרבה לספר ביציאת סצרים הרי וה משובח. ואי׳ בכוונות הרי זה משינח בחסרים היינו, בחי׳ חסדי דוד חנאטנים הדל, ברזי׳ הלכות כי ריבוי הסיפירכ r יאת סצרים להודות על הנסים שנעשו אז, הוא בחי׳ אחר, עם דיהלכו׳ וע*י כ־ז נתגלה אחדותו הפשום ית׳, וע״ב נסמך לזה תיכף סעשה כרבי אליעזר ובו׳ כנ*ל, )לקו״ה הל׳ פריקה וטעינהה״ד! ; אמרר׳ ארעזר בן עזריה וכי׳. עיקר גלות מצדם היח עד פגם רחברית, כידוע, כי כטצד־ם שם תוקף הזוהמא של התאור. הזאת. ועל כן כל הגליות נקראות בשם טצרים, בטי שאסרו חז׳׳ל, כי נם כל הגליות הן על ידי בחי׳ זאר.. וישראל בגודל כחו של משה זכו לצאת אז מגלות של תאוה זאת עד שזכו לשבעים פנים של תורה, שזר. בחינת קבלר־״ תתורד־. שזכוא תר יציאת טצרים, אבל אף על פי בן עדיין חתר עלד.ם הבעיר אח*כ להכשילם בחטא העגל, ואסרו רז׳ל שלא היה אלא כדי להתיר להם עריות וכר, ועי״ז נמשכו כל הצרות וכל הגליוו־, ר*ל, ועיקר התיקון כבל דור כתוקףת שכת הגלות לצאת מגלות של התאוה הניל, וליזכית לקנלת הר,ורדי ולקיום התורד, הוא עיי גדולי הצדיקים האטיהיים שזכו לשמירת הכרית כתכלית השליטות, ועי'׳ ססשיכים עליני בחידושי תורר־״ם, התנוצצת אורו של משיח, שעל ידי

-- 31 of 97 --

לב סדר הנדה לריד ה?סם ?חך הואי ?חך ?;תן תורה ?'.עסו ויןךאל. ?רוך הוא ?}}ד אר??ה ל;ים ד?רה יהיה גסר התיקון הזה, ובשביל זה צחבין להזכיר יציאה מצחם בכל יום כדי להמשיך עליגיגם עתה, בתוקף השרה הגלות, קדושת יציארזמ צחם, היינו. לצאת מגלית התאוה הגיל, ולזכות לקבלת ההורה ולקיים התורה, ועיקר זמן הזכרת יציא׳ מצרים הוא ביום, שאז עיקר ק־ש ותפלה כשלימות וטלית יחמילין וריב הסצוית, שעל ידם מציירין האור למי?, כבחי.׳ יוצר איר זעיין פנים( אנל■ באמת צחכין גם בלילה להזכיר יציאת מצחם, כי נם כתוקףר־.חושך, ככהי׳ לילוע צחכין להשתדל להסשיך על עצמי קדושת יצי« 7ז מצרים, כח לתקן את הכדים, שיהיו סיכניט לצייר האור חיכף כשירד לתוכם, לסוכח ולברכדז, רי אדרבא אז עיקר רנסיון, ככחי׳ כחגח לבי פקדת לילה, כי הלילה גרי׳יו בחי׳ חשכת הגלות, אז עקר הנסיון, ואז צחבין לזכור ביותר יציאתב צחם, שכסר שעשה עטנו הש״י כגלור־. מצ חם והוציאנול חח תס מוס את הס אודז חנ*ל, וזכינו לקדושת קבלת התוחע כן יעשה עסגו גפלאות גםע! n r , בכחי׳ כיפי צאתך םא p סצחם אראנו גפלאורת} אפל הגלית מתארך סאר והבעיר םתפשם פאר, ער שקשה וכבר טאר ענין »ה הג״ל להכניםו בעורם לידע ולהאסין שבוודאי יעז צדיקים בכלחר שםסשיכק עלינו ארח h v משיחנם דתה כתוקף חשכת הנלווה ובוודאי יש נכחםגם עתה להוציאא חכ״א סגלוח נפשו, שזה גחי׳ הזכרת rmvr כמרים כלילות כנ״ל, ועל ■זד אמר ראב״ע בדרך קובלנאהח אני כבן שכעים שנוע היינו שכבר זכיתי בנעוחל כל הע׳ פגים לתורה שהם בחי׳ ע׳ שנה כיוזע, ואעפ״ב לא זכיתי לזה שתאמר מיאת מצחם כלילווע הייגו כמד. קשה יכבד עגקזה הנ*ל להכניסו בעולם ולהוציאנם עתה בתוקף חשכת הגלות את כל אחד ואחר מגלות דתאוד. הנ״ל ובעגותנותו הגדולה חשב את כן זוטא גדול םמני. יאמר עד שדרשה בן זוטא וכר. הייגו שכן זוטא זכה בדרשותיו הק׳ לז־יםשיך תיקון זוע וחכמים אומחם וכר להכיא לימות המשית, כיהם ראו שרגלות יתארך מאד והנע״ד יתפשט מאד עלכל או״א, יע״כ אפרו •שאע״פ שככר דרעו בן זוטא כל ימי חייך הלילות כנ״ל, עדיין קשה להטשיך בחינה זאת כעולם וצחכין לזה עור j דולי הצדיקים שככל דור שהם בכחי׳ עשה כי את#שםותא רטשה כיל דרא ווידא, יבווראי יש כח לצדיקים כאהו להסשיך בחידושי תוחתם התנוצצו; משיח להוציא עי״ז את כל או״א מג לות נפשו שזה בחי׳ יציאת סצחם, אבל עיקר גמר התיקון הזד, לצאת מגלות נפשו ול»ות לקיום דיתורר, יהא רק כיסי הסשיח )לקו״ר. ה׳ יין נסךה״ד( : כעך ארבעה כנים דכרה תורה אחד חכם וכר. השגות אלהותא׳׳א להשיג כי אםע׳׳י צסצוםים רבים משכל עליון לשכל תחתון, כסו הסנ^פד כשרוצה להסניר שכל גדול להתלטיד הוא צחך להלביש אותו כשכל תחתון וקמן כרי שיוכל התלטיד להכינו, וצחך כל אחד יבקש דכי הגון בזה שיוכך להסביר A1 ־, p אותו שכל עליוןע חי ‘ של ומזנות אלהותע׳׳י שבל־חרוחון: יזזשבל p r r n i הוא כחי׳ שיעירא ראתוזן דאוריחוב כי חסזצמז הם חכםות תבורא ית׳ כי בן חייכד, הבסתי ית׳ שסציד, זאת חחי׳ בך ומצור. אחרת תהיה

-- 32 of 97 --

סדר הנדה לגת 1 ךה. }{חד לזלם. ו$ןלודך 9 ע..ואדוד ואלוד ׳{ו}{ינו יודע לקזאול: כך, וכל פעוה ופעור. יש לה אותיות ותינות שהם שיעורים ונבולים »נמנים» 0 בד.ם חכמתו ית׳ שסו, שזה כחי׳ התלבשות רישכל העליון בשכל התחתון שעי״ז זיכין להשגות להוי/ וזה בחי׳ כת עין כחי׳ השחחת שבעין, כי השחרות שבעין הוא מקבץ את הראות וסעםעם אותו בדי לראות ^יםכ וחוא ם»םזוםכ 4 הדברים המיולים העוסדים S נגדו שיד.יו נכללין !גראק בתוכן, p זה דישכל »־.מותון הוא מעמעם ומגביל השכל העליון של השגות לועת להשינו ולהכינו, ועא לזאי% החחתק הזה אי א1 ןשר כיאם על ירי שונא בעע, בי השב S התחתון היא כחי׳ מלכית, שהיא בחי׳ חכמה רנתאה, שבכל עול□ ועולם, וכן שונא בצע מסטרא דסלכות, כסיכא בתיקונים תיקוןע׳: ! *ל פ^ מיס יש שנופלח׳ו בחי׳ המלכו׳ דקדושה, בחי׳ חכמה תתאה, לגלות שלד' סלביות, כי הסלכור, היא בחי׳ ד׳, מין דליתלה םגרמה כלום, כ־א ע־י ענפי השכל העליי; המתפשטים לשם, וגם היא כלולה מי' עולמות, כי בכל עולם יש בחי׳ מל׳, בחי׳ חכמה תתאח, שהיא בחי׳ החכמה תתא׳ הטנהגת את העולם, יכל החכפית של העכי׳ם כולם הם־ תחתד.חבמ׳ תתאה הנ״ל. ומשם יונק הכמתם, וכשיונקיםח-ו ייתר מן הראוי להם, הם מתנברים ח־ו, ונעשה ממשלת הד׳ מלכיות שהםר׳ נליות, ומי יוכל לסבול את קול הצעקה הגדילה כשנופל כחי׳ המלכות רקרושה ביניהםח״ו, יעיין פנים!׳ וצריך לראות לחחוך להבדיל את בחי׳ המלכות הנ׳ל מביניהם ולהעלותה משם, ועיקר עלייתהע*י מדת החסד, כחי׳ והוכן כחסד כסא, וזה בחינת קצרו לפי חסד, שע*י צדקה •חסד קוצרין וחותכין את הד׳ כחי׳ המלכות, וסבדילין אותה מהם. ואברחם אבינו עיה זכה לשכל התחתון הזה, עד שזכה על ידי זה להשכר העליון של השנות אלהותו, וזה בחי׳ אברהם תיקן שחרית, חיינו בחי׳ תשחרורז שבעין. שהיא בחי׳ השכל התחתון הנ׳י׳ וע*כ היה שונא בצע וממאם כממון סדום, בי אי אפשר לבוא להשכל התחתון, כי אם על ידי שונא בצע כנ״ל, ועל כן רדף אחר הד׳ מלכים שהם בחי׳ הר׳ מלכיות דםט׳־א. ברי להכניעם ולהעלות בחי׳ המלכות רקרושה מהם. ׳כי זכה להציל את לום מהם שממנו יצא דוד משיח שהוא חסלכוה דקדושה(. ועיקר עלייתחעי מדתחח סד. ועל כן הי* אברהם איש החפר, והשתדל תמיד לעשות חסד עם בני אדם. כדי להעלות את בחי׳ המלכות רקרושח שהיא בחי׳ ר׳, וע'כ יצאו מאברהם יצחק וישמעז', ויעקב ועשו. שהם כנגד ארבעה בנים דברה התורד״ א׳ חכם וא׳ רשע ואחדתם ואחר שאינו יודע לשאול. שהם כננדד׳ מלכיוח דקרושה יעי׳ ככתנות ההגדה^ יצחק זה בחי׳ בן חכם, בי נקרא יצחקע״ש הצחוק והעזמדזד., כחי׳ כן חכם יאמד. אב. עשו הוא בן רשע. יעקב הוא בן תם. כם*ש רעקב איש תם. ישמעאל היא בחי׳ בן שאיני ־ידע לשאול, כי ישמעאל עשד. חשיבה, כיש ד:'ל. ועיקר הר״שובה היא בבחינח שאינו יודע לשאול, היינו לעשות תשוכח. ןלשאול כפרה מהשיי קל הקונות שאינם ידועים, בבחי׳ אשר לא גזלתי אשיב, וזח כחי׳ אברהם חיקןשח רית נוטריקון ףבם ר®? !עם שאינו יוד ^ שהם בחי׳ הרי סלביות. כנ״ל. )ליקוטי סוחר״ןח״א סי׳ ל׳ קיי־ש(; גל

-- 33 of 97 --

לד סדר הגדהר 1 ?ם 9 ה הו אא 1 מר: מה העד־ות והןז?ןים וד״ 3 ל?פ 9 ים א^זר יוי׳ ” 8 לסינו אתכם. ואף אתה אמ 1 רל 1 ?ת'?כ 1 תה 9 םח, אין מתתיוין אחרה 9 סח אפיקז־מן. ך^ןןע מה הואא 1 מר: מה הןצב 1 ךה פ^את לכם. לכם, ולאל 1 . ולפי ^ה 1 ?יא את ע?מ 1 מן הכלל כפר ב^^ר ואף אתה ה?ןהה את עניו ואמורל 1 : ןןכ□ סר. חוא אומי וכו׳, לכאורה חתשובח שליאח נשגבח סאר סח זו תשוכח על שאלתו no העדות וכו׳ שסשיבין לו אין ספטירין אחר הפסח אפיקומן, וגם מה ועא הי שון כהלכות הפסח. אך עיקר התשובה הוא שטשיבין לו כסו ,»חנ 1 ר. עלינו לספר ולשוח בכל עת בנפלאותיו מוראות שעשה עפנו ביזדאת סזנריםו קייס ■־םאו ועד מד- כם*ש שיחו בכל נפלאותיו- כי בזה אנו רואים אסתתו ונדלו ועמם חסדו עליט. ושהוא משניה עליט בהשגחה פרפיות בכל עת ורוצדי בעבודחיט. ועיכ ראוי לנו לעבדו ולקבל עול מלכותו עליט בלב שלם לקיים ככר תורת משדי שכסתב ושבעל פה. כן אסור לנו לחקור ולשאול במה שאין לט רשות הייט לשאול ולהקשות חס מזלום קשיות שהם למעלה משכלנו ואיא לד-בינם ולחחנם מחמת שדרכיה׳ נפלאים מאד. וכן לשאול לד-ביניט כל פעמי התורד. והמבוות עד תכמחם זד. אסור לנו באיסור חמור מאד בי מאד עמקו מחשבותיו ית . וכתיב נבהי שטים מד. חפעל וכו׳. וכתיב לכל תבלה ראיתי קץ כר. וזד.ו שאנו משיבין להחכםא)« ששואל בדרך חכמד. מדי העדות והחוקים והמשפטים אשר צוד. ה׳ אלריינו אתכם שהוא מודד. שהי אלד.ינו צוד. לנו כל התורה והחוקים ונו׳. וראד לט לקיימם• ק שרוצד. למדיע לו ולהכי׳נו פעם כל חלקי המרד״ ווהו שאוסר סד. העדות וכו׳. הייט מד. ודא פעם של העדות ודחוקים כו־• על זה מסיים ואף אתר. אמור לו כדלכות הפסחש מא אותיותפד. םח במובא בכווטת. היינו כמו שד.יא מצוד. גדולד, לשוח ולספר תמיד ביציאת מצרים כם־ש למען תזכור את יום צאתךמ אק מצרים כמו כן אין מפפירין אחר הפסח. היינו אחר הפד. סח אחר השיחד. והדיבור דהייט במה שצריכין לשתוק. שם אין מפטירין. אסור לפתוח פיו )כפו שפירשיי על מפפירין לשון פוטר מים כו׳(. ולשאול להבינו סתריו וצפונותיו שאיא לגלותם בזד. העולם שהם בחי׳ אפיקומןש מא בחי׳ צפון בחי׳ מד. רב טובך אשר צפנתל T איך. רק צריכין לשתוק שם ואשור לפתוח פה ולומר אפיקו מן שמציאו וינלו לו בחי׳ מןש מא צפון ונעלם מאד בהי׳ כי לא ידעו מד. הוא ני במופלא ממך אל תדרוש ובו׳ J אבל הרשע שואל מה העבודה מאת לכם. שכופר בכל ואינו אומר אשר צוד. וד אלהינו. ונם קורא הבל בשש ענודה כאלו היאק עבודד. בעלמא ואין פעם ברור בכל פרם ופרם ׳צל כל מצוה. כמו המחקרים וד.אפיקורםי׳. שכל פעמי המצוות שלהם דם בדרך זד. שהמצוות הם בשביל שעבוד בעלמא כדי שיד-יו נזהרין בדברים שנין אדם להכירו ונו׳. כידוע דבריהם הרעים והמרים בפעמי המצות הבזטים במדקירות חרב. ונם ודציאא*ע מן הכלל ואומר לכם ולא לו• יאע*פ שהחכם אמרנ׳כ אתכם לא ודציא א־ע מן הכלל ח־ו. כי כבר הקדים ודגנים עצמו בתוך הבלל בזד. שאמר בחכמתו אשר צוד. ה׳ אלקיט וקיבל עליו עול מצוותיו ית־ רק שאמר אחכם לענין חצואה. כאימר אנכי בוודאי אינני ראוי שהש־י ידני עמי ויצוד. אותי מצוותיו וזרב

-- 34 of 97 --

םדר הגדר. לה 3 ןגבור !ה צ^ה :? לי 5 ?ואהי ?ל?ו:וך!ם. לי. ולאל 1 . אלו דדה עם לא הןה ב^אל. תם מה הואא 1 מר : מה ואת. ואמךת אליו : 3 הןק ידה 1 ןייאנו ?י מ^רלם מבית צברים! י ועאינ 1 י 1 דע לעאול. את ?תחל 1 . ענאמד: והגדות לב?ף בי 1 ם ההוא לאמר בצבור זה צעה ייילי ״ ג ״ T : T T V • בצאתי ממ?ך!ם. :כ 1 ל מראע חדע, תלמודל 1 מר: בי 1 ם ההוא. אי בי 1 ם ההוא, עולמ 3 ע 1 די 1 ם, תלמוד לומר : בצבור ןה. נצבור ןה. לא אמרתי אלא *בעצה עיןע מצה ומר׳ור הלנהים לפגיף. י ^ ״ מת הל הע וב די צב ודד , זך הה יו אב ות ינ וו עכ ען קך בנ וה מק ום לצ בו דתו . ^ זן אמר ^ אתר ? ה 1 ^ זצ אל בל אנכי שואל לאותם «דיכרה עםד B ויצו אותם את הסצות אולי יידיזנו לו סענדוס נאסת. וע־כ צריכין להשיבו שנדנרים דיצסונים והנעלסים אםור לנו לו־כר נזה כנ r אכל דדשע ד^ציא א־ע סן הכלל לגסרי. וע־כ ואף אתה הקהה את שניו ונו־. )לקוסי הל־כות *די ם0 ח הלכה :(« מה העדות : החנם קורא את התורה נשם עדות ה־אוי לד. כי התורה הקדושהה r עחת נחל על אלועתו יתכרך. ני סי שסשים עיניו ולנוד.יםנ על כל דברי התורה שנכתבו שמים ובכל ססרי תדך ומרס וסדדמזים וססר הזוה־ק וכתבי הארידל וסםרי הצדיקים האסיתים שאחריהם. כולם יעידון ויניחז ניה־ אחד ושסו אחד. כי טודאי לא ימצא מזעו*םש שיוכל לומר שאסשר לנדותזח מלב תו־ה :זאת שנתנלה לנו מאתו ית־ סיום סתן תורה ע־י משד. רבינו עד היום הזד. וסי פעל ועשוי. כזאת. מבפן סי יצאו כל הדברים והנפלאות והחיתקוים האלד. אם לא כי יד הי עשתה זאת מפיו יקרא כל דברי התורד. הזאת למשד, עבדו נאמן ביתו והוא ססרד, ליהישע .יכו׳, וכן כל החידושים הנפלאים והנוראים שנידו גדולי הצדיקים גני עליה כולם יעידון וינידון וסנחן אלהיתו ית• לכל החפץ נאמת ני נל מודד. על האסת יבין ויראד. בעיניו שנדו שאיא כלל. לשכל אנושי ינלות חידושים נאלד. נשום אופן אם לא מאת הי צבאות יצאו הדברים האלה. ודיוא ית־ בחסדו ועפיע עלירםנ מת קדשו וד.ודיעם כל הנפלאות ותוראות האלה נמצא שו«ורה היא עדות על אלועתו ית־. וע־כ קורא התורד בשם עדות נשם(; מת חלה עובדי עבודד. זדה היו אבותינו ועכשיו ונו׳. זוהי תשובה מספקת וידיעד. הכרחיית לכל אחד לבל יתפלא עי עצמו סד, נעקזד, עסו נכח נה T תו ני ד1 א פעם כשד ופעם פסול כח. כי סושחןז כנו דבר זה מסד. שאבותינו היו מתחלד.

-- 35 of 97 --

לו סדר הגדהה עם לה אמ רי יא לה יל ער אל בע בר הב הר יע בו T f T ־־־ : T ; • •• V : T •״ ; V ־־י* T T T : אב וס יל םמ עו לם ׳ ^ נר חא בי אב ךה םו אב ינח 1 רד על דו אל הי םא חר ים : וא קן חא תא בי 5 םא תא בך הם מע לר הנ הר וא ול ןי את ול כל אר ץל נע ןו את הא תז ןע וו את ןל וא תל לחק ; וא תןל ? ? חק אוז ! עק בו את עע וו את ןל עע וא תה רע עי רל דע תא ות וו לע לן בו בנ יו לן דו ^ דלם : בר וך עו מר הל טח תו לל ער אל , בר וך הוא . עה קן דו עב רו ךה וא חע בא תה ^ ץל עע ות למ הע אמ רל אל ךה םא בי נו בל רי תב ין הל תר ים . ען אמר : ףא מר לא לך םל דו עת דע כי גר לס לה זך 5 ךל אר ץלא עונד ענודה זרה ככל הנוים רק שנחסדו קירב אותנו אליו ונחר כנו סנל העסיס כו׳. וע*כ היזגה־ר וכל דאוסות מהם סנחי־ דטנדא סתנרים ננו כיותר. רק זןזנם זאת *דך דארם לידע שעכשיו קרננו דיסקות רענודתו. וידוע שתיכת ועכשיו סננלת הזסן ניותר. היינו ועכשיו דייקא בזר. היוס וד.שעה והרנע שאנו מרכרים ועוסקיס נו. קרננו המקום לעבורתו, כי צריכין להאמין שכלילד. הד. ונפרט כשעד. זאת שישראל יושכין על הסדר ועוסקים כסיפור יציאת מצרים ולקיים המצוות שכלילד. הזאת. נמשך אז מלמעלה הארד. נדולר. כזאת עד שכל ארם יסל לד.תקרנ לענודת השיית כדתקרנות אריתי אפילו אם ענר עליו סד. שעכר. וד,ו ויאמר יהושע דייקא נשהוא כחי׳ לננה ואליו ולנחינתו נוגע הדכר כיותי כי הלבנד. סעמים היא הפרד. ופעמיםדא מלאה. ומד. שורש הנחירד. של האדם( כי זד. מוכרח לכל אדם לידע מזה כו׳. ע׳ש דכרים נפלאים סאר. ונחת השלחן( : וי עקב ובניו ירדו מציים. עיקר אמונד. שד.יא נחי׳ תפלה בחי־ נסים למעלה מד&כע וכי המנע מחייכ כן והתפלד. משנה המנע וזד, דנר נם ולד. צריך אמונד. שיש מחדשו נירו לחרש רנר כרצונס. אינו אלא בארץ ישראל, במיש שכן ארץ ורעד, אמונת ושם עיקר עליית התפלות. כמ׳ש וזר, שער השמים, ונשכיל' ד כשפנם אכרהם ואמר כמה אדע ונד. פנס כירושת הארץ שהיא נחי׳ אמונד. נחי׳ תפלה היה נלות מצרים. ורווקא יעקכ וכניו יודו מצרים■ כי הם נחי׳ שנים עשר׳ נוסחאות התפלד. וד.וריר אותם כנלות. ומצרים הוא היפוך הנסים נמ*ש ומצ״ם נסים לקראתו שאין שם מקום הנס־ם ואין שם מקום דתפלה, כמיש והיה כצאתי את העיר אפרוש את בפי. וכל הנליות מכונים בשם מצרים על שם שד.ם מצירים לישראל וכשפוגמים נאמונד. כתפלה נארץ ישראל יורדים לנלות )לקוטי מוהו׳ן ודא מי׳זצז ארם

-- 36 of 97 --

סדר הגדה לז ל^ס ו^^דום ו?נו ז^רנב 8 ך 3 ע מא 1 ת )}^ 7 ן 2 ם סג 1 י א?וי ־^היי ין אצהי ואחרי הן!?אי 3 רכוע! גד 1 ל. יכסה המנות רקח הכוס בידו יאיזויע עד CPP0 v h v i ן !דיא לאכוהינו ולנו. אדוד גל ^ד ^סד ןנלינו לכליהיני • אלאז ימ לחר ןדור עובדים ?לינו לכלוו^ינו. וה,החש ^רוך שגילנו 0 ;ךם: יעביד הכום רנלה הפצות J ?א ולמד מה לבן הארמיל 3 עז 1 תן!ן 1 קבא 3 יבו. ?(ופךןלה לא גזר אלא עלה! 5 רים ול?ן 23 ^זן לן 3 ק 1 ר את הלל. ןזןאמר אר^ליא 3 ד אליו!ךד מלר?מה ו^ער שם למסי מעט ויהי לג 1 י ^ד 1 לא רמי אובד אבי. ע-י שלימות לשון הקודש )היינוע*י שסקדשין את הלשון לדנד דנזדים קדושים לפני השי׳ת ואפילו בלשון אשכנז, עיח זוכין לתיקון הברית. כי נדי לשון הקודש רוממנו סבל הלשונות שכל לשונות העמים נופלים מתבטליםדי לשון הקודש. היינו שהרע שיש להלשון של האומד. אחיזה בו נופל ונתבטלדי לשון הקודש ואין לו שום שליטד. על ישראל, והרע הכולל שבל מדות הרעות של עי לשון כלולין בו דד.יינו תבערת המדורד. של תאוות ניאוף נופל ונתבטל ואין לו שלימד. עיי לשון הקודש. ולשון עממין איא להם לינק מלשון הקידש אלאדי לשון תרגום שהוא אמצעי בין לשון הקודש ובין לשון עסמין שכולו רע. בי עיקר תנבורת הקליפה אינו אלאדי לשון חתום שהוא לשון ארמי שדרןי שם מתעוררים לינק מהקדושה. וזד. בחיי ארמי אובד אבי. כי לשון תרגום ועא בחיי עץ הדעת טוב ורע בחי־ נוגד. בחי׳ התיקלא. ששם עיקר הבחירד. וד.משקל וועסיון של האדם. ומי שזוכה לשבר תאותו ולכבוש את יצרו אז הוא מברר דטוב שבתרנום ואז נכלל הר״רנום בחיי נונה בקדדןזה בבחי׳ לשון הקודש. ועי־ז עיקר בנין ושלימות לשון הקורש. ולהיפוך מי שאינו זוכד. ח־ו לשבר חאותו ולרשיל הרע שבתרגום. נכלל התרגום וט׳ בבחי׳ לשוטת העמים. ולבן שד.וא ארמי אונד אבי הניל רצד. לינק מהירושה די תרנש. וע־ב קרא להגד ינר שד.חתא. דעקב התנכר עליו והיה מעלד. את התרנום ללשץ הקודעז היינו כניל. וע־כ קרא לו נלעד בלשוןד.קוחנו. )ונבנה אצלו הלשון הקודנו כשלימות ועי־ז לא הש להרע של תני לשון ש־ם שלימד. בו כמו שאמר ראשית אוני )לקוטי מוהיין חיא סי־ ייט( :

-- 37 of 97 --

לח סדר הגדה ?״° ו.יב= הרי הזח 9 ה ?נום זימ סומר: ו;}ר זם׳ 9 ? 5 י ^לא :יי !ז^ב אסינו ?הייס^ז ???לזם אלא ?גור ןם. ?וןארר : דא 5 רי אי 8 ךעה יגוראאוז אאגו ? ’ איןג)ראה יאאן א?ןר יזאדיו 9 י אגד אךאב ןאךץ ?ן!ןן*אה :ןבו }א אאדיף 9 אךץ ג?ןן. ??סי ?עם. ?מה ?ין 88 ר! אזא 9 ים t>9j ;ויו אביסיו 8 ?ח?הן 8 אה ? ?ו « 5 ןלסיןז ?כ 1 ?ני סז 0 זם לרוב. ולהי »ם לגוי. ???ד ן?סיו ו?ךאל ??;נים יאם. \ ירד סצרימה אנוסע*ם הדבור. כל עש־ה שעושה האדם צריכה לנא בחחלה בתוןי t j ’tt . כי כל דברצ,^• לבא בכחי־ מחשבה דיבור ומעשה וע־י הדיבור ננמר וי.מעשד. ויצא מכח הפועל. וא־כ א־א לזכות להיציא מכה אל הפועל כל הדברים שבקדושה יקדי שלימ.ית הדיבור, היינו לצעוק ולהתפלל להשי־ת על זד- ולעתיד בא n\r להדיבור שלימית. כם־ש אז אהפוך אל כל העמים לקרוא טלם בשםה׳ כי עכשיו הדיטר חסד ואיט כשלימות מאחר שאין כל העולם קודאין להשי־ת עם st ־' T j אבל לעתיד יהיה להדיבור שלימות מאתר שהכל יקראו להשיית עם הדיטד גצריכיי למהציך הכהינה של שלמות הדיבור נם בעחדז ואז יוכל להוציא מכה אל הפועלט*ל. אך לםעמים נתחבין אותיות הדיטר כמיצר הנר׳ץ ואיא להשיא הדיכיר כשלימות וצדיכין דרא־ת להיציא הדינור ממיצר הנרון שיוכל לדבר כשלימות. דהיינו לד.משיך נקודות אל האותיות. כי בלא נק. T ות א־א לדבר שום אות כיחע כחוש. ואז כשממשיכין נק T ו׳ אל האותי' ומוציאין הדיבור בשלימי־ אז יטלין לד.וציא מכת אל דשוע׳ כל הדברים שבקדושה. ולהמשיך נקודות אל האותיות הואדי החשק וד.כיסופין להדבר שכקתשד. בבחי• נקודות הכסף, שע־י הכיטפין והחשק נעשה נק־הת לאותיות הדיבור ועיקר גודל ההשק נעשה ע־י המניעות שמזמינים לו. כי המניעד. לא באד. רק בשכיל החשק כדי שעי־ז יהיד. לו חשק יותר לעשות הדבר שכקחשד, ועי־ז יעשד. נקודות לאותיות הדיבור ויקרא ויצעק הרבה להשי־ת עד שיזכד. לוצציא מכת אל הפועל הדבר שבקדושד. ועיין פנים שמבאר איך שע־י המניעות יטלין לד.כין מעלת הנחשק והתחזקות עצום בענין שבירת מנידת חד. בחי• דרד מצרימה אנוסדם הדטר שכשהדיבור יורד במיצר הנרון שזר. בחי־ נלות מצרים. אז היא אנוס היינו שיש לו אונם ומניעהדי שאין נקוחת לד.אותיות ואינו יטל לדדציאו ממיצר הניון שסוד. באין כל הא־נשים וד.מנידת. וזד. בחי־ אנוסדם החבור. שע־י שאין הדיטר כשלימות אז ה־א אנוס כנ־ל. ולקוסי םוד.ר*ן חיא סי׳ סץ ; בצבעים נפש יחיו אבותיך מצרימד- די םנ 0 הדעת מזד. בא חח תאחת ניאוף. כי אין אדם עובר עבירד. אא*כ נכנם כו תח שטות ואז איא להתפלל בבחי־ רד.םים ותחנונים ועיין פנים( ודתפלד. חיא בבתי׳ p. ואז הסט*א בולעת אוחד. כי יניקת הספדא היא :בחי־ מוחין דקטנות בחי־ דינים. ואז צריכין צדיק בעל כח גדול

-- 38 of 97 --

סדר הנדה לט גד 1 ל עצום. 5 מד. ^זנאמר: וגני ?קוךאל פרו ף^;וךצו _ףךבוו.יצ?מו במאד מאד ותמלא הארץ אתם. T וךב. ?מיי ^נאמר: ןבבה ג^מח ה^דה נתתיך ותןבי ותגדלי ותבואי ^ ךי עך?ים עד?ם בכ 1 נו ו^?ע.רןו צמח ואת ער 1 ם ו^בור על?ך ואךאןז מהב 551 ת גדמלך ואמר לך גךמזןי ןזזי ואמר לף גךמלך הלי. שיונל לר.תפלל הפלד, ננחי׳ דין נסו פנחס נעת שקנא על מעשה זמרי. ימנאסר ויעמוד פנחס ויפלל. ודרז״ל שעשר. פלילות עם קונו שזד, נחי׳ תפלד. ננהי׳ דין. ודיספיא רוצה לנלוע נם התפלה הזאת אך התפל־ הזאת עומדת להסט־א נניתד,:ליעד. שלה ועייז היא מוכרחת לד,קיא ולהוציא נל הקדושה שנלעה. ולא די נזד, אף נם היא סונרחת להקיא ולד^ציא עצמות היותה ממש. שזה נחיי נרים שמתניירים, ועי־ז נתרבד. ונתנדל :נודו יתי, ננהי׳ הנו לה׳ משפחות עמים הכו לה׳ ננוד ועוז. ועיי התנלות נכודו ית׳ בא התפשטות הנבואה, כי,־,:בוד הוא שורש נפשות ישראל, ,t, נבואה כאד. מנחי שרשי נפשות ישראל שד.ם בהי■ שנעים נפש, בנחי' כשנעים נפש ירדי אבותיך דית נביא. וזד. בחי׳ אוי לי שהחרבתי את ביתי, זד. בחי׳ פנם התפלד.. כמיש כי ביתי בית תפלה. ושרפתי את היבלי, זה בחי׳ פנם הכבוד. בחי ובהיכלו נלו אומר כבוד והנלתי את בני זד. נחי׳ ביטול הנבואה שנאה מנפשות בני ישראל. בחי׳ בש מיס גפש ירדו אבותיך םצרימר״ ני נלות בני ישראל זה בחי׳ ביטול הנכואד, שבאר. מנפשותם כניל. )ליקוטי מהורין ח־ב סי׳ ח׳ 1: זאת ערוס ועדיה ואעבור ונו׳. מתבוססת בדמיך ונוי. מבואר בהתורה אזמרה לאלהי בעודי. )ליקוטי םוד,רןת׳אס׳ רפיט כי צריך לדון את כל אדם לכף זנות תמיד ואפילו רשע גמור צריכין לחפש ולמצוא בו איזה נקודד. טובה ששם אינו רשןו עי ין יכולים להעלותו שיצא באמת מכף חובה לכף זנוח. וזהו ועוד מעט ואין רשע, עיי שתמצא נו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, עיה ור,תבוננת על מקומו ואיננו שם ני יצא נאמת סנף חובה לכף זכות ע־ש. וזה בחי׳ פסח, כי פסח הוא נננד אנרד,ם ני בפסח באו אליו המלאכים לבשרו שיד, T. נולד יצחק נו׳, ואו אפה מצות נו׳, ומדתו היתה חסד, כי הוא הראשון שהתחיל לנלות אלהותו בעולם, ני הוא התחיל לקרב בני אדם לד.שי*ת, ועיקר הד.תקרנות היד, ע׳י החסד שהטה כלפי הסד ומצא זנות בכל אחד שרצד. להתקרב, ועיקר הנאולה של מצרים היתה ג־נ ע־י בחינה זאת. ני נאמר בישראל ואת ערום ועריה ואראך מתבוססת בדמיך, היינו בשטות וננות וגאוות. כי ישראל היו אז מלוכלים מאד. כי היו כבחי׳ מיט שערי טומאה בידוע. והשי׳ת ריחם עליהם ומצא נהם נקודות טובות נם בתוקף טומאת מצרים שהתננרד, עליהם. וכשארדל בשבילד׳ דברים נגאלו בו׳ שזה נחי׳ נקודות טובות שמצא נהם השיית אפילו במצרים וע״ז נגאלו. וזד,ו ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. היינו שנם בתוקף דחגכחת דמיך שהם התאוות הנאים מרתיהת הדמים אעפ*כ חיי, מה שאעפיב נמצאים בן נקודות טובות כיב שאתה טסף ומתננר ענ׳יפ בכל פעם לטוב אמיתי ואתה מנתק עצמך וסחשבתך סרע לטוב בו׳. אעים שיש לך יצהיר כזד. ובלבולים נאלד. ואתר.

-- 39 of 97 --

ם סדר הגדה לזרעו אי^נו ההןרים ון?נובו וזהבו עלינו ןב 1 ךה ק^ה: ו;רעוא 1 תנו סמ?רים ?מה ?ו 3 א 5 ר הבה n1p?D?J ל 1 ?ך?ה ןה:ה ?י ה?ן.ךא}ה מלחמה ונ 1 םף m הוא על עזנאינו ןנלחם בנו ועלה מן ה^וךץ; לזענובו ?מה ןוןאמר לזקזימו עליו ^רי ממים למען ענת 1 ?מ?למם וז?ן ערי ממ?נ 1 ת לפךעה את $הם ואת לעממם. יזהנו עלינו עבודה לן?זה ??ה ?וןאמר לזעבידו מארלם את ?גי ז^ךאל ? 9 ךך: מאעק אל־ן: אלתי אבותינו וזלימע יי את־קולנו לזרא את-עגלנו ואת־עמלנו ואת־לתענו. םתוך עולם נזה אמלא anpiv והטעאות ובלנוליס ומרדת הגורנסד. נר. וע־נ יקר r m ית* בל תנועה ותנועה טמר-)לקוטי הלטת הל־ דישנםת הביקיי•‘׳ א׳. ונמסר עלים לתרוטה 0 נתנ ע־ד iw y ונצ ^ ק אל ■ה אלהי אבותינו וי׳ 8 זםע את קולנו. גלות מצרים היה על סגם הברית. וסנס הברית ועא סנס הדעת, ודיקול מעורר הטנה. ובשניל זה ונצעק ונו׳. וישמע את קולט והקול מעורר הדעת. וישלה סלאך זד. משה נהי־ דעת׳ אז ויוציאנו ובשביל זד. אומרים את הד.נדר. בקול רם. כי הנאולד. היתהע*י קול. ובשביל זה נקראת נשם הנדד, לד.ורות על תיקון הכרית בנהי׳ ויגד לכם אח בריחו, ועייקר הכ׳צודי ביין לד״ורות על תיקון הדעת. נכחי־ חמרא וריחני סקחין, זבבחי׳ זנה נעשד, ראש בחי־ תת, )ליקוטי מוהרןח׳ אס׳ כ־, ועיין שם בסי־ קע־ז כתב שם כשנעשה ראש נחי׳ מוחין עי r ד-יא יכול לנסר עוטת נבחי־ ואיש חנם ינסרנר,. וע־כ הצדיק יטל לכסר עוטת ע־י שתיית יין, וזד, סוד ויאמרה־ סלחתי כדברך, דת טסי. דבר. ר*ת דשנת כשמן ו־אשיע׳ש. וכתב בססר עלים לתרוסה מנתכ של״ב שבוודאי מצות שתיית היין של ארבע כוםות נפסח טנע תנין זהדש( : כל הנן הילוד היאוח־. תשליכד,ו. צריך לשמור מאד את הזכרון שלא יסול לשכחה. ועיקר הזנרון הוא לזכור תמיד בעלמא דאתי, שלא יד.יד. בתתו ה־ו שאין עולם אלא אחד. וכך ראד להיות מנהג יראיה־ תינף בבוק־ כד׳קיצו מיד כשיטחח את עיניו •זכור מיד שיש עלמא דאתיט־. וכד לשמור את הוכרון הניל. צריך לשמורא*ע שלא יפול לנהי־ דע עין שהוא בחי־ סיתת הלב. כי שודיינא תינא בלבא חליאב• לב הוא נהי־ לוחות בחיי בתכם על לוח לבך ומיתת הלב הוא נחי־ שברי לוחות שעי־ז נתהווה השנחר בעולם כשארדל. ואבשלוסש היתד■ עיט תד. כמלכות אכיר עי־ז נאמד נו ם־תת הלב, שנאמר ויקח שלשד. .שבטים ויתקעם כלב אבשלום. ידב לא הניח אבשלום כן זכר כי סנם כזכרוןד ית עיןע*ל i

-- 40 of 97 --

סדר מדה מא 1 »?*ק ^ל ” 8 לקי 5 !ב 1 סינו. ?מה ון|| 8 ר: מהי ממים קל?ים קסם נ;מת ה?ר?ם 1 ;'אןחו גגי־ זקיךאל מן־ס?לךה 1 זן?קי 1 סגל עויעקם קל־ס 8 לסים מן ס??ךה. י ■י וןזפע ן; ןת ין?נו ?מה ?י| 8 מרו!?ימע 8 לסים את גאקתם &רו!ן אלסים את ?רית 1 את *?ךקם את ??סק ןאת !?ןב! וצריך לשנץר העין מכה המדמד. שתא כה הבד ,מיוה , מד. הנח הסדסה הוא מבקש תמיד כלי לשכון שם, וע׳ב הוא סחזיר תמיד לשרותדם /ייעד. הלכות. ני הקליפות שהם נחי׳ כח המדסד. נבראו בערב שכת נין השסשות וקדש עליו היום ולא גברא לו גוף נמיש נזוה״ק, וע־כ מבקש לעצמו נוף לשרות בו והול, אצל השוני הלנות נדי שיד.יד. נברא לו נוף להר״לבש בו על תם. ני הם נוראיג הכל בדברי תורתם. נם־ש בד.קד:׳,ת הדר,ר על פסוק ולאמר לציון עסי אתה. מה אנא עבדי שסיא וארעא במילולי אף אתם נן ע־ש, ונשמתננרח״ו נח המדמד. נת הנהטיוה שדעא פנס הדעת גאגם חזכרץ וגואל לשכתוב ו»ןיכ גזר ארקהיקל הזכרים דייקא, כי ■רקח שהוא כהי' כה הטרסה שהוא כת כשל כס׳ ש תאריעו את העם, הוא מתנכר על הזכרק דקדושת שהוא כהי׳ כן זכר כנ*ל, חהו כל הכן הילוד תיאורה תשליכהו, היאורה דייקא כי יאור סצרים זה אישץ היינו כתי׳ פי שונה הלכות )זוהר כראשית כמ ובתיקץ ניה( שעזס שורה הכה הסדסה כמל, היינו שרצה לאנוס הזכרון שהוא כהי׳ כן זכרע*י הכה הסדסה השורה ףפ שונה הלכות כנ*ל, ולהכניע הכה הסדסה שהוא כחי׳ עצכות חו/ חח רעה, הואס״י שילקט דכרר הטוכ סהויע, היינו לחפש הנקודות סוכות שיש כו עדיין לכרדס סתוך החח רעה, שזח כחי׳ נעק, שהוא כיחר הרוח טוכה p הרוח רעה ולשסח עצמיעת ואז יכניע הכה הסת™ דזכה לזכרק דקדושח הנ*ל, )לקוטי מהרץ ודא סי׳ מ־ע״ש(: א׳ ל ! סות תכץ ססילא שפרעה שרצה לאנוס את הזכרוןכמל, כוודאיהתנגר לקלקל נס העצה הזאת ורצח להנכיר הרעה על הטוב ולהאל עצכווו וסרה שהורה על כל אחד שלא יהיה ניכרה 0 וכ שכו, להפ « ל להסית אתהמ 3 של כל אוזו ודו ועתה סה יאה אף נעיס סה שאירש כלקוטי הלכותה׳ עירוכי תהוסין הלכהד על אסוק אס כן הוא והסתן אותו ואס כת הוא והיה, כיק הוא כחי׳ ישוכ הרעת סטרא ידכורא שסשס כל הטוכ, והוא רצה להסיתלש פלה 0 וכ כהי׳ בן להתיות הסטדא תוקכא שסשס עיקר אחוות הרע והריני^ כי היאנ הי׳ דעת שאינו סיושכ כחי׳ עצכות וסרה שוזיית אך חסמידזת שחם כחי׳ צדיקי חדור העוסקיס להוליד כישראל הולמתק דושות של סצוות וסעשים טובים לא שסעו אליו ותחיץ את חלדים שמם כני חנעודים חרוצים לגשת אל הקודש, ועסקו רק להחיות לחזק אח הלדים בכל סיני חיות יהתחזקות כרע*ש: וע בר תי בארץ סצחם כו׳ אנילא סלאן כד. כשחשיית נסתר בהסתרה אחתג*כ קשה סאד למצ«צ, אן אעאיכ אאשר לייועלת תוו ער שיסצא אותו

-- 41 of 97 --

י^י" סדר תדהו.יךא אתע 3 ו.נו זו דךןי ארץ ?מה ^ 3 אמרו.יךא אלר״ים את ?ני ל^ךאל וידע אלהים : ואת עמלנו אלו הב 3 ים ?מה ^ 3 אמר כל הבן ה?ל 1 ד הלארה ת^זלי?הו וכל הבת תחיון; ואת למעינו ןה הדסק ?מה ^נאמר ןגם ךאיהי את ה?סץ א^ר מערלם למעים אותם: ויוציאנו ן; ממצרים ביר חזךןה ובןרוע נםו;ה ובמורא נדול ............ . ’ ובאתותובמופתים: ‘ ^ ״ ׳ ויוציאנו ^;י ממעדם. לא עד ידי מלאןז ול^^ עד ’ ״ ידי ^רף. ולא על ידי'שליח אלא הר!דוש ברוך הוא'בעבורו ^בעעמגי^נאמה ועברתי ?ארץ מערים בללליה הזה וד^תי כיל עכור עאךץ מצרלם מאדם ו_עד' בהמה ועיכל^הי מצרלם אע£ה עןפטים ■ ■ ’ ’ ■ אניייי: ..................... י ועברתי בארץ מצרים בלילה ? HJ *• לי^ ??*זד-ולזכתי אנל נומ רית נסתר נתסתרה תוך הסתרה נבחי׳ ואנכי הסתר אסתיר ׳#אינו יוחג כS ל n r ׳#'* o נסתר סמנו ואז בוודאי איט יטל waxh אותו ית׳ סאחר עאינו יוחג כלל שצריך לבקש אותו יחי. כי חהסתרהנ מסה נסתרת כנ״ל. אבל נאסת אסילו כתסתרה שבתוך דסתרד. טזדאי גם שם סלוכש השיית. כי אק שום ינר בלעדי חיותו ית♦ ואורייתא וקונ׳ה כילא חד. שצא שבכל הדבדם וככל המחשבות יש שםנ*כ התלבשות החורד. רק שד.וא כד.עלם ובצסצוס גחל yy צריך לגלות ההסתרזת חנ*ל. וע״י עסק התורד. זוכין לחיים ואריכות יסים. בחי׳ כי חייםזע לםוצא T .ם, ואז זוכין לדעת כי הדעה והשכל דעא נעצמו החיות נחי׳ ההכסה תתיר. אח געל T.. וע׳י הדעת הזה יוכלל T ע שאסילו נדסתרד. תוך הסתרד. יש שםד.שי*ה והתודה. ותיכף כשנחזרה ההסתרה שבתוך הסתדר. לרעת ונעשד. ממנה תורד., אז התורד. בעצמו־. מוניחד. אוחם. ננחי־ אוחיתא מכרזת קמירע עד מתי סחיים תאהבו פתי, כי נאמת התורה מכרזת וצועקתח T0 ״ כם־ש כראש תמיות תקרא ונו־ עך מתי סתייס וכר, רק שמחמת ההסתתת איגו שוסע קולה. אבל תיכף כשנחזרה התםתרה לדעת שיחג שיש שםנ׳נ השי׳ת והתורד- אז התורד, כעצמה מוכיחה אותם טיל. ודע שר.תורד, המלונשח כהסתרד. שבתוך הסתרד. היא הורד. נכוה דייקא. הייט סתח תורד.. כי מחמת שהיא צריכד, לדתלבש כל

-- 42 of 97 --

סדר הגדה מג כל בכור 5 אךץ מצדים: ולא שרף. ומיד ^להי מצרלם אעשה ^פטים אני י;:• אני ול־א השלדו. אני אני הוא ולא אחר : ביר סזקהז 1 הד^ר 5 מה ^נאמר סנה זד זיה 1 יה 5 ?יק 5 ך א^ר בשדה בסוסים בהמ 1 רים בגמלים בב^ר ובצאןן 3 ר כבד ?לאד : ובזרוע 5 טוןה זו הסדב ?מה שנאמר וחןב 1 שלופה ?ןד 1 נטדה על זרו^ןזלזם: נסקוסות נסוכים באלו, ה״נו אצז* ארו •*עכרו הרבה עד שנסתר םד.ם נדיסתיד. r נתוך תסתרהידב חשב השיית סהשבות לברי /הלביש שס סשסי תורה לבל •וכלוהקל' 0 ות לינק סשם הרבה ויהיה הפנס נדור סאד. ע־נ הוא סלביש ומסתיר שם תורה עוה דייקא סתרי תורה שהוא תירתה׳ בעצמה. בנהי׳ ועניתי בארץ מציים אני ולא סלאך אני ולא השליח אני הי ולא ונוי, כ־ בארץ םצ־ים ששס •קוסד.קליםות סארע*נ שם דייקא סלונש ומיסתי היעיי בעצמי. היינו תו־ת היר.םש מהיי תולה. ועיב דייקא םהסתרה שבתוך ההסתרד. נשחוזר ומהסנה לדעת נעשה סמנה דייקא תורת הי ממש והיא מוניחר. אותו שישוב אליו יה*. ולקושי סוהר־ן ח־אס־נ*ו עיש : וכ אן) £ן אחר ועברתי בארץ מצייס אני ולא מלאך ונו״. כי עיי כל האותות ורמוסתים שעשר. משה ביציאת מצייס נתנרה אהדות הסשוש מתוך סעולות משתנות ועיין לעיל בסיסקא מעשה ברבי אליעזרו וסכואר בדיתורה ימי חנוכה בלקושי סוהדץ ח־ב סי׳ ב־ כשנתגלה אחדות הסשוש לממד. נתגלה אחחת הפשוט נס .לה :^ בבחי־ אתר, אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל טי אחד בארץ וכר ?דש. vm ועברתי בארץ סצרים אני ולא מלאך אני ולא שרף ובו׳ י כי אז נתבננלו נר ההסחרוה וד.העלםות, כי רשעמיס דישיית מלביש הנד.נחו עיי הסלאכים בנחי׳ הנל. אנכי שולח שראך^לסנץ, שטוםר אחר החשא שמשה לא חשץ נזה. ני אז ינולין לשעות חיו נ«• שסע־ אחר דיז. וט* שהזד.יר שס הכתוב בעצמוד.שםר משניו אל תשר בו. ודרדל אל תסירט נו. שסשם נסשך השעות של כל עובדי עכוים. ובן השעותים שר חכמי הטבע של עכשיו. כי דיסלאוי■ נ^־א אלדיים שד.וא בניסשריא הטבע. אבל אז ביציאת שצרים חסל עליט השיית ווגילוז אחתתו הפשוט למסדי ולמעלה שאין שום הנזעד. בעולם כי אס על יח נעצמו, ננחי• אני ולא סלאך אני ויא שרף ובו־ אניה׳ אני הוא ולא אחר, ני בל הפעולות סשוטת שבעולם הכל סמט ית־ בעצג* כניל. )לקויד. די־ פריקד. וטעינה הלבד. H (: עשר מכות שדגיא הקניד, וכה, סוד סכת ארבדי ושנת נכותת. כי סנואר נעץ החיים כהחלתו כאשר רצד. השיי לנ חא את העולם לא Tn , סקום לבוראו פחסת שד. T. הכל אור אין סוף וצמצם אח האור לצדדין ונעשד. חלר הפטי ובתוכו ברא את בל הבריאה ע־ש. ת1.ו הצמצום של חלל הפטי איא להשיט עד לעתיד לנא. כי צריך לומר נו שני הפנים יש ואץ, כי נני טל אין שם אלד.ינ^ כי אס לא נן אינו פנד. ובאסת ראסחו בוודאי יש שם אלדיות. ני אץ דבר בלתי חחתו ית׳, ועיב וחא לדישינו עדתת T לבא. ועיקר קיבול השכר של הצדיקש לעת T %אד שישיט השנות

-- 43 of 97 --

מד סדר הגדהו 5 מ 1 ךא גדלז 1 גלוי ^;זכינה 5 מהא 1 הגסה ^ל־הים לב 1 א לקחתל 1 ג 1 י מןךבג 1 י nbs5 ?:אתתו 5 מ?תים ובמלחמה ומד חזקה ו?ץר 1 ע נטויה ובמוראים גדלים ככל אעזר עעזה לכם יי , T V I 5 • T ; T י T ; V T אלהיכם כ^רלם לציגיף. ו?את 1 ת !ה המ^ה ?מה ^ןאמר ואת המ^ה הןה ינקה ?ידף א^ר תע^הב 1 את האת 1 ת. ו?כ?סיםז.ה הדם ?מה ^ 3 אמר ונסתימ 1 ?תים ב^פלם ובארץ : כשאוםר .דם ואש ותמרית :5 שן “ ישפירג׳ שמיכות ולאע*י הזמבע אל» סהכום ע1 !מו לתור כלי שבור הרמוז אל דיקלים׳ דינקרא אחרי וכז משדי כשפיכת הייז משר »כות בכל מכד• שפיכה אתת וכן בםימנירון, ואפשר שרינועם לרמז שסמכות מאו ממלכות דינקרא כוס ״שועות של כדכדיי ואת״כ יוסיף עליו יין אתר )אגודת אזוב בשם ריאריז״ל(. ישפוך שלוש פעמים סהכוס: דם וא שו המ תתע ען: דבר אחר ?;ד ז־ו;רוד, שתים. ובזרוע נטולה קזתלם. ו^מירא ״ ״ גדול שתלם. ובאתות שהלם. ובמופתים שתלם. אלו עשר מבות שהביא ההלוש ברוןי הוא על הפטנרים ?מן 2 ר.ים : ___________________________________________________ 61 ז ויבינו סדי שדדה בלחי אפשר להבין נעודח ואז יחנו שהחלל הפנוי הוא מזי Tam כהתא קמצא דלבושא מיניה וב Tי )כמובא ככל ספרי קבלה שזה נח״ סוד של חלל הםנד לכוש הוא בת״ הצפצוש של חלל הפנוי יבינו שדיוא מיניד. וב T- שבאמת יש שם אלהות ואעפ־כ הוא נח״ לבוש בה״ צמצום : ןי^ןן קשיות ואפיקורסת שבאמת הקשיות בטלים מעיקרא ואינם קשיות כללי אך אין בשכל אנושי לישבם ועי־ז נדסיס לקשיות וחכמות, ובאמתא׳א לישבםנ* ■גסשכיס םבחי׳ חלל הסנויי וע־כ עתהא׳א למצוא שם תשובה היינו למצוא שם אח »מחה ני אלוה Tי מוצא שם ניב את רישי״ת א־נ אינו פנוי כג־לי וע״ב על האפיקורסח הזאת נאמר בל באיה לא ישוכון רק ישראלע*י אמונה עובדים על נל החכמות והקשיות זאפילו על האפיקורסת הזאת הבא מחלל הפטיי ני הם מאמינים בלי שום חקירד■ שהשיית ממלא בל עלמין וסובב נל עלמין נמצא שדישי־ת משבב נס ע^ ההלל הפנוי שבתוכו ננראו כל העולמות, וד.חלל דשנוי בעצ«• « Tn . מחכמתו ית׳ ובודאי יש,שם ניב אלהוחו יה־ רק שאיא להשינ זאת נניל. וע־נ ישראל נקראים עברים על שם שהם

-- 44 of 97 --

סדר הגדה מה ״ U י»שוךי' »ע 0 ים סחכוס, ויכוין גנ״ל: דם. 9¥ רך?נ. כנים. ן 1 ר 1 ב. ך^ר. .ע תן ״ בךד. ארכה. חעך. מכת ? מ רו ת: רבי יהודהה יה נ1 חזב חם םמניט: •• T T X J ••י T • V T * ״ךצ״ך• ?ד״ע. באח״ב: ״ i ™.״ ״י*יד גיס םחכ«: ביין: ר 5 יי׳וסי ה^?י?יא 1 מר ?ןג?ן אתהא 1 ??ר ^לקו ה?ן?רים 5 ס?ר?ם פכ 1 ת ועל ה;ם ? V ס?ן^זים מכ 1 רג במןר?ם מה הואא 1 מר. ויאגרו הסך^^ים אל §ךל\ז א?בע §להים סיא. ר 5 ל ה;ם מה הואא 1 הר ו?ךא ?מךאל את ה;ד ה^דלה אמר עמה יי ?מ?ר?ם וזיךאו העם את ?י דאמינוו 5 ממה עכדו. כמה לקו כא?נע עמר מכות. אמ 1 ר מע^ה כ^רלם לקו עמר מכות ועל ה;ם לקו הממים מכות: עוברים באמונתם על כל ההבמות ואפילו ער הבאים מחלל הפנוי. אנל עיי חקירות נשקעש שם כי א־א למצוא שם ה־צי־ת. ועיב צריך ליזהר לבלי לעיין כלל בקשיות באלה כי חיו בוודאי ישקע שם רק צריכין להאמ־ן כנ״ל. אך דע אם יש צזייק גדול שהוא כבחי־ משה צריך דווקא י^עיין בהם אף שא־א לישכם עתה כניל. ביע״י עיונו שמעיץ שם הוא מחליש את המבוכות האלה ומעלה משם נסה נשמות שנשקעו נאפיקורסת הזאת ועיין פנים(׳ ית שעיי הניגוןש h הצדיק שהוא בחי־ משיי. הוא מעלה את הגשמות שנפלו כאפיקורסח הזאת. כי בל חכמה יש לה ניגון מיוחד לה. כחי׳ זמרו משכיל. ואפילו חכמת האפיקורסת יש לה זמר וניגון מיוחד. כשארזיל על אלישע אחר. סר. הוד. כיה. זמרא יוני לא פסק מפוכ׳־ה, וכשהיד. קם ם:יד.םיד כמד. ספרי סינים נופלים סהיקו. היינו כי זד. הזמר היה מיוחד לאותו האפיקורםת שד.יה לו, ובן כל אמינה יש לה ניב זמר וניגון מיוחד. והאמונה העליונה מכר מיני חכמות ואמונות שבעולם שמאמינים נו ית־ שאורו האין סוף מקיף נס על החלל הפנוי יש לד, נ־כ ניגון מיוחד, ואותו הניגון והזמר הוא למעלה סכל הננונים וד,זמ.ירות שבעולם המיוחדים לכל חכמד. ואמוני.. כי כולם נמשכים ממנו וד,וא שורש כולם, ולעתיד לבא שהבל יאמינו בו ית•. אז יהק-ים תבואי תשורי מראש אמנה. השויי דייקא, היינו הנינץ והזמר לראש אמונה זו הניל. ולבחי׳ זמר של אמינה העליונה הזאה אין סי שיזכד. כ־א צדיק הדור שד.וא בנחי׳ משד. )עיין פנים( ! ןןך• אז ישיר משה. וד־זיל שר לא נאמר אלא ישיר. מכאן לתחיית המתים מן התורד, שעתיד משה לשיר לעתיד לבא ניב. בי קל השירות כין של עור.יו ונין של לעתיד לבא הוא רק אצלו וד.וא זוכה להזמר ששייך להאמינה העליונה על הכל כניל

-- 45 of 97 --

מו סדר הגדה רבי ^?^זךא 1 נ15 ר : ?ןנ?ן ^כל 8 כה ומ^ה ?יסליא ה^ד 1 ^ ^רוף הוא על ה?ל?רים 5 הן?רזם הזתה ארבע מכ 1 ת. ^ןאמרז ז^לח בם הר 1 ן אפ 1 ^ 5 ךה וזעם וצרה ?)^לחת מלאהי ךעים. עברה. אקת. וזעם. ^תזם. וצךה. על^ 2 ו. ??^?זלחת מלאהי רעים. »רנע. אמ 1 ר מעתה מל?ר?ם לקו ארבעים םכ 1 ת ועל ה;ם לקו מאתזם מכות. רבי עקיבא אומר: מבלן ^כל מכה ומכה ?זסביא ה^דו?« ברוןז הוא על המערים ב^רלם ה?תה 9 ל חמ?« מכותי קיןאמר: לעלח־בם ןזרון אפו עברה וזעם וצרה מקזלסת מלאבי רעים. הרון אפו. אסית. עברהי ^תלם. ו!עם. עלע. ןצרהי ארנע. מקזלסת מ? 58 י רעים. סמעו. אמור מעתה במערזם לקו המקוים מכות ןעל הלם לקו המקוים ומאסזם מכות. ועיבע״י ניגונו עו^ים ו־וצאים כל הנעמות ענעקעו אם־לו נאפ־ק־רסתעל חלל ה£נוי. כי נינונו הוא.בהי־ ראע אסונה. וע״י דנק ואסונה זאת נתבסלים h3 האםיקודסת והניגונים המיוחדים להס כי הוא עורע כולם. והנה סרעוי. תא נחי׳ חלל הסטי ועמו סורח על זד. כי סרעה לעון ביטול סלעון תסייעו את העם ונם סרעה לעק התגלות היינונת׳ חלל הפנוי עי.וא נטל וסנוי מכל. ובתוכו התנלות כל הכריאה נהיינו עועה לדגנים כישראל הקשיות והאסיקורסח הנמשכים מחלל הסנוי אעריע בדט כנחח לב ונשארים כקושיא על השי־ת שעליהם נאמר כל כא T. לא ישוכון( חדכ אמר השתן למשה רק אתד. דייקא תנא אל סרעה, כי אסור לכנוס לשם רק נחי׳ משד. כניל. ויבא משד. אל סרעד. ואמר לו הנני מביא מחר ארבד. בגבולך. מחר הוא בחי׳ לעחיזי לבא כשארדל למחר לקכל שכרם. הייט בחיי קיבול השכר של לעת T לבא שאז יבינו שד,חלל הסנוי הוא בחי׳ ארבד. נד.ועא קמצא דלבושא םינ T. וב T. כנ״ל. ני אז ימנלד. הניגון העליק של ראש אמונד. בחי׳ תבואי תשורי מראש אמנד.. שעליח נתבטלו כל הסבוכות ואפילו האסיקודסת הבא מחלל הסטי. וזד. א׳רב׳ה׳ דית אכןחח הוא באטש בחי׳ ננינד. שד.יא בחי׳ jm ני עיקר נעימת הגיטן נעשה זדי ניחר הרות שתא האדר שמשם הקולכ T וע. הייט שאמר לו לעת T יתנלד. הניגון העלץן הנ*ל על ידי. ועי־ז יתבטלו כל וקשיות וד.אפיקורסת אפילו של חלל המנוי כניל. )לקוטי םוד.ר*ן ח־א סי׳ ם*ת: ן חיין נספר פרפראות לחכמד. מבאר שם. בי הכתוב אכן רוח חוא באנוש אסרי אלמטא לשלשת רעי איוב בשראד. שלא עלתד. בח 0 לתרץ לאיוב כל הקשיות אז אמר אבן רותתא באנדנו, הייט שעיי בתינת חה שהוא בהי׳ ניגון נתישפרם בל הקינויות כדל. ועיין בלקוטי הלכות נד.׳ תפליןח*ה שטבאר על טי סוד זה נם עוין סכת בכורות. כי כל הגליות שכלולים בגלות טרעד. ומנדים נסשנץ עיי זוחסת הנחש

-- 46 of 97 --

סדר הגדה מז כהה העלות שו™ ל^הום,עלינו: אלו תביאנו הסכדם ולא עעיה הלזם ?יהמים דונו: אלו קקה:?כמים ולא ע^הלאלד׳יוזם רונו: אא עקןה האלדדהם ולא הרנ את ?טריהם תנו: אלו הרנ את ככוריהם ולא כתן לנו את המו^ם דונו: אלו ^תן וינו את הטווים ול^: ?זיע יונו את הום דוגר: אלו הרע לנו את תם ומ» ה??יךנו ?תוכו כלוךכה דננו: אלו הע?יךנו ?תונו ?ד 1 ר?ד־׳ ולא ^ 5 ע ?דינו ?תוכו דננו: אלוש״ע {ירינו ?תוכו ולא ס©ה ?ך?נו ??ך?ר אך?עים יןי;ה דינו: אלו ס?מ ?רכנו ?הך?ר אר?עים י?נה ולא האכיי^נו את ההן דננו: אלו האנילנו אתה?ן ולא ןתן לנו את הי??ת דננו : אלו ^תן לנו את העז?ת ולא.הר?נו ל?ני הר סיני דננו: אלו ’ ?ר?נו ל?ני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דינו : אלו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץנעיראל דננו: י אלו הכניסנו לאדן נסראל ולא ?נה לנו את כית הכתירה דנני : על אחת נ»ה ןכ»הט 1 כה כפולה ו» 5 ?לת ל»ק 1 ס עלינו: עוהועיאנו ?ןככר?ם. .ןע טה ככם אככים, »דעא עהיקש.־)א גחי■ יאסיקורסתד.נ r o ך סחלל הסנה ניש rrrm נרם עסלק, נ• חלל יפנר קרס לעולס, כי בלא זה לא היה מקום לבריאה. . Sy עיקר ק־איות וכבידות לב ׳«ל סתה שלא רצד. להניח את •עראל לצאת. נסעוך סבחי• האסיקורסת עול היל הסטי שרצי. לר.עיס בישראל. ע־ב ויהרוגה־ נל בטי כארץ סצריס. נדיל דגת בטד דספ׳יא דנסשך סבבורי. שר עשו שר.וא עמיק שנחו נמשך מחלל הםנוי שועא ראשית וקודס להעולס. א:ל יעקבד.שתדרל׳קח הננזרד, כעשו. ני נאמת העלית קדם לכלנ• הוא ססנב גס עלד,חלל הפנוי, וע־ב ־שראלע-י אמונתם נהשי־ת שקרם לבלר.ם עונר-ם על כל הקש־ור. ט־ל. וסההלה נדגרח היה שתד.ת. ד.בכורד. אצל עשו. כי דקליסה קדמי. ל ^י. כי הבטרר. שלו נמשכה מדולל הפנוי שקדס לעולם. אכל יעקב ע־י אמונחו זכה יעבור את החהים להאמ-ן ולהכלל בהש״י שקדם לכד. וע״כ ביטל את הנטרה של עשו וזנד. ^•קח הבכירה לעצמו ער שזכר. שזרעו ^יו נקראים טרם

-- 47 of 97 --

מח סדי הגדה וע^ה באלהיסם, והרג את ?כוריהםי ונתן לנו את ממונם, וקרע לנו את הים. והעבירנו בת 1 כ 1 בחרבה, IV : T T — ^ ז T — V ג T T T V : T • V5 V וקזקע צרינו ?ת 1 כ 1 , וספק צןכנו במךבר אןבעים ענה׳ והאכילנו את המן׳ ונתן לנו את ה^בת. וקרבנו ל?ני הר מיני׳ ונתן לנו את הת 1 ךה. והמניסנו לארץ ל^ךאל. ובנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עונותינו: ’ עד כאן אומרים בשבה הגדול. ר?ן נ?ליאל ה:ה אוהד ?ל ןזלאא 5 ר f ל n p ד 3 ריםאלו 3 ^םח. לא;[}א ידי חולתו. ואלו חז 5 35 ה. וכ תר : י )אין להגביה התבשילכ׳׳א להבים נו שלא יהי׳ נראה כנעביד. קדשים בחוץ( 3 שח קיקיו אכוהינו אוכלים 3 ן 5 ן ^ 3 ית הנ{ 5 !דש 5 :ם על שום 3 ה. .על שום לוה! 1 חש ?רוןיהוא על 3 הי אבוי)ינובמ ^דיט. שנאכר ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי 3 ^י יע 1 ךאל פמצרים 3 ^ןפו את מצרים ואת פתיגו ’ דזציל ויהד העם וישתחוו : T T -״ I יאחז השצה בידו ראסר : מ^ה זו קאנו אוקלים על שום קה. על שום חקפיה בצהכם קל אבותינו להדו 55 י*ן עד קנ^לה עליהש מלל מלכיה 9 לכים ההדוש קרוך בטריס, כפיש בני בכור• ישראלה-נו כנ*ל. זע״ שר.רנ ■ה כל ככור נא p מצרים הכג^ את הקשיות והאסיקורסת הכאה מתה־ם כגיל. ואז נתקדשוד.בכותת של ישראל שד 6 נחי■ האסיעד. נהשי־ת שקדם לכל, שעי־ז עיכריס על כל החכמות והקשיות! מדי נחי׳ והעברה כלם 8ר רחם, וד.ענרח דייקא היינו כניל, כ• ע׳י קדושתד,ככורים ססשיכץ אמונר. שלימה שעי־ז עונרין על כלד,הכמות. שמחמת זד. נקראים כלל ישראלנ*כ נשם עברים כנ׳לע״ש ני קצרתי ; מצף, ד וכוי. וגם צדד, לא עשו להם, נח״ םכחדציאת מצרים ישנה נכל אדם ונגל זמן. ני נל אחד ואחזי כל זהז שהוא משוקע נחאמח ודגלי עוזדז זח כמי• בלוח

-- 48 of 97 --

סדר דגדה טט הו און ^ ם. ?ן;א 5 ר ויאפו אתה 1 ; 5 ה א^ר התיאו u r s f o o ןגנות סצות כי לא חמץ. כי גורשו סטכרום ולא וכלו להיגטרטהו 5 ם צךה לא ן:שולה ם;T ד יאחז הטרור כיח דאסר ; 9 ר 1 ר זה קזאנו אוכלים .על שוםמת. ?ל שום זוטך־רו דיס^רים אתח.יי אבותינו כסןירים. ט;אטר רטירו את סיוהם 5 עכךה,הקזה ?חוטי וכלכגים וככל עכךה כ^דה את כל עבידתם א^ר עכדו ?הם ככרך; גלית סצריס בידת. ויש אניןדם r זד a ט׳אוקעים מאד בסומאת סצרים בגילולי ההמאיס וולעמוון ריל. ומחמת שהוא משוקע בתאותיו מאד מאד. איא להוציאו oro נשום תוכחה ומוסר. אבל דישיית חישב מחשבות לבל ירח 0 »ו נדת, ע׳׳ב ועא ית ברחמיו שולח לו לםעמים התנמצות נחר והתעודתת גדול בלבו שישוב יהשי־ו^ שזהו בחי־ כרתא רלעילא rT 3 , וצריך האדם שיחוס על נפשו ותינף כשבא עליו ההתעוררת לתשובה •מהד להסלם על גפשו ואל יסתכל לאחוריו בלל. ני ypwD MW none בשפותים ותאחת ובלבולים כל כך. ;דב כשיתחיל לחשוב איך ומה ובאשה אופן יברח מחאותיו ובאיזד. דרך יזכד. לתשובה ונו־ ואץ ומחיכן ובאתד. אופן יתפדגם. או כוודאי יחזוד השיב לאולתו חיו• דכ נתחלת החעודדת התשובה צרץ לבמח סיד שמתעודר ואל ״כיט לאחוריו כלל יהיה איך שיהיה יחוס על נפשו דברת בחפזון סמר. שוצא צחך לברוח. אסור לו אז לחשוב המחשבות הדל. רק יכטה בהשי־תד שלץ עליו יהגו תיוא יכלכלדיו. תר. נחי• פסח שאז היה שיאח מצרים שאז נתגלה אוד רג שלטעלת ואז תיכף שאו ישראל כחפזון נדול ולא יכלו להתסדיטה. כי היו נשארין שקועים שם חיו כמובא. ונם צחי. לא עשו לוס היינו כגיל. כי כשצדיכץ לברוח סטר. שצדיכין לבחח מפיו מקשים. אז אסור לחשוב על ^נםד« כי כודאי כשנוטלים על האום חצחים ונולנים או חיות רעות מעא םמד.ר רטס ולנחח מהם בודאי אינו ועשב אז סהיכן יתםרנס וכיוצא. מכשיכ וכשיכ כשהאדס צרץ לברוחק השואל תחחייח וסתחחיו וסשורי עולם לחיי עולם. אז הוא צרץ־ לנחה למר.ר לרימלט על נפשו כי אינו יטל לחחםמיי. ונם :!דד. ופרנסה לא תשר. לו. דבטח בד.־ דסוען נאלהיו ני לא t * a ir )לקוטי הלטתה־ גלוחד.' 0 ; מר ור זד. שאנו אוכלש וכו־, דמרח אח חייתם וכר. עיי הפסח ודימציי. שו אגליס בחל פסח נמשכין על כל אחד מישראל מוחין גבוהים ועצומים עזי pinm r כיא במקומו לדעת כי עדייןה־ אחו כי מלא כל הארץ כנוח יכו־. ולהנצל r y טעומח. ודגניחין האלהוע בחי־ שלום. שעושין שלש בין ישראל לאביהם שבשסום. ובכל העולמות. ומקשחןחי סעלד. עם דדי מאד. וספדססין אדהותו ית־ בבל האילמת ווזעיקר עיי דח מטר. שוט אנחג• השפלים והיחדש שאד שבזד. העולם בפלט באחחת חיטים האלד. כסלוה הארץ וד.םר הזר.. ועל תינו חיקא עיי שאט שנית דבשה שד

-- 49 of 97 --

נ סדר תדה ??ל דור ודור ח;ב אךם לראות את עצמו ?אלו הוא;?א סמצרים. ו?:אמר והגדר; ל?נך ?יום ההו 4 ן לאטד ??בור r j ?;שה יהוה לי ??אתיסט ? ךוט. לא את אבותיגו בלבד גאל הרוחש ברוך היא• אלא אף אותנו גאל עטהם. שנאמר ןאוסנו הו?יא משם למעז ה?יא אסנול סת לנו את אלור נ?ז?ע לאבותינוי וססדרין הסדר ונר. עית דייקא נתגלה אלהותו ית־ בכל הזילס־ת. אבל !ריכץ יצרף לזד. מרור זכר לויסרדו אח ודיד.ם. כי איא לקבל את השלוס הניל ני אם זדי םר*ד* כר.״ם בלקוסי סודחןח*אם״ כה« עי פסיק הנה לשרום סרד מר שד.הכדת לססיל סריחת סקודם בשביל השל» האסיתי. ווע-יחת הוא ככסד. בתי׳. תן חסוי יסניז▼׳, ליתקיכ לד.*חק האמת המרחם על האדם לרבדב :ו דעת והסיחין הדל. ודין סניעות ;■חסת סרנסה. ולםעסים יסודי הנוף וכיוצא, וע-קי המרירות הוא ממניעת הסות שד.ם בחיי הקשיות וד.בלבולים הסעקמין את ה־נ מאד. שזר, בחי־ ויסירו את חייהם כעבודר. קשר.. וטזיב כזוזדק בקושיא. אבל מי שרוצה להוס על עצמו ולמלס נפשו מבאר שחח וסטים היון. דעא צריך לחע שבהכרח שיסבול סדירות אלו הניל כל אחד כפי בחינתו כשביל השלום הנ׳ל. וצריך ולידע להאסין שד.שי־ת שולח לו הסדירות ברחסג־ת ונחסר נחל ואיט שולח לו הסדירות כפי עונותיו ופנסיי רק כפי יב־יחו שיוכל לסבול. כם־ש o r בסיסן חג־ל על סירב הפסוקד.נ*ל אתה חשקת נפשי סרדת שתת והשלכת אחרי גוך בל חטאי עייש. אבל עכ׳פ בהכרח שיסבול זד. ד&רירות מרינק להודות ולשנהמ חת על זדי. נעצמו טה ששולח את הסדירות. ברחסים דנים. נקחי׳ בה׳ אהלל דבר נאלד.ים אהלל דבר. ועי־ו בעצסו pruy הסריחת. וזד. בהי• סד. שסטנילין הסיור נחרו^. אותיות חם רור. כסוכא. וארז׳ל דהם רחסנא עלן. היינו כנ*ל, שלטי סעשיו לא הח. לו כה לסבול הסמלית המדע לו. רק השי־ת הס עליו וממעט הסדירות. וחת סרסז עי נחי׳ חזי שריווד. להקנ*ד. כשירות ותיפבחוח כשארדל. היינו ע־י שחע האסח שכל הסריחה היא :־.סי נדיל ניודאי יודר. וישנה להשייתע r בשירות ותשכוו־ת. ועייז יסתיק הם־ירות. )לק-ד.־לה׳ נטילת חים לסעודד, הלכה וי. ובספר עלים לתיוטי. 0 נתנ חסוו בא ופן אח־. ענין מצית אכילת סמר ונר יוימרת את הייהם הוא. שנם נעת הנאולה והישועה וה־הנה צייכין לזנוי ולא לשכוח את המרירות שד.ח. לו ועי׳ז יכולים לשמוח בהישוע.־., ני לסי עוצםר.ד.*'ר-ח שיש כעולםכ.־דאי הכל טוב וית־ק. אבל אם לא יזכור המרירות וייצר. למלאות חפצי ככל תשוקת הבלי עולם• לעולם יחמי לו ולא יראי־. טיב נל ימיו, •לא •ו■: ’ '•ש:י.־ח נד.יש-עה שעזר לו השי״ח ־דב נעטוויט לאכול סחר עס הפסח והמצד.. שד.ם זכר לדגאולד. והישוער. כניל. נעלים לתרופה סכחבי*נ( : וב או פן אחר נח. שאוכלין סרור בליל פסח מרתיקין וסנטלין סרירת מוענוד של סצרי^ שמא נחי׳ ׳נשת ום־דוח הפרנסה. שזז*. עיקר הסריחתא יעלמא כנדש דס־רו את חייהם בענודר. קשה. ננסי. סיני יגשית וטרחות. נחוטר ובלננים וככל

-- 50 of 97 --

סדר הגדר! נא יאחו הכוס בידו רכסה הםעווז עד ^ דוז ; לפ 7 ך אנדונותגים להוחת להלל ל?י 5 ל׳ מ אי לחמם להדר ללרןי לעלהי וליזלם' לסי nipW לאבמינו ולנו את?ל מסים סאלו תג^ני 0 ??דות לחרות. מ;נק לעו^חה. ומאסל ליום טוב. ומאפלה לאור גחל. ומלועבור ל^אלדח. ונאטר לפניו)קוירה חד^ה( הללוןה: יניח הבום מידו ויגלה הפצות : הללויה הללו עבדי יהוה הללו את שם ידוהן והי ״ “ “ ן • “ • * ! * J• זו ^ I שם יחה מכורך ®ער;ה ועד עולםו ססןרח ו? 9 ש.עד סבואו מהלל שםיהוהו רם על פל נדם יהוה על העןמיטיסכודו: מי '?יהוה אללוינו המנביהי ללומת! המלופילי לראות בלומום ולארץ 5 סהיסי מעפר דל מאשפות ודים אביוןנ להושיבי עם נדבים עם נדיבי עמו : מושיבי עלוית הללת אם הלנים שמחה הללרה: לצאת ישראלמ 0 בךים בית _יעהב מעם אעז: ללועה ;הוךה לערשו ושראל מלשלורנל: עכודה כשדה. כשביל דשרנסה. וכל זה נטשך די r אץ נזהרין סואזויה הרעה S r כעם שהיא נהי׳ עצכות וסרירוה, נגדש רהמרםר סלך ד»נ, שפירושו לשזן רעם. וע״י אכילת סחר תטר נל אחד כסה p t לשפיר * r מנעםכד לחסנל םםרירות טרדות חשיוםה )לקיאי הלנותח• הרשאד- הד. ידש סד- שסטנילין הסחר גחח 0 ווו על נל גויסה׳ ובו־. נשכני אדם anv סחו*) לקתשח סקרנק את עוט) לפלס מדיקדושד., p גרים שםתנידין הן בעלי תשונד״ זד. עיקר כשדו ית׳. נ «נא נזוזיק נשעתא דאסר יתרו כי עתה אעתי ני גחלה*. ובו׳. כ דן אתייקר ואתעלי שטא עילאהד לא והתא, תהו רם על כל גרסה׳. ווייס נשחענרם שדים וט שמים לו או עלד-שסיס בכוח שנתעלה כבודו דלא יזותא כג*ל. )לקוטי טוהרץ ודא םי* ייד* » יש ראל ססשלוחיו. הכלל שהממשלהגד הצדיק, נחי׳ צדיקמ של יחאו אלתים ווד. נחי׳ רופףמא השליט. ועיקרה ממ שלה להאא ולשת־ל » של ישראל לעבודתו יה׳. ונהינד. הזאת של רוסף וצא השלש היא מזי■ סלאטח^ ני ברית טונגה ליסוד אשר הוי׳ שלו גנקוד סלאפויסנ « 9 א. גי טלאטום הוא nnm טלא

-- 51 of 97 --

נב שדר הגדה ה;ם ךאה רנוס הירדן יסוב לאחור; ך;הריס רג:דו ?אילים ^^עות 5 ^ י צ;ן: סיה לך ה;ם 5 י ^'נום ה:רדן תסוב לאחור: ההרים חךלודו ?אילים ??עות פ?^י צאן: סל 9 ^י אדון חוליי ארץ םל?גי §אז! 1 :סב ? ! ההו??י הצור אנם ?ום לולמיעל 0 ?ןגו?ים: י»1ל חכוס ביח רכסח חפצות יאסר : ?רוך או?ה יהוה אלדינו 9 לך העולם אלור ?אלנו ו?אל את אבותינו ם?^;ר!ם והני?נו הלילה תזה לאכול בו ס?ה ו?חר . ?ן יהוה אללונו ואלתי אבותינו!ניענו למועדים ולרגלים אחרים ה?אים ל?ךאתנו ל^לום. ?!?חים ? 5 ?!ן עירך. ו ^ים ??כוךתך. ונאבל קם מן הז?חים ומן ה??וחים )במוצאי שבת אוסרים מן הפסחים ומן הזבחים(. אקר נני? ך?ם.על היר מובדוך לךצון . ונוךה לך קיר חךש ?ל ?אלתנו ועל קרות נ?קנו: ?רוך אתה יהוה ?אל יקזראל: הנניי מובן ומזומן לקיים מצות כוס שני מארבע כוסות ]שהוא בנגד בשורת הישזעה שאמר הקב״ה לישראל והנלתי אתבם סעבודתבם[ )הגדת מהר״ל מפראג( ]שהוא כנגד אותה׳ ראשוגה של הוי״ד. ב״ה שהוא בינה והן תרין ריעין דלא מתפרשץ ושהוא כנגד רות זנות לבסל אותו[ )באר מים: לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחו״ר ליחד שםי״ה בו״ה ביחודא שלים על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל: ויהי גויעם וכד. ושותין בהפכת שמאל דרך חירות וסקוהם יברך : ?רוך אתד־, יתה אלהינו מ?ךה עולם 3 וראי ?ריה ? ?ן:

-- 52 of 97 --

סדר הגרה נג רחצה נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים. ?רוך אתה יהרה ^להינוקלךהעול,ם א?ור הדיןגו 09 ?ותיו ו?ונו ?ל ^סילת ידום 5 מו ציא ■ ־ מצה )יקזזר.מ*ות כסדר שהגיוס הפרוסה בין שהי השלימות ויאחז בידו כל שלשתן שיהיה לחם משנה ופרוסה משום לחם עוני ומברך, ומקודם יאמס הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת מצה לשם יחוד קודשא בריר הוא ושכיגתיה בדחילו ורחימו ליחד שםי״ה בו״ה ביחודא שלים על ידי ההוא טמיד ונעלם בשם כל ישראל •• ויהי טעם וכר. ואחר כך יברד : ?רוך א^ה יהרה אלהינו ?לך העולם המוצי»ע לךום?ןהאר^ יייקימיפז סית הפצה השלישית ויאדזו כידו העליונה והמרוסה רכרך כיכר■ זי : ?רוך אתה יהוה אלהיט ?לךהשלםאקור 5 ף?נו ?סכירול וצוט.על אכילת ??ה: ינמ כוית סכל אחת ששתיהן מאכל כדסיבה : «ם רדיורות שהפרי של הצדיק הוא פלא טאמזימו ית׳, וע*ב חוא •נול לעורר בדנייו הק■ לבם של ישראל לענודתו ית׳, וכל אחד סישראל יש נו נחי׳ צדיק מושל שהוא בחיי נקורת מלאםדסי כסיש ועסך כולם צדיקים. וזה סימש ישראל ססשרותיו■ חייט סי סושוינ־ צדיק. כי יש גנל אחד מישראל דנד יקי וגקודדי »גח פה שאין בחגירו ודינקודר. זאת היא כחי־ צדיק ויבולה לדיאיר ולעורר לב חנירו לעבודתו יח׳י וע־נ צריך כל אחד לדנר עס חכיח ניראת שסיס. כי ח^יחז שיש בו סח שאין כחנירו ינולדי לעורר ל: חנירו להסיר ערלת לנו. וכן צריך כל אחד לדנר נינו לנין קונו כדי שיאיר הנקוחי. שיש נו מפיו ללגו, ועי־ו יתכשל ערלת לנו. )לקושי סוהד־ן ח־א סי-ד( ; הה ופ כי הצור אגס מי^ הצור זד. כחי־ צור לבכי. כי יש לנ אכן דודיט אכירי לנ הרחוקים סצדקד., וזד״י ההופכי הצור אנם מים דהיינו שנתהפך ללב רך נחי׳ שפכי נסחסלכך נוכח פני הי, היינו לג רך לד.וזנדכ לצדקה. ונשכיל זה נקראת צדקר. נדfם. כ*ש וצדקד. כנחל איחן. וכסיש שלח לחסן על פני הסיס. )לקושי מוהדן ח־כ סי׳ ש־ו ; מצח . אכילת סצה זד. כחי׳ אכילת עוננ שנת. ויכולין לפ;יול באכילה זו להשכיח

-- 53 of 97 --

גד סדר הגדה מדור )נוטל כזית ממר )ולבתהילד, יקה ממה שמ 1א תוץ לקרקע בשעת גיחלו עי׳ מג״א פו«דםא וישקענו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו שלא יתבטל טעם מרירתו וינער החרוסת מעליו ויגרך ומקודם יאמס• הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת מדור לשם יחוד קודשא בדיך הוא ושכינתיה בדו״ר ליחד שםי״ה בו״ה ביהודא שלים על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל: ויהי נועם וכו׳. )ולא יברך קודם הסבול לפי שיש לתקוף הברכה לעשיית המעוה דהייוו האכילה בבל מה שאפשר( כרוןי אהה יהוהאלהינו 9 לד העולם אקור הדקונו למצורגיו וציני.על אכילת 9 חר; » to ־ T.w.A , ארב וסתגקם. )שסח-א סי׳ נ•״ : מ רור כזית סרור שאוכלין כפסח ססוגל לפרנסה. )ם 8ר הסרות אות םסון סי• ל׳יח(• סיין לעיל כסימני קדש ורחץ, סבואר שב. סה שאכילת אפיקוסן נקרא אאו]נמ עשה מררור שסיפר רבינוז״ל. פעם אחת יצא יהודי עם גרמני לעשות טיול ברחבי תבל, ובדרך נגמר להם כספם ולא היה להם מה לאכול והגיע ערב פסה אמר היהודי להגרמני אני אלמוד אותך קצת מנהגי היהודים של פסה, ובערב נכנס לאיזה בית הכנסת והיהודים רחמנים הם והם ירחמו עלינו והם יקחו אותנו בתור אורחים לסדר של פסח ולימד אותו איך עושים קידוש ורוחצים ידים וכן הלאה, רק שכח להגיד לו שלפני שמתחילים לאכול את הסעודה א־בלים מרור, מירב נכנסו לבית הכנסת ובעל הבית אחד לקח את היהודי בתור אורח, ועוד בעל הבית לקח את הגרמני בתור אורח בחשבו שהיא גם יהודי. והגרמני הזה בא לסדר רעב מכל היום ומחכה ומצפה בכליון עינים שיגמרו כבר את הסדר ויתחילו לאכול את סעודת החג, בתחילה נתנו לו לאכול חתיכת כרפס במי מלח ושאר הדב־־ים הנוהגים בסדר ואומרים את ההגדה ואחד כך רוחצים ידים ומתחילים לאכול כבר את המצה והוא שמח כבר כי כפי שהיהודי לימד אותו תיכף יתחילו לאכול בשר ודגים דבל מטעמים, ופתאום נותנים לו מרור לאכול וגעשה לו מר מאד בפיו והוא חשב שזאת היא הסעודה ושרק זה אוכלים ותיכף ומיד ברח מן השולחז בקצף גדול, וצעק י־־דים ארורים אחרי כל הסדר נוהניס לאכול רבדים מרים כאלו, והגיע לבית הכנסת אחר כך הגיע גם היהודי לבית הכנסת שמח ושבע מהאכילה ושתיה, ושא־" את הגרמני איך הלך הסדר וה־א מכפר לו בבעס גד־ל איך שהאבילו

-- 54 of 97 --

סדר הגדה בודד גה יקח p ה0 *ד. וז^ליעדת דאכל עם םרור וקודם האכילה יאסר : 3 י לסרךש קהליל . p ?קה הלל 3 ז 9 ץק! 3 ית הסקדש ה;ה .הים. היה מר־ n p n p פרור ואוכל ??הד להי.ם פה על עצות ’ 'ופרורים יאקלהו: סולחז עודד יאכל סעודתו בקדושה דזהר שלא יהיה קץ במזוכו כדי שיאכל האסיקומן אכילה על השובע וסוב לו. ובכל סעודתו יהיה שמח על פדות נפשגו להודות לה׳ וחביבה מצוה בשעתה להתעורר מאוד באהבתה׳ ויראתו לעובדו בלבב שלם: צפרז יאכל• כזית אפיקומן וימין שהוא זכר לקרבן פסח ויכוין דעתו כי תיובא רמיא לשוב בתשובה למהר ישועת ישראל ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים לעבוד עבודתה׳ » ויאכל לכתחילה כשיעורב׳ זיתים ולסהית כזית, ויתןג״כ לכלב״ב ויאכל נד,סיבה ו1 ריו לאכול אותו קודם ומות לילה, לסי שקרכן פסח זמנו עד ומות, ואם שכח ולא אכל אפיקומן ולא זזכר עד אחר rנT ו ברד,׳׳מ אם נזכר קידם שבירך בםה׳־ג יטול ידיו ויכרו הסועיא ויאבל אסיקופן אותו דברים מרים כאלו אזי אמר לו היהודי אוי גרמני שוטה אם היית מחכה עוד מעט היית א־כל כל טוב כמוני. כן הדבר בעבודתה׳ ובהתקרבות להצדיק האמיתי שאחר כל היגיעית והטרחות עד שבאים ונתקרבים לעבודתה׳ ולצדיק האמת ובכדי שיזדכך הגוף נותנים מעט מרור ומרירות כי זיכוך הגוף באע׳׳י מרירות, אבל האיש הזה חושב שתמיד יהיה רק מרירות ולכן בורח תיכף אבל אם הוא מחכה מעט וסובל את כל זה אזי אחר כך מרגיש כל מיני חיות ותענוג.

-- 55 of 97 --

נו פדר ועדה ויתוור ויכרך בה״מ ובפה״ג וישתה הכוס ואס לא נזכר זד אתר שבירר בסה*ג לא יאכל אפיקומן ויסמוך על מזה שאכל בתהילה )וי׳א שלעולם חוזר ואוכל כזית ומברך כה-מ על כוס רביעי שגומר עליו הלל. והגאון חק יעקב פסק מאכל אפיקומן ויברך בא כוס(. ומקודם nar ■ זר,. לשם יחוד קוב״ה ושכינתיה בדחילו ורוזימו ורוזו״ד ליוזדא שםי״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים נמנות אכילת זמסיקומן זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע קודם חצות לילה ותהא חשובה אכילה זו לפגי הקב״ה כאלו הקרבנו קרבן פסח ואכלנוהו במקום קדוש לתקן שרשו במקור עליוןד הי וקנון מלפניךה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתבנה בית המקדש במהרה בימינו ותזכנו להקריב לפניך חובותינו ולאכול קרבן פסח בחיים חיותינו שה תמים זכר בן שנה צלי אש מצות ומרורים בעיר קדשנו ותפארתנו במהרה בימי,נו אמן, ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומ״שה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כומהו, י היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניךה׳ צורי וגואלי. )ד.גדד. קול יד,ודה( בדד יזר,ר ליטול מים אחרונים קודם ברכת המזח. ויזדיר לכוין לקייםמ״ע מדאורייתא ואכלת ושבעת וברכוב ואם ישג׳ יאמר זי מון! כ|«וה לחזר אחר זימון והטעם כדי לומר הודו. ובאשתו ובניו שהגיעו לחינוך סגי. ואף אם הוא ביחיר יובל לקרותו וכמ״ש הזמזרונים בסימן תע׳ט. )מוזגין כוס שלישי מופלד,בום to ימינו ומגבי« מעל הש^זן ספת וכ*א םד,מסובמ יא«־ כלזזש עם המבדך ויסיימו קודםא כדי לענות אמן על כל כרכה וקודם ברכת המזון אומר( חננו מו p ומזומן לקיים מצות עשה של ברכת המזמ כדבתיב ואכלו! ושבעת וברכת את יי אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, לשם יחוד קוב״ה ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם בל ישראל: ויד,י נועם ובו׳. בשלשה או יותר מברכים יחד סדר הזימון נוטל הכוסב T ימין ומג^,ו מזנל השלתן ספח : המזמן: רבותי, ןברך — בל-א; סיר וועלען בענקזעין: המסוביס: ;דיי שם « מבךן מעו^ד. ןןד עולם: המזמן: 3 ךשותם ^ן ורבנן ןרנותי ןב 1 ו ^ןן 3 לני נחןלו: המסוביס; ברון זןןכלנו ?הןולו ובטובו חןינו: המזמן: ברוך ^ן 3 ^נו ?שלו וץסובו ן1 לינו:

-- 56 of 97 --

סדר ברכת המזח נז •חיד אין«וםרנ חך הוא יבחןוי*םו; ?חך א?;ת יהוה אלהינו ןן^ך העו^ם הזןאת סעו^ם ?לו ?טובי 9 י!׳ז ?ס?ד ו?רחסים הוא נוסן ללס לקל ?קזר. 5 י לעולם לו?דון ובטובו וד;חל ?גטיד לא ךוסר לגו ואל־י,ךוטר לגוק דן לעולם ו?ר 3 ?כור' ?טו ’ ה;דול ‘, טי הוא אל ןן וק^יגם לכלוטמיבל 9 ל וטכין קוון לקל ?ריוויו אןיר קךא. קאמור פותלו אתי,דך וטק 1 ביע לקל סיךצון; קרוך_אןגה ירוה תן את ההל טךה לך יהוה אלל,ינו.על קדקהלת לאבתיגו אך*ןל!טךה טוקה ורלוקה ועל עזהואא^גגו יהוהאלל.יגו סארץ טקדם.וקדירוגו טהית;עקדים .ו 8 ל ?דילזך הקלורגו ועל תורסך ?יל 0 דן;גוו.עלחקיך לזהודעוגגו ועלהלים חןולזקד לזחוגןועגו ועל אכילת קיוז קזאילהך וקטוגס אוולגו לגסיד קקל רם וקקל עת וקקל לועה 5 ועל 7 !הל יהוה אלהיגו אנחגו מודים לךופ?ךכים אולגך,יןזקרך עזמך ?פי בל חי וגמיד לעולם ועד. כקתוה ואכלר; ו^קער} ו?רקת את.יהוה אלל,יך על ו:ואךץ הטוקת אלזר נתן לך 5 קרוך אלה יהוה על הארץ ועל הקיחג .רדם יהוה אלליגו.על .^ןךאל עטך ועל,ירולולים עדך ועל ?יון טו??ן קבוךך ועל סלכות בית

-- 57 of 97 --

נח סדר ברכת המזוז 3 יתחד משיחך ועל n ,'3n ה;ד 1 ל והקדוע שנקר^ין שסך על,יו : אלהינו אבינו דענו ווננו ®י^סנו וכלבלנו והחיחנו והרוח לנו יהוה אלהינו סהרה סכל צרותינו. ונא אל תבריבנו יהוה אלהינו לא לידי סתניז בשר וךם ולא לידי הלואתש כי אם לידך המלאה הפתוחה ההרושה והרחבה שלא • ד • \ - T : T ; - ^ T : - T *. ד V T נבוש ולא נכלם לעולם ועד : בפובת מוסיפים : רצה וההליצנו יי אלהינו במעותיןז יבמעות י1 ם השביעי השבת הגדול ןהלןדוש הזה כי יום זה גדול ו?ןדוש הוא לפגיך לשבת בו ולנוח בו באהבה כמצות ךצוגןז ובךצונך הניח לנוץ אלהינו שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום כנוחתנו. ןהךאנו ” אלהינו בנחמת ציון עיךף ובבנץ ;רושלים עיר ?|ךשף כי אתה הוא בעל סלשועות ובעל הנחמות : אלהינו ואלהי אבותינו. !?לה ןיבא דגיע ויךאה ול,תה ולשמע ויפקד ולזכר זסרובנו ופקדובבו וזררון אבותינו. וזכרון משיח 5 ן דוד ערדך. וזסרון ירושללם עיר קלשך. חמרון כל עמך בית לשראל לפניף לפליטה לטובה לחן ולחמד ולרחמים לחלים ו?שלום כיום חג המצות הלה : זכרנו לן אלהינו בו לטובה. ופקדנו בו לברכה. והושיענו בו לחלים. ובדבר לשועה ורחמי□ חום וחננו ורחם עלינו והושיענו. כי אליך עינינו. כי אל )מלך( הנון ורחום אתה: אם שכח לומר יעלר. ויביא •לא נזכר ער שהחחיל ברכתד,ם־כ חוזר לראש בהמ-ז ואם גזער ק־דם שהתחיל ברכת ו;ם־ב אימר שם ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה בריר אתה יי מקדש ישראל והזמנים : ואם חל יו״ס בשבת ושכח לימר רעה ונס יעלה ויבא ונזכר קודם ברכת הטוב אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג המצות הזה ברוך אתה יי מקדש השבת וישראל והזמנים : ■אם לא שכח אלא של שבת או של יו״ם לבר אוסר רק אותו ששכח.

-- 58 of 97 --

סדר ברכת המזון נטו מה ןת^ןןל?ם ?יר 3 ?יהךה ?;מינו: ?רוך אתה לןב 1 גה 3 רסמיו ץרועל?ם. אמן ; ?רוך אתה לן אלהינו הלך העולםד!אלא מנו מ??בו אדירנו בוךאנו נאלנו יוצלנו קדו^ונו קד 1 ?ז לעיןב רוענו רועה לקוךאל המלך הטוב ומההיב לבל ^??ל יום ןיום הוא הטיב הוא מטיב הוא ליהיב לנו. הוא גמלנו הוא גומלנו הוא ל?מלנו לעד לסן ו?ח?ד ולרחמים ול.ךוח האלה ןה?לחה ברכה וי^מועה גחמה 9 !ךגטה וכל?לה ורחמים וסלים ו^ךלום ו?ל טוב ומ?ל טוב לעולם אל לסטרנו ^סן: הרחמן הוא ?מלוך עלינו לעולם ועד : הרחמן הוא ?ה?רך נ^ךמלם ובארץ: הרחמן הוא לעותבח לדור יורים ולהעאר ?נו לעד ולגצח }צוויםו למ סדר ? נו לע דו לע ול מי עו למ ים ; ??יסמן הואל פך גט נו ? כב וד : הר חמ ןה וא ל^ךבור ןולני מעל נוארנו !היא יוליכני קוממיות לאךענו: הרחמן הוא לקזלח לנו ?רכי׳ מר?ה בבלת הןה ועל ?ולחן!ה ?ואכלנו עליו: הרחמן הוא לקולה לנו את אל;הו סנכיא זכור לטוב ויבעזר לנו ?עוורות טובות לקוועות וגחמות: הרחמן הוא ל?רך אוהי ןא?ותי וזרעי)«םי׳י לי » ! m •«« את אכי מורי ואת אמי מוךהי( אור 1 ם ואת כירנם ןאת !רעם ואת ?ל

-- 59 of 97 --

ס סדר ברכת המזון א^זר לקםא 1 תנו ן§ת כל לנו 5 מ 1 ^?הבךכו אב 1 סיבו אכרהם ??חקו!ע?|ב בכל הכל כל כן יברךא 1 תנו כלנו !חד ככךכה ??זלמה ונאמר אמן : במרום ?למדו ?נליסם ועלינו זכות ^חהא לה?זמךת עלום ונעזא ברבה מאת יי וצדקה מאלהי !?!זענו • V. • IT T : TJ *• •• T T; T • : T ונמצא וזן ו^כל טוב בעיני אלהים ואךם : ^בי! ה רןן מן חוא !}חילנו ייים ש^תו הנוחה לס 1 !יב עמ מים : יש מיסיפין נב׳ לילוש הראשונים של פסס . וי*א זה נס נכצ ימי הפסס . ^רחמן הוא !נסילנו ליום ?זכלו טוב )ליום ?ו^לו ארוןד ליום ^ןהצדיקים יו?ובים'ועטרותיסם בךאל^י o ם ןגוןנים מזיו העכיבה ו?סיה וזלקנו ?!מקם(:' הר q מן הוא ?זכנו לימות סמעיה ולח!י העולם הבא: מנדול ?עועות מלכו ועעה הסד למ״קזיחו לדוד ולזךעו עד עולם : עעה עלום במרומיו הוא!עעה עלום עלינו ועל כל ?קוךאל ואמרו אמן: ״ ’ ?ראו את !? קדעיו כי אין מססור ליראיוז כסירים רעו ורעבו ןדוןעי ?ן לא ?הקזרו כל טוב: הודו לי! כי טוב כי לעולם חסדו: פותה את !דף ומ^יכיע לכל חי ךצון: ברוך'הנכר א^ר ?כסה בי! וה!ה !? מכסהו : נער ה?יהי גם זקנהי ולא דאיהי צדיק נעזב וזךעו מבקע להם : !? עז לעמו ?וזן !? ?ברף את עמו בעלום : ״ הנני מוכן ומזומן לקייב! מצות כוס שלישי של ארבע כוסות ]שהוא כנגד בשורת הישועה שאמר הקב “1; לישראל וגאלתי אתכם בזרוע נסיי'[ )הגות מהר-ל מפראג( )שהוא כנגד אותו׳ של הוי״ה שדוא תפארת ושד.וא נגד רוח המדד, רעה, לבטל אותו( לשם יחוד קוב״ה ושכינתיה בדו״ר ליחד שםי״ה בו״הע״י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. ויהי נועם וכר. ושות־ן בהסבת שסאל דרך דדרות וסקודם יברך : ?רוך ארזה יהוד, אלהיני 9 לך העולם בירא ?רימ 9 ] 5

-- 60 of 97 --

סדר הגדהסא פוזגין נום רביןי ומותחין הדל^ אנור כי ליל שמורים הוא ואץ 1 ריו להיות 1 מלת, ולשם שמים יהיה הטונד״ שהלילה הזה אין סכגד״ וכדאי הוא דאמהד« שיבא גואלנו ה1 דק בתה. ויבנה המקוש כבראשונה )רמ*א(, ומר\*ל מפראג כתב וז״ל והנראה לי בסעפא דהך מנהגא שכיון שההלל גושה בא לעורר חזמים ורבון העליון• עלינו שנזכה להיות נושה לפני הקכ*ה והוא יתזשה אחגו ויגאלנו בגאולה שלימה לפינו אנו מחויבים להודיע לבנינו ולש־סם מה שקבלהב T ינו מן הנביאים שסרם שינא הגואל עוק יקדים אליהו ועביא לבוא לבשר לנו הגאולה, דלםיכך גוהגין כאן לפתוח ד^לת לכבודו של אליהו הנביא וגם למזוג לכבודו נום מיוחד נום ישועה של הגאולה העתידה, הכל כדי לפרםם במני בגי ביתו ולהודיעם שהגאולה שלמה תלויה בביאת אלידיו הנביא מקודם לבשר הגאולר* והתגלות אליהו הנביא m ־. T> ריאות על ביאת הגואל »דק כמו שכתוב מרי נאוז על ההרים רגלי מבשר משממ ישוער, אומר לציון סלך אלרייו, ועפ״י םע 0 זה הנהגתי לומר בעת פתיחת הדלת תפלת הרחמן עם הפסוקים רימורים על ענין זה. הרחטן הוא ישאז לנו במהרה את אליהו הנביא זכור לטוב ויבשר לנו בשורות טומת ישועות ונחמות. כאמור הנה אנכי שלח לכם את אליהו הנביא לפנימא יום יהוה הגדול והנורא: והשיב לב־אבות על־בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם: ונאמר הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשור אתם חפזנים הנה בא אמרה׳ צבאות: )פותחין הדלת לזכור כי ליל שמורים היא ואומרים שפוך חמתו( ז?םוך ח^רזך אל הגויט א?זר לא ;דשןד. תנל ®?{לכות ןוראב׳ןיכך לא הךאו: כי אכל את י?הב ואת ;והי דשמו: קיכך,עלידם !?®ך נסייזאכך:שיגםז תךחף ?אף ותימסדם מתחת ’ שמי ירוה : הלל מצור! לחזר אחרי שלושה באמירת חלל, כדי עיהא האחד אומר ״הודו׳׳ והשנים עונים אחריו. אם אין שלושה, יכול לצרף אשתו ובניו הקטנים שיענו אחריו. לא לנו » לא לנו ?י יןלז 9 ף 0 ן ?ב 1 ד עלס 9 ךןז על $!מאך. ??ודי יאןרו סג 1 ןם א;ר, }א ןןלקי 9 ם: ואלסיני גאעלם כל ?^ר ספץ עקוה: עצ 9 י 0 ם ? 9 ף ןןל,ב סעעה לד אךם: עה ל^ם ולא ללערו עינלם

-- 61 of 97 --

סב סדר תדה לסם ולא ?ןאו : אןנ?ם לסם ולא ??;זמעו 8 ף לסם ולא ?ויחון: ?דיסם ולא ?סי?ןזון מליסם !לא ?הלכו לא יסגו בגרונם : 5 מ 1 סם ?סיו; 5 ^יסם בל א^רבסס בסם: ?קזראלבטח בי? 5 זךם ומגנם הוא: בית אהרן בטחו ביי עזרם ומגנם הוא: יראי יי בטחו ביי עזרם ומגנם הוא: T • T יהוד, זיינו; ברך יכרןיאת בית ישראל;ברד את בית אייז : יברר ;ראי ידוה הידטניםעם הגדולים: יוסף ירוה ,עליבם.עליב□ ו.על בניבם: כרובים אתם ליהוה עשה ?מים וארין : ד,שסלם יןזסלם לירוה ודאךין נתן לבני אדם : לא הכתים ;ה?לו;ה ולא בל יורדי דומד,: ואנחנו נב J רד ;ה מעתה ועד עולם הללויה: T - J - • T - אהבתי ?י ?^מע ?? את קולי תחנוני: בי הטה אןנ 1 לי וב?מי אקךא: אפפוני סבלי מות וקלצרי קזאול מצאוני צך ’ ה ו?ג 1 ן אמצא: וכ^ס' ?? אקךא יאנה ?? מלטה נ?קזי: הנון ?? וצדיק ואלהינו מרחם: עמר ?תא?ם ?? דלתי ולי ?הוקזיע; ^זזובי נפקזי למנוח?כי כי ?? גמל על? 5 י: כי חלצת נמעי ממות את עיגי מן דמעה אתמ לי מדחי:'אתהלך להגי ?? כאןצ 1 ת ססזים : סאמנתי 5 י אדבר אני עגיתי מאד: אגי אמןתי כחהזי כל האךם כזב: י מה אשיב לירוה כל תגכולוהי עלי : פוס ישועות אשא ובשם ידוה אררא : נדרי ליהוה אשלם נגדה נ^יה לכל עמו: יהר בעיני ידוהה כו ™ •ן־ך .ן . ץ • T J T - ; f j לדכידיו: אנא ידוה כי אני עבךך אני עבךך בן

-- 62 of 97 --

סדר תדה פג ?ן!ו 5 סך ®סחת לכ 31 ךי } 7 'ך אן 3 ח זכחת 1 ךה ו?שם יוזוה}(הרא:';ךרי ליהוה אלולם ל?ל nos בח?רזת ?ית יהוה ?תוככי ירולזלים הללויה J הללו את יהוה כל גוים שכחוהו כל ה^מיסן כי נכר עלינו הסח ואמת יהוה לעולם הללויה 5 T • T • * * • דו ? ? ו T • ! “ T S הורו ליהוה כי טוכ כי לעולם חקוח{ יאכרונא ייכלאל כי לעולם לכרו: יאכרו גא כית אהק כי לעולם חכח: יא?רו נא יראי יהוה כי לעולם הכדו: מן סמגר קךאוזי יה עןני בןךחב ןה: « לי לא אירא 8 ה .•ע?ןה לי אים: ;; לי ?עזרי ואני אראהא( ע״י אשירת הלל בקול גדול זיבה לאהבת דמי־ת) 0 םר המדוח אות אהנד. סי׳ זז(. ) 0 עיי קריאת הלל יושיע לך הקב־ה מאויבך נשם אית עריבה סי־ ני( ; להם ולא ידברו. עיי שלימות '•״-יון הקודש נופל ונתבטל כל הסרות הרעות של הע׳ לשון ועיקר בנין ושלימות לשון הקודש שועא בחי׳ חוה היינו נחי■ הריבור של לשון דקידש כם־ש ולילה ללילה יחוה, הוא ע־י שמפילין הרע שבתרגום וסעלין הטוב שבו ללשון הקודש נעיין לעיל בסיםקא ארמי אובד אבי( ואז נופלין ונתבטלק כל דיסדווז רעות של הע׳ לשון ננ*ל, וזהו ויפלה׳ אלהים תרדמה ונח ויבן את הצלע ונו׳ כי תרדמה בגימטרייא תרנום כמובא, ועיי שמפילין הרע שבת־גזם ומעילין הטוב שנו ללהיק עייז נבנה הדיבור של לה־ק שהוא בהי׳ חוה נניל, ואז נופלין כל חע׳ לשון תה רפיל דית יפה •להם •ולא ■ידבדו. ני עי־ז נופל ין כל הע׳ לשון כגיל )לקוטי ומוד,ר־ן היא סי ייט עיש : נבר עלינו חסדו. כשאדם רוצה לקרב איע להשי׳ת אז :משכין עליו רעים ויסורים וד& נראים כה־תחקות כאלו רוצים להרהיקו מעבודת• ית׳. ובאמת זהו ההתרזזקות וצא עיקר הדתקרכוה. כי אלו הדינים ורי־סורים הם לטובתו. בהי׳ את אשר יאהבה׳ מניח כדי שיעסוד בנסיון הזד. ויר.ניר ויתאמץ להתקרב יותר. תוע ני נכר עלינו הסח. היינו שרכבורות הם חסדים באמת כדי שיתקרב עייז יותר להשיית. )לקוטי מוהרין היא סי׳ עיזי(: ^ןן המצר קראתי T. וכוי, ע-י תקיעת שופר נר״נלה ייאה, כמיש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ועיי יראה זוכין לאריכות ימים. היינו להרחיב ולהאריך יממ בתוספת קחשד. יתירד. בכל עתי בבחי׳ יראתה• תוסף ימים וזד. בעצמי בחי׳ השופר שד.וא קצר סלמעלזי. ורחב סלטטהי ומובא בכווטת שדעא כתי׳ ק המצר קראתי ידי ענגי בסרחב T• היינו זיעיי השופר שעל w נחגלדי יראה זוכץ להדחיג ולריאריך יסיו בתוספות קדושדיי שדדי נחי׳ זקן ואריכות ימיסי נחי׳ תיקייני דיקנא, ני הזקןג״נ קס• סלטעלה

-- 63 of 97 --

סד סדר הגדהט 1 בל 5 ום 1 ת 3 י; ?ז!דם: ס 1 ב ? nioq 3 י; 9 ? Db ??דיגים: ?לג 1 ?ם ??בוגיב#ם « 5 י א?!ילם: סבוד 3 ם טןביגי 3 ?זם ” 3 י אמי?ם! 5 בי 5 י כך 3 רים ? 8 » ק 31 ים 3 ?זם « 3 ' ן!הי?ם: דוזה ךוזים 5 ’ לג 6 ל וי: ?זוגי: ?זי ןז 9 ךת :ה «?לו ’ לי ?יעועה : ק 1 ל רנה ויעועה ?א^קי צדיקיםי 5 ין ?? ?עה אזל: ?מין י: ר 91 מהי 5 ין « &ד,צ חלל: לא אמות 3 י אא?ה 81 סצר 8 ?קוי ?ה: !ס 1 ר ל?ב 3 י ?ה ול^ןת לא גאן 5 י: 9 תחו לי ?צערי ארק אגא ?םא 1 לה ?ה: ןהכ,עצר לי? צדיקיםן 3 אוב 1 : א 1 ךף עין 5 ;יא 5 י ואהי לי ליעועה: אודך אבן 9 אסו סב 1 ;ים ה?אה לראע ?נה: אבן מאת ?? ה?תה זאת ורחב םל oעS ד״ כמובא בכוונות שתיקוני דיקנאד& ניב נחי׳ סן המנו קראתי יה ענני נמיהב יה. ח״יני כגיל. לקים־ין ^ « סי׳ ס׳( 5 וב 4 {ן£ן אחי סןד.:מ:* וכו׳, מימר היא נחי׳ חמלה נחי׳ p דינמנר קראתי יה ענני *רחב יה נמיכא ייעיין כלקו 9זי מות־־ן היאס״ ת*מ שר«עוררת חתפלד, צריך שיד,יה שלמינר קצ* נחי! ד־נר c כצר לי. נחי׳ שומר שהקצר ועא סלממד, אצלד&ד. יד,י הב הוא ;;לדעלה ינסו שדזרזז אצל דוד ככל חמלותיו שההתחלה היתד, מן המצי והדוחק שהיד צי לי מאד » ק צרית אכיכילומ וכדומה ואח־ננא כאותה חמיזל ייוח הקודש( וזד. נחי׳ מיצר, השיסי• ו0 ר.זכ השימר )לקימי מוהר׳ן ח־נ סי׳ א׳נ : ןך• היום עשהה וכו/ ע*י זיעד, מזכי גנון כששדעין ד־י דנר שכקהשה על Tי זר. נעשי• שמחה נחי׳ ושמחת נחנך נח• שמחד. של יום טוכ נולא דווקא DV «ינ ממש אלא כל cv •מהוא בהי׳ טוב נקרא יום טוב( כי השמחהע״י הדמים, ני העצנות מן הטהול ומהול הוא ;׳כ־ית הדמים. וכשמתנברח*ו ענידת הדמים של הטחול נאין חולשותח׳ו, כי כשהעכי־ות הרמים הוא נמרה בטחול, אז אדרבא הוא טונה טה שר.טחול מקבל עכירות הדמים נ: נשאיין הדמים זכים. אנל נש. • ,עכירות הדסים של הטחול מתנכר היו נעשה הולשות ח־ו, והיפראה עיי זיעה. כי עיי הדעה יוצא האדם שיש נדמים העכורים שהם הפילו אותו למשכב, ואז נשארין הדמים זכים. ואז זוכה לשמחה כי עיקר העצבות ודא ע־י המהול שהוא עכ v ת הדמים כניל. ועכשיו שיוצאין עכירות הדמיםע׳י זיעה נ;ישה שסהה. וזה שאנו רואים שהחולד. תינף כשמדע נמשך עליו שמחד,. וזד,ו אותיות ליע׳ה דית •זד, *היום יעשה •יד-חי. וכו׳ היינו בחיי שמחד. של 0T שנעשה עיי זיעה טונה נניל. )לקוטי סוד-רין חיב סי׳ ו( »

-- 64 of 97 --

Zi 21 a i a •=f Ef € f נ: ^ la״ 9e ■•*vJI “O •w X«a וב• » t • 4 y* ae - י» Njl •!:f X cr 4 ^ %• •Ml «.«. ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦ - 5 - 5 - 5 - 5 d ac .*5 -ur •Cf *ri _ | i - f -1Z*. u ־ 1 -f ־ ע עיד־w ־ j ivs ■cr = J Z f I I 11 - נ - נ -v: _ » - » 5־ - » •nJ •nT ^ •II •II נ־ - i u u u 11 II II II =״ I I u I I ב •w % % % % -% וג- צ ״־• ir VJ ,jt f !. w* M lU S ' * 4 <» a ״'•• ^ a ־־ ״ 5 ^ 5 , j -sf » • jj -if ד וג ^ ^ d ^ ^ ^ • O • O "O •O •O •O •יס a a c f c f a a a D a a o D a a ■*^1* •*•sji^׳•'J*••nji ■•״vh ■*״vh vs ^ VS VS va vs ••■Nil ״J| •*nJJ •••vJJ ••nH "4Jl ••■nJI uf ^ |ג. |ג■ 4. |ג- ^ • O • O • O •O • O ••o •O a a a a a a a a a a a a q, a vJl •*־ vy *•־ vH "־' J I '•־ vJI ■*nU ■•>J6 ■*־ VS vs vs vs vs,.. JJ . . ^ . . ^ ..,JJ •~sJJ •.^JJ M > . י » >* '* >* sM •kl • ij O O ■o o ■1:1 •Cf - q 3 .!X וב <• li. O :5X ^״=׳ a •:־j "צ * X vs —י ^ =f •» ■*5s ■kf IX M ״־ -». ■Ml a X u as • •ill <« #י >\J1 a וב a H■ 4 ~• J _ j Mi !. X 1 -- S ב 4 _I Ml !X X iMi 'Mi r, ° ,r ובo hcs .״- זבי “Ci u צ If 3 o - s *J S S 2 =1 ^ 1וכ = סר ^ v r _f v r v r U. •י_ -\ji ■■Ml ■■■\11■•Ml וב וב ■kS •1:1 zt ■•Ml •• - » •*Ml ikl 3. a ■^ 13 • C f ״ ■■Ml "■''* a u :S .5ל e a ■■•cf ־-J ■3!־. d '•י־ 5 f 5S •X X •kS ■kS a 1־- 4| _ s =i■ ^ 5f ■■U■Cf •U ט •^ ״■• X : -* 1 4 _r S ; ^ « ־ « or ^a טצ ״־• “ j _ יהiJ IkS .. ״ Mi l ס ■^ 3ri. ^ -1# ^ a 1 ב ״- ■ - a = o _I I <« 4— * v» 13 ■U f:•kS :=5 -I•:!!11 V•••*•» J| Jj J !צ ■ o • o • o י־ C f C f I=f י= a a a ס •*Ml ■••^ ■*■M"'J* I maM% VS VS VS VS •■■sil ■■Ml ■■■M•■•M •i# •«J •U ■kf a Hט ! •■k* _ I •» _f •« ■*LI —*■ I:״ ■״ -—I Ml » .^ 5 ::5 ILl Z i ■ ״ _ טצ 0 ״־י־ ■ cs c t ■*Ml •*Ml ■ט •o 1® kj. d •%JI • .sf *kS -5. ^ ט »דד

-- 65 of 97 --

פו ? סי חון ו?ע 1 ג הבען, ונתן ? 1 ךצם ?נסלה נסלה ??^ךאל עגד׳ו ^?^?זפלנו זכר לנוי וי 9 ךקבו b צרינו צתן ?הם ?כל בערה 1 ת ? 8 ל סעמלם סדר תדה 5 י ?ע 1 לם הסד 1 : 3 י ?ע 1 לםס 9 ד 1 : 5 י ?ע 1 לםה 9 ד 1 : כי ?ע 1 לם חסד 1 : 9 י ?ע 1 לםה 0 ד 1 : כי ?עולםס 9 ד 1 : 5 י ?עולם חסדו : 5 י ?עולם חסדו : w ת ^ל חי ו??רך את יהוה אלהינו ורוס פל פ{(ר ו^ 9 «»ר וו;«* 1 מם ז?חי ®?פני ®^ t . ®ן העולם ו^ד וזעולם אל. ופפלפדיןד איןל,נו ®לך גיאל ומודיע. ®דה ו®פיל יפפינםי 9 רלום ?®ל עת פיה וצויווה* אק לני ®לד אלא אועה: אלד,י הראשונים ו^ואחחנים. אל 1 ו 5 פל פריות. אדון פל תולדות. דפזזללפרוכ דת׳פפחוו^ ד!פ;הנ עולמי פספי• יפדורנל פרופים. מהוה הנה לא;נום ולא יייפן. הפעורד;שנים. ול!פ 5 ק נרךפים. הפשיח אלפים. יפתיד אסירם. והםופך נופלים. ידזוקףפפופיס. לךלפךךאניונו ®ידים. ואלי פינוי ®לא שיךה פ;ם. ולשוננו רנה פדוטון נליו. ושפתותינו שפח ®®!־חפי יפיע. ועינינו ®איחת פשפש וכירה• גדינו פרושות ®נשריש 9 ;ם*ורנלינו ’ .האתפא;את. אין אנלונופפפיהים להודות לן יהוה אלהינו ואלהי אכותינו ולפיד את שפך'עלא ^ ©אלף אלף אדפי אלפים ורפי רפבות פעסים הפוכות שעשית עם אבותינו

-- 66 of 97 --

סדרתדה סז ןע^נה 00 ?רום נאלמנו* יהוהאלסינו. יס 3 יתמ דם ^דרזט. ?י.עב ^ ט . ולק 1 לע הלפלק^ט. ?סךכך!*לר;ט. יסדפר 0 ל?זר;נו* יססלום ר?ים !דפים ו^אןןטם דליר]ט: .עד ^ד, ,קרוט ךךון«לד ולא עזכיט דופדיד ואל תפליט יהוה אללוינו ל;פח : *ל P אפרים ^?®מת ?ט. ורידו וחליפה לו^פחת ?אפיני* ול״חא׳זי פפיט. הןל.ם יודו ייפרכו ויליפחי ויפארו ויריפפון.יעריצו ויסךישו מפליכי את ליפך מלפני*. כי פל ’ פה לך'יודה. וכלל״ח לד הכיכע• וכל 8 יז קי תפפד־'׳. יפל ■ריפ לך תכרע• ופל היפה לפ^יך תליתוץה. ופל הלפבות ליךאיך• ופל.הרב יגילייותן 1 פרי לליפוי. כרפי ליפתיב כל עפמיתי תאפך^דז יהוה פי כ^ןי♦ כפילכ ני » כגי וכני ?אפק פנמלו : המ בו רר יעדש ונוי הכמוזז אלסים וטי. מנואר בדיחודה סתח רי שפעון )סי׳ ם׳ לקוםי םוהר*ןח״א( שיש כני אדם שישנים את ’ aTO . והצדיק האסת דסק לעודדם סשינחם. ודת יוצא הדימר של תורה ותסלה שלהם כנח וננורה גדולה תה הכתנא לכלי ודלדד״ ועי־ז נעשה פקידות עקרות׳ דין סנים(. תה הוא המעורר שדם וכוי וד׳משיח אלמים. הייט שע*י שמעוררם משינתם הוא משיח אלסים דוצ« הדינדי מהם נכח גחל ועי־ז נעשה'פקידות עקתת. תהו והמתיר אסורים והשוסך טםליס והזוקןי כפופים. כמו שדרשו חדל נם*ר נדצאפ־ד « ואת אסוריו לא נזרי אלו העקרות שד.ן אסורות בתוך errra וערוכות וכר. סומךה־ לכל דטפלים אלו העקחח שהן נופלים בתוך נת T .ם. תוקף לכל הכפופיםכק שדיקב־ה פוקדם בבנים הן נקפות וכו־^ )יקרא דשכתא על מאסר זה הנ*ל( : ןן ינ יגן סאירות כשמש וכירח. כי איא להצדיק להיות מחשבתו משופפת ינסיר נהנמוח עלתטו^ כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעםוק בדברי העולם כמ*ש לפעפיםג י»לד . של תורה זו הש קיומו־״ ופקיחת עינים מכונים על שם החכמד.. כם־ש ותפקחנה עעי שניה^ ופירש׳י על שם החכמה נאמר. ונשדסק בחכמתו אז עינת כנחי׳ שמש. וכשססלק עצמו מחכמה עליונה זד, הוא כמו ביאת שמש. וכשכאד.שמש אז נשארים דנת נבחי■ לכנד« כי הלבנה אינד. מאירה אלא כשנסתלק השמש. תה פיתש ידניט מאיתת כשמש וכירח. חייט עכשיו לפעמים סאיחת נשמש כשאנחט דבקים בחכמה עליונח ולפעמיס מאימת כירה כשאנחנו מסלקין עצמינו מלשישש כהכמד. עליונה אבל דשינא כהציח אז לא p e r • הצדיק לנמל מרבוקותו)עיין פניסו ואז יתקיים וד.יה אור הלבנה כאור החסה. ילטפי םוד.ריןה״א סי פין(;

-- 67 of 97 --

סח סדר הגדה מי ודמה לך ומי ד?וה לרי 0 י.י?רך לך. לאל* ה;חל לגבור יהנירא אל ?ליח היגל ^יםו^ירץ! ןהללך וג?בחך וגפארך ונברך את ךך?זך. כאמור לדוד ברכי גפשי את יהוה וכל הרבי את J - • • : T • T I T T • ד T • T J T I שןז ךוךשו: האל 9 ל?{:מות^עזןד. ה^דול בכבוד י?מך. הגבור > nspj והגורא מגוךאורגיך. המלך היועב על כסא רם ונשא : • ״ ״‘ 7 ' i T שוכן עד מרום והדוש עומו. וכתוב ר^גו צדיהים ביהוה. לישרים גאוהתהלהו כפי לשרים • T • • ! T ■ ! T T • T I - • תלרומט. יכ?יפתי כדיהים תתכרך. וכלשון חמיויים תתרוךש. וכהרב החשים תתה^ל: יכמלהלות רבבות עיוך בית ישראל כר^ה יתפאר שמך מלכנו ככלי דור ודור. שכן חולת כל ללצורים . לפניך יהוה אלדיגו ואללי אכוליגו ךהודו 1 ת להלל לשבח לפאר לח מם קילדר ךבויך לעלה ולהלם על כל דכרי שירות ויזשבחות ךוי כז ישי ?כדך משיחך: ילק ושלכח שמך לעד מלכנו האל המלך ה}חל וההדוש לשמים ולארי( ‘ . לי לך נאה יהוה אלד.ינו {אללי אבותינו שיר ושבחה ללל חמרה עוז וממשלה נצח גדלה ונמרה תהלה ותפארת 2 * I T • ; T : T \X - V T T J V ? 7 שה ומלכות, כרכות והודאות לשמך ה;חל ' וההדוש ומעולם ועד עולם ארגה אל : ,ילי^לוך יהוהיאלהיגו כל מעשיך . וחסידיך צדייזיםי ' עושי ךצו^ך ולל עמך בית ישראל לר;ה

-- 68 of 97 --

סדר הגדה סט יודו וץ?רכו ויע?ת וקארו ויחלטו מעריצי מ?דישו ןנ?«לימאת ?נ?ך 0 טנו ^סיד. טי ^ טוב להודות ולזןימך;אה לזמר. טי מעולם ועד עו?ם ^ ה אל t טרוךא^ה יהוה מי 5 ך מהי 5 ל טתקוטתת J )אה-ב יברך בסה-ג ושותץ בהסיבה ומם רביעי ישתה כוא הגם שלכתחילה !ריכין לשתוה בכל הכוסווג כולו עתה 1 ריר ליזהר ביותר שישתה כשיעור כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה(. הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס רביעי מארבע כוסות ]שהוא כנגד בשורת הישועה שאסר הקב-ה לישראל ולקהתי אתבםא לעס[ )הגדת מד^*ל מפרזנג( )שהוא בנגד אותה׳ אתרונה שבשם הוי״ה שהוא כנגדמה הטומאה לבסל אותו( לשם יחוד קודשא בריר הוא ושכינתיה בחזו״ר ליחד שםי״ה בו״ה ביחודא שלים על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל. ויהי נועם יכו׳. טרוך א^ה יהוה אלהינו מלד רעולסבורא טרי ה;מן} ושותהמ סבת שמאלי בע אחרו ברכה אחמנה טל הגפן כר אתה ן; אלהינו סלף העולם על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת הי^דה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה זםרצית והנחלת : ־ “ Y T :־ T • T V T T ; T T : V I V V ז לאבותינו לאכול מפריה ולע^בוע מטובה. רחם נא יי אלהינו על ׳ ״ ד • ״ T - - : • : T • v : v - ״• V: T: T •• “־ :שראל עמך ועל.ירושל:ם עירך ועל ציוןמ*םכן כבודך ועל מזבחןד ועל היכלך.* ובנה ירושלים עיר הקדש במהרהי ממינו וחעלנו לתוכה. ושמחנו בבנינה. <ונ 4 בד מפריה ונשבע מטובה ונברכך : T ;־2 •״ 2 ״: T ; • • - : T T ;־2 ־ ^ • VT : T :י עליה בקדוש־ ובטהרה )לשבת ורצה והחליצנו ביום השבת הזה( Vt ▼ ״• 2 : TT 2T : T •יד• : “ ־ T ־ ד ושמחנו ביום חג המצות הזה. כי ^.תה ןי טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן : ברוך אתה י; על הארץ ועל פרי ‘ ’ ״ ’’ ״ q w b " י ■'* ־ ■ ואס שהה שאר מפקין יברך בורא נפבוה רבות ברוך אתה ;;ן אלהינו ?!לך העולם בורא ןפשות רבות * ודופרונן על כל מה ^?ברא להחיותב*סם נ^ש כל חי;^־וך חי העולמים : ............................

-- 69 of 97 --

סדר הגדה כדצה )אם ל»ד. ספוד הזד. יהיה ר1 וי לפני'האל וכן יהי רעון. ופל המקיים מעות פסח כהלכתו לעד עומדת עדקתו ומגןה׳ בעזרתו אמן(. חסל סדור npp ?הל^תו. מלג 5 ?> 9 טו ותזתו. כאלזי זכינו לפדר אותו. 5 ן;זסהל?ע{ותמ זך שוקסעו^ה. רומס ?הל עדת סימה. ?רוחב נתלג 0 ?ימה. ?דולם לציח ?ר;ה 5 ' נ•־ לשנה הבאה בירושלים ! T • • T T T T : כליי ראשון של פ;ח אומרים : ר 5 כן מהי בס^י הלילה : נל?לה. ז לב גקזיםה 9 לאת הל?לה. ב לא^מ א?ז b ךתז.ה לילה. T : ” גר ^דק ?§הת 1 5 נהלקל 1 מסי נמ^י הלזלה : הלילה. ד גת ^ךר נהל 1 ם לילה. T : “ ה 5 סךת אר?ןי לילה. ו ? 7 ןזךאל ?מלאןו ויוכל לו ו?הי בה?י הל?לה : הלילה. ן רע 5 כ 1 רי פהר׳ום מח?ת בה?י בלילה. T ; — — ס ילם לא מ?או 5 קומפ לילה. שיסת גגיד הר 1 סלירן 5 כ 1 כבי מהי בה?י הל?לה.

-- 70 of 97 --

פדר הגדה : עץ ?לסוף ?נ 91 ף אוויה 1 ב?ןזת 9 גךיו ^ רע 3 ל ומצב 1 באילןז 1 ן ? אי?« סמוד 1 ת ??לה ךז ףז 1 ת ולהי נסעי הל?להזה ץזה 3 ר ? 5 לי ?|ד?ןז גולרגב 1 ב 1 ^ע הלב 1 ר אךי 1 תפ 1 תר 5 עתותי קי נאה ?טר וכתב ספרים ולהי נה^י הלילה : ע 1 רךת 5 |? 1 ף עליו ?נדד קונתפ וךהר 2 ךר 1 ר לקו 1 נ?ר סהן רח 3 קז 01 ר ןקיח אתא וגם ולסי 3 ף?י סלילה : קרב י1 ם א^ר הוא לא יום ולא רם הודע 3 י לף היום אף לר «^ 1 ?לרים ספקי לעירר סל סיום וסל תאיר סאור יום סקזנת ויסי בהעי סלללה: בליל שני של 6 םח )נחדל( איפריס; יסהן ואפרים 1 בח ססח: א 1 קוץ ?בורזיסיף לי??א 0 סיאקז סל מועדות ?ליס לאזרחי סצות ליל ואפרסםז 3 ח ססח עא בלילה.״ • ״ ־:T לללה. לללה. בל ללה . לללה. 3 לללה. לילה.״“:T מלללה. לללה• לילה. ״*ן T סלללה. סלללה. לילה נססח. ססח. הסח.

-- 71 of 97 --

עב פדר הגדד ולתיו דפקת 5 ח 1 ם הי 1 ם הס 5 ידב 1 ??ים ^ג 1 ת מצות ואל הבקר ךץ זקר לעור ערך ואמךתם ןבח 9 םח. ז זצמו 0 ד 1 ;?ים ולהטו באעח לץל 1 ט טהם ומצ 1 ת אפה בקץט אטאת אךמתמ 1 ף וב 1 ף ?עבןף ואמךתם זבח קסח : יה לאע כלא 1 ן מחבת בליל עמורכ ביר על בן בכיור פסקת בדם ? בלתי תת מעסית לבא בפתחי ואמךתם זבח פסח : ?י קג.ךת סגרה בעתותי } ע^דה טדןן ב??יל עע 1 ריז! 5 !רע 1 ךפו מקזמגי פול ולוד ביקד ץק 1 ד ואטךתם זבח פסח : קהל ?ןסה הדסהצ 1 ם לעלע רא^ןז הלבית ךעע מחבת בעץ חמעים עתי אלה רגע תביא לעובית תעז יךך ותרום י?ןץך בליל התקדע חגו אמ רת םז בח פסח. בפסח. בפסח. פסח. נפסח. פסח. בפסח. 9 סח. 9 סח. בפסח. פסח. פסח. פסח. בפסח. בפסח. בפסח. פסח.

-- 72 of 97 --

סדר הגדה עג 5 יל 1 ןאה 5 יל 1 ;אה אדיר 9 ?ולו?ה׳ ?חור נהל^ה, ידידיו ל1 : לף ילף. לףד לף. לף 8 ף לף. לף :? ס 5 לקין 5 ה. 5 יל 1 ?אה, ק;יל 1 ; אה. דגול ? 9 לו?ה. הדור 3 ןזלקה׳ ויזי?ןיו יא?ןרו ל1 : לף ולף. לף ?י לף. לף 8 ף לף. לף ; ; ס^^ללה. 5 יל 1 ?אה. ?יל 1 . אה ; ןכאי 5 ?1 לו?ה, חסין 3 הל?ה׳ ט? 9 ריו יא^רו ל1 : לף וילד. לף 5 י לף. לף»ף לף. לף ; ; הממלכה. 5 יל 1 באה. 5 יל 1 ; אה. :חיד 3 סלו?ה׳ 3 ?יר 3 !זל?ה׳ למידיי יאסרו לו: לף ולף. לף )יי לף. לף 8 ף לף. לף ;; המקלמה. ?יל 1 ?אה. ?יל 1 . אה ; סלף 5 סלו?ה׳ נורא 3 הל?ה• 9 גי 9 יי יאסרו לו: לד ולף. ל 1 י 5 יף.ל לף 8 ףף*.ל לף ;? ה§?ימהי 5 יל 1 נאה. 5 יל 1 ; אה. עני ?סלוכה׳ פודה 3 ר!לכה׳ צדיקיו יאסרו לו: לד ילד׳ לד 5 י לדי לד»ף לד׳ לדפ 5 ממה. כיל 1 נאה. 5 יל 1 . אה ; ?ןדול 8ז 5 סלו?ה, רחום פהלןה׳ ^זי?* 1 יי יאסרו לו: לד ילד׳ לד ?י לד׳ לד לד• לד ; ; ה.?ל?למכ, 5 יל 1 ?אה. 5 יל 1 . אה ; ןקיף פסלוכה׳ תיסןי פחלכה׳ ^מי 9 יי יאסרו לו: לד ולד• לד 5 י לד׳ לו » ף לדי לד ; ; המגזלכה. כיל 1 נאה. כיל 1 יאה.

-- 73 of 97 --

עד סדר הגדה אדיר הוא לגגה בית 1 ?לןר 1 ב במהךה ?מוזךה ?למינו ןקר 1 ב. אל 5 נהי אל 5 גה, ?נה ביהד ?לןר 1 ב. בחור הוא. גד 1 ל הוא, דגול הואיל 3 גה 3 ית 1 ?קר 1 ב. ??להךה ??להךה ?למינו ?לןר 1 ב. אל ?נהי אל ?גה, ?נה ביזזך ?קרוב. הדור הואי והיק הוא, זכאי הוא. חסיד הוזוי ל?גה בית 1 ?קר׳וב במהךה ?מהךה ?למינו ?קר 1 ב. אל ?נה, אל ?נה, ?נה ביהף ?קרוב. טהור הואי לסיד הוא, כ?יר הוא, למוד הוא ,* מ?ך הוא. נוךא הוא, סגיב הוא, ?זוז הוא. פודה הוא, צדיק הוא, ל?גה ביתו ?קרוב ?סהךה בהלהךה ?למינו ?קרוב. אל ?נה, אל ?נה, ?נה ביהך ?קרוב. קדו^ז הוא, רחום הוא. ^די הוא, תקיף הואי ל? 3 ה 3 יתו ?קרוב ב?יהךה ב?להךה ?למינו ?קרוב. אל ?נה, אל ?נה. ?נה ?יהף ?קרוב. נליל שני מתחי: ’! כא; להפור הפירה. ל*ש האר׳יז׳ל יאחר השפירה ^1 מי*ס אווד סי יודע I אחד מי יודע אחד אני יודע. אחד אלהינו ^ב^מלם ובארץ:

-- 74 of 97 --

c■ 6 &. •? י{־ ־ • o ^ ־15 » c . ד * n n! •fe. ״יי o c I - מ a■ £. *5 fm r• r- ^ p p . » j e g ' m ®יי n•• jg. r» P" ^ fe■ f b ־ ^ ° 191•■ •- 2־ tl ••s. ► י* * E► ^ ^ א ־״ E • *fe- 5sr t**» o »l ^ ״I f r* *5► או E► !s: ^ £ " מ ' יי* ^!י E O »■ o n , . ״ o •L F« ״* rt• It- K & ^ * r מ c; Ji -- ■ס E .^- . E * O’ ! y c I* IZ ^ a ^ c S r i? E *= ^ ?6. a : g s א . =״ 13• P » •• ■p ^ ^ * 5 . c״ *=* r‘’ E- * יי* &- *• er ל &־•■ יי* ם. E C ^ 131 * •O F a •■־ ■ r I f f ה* ■ Ci -י* *> ־ « S ► ft n E £ **► o - c► ־» ^ » - הו ► I“• "p י5 n ״ ״ E O' א► '

-- 75 of 97 --

n P 0• c O pT *L 0״ ■ r * » n c *. ♦ c c o m &► f t n r c ׳c• ' p c► ' ־» n מי ^ s ^ 1= * . p p a » • •!= יג c » _ . ^י *־ r• t ^ -לי c ■ יי •p *~ r* r: n ד ^ JS► r f itf n » • C i - ST s ^־״ <1. K'■ 0 ־ « 5! ״ ^ R r*‘ PM ^ !ר “• &► S ׳ ^ .p ־f» C ^ ■־ o &. O ^ %־•n► » F c E ״ -דו » r ׳■״ c ni - *>v P■' xr ^ K מ■ P ^ C f : • ^ s : ^ - *c•0^ c p a p- ^ 'P r-» «. rti‘ ! r ״ r a » ^ 2!• •fw • •« i pH f r1~ ־ r E b ^ ־ F» ■&<■ p a o S► X•■ XI’ C O ־1 ־ f n p% r

-- 76 of 97 --

עו סדר הגדהע ^ ךה מי ייידע? ?שרה אגי יודע: עשךה דבחא. תשעה !ךחי ליןה/ שמונה ןמי מילה״ ש?עה יפ1 י שנתא׳ ששה סדרי משנה׳ המשה ח^שי תורה׳ אךבע אמהות׳ שלשה אבות׳ שני לחות ה?:רית. אחד אל־הינר שבשמלם ובארץ. 8 חדע ^ ר ??י י1 .לע? אחד עשר אני יודע: אחד עשר 3 ו?ב;א. עשרה ד?ר־ 1 א׳ תשעה !ךחי לידה׳ שמונה זמי מילה׳ ש?עה למי שבתא׳ ששה סדרי משנה׳ תמשה חמשי תורה, ארבע אמהות׳ שלשה אבות׳ שגי לחות הברית. אחד אליהינו שבשמלם ובארץ. ^זניםע ^ ר מי ’ 11 ? ? שגים עשר אני יודע: שגים עשר שבטלא. אסד עשר כוכבלא׳ ?שךה דברלא׳ תשעה !רחי לידה׳ שמונה למי מילה׳ שבעה למי שבתא׳ ששה מדרי משןה׳ תמשה תמשי תורה׳ ארבע אמהות׳ שלשה אבות׳ שני לחות הברית. אחד אליהינו שבשמלט ובארץ. על עהע ^ ר מי י1 .ל?? שלשה עשר אני יודע J שלשה עשר מילא. שניט עשר שבטלא׳ אחד עשר כוהבלא׳ ?שרה דברלא׳ תשעה ירחי ליןה׳ שמונה למי מילה׳ שבעה למי שבתא׳ ששה סדרי משנה׳ המשה ח?!שי תורה׳ ארבע אמהות׳ שלשה אבות׳ שגי לחית סברית׳ אחד אלהינו שבשמלט ובארץ. חך גך יא . מה שאומייס נפסח על הסדד חד גדיא שהוא פליאה נשנכה. אך כל הענין הזה של חד גדיא הכל הוא נחי׳ עוות הסשפפ שכל אחד עוות סשפטו, כי השונדא אכלה הנדיא שלא במשפא. ואתא כלנא ונשך לשוגרא .•אעים שלהעונרא בוודאי מנש זאת אבל הכלנא נשכה כעוולד־״ כי סי שם אותד. לשופט, וכן החוטרא והנורא וכר בולם נקמו זה בזה והכל היו סיבוביס מאת השית כי לכל אחד מניע כןע׳ ם משפם ואעפ־כ הם בעצמם עוותו הפשפם. תדב כאמת נקמו נהם אח־כ. כי,באמת נענין המשפטא*א להבין כלל כי מאד עמקוס חשנ ^ ית* ואסור להרהר נזה כלל. וכמובא מכובה זאת על הסשנד. אף זעא ראד. נלנולת אחת שצפה על פני המים אמר לה על דאטפת אטפוך וסוףם*ים 7 יטוטון, כי נוזדאי שנש לו להטיפו על פי משטט. ואעפש הוא עשה עולה, תדב סוף מטיפיך יטוסק. ועיב אומרים ענין זה של חד נדיא כפסח. מחפת שאז בפסה קזדס מתן חודה לא זכתו עדיין לתיקון המשפט, לדורות שכל זמן שלא נתחקן המשפט על טנונוא*א לד.נץ משפמו יח׳ כלל. ואסור לנו לעשות עוולה ננד חכירניא דפ שמדע לו P ד • ואנשיו אבל

-- 77 of 97 --

סדר הנדה עז סד 8 ךיא. סי ^ך:א. ךז 3 ין אבא ^? 1 י זוןי. סי 4 ך:א. סד גהא. וא חא עזונרא. וא כלה לגריא, דזביןא בא בח רי זוזי, חד גדיא, חד נדיא. X • - - T : - - ■* T “ * • “ : T I “ J T : T : T; T T : וא חאכ לבא. ונ שףל שונרא. דא כלה לכך;א. ךזבי[ אב אבח רי זוד.״ 1 כדיא; וא חא חוט רא והכה לכ לבא דנשךל שונ ראד אכ לה לנדיאח ביז אבא ▼: :״▼ t : S J “ I : י:T : ־ : r ; י -T בתד * זוזי, דד גדיא חד גד ^ : וא חא נוראו שרףל חוט רא דה כה לכ לבא דנ שךל שונ ראד אכ לה לגדיא : T : T ; - : T • ; T ; : I - T : T T T ־־‘ : : T : T ; T : T ־_זביןא בא בח רי זוזי, חד גדיא חד גדיא : וא תא מיאו כב הל טר אדש ־ ףל חוט רא דה כה לכ לבא דנש ךל שונרא ; t : t : ▼T ; T - T T ־ ־ • ; : T: : T : - ; T • ; T ^ כלה לנדףא, ךזבי[ אב אבח רי vu , חד גדיא חד גדיאו אתא תור־א, ו שתא לם»א, ךכ בה לנורא, דש רףל חוט רא, ך הןה לכ לבא, ת שזדל שונרא, דא כלה לנדיא, דזבי! אב אבת רי זוזי, חד נדיח חד גדיא J : T - י ; : T T ; T : T : ־ • י -T . . . . . . וא חאה שוחט, חט ^ . לתורא, ךש תאל 0 ;א, רכ בה לנורא, דש רףל חו טרא, דה כה לכ לבא, דנש ךל שונרא, דאכלו־י לגך;א, ת ביןא בא בת רי ״יזי, חד גדיא חד גדיא ; וא תאמ לא ךה טות וש חטל שוחט, דש חט לתורא, רשרחא למיא, רכ בה | T ; V T • T T “ ; ״• : T T ; T - : T T ; T : - T לנורא, דש רףל חוט רא, דה כה לכ לבא, דנש ךל שונרא, ראכלד־. : T .* T ־* : T ; T ; - J T * : T J ־* : : T : T : T לגד;א, ך_זביןא בא בת רי זוזי, חד גדיא חד גדיא : וא חאה קדושב רוך הוא, וש חט למ לאך המות, ךש חטל שוחט, ךש חטל תורא, ה שתא למיא, רכ בה לנורא, הש רףל חוט רא, דה כה לכ לבא, : T T : T ;״ T ; T ד : T : T *י : ; T ; • : T • : T דנ שךל שונרא, דא כלה לגדיא, דזביז אכא בת רי זוזי, חד גדיא, חד גדיא : T i ־־י T : T : T . : TJ t ; י- T • T - •• • T )ואח-ם יאמד &ויר השירים במתון ובנעימה, חייב אדם לעסוק כד,לכות 8 םח וביזיאתמ רם מספר בנסים ונפלאות ®ע®ה הקב*ר. לאבותינו עד ®תתספנו ®י:ה. וכל דיני לי^ רא®ון ®י גם כן בליל ®ני. ונוהגין שלא לקרוא על מסתו רק פרשת שמע וברכתד,מפיל ]ופסוק כיוו אפקיד רוחי[ ולא שאר דברם שקורין בשאר ימות השנה כר להגן, כי ליל שימורים הוא אכל אנחט צריכים שלא לעשות דסשסט כי ־הטשפמ לארהים הוא ועיקר תיקון חסשסט נשליטות הוא רקע׳י משפט השיית. נטו שטפייטין בסוף ואתא הקניה ושחט לסלאך הסות, להוחת שעיקר נטר תיקון הסשטט יתנלר, לכסוף כשינא הקנ״ה דשחוט למה־מ ואח רוח הטומאה יעביר מן הארץ, אבל עתהא• א להכין דרכי משסטיו ית׳ ואסר לדדד־יר כלל נסכוכות אלו, רק להאמין ני טשסטיו עסוקיס סא,- וא־א לדגינס כלל ודגל נהסד נדול. )לקוטי הלנותה־ ראש תירש תלכד. וי( נ

-- 78 of 97 --

עח שיר השירים י^יר הש T שאע^;ר^ e ל? j??^:^l1 ניי^^י p ת s י ^קי טובים ^ריןז p ,ץ!לר p^iT גץז D'jtb ע 9 ן ^ ק שמןד על־בן עלמות אדבוןז': ’ ^ 5 ו;י אי 7 יןז הביאני ה^לך חךרענ ^ ה ^ו V םחה?ךנז|ירה^יןל מיץמ^־רשאהכוף: שתרהאניון^הבטת ^ לם כאהלי קרר כירי;ות'שלמה' : ’ אל־־תתעי שאני שית־דדת ’ ששזפתניהש ^ בני א^י ^דדו־צי. שטני נטרהאת־הברמים כרמי של לא נטרתי : תידהיילי שאהבה נפשיי איכה'תרעה' איבה תרבת בצרדים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריף: אם־לא תרעי לך' 'הןפד«' ב^שיםצא ^ בער^י דשאן מ־עי'את־ נדיהוףייעל משיעות הרעים: 'לסבתי כרכבי ^ ה דפיתיך רע;תי : נאוו להיייך' בתורים צוארןד'בחהזש : תוריי זדג'נןעש־ה־לך עם נקרות הב^: עד^ה&לןו ^^ץינתןדהו:'־^רהפדווז.רילי|ץ^^דולץ•אשבל הכפר'דוריילי בכרמי עין גדי: הנך ןפה ^יהיר 1 ך לכה עעיך לנ;ים: 'ך 1 ןז יפה רידיאףנעש אך־ ערשנויר^ה: קרותבתיט"אתים רהי^נייניזיתש: נ'אני חבצלת השרון ^ 8 נת העמקים: כשושןה בין קושהים בן רעתי בין הטות : כתפוחב ff ״ הןער כן חדי בין הבנים בצלו* חטרתי וישבתי ופריו מתוקלחכח רכיעי אל־־־בית ה:ין ןדנלו עלי אהבה : סמכובי באשישלת רפדוני בתפוחש כי־־תלת אחיה אני : שטאא תחת לראשי וימש תחבקני : השבעתי אתכם נטת ירושלם בצבוזות אויבאילות השדהאם־תעיה I ראם־העורח את־חאהבה עד שתחפץ : קול חדי וערד זה ^דלגעל T דדשסקןץעל T עכעות:חט^^ ’ '׳ ’ לצבי

-- 79 of 97 --

שיר. השירים עט לצ^י אי למפרה 8 י,^ם מוד־זה עוש־ אחר r0 «!? ^ וי יח ימן ־ ד ^ נות ^ ץם ךה חר ^ ים ! ענד ־ דיד ליכןיה 1 ילןי רעלתי;?תי ול 5 ״לןז : כי־ך^ 1 ד&סיו מנר 5 |^ם^ןשה^ל 1 :דמניםנראו ב^־ץ?תהזקיר ^רנעמעבארצנתדהאנה'ו 3 טהפ 71 זודו 1 )פניםפ מך רנ וז ני כלי 5 ’1 ? ' P לי ^ לרד : © תי ולכ ^ ר ! ■;זנחיב מר הסלע 3 םר»ר הסרתה דדאיני א^־־םראץז ^טיעניאתקולןד כי־^לך.ערב וטראיןל נאוה: אחזד 'לנו ’ שלעלים שמליס'קמ־נ,ים מהבלים בךקים ונ טינו סטז־ר": דודי לי ^ניילו ודמהבשזש?לם:/ןןד שלפוח ונסו הצללים סב דמהילזז דודי לצבי״או לעפר קאלליםעל־הרי בתר; ג על־משכבי בלילות בבןשקי את שאהבה נפשי בפןש־תיוולא'מצאתיו: ^ומ ה} א 1 אקו 1 כבהבעירבשוקים'וברהבות אכק^האת שיאהבה כיאתיו: נשאוני השמרים הסבבים בעיז• ^;שאהבהנפשיראיתם: כמעט שעברתי נז 6 ם שארגה נפל 2 ]י אחזתלולא או־פנועת שהב^;יו אל־־בית אמי«{רחו־ר הורתי : מ!בעתי בנות לח^ ש בצ &ת או בא^ותד׳שדה אם־ העיחוואם־תעורח את־האדבה?ד שסךשץויטידאת מרדסודבר• ’ בתימוזת של;׳ע ’ מקטרת'מר ולבושי. מ?ללאברץזרוכל: מהמטוס שלשלמח ששים ^ ם 9 ביב *־. מנמלי לשראל ’ : ’ אהף■!ש־ב מלחמה איש חו־מ עדירלו מפחד בלילות : אפרייון ?שחח יסלך שלמת מע^י הלבט):עמוךל ?;שהבסף רפידיתוזולג' מריכבו ארינמן תוט ’ לשיוף אהבוי-ימבנותש לם וצ אש הוו ־ אשה ^ ות צל מב ^ ךש למ וז בע טוח שטטרד.

-- 80 of 97 --

שיר השירים ^^עטרודלו אכל ביום חתןא 1 ובלםע 1 טחת לב 1 :יה}^ י| ה רעזהי ה^ך יפה עיניך יונים' טבעד' לבטתך שערך ^^וטהרגלעד: שנילכעךדכגיןצובות ינזעלומדדדחצה ש־כל?כ מתאיטות ושבלה אץ בהם; בחוט ה^ני* שפתותיך ומדברןז נאוה יפלח הרמון ררןו/ך מבעד לצמתך : במגדל ’ דויד צואלךי בנוי לתלפךת אלף המגן תלוי ^ליו ’ כ 9 שלטי הגבורים: ^ני שדין־ בשני עפרים תא 1 מ\צביה הרעים בשו^גזנים : עד שיפוח ה^יוםיונסו הצללים אלך ליאל־דד המודואל־- נבעת הלבונה: ?לד יפה רעיתי ומום !< 1 ץ בך: אתי מלבנון כלה אתי מלבנה תבואי' תשורי 1 מראש א^ה כדאש שיניר והרללן מטענות איייות מרדרי נמרים' : לבבתני אחתיי יכלה לבבתני ביאחת טעיניךבאת־ ;!בקטצור^ןך: מה״פו דדיך אתתי בלה טה־מבו דדך מוץ חליחשמניךמבל־בשמים:נ'פתתטפנה שבתותיך כלח דבש' וחלצ תחת לשונך וריח ש־למתיך כריח לבנון: גן 1 נעולא ^י כלה גלו נעול מע;ן חתום: שלחיך פרדס דמונים עם פרי טגךים ב^רים עם־נרדים: ‘ .^ך I וכרכם וסנמון עם בל־עצי V בונה מל ואהלות עס כלי־ראשי בשמים : מעץ ננש באר מום חיש ונזלים מך לבנון - % ר' ?פון ובואי תימן הפיחי ננן יזלו בישטיו,יבא רודי לננו ויאבל פרי מנךייו • 'הבאתי' לגני אר^תי בלה אריתי מורי עם־בשטיאבלתי יעדי' עם־ךב#י שתיתי ״ני עם־חלבי אבלו רעים שתו ושברו דורש : אניי^נה ולבי.ער קול 1 דודי דופק פתחי־לי אחתירעותי לנתי ת^ני״שראשיי נמלא־טל ®צותי רסיסי לילה : פשטתי - T T : • • . V • T :ן; ־» : T . T : 1T •• r - ן ״ את״^תנתי איקבה אלבשןה רחצתי את־רנלי איבבה אטנפס

-- 81 of 97 --

שיר השירים K B אסג^ם 5 ^^ח.יח ? ךמ 1 רי 5 *?ימי , nqpj W ' ' ■ ^ די יו ^ י ^ פד טו רו אמ עה יט דעם ׳ 5 פות'ה 5 ןעוא^ד;יאנילד 1 ל־י וד 1 ךי ^ עבר ;ןן'אה לדברו במ^קיהו ולא סצאהיהו ל^{יו ולא r3ij1 סצאני העזמליםה? 1 לבים ??ניר רעיוניפ ^ני ג^אי אתדדדי 9 עלי ^ 1 ות: ^?ל( 3 הי אחכם מותעךו^לםאם־ח^«'את־־דורי עחולת ארבה א;י : מודדודןיה 1 וד ה:ב;ה ב^עים מה־ רוו־ך נ^־יי^בה ה^מבעתנו: דזדייצו? ואדום מול מרבבה} רא^ ’ בוזם' פז"קוצוח i יו חלח ^׳ס ^זת בעורב : עציו'ברדס ^'ךדוצוו ’ ^^׳כ ,ה?בות על־מלאת: לחיו בערובת “ ^לוח ^־כןחים ׳מפתותיו עזו^?יםנמפות מור עבו־} , 7 ל ןול׳ב ממלאים בחרערפ מעיו #ןם'^;פת'ספירי® עוקיו'עמודי מובלע ןן^מי־פול^ד^ בלבנון בדזרב ’ אךזים: ^^ממהלןיםובלו^זמדעזהדודיחה מיב^ותידהבלם: ^^^נההלןדי^דררבהבוי^בים.^^•. פנה דודף ונבק^ני עמך:יזדי ןרד לנגולעו־מתוזן^מם לרעות <® 3 ע וללקטו ^יאן לחדי ודודי ’ לי ה־ועה ביטוענע ‘ } יפה W חזיתי' בתחיהנאוה אומה »דנ?לתו למבי עיגיך מגלי ?> cn ולזיי^י ^ רך בעדר העזע י?ן^?י מךמלעד } # 5 * # לי מן־דךח?ך׳ > e בלנ^'מתאי to ת ףןז 3 לןז ^ין בהם : ?!לח הרמון' 1 ־ ^ מבעד,לצמרוןז: #ןיםל׳מה מלכות ו^ממנום פילג^מים ועלמות אץ ^ ר x ^זת הייא ל;תי תמתי אחת״היא לאמה ברה ון» ^■£רי ראוה בנותח # 4 וה מל p ת ו?ילג#ו ויחמוח

-- 82 of 97 --

פב שיי• השירים דהללוה : מי־זאת הנעלןפה במי־*;ןהר:פה כלבנה ברה כהטה איטה בנתלות י: " אל־גנת" אטז"ורדתי לראות באבי הגהל לרא\ת הפרוזה הגפן דגצ V הרטנים V לא ידעתי נפשי שטתני טרבבות עטי נדיב:^ז שובי ^טובי השולטית שובי עזובי ונחזה־בך מה־תחזו בשולטית במחלתר,טהנים מה־יפו פעטיך בנעלים ברתדיב חטולןי לרליןד כטוהלאים טעשהידי אמן: שדרך אג; הלהר איל־־יהסר ’ המזג בטנך ערמת חטים סוגרן בשושנים : שנו שדיןדכשנו עפרים תאמי־ צב:ה: צוארך בגזגדל'השן עיניך ברבור^בהשיון.על־שער בת־־רבים אפך בגזגדל הלבנון צו^ה יפני דמשק : ראשך עליך נברמל ודלת ראשך כארגמז טלךאכ!ור ברהטים: טה־ :פית וטה־נעטת אהבה בתענוגיים : ^זאת קומתך דמתה לתמר ושד־יך לאשבלות אמרתי־ אעלהב תמר אחזה בסנסנ;ו ויז־זידנא שדיך־ בא^טבלותיי ה^הןוריח אפך בתפוחים' : ודעך בלן הטוב הולך לדודי למישר־־ים דובב שפתי ישנים : אני לדודי ועלי תשוקתוזילבה דודי נצא השדהינלינה בכפרים : נשבימה לכרמים/ראה אם־־ פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרטויני־ם שם אתן את־ דודיילךזיהדוך־אים' נתנרריח רעל־פתהינו בל־כזגך־יט חדשים גם־ישנים דודי ’ צפנתי לך : ח מי לתנף כאח לי יונק'שדי אמי אטצאד בהדן אשקך גם לא;יבזו לי : אנהנף' אביאך איל־בית אמי תלמדני אשקר מ:ין'דלקח מעסים'רטני : 'שמאלו תהת ראשי וימינו תחבקני : השבעתי אתבם בנות ירושלםמה־תעירו 1 ומה־תערךו את־־האהבה עד־־שתהפץ: מי זאת עלהטן־הטךכר מתרפקת''על־־דודה יתרת התפוח עוררתיך שיזה . »״ * י חבל׳תן

-- 83 of 97 --

שיר השירים פגא ) | ןז ^5 ז ? 1 הך 3 לה יל כהף : עי & גי D h T p על ■ לןןזיכחיסם מל־זח^ף כפות ז^!ז|ה קעה כ^אזד ק;אהר'ט| 7 ׳ ?!!ע עלי^ידי : tip רגים לא יוכלולכבזתאת־האהבה ונודזת ^^ל יעט«ה - • < ן | : : - I - T V J ;־ , A : : ■ J , T. . T י אם־יתן איש את״כל־ל׳ון ביתו באהבהב 1 ז,יבוזול 1 : אחות לנו קט|ה ^דים ץ^ז לה מה־נעשה' לאחו b גו כיום ^יל^־־בה : אם־חומה היא גמד׳.על,יל׳ ?ר״ת כסף ואם־ילתליא נזיור ,על,יה לוח'ארז: אני דזטה ושדיכפגדלותאז הייתי בעיניו כטצאת שלום: ברם ר«ד׳ לשלמה בבעל המון נתן את־הברם לנטיים איש לכא כסדדאלףכ 9 ף : כר 9 י של,י ^״ילכ האלף קז <ש?־טד יט^לם ממרים ’ את־ 5 רןו: הלש?ת'ב^ים חבליס מקזכי 9 ים'לר^דןר השמיעני : ברח!יזדי ודקוד־לןד ' ל?בי או לע^ר'ל׳אילים ?ל' הלי ב^טים : רב ון 5 ל העולמים ןהי ךצון םל^יןל ״ ^ל 1 י»־ ואל 1 :י אבותי ^{בזמח ^דר ׳ השיךים זשר'קראתי ולפדתי'^הוא ^ט^קד^טים בזמת פסוקיו ובזכות תבורזיו ובזכות אותיותיו ובזכות נכןדותיו ובזכות טעמיו ובןמת אמותיו ו^רו^יו ךמןיו וסודותיו הקרו־שים ’ וה?זהוךים הנוךאים היוץאים 9!5 ןנו ^יזהא ^ןעה זי שעת רחמיס שעת דק^כה ^עת האזנה ונקראף ותעננו נ^זיר לןז והעתר לנו שי.^ך, עולה לפנןף כ־ןריאת ולמוד שייר השירים כאלוה ^ 1 :נו $ל הסודות הנפלאות והנוךאות אשר הם סתומיםם ^כל תנאיו ונןבה ^*מקום שד׳רותת והנשמות נחצבות משם וכאלו עשינו ^ל מה שיפו^זל עלינו להשיג בין בגלגולך! בי] בגלגול אחר ולהיות מן העולים והזוכים לעולם הבא.עם עזאר צדייכןים וחסיךים ומלא כל משאלות לבנו לטובה ותהיה עם לבבנוי ואמרי פינו בעת מחשבותינו ועפידיט • »*ן T I ןי:V ״ ן• • ▼ { • : J״* •1 * • ן ״•ן »•״! ?עת מעברינו ותשילח ברכה והצלחה והרוחה ב^ל מעשה ^יט ויהעןררזקימנו ^^^^ות דלותנו ף; i רוממנ^ ותשיב ’ ^כי ^ף לעיר ק^ןןז במהרה ממינוי אמןז

-- 84 of 97 --

פד ענין ספירה הים(יר ע־י ״*= p־ הי׳ שפואל כיי״די שעי׳ ד^רווק מצפת סמע השל״הז״י q׳ q ימי הסםירדי חם במרם*ם שערי תשוכד- שהם כעדם■• אותמתשמ מות שב»י יה, שע־י אלו האוחחת והשערים אנו ברינץי׳שוב אליו ית׳י ושבתות וצאנת׳ שער קחסשים. שתא נהי׳ דיתשוכרי פה שהשיית צריך לשוב אלינו נרתסים נהי׳ שובו אלי ואשוכה אליכם, וכל אלו השערים זוכים להניע אליהם ולפתחםע*י אסירת תהלים. ע״ב צריכין למד.ר ביחזר בם׳ם יסי הסםירה לופר תהללם נבוונה. נדי לזבוח עי־ז לכל םי» שערי תשונה הנ״ל־. שהם כנגד ם־ם יסי הספירד. שנד.ם אני צריבץ ^ 1£ ר\ מזוד&חינו ולשוב אליו ית׳, כדי שתא ית׳ ישוב אלינו בשביעות, ננחי׳ רדדה על הר סיני. )לקו״ט תניניא סי׳ ע* 0 : ןןףןף יום ראשון של ססח מסתלקת תיכף הד.ארד. הנדולד, שהאירה עלתו רק בהסדר הנדול, ואז צרר.־ן לחזור ולםד.ר עצמיט נהדרנה מבחינת הדסים הרעים שר.ם נחי׳■ זוד,מת מצריש הנאחז בנו. ועיקר הסהרד. מהדמיס הרעים תא עיי שיסבול נדוטת ושםיכות דמים הרבד. וייצתוק■ בשביל שיזכה לתשובה ולת־״קרב אל הקדושד. באסה שעייז םד.םך דם לדום ע־י שמקיים חם לה׳, ועייז יוצא מהמתרת פני אהי־ שנימי דם וזוכה לפני אהי׳ שתא נהי׳ אנא זמין למיתי נחי׳ תשונד״ עד שעייז נעשה נהי׳ אדם כמבואר בפנים, וכל זד. אנו עוסקין נימי הספירד, שמנינין עצמן לקבל התורה נשמעות שזר, עיקר קיום הויית העילס והויית האדם, שור, בחיי אנא זמין למיתי■ ועיב מקחכץ חחלד. עומר ׳צעודים להותת שעדיין לא זכינו לבתי׳ אדם הניד : ףק עדיין אט נבחי׳ בהסד. בחי׳ שעורים שתא מאכל בהמה. ואט מניפין השעורים לקרבן לריח לד.׳, ני אנו מכינים עצמיט לקבלת התרד. לעלות עי*ז מנחי׳ נד&ד, לנחי׳ אדס, גם עומר שעורים הוא נחי׳ בושה ושפיכת דמים, כי עומר שעודם היא נחו׳ מנחת קנאית של דסוסד, שצריכה לסבול בישר, נדולה אפיי לא נטמאה רק על הפאד,ד.סר.רד, לנד, ועיב מבואה נזוזדק שמנחת העומרתא בחי׳ בייקו דאשת מיל. היינו מחמת שבכל שנד, ושנד, צריכין אנחנו לדגין עצמינו מחדש לזכות לקבלת החודר״ היינו העיקר לקבל עיע מחדש קיום התורה שועא נחי׳ תשובד, על העבר ולקיים מעתד. בשליפות כל דהורד- ומחמת שעיקר התשובד. ודא בושר״ כי צריכין לסבול נדוטח הרנד. בשביל שיזכד, להתקרב אל הצדיק האמת, שעיח מכד, לחשובה ־שלימד״ אפי׳ ■ין רונת טח מאחרים צריך להתבייש מאד בעצמו על כל מעשיו עד שיהי׳ לו שפיכת דסיס ממש הרנה, כסאת׳ל העוקר ענירר. ומתבייש בה מוחלין לו. וזד. נחיי עוסר שע ור ים שאנו מכיישין עצמינו ומודים ומתידיס שעדיין דוסים אנחט בבהמד,. ובמו שנחמד, אין לה כח הדינור כך אין לנו פה להשיב רק לשמוע חרפוזינו ולשתוק נבחי׳ חם לה׳, וזאת הנושד, זד, עיק* תיקוניט ונזר. נבדקין ישראל. שטי שקלקל מעשיו אבל עכ*ם הוא מודד, על האמת ומתניייןזע*ז ומקבל עיע בדוטת ושדר בשביל שיזכה לחשובה אזי באמת נתתקן עי׳ז. מנ׳ש מי שתא מתר נאמת ואעפ״ב הוא סתנייש כעצמו על שאין טרדתו כתכלית השלימות, או על ^צר השנתו. אדתא זוכה עי־ז דתשיבה על תשובה ולהשנד, נחלה בכל טעס יותר, אבל מי שתא טמא נאמת ואיני מתבייש :.לל מזה, אדרבהתא חולק וסנזדי. ומבייש אנשי אמת, אזי יטולע׳י מנחת העומר כאין סומך. כמו הסוטה שנטמאה ולא רצתד, להתדות על עוונד.. חה כחי■

-- 85 of 97 --

ענין ספירה פה »י׳ tma נסי. דמעיס נחלים עהי׳ ביוםד.נ 8 תד.עוםר. כסו הסן וסנח־ינ וט ; סי r n r רמה יעוב נאסת אדרבא יזכהע״י הנפתד-עוסד v v n f . בי ע־י הנסח עוסר שעודים שהוא מאכל בהפר. עי־ז סנלין רסםרסםין ני סכודי ונ כי *{יסוה ססשלתו. שאפי׳ אס כבר נכנס בו רוח שסות ועבר עליו סה שעבר אעם־כ גס שס נסקוסו סלא ניב מכבודו ית׳. כי ליח אחר פנוי סני׳ כלל. .־אין שום יאוש בעולם כלל. ואדרבא כשהותר ומתנענע ממקום רחוק כזה לשו: אליו ית־. זד, עיקר הגדלת ככוח בבחי* כד אתא יתרו וכוי. אסתלק ואת־יקר שמא עלאד,. וזה שכתוב נזזזדק על מנחת העומר כי הוא בדיקו דאשח חיל. כי זהו עיקר הכדיהה וד.:סיון של בל אחד מישראל כשבא ל0 ד.ר א־ע מזור,מתו ולזנות לקכלת התורד. מחדש. בסד כלד ישראל שמפהרין אש בימי הספירה הקדושים רוסית לקבלת ד^ורד. בשבועות. אזי עקר הבדיקד. וד.נםיון אם יכול לחזק איע כהשי־ת בכל אשר יעבור עליו. רד,י■ איך שיד.״ אל יסתיר פניו סהעזי׳ת. ולהתותוקק אליו ולהתחנן לפניו בצעקה ובקשר, ותחנוניס יבוי, כי הרנה הינד. צריך לעבור על כל אחד נפי מדינתו. וע*כ סופרים אח־נ הימים לעוסר, כי זה יחע שאי אפשר לקפוץ בפעם אחת אל הקדושד. כשלימות. כי הבאל 0 ר.ר מסייעין אותו אוסרים לו המתן. שצריך להמתין הרבה כל אחד כפי עניט ובודאי בגל אלו היסים שצריך לד.מתין עד שמכר. ■לשליסות הקחשד. בתוך כך עובר עליו סד. שעובר. ובכל אלו הימים נתנסד. ונבדק סהשי־ת כבחי■ עומר שעורים. וזה נחי־ ספיחת העומר תיל. חיינו שצריך לספור ולמנות כל יום ויום ולד.משיך עריו חיות סכחי• עומר שעזריס שעיוזסמשינין דידעתל T ע ני סבל הגשמיות והבהמיות יכולין לשוב אליו יוד כי מכה*כ. שזר, עיקר הכנה וד.טד.רר. לקבלת התורי.. ני ימי הספירלי. הם בבחינת הבא לסהר ממיעין אוו^י אומרים לו תמתן, שצרינין להמתין כל ימי הספירד. כדי לקרתו ול 0 ד.ר עצמו כשלימות עד שיוכה לבתי־ קבלתד,הירד. בשבועות. לקויה הבה־םד,*נ : ןןףןך יום ראשון של פסח שנסתלק, הארד, ד,נדולר. הנא עליט סלמעלר. רק נאתעחחא דלעלא ע־נ צרינין להכין עצמנו לנחי׳ קבלת התורד. בשבועות עיי אתערותא דלתתא שלט. ומחמת שא־א לד.משיך התורה רק מי שזוכד, לדחי׳ דבורים חמים כגחלי אש, ע*נ צרעין להניא עוסר שעורים , ומבואר בכונות ני שערד. בנים־ כים סנצם־ך שד.ם בחי׳ ה׳ גבורות, בחייה׳ מוצאותד&ד״ וד.גבותת הם בחי־ אהו שזה כחי' דנמיים חמים כנחלי אש, ועיקרד&שבת הדבורים חמים זובין ע־י ההשתוקקות ונסופין אליו ית׳, ולקבלת התורד״ ואנו עוסדין לפניו ית׳ כאלם ולא יפתח פיו, רק אנו משחוקקין ומצפין ותולין עיניט אליו ית־ שישפיע עליט דכודיס המים כגחלי אש ולזכות עייז לקבלת התורד״ ועייז כעצמו נתעורדן עליט רחמי השי־ת ומשפיע מו דנוחם תמים בנחי׳ נאלמתי חסת החשתי מסוב וכר. ועייז כעצמו חם לבי בקרקי במעי תבער אש דברתי כל׳אודי חד. סוו בחי׳ חשמל ידרשו דדל עתים חשות עתים ממללזת. ונם iiT pI ומח אש ממלל^ כי דיקא עיי בחיי עתים חשות, ששותקין חחלד. ועומד״ לפניו כאלס ולא יפתח-פיו. עייז זוכין אחיב לדבורים חםים בנחלי אש, חד. ניב בחי׳ עו ^ שעוריםר.אנל בהמי. שהוא נח•־ העדר הדינור. ,שייז רייקא זובין להסשין רבוו־ם חסים ובו־ שזר. נ־כ כחי׳ עומר ש^רים ננ*ל, ואז סתחילין לספור הימים לעומר. שזד. בחי׳ השחזקקת ינענשים. וכבל יום מונים וסופרים עוד יוםא׳. ומשחוקקין ונסספין מאד לבא ולחנש ליזם החסשים ולזבוח לקבלת החורר. שממשיכין מתוך האש בשכמיד. בזד׳ ודבריו שמענו סחוך האש. שיב באמת נוד.גין נל ישראל לקיים מצרת ספירת העומר בהתעוררות

-- 86 of 97 --

פו ענין ספירה נחל ו3 ת r וקדו גדולה דהשייח סאד םאד. כנראה כחד׳*• הדז אנו זזנמו לדינמיןו נשליסות דבורים חמים כנחלי אש נחי׳ ני עזה כםות אהבה ועייו זובין לקנלות tfrnnn n pgs שני הוא כחי׳ ד^שובה שזוכיןע*י נושה וש״ד שסובלין בשביל וושובח נניל. ני זה עיקר שליטות ראשונה שאפילו כשרואה האדם שרחוק סאד מהשיית ופוסאתו עליו ססעשיו הרעים אעם״כ יחזקא*ע וינא לפני הצדיק שד 1 א נחי׳ סשה, בקידה והשתחדה דשאל על נפשו כפו ששאלו ארו האנשים שהיו טםאים לנפש האדם אנחנו טמאים וט׳. למה נגרע לבלתי הקריב את קרנןה׳ וכוי. כסו כן ישאל נ־א על נפשו מהשי־ת ומהצדיק האמת, אם נפשי מטומאה כמעשי הרעים אעפי־נ למה אנרע מלהתקרב להשי־ת לעסוק בתורה ולהתפלל ולחזור כתשובה שלימה וכי אגדה תקוותי חיו הלא אין מעצור לה׳ לועשיע נם לטמא כסוני, ני, היפלא מה׳ דנר, הלא רבים רחמיו וחסחו עד אין חקר. ואז בוודאי ימצא לו השי־ת תיקון ויודיע להצדיק מד. שיעשד. לצורך תיקון נפשו, כמו שד.ודיע אז לסשד. תיקון פסח שני שדייא פליאד. גשגבד. לעשות קרבן פסח שלא כזמן הנאולה וד.םםיחד, כלל. רק השיית ברחמיו גילוי. הסוד הנפלא הזר. למשד. ע״י שאלת הטמאים דייקא. ובזר. הורד. לנו דרך התשזבד. כי אין שום יאוש בעולם כלל. ני אעם־י שעבר זמן של עיקר התיקון ואנחנו טמאים במעשיט. עדיין יש תקוה אפילו שלא בזמנו. כי יש תיקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותט גם עתד. ובכל יום דום ובלבד שלא נ־יאש עצמינו מצעקה ותפלד. ובקשד. וחיפוש אחר כבודו ית׳ בבחי׳ איד. מקום כבודו. חד. בחי׳ ספירת העומר שסופרין ומונין הימים ומחפשין ככל יום ויום מימי הםפירה אחר כבודו ית׳, חד. בחי׳ ל*נ בעמר נחי׳ הלולא דרשניי דל שנסתלק אז. ני בכל שנד, ושנד. ביום הלולא חלי׳ עולה למעלד. יותר ויותר ^יקר כל העליות הם לבחי׳ איה. וכל מד. שעולד. יותר הזא מםשיך הארד. יתירד. לזד, העולם. שעי־ז יש לנו כח ביותר לבקש ולחפש אותו ית» תמיד עד שנם אנחנו נזכה למוצאו ולא נשכח אותו ותורתו וסצותיו לעולם. בבחי׳ כי לא תשכח מפי זרעו. שסחמז בזד; שבזכות רשכיי לא תשתכח התורד. כמו שועטיח לנו שבזזד,ד דא יפקון סן נלותא כמבואר במ׳א, ני אפילו כשנופלין למקומות הרחוקין מהקדושד. מאד שזד. נחי׳ שכחת התורד. אעפיב עיי שאין מיאשיןא*ע, רקשואלין ודו דש ין ופחפשין משם את כבודו ית׳ .:בחי׳ א T. מקום כנודז. עי־ז יכולין לזכות לעלות לבחי׳ הסאמר סתום דנראשית שד.וא בחי׳ איד. בתכלית הקדושד״ והכל נכח הצדיקי האטת. שד.ם בהי׳ ר שמעק בן יוחאי ותנידו, שזכו לעלות ולד.שינ את נחי׳ המאמר סתום הנ*ל בתכלית הקדושה העלחנה על שזנו להמשיך משם סתרי תורה ורזין נפלאים בחיי השבדן אנפ^ שנתיקונים שנילד. הרשניי דע־א על תיבת בראשית שבמאמר סתום הנ־ל,. חד. בחי׳ מעלת ההליכד. על קברו הקדמז ושאר קנד צדיקים, כי הצדיק הנחל עולד. לשםם T וממשיך משם האדות נפלאות ותיקונים נפלאים עתד, ניחזר כי גחלים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן. וע? עתד. אחרד&תלקותו שעולד. לשם נעל־ד. נפלאד. לעילא לעילא. דכ הכל יכולים לדחתקן על ידו. וע׳נ שם על קברו הק׳ יכולכ*א לדחתקן אפילו הגרוע שננחעים. אם חכד, לבא לשם בחייו דנקש ויתפלל שם על תיקון נפשו. כי שם מאיר זד. הדרך כיותרע׳י הצדיק שעלה לשם כתכלית העליר. כדל׳ וע*כ כל ד^יושות וכל התיקונים נמשכין משם, ווה בחי׳ גודל עוצםד׳שמחד. בהלולא דרשניי ובפדט על קברו הקחש, כמבואר בפנים. )לקדד. הל׳ נכיית חוב היתומיםד,ינ ובהלכוח נדקין היב( ונשאר מקומות עיי־ש :

-- 87 of 97 --

תפלה נוראה לימי םפ T ה פז פספר לקוסי תתלות• מלא רחמים זבנו לצאת מגלות נמנרים ומכל הגליות של הנפש והגוף אשר כולם מכונים בשם גלות מצרים, זכני שאזכה לטהר ואכך ולגלות כל המ״ט שערי תשובה על ידי אמירת תהלים הבולל את כל שמות בני ישראל הבאים מצרימה שיש בהםמ״ט אותיות כנגדמ״ט שערי תשובה, ועל ידי זה תוציאני ממ״ט שערי טומאה ותכניסני בתוךמ״ט שעדי קדושה, ותוציאני ממיצר הגרון, שלא יהיה נחר גרוני, כי כברש-אתיך ממיצר הגרון הרבה, הוציאני למרהב, וזכני והעלני מבחינת ארץ מצרים ממיצר הגרץ, עד שאזכה להרחיב פי ואתה תמלאהו בכל טוב אמתי ונצחי, באופן שאזכה להתקרב ולשוב אליך בתשובה שלימה באמת בכל לב בגוף ונפש וממון, השיבני ואשובה בי אחה אלהי, השיגנו אביט לתורתך וקרבנו מלכנו לעמדתיך והחזירנו בתשובה שלימה לפניך׳ בי אתה צופה לרשע וחפץ בהצדקו, ורוצה אתה בתשובה, כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה, ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב מיד תקבלו, תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש, ותאמר שובו בני אדם, שובנו אלהי ישענו והפר בעמד עמט, השיבנוי-י אליך ונשובד, חדש ימינו כקדם•. רבש׳ ע זכור רחמיךי״י וחסדיך כי מעולם המה, זכור נא החסד הנפלא והטרא אעזר עשית עמנו, אשר הוצאתנו ממצרים בכח גדול וביד חזקה׳ וגלית לנו אמתת אמונת אלד׳ותך באור גדול ונפלא ונערב, ועשית אותות ומופתים גדולים ונוראים, כדי לגלות אלד׳ותך ואחדותך וממשלתך אשר בכל משלד״ ומאז׳ קרבת אותנו לך לעם קדועז ור׳וצאת אותנו ממ״ט שערי טומאה, והכנסת אותנו במ״ט שערי קדושה, שועמ*ט שערי תשובה הכלולים במ״ט אותיות שיש בשמות שבטי יה, וברחמיך הרבים צוית אותנו לספור כנגד זהמ״ט ימי הספירה, כדי לטהר נפשות עמך ישראל מזוהמתם, למען נזכה על ידי מצות ספירת העומר לצאת מטומאה לטהרה, לצאת ממ״ט שערי טומאה ולכנוס כמ״ם שערי קדוקזה׳ רבש״ע מלא רחמים, זכנו בחסדך העצומים לקיים מצות ספירת העומר בזמט בקחשה גתלד׳ ובד׳תעודרות נפלא ונורא, שנזכה להתעורר על ידי קדושת מצוה טדאה הזאת לקווב אליך באמת׳ ולצאת מכל טומאותט׳ לבער מקרבנו כל מיני טומאות וזוהמות שנדבק בנו על ידי מעפונו הרעים, רבש״ע רבש״ע׳ הושיענו בבל מיני יקוועות כי אתה יודע הכח של כל מצוה ומצוה, כמה גדול כחד׳ לד׳וציא אותנו ממקומות שנפלנו לשם בעוונותינו הרבים ולקרבנו אליך, ובפרט מצוד׳ הזאת של ספירת העומר, שד׳יא הכנד׳ לקבלת התורה׳ שהיא תחילת התקרבות ישראל לאביהם שמומים, אשר נתת לנו מצוד, הקדועזה הזאת כדי לצאת ממ״ס שעדי טומאה ולכטס למ״ט שערי הקדושה, זכני במקום שאני שם עכשיו, שאזכה לקיים

-- 88 of 97 --

פח תפלה נוראה לימי ספירה מצרה הזאת בתכלית השלימ־ת האפשרי לאיש כערכי לקיים מצו־ ־זאת, ואתה תמלא רחמים עלי, ותעזרני והושיעני על ידי זה, ותוציאני מהרה מטומאה לטהרה, מחול לקודש. מיגון לשמחה משיעבוד לגאולה ומאפיה לאור גד-ל, עד אשר נזכה בתג השבועות הקדוש ביום החמשיס. שאתד, תשוב א־ינו. ותפתח לנו שער החמשים הקדוש, ותשפיע עלינו רחמים גדולים וחסד עליון משם. באופן שנזכה לתקן הכל ולשוב אליך באמת תמיד: רבש״ ע בלעדי ארזה אתה הורני- כי אני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך, ואם אמנם בעוונותי הרבים פגמתי וקלקלתי הרבה במה שידעתי שהוא נגד רצונך, כי חטאתי עוויתי ופשעתי הרבה בכל יום יבכל עת ובכל שעה מנעורי עד היום הזה, ופגמתי וקלקלת־ הרבה מאד, עם כל זה. ברחמיך הרבים גלית לגו על ידי צדיקך האמתיים, כי אתהי״י אלהי גדלת מאד אשר אין אנו יודעים כלל, כי לגדולתך אין חקר, אשר אפילו נפילתנו איך שנפלנו כל אחד ואוזד להיכן שנפל אף על פי כן גדולתך שגבה מאד, אשר יש ענין ששם נשתנה הכל לגמרי לטובה, כי אין אתנו יודעים עד מה, ועל זד, לבד אני נשען ונתלה ונסמך עדיין, כי חסדיי״י לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם: מל ארח מים זכני להרבות באמירת תד,לים בכוונה גדולה ובהתעוררות נפלא בלב שלם, עד שאזכה שתשפיע עלי בכל עת הארה וקדושה גדולה משער החמשים של הקדושה שהוא כולל כל שערי קדושה, באופן שתוציאני מהרה מכל החמשים שערי טומאה ותכניסני לכל החמשים שערי קדושה, כי אין לנו על מי להשען כי אם עליך אבינו שבשמים, כי לית אתר פנוי מינך, עזרנו נא מעתה והושיע 1.ו ישועה שלימה כנאה לך, באופן שאזכה להתחדש לגמרי, שאעזוב דרכי הרע ומחשבותי הרעות לגמרי ולא אשוב עוד לכסלה, לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי, ואזכה מהרה על ידי אמירת תהלים לבא ולהגיע להאות והשער של תשובה השייך לנפשי כפי שורש נשמתי במ״ט אותיות שבטי יה, באופן שאזכה לשוב אליך באמת ובלב שלם. ולעבדך באמת ביראה ובאהבה בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, השיבני ואקזובה כי אתה אלהי, השיבנוי״י אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניךי״י צורי וגואלי, אמן ואמן : תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

-- 89 of 97 --

מועדיה׳ שלש רגליםו « ע ״י השמחה ב»לש רגלים זוכץ לאור השנים, ועי״ז ממיין את השכל דקז־ושה, שעל ידו באים להשגת אלקות : )לקו״ם שם סי׳ למד( ) 0 עי דף השמחה הוא מן המצוות, ועיקר השמחה הוא בלב■ כי כל חד בשום פה דמשער בלביה נחלת הבורא ויחודו ואחדותו ית*ש ראוי לו לשמוח מאד בכל מצוה ומצוה שעושה שזוכה לעשות רצון השי״ת הבורא היחיד הקדמון הנצחי ית״ש לנצח, ועיקר השמחה של כל המצות שעושין בכל השנה הם מתקבצין יחד בשלש רגלים, וזהו השמחה של יו״ם, כי אז מתקבץ ומעורר השמחה הקדושה הזאת של כל הנקודות טובות של כל המצות שעושין בכל השנד״ וצריך כל אחד להתגבר מאד להמשיך על עצמו השמחה הקדושה הזאת של המצוות שהוא שמחת יום טובבכל השנה כולה, מכ״ש וכ״ש ביום טוב קודש בעצמו שאז חייבים לשמוח מאד. כס׳ש ושמחת בחגיך, כי אז מתקבץ יחד השמחה של כל המצוות אשר אין שיעור וערך לשמחה הזאת כאשר יבין כל אחד בלבו כנ״ל : )שם( סג ולה להנצל מגדלות לכבד את הימים טובים ולקבלם בשמחה וחדוה ולעגגם במאכל ופשתה וכסות כראוי כפי יכולתו : )שם סי׳ קליד.( יי' כש מק בל יו״ט כראוי, הוא בחי׳ הקבלת פני רבו ברגל, אף אם הוא רחוק מרבו כמה פרסאות, וכן להיפך אם הוא מקושר להצדיק יוכל להרגיש קדושת יו*ט. ועייז הוא מעלה מלכות דקדושה כבין הקליפות ונוסי מלכות הרשעה ונתבטל כח מלכות העכו׳ים : )שם( ®ייב יי ״ ט צריך לשוב בתשובה מתוך שמחה, כי בכל הימים טובים העולם נידק כשארז״ל בארבעד, פרקים וכו', עיב צריכין אז לשוב בתשובה, ועי״ז יוצא מלכות דקדושה מבין הקלישותמ ״ 5 ומקרב את הגאולה: )שם( )ו( טי שהולך ונחלק ונושל והעילסש.ו 1 ןין ממנו והוא מתבייש שי״ 1 כל זה בא לוע-י ששגם בשמחת יו״ם ; )שט סי׳ רל״ה( )0 ע״י כיבוד שלש רגלים בראוי במאכל ומשתה ובגדים גאים נשי יכולתו ובקדושת וסהרת המהשכה ובשמהה וב^מ לב וכיוצא בזה שאר עניני קדושת ושמחת יו*ט, עי׳ז זוכין לדעת אתה׳ ולהמשיך הדעת אל הלב, ועי״ז סתקנץ שלש מדות רעות שהם עיקר הכל וחם תאות ממון ותאות משגל ותאות אכילר״ כי בכל רגל נתתקן מדרי אחת משלש מדות הנ*ל. היינו בססח נתתקן תאות מ«ון, בשבועות גתתקן תאות משגל, בסוכות נחתקן תאות אכילר״ ע״כ צריך ליזהר מאד לכבד מאד את השלש רגלים כדי לזכות לצאת מג׳ תאוות רעות הנ״ל, שכל עיקר היהדות תלוי בתיקוןג׳ תאוות אלו, ועי״ז זוכין להשפעת הנבואה ולתפלה כשלימות ולרסואד• ולהתנוצצות משיח וכו׳, עד שזונה שתתקיים ממשלתו על המלאכים אשר בשביל זה נברא איש הישראלי, ומן עיקר התכלית וסוף של ישראל: )לקו״ת סי׳ א׳ )ח‘ יו ״ ט קודש קורא ומכריו ומגלה את הרצון שהכל כרצונו ית׳״ושין שום חיוב הטבעי כלל, כי בכלמ״ט ויו׳ט עשה השיית עמנו אותות נוראים שהם היפך הטבע, כפסח יציאת סצריס שהוציאנו ממצרים באותות נוראות, בשבועות מחן חורה שנתן את התורה באותות נוראות, בסוכות היקף ענני כגוד, שע״י כל אלו האותות והמוםתים טראיש שעשה עמנו בכל השלש רגלים נתגלה שהכל ברצונו ית׳ לכד, ואץ שום חמב הטבע כלל׳ אן צריבין להטות אזנו ולבו »יםב

-- 90 of 97 --

מועדיה• שלש תלים היסב לשמוע קול הקריאה הקדושה הזאת כפו כן זוכה לשסחת יו״ט, וכל זה זוכין■ יעי״ז זוכין לשמחת יו-ט, כי כל אחדע*י צדקה, )ע׳ עדקד!( ע»כ *ריבין כפי מה שזוכה לשמוע בלבו קול הקריאה להרבות בצדקה קודם כל רגל כדי לזכווד הנ״ל של יו״ם שהכל ברצונו יתברך לבד, עי״ז לשמחת יויט בשליפות ; )שם סי׳ ד•( מהדורא בתראא( ע ״ יו״ם שהוא התגלות הרצון על ידי זה נעשה יראה : )שם( תע ובת שלש תליםה ענת דדבר משה את מועדיה׳ אל בני )ל1( H D 0 הוא בחי׳ ההגלות הרצון בכלל לידע שהכל מתנהג רק ברצונו ית׳. ובשבועותע״י קבלת הפורה מי״ז זוכין לקשר כל הרצונות לרצון השי״ת שהוא שורש הרצון. חבל אעפ״י שקבלנו התורה בשבועות חזרו וקלקלו •הערב רב בחשא העגל וכ״ז הי' ע״י שהשילו ספק ברצון כמבואר במ׳א, ועיקר התיקון לזה הי׳ בארבעים יום שמר״ח אלול מד יו״כ שהם ימי רצון, וגמר תיקון ימים נוראים הוא בסוכות. שאז נתרזק הרצון. ומרמת שעיקר התגלות הרצון וחיזוק הרצון הוא על ידי צדקה מל כן צריכין להרבות ברגלים בצדקה )ברכת השחרה׳ ה אוח מג( : )כ( הג ימל רגלים הס כנגד הגימל אבות שהם בחי׳ הגימל נקודות היינו הנקודה שכ*א צריך לקבל מני' ובי׳ שתתעורר נקודתו הניובה על ידי הפלה ושיחה בינו לבין קונו. והנקודה שצריך כל אחד לקבל מחבירו הנקודה שובה שיש בחבירו וכולם צריכין לקבל מהצדיק שהוא נקודה הכלליות של כל ישראל. )נשיאת כפיםה״ה אותיב (: )נ( מה שתלתה התורה כל השלש רגלים בזמן תיקון התבואה, ססח בזמן האביב. שבועות בזמן הקציר. סוכות בזמן האסיך( עיין פסחוס׳ אות לה : ישראל. שלש רגלים תחוג לי בשנה. )י( בי 1 ם שוב נמשך השפעת הנועם העליון שמשם עיקר שמחת מס שוב. ופלק חייבים לעלות לרגל לביהמ״ק ששם עיקר השפעת הנועם הנ״ל. ובחון לארן ששם אחיזה החובלים וצריכים לתקנם מל ידי הנעימים על כן צריכין לעשות שני ימים לובים מספק. כי תיקון החובלים שהם בחי׳ מוהין של חון לארן בחי׳ מחלוקק הוא דייקא מל ידי מחלוקת שבקדושה שמשם כל הספיקות והקשיות כמבואר בפנים. גס כי כמו שעישין שני ימים שובים מספק כמו כן צריכין להאמין בכל הצדיקים מהפק ולא יבלבל אותו המחלוקת שביניהם שזה בחי׳ חובלים. מאחר שכולם מזהירים אוחו לקיים תורת משה שבכתב ושבעל פה. טל כן צריך להתדבק בכולם כל זמן שלא זכה לידע בבירור ולהבחין למי להתקרב ביותר. ועל כןע*פ רוב עיקר השמחה בחון לארן הוא ביום שיב שני. כי זה עיקר שלימות השמחה כשנתחקנין גס החובלים על ידי הנעימים. וזה נעשה בחון לארן על ידי שעושין יום כיזב בני, ועל כן בארן ישראל ששם שופע הנועם כי מוחין של ארן ישראלהס בח״ נועם על כן אין עושין שם רק יום שוב אחד כדינא. רק ראש השנה שאז עיקר השפעת הנועם. ואז באים ביותר החיבליס לההחקן שזה

-- 91 of 97 --

תעזובוז שלש רגליםה שנה שזה בחי' סוקןז הדירם של ראש השנה. )עיין אלולר״ה וכו׳ לב( ופל כן מוכרחים נםנ אח ישראל לפשוח ראש השנה שני ימים מחמת םפק כדי לתקן גם החובלים כנ׳ל. )תפלת המנחה הלכה ואו אות יב( : )הא( מה שביום פוב מותר מלאכת אוכל נפש. וכן מה שמבואר בכתבים כי ביום טוב מקבלין האור בלי לבושין. פיין שבת אות פא פב ופ״ש פוד פטצ צא צב : )ואי( כל המלאכות שבששת ימי החול נמשך טל ידי פגם הדעת שפל ידי זה התפלה בבחי׳ דין. ועל ידי זה בא לו הפרנםה בטדחות ויגיעות כי הפרנסה כפי התפלה. ושבת הוא בחי׳ שלימות הדפת ופלק אין בו שום מלאכה אדרבא מני׳ מתברכין כל שיתא יומין. וימים .טובים שהם השלש רגלים. הםג' כ כנגד גימל מוחין גימל מיני רחמנות גימל תפלות ביום. טל כן אסורים בהםג׳ כ כל המלאכות . אך אך על פי כן מחמת שכולם הם זכר ליציאת מצרים שהי׳ העיקר עיי תפלה בבחי׳ דין וגם כל הנסים ושידוד הטבע שנעשה בשלש רגלים כולם נמשכין מבחי׳ התפלה בבחי׳ דין של הבטל כח הגדול בעי״זגשבר ונתבטל הטבע ששרשה בבחי׳ רץ ונעשה ניסים ומופתים בגיולם. נמצא שביום טוב אז התפלה עדיין קצת מבחי׳ דין, וזה בחי׳ ומפני חטאינו שאומרים אז שמזכירין קצת החטאים שהם בחי׳ דין :י כל הימים טובים הם יתי דין קצת כמו שארז״ל בארבעה פרקים העולם נידון בפסח מל התבואה וכו׳. ומחמת שהתפלה אז בגחי׳ דין קצת על כן יש בו איזה מלאכית שהם מלאכת אוכל נפש. רק שהנילאכותהם בקדישה ואין לסט״א שום אמתה בהם. רק אדרבא מוציאין על ידן wvw והקדושה שבלעה הסט״א מהל״ט מלאכות של ימי החול. כי מלאכת אוכל של יום טוב הוא בחי׳ התפלה הק׳ של הבעל כח הגדיל שעל ידה נכנעת הסט״א לגמרי )הלכות יום טיבה״ג( : )יין( יום טוב הוא בחי׳ שלימות לשון הקודש. ועיקר שלימות לשון הקודש הוא על ידי תיקון לשון תרגום שמכניעין ומפ ייין הרע שבו ומעלין הטוב שבתוכו ללשון הקודש. וזה בחי׳ חול המועד כי הוא כלול ומעורב מבחי׳ חול ומבחי׳ מועד ועל כן מקצת מלאכות מותרין בו ומקצת אסורין. ודבר זה נמסר רק לחכמים שהם יבינו איזה מלאכות לאסור או להתיר. כי תיקון לשין תרגום שהוא בחי׳ נוגה ששם עיקר הנסיון והבחירה שלכ״א זה מוטל על החכמים שהם בחי׳ תורה שבעל פה ששה סדרי משנת שעל ידם מבררין ומתקנין בחי׳ לשון תרגום הנ״ל. גם קדושת יום טוב הוא בחי׳ התלמיד חכם בעצמו שכבר זכה לנצח המלחמה בשלימות וזכה לשמירת הברית ושלימות לשון הקודש הנ״ל. וחול המועד הם בחי׳ התלמידים המקורבי׳ אליו שהם אחוזי חרב עדיין ללחום מלחמתם מל ידי תיקון לשון תרגום. )ה׳ חול המועד הלכהא( : )חית( יו □ טוב הוא בחי׳ תשובה כידוע. וזה ידוע כי דרכי התשובה הוא שבחחלה מקרבין אותו מלמעלה ואחר כך מרחקין אותי ויש לו ירידה ונופל למקומות הרחוקים. ואזי צריך להתחזקא׳ ע בכל מה שיוכל ולא יניח עצמו ליפול לגמריח׳ו. ואזי הירידה היא תכלית העליה. כי זוכה להעלות הניצוצות הק׳ שתם בחי׳ דברים אבודים שמלובשים שם במדריגות הנמוכות שנפל לשם וזוכה לחזור ולעלות אל הקדושה במעלה יתירה וזה בחי׳ חול המועד שהוא אחר התקרבות הראשון של הימים ראשונים של יום. טוב. אזיי יורד ממדריגתו קצת. ואז צריך ליזהר כי אף על פי שהוא עכשיו בבחי׳ זנפיק כי נפל וירד מקדושתו לבחי' חול. אף

-- 92 of 97 --

תע ובת שלש רגלים העזנה מל פי כןצ דך לקדש מלמו שם גם כן בקדושת מועד שזה בפי' ח1ל המועד שאסור במלאכה ולא התירו לו אלא מלאכת דבר האבד הייגו כי צריך לידע ולחזקא׳ ע כי אין זה ירידה גמורה בחי׳ חזל גמורח״ו. רק פכש־ו הזא גס P גבחי׳ מועד ויום ניוב ולא ירד ממדריגתו רק בשביל להעלות דברים האבודים הנ׳ל. ואזי כשמקדש את גפילתו בקדושת חול המועד כנ*ל אזי חיזר לעלות לקדושת יום עוב בתוספת מרובה בבחי׳ ירידה תכלית העליה. וזה בחיי ימים האחרונים של יום טוב שמאיר בהם תוספות אור מבית־ם הראשונים שזה בחי׳ מה שבשביעי של פסח הי׳ קריעתי׳ם סוף וזכו כולן להשגות גדולות כמארז״ל ראתה שפחה מל הים וכו׳. וכן בשמיני עצרת אז עיקר השיעשועים והתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים כמובא בדברי רז״ל )שםה׳ ב(: )מית( עי קר קדושת יום טוב הוא התגלות הרצון שמאיר ביום טוב על ידי החכם הדור שמקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחי׳ קדושת שבת שמאיר בו רעוא דרעויין. ומל כן עיקר קדושת יום טוב תלוי בחכמי הדור כמארז׳ל אשר תקראו אוהס וכו' כי חכמיה דד יש להם כח זה לקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בסי' שבת. וטל כן נקרא שבת תחלה למקראי קודש. כי המקרא' קודש שהם בחי׳ התילוה הרצון מקבלין קדושתם משבת כנ״ל. ואז כשנתגלה הרצון אין צר־כין לעשות שום עסק ומלאכה כמבואר בפנים, וזה בחי׳ איסור מלאכה ביום טוב. ומחמת שעיקר התגלות הרצון והכנעת מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע הואע׳י צדקה על כן נצטוינו ביותר ליתן צדקה ביום טובכ׳ש ושמחת לפניה׳ וכו׳ והגר והיתום והאלמנה. וכן מבואר בזוה״ק גודל החיוב לשמח לב העניי׳ ביום טוב על ידי צדקה והכנסה אורחים. וכל זה בשביל התגלות הרצון הנ״ל שצריכין להמשיך ביום סוב כנ״ל) שםה״ג( : )ייד( לפ עמ ים אחר שמכניעין מצח הנחש ומגלין הרצון על ידי צדקה. אזי חוזר ומתגבר מצח הנחש ורוצה להטיל ספק ברצון. ואזי צריכין לחזור ולהכניעו על ידי צדקה. ואז דייקא עיקר גמר התיקון והעליה של אלו הנפשות הק׳ שנפלו גס כן להטעיות והמבוכות של חכמת הטבע. וזה בחי׳ קדושת יום טוב ראשון שאז נכנע מצח הנחש חכמת הטבע ונתגלה הרצון, וטלק אסורים בו כל המלאכות אך מחמת שצריכין עדיין לתקן ולהעלות גס אלו הנפשות הנ״ל. על כן נותנין לו בכוונה כח קצת לחזור ולהתגבר להטיל איזה ספק ברצון שמשם שורש נפילתן של אלו הנפשות הנ׳לט״י בחי׳ הספיקותמ ״ ל וזה בחי׳ חול המוטד שהתירו בו מלאכת דבר האבר. כי אז זמן הפסק שעוסקץ לתקן הנפשות האבודותמ״ ל על ידי שחוזרין ונוהנין צדקה שעל ידי זה מכניפין שנית מצח הנחש. ונתגלה ונתחזק הרצון על ידי זה בבירור גדול. וזה בחי׳ ימים אחרונים של יוס טוב)שם( ; )יא( עי רר עבודחינו בכל השלש רגלים הוא להעלות את המלכות שהוא בחי׳ התפלה מן הגלות. ועל כן נמשכין ברגלים סלח מוחין שעל ידי זה נתתקניןג׳ התאוות שהם תאות ממון ותאוח משגל ותאות אכילה, ועי״ז נבנית היראה בשלימות ונמשך השפעת הנבואה ונגאלת החפלה■ אך מחמת שיש עדיק גימלע סדות המפסידין עבידת התפלה שהם עבודה זרה שהוא בחי׳ פגם אמונה וגילוי עריוש שהוא בחי׳ פגם הברית ושפיטס דמים שהוא בחי׳ ביזוי אגשים שאינם מקיימי; מה שאמרו רדל אל תהי בז לכל אדס. ואלו הגימל עבודות הס בשרשן הכל

-- 93 of 97 --

ת עזובת שלש תלים שגהה הנל אחד י1 ס גימל חאווהמ ״ ל כי שאות ממזןופ טדה זרה שהזא פגס אמונה הכל אחד וכן חאות אכילה עם פגם ביזוי אנש*ס הכל אחד כמכואר כפנים. אך אף טל פי כן נראין כשתים. אבל פאות משגל עם פגה הברית אף על פי שבאמת נם הם הם שני דברים ממש כמובן בפנים שאחר שנתתקן תאוות משגל בכלל תיקון הגימל תאוות הנ״ל פד שפל *די זה נגאלת התפלה אף מל פי כן צריכין לתקן שוד גימל עבודות הנ׳ל ומובן שרצונו לומר פגם הברית בדקות גדול מאד. אף טל פי כן תאוות משגל ופגם הברית נראין להדיא כאחד. וטל כן במוח שמתקנין תאוות ממון יש הול המועד באמצע כי צריכין לתקן עוד פגם אמונה שזה בחי' מה שנאמר בקריעת ים סיף שהי׳ בשביעי של פסח ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. בסוכות נתתקן תאוות אכילה שעל ידי זה נתתקן בחי׳ הכבוד לקדושה. אבל צריכין לתקן עוד פגם ביזוי אנשים. על כן יש חול המועד עד שבשמיני עצרת ושמחת תורה נתתקן גס זה. וטל כן נוהגין לעלות אז הכל לקרוא בתורה ששם עיקר הכבוד דקדושה כי אין כבוד אלא תורה ובזה אנו מראין שנתתקן פגם ביזוי אנשים. כי אין אנו מבזין שוס אדם. רק אט חולקין כבוד לכל אחד מישראל כי אפילו הפחות שבפחותים מישראל אסור לבזותו פי יש לו חלק בהתורה ששס עיקר הכבוד כנ״ל. אבל בשבועות שנתתקן תאוות משגל שבאמת הוא בחי׳ אחת עם תיקון הבריתע״כ הוא רק יום אחד ואין בו חול המועד מאחר ששני התיקונים שצריכין לתקןט נראין כאחד כנ׳ל )שם הל׳ ה׳ בהשמטות( : )יב( מה שלריכין לגלח ערב הרגל 9ד קומת אדם וכו׳ אות יוד : )יג( שלש רגלים הם כנגד גימל עליות שיש להשכינה כביכול בשעת יחוד. היינו חיבוק נישוק זווג וכל זה נעשהע׳׳י הצדיקים הגדולים כמבואר בפנים. פסח הוא בחי׳ חיבוק. שבועות הוא בחי׳ נישוק. סוכות ושמיני עצרת הוא בחי׳ זווג. וזה גם כן בחי׳ השלשה אבות שכננדס הס השלש רגלים )ה' ראשית הגזה״ה ואו זיין( : )יי( שלש רגלים הם בחי׳ תלתא בק שהם בחי׳ כלליות הגוונין שזה בחי׳ פניה׳ שנתגלין כביכול בשלש רגלים בחי׳ שלש פעמים וכו׳ את פניה׳. ועי׳ז נכנעין כל הקליפות והדמיונות שבכל המדריגות. ועל כן נאמר בהם ולא יראו פני ריקם. כי עיקר התגלות הגוונין שזה בחי׳ הגוונין עלאין המלובשין בכסף וזהב הוא על ידי צדקה שהוא בחי׳ קרבן כמובא )הלכות מאבד ממון חבירו הלכהב׳ אוח מית( ; מועדיה׳ פסח )א( ׳ י 5 ןיני םן הם ימי תשובה כמו תשרי : )לקו׳׳ם סי׳ ם*ט( )ב( ניסן הוא בחי׳ תיקון הברית וע״י שמחה פמשיכין קדושת ושמחת ניסן בכל השנה כולה, וווכין לתיקון הברית ולהנצל ממקרה לילהח״ו : )לקו״ת סי׳ ה׳{. י® הה נדה של פסח הוא תיקון הברית, ע־כ אומרים ההגדה בקול רם כי הקול מעורר הדעת. ועי״ז זוכה להתגלות הדעת וזה עיקר הגאולה כי גלות מצרים היה על פגם הברית שהוא פגם הדעת, גם היין של ארבע כוסות הוא תיקון הדעת ^שהוא בחי׳ תיקון הברית i )לקו־פ סי׳ כ•( יי ‘ בפשה צועקין בתפלה : ושם סי׳ ר״א

-- 94 of 97 --

מועדיה׳ ספירה ושבופות ססע ״י mow סורים בהסחאת כף וריקודין עי-ז זוכין לקיים רצות מסירת העומר בשליפות ועי״ז זוכין לקבלת התורה בנגלה ובסתר : )לקו*ם סי׳ יו״ד( וב( סה שהעולם סדברים בכל ימי הספירה הם מדברים רק מהספירה של אותו היום, ומי שהוא מבין יוכל לשבוע ולידע ואת, אם יטה אזנו היטב לטיסירי דבריהם, ישמע שהם מדברים רק מהספירה של אותו היום : שם סי׳ קפ״ב( )גן 3 (״^ ימי הספירה הם כנגדמ״ם שערי תשובה, שהם כנגדמ׳ם אותיות שבשמות השבטים, שע״י אלו האותיות והשערים אנו צריכין לשוב בתשובה אליו ית׳, ושבועות הוא בתי׳ שער ההמשים שהוא בהי׳ התשובה מה שהוא ית׳ צריך לשוב בתשובה כביכול, דהיינו שישוב אלינו ברחמים, וכל אלו השערים זוכין להגיע אליהן ולפתחן עיי אמירת תהליםע׳ תשובהר״ג( ע״כ צריכין לתהר ביותר בפ״ם יפי הסיירת לומר תהלים בכוונה כדי לוכותע׳׳י תהלים לכל שערי תשובה הנ״ל שהם כנגד ימי הספירה שבהם אנו צריכים לטהר מזוהמתיגו ולשוב אליו ית׳ כדי שהוא ית׳ ישוב אלינו בשבועותמ״ל ; )לקו״תסי׳ ע״ט ייט בי לת המקוה בשבועות הוא חסד עליון ורחמים גדולים ודעת נפלא מאד, כי שבועות הוא שכל דק ועליץ וגבוה מאד שהוא חסדים ודחפים גדולים מאד, כי הרחמים הם כסי הדעת כמ״ש במ״א אשרי הזוכה לקבל קדושת שבועות בפרט המקוה של שבועות שהיא סקור• של שער החמשים שמשם נמשך הקדושה והטהרה עי ישראל או : )לקו״ם סי׳ נ״ס <״ בש בו עות מקבלין התורה ואו יכולין לקבל חיות חדש ולהמשיך רפואה להריאר■ : )שם סי׳ רם*ח : מהדורא בתרא W המ חש בות זרות והרהורים רעים הם בחי׳ סטרא דמותא בחי׳ חמץ, וכשהמחשבות זרות הנ״י רודפים אחר המוח ליכנס בו והאדם גוער בהם ועושה מצה ומריבה עמהם ואינו מניח אותם ליכנום לתוך המוח. עי״ז ניצול מבחי׳ חמץ סטרא דמותא. וזוכה לקבל מוחין גדולים שהם בחי׳ מצה, בחי׳ חיים )וממילא מובן שמצוות ביעור חמץ ואכילת מצהיבפסח מסוגל לזכות לכל הנ׳׳ל( : )ב( המ חל והת שיש בין הצדיקים ‘ השלמים. הואג״כ רק בשביל זך. בכדי לגרש סטרין אוחרנין דלא יתקריבו למשכנא דקדושה. וע״ב זה המחלוקת שביניד.ם היא בחינת מצה הנ״ל : )לקו״מ סי׳ ה׳( )ג( הד יב ור הוא התגלות הדעת כמ״ש מפיו דעת ותבונה, ובמצרים שהי׳ הדעת בגלות היד. גם הדיבור בגלות וכשיצאו ממצרים שיצא הדעת מהנלות יצא ונפתח גם הדיבור אז נתפשט נאמנותו ית׳ וניכר שהוא נאמן מבטיח ועושר..חסד לאוהביו וכו׳ כי החסד ורחמים תלוי בדעת : )שם( )י( הש לום תלוי בדעת, ומחלוקת הוא היפך הדעת, אך יש מחלוקת שר.וא לש״ש שהוא באמת דעת גדול מאד ייתר מהדעת של שלום, כי באמת זה המחלוקת הוא אהבה ושלום גדול בבחי׳ את והב בסוסה כשדרו״ל, ובמצרים שהי׳ הדעת בגלות בוודאי לא היה מחלוקת לש״ש כי זה תלוי בדעת כנ״ל אך אח״כ כשנגאלו ממצריםע״י משר, שהוא בחי׳ דעת אזי זכו לזה הדעת הגדול של בחי׳ מחלוקת לש״ש שהוא באמת תכלית השלום, ווהב חי' אכילת מצר, בפקח, כי מצה הוא מלשק מחלוקת ומריבה היינו בחי׳ המוחין והדעת של בחי׳ מחלוקת לש״ש שהוא בחי׳ שלום, וע״כ היא בבתי׳ אכילת P

-- 95 of 97 --

סה דורא מועדי 71 בחרא סן שהוא בחי׳ דעת )עי״פ( וע״ב אמרו רז״ל כי מאה הוא אסוותא. כי שלום הוא רסואה : שם סי׳ נ״ו( )יי( בר ״ ח ניסן הי׳ גמר הקמת המשכן שמשם נמשך הכבוד של מלכים )היינו של מלכי ישראל בזמן שלוותן של ישראל( ושל כל הממונים והראשים, וע״כ ארז״ל שניסןר״ה למלכים : )שם סי׳ ה׳( )י( צד דה תציל ממותר״יזמ צת . י שם סימןר״א(. )אמר המעתיק נראה מזה שצדקה מסוגל להנצל בפסח מאיסור חמץ שהוא סנזרא דמותא, ע׳ מאמר בחצוצרות סי׳ ה״א( ולזכות לקדושת אכילת מצה כשלימות, ומזה מובן קצת מה שנתייסר מקדמונים ומדברי רז״ל ליתן מעות חטים לעניים קודם פסחן : )’< לד יעת ים סוף הוא בבחי׳ ' התפלה שבבחי׳ דין שמתפלל הבעל כח הגדול שעי״ז מוכרחת הסט״א להקיא ולהוציא מבטנה וקרבה כל הקדושות שבלעה אף גם מוכרחת להקיא ולהוציא עצמות חיותה ממש, שעי״ז נעשין גרים ונתרבה ונתגדל כבודו ית׳ ובא עי״ו התפשטות הנבואה בעולם, שעי״ז נתברר המדמה וזוכין לאמונה שלימה ולבחי׳ ההנהגה של השגחה ונפלאות ולבחי׳ השיר שיתער לעתיד )לקו״תח׳( : ןח( ר״ה למלכים ואז ממנין כל ‘ המלכים למעלה, וע״כ אז הזמן להתחנן ולבקש מלפניו ית׳ שיתן לנו מלן ומנהיג רועה נאמן שיהיה בבחי׳ מרע״ה שיוכל למאיר בנו ידיעה והשגה כזאת, עד שנזכה להשיג ולדעת את התכלית האמת על ידי כל מסעלותה׳ אשר ברא בזת העולם השפל שבשביל זה נברא הכל ; שםל״ם( פסח הוא בחי׳ יםין ובימץ הזה מעבירק החושך מהעיגים ואז עיניהם רואות נפלאות, ונפלאית אלו הם בעצמםג״כ בחי׳ פסח, גם פסח הוא פה סח בחי׳ תורת אמת היתר. בפיהו ואור העינים הנ״ל מעוררין הגאולה התלויה בלב בבחי׳ כי יום נקם בלבי היינו שמעוררין היום נקם שבלב לבטל שאור וחמץ של יצר לב אדם רע שנשאר לו מנעוריו, ושאור וחמץ שבלב האדם הוא המסית את האדם שיהרהר אחרת״ח שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה, שזה בחי׳ הלק לבם )עי״ם( וכשמבטלין השאור והחמץ שבלב הנ״ל אז יכול הלב להתלהב בלימוד התורה בשלהובין דרחימותא, ומים רבים שהם אהבות ויראות חיצוניותא״א להם לבבות התלהבות הזאת בבחי׳ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו׳, וכ׳׳ז זוכיןע״י תיקון הברית שע״י זוכין לשלימות התפלה ולצמיחת קרן משיח בן דוד : )שם סי׳ פ״ג( )י( עי ^יד בחי׳ יציאות מצרים הוא שיצא הדיבור מהגלות. וזה בחי׳ פסח פה סח כידוע. ועיקר הפרנסה והאכילה נמשך מבחי׳ זה הדיבור, וזה טעם מנהג הפיכת השולחן בשבת הגדול עי״פ : )שיחות ■זר״ן סי׳ פ״ח( )יא( ך, שיר של אקדמות עם הניגון שלו הוא דבר נפלא וחידוש גדול והוא שיר של חשק עי״םנ יב עידר גלות מצרים היה לתקןי פגם הדיבור שפגמו דור הפלגה וכו׳ : )שם סי׳ רנ׳יד(

-- 96 of 97 --

גביע של הרבינ חמן זצ״למ בר םלב שנמצא אצל אחד של אנשי Ton ’ ברסלב בירושלים

-- 97 of 97 --


2

וּרְחַץ

Urchatz

Wash hands without a blessing

נוֹטְלִין אֶת הַיָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִין "עַל נְטִילַת יָדַיִם".


3

כַּרְפַּס

Karpas

Dip vegetable in salt water

טוֹבְלִין כַּרְפַּס פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵי מֶלַח, וּמְבָרְכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.


4

יַחַץ

Yachatz

Break the middle matzah

בַּעַל הַבַּיִת יִבְצַע אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם וּמַצְפִּין אֶת הַחֵצִי הַגָדוֹל לַאֲפִיקוֹמָן.


5

מַגִּיד

Maggid

Tell the story of the Exodus

מְגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְּעָרָה וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם:

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מוֹזְגִין כוֹס שֵׁנִי וְכַאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כֻּלּוֹ מַצָּה!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, - הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין!

מֵנִיחַ אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגֻלּוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמַה שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

מְכַסֶּה אֶת הַמַּצּוֹת וּמַגְבִּיהַ אֶת הַכּוֹס.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

יַנִּיחַ הַכּוֹס מִיָדוֹ וִיגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן.

בִּמְתֵי מְעָט - כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

וַיְהִי שָׁם לְגוֹי - מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

גָּדוֹל, עָצוּם - כְּמה שֶּׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

וָרָב - כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי יְיָ.

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ

וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף

וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ.

אֲנִי יְיָ - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.

וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

וּבְמֹרָא גָּדֹל - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.

וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.

נוֹהֲגִין לְהַטִּיף טִפָּה מִן הַכּוֹס בַּאֲמִירַת 'דָם', 'וָאֵשׁ', 'ותימרות עשן', עֶשֶׂר הַמַכּוֹת, 'דְצַ"ךְ', 'עַדַ"שׁ', 'בְּאַחַ"ב', בְּיַחַד ט"ו פַּעַם.

וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן:

דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלֹשׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.

יִזָּהֵר שֶׁלֹא לְהַגְבִּיהַ אֶת הַזְּרוֹעַ.

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ.

מַרְאֶה אֶת הַמַּצּוֹת לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.

מַרְאֶה אֶת הַמָּרוֹר לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:


6

רָחְצָה

Rachtzah

Wash hands with a blessing

רָחְצָה / רַחַץ 8

מוֹצִיא, מַצָּה 8


7

מוֹצִיא מַצָּה

Motzi Matzah

Bless and eat matzah

מוֹצִיא מַצָּה


8

מָרוֹר

Maror

Eat the bitter herbs

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מָרוֹר וּמַטְבִּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת, חוֹזֵר וּמְנַעֵר הַחֲרוֹסֶת, מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בְּלִי הַסָבָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.


9

כּוֹרֵךְ

Korech

Eat matzah and maror together

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְּׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְכוֹרְכִים יַחַד, אוֹכְלִים בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפְנֵי אָכְלוֹ אוֹמֵר. זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם: הָיָה כּוֹרֵךְ פסח מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.


10

שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ

Shulchan Orech

The festive meal

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים הַסְּעוּדָה הָעֲרוּכָה וְנוֹהֲגִים לֶאֱכוֹל תְּחִלָּה בֵּיצִים מְבֻשָּׁלוֹת. ולֹא יֹאכַל יוֹתֵר מִדֵּי, שלֹא תִהְיֶה עָלָיו אֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן אֲכִילָה גַּסָּה.


11

צָפוּן

Tzafun

Eat the hidden afikoman

צָפוּן 8

בָּרֵךְ 9

נוסח אשכנז 9

נוסח עדות מזרח 11

הַלֵּל 14

נוסח אשכנז 14

נִרְצָה 19

נוסח אשכנז 19

הגדה של פסח

קַדֵּשׁ

בְּשַׁבָּת מַתְחִילִין

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.

בַּחוֹל מַתְחִילִין:

סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה, חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן, אֶת יוֹם (הַשַּׁבָּת הַזֶה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בְּאַהֲבָה), מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים, (וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ (בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן,) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן הִנְחַלְתָּנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ (הַשַּׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ, וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַּשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶה.

שׁוֹתֶה רֹב כּוֹס הַיַיִן בְּהַסָבָּה.

וּרְחַץ

נוֹטְלִין אֶת הַיָדַיִם וְאֵין מְבָרְכִין "עַל נְטִילַת יָדַיִם".

כַּרְפַּס

טוֹבְלִין כַּרְפַּס פָּחוֹת מִכְּזַיִת בְּמֵי מֶלַח, וּמְבָרְכִין:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.

יַחַץ

בַּעַל הַבַּיִת יִבְצַע אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם וּמַצְפִּין אֶת הַחֵצִי הַגָדוֹל לַאֲפִיקוֹמָן.

מַגִּיד

מְגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת, מַגְבִּיהַ אֶת הַקְּעָרָה וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם:


12

בָּרֵךְ

Barech

Grace after meals

מוֹזְגִין כּוֹס שלִישִׁי וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָזוֹן.

נוסח אשכנז

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. (תהלים קכו)

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!

הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

הַמְסֻבִּים עוֹנִים:בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינו) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא (בנוסח ספרד מוסיפים: כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן). בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ". בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָזוֹן.

רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.

בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִין:

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ. וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים נוסח ספרד: טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה.

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים נוסח ספרד: טוֹבִים ; וּבּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש אָמֵן).

אם שכח בשבת לומר רצה: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת)

אם שכח יעלה ויבוא: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (אם שכח גם רצה: (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים).

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב; וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם עַל יְחַסְּרֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

בבית אביו אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.

נשוי אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביו ואמו בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת אִשְׁתִּי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.

אשה נשואה אומרת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביה ואמה בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת בַּעֲלִי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.

אורח אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.

יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵק (נוסח הגמרא: יִזְדַקֵּר) לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הַרְהוֹר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

בסעודה משותפת אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין כַּאן.

אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב "בַּכֹּל"-"מִכֹּל"-"כֹּל" – כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר: "אָמֵן".

בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב, יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, יוֹם שֶׁצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וִיהִי חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם.

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל. וְאִמְרוּ: "אָמֵן".

יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. יְיָ עֹז לְעַמוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם.

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס שְלִישִי שֶהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂורַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְדוֹלִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

שׁוֹתִין בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל.

נוהגים לפתוח הדלת, למזוג כוס (לכבודו של אליהו הנביא) ולהכריז:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ.

נוסח עדות מזרח

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד אוֹת הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה שְׁנִיָּה וּבְרָכָה שְׁלִישִׁית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה עַל הַמָּזוֹן. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיִשְׂרָאֵל וְרָחֵל [הַגְּדוֹלָה]. וְגַם תִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ, בְּרָכָה רְבִיעִית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין, וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיַעֲקֹב וְרָחֵל. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִוַּנּוּ בְּכָל-הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּאַרְבַּע בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַמָּזוֹן. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. (תהלים סז)

אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ

וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי

המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא)

עונים: שָׁמַיִם!

המזמן: (בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם) נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ

עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ

המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.

עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ, כָּאָמוּר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ." בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֶם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ וְעַל מְעוֹנָךְ וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ, הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִין: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ, חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה, יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ.

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם (בלחש אָמֵן).

אם שכח בשבת לומר רצה: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת)

אם שכח יעלה ויבוא: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (אם שכח גם רצה: (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים).

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ הוּא מֵטִיב לָנוּ הוּא יֵיטִיב לָנוּ הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים

הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר

הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ

הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים

הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם

ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל-מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּל-רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל וְכָל-צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה וְאַל-יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל-טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל-יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל-הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן

בסעודת חתן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, בְּבָנִים זְכָרִים שֶׁל קַיָּמָא, לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

מַגְדִּיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב

נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם

כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְיָ. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.


13

הַלֵּל

Hallel

Songs of praise

נוסח אשכנז

מוזגים כוס רביעי ואומרים עליו את ההלל:

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יְיָ בִּטְחוּ בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ:

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, אָנָּא יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנוּן יְיָ וְצַדִיק, וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ, דַלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יְיָ גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.

מָה אָשִׁיב לַיְיָ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְיָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָּא יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְיָ אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם, הַלְלוּיָהּ:

הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

אִם יֵשׁ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים או יותר, עורך הסדר אומר את הפסוק ("הודו...", "יאמר נא...", "יאמרו נא..."), והשאר עונים אחריו "הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו" (ולא את הפסוק עצמו).

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ. יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יְיָ לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיְיָ עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יְיָ עֹשֵָׂה חָיִל. יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה, יְמִין יְיָ עֹשֵָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

אִם יֵשׁ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, אוֹמְרִים פָּסוּק בְּפָסוּק

אָנָּא יְיָ, הוֹשִיעָה נָּא

אָנָּא יְיָ, הוֹשִיעָה נָּא.

אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָא.

אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָא.

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ. אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

נוסח אשכנז: יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה.

ב שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ.

ג הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים.

ד כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ.

ה כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים.

ו כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת.

ז מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו.

ח שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה.

ט שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו.

י שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים.

יא לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן.

יב וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

יג יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.

יד כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם.

טו עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

טז פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.

יז אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם.

יח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.

יט בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה.

כ בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה.

כא בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קלה,)

הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְדֹלוֹת לְבַדּוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיוֹם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִירִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר נוסח תימן בלדי: לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם נוסח תימן בלדי: אֶת זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ עֵר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת, מֵאָלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נוסח ספרד: נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. נוסח ספרד: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, נוסח ספרד: יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע, נוסח ספרד: וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל [נוסח אשכנז: לְבָבוֹת] [ נוסח ספרד:  הַלְּבָבוֹת] יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יְיָ, מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. נוסח ספרד: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא.

שׁוֹכֵן עַד מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

בְּפִי יְשָׁרִים

[נוסח אשכנז: תִּתְהַלָּל ]כל השאר: תִּתְרוֹמָם

[נוסח אשכנז: וּבְדִבְרֵי ]כל השאר: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ

וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים

[נוסח אשכנז: תִּתְרוֹמָם ]כל השאר: תִּתְקַדָּשׁ

וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל

וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר נוסח ספרד: וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ, מְשִׁיחֶךָ.

[נוסח ספרד: וּבְכֵן]

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת [נוסח אשכנז: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.] [נוסח ספרד: לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל .] [נוסח אשכנז: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.]

[נוסח ספרד: יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.]

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס רְבִיעִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאֱלֹהִים".

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וְשׁוֹתֶה בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ רַחֶם נָא ד' אֱלֹקֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בְּשַׁבָּת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, כִּי אַתָּה ד' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. (עַל יַיִן וּמִיץ עֲנָבִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ מְסַיֵּם: כִּי אַתָּה ד' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָה).


14

נִרְצָה

Nirtzah

Conclusion and songs

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.

מֵסִיר הַקְּעָרָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מוֹזְגִין כוֹס שֵׁנִי וְכַאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:

מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה - כֻּלּוֹ מַצָּה!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים!

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין, - הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין!

מֵנִיחַ אֶת הַקְּעָרָה עַל הַשֻּׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגֻלּוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָּדָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.

כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.

חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי - וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.

תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל - אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא, אִי בַּיוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה - בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.

מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן, וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן לוֹ אֶת יִצְחָק, וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם.

בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמַה שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.

מְכַסֶּה אֶת הַמַּצּוֹת וּמַגְבִּיהַ אֶת הַכּוֹס.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ! שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

יַנִּיחַ הַכּוֹס מִיָדוֹ וִיגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל, עָצוּם וָרָב.

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה - אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.

וַיָּגָר שָׁם - מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן.

בִּמְתֵי מְעָט - כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְעַתָּה שָׂמְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.

וַיְהִי שָׁם לְגוֹי - מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.

גָּדוֹל, עָצוּם - כְּמה שֶּׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.

וָרָב - כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי, וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.

וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הָבָה נִתְחַכְמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ, וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.

וַיְעַנּוּנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה. אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.

וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

וַנִּצְעַק אֶל יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה.

וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קֹלֵנוּ - כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם, וַיִּזְכּוֹר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם, אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב.

וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ - זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.

וְאֶת עֲמָלֵנוּ - אֵלּוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.

וְאֶת לַחֲצֵנוּ - זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל, וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.

וַיּוֹצִאֵנוּ יְיָ מִמִצְרַיִם - לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי יְיָ.

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה - אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ

וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם - אֲנִי וְלֹא שָׂרָף

וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים - אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ.

אֲנִי יְיָ - אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.

בְּיָד חֲזָקָה - זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַד יְיָ הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, בַּסּוּסִים, בַּחֲמֹרִים, בַּגְּמַלִּים, בַּבָּקָר וּבַצֹּאן, דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.

וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.

וּבְמֹרָא גָּדֹל - זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים, וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ.

וּבְאֹתוֹת - זֶה הַמַּטֶּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.

נוֹהֲגִין לְהַטִּיף טִפָּה מִן הַכּוֹס בַּאֲמִירַת 'דָם', 'וָאֵשׁ', 'ותימרות עשן', עֶשֶׂר הַמַכּוֹת, 'דְצַ"ךְ', 'עַדַ"שׁ', 'בְּאַחַ"ב', בְּיַחַד ט"ו פַּעַם.

וּבְמֹפְתִים - זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן.

דָבָר אַחֵר: בְּיָד חֲזָקָה - שְׁתַּיִם, וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה - שְׁתַּיִם, וּבְמֹרָא גָּדֹל - שְׁתַּיִם, וּבְאֹתוֹת - שְׁתַּיִם, וּבְמֹפְתִים - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן:

דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא, וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְיָ, וַיַּאֲמִינוּ בַּיְיָ וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ. כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.

רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלֹשׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.

כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.

אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.

עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָה, וּמָרוֹר.

יִזָּהֵר שֶׁלֹא לְהַגְבִּיהַ אֶת הַזְּרוֹעַ.

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיי, אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם, וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל, וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְּׁתַּחֲווּ.

מַרְאֶה אֶת הַמַּצּוֹת לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:

מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.

מַרְאֶה אֶת הַמָּרוֹר לַמְסֻבִּים וְאוֹמֵר:

מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ.

מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוֹס עַד הַלְלוּיָה (ויש המגביהים עד גאל ישראל).

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה. ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה. ד רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. ח לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. ט מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קיג,)

א בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. ד הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. ה מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר. ו הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. (תהלים קיד,)

מַגְבִּיהִים אֶת הַכּוֹס עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

שׁוֹתִין אֶת הַכּוֹס בְּהַסָבַּת שְׂמֹאל.

רָחְצָה / רַחַץ

נוֹטְלִים אֶת הַיָדַיִם וּמְבָרְכִים

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.

מוֹצִיא, מַצָּה

יִקַּח הַמַּצּוֹת בְּסֵדֶר שֶׁהִנִּיחָן, הַפְּרוּסָה בֵּין שְׁתֵּי הַשְּׁלֵמוֹת, וְיֹאחַז שְׁלָשְׁתָּן בְּיָדוֹ וִיבָרֵךְ "הַמּוֹצִיא", יניח מידיו את התחתונה ויברך "עַל אֲכִילַת מַצָּה" עַל השלמה והַפְּרוּסָה. אַחַר כָּךְ יִבְצַע כְּזַיִת מִן הָעֶלְיוֹנָה הַשְּׁלֵמָה וְכַזַּיִת שֵׁנִי מִן הַפְּרוּסָה וְיִטְבְּלֵם בְּמֶלַח, וְיֹאכַל בְּהַסָבָּה שְׁנֵי הַזֵּיתִים

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.

מָרוֹר

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מָרוֹר וּמַטְבִּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת, חוֹזֵר וּמְנַעֵר הַחֲרוֹסֶת, מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בְּלִי הַסָבָּה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.

כּוֹרֵךְ

כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְּׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְכוֹרְכִים יַחַד, אוֹכְלִים בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפְנֵי אָכְלוֹ אוֹמֵר. זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם: הָיָה כּוֹרֵךְ פסח מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.

שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים הַסְּעוּדָה הָעֲרוּכָה וְנוֹהֲגִים לֶאֱכוֹל תְּחִלָּה בֵּיצִים מְבֻשָּׁלוֹת. ולֹא יֹאכַל יוֹתֵר מִדֵּי, שלֹא תִהְיֶה עָלָיו אֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן אֲכִילָה גַּסָּה.

צָפוּן

אַחַר גְּמַר הַסְּעֻדָּה לוֹקֵחַ כָּל אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּים כְּזַיִת מֵהַמַּצָּה שֶׁהָיְתָה צְפוּנָה לַאֲפִיקוֹמָן וְאוֹכֵל מִמֶּנָּה כַזַּיִת בְּהַסִּבָּה. וְצָרִיךְ לְאָכְלָהּ קֹדֶם חֲצוֹת הַלַּיְלָה.

בָּרֵךְ

מוֹזְגִין כּוֹס שלִישִׁי וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָזוֹן.

נוסח אשכנז

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו. (תהלים קכו)

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד חֲיָבִין לְזֵמֵן וְהַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!

הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת מְרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.

הַמְסֻבִּים עוֹנִים:בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינו) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

הַמְזַמֵן חוֹזֵר וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד, בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא (בנוסח ספרד מוסיפים: כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן). בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה, וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ, וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ תָּמִיד, בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה.

וְעַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ, יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כַּכָּתוּב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ". בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָזוֹן.

רַחֶם נָא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ, וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אֱלֹהֵינוּ, אָבִינוּ, רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ וְהַרְוִיחֵנוּ, וְהַרְוַח לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ. וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, כִּי אִם לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה הַפְּתוּחָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָרְחָבָה, שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד.

בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִין:

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ. וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁלֹּא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ, וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וּפִקְדוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ, וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ, וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ לִפְלֵטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים נוסח ספרד: טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶה.

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים נוסח ספרד: טוֹבִים ; וּבּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ, וְרַחֵם עָלֵינוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ, כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָיִם. (בלחש אָמֵן).

אם שכח בשבת לומר רצה: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת)

אם שכח יעלה ויבוא: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (אם שכח גם רצה: (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים).

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אַדִירֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, גֹּאֲלֵנוּ, יוֹצְרֵנוּ, קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאַל, הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ. הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד, לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה, בְּרָכָה וִישׁוּעָה נֶחָמָה פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם וְכָל טוֹב; וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם עַל יְחַסְּרֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּנוּ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּנוּ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ, וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּיִת הַזֶּה, וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֵּׂר לָנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

בבית אביו אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.

נשוי אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביו ואמו בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת אִשְׁתִּי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.

אשה נשואה אומרת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי, (אם אביה ואמה בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי, וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,) וְאֶת בַּעֲלִי, וְאֶת זַרְעִי, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.

אורח אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.

יְהִי רָצוֹן, שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַקֵק (נוסח הגמרא: יִזְדַקֵּר) לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְבַר הַרְהוֹר חֵטְא וַעֲבֵרָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

בסעודה משותפת אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין כַּאן.

אוֹתָם וְאֶת בֵּיתָם וְאֶת זַרְעָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, אוֹתָנוּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב "בַּכֹּל"-"מִכֹּל"-"כֹּל" – כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה. וְנֹאמַר: "אָמֵן".

בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵינוּ זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם. וְנִשָׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב, יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, יוֹם שֶׁצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וִיהִי חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם.

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ, לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם. עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל. וְאִמְרוּ: "אָמֵן".

יְראוּ אֶת יְיָ קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיְיָ, וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. נַעַר הָיִיתִי גַם זָקַנְתִּי, וְלֹא רָאִיתִי צַדִיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם. יְיָ עֹז לְעַמוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם.

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס שְלִישִי שֶהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂורַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְדוֹלִים.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.

שׁוֹתִין בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל.

נוהגים לפתוח הדלת, למזוג כוס (לכבודו של אליהו הנביא) ולהכריז:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי יְיָ.

נוסח עדות מזרח

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד אוֹת הֵ"א בְּאוֹת וָא"ו אוֹת הֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה דְאוֹרַיְתָא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וּבְרָכָה שְׁנִיָּה וּבְרָכָה שְׁלִישִׁית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה עַל הַמָּזוֹן. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיִשְׂרָאֵל וְרָחֵל [הַגְּדוֹלָה]. וְגַם תִּהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ, בְּרָכָה רְבִיעִית אֲשֶׁר נְבָרֵךְ עַתָּה. וְתִתֵּן לָנוּ כֹּחַ וִיכֹלֶת וְעֵזֶר וְסִיּוּעַ לְהַעֲלוֹת מַיִּין נֻקְבִּין, וּלְהַמְשִׁיךְ אַרְבַּעַת הַמּוֹחִין לְיַעֲקֹב וְרָחֵל. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִוַּנּוּ בְּכָל-הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בְּאַרְבַּע בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל הַמָּזוֹן. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ. (תהלים סז)

אֲבָרְכָה אֶת יְיָ בְּכָל עֵת תָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

תְּהִלַּת יְיָ יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם הַלְלוּ-יָהּ

וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יי

המזמן: בִּרְשׁוּתְכֶם! (הַב לָן וְנִבְרִיךְ לְמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא)

עונים: שָׁמַיִם!

המזמן: (בִּרְשׁוּת מַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא (בשבת: וּבִרְשׁוּת שַׁבָּת מַלְכְּתָא) וּבִרְשׁוּת יוֹמָא טָבָא קַדִּישָׁא (וּבִרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי) וּבִרְשׁוּתְכֶם) נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ

עונים: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ

המזמן: בָּרוּךְ (אֱלֹהֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד חָיִינוּ

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הַזָּן אוֹתָנוּ וְאֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶסֶד בְּרֶוַח וּבְרַחֲמִים רַבִּים. נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ וְאַל יֶחְסַר לָנוּ מָזוֹן תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְשֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לַכֹּל, וְהִתְקִין מִחְיָה וּמָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא בְרַחֲמָיו וּבְרֹב חֲסָדָיו כָּאָמוּר: פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל-חַי רָצוֹן. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַזָּן אֶת הַכֹּל.

נוֹדֶה לְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה בְּרִית וְתוֹרָה חַיִּים וּמָזוֹן, עַל שֶׁהוֹצֵאתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים, וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ וְעַל חֻקֵּי רְצוֹנָךְ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ, וְעַל חַיִּים וּמָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָנוּ.

עַל הַכֹּל יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אֶת שְׁמָךְ, כָּאָמוּר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ." בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמָּזוֹן.

רַחֶם יְיָ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ וְעַל הֵיכָלָךְ וְעַל מְעוֹנָךְ וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִינוּ! רְעֵנוּ, זוּנֵנוּ, פַּרְנְסֵנוּ, כַּלְכְּלֵנוּ, הַרְוִיחֵנוּ, הַרְוַח לָנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ, וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָדְךָ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה. יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.

בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִין: רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁבִיעִי הַשַׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׂ הַזֶּה. כִּי יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא מִלְּפָנֶיךָ. נִשְׁבּוֹת בּוֹ וְנָנוּחַ בּוֹ וְנִתְעַנֵּג בּוֹ כְּמִצְוַת חֻקֵּי רְצוֹנָךְ. וְאַל תְּהִי צָרָה וְיָגוֹן בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ. וְהַרְאֵנוּ בְנֶחָמַת צִיּוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַנֶּחָמוֹת. וַהֲגַם שֶׁאָכַלְנוּ וְשָׁתִינוּ, חָרְבַּן בֵּיתְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ לֹא שָׁכַחְנוּ. אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ לָנֶצַח וְאַל תִּזְנָחֵנוּ לָעַד, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה.

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה, יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ.

זָכְרֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם (בלחש אָמֵן).

אם שכח בשבת לומר רצה: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת)

אם שכח יעלה ויבוא: (בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם (אם שכח גם רצה: (הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְאֶת יוֹם) חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, אֶת יוֹם טוֹב מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים).

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם לָעַד הָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אַדִּירֵנוּ בּוֹרְאֵנוּ גּוֹאֲלֵנוּ קְדוֹשֵׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב לַכּל שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב לָנוּ הוּא מֵטִיב לָנוּ הוּא יֵיטִיב לָנוּ הוּא גְמָלָנוּ הוּא גוֹמְלֵנוּ הוּא יִגְמְלֵנוּ לָעַד חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְרֶוַח וְהַצָּלָה וְכָל טוֹב

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח עַל כִּסֵּא כְבוֹדוֹ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח בָּנוּ לְדוֹר דּוֹרִים

הָרַחֲמָן הוּא קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים

הָרַחֲמָן הוּא יִתְפָּאַר בָּנוּ לְנֵצַח נְצָחִים

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד וְלֹא בְבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר בְּנַחַת וְלֹא בְצָעַר

הָרַחֲמָן הוּא יִתֵּן שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח בְּרָכָה רְוָחָה וְהַצְלָחָה בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יַצְלִיחַ אֶת דְּרָכֵינוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבֹּר עֹל גָּלוּת מְהֵרָה מֵעַל צַוָּארֵנוּ

הָרַחֲמָן הוּא יוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת בְּאַרְצֵנוּ

הָרַחֲמָן הוּא יִרְפָּאֵנוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה

הָרַחֲמָן הוּא יִפְתַּח לָנוּ אֶת יָדוֹ הָרְחָבָה

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ יַחַד בְּרָכָה שְׁלֵמָה וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן

הָרַחֲמָן הוּא יִפְרֹשׂ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ

בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ עוֹלָם שֶׁכֻּלוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים

הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ לְיוֹם שֶׁכֻּלוֹ טוֹב

הָרַחֲמָן הוּא יִטַּע תּוֹרָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ בְּלִבֵּנוּ וְתִהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פָּנֵינוּ לְבִלְתִּי נֶחֱטָא וְיִהְיוּ כָל מַעֲשֵׂינוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם

ברכת האורח: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן הַזֶּה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו וִיסַדֵּר בּוֹ כָּל-מַעֲדַנֵּי עוֹלָם וְיִהְיֶה כְשֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּל-רָעֵב מִמֶּנּוּ יֹאכַל וְכָל-צָמֵא מִמֶּנּוּ יִשְׁתֶּה וְאַל-יֶחְסַר מִמֶּנּוּ כָּל-טוֹב לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה וּבַעַל הַסְּעֻדָּה הַזֹּאת הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ בְּבָנִים שֶׁיִּחְיוּ וּבִנְכָסִים שֶׁיִּרְבּוּ בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מֻצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל-יִזְדַּקֵּק לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהִרְהוּר עָוֹן שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ כָּל-הַיָּמִים בְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם לֹא יֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא יִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן

בסעודת חתן: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הֶחָתָן וְהַכַּלָּה, בְּבָנִים זְכָרִים שֶׁל קַיָּמָא, לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת כָּל הַמְּסֻבִּין בַּשֻּׁלְחָן הַזֶּה, וְיִתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה.

הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּינוּ וִיזַכֵּנוּ וִיקָרְבֵנוּ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא

מַגְדִּיל (מִגְדּוֹל) יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם

כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְדֹרְשֵׁי יְיָ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב

נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם

כָּל הַיּוֹם חוֹנֵן וּמַלְוֶה וְזַרְעוֹ לִבְרָכָה

מַה שֶּׁאָכַלְנוּ יִהְיֶה לְשָׂבְעָה וּמַה שֶּׁשָּׁתִינוּ יִהְיֶה לִרְפוּאָה וּמַה שֶּׁהוֹתַרְנוּ יִהְיֶה לִבְרָכָה כְּדִכְתִיב וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְיָ. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְיָ מִבְטַחוֹ. יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.

הַלֵּל

נוסח אשכנז

מוזגים כוס רביעי ואומרים עליו את ההלל:

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּךָ. לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם, וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ, לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יְיָ בִּטְחוּ בַּיְיָ, עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.

יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַיְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָהּ:

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי, תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, אָנָּא יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנוּן יְיָ וְצַדִיק, וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ, דַלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי יְיָ גָּמַל עָלָיְכִי. כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי. אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.

מָה אָשִׁיב לַיְיָ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְיָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָּא יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ, פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַיְיָ אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם, הַלְלוּיָהּ:

הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם, הַלְלוּיָהּ:

אִם יֵשׁ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים או יותר, עורך הסדר אומר את הפסוק ("הודו...", "יאמר נא...", "יאמרו נא..."), והשאר עונים אחריו "הודו ליי כי טוב כי לעולם חסדו" (ולא את הפסוק עצמו).

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ, עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ. יְיָ לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יְיָ לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים. כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם. דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַיְיָ עֲזָרָנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים, יְמִין יְיָ עֹשֵָׂה חָיִל. יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה, יְמִין יְיָ עֹשֵָׂה חָיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ, צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

אִם יֵשׁ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, אוֹמְרִים פָּסוּק בְּפָסוּק

אָנָּא יְיָ, הוֹשִיעָה נָּא

אָנָּא יְיָ, הוֹשִיעָה נָּא.

אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָא.

אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָא.

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ, בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ. אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

נוסח אשכנז: יְהַלְלוּךָ יי אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה.

ב שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ.

ג הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים.

ד כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ.

ה כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים.

ו כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהוֹמוֹת.

ז מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו.

ח שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה.

ט שָׁלַח אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו.

י שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים.

יא לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן.

יב וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

יג יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.

יד כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם.

טו עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.

טז פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.

יז אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם.

יח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.

יט בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה בֵּית אַהֲרֹן בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה.

כ בֵּית הַלֵּוִי בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה יִרְאֵי יְהוָה בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה.

כא בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קלה,)

הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְדֹלוֹת לְבַדּוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיוֹם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִירִים - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם - כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר נוסח תימן בלדי: לְךָ תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם נוסח תימן בלדי: אֶת זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל, וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה. אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה. אֱלֹהֵי הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיְיָ עֵר הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.

וְאִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת, מֵאָלֶף, אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נוסח ספרד: נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ. נוסח ספרד: מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחָלָיִם רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, נוסח ספרד: יְיָ אֱלֹהֵינוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, לָנֶצַח. עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ הֵן הֵם יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע, נוסח ספרד: וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל [נוסח אשכנז: לְבָבוֹת] [ נוסח ספרד:  הַלְּבָבוֹת] יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: יְיָ, מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ. נוסח ספרד: שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר: לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ, הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא.

שׁוֹכֵן עַד מָּרוֹם וְקָּדוֹשׁ שְׁמוֹ. וְכָתוּב: רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיהוה, לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

בְּפִי יְשָׁרִים

[נוסח אשכנז: תִּתְהַלָּל ]כל השאר: תִּתְרוֹמָם

[נוסח אשכנז: וּבְדִבְרֵי ]כל השאר: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ

וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים

[נוסח אשכנז: תִּתְרוֹמָם ]כל השאר: תִּתְקַדָּשׁ

וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל

וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר נוסח ספרד: וּלְנַצֵּחַ לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס עַל כָּל דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָּוִד בֶּן יִשַׁי עַבְדְּךָ, מְשִׁיחֶךָ.

[נוסח ספרד: וּבְכֵן]

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה, יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח, גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת [נוסח אשכנז: מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.] [נוסח ספרד: לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל .] [נוסח אשכנז: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת, אֵל הַהוֹדָאוֹת, אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת, הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה, מֶלֶךְ אֵל חֵי הָעוֹלָמִים.]

[נוסח ספרד: יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.]

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָן לְקַיֵם מִצְוַת כּוֹס רְבִיעִי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד בְּשׂוֹרַת הַיְשׁוּעָה, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאֱלֹהִים".

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

וְשׁוֹתֶה בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, עַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבֹּעַ מִטּוּבָהּ רַחֶם נָא ד' אֱלֹקֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ וְנֹאכַל מִפִּרְיָהּ וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ בִּקְדֻשָׁה וּבְטָהֳרָה (בְּשַׁבָּת: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַׁבָּת הַזֶּה) וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, כִּי אַתָּה ד' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגָּפֶן. (עַל יַיִן וּמִיץ עֲנָבִים מִתּוֹצֶרֶת הָאָרֶץ מְסַיֵּם: כִּי אַתָּה ד' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְּךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ד' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי גַּפְנָה).

נִרְצָה

נוסח אשכנז

חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ, כְּכָל מִשְׁפָּטוֹ וְחֻקָתוֹ.

כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.

זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה, קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.

בְּקָרוֹב נַהֵל נִטְעֵי כַנָּה פְּדוּיִם לְצִיוֹן בְּרִנָּה.

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם.

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים:

לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.

יֵשׁ נוֹהֲגִין בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּלֵיל שֵׁנִי שֶּׁל פֶּסַח לִסְפֹּר כַּאן סְפִירַת הָעֹמֶר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.

הַיּוֹם יוֹם אֶחָד בָּעֹמֶר.

בְּלֵיל רִאשוֹן אוֹמְרִים:

וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה,

בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרֶת זֶה הַלַּיְלָה,

גֵר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה,

הִפְחַדְתָּ אֲרַמִי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה,

וַיָּשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיוּכַל לוֹ לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

זֶרַע בְּכוֹרֵי פַתְרוֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,

חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה,

טִיסַת נְגִיד חֲרשֶׁת סִלִיתָ בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה,

כָּרַע בֵּל וּמַצָבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה,

לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה,

נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה,

שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה,

פּוּרָה תִדְרוֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַיְלָה,

צָרַח כַּשׁוֹמֵר וְשָׂח אָתָא בֹּקֶר וְגַם לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה,

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה,

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיוֹם וְכָל הַלַּיְלָה,

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה,

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.

בְּלֵיל שֵנִי אוֹמְרִים:

וּבְכֵן וַאֲמֶַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח, בְּרֹאשׁ כָּל מוֹעֲדוֹת נִשֵּׂאתָ פֶּסַח, גִּלִיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצוֹת לֵיל פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

דְּלָתָיו דָּפַקְתָּ כְּחֹם הַיוֹם בַּפֶּסַח, הִסְעִיד נוֹצְצִים עֻגוֹת מַצּוֹת בַּפֶּסַח, וְאֵל הַבָּקָר רָץ זֵכֶר לְשׁוֹר עֵרֶךְ פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

זוֹעֲמוּ סְדוֹמִים וְלוֹהֲטוּ בָּאֵשׁ בַּפֶּסַח, חֻלַּץ לוֹט מֵהֶם וּמַצּוֹת אָפָה בְּקֵץ פֶּסַח, טִאטֵאתֶ אַדְמַת מֹף וְנֹף בְּעָבְרְךָ בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

יָהּ רֹאשׁ כָּל אוֹן מָחַצְתָּ בְּלֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח, כַּבִּיר, עַל בֵּן בְּכוֹר פָּסַחְתָּ בְּדַם פֶּסַח, לְבִלְתִּי תֵּת מַשְׁחִית לָבֹא בִּפְתָחַי בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

מְסֻגֶּרֶת סֻגָּרָה בְּעִתּוֹתֵי פֶּסַח, נִשְׁמְדָה מִדְיָן בִּצְלִיל שְׂעוֹרֵי עֹמֶר פֶּסַח, שׂוֹרפוּ מִשְׁמַנֵי פּוּל וְלוּד בִּיקַד יְקוֹד פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

עוֹד הַיוֹם בְּנֹב לַעֲמוֹד עַד גָּעָה עוֹנַת פֶּסַח, פַּס יַד כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ צוּל בַּפֶּסַח, צָפֹה הַצָּפִית עִָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן בַּפֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

קָהָל כִּנְּסָה הֲדַסָּה לְשַׁלֵּשׁ צוֹם בַּפֶּסַח, רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע מָחַצְתָּ בְּעֵץ חֲמִשִּׁים בַּפֶּסַח, שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִּית בַּפֶּסַח, תָּעֹז יָדְךָ וְתָרוּם יְמִינְךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה [כֶּתֶר מְלוּכָה].

אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.

בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

בָּחוּר הוּא, גָּדוֹל הוּא, דָּגוּל הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

הָדוּר הוּא, וָתִיק הוּא, זַכַּאי הוּא, חָסִיד הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

טָהוֹר הוּא, יָחִיד הוּא, כַּבִּיר הוּא, לָמוּד הוּא, מֶלֶךְ הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

נוֹרָא הוּא, סַגִּיב הוּא, עִזּוּז הוּא, פּוֹדֶה הוּא, צַדִיק הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

קָּדוֹשׁ הוּא, רַחוּם הוּא, שַׁדַּי הוּא, תַּקִּיף הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב. בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ, אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ..

אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ, שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ, אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ.

אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ, שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ, תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ, עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא

דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא..

וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.

בקריאת שמע שעל המיטה קורין רק פרשה ראשונה בקריאת שמע כיון שהוא ליל שמורים

📖

חומש עם ליקוטי הלכות - פסח

Chumash with Likutay Halachos - Pesach

רבנו נחמן מברסלב פירושים על חג " פסח " א ּּּּעִקַר הַגְּאֻלָה שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וְעִקַר הַנִסִּים וְנִפְלָאוֹת אָז ּשֶׁהָיו ָ, הַמַעֲר ּּּשֶׁשִׁדֵד וְגִלָה הַטֶבַע ובִטֵל ּּּּכָה ְהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם , ְהַכֹּל נִמְשָׁך מִבְּחִינַת קֵץ הָאַחֲרוֹן , ּּּהַיְנו מֵאוֹר הַהַשְׁגָּחָה שֶׁתִתְגַּלֶה לֶעָתִיד , כִּי ּּּאָז תִתְבַּטֵל הַטֶבַע לְגַמְרֵי . וְזֶה בְּחִינַת שַׁבָּת , ָּשֶׁהוא דְא עָלְמָא תֵי , ֹ שַׁבָּת ּשֶׁכֻּלו , הַשֵׁם מַמְשִׁיך ְַּּּשֶׁמִשָׁם ְּיִתְבָּרַך כִּבְיָכוֹל אוֹר הַהַשְׁגָּחָה כַּנ " ל . ּוְעַל־כֵּן גַּם פֶסַח נִקְרָא שַׁבָּת , ּכְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר " ּּמִמָחֳרַת הַשַׁבָּת " , ּכִּי עִקַר ְּּּּתקֶף הַנֵס שֶׁל פֶסַח נִמְשָׁך מִשַׁבָּת ַ. וְע ל־כֵּן קוֹרִין ּּלְשַׁבָּת שֶׁלִפְנֵי פֶסַח שַׁבָּת הַגָּדוֹל , ּעַל שֵׁם הַנֵס , כִּי כָל מִצְרַיִם יְצִיאַת שֶׁל ּהַנִסִּים , ּשֶׁנִקְרָאִים ' גְּדוֹלוֹת ' בִּפְנִים כַּמְבֹאָר , מִשַׁבָּת נִמְשָׁך ְּהַכֹּל ) הלכות נטילת־ידים שחרית - הלכהב , אותז .( ְּב ּעִקַרב ּּּדִיקַת הֶחָמֵץ ובִעורו ֹ הוא , ּשֶׁצְרִיכִין לְבַעֵר כָּל הַטֶבַע חָכְמַת מִבְּחִינַת הַנִמְשָׁכִין הַזָרוֹת ּּּהַסְּבָרוֹת , וְלֵידַע בִּידִיעָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בְּהַשְׁגָּחָה לְבַד ָ, ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה מִתְבַּטְלִין כָּל הַגָּלֻיוֹת וְכ ּל הַחַשְׁכות , כִּי ְְּּּכְּשֶׁנִתְגַלֶה הַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם אֲזַי אֵין שׁום חֹשֶׁך כְּלָל , ְּּּכִּי עִקַר הָאוֹר הוא הַשֵׁם יִתְבָּרַך , ּוַאֲזַי לַיְלָה כַּיוֹם יָאִיר , ּכְּמו ֹ שֶׁיִהְיֶה לֶעָתִיד , בְּחִינַת " ֹוְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אור ." ּוְעַל־כֵּן הַלַיְלָה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ , ּּּבִּטול הַטֶבַע , ּּקָרָא הַתַנָא ' אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר ' ּאוֹר דַיְקָא ) הלכות נטילת־ידים שחרית - הלכהב , אותח .( ג ּּעַל־יְדֵי שֶׁנִזְהָרִין מֵחָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים וְאוֹכְלִין מַצָה ְ, עַל־יְדֵי־זֶה נִת ּּּגַּלֶה הַדַעַת שֶׁל אֱמונַת הַהַשְׁגָּחָה , עַד ּּּּשֶׁיוֹדְעִין בֶּאֱמֶת שֶׁגַּם הַטֶבַע בְּעַצְמָה שֶׁהוא בְּחִינַת חָמֵץ ְמִתְנַהֶגֶת רַק בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך לְבַד , ְּכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך ּבָּרָא הַכֹּל ומַנְהִיג בִּרְצוֹנו ֹ אֶת הַכֹּל ַ, וְע ְל־כֵּן אַחַר־כָּך ּהֻתַר לֶאֱכֹל חָמֵץ גַּם־כֵּן ) הלכות נטילת־ידים שחרית - הלכהב , אות יב .( ּּפסח ספירה אותד עִקַר מַפָלַת מִצְרַיִם הָיָה בִּשְׁעַת ּקְרִיעַת יַם־סוף ֹ , ְּכִּי אָז הֵאִיר הַשֵׁם יִתְבָּרַך הַשְׁגָּחָתו גָּד וְהִתְגַּלות בְּאוֹר ּּּעָלֵינו מְאֹד וֹל , שֶׁכָּל עַד נִכְנַע הַטֶבַע מִבְּחִינַת שֶׁאֲחִיזָתָה ּּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא ּוְנִתְבַּטֵל מְאֹד , ּּוְכֻלָם נִבְהֲלו אָז , ּכְּמו ֹ שֶׁנֶאֱמַר " : ּאָז נִבְהֲלו וְכו אֱדוֹם ּּּאַלופֵי ' ." בִּשְׁנֵי הוא יַם־סוף קְרִיעַת ּּכִּי בְחִינוֹת : ּשֶׁנִבְקַע יָם ּּּ הַחָכְמָה שֶׁלְמַעְלָה וְנִתְגַּלָה הַדַעַת ּשֶׁהוא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה , ּּכִּי זֶה עִקַר הַדַעַת , וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁלְמַטָה הַיָם ֹ נִבְקַע ּּּבְּעַצְמו , הָרְשָׁעִים ׁוְכָל ּוְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהֵם כַּיָם נִגְרָש , ּּּכֻּלָם נִבְקְעו וְנִשְׁבְּרו ּּוְנִתְבַּטְלו , ְּּּוְיִשְׂרָאֵל עָבְרו בְּתוֹך הַיָם בַּיַבָּשָׁה , ֹוְכָל זֶה ּּעַל־יְדֵי הִתְגַּלות אוֹר הַשְׁגָּחָתו , ּוְאָז נִתְגַּלָה שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם ּּהַטֶבַע בְּעַצְמָה הִיא גַם־כֵּן הַשְׁגָּחָה . וְעַל־כֵּן אַחַר שְׁבִיעִי וקְרִיעַת פֶסַח ּּשֶׁל הֶחָמֵץ הֻתַר ּּיַם־סוף ) הלכות נטילת־ידים שחרית - הלכהב , אות יג .( ה עַל־יְדֵי שְׁאֵלַת " ּּּמַה נִשְׁתַנָה " ּבְּלֵיל־פֶסַח , ֹ וְהָאָב מֵשִׁיב לו " ּעֲבָדִים הָיִינו " ּוְכו ,' ּּּומְסַפֵר לו ֹ כָּל הַנִסִּים שֶׁעָשָׂה ְּּּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך עִמָנו בְּהוֹצִיאָנו ּּ מִמִצְרַיִם עַל־יְדֵי שֶׁגִּלָה ְהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך בָּעוֹלָם , ּּבָּזֶה מַכְנִיעִין ומְבַטְלִין כָּל ּּּּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁל הַמְחַקְרִים הַנִמְשָׁכִים מֵחָכְמַת הַטֶבַע , כִּי ּעַל־יְדֵי קֻשְׁיָא זו ֹ נִתְגַּלֶה הַהַשְׁגָּחָה , ּוְנִתְבַּטֵל לְגַמְרֵי כָּל ּּהַקֻשְׁיוֹת שֶׁלָהֶם . וְעַל־יְדֵי שְׁאֵלַת הָאַרְבָּעָה בָנִים , שֶׁהֵם ּּּּּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת דִקְדֻשָׁה כַּמובָא , עַל־יְדֵי־ זֶה נִכְנָעִים דְסִטְרָא־אָחֳרָא מַלְכֻיוֹת הָאַרְבַּע כָּל ּּּוְנִתְבַּטְלִין , ּשֶׁאֲחִיזָתָה מִבְּחִינַת חָכְמַת ּ הַטֶבַע ) הלכות נטילת־ידים שחרית - הלכהב , אות יד .( ו ּּּהַיַיִן שֶׁל אַרְבַּע כּוֹסוֹת הוא כִּי אָז נִתְגַּלָה הַהַשְׁגָּחָה , ּכַּנִזְכָּר לְעֵיל , ּּוְאָז הַיַיִן בִּקְדֻשָׁה ֹ, ּוְנִתְרוֹמֵם הַדַעַת עַל־יָדו , בִּבְחִינַת ׁ' רֹאש נַעֲשֶׂה זָכָה ' ַּובִבְחִי הַמְשַׂמֵח יַיִן ּנַת , ּּּּוִיכוֹלִין לְדַבֵּר ולְסַפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי הַיַיִן הַזֶה . וְזֶה בְּחִינַת : ּּאֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָא עַל הַיַיִן , כִּי כָל ְְּּהַנִסִּים נַעֲשִׂין עַל־יְדֵי שֶׁהַשֵׁם יִתְבָּרַך מַמְשִׁיך הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף הָעוֹלָם , בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי , ּוְאָז יִתְעַר שִׁיר בְּעָלְמָא , ּּּּומִשָׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַשִׁירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶה . אוֹמְרִים הַשִׁיר עַל הַיַיִן ּּוְעַל־כֵּן , אָז נִכְלָל הַיַיִן ּכִּי ּּבַּקְדֻשָׁה , ּבִּבְחִינַת הַדַעַת שֶׁל הַשְׁגָּחָה ֶׁ, ש ּהוא בְּחִינַת עָלְמָא דְאָתֵי ַ, ּּשֶׁהוא בְּעַצְמו ֹ בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׂמֵח ַ , ּּכַּיָדוע ) עיין אכילה , אותט .( וְעַל־יְדֵי הָאַרְבַּע כּוֹסוֹת נִכְנָעִין ּּכָּל הַגָּלֻיוֹת שֶׁל הָאַרְבַּע מַלְכֻיוֹת , ּשֶׁיְנִיקָתָם מִבְּחִינַת ּהַטֶבַע ) הלכות נטילת־יד ים שחרית - הלכהב , אות טו .(

ז עַל־יְדֵי הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים , ּעַל־יְדֵי־זֶה מְקַשְׁרִין כָּל הַמָקוֹם מִן לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַמָקוֹם ּּבְּחִינוֹת , מִצְרַיִם מִטֻמְאַת עַצְמָן מְזַכְּכִין דַיְקָא ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה , בִּפְנִים כַּמְבֹאָר . וְעַל־יְדֵי שֶׁסּוֹפְרִין הָעֹמֶר סְפִירַת מֵהַזְמַן לְמַעְלָה לִבְחִינַת הַזְמַן מְקַשְׁרִין ְּּּאַחַר־כָּך , מִפְגִימָתָה הַלְבָנָה נִתְמַלֵא ּּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה , בִּבְחִינַת " ּּּוְהָיָה אוֹר הַלְבָנָה כְּאוֹר הַחַמָה וְכו ' ) " הלכות ציצית - הלכהג , אות יז .( ח ּעִקַר ּּּּ הַכְנָעַת הָרוח ַ גָּבוֹה ַ בְּחִינַת גֵּאות הוא עַל־יְדֵי ּּּּחִדושֵׁי־תוֹרָה אֲמִתִיִים , ּּשֶׁהֵם בְּחִינַת רוח ַ אֱלֹקִים וְכו '. בְּפֶסַח וְעַל־כֵּן , הַתוֹרָה לְקַבָּלַת עֲדַיִן זָכִינו ּּּשֶׁלֹא , ּצְרִיכִין לִזָהֵר מְאֹד מֵחָמֵץ ַ, ַ ּשֶׁיֵש ׁ בּו ֹ אֲחִיז ּת הָרוח בְּיוֹתֵר הַזֶה עוֹלָם שֶׁל ּוַאֲוִיר , עוֹלֶה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה בִּנְפִיחָה ַ , ַּּּּכִּי אָז נֶאֱחָז בְּהֶחָמֵץ רוח ַ הַטֻמְאָה שֶׁהוא רוח ּגָּבוֹה , הַתוֹרָה קִבַּלְנו לֹא שֶׁעֲדַיִן ּּמֵחֲמַת , ַּשֶׁהוא ּהַכְנָעָתו ֹ כַּנ " ל , וְעַל־כֵּן הֶחָמֵץ אָזה ַּּוא בִּבְחִינַת גֵּאות ּּוְרוח ַ גָּבוֹה , ּוְאָסור לְאָכְלו ֹ אָז , ּּוצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה , ּּּּשֶׁהוא בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות הַמֹחִין וְכו ' ּשֶׁזוֹכִין עַל־יְדֵי ּּּּרְאִיַת פְנֵי הַצַדִיק , ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִית ֵ; נִקְר וְעַל־כֵּן את ' עֹנִי לֶחֶם '. קְרִיעַת אַחַר וְעַל־כֵּן ּיַם־סוף , ְּשֶׁאָז נִמְשָׁך הֶאָרַת קַבָּלַת הַתוֹרָה , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים , ּאָז הֻתַר הֶחָמֵץ , ּכִּי עַל־יְדֵי הַתוֹרָה יְכוֹלִין ָּּּלְהַכְנִיע ַ הָרוח ַ גָּבוֹה ַ וְלִזְכּוֹת שֶׁתִהְיֶה הָאֲכִילָה בְּחִינַת עֲנ ּוָה אֲמִתִית , ּּּּשֶׁהִיא עִקַר הַחַיִים בְּחִינַת חַיִים נִצְחִיִים ) כמבואר בפנים (, ּּּּּּּשֶׁזֶהו עִקַר תִקון קְדֻשַׁת הָאֲכִילָה ) הלכות תפילין - הלכהו , אות יב ; ועיין אכילה אותו .( ט ּּמֹחִין דְקַטְנות אֵינָם עֲנָוָה כְּלָל , ַּּרַק מְעַקְמִין הַלֵב מֵה ְּשֵׁם יִתְבָּרַך , ּּּוצְרִיכִין לִזָהֵר מִזֶה מְאֹד מְאֹד , בִּפְרָט ּּבִּתְחִלַת הַהִתְקָרְבות . ּוְזֶה בְּחִינַת אִסּור חָמֵץ בְּפֶסַח , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים ) הלכות תפילין - הלכהו , אות לא ; ועיין גאוה וענוה אותז .( ִי ּּּעִקַר הַטָהֳרָה מִזֻהֲמַת מִצְרַי ּּּם הוא לְטַהֵר עַצְמֵנו מִפְגַם הַבְּרִית , הַדָעַת פְגַם ּּּשֶׁהוא . מִפְגַם הַטָהֳרָה ּּּוְעִקַר ּּהַבְּרִית הוא עַל־יְדֵי טָהֳרַת הַמַחֲשָׁבָה , לִשְׁמֹר אֶת ּּּּעַצְמו ֹ מֵעַתָה עַל־כָּל־פָנִים לְבַל תֵצֵא מַחֲשַׁבְתו ֹ אֶל ּהַחוץ ָ; י כְּבָר אִם ּּוַאֲפִלו צְאָה , וְשָׁלוֹם חַס , ְּּּּּּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּיָדו ֹ לְהַטוֹתָה בְּכָל פַעַם לַדֶרֶך הַיָשָׁר ּעַל־יְדֵי שֶׁיַחְשֹׁב מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת לְטוֹבָה , ּוְאָז מִמֵילָא ּּּּתִדָחֶה מַחֲשַׁבְתו ֹ הַחִיצוֹנָה וְכָל הַהִרְהורִים , ֵכִּי אִי שְׁנ שֶׁיִהְיו ּּאֶפְשָׁר אֹפֶן בְּשׁום בְּיַחַד מַחֲשָׁבוֹת ּי . ֹּּּּוצְרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב בְּכָל פַעַם וְלִזָהֵר מִזֶה מְאֹד ּּּמִתְחִלַת הַיוֹם עַד סוֹפו , ּלִבְלִי לְהַתְחִיל לְהַנִיח ַ לִכְנֹס מַחֲשָׁבָה רָעָה בְּמֹחו ֹ חַס־וְשָׁלוֹם , ֹוְאִם כְּבָר נִכְנְסָה חַס־וְשָׁלום ַ, ּּיִדְחֶה אוֹתָה כַּנ " ל , ּכִּי הַמַחֲשָׁבָה הִיא ּּבִּבְחִינַת עֹמֶר ומִדָה , שֶׁאֵין שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת יְכוֹלִין לִכְנֹס אֶחָד בְּפַעַם . הָעֹמֶר סְפִירַת מִצְוַת עִנְיַן כָּל וְזֶה , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים ) הלכות תפילין - הלכהו , אות לב .( יא יְמֵי כָּל קְדֻשַׁת עַל־יְדֵי בֵּרורִין מְבָרְרִין ּּהַסְּפִירָה ּהַמַחֲשָׁבָה ַ, ּּשֶׁמַמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי סְפִירַת הָעֹמֶר הַנ " ל . מִדוֹת הַשֶׁבַע בִּבְחִינַת הוא הַבֵּרור ּּּּּוְעִקַר , כִּי ֵּּּהַמַחֲשָׁבוֹת חוֹלְפִין וְעוֹבְרִין עַל הָאָדָם כְּפִי הַמִדוֹת שֶׁאוֹחז בָּהֶם ַ, עַד שֶׁבְּיוֹםל " ּּג בָּעֹמֶר נֶחְשָׁב כְּאִלו נִגְמַר ּהַבֵּרור , ּמִטַעַם הַמְבֹאָר בִּפְנִים . וְאָז נַעֲשֶׂה בְּחִינַת גַּל ּּּּּומְחִצָה הַמַפְסִיק בֵּין הַקְדֻשָׁה וְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא , ֲּשֶׁלֹא מַח לְהַכְנִיס בְּעַרְמומִיתָה עוֹד ּּתִקְרַב רָעוֹת ַשָׁבוֹת ּבַּמֹח , חַס וְשָׁלוֹם , ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת הַגַּל שֶׁנַעֲשָׂה בֵּין יַעֲקֹב לְלָבָן , בְּחִינַת " ּעֵד הַגַּל הַזֶה ." ּּוְכָל זֶה בְּכֹח ַ הַצַדִיקִים הַגְּדוֹלִים ַ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת הִתְנוֹצְצות מָשִׁיח , ִּּשֶׁזֶה בְּחִינַת רַשְׁב ְ" ּי שֶׁנִס ּּתַלֵק אָז ) הלכות תפילין - הלכהו , אות לה , ועיין פנים .( יב ּּמַצָה הוא בְּחִינַת מָן , בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה , כִּי נֶאֱפֵית ּבְּחִפָזוֹן , ולְהַטְעִים לְהַחְמִיץ תַחְבּולוֹת רִבּוי ּּּּבְּלִי הָעִסָּה ַ, ּּשֶׁזֶה בְּחִינַת בִּטָחוֹן בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּר ְך לְבַד ּּבְּלִי שׁום עֵסֶק ומְלָאכָה , בְּחִינַת " ּוְגַם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם ." ּאֲבָל חָמֵץ הוא בְּחִינַת טֶבַע , ּּּבְּחִינַת הִשְׁתַדְלות ּאַחַר הַפַרְנָסָה עַל־יְדֵי מְלָאכָה וָעֵסֶק ; ּּומִשָׁם אֲחִיזַת ּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁל תַאֲוַת מָמוֹן ֶׁ, עַדש בָּאִים לִידֵי גָזֵל ּּוָעֹשֶׁק עַל־יְדֵי רִבּוי תַאֲוַת מָמוֹן , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת חָמֵץ , בְּחִינַת " וְחוֹמֵץ מְעַוֵל ּמִכַּף ." הַטֶבַע אֲחִיזַת ּּוְעִקַר , בְּחִינַת חָמֵץ , ּּהוא מִדִינִים ַ, ּּכַּיָדוע . ּּאֲבָל כְּשֶׁמַמְתִיקִים ּּהַדִינִים בִּשְׁלֵמות ֲ, א ְּּּזַי מִתְהַפֵך מִדַת הַדִין לְרַחֲמִים , ּוְאָז נִכְלָל הַטֶבַע בְּהַשְׁגָּחָה , ּכִּי זוֹכִין לֶאֱמונָה שְׁלֵמָה , ְּשֶׁגַּם הַנְהָגַת הַטֶבַע הִיא רַק בְּהַשְׁגָּחָתו ֹ יִתְבָּרַך , ֹ וְכָל בְּהַשְׁגָּחָתו רַק לְהָאָדָם נִמְשָׁך וְהַמָמוֹן ְִּּהַפַרְנָסָהי ְתְבָּרַך , " ּּּּכִּי לֹא מִמוֹצָא ומִמַעֲרָב וְכו '" , ּּּומַה שֶׁצְרִיכִין ּּּאֵיזֶה עֵסֶק וְהִשְׁתַדְלות , ְּּזֶהו מִדַרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו יִתְבָּרַך שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין . ְּׁכִּי הַשֵׁם יִתְבָּרַך שֶׁבָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָם מֵאַיִן לְיֵש , ּהוא יָכוֹל ּּּּ לְהַצְמִיח ַ ולְגַדֵל הַתְבואָה ּוְאִילָנוֹת בְּלִי נְטִיעַת וזְרִיעַת הָאָדָם ֹ ; ְרַק שֶׁכָּך רְצוֹנו ְיִתְבָּרַך , גִּדול בִּשְׁבִיל עֵסֶק אֵיזֶה יַעֲשֶׂה ּּשֶׁהָאָדָם ּּהַתְבואָה וְהָאִילָן , ּּּּּוְכֵן שֶׁיַעֲשֶׂה אֵיזֶה עֵסֶק ומַשָׂא־ומַתָן בִּשְׁבִי ּל פַרְנָסָה , ְּאֲבָל בְּוַדַאי הַכֹּל בִּרְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַך ּובְהַשְׁגָּחָתו ֹ לְבָד . ּּוכְשֶׁזוֹכִין לְהַאֲמִין בָּזֶה , אָז גַּם הָעֵסֶק ּּּּּּשֶׁעוֹסְקִין בְּמַשָׂא־ומַתָן ומְלָאכָה הוא בִּקְדֻשָׁה גְדוֹלָה ,

ּּּּבִּבְחִינַת מַשָׂא־ומַתָן בֶּאֱמונָה ְּ, ב חִינַת ' ּטוֹב תוֹרָה עִם ְּדֶרֶך־אֶרֶץ '. ּוְזֶה בְּחִינַת אִסּור הֶחָמֵץ בְּפֶסַח , עַד אַחַר הֶחָמֵץ הֻתַר אָז יַם־סוף ּּקְרִיעַת , שֶׁבְּשָׁבועוֹת ּעַד ְּּמַקְרִיבִין שְׁתֵי הַלֶחֶם מֵחָמֵץ כָּל זֶה סוֹבֵב וְהוֹלֵך עַל ּעִנְיַן הַנִזְכָּר לְעֵיל ָ, כַּמְבֹאר בִּפְנִים ) ברכת השחר - הלכהה , אותיות יב יג .( יג עַל־יְדֵי הוא הַגָּלֻיוֹת ומִכָּל מִמִצְרַיִם הַגְּאֻלָה ּּּּּּעִקַר פִדְיוֹנוֹת ּבְּחִינַת , הַדִינִים הַמְתָקַת בְּחִינַת ּּּשֶׁהוא , ּּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה פָדָה אוֹתָנו מִמִצְרַיִם , בְּחִינַת " ָּוְהַפֹדְך עֲבָדִים מִבֵּית " הָעֶלְיוֹן הַפִדְיוֹן עַל־יְדֵי הוא ּּּעִקָר הַכּוֹלֵל , ּשֶׁהוא עַל־יְדֵי בְּחִינַת עֵת רָצוֹן , שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּּּנִתְבַּטְלִין וְנִמְתָקִין כָּל הַדִינִים . ּוְעִקַר הֶאָרַת הָעֵת־רָצוֹן ּהוא בְּשַׁבָּת ַ, ּּכַּיָדוע . קוֹרִין וְעַל־כֵּן שֶׁלִפְנֵי ּּהַשַׁבָּת ּהַפֶסַח שַׁבָּת הַגָּדוֹל , ּּכִּי עִקַר הַגְּדוֹלוֹת וְהַנִפְלָאוֹת שֶׁל ּפֶסַח , הַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי הָעֵת־רָצוֹן שֶׁל שַׁבָּת ) ברכת השחר - הלכהה , אותי יד .( יד " חָמֵץ " ּאוֹתִיוֹת " מֵצַח " , ּּבְּחִינַת מִצְחָא דִזְעֵיר אַנְפִין ּוְכו ,' ּּּּשֶׁמִשָׁם הִתְעוֹרְרות כָּל הַדִינִים , ּרַחֲמָנָא לִצְלַן ; ּּּּּומִזֶה הָעִקַר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְהַקְלִפוֹת בְּחִינַת שְׁמַד , אֵל אַחֵר , ּּכְּפִירוֹת וזְנות , בְּחִינַת " ּמֵצַח אִשָׁה זוֹנָה ָ". ח מֵאֲכִילַת שֶׁנִזְהָרִין ּוְעַל־יְדֵי בְּפֶסַח מֵץ , וְעַל־יְדֵי מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר , עַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיכִין ּהֶאָרָה וְהַמְתָקָה מִבְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן , ַּוְאָז נִמְתָקִין ּּהַדִינִים שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת מֵצַח הַנ " ל , עַל־יְדֵי הֶאָרַת הָרָצוֹן מֵצַח ֻ. ה אַחַר־כָּך ְוְעַל־כֵּן הֶחָמֵץ ּתַר , עַד ּּּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין בְּשָׁבועוֹת לִבְחִינַת הִתְגַּלות מֵצַח הָרָצוֹן ַ, ּּּשֶׁהוא בְּחִינַת פִדְיוֹן הָעֶלְיוֹן הַכּוֹלֵל הַנ " ל , הַהַמְתָקוֹת כָּל ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה , גֵּרִים שֶׁמִתְגַּיְרִין ִּּעַדמ עַל־יְדֵי־זֶה וְעוֹלִים לְרָצוֹן ּשְׁמַד , בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ְּּּהִתְקָרְבות יִשְׂרָאֵל לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּשָׁבועוֹת עַל־יְדֵי ּקַבָּלַת הַתוֹרָה ) ברכת השחר - הלכהה , טז .( טומ עַל־יְדֵי " הַהַמְתָקָה מַמְשִׁיכִין הַסְּפִירָה יְמֵי ּט , הַכ כָּל ּלְהַמְתִיק " בָּתֵי־דִינִים ּד ) בר השחר כת - הלכהה , אות כה .( טז ּּעַל־יְדֵי שֶׁיוֹצְאִין מִגָּלות מִצְרַיִם , ּשֶׁהוא עֶרְוַת הָאָרֶץ , ּּבְּחִינַת תַאֲוַת נִאוף , ּּומְקַדְשִׁין אֶת עַצְמָן בְּמ " ט יְמֵי הַסְּפִירָה , שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִכְלָלִין בְּמ ׁ " ִּּט אוֹתִיוֹת שֶׁיֵש הַשְׁבָט ּבִּשְׁמוֹת ים , הַבְּרִית קְדֻשַׁת בְּחִינַת ּּשֶׁזֶה , ְּכַּמְבֹאָר בִּפְנִים עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכִין אַחַר־כָּך בְּשָׁבועוֹת הַתוֹרָה ּלְקַבָּלַת , שֶׁתִהְיֶה הַתוֹרָה קַבָּלַת עִקַר ּּּכִּי ּּּבִּבְחִינַת בְּרָכָה וְסַם־חַיִים הוא עַל־יְדֵי קְדֻשַׁת הַבְּרִית ) הלכותב רכת התורה - הל כהא .( יז ּבְּשָׁבועוֹת עוֹלִין עַד שֹׁרֶש ׁ הָרָצוֹן , ְּוְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפֵך ּגַּם חָכְמַת הַטֶבַע לְרָצוֹן , ּּּעַל־יְדֵי הִתְגַּבְּרות הִתְגַּלות ּּהָרָצוֹן שֶׁנִתְגַּלָה אָז , ְשֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בִּרְצוֹנו ֹ יִתְבָּרַך ְ. י ּוְעִקַר תַרְגּום מִלְשׁוֹן הוא הַטֶבַע חָכְמַת ּּּּּנִיקַת . כָּל־כָּך הָרָצוֹן נִתְגַּלֶה ְּּּובְשָׁבועוֹת , לְשׁוֹן שֶׁגַּם עַד ּּתַרְגּום , ּשֹׁרֶש ׁ חָכְמַת הַטֶבַע , ּּנִכְלָל בַּקְדֻשָׁה . וְעַל־כֵּן אָז אוֹמְרִים ' ּּאַקְדָמות ,' וְנוֹרָא גָּדוֹל שֶׁבַח ּשֶׁהוא ִּ, ב ּּּלְשׁוֹן תַרְגּום דַיְקָא , ּּּּכִּי זֶה עִקַר שְׁלֵמות הִתְגַּלות הָרָצוֹן ׂ ) ענין קדיש - הל כהא .( יח ּּּּּקְרִיעַת יַם־סוף הוא בְּחִינָה שֶׁנִתְגַּלָה אָז הַיָם־הַחָכְמָה , עַל לִשְׁלֹט יָכְלו וְלֹא נִתְגָּרְשׁו הַזֵידוֹנִים מַיִם ּּּוְכָל יִשְׂרָאֵל , ּּהַיְנו שֶׁכָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲונוֹת וְהַפְגָמִים , שֶׁהֵם ּבְּחִינַת מַיִם הַזֵידוֹנִים , ּלֹא יָכְלו לִשְׁלֹט אָז עַל יִשְׂרָאֵל ְּּּּּּמֵחֲמַת הִתְגַּלות הַדַעַת שֶׁל הִתְגַּלות אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך ּּשֶׁנִתְגַּלָה אָז מְאֹד ַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוז " ל , שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ּנִצוֹלִין יִשְׂרָאֵל מֵעֲונוֹת ; ּוְכָל זֶה עַל־יְדֵי שֶׁנִבְקַע אָז ּיָם־הַחָכְמָה דִקְדֻשָׁה . ַּּומֵחֲמַת שֶׁמִבְּחִינַת יָם־הַחָכְמָה ּהַנ " ל , ְּּמִשָׁם נִמְשָׁך הַפַרְנָסָה , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים , ַעַל־כֵּן ּּאָמְרו רַבּוֹתֵינוז " ל : קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת ּיַם־סוף , ְּּכִּי מִשָׁם נִמְשָׁך הַפַרְנָסָה ) ק ׂ " ש - הלכהג , אותו .( כ ּּעִקַר יְצִיאַת מִצְרַיִם הִיא בְּחִינַת שְׁבִירַת תַאֲוַת מָמוֹן , דִקְדֻשָׁה ּּּּּוְלִזְכּוֹת לְתִקון הָעֲשִׁירות . כָּל בְּחִינַת ַוְזֶהה ּּקָרְבַּן־פֶסַח , מָמוֹן תַאֲוַת נִתְתַקֵן בְּפֶסַח ּּּוְעַל־כֵּן ) הלכות תפלה - הלכהד , אות יז .( כא ּּּבְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָה רַק עַל־יְדֵי אִתְעָרותָא דִלְעֵלָא , ּּכִּי לֹא קִבְּלו עֲדַיִן אֶת הַתוֹרָה . עַל־כֵּן , ַּאַף־עַל־פִי ּשֶׁמְקַבְּלִין אָזה ּמֹחִין בְּהֶאָרָה גְדוֹלָה מְאֹד , כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת , ּאֲבָל לֹא זָכו עֲדַיִן לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתֶר , ּשֶׁהוא ּּּבְּחִינַת הַמְסַדֵר וְהַמְיַשֵׁב אֶת הַמֹחִין ֹ , ּּּּשֶׁעִקַר תִקונו ּּעַל־יְדֵי עֲשִׂיַת מִצְוֹת ומַעֲשִׂים טוֹבִים הַרְבֵּה בְּשִׂמְחָה . ּּּוְעַל־כֵּן אָסור אָז הֶחָמֵץ בְּאִסּור חָמור , כִּי שֹׁרֶש ׁ הֶחָמֵץ הַמְסַדֵר תִקון בִּבְחִינַת וְנִשְׁתַלְשֵׁל נִמְשָׁך ְַּּּּּּּבַּקְדֻשָׁה הַנ ּּוְהַמְיַשֵׁב " ל ) ּעַיֵן ' אֲכִילָה ,' יא אוֹת .( וְעַל־כֵּן ּבְּשָׁבועוֹת ֶ, ּשֶׁאָז זָכו לְקַבֵּל אוֹר הַכֶּתר עַל־יְדֵי הַהֲכָנָה שֶׁל סְפִירָה , ּּעַל־כֵּן מִצְוָה אָז לְהָבִיא שְׁתֵי הַלֶחֶם ּמֵחָמֵץ דַיְקָא ) הלכות נפילת אֹפיים - הלכהד , אותי וכו ' .(

כב עַצְמֵנו לְטַהֵר עוֹסְקִין הַקְדוֹשִׁים הַסְּפִירָה ּּבִּימֵי מִצְרַיִם ּמִטֻמְאַת ָ, הַד ולְזַכֵּך ְּּלְטַהֵר מִים , כַּמְבֹאָר ּבַּכַּוָנוֹת . ּוְעַל־יְדֵי־זֶה מַעֲלִין מַיִין נֻקְבִּין , וְזוֹכִין לְהַעֲלוֹת ּּּולְחַבֵּר הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים בִּבְחִינַת שָׁלוֹם , שֶׁבָּזֶה הַתוֹרָה קַבָּלַת עִקַר ּּּּתָלוי , אַחְדות עַל־יְדֵי ּשֶׁהָיָה וְשָׁלוֹם ַ, ַכְּמַאֲמַררז " ל עַל " ּוַיִחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל ." וְעַל־כֵּן ּתַלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא , ּשֶׁלֹא הָיָה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם , עַל־כֵּן ּּנֶאֱחַז בָּהֶם הַדִינִים שֶׁל יְמֵי הַסְּפִירָה הַקְדוֹשִׁים , עַד ּּּּּשֶׁנִסְתַלְקו אָז דַיְקָא ֵ; ּּּּוְהַתִקון שֶׁלָהֶם הָיָה עַל־יְד ַי רַבִּי ּּשִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וַחֲבֵרָיו כַּיָדוע ַ, ּוְהוא נִפְטַר בְּל " ג בָּעֹמֶר , ּּּשֶׁאָז יוֹם הִלולָא דִילֵה . ּּּּּכִּי עִקַר שְׁלֵמות תִקון גַּם כְּשֶׁמַעֲלִין הוא הַקְדוֹשִׁים הַנִיצוֹצוֹת ּּּּּעֲלִיַת ּהַנִיצוֹצוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלַיִן , בְּחִינַת ' ּּעַד דְמָטו רַגְלַיִן בְּרַגְלַיִן ַ' ּשֶׁאָמְרו רַז " ל , בְּחִינַת " ּּוְעָמְדו רַגְלָיו בַּיוֹם ּּהַהוא וְכו '" ַ, ּּכַּיָדוע ַ. וְעַל־כֵּן בְּל " ג בָּעֹמֶר , ּשֶׁהוא כְּנֶגֶד בְּחִינַת הוֹד שֶׁבְּהוֹד , ּבְּחִינַת רַגְלַיִן דְרַגְלַיִן , ַּאָז עִקַרה ּהַמְתָקָה , ּּּעִקַר עֲלִיַת הַנִיצוֹצוֹת בִּבְחִינַת שָׁלוֹם , וְאָז עֲקִיבָא רַבִּי תַלְמִידֵי פְגַם ּּּּנִתְתַקֵן , פָסְקו ּּוְעַל־כֵּן ּּמִלָמות אָז . ּּּּּּוְעִקַר שְׁלֵמות הַתִקון הוא עַל־יְדֵי רַבִּי ּּּשִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי שֶׁנִסְתַלֵק אָז , ֹ כִּי עַל ּּּ־יְדֵי הִסְתַלְקותו ּּזָכָה לְהַעֲלוֹת נִשְׁמָתו ֹ הַקְדוֹשָׁה בְּסוֹד הַעֲלָאַת מַיִין נֻקְבִּין , ּּּּּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַר תִקון עֲלִיַת הַנִיצוֹצוֹת , ּעִקַר הַשָׁלוֹם ּּּּתִקון , בְּחִינַת " עַל יָנוחו שָׁלוֹם ּּיָבוֹא מִשְׁכְּבוֹתָם ִ" ּשֶׁמַזְכִּיר ּּּּּין עַל הִסְתַלְקות הַצַדִיק ) הלכות ביהכ " נ - הלכהד , אותה .( כג וְכו ולְמַטָה לְמַעְלָה שְׂעוֹרִים עֹמֶר הֲנָפַת ּּּעַל־יְדֵי ,' ּוסְפִירָה , ּּּּאָנו מַמְשִׁיכִין עָלֵינו אֱמונַת הַשְׁגָּחָה פְרָטִית , ּּלֵידַע ולְהַאֲמִין כִּי הַכֹּל מְקֻשָׁר אֵלָיו ִּ, כ ְּי הוא יִתְבָּרַך פְרָטֵי כָּל עַל פְרָטִית בְּהַשְׁגָּחָה ַ תָמִיד ּּּמַשְׁגִּיח הַבְּרִיאָה . ּוְזֶה הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתוֹרָה , כִּי זֶה יְסוֹד כָּל ּּּהַתוֹרָה כֻּלָה , ּּּּּשֶׁתָלוי בָּאֱמונָה הַקְדוֹשָׁה הַזֹאת ) הלכות משׂא ומתן - הלכהד , אותט .( כה שֶׁאָנו נַפְשֵׁנו ופְדות גְּאֻלָתֵנו וְכָל תִקְווֹתֵינו ּּּּּּּּכָּל ְּּמְקַוִים וְעוֹסְקִים לְהַמְשִׁיך עָלֵינו בְּכָל יוֹם , בִּבְחִינַת " ּקָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָה " , ּּּהַכֹּל הוא בְּכֹח ַ הַצַדִיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה ָ, ּשֶׁהוא הַגּוֹאֵלה רִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן , ּּּּּוְהוא מֵאִיר בָּנו גַּם עַתָה בְּגָלותֵנו , כִּי ּּּּאִתְפַשְׁטותָא דְמֹשֶׁה בְּכָל דָרָא וְדָרָא , ּוְהוא מֵאִיר ּבְּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָה , ֹּּּּומְקַיֵם ומְחַיֶה אֶת כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתו ָ, ּומְחַבֵּר וְכוֹלֵל כָּלה עוֹלָמוֹת בְּיַחַד ; ּּּּוְכָל אֶחָד כְּפִי קֵרובו ֹ אֶל הַצַדִיק הַזֶה , כֵּן מְקַבֵּל ּּּּמִמֶנו הֶאָרָה הַזֹאת , ּּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה כָּל תִקונו ֹ לָנֶצַח . ּּאֲבָל כָּל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִׂיג בְּשִׂכְלֵנו הָאֱנוֹשִׁי ּבִּשְׁלֵמות ִ, ּּרַק שֶׁהַצַדִיק מֵא ּּּיר בָּנו מֵרָחוֹק ומְרַמֵז ּלָנו כִּיה ' ּּאִתָנו עֲדַיִן , ֹּּוְאַף־עַל־פִי שֶׁכָּל דָרֵי מַעְלָה ּּּשׁוֹאֲלִין ומְחַפְשִׂין אַיֵה מְקוֹם כְּבוֹדו , ּוְזֶה עִקַר כָּל ּּּקִיומָם וְהַשָׂגָתָם , ּּאַף־עַל־פִי־כֵן בְּוַדַאי מְלֹא כָל ֹ וְאֵין הָאָרֶץ כְּבוֹדו ׁ בָּעוֹלָם ּּ שׁום יֵאוש , ּכִּי הַשֵׁם ּּּּאִתָנו ובִמְקוֹמֵנו , ּּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הַצַדִיק מְעוֹרֵר ומְקַיֵם מַעֲלָה הַפְחותֵי ּּּאוֹתָנו , מַטָה ּּדָרֵי , עָפָר שׁוֹכְנֵי , בִּבְחִינַת " עָפָר שֹׁכְנֵי וְרַנְנו ּּּהָקִיצו " ּדַיְקָא . ְּאֲבָל ּאָסור לִכְנֹסב ּכָל זֶה בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים וַחֲקִירוֹת יְתֵרוֹת , כִּי סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה , ּבִּפְרָט בִּתְחִלַת ּהַהִתְקָרְבות , ֹּוְכָל זְמַן שֶׁהוא אֶצְלו ֹ בְּחִינַת הַתְחָלָה ּּכְּפִי מַה שֶׁיוֹדֵע ַ בְּנַפְשׁו , כִּי אַחַר שֶׁחָזַר וְקִלְקֵל , ּׁבְּוַדַאי צָרִי ְּך לַחֲזֹר ולְהַתְחִיל מֵחָדָש , ּוְאָז בְּוַדַאי ֹּּכְּפִי מַדְרֵגָתו ֹ הַשְׁפָלָה בְּוַדַאי אִי אֶפְשָׁר לו ֹ לְהָבִין ּּולְהַשִׂיג הַכֹּל עַל בֻּרְיו , ּּרַק שֶׁהַצַדִיק מֵאִיר לו ֹ בְּאֹפֶן ּּּּשֶׁיוכַל לְהִתְחַזֵק בֶּאֱמונָה ֶ, ּעַד שֶׁיִזְכֶּה עַל־יְדֵי־זה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן , ּּּשֶׁהוא עִקַר הַתַכְלִית . וְזֶה בְּחִינַת בְּפֶסַח חָמֵץ ּאִסּור , ַ כְּלָל הַמֹח לְהַחְמִיץ ּּשֶׁלֹא וְקֻשְׁיוֹת בַּחֲקִירוֹת , לְקַבֵּל יִשְׂרָאֵל כָּל זוֹכִין וְאָז ּעַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנו , ּעָלָיו הַשָׁלוֹם ִ, ּהַמֹחִין הַגְּדוֹל ים , הָרָצוֹן וְהֶאָרַת הָעוֹלָמוֹת כְּלָלִיות בְּחִינַת ּּשֶׁהֵם , ּּּּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת הַקָרְבַּן־פֶסַח וַאֲכִילַת מַצָה . ּּּּומֵחֲמַת שֶׁהַמֹחִין שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת , שָׁלוֹם בְּחִינַת הֵם , וכְלָלִיות שָׁלוֹם נַעֲשֶׂה ּּּכִּי ּוְאַחְדות אֶחָד בֵּין כָּל הָעוֹלָמוֹת , ּדָרֵי מַעְלָה וְדָרֵי ּמַטָה ׁ, ּּובֵין גּוף וָנָפֶש . ּוכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר רְפואָה בְּחִינַת הוא ּּּשֶׁהַשָׁלוֹם , הָרְפואָה ְּוְדֶרֶך ּלְהִתְלַבֵּש ׁ בִּמְרִירות , בִּבְחִינַת " ּהִנֵה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר " . ְּּּּּומִשָׁם נִמְשָׁך כָּל הַמְרִירות שֶׁצְרִיכִין לִסְבֹּל הָאֱמֶת לִנְקֻדַת לְהִתְקָרֵב שֶׁזוֹכִין ּּקֹדֶם , ּומְנִיעוֹת מֵחֲמַת מָמוֹן , ּּּוְיִסּורֵי הַגּוף וְכַיוֹצֵא , ַּּּוְעִקַר הַמְרִירות הַמֹח מִמְנִיעוֹת ּּּהוא , הַקֻשְׁיוֹת בְּחִינַת ַּשֶׁהֵם וְה ּּּבִּלְבּולִים הַמְעַקְמִין אֶת הַלֵב מְאֹד , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת " ּּּוַיְמָרֲרו אֶת חַיֵיהֶם וְכו ' ." ּאֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוס עַל ּּּּּעַצְמו ֹ ולְמַלֵט נַפְשׁו ֹ מִבְּאֵר שַׁחַת ומִטִיט הַיָוֵן , ֵּהוא ְּּצָרִיך לֵידַע שֶׁבְּהֶכְרֵח ַ שֶׁיִסְבֹּל מְרִירותא ֹּּלו כְּפִי בְּחִינָתו , ּוְשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַיְקָא יִזְכֶּה לִבְחִינַת שָׁלוֹם ֹ בִּשְׁלֵמות ּּּורְפואַת נַפְשׁו . לֵידַע ולְהַאֲמִין ְּוְצָרִיך , בְּרַחֲמָנות ֹ הַמְרִירות ַ לו שׁוֹלֵח יִתְבָּרַך ְּּּּשֶׁהַשֵׁם גָּדוֹל ּובְחֶסֶד ִ, ֹ הַמְר ַ לו ֹ שׁוֹלֵח ּוְאֵינו כְּפִי ּירות ופְגָמָיו ּעֲונוֹתָיו , לִסְבֹּל ֹ שֶׁיוכַל יְכָלְתו כְּפִי ּּּרַק , ְּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מוֹדֶה ומְשַׁבֵּח ַ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַל ּּּהַמְרִירות בְּעַצְמו ֹ שֶׁהוא בְּרַחֲמִים רַבִּים , ְּׁומוֹדֶה עַל וְתִש בְּשִׁירוֹת יִתְבָּרַך לְהַשֵׁם ְּזֶה בָּחוֹת , בְּחִינַת " בַּה ' דָבָר אֲהַלֵל בֵּאלֹקִים דָבָר ּּּּאֲהַלֵל " , ּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה זֶה בְּעַצְמו ֹ נִמְתָק הַמְרִירות . וְזֶה בְּחִינַת ּמָרוֹר שֶׁל פֶסַח , ּּּּשֶׁנִמְתָק עַל־יְדֵי הַטִבּול בַּחֲרֹסֶת ) נט " י לסעודה - הלכהו , אותיות טו טז יז .(

ָּכו ַכז קַדְמוֹנֵינו שֶׁתִקְנו הַשֻׁלְחָן סֵדֶר ּּּּּל " בַּלֵילוֹת ּל ּהָרִאשׁוֹנִים שֶׁל פֶסַח , ְּהַכֹּל הוא בִּשְׁבִיל לְהַמְשִׁיך וְהַדַעַת ּּהַמֹחִין , עַל־יְדֵי־זֶה לִזְכּוֹת שְׁלֵמותָן ּּשֶׁעִקַר לְהֶאָרַת הָרָצוֹן ָ, ּּּשֶׁזֶה עִקַר קְדֻשַׁת אֲכִילַת יִשְׂר אֵל . ְאַך ּּּמֵחֲמַת שֶׁבְּפֶסַח הָיְתָה הַגְּאֻלָה וְהַמְשָׁכַת הַמֹחִין שֶׁלֹא ּּעַל־יְדֵי אִתְעָרותָא דִלְתַתָא , ּעַל־כֵּן צְרִיכִין לִשְׁתוֹת ּשְׁנֵי כוֹסוֹת שֶׁל יַיִן קֹדֶם הַסְּעודָה , ּוְכֵן שְׁתֵי רְחִיצוֹת , ּוְכֵן שְׁתֵי בְצִיעוֹת ַ, ּובֵין שְׁנֵיה ּּכּוֹסוֹת ושְׁתֵי הָרְחִיצוֹת ּּּּושְׁתֵי הַבְּצִיעוֹת מַרְבִּין לְסַפֵר חַסְדֵי הַמָקוֹם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם , ֹּּּּּוְשֶׁמִתְחִלָה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיו אֲבוֹתֵינו ּּוְעַכְשָׁו קֵרְבָנו הַמָקוֹם לַעֲבוֹדָתו ; ּמַה שֶׁבִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת וְיָמִים ּׁ טוֹבִים אֵין שׁוֹתִין קֹדֶם הַסְּעודָה רַק כּוֹס אֶחָד ּּשֶׁל קִדוש , וְכֵן רְחִיצָה אַחַת וְכֵן בְּצִיעָה אַחַת , וְעַכְשָׁו הַכֹּל בְּכֶפֶל ? ּמֵחֲמַת שֶׁהוא בַּהַתְחָלָה וְרַק בִּבְחִינַת ּּאִתְעָרותָא דִלְעֵלָא ֹ, ְּעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיך הַמ חִין וְהֶאָרַת הָרָצוֹן , ּּשֶׁהוא בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָה , כִּי אִם עַל־יְדֵי סֵדֶר זֶה . ּּּוְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת , ּּּּשֶׁכּוֹס רִאשׁוֹן שֶׁל קִדוש ׁ הוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָאֲצִילות , ּּוְכוֹס שֵׁנִי הוא כְּנֶגֶד עוֹלַם הָעֲשִׂיָה , כִּי ּ בְּעוֹלַם הָעֲשִׂיָה , ּּּּשֶׁהוא תַכְלִית מַדְרֵגָה הַתַחְתוֹנָה , ְצְרִיכִין לְהַמְשִׁיך ּּדַיְקָא אוֹר הָאֲצִילות , ּּשֶׁהוא הַמַדְרֵגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁבְּכָל הָאַרְבַּע עוֹלָמוֹת . ֶּנִמְצָא כִּי הַשְׁנֵי כוֹסוֹת הֵם בְּחִינַת ּּכְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹתע ּּלְיוֹן בְּתַחְתוֹן וְכו ,' ְַּּשֶׁמִשָׁם נִמְשָׁך הַנ הָרָצוֹן הֶאָרַת ּבְּחִינַת " ל , לְסַפֵר מַרְבִּין ּוְעַל־כֵּן בִּיצִיאַת מִצְרַיִם , ּכִּי כֵן הוא בְּכָל אָדָם , שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִזְכֶּה עַד הָעוֹלָמוֹת לִכְלֹל בְּמַעֲשָׂיו ֹ זוֹכֶה ְּשֶׁאֵינו ַּלְהַתַכ ּלִית הַנ " ּּל שֶׁהוא הֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁלֵמות , ְצָרִיך הַמָקוֹם חַסְדֵי בְּסִפור מְאֹד לְהַרְבּוֹת ּּּּעַל־כָּל־פָנִים ְּּוְנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך ֹ , לְהוֹצִיאו ּּּּּמִמָקוֹם שֶׁהוא ולְקָרְבו ֹ לְהַצַדִיק הָאֱמֶת ֹ, ֹ ּולְהו דִיע ַ לו ּּּּּּעַל־יָדו ֹ כִּי עֲדַיִן הַשֵׁם עִמו ֹ וְלֹא יַעֲזֹב אֶת חַסְדו ֹ מִמֶנו לָנֶצַח , ּּּשֶׁכָּל זֶה הוא בְּחִינַת סִפור יְצִיאַת מִצְרַיִם אָדָם ובְכָל זְמַן ּשֶׁבְּכָל , יִזְכֶּה דַיְקָא ּוְעַל־יְדֵי־זֶה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה ְ. ו כָל סֵדֶר הָאֲכִילָה ּּשֶׁל פֶסַח וְהַשְׁתֵי כוֹסוֹת שֶׁאַחַר הָאֲכִילָה , ְהַכֹּל הוֹלֵך וְסוֹבֵב עַל עִנְיָן זֶה . ּוְעַל־כֵּן מְסַיְמִין בְּסִימָנֵי הַסֵּדֶר שֶׁל ּפֶסַח : ּּקַדֵש ׁ וְכו ' נִרְצָה , ֶּּּכִּי עַל־יְדֵי כָּל סֵדֶר הַתִקונִים לֵיל־פ סְעודַת ּּשֶׁל הָרָצוֹן לְהֶאָרַת זוֹכִין סַח ) נט " י לסעודה - הלכהו , אותיות יטכ וכו ' .( כז ּּמַה שֶׁאוֹכְלִין כַּרְפַס , ּשֶׁהוא מִין יָרָק , ּקֹדֶם הַסְּעודָה , ְּּוְאַחַר־כָּך אַחַר כּוֹס שֵׁנִי אוֹכְלִין מַצָה זֶה מְרַמֵז עַל הָרִאשׁוֹן אָדָם חֵטְא ּּּתִקון ְ, ֹ ּשֶׁבַּת בּו נֶאֱמַר ּחִלָה " הַשָׂדֶה עֵשֶׂב ָ אֶת ּּוְאָכַלְת " , אֵיבָרָיו ּּוְנִזְדַעְזְעו , עַד ְְּשֶׂאָמַר לו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך אַחַר־כָּך " : ָּּבְּזֵעַת אַפֶיך תאכַל לֶחֶם " , ּשֶׁרָמַז לו ֹ שֶׁעַל־יְדֵי יְגִיעוֹת וַעֲבוֹדוֹת שֶׁל תוֹרָה ּומִצְוֹת ִ, ּעַל־יְדֵי־זֶהת ּתְבָּרֵר הָאֲכִילָה מִמַאֲכַל בְּהֵמָה אָדָם מַאֲכַל לִבְחִינַת , לְהֶאָרַת עַל־יְדֵי־זֶה ַּשֶׁיִזְכֶּה ּהָרָצוֹן כַּנ " ל ) נט " י לסעודה - הלכהו , אותיות כב לב .( כח ּּּעַל־יְדֵי שֶׁהַצַדִיק מֵאִיר גַּם בְּדָרֵי מַטָה , שֶׁהֵם אוֹתָם ּּהָאֲנָשִׁים הַפְחותִים ּּּשֶׁנָפְלו מִמַדְרֵגָתָם מְאֹד , ֹּּשֶׁיֵדְעו גַם הֵם כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדו , ּּּוְהַשֵׁם אִתָם וְעִמָם וְאֶצְלָם , ּּוְלֹא יִירְאו וְלֹא יִתְיָאֲשׁו , חַס וְשָׁלוֹם , ַרַק גַּם ּּּּהֵם יִתְעוֹרְרו וְיָקִיצו וְיַתְחִילו לְהִתְקָרֵב לְהַשֵׁם יִתְבָּר ְך ּּּּמֵעַתָה בְּתוֹרָה ותְפִלָה ומַעֲשִׂים טוֹבִים , ַ וְעַל־יְדֵי־זֶה ּּּּבְּעַצְמו ֹ הוא מֵאִיר בָּהֶם הַדַעַת ומְגָרֵש ׁ מֵהֶם הָרוח ּּשְׁטות ומוֹצִיאָם עַל־יְדֵי־זֶה מִכָּל הָעֲונוֹת , ּּּשֶׁזֶהו עִקַר ּּהָרַחֲמָנות שֶׁצְרִיכִין לְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל ִּ. כ ּּי אֲפִלו אִם ּּהָאָדָם הוא כְּמו ֹ שֶׁהוא , ּּתֵכֶף כְּשֶׁמוֹדִיעִין לו ֹ הֵיטֵב כִּי ְּּגַם שָׁם ובִמְקוֹמו ֹ נִמְצָא גַם־כֵּן הַשֵׁם יִתְבָּרַך , כִּי גַם ְּּּּבְּתוֹך הָרוח ַ שְׁטות בְּעַצְמו ֹ יֵש ׁ נִיצוֹצוֹת הַקְדֻשָׁה , כִּי ּּּגַם שָׁם יֵש ׁ חִיות אֱלָקות ְו ֹ יִתְבָּרַך , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת " ּהַשֹׁכֵן טֻמְאתָם בְּתוֹך ְּאִתָם " , ֹ נִתְבַּטֵל בְּעַצְמו ּעַל־יְדֵי־זֶה ּּהָרוח ַ שְׁטות , בִּבְחִינַת " ּּוְנָעו אֱלִילֵי מִצְרַיִם מִפָנָיו " , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת " : ּוְעָבַרְתִי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם " ּּוְאִתְגַּלֵיתִי וְכו ְ', ו עַל־יְדֵי־זֶה " ּוְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר וְכו '" , ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּּהַדַעַת דְסִטְרָא־אָחֳרָא , ּּּּשֶׁמִשָׁם הָרוח ַ שְׁטות , כִּי מִי ְּהוא זֶה עָרַב אֶת לִבּו ֹ לָגֶשֶׁת אֵלָיו יִתְבָּרַך ! ִּכִּי עִקַר ּּּּּּּקִיום הָרוח ַ שְׁטות הוא מֵהַסְתָרַת אֱלָקותו ֹ י ְתְבָּרַך ; ְּּּּאֲבָל תֵכֶף כְּשֶׁנִתְגַּלֶה אֱלָקותו ֹ יִתְבָּרַך גַּם שָׁם , אֲזַי ּּּּמִמֵילָא נִתְבַּטֵל הָרוח ַ שְׁטות . וְזֶה בְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים , ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה , ּּבְּחִינַת הָרוח ַ שְׁטות ְׂ, ּּּוצְרִיכִין לְנַפוֹתָה בִּשְׁלֹשׁ־עֶש ּרֵה נָפָה עַד שֶׁיְבָרֵר גַּם ּּּמִשָׁם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים ובֵרורִים נִפְלָאִים , ּעַד שֶׁיַעֲלֶה הַכֹּל לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַה ֹ ', ּּּכִּי גַם שָׁם נֶעְלָם חִיות אֱלָקותו ְיִתְבָּרַך ֹ, כְּבוֹדו הָאָרֶץ כָל מְלֹא כִּי , ְוְעַל־יְדֵי־זֶה מְקָרְבִין הַכֹּלל ְּהַשֵׁם יִתְבָּרַך , ּּּשֶׁזֶה בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת , ּּּבְּחִינַת תַחְתוֹנִים לְמַעְלָה וְכו '. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁאַחַר־כָּך הָעֹמֶר ְסְפִירַת , הַיָמִים שֶׁמְקַשְׁרִין ּּּּהַיְנו ּוְהַזְמַן , ַ שְׁטות הָרוח אֲחִיזַת עִקַר ּּּּשֶׁשָׁם , לִבְחִינַת ּלְמַעְלָה מֵהַזְמַן , ּּּּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת , ּּּשֶׁעַל־יְדֵי סְפִירָה מַמְשִׁיכִין הַמַקִיפִין וְכו ,' ּּוְהַמַקִיפִין ּּּאֵלו הֵם בְּחִינַת אֲרִיכות יָמִים וְשָׁנִים , בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא , ּשֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַזְמָן . וְזֶה בְּחִינַת " ּתְמִימֹת ּתִהְיֶינָה " , ּּּּּּכִּי זֶה עִקַר תְמִימות ושְׁלֵמות הַזְמַן ֹ , ּלְקַשְׁרו מֵהַזְמַן ּלְמַעְלָה , בְּדָרֵי מַטָה דָרֵי כְּלָלִיות ּּּּבְּחִינַת מַעְלָה , ּּּכְּלָלִיות הָעוֹלָם הַזֶה בָּעוֹלָם הַבָּא , ּּשֶׁזֶה עִקַר ּּהַשְׁלֵמות ְ, וְעַל־י ּּּדֵי־זֶה אָנו זוֹכִין לְהַשִׂיג דַעַת וְחָכְמָה ּּּּאֲמִתִית דַיְקָא עַל־יְדֵי הַיָמִים וְהַזְמַן ׁ , כִּי בְּכָל יוֹם יֵש בּו ֹ חָכְמָה וְדַעַת מְיֻחָד , בְּחִינַת " ּּיָמִים יְדַבֵּרו וְכו ' ." לְהָרִים הַסְּפִירָה בִּימֵי עוֹסְקִין שֶׁאָנו ּוְעַל־יְדֵי־זֶה

ּּּּּּּולְהַגְבִּיה ַ הַתַחְתוֹנִים וְהַיְרודִים מְאֹד בְּחִינַת דָרֵי מַטָה , ְּּלְהַגְבִּיהָם לְמַעְלָה ולְקָרְבָם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך , ְַּשֶׁזֶה נִמְשָׁך ּמִבְּחִינַת הֲנָפַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים כַּנ " ל , ְֶעַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁך בְּכָל יוֹם אֵיזֶה הֶאָרָה מֵה אָרַת הָרָצוֹן , ּעַד שֶׁבְּשָׁבועוֹת ְּנִמְשָׁך בְּחִינַת עֶלְיוֹנִים לְמַטָה , בְּחִינַת " ּוַיֵרֶדה ' עַל הַר סִינַי " , ְּוְאָז זוֹכִין בִּשְׁלֵמות לְהַמְשִׁיך הֶאָרַת הָרָצוֹן , ְּּּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר שֶׁנִמְשָׁך בְּשָׁבועוֹת , ֶבְּחִינַת מִקְו ּה שֶׁל שָׁבועוֹת ַ, ּּשֶׁהוא בְּחִינַת יָם־הַחָכְמָה הַנ " ל . וְאָז עוֹלִין מִבְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה לְמַאֲכַל אָדָם , ּשֶׁזֶה ּּּּבְּחִינַת שְׁתֵי הַלֶחֶם שֶׁהִקְרִיבו בְּשָׁבועוֹת . ּּוְאָז נִתְתַקֵן ּבְּחִינַת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמות ֶּ, ּשֶׁיִזְכ ָה כָּל אֶחָד ּבִּשְׁעַת אֲכִילָתו ֹ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוא בְּחִינַתמ " ה ָ, ּּּשֶׁזֶה תַכְלִית שְׁלֵמותה ' אָדָם ' ּשֶׁגִּימַטְרִיָא ָ' מ " ה '. וְזֶה ּּּשֶׁמובָא בְּכַוָנוֹת סְפִירָה ׂ, ּשֶׁיֵש ׁ ש " ך נִיצוֹצִין , ּוצְרִיכִיןמ יוֹם בְּכָל לְהַמְשִׁיך ְּלְכַוֵן " נִיצוֹצוֹתה , ּגִּימַטְרִיָא ' אָדָם ;' ּּּּובְשִׁבְעַת יְמֵי הַשָׁבוע ַ מַמְשִׁיכִין שֶׁבַע פְעָמִים ' אָדָם ' ּגִּימַטְרִיָא שׂט " ו, ּוְעִם הַהֵא וְכו ׂ' ּגִּימַטְרִיָאש " ך ּוְכו ;' ּהַיְנו ַ , ְּּּּּּעַל־יְדֵי שֶׁמוֹדִיע ַ לָנו הַצַדִיק כִּי גַם בְּהָרוחב ּשְׁטות ֹ יִתְבָּרַך אֱלָקותו חִיות ׁ שָׁם ֹ יֵש ְּּּעַצְמו , ְּּעַל־יְדֵי־זֶה מְדַבֵּק אֶת עַצְמו ֹ לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך גַּם מִשָׁם , ְּּּּעַד שֶׁנִתְעוֹרֵר מִשָׁם לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוא שָׁם ֹ, ּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה הוא מְלַקֵט בְּכָל יוֹם כַּמָה נִיצוֹצו ֹת ּהַקְדוֹשִׁים הַמְלֻבָּשִׁים שָׁם בִּמְקוֹמו , ְּּוְאָז הוא מְהַפֵך שׂט מִבְּחִינַת " ו, בְּחִינַת ּשֶׁהוא " וְלָקְטו הָעָם ּּשָׁטו " ּבִּשְׁטותָא ׁ, הַקָדוֹש בַּזֹהַר ּּכַּמְבֹאָר , בְּחִינַת ָּׁשֶׁזֶה ּּּעֶשְׁתוֹנוֹתָיו ומַחְשְׁבוֹתָיו ובִטְחוֹנוֹתָיו שֶׁלש וְא וָהֶבֶל ֹ, ּּּּשֶׁכֻּלָם הֵם מִבְּחִינַת הָרוח ַ שְׁטות שֶׁנִתְעָה בּו , ּוְהוא ּּמְבָרֵר מִכָּל זֶה נִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁהֵם בְּחִינַת דַעַת , בְּחִינַת רָצוֹן ָ, בְּחִינַתמ " ה , ּבְּחִינַת שֶׁבַע פְעָמִים אָדָם , מִשֶׁבַע ומִדָה מִדָה בְּכָל ּּּּכִּי בְּחִינָה ובְכָל ּּ מִדוֹת ּּּּומַדְרֵגָה צְרִיכִים בֵּרורִים אֵלו . ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין לְבָרֵר בְּחִינַת אָדָם , ּבְּחִינַת דַעַת , ְַּשֶׁנֶעְלָם גַּם בְּתוֹך ּבְּחִינַת בְּהֵמָה כַּנ " ל , ְּּעַד שֶׁזוֹכִין אַחַר־כָּך לִשְׁלֵמות הֶאָרַת הָרָצוֹן , בְּחִי ּנַת מַדְרֵגַת אָדָם בִּשְׁלֵמות , ַּשֶׁזֶה ּּבְּחִינַת שָׁבועוֹת כַּנ " ל . ּּּּוְכָל זֶה הוא תִקון חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן ֹ, בַּאֲכִילָתו ּשֶׁפָגַם . זֹאת מְתַקְנִין ּוְעַכְשָׁו ּבִּתְחִלָה בִּבְחִינַת " ּּוְאָכַלְת ָ אֶת עֵשֶׂב הַשָׂדֶה " , ֲשֶׁגַּם בְּחִינַת מַא כַל בְּהֵמָה , ּבְּחִינַת עֵשֶׂב הַשָׂדֶה , יִתְבָּרֵר ּּעַל־יְדֵי שֶׁמַמְשִׁיכִין הַדַעַת וְהֶאָרַת הָרָצוֹן גַּם לְשָׁם , ותְפִלָה בְּתוֹרָה הַיְגִיעָה עַל־יְדֵי יִזְכֶּה ְּּוְאַחַר־כָּך לֶחֶם לִבְחִינַת לְצַדִיקִים ּּוְהִתְקָרְבות , אָדָם מַאֲכַל , בְּחִינַת " ָּּבְּזֵעַת אַפֶיך תאכַל לֶחֶם " , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת מַה ַּּּשֶׁבְּפֶסַח מַקְרִיבִין עֹמֶר שְׂעוֹרִים ובְשָׁבועוֹת מַקְרִיבִין ּּּשְׁתֵי הַלֶחֶם כַּנ " ל ) נט " י לסעודה - הלכהו , אותיות כט לג לד לה לו .( כט ּּמובָא בַּכַּוָנוֹת ִׁ, שֶׁעַל־יְדֵי הַסְּפִירָה מַמְש ּּיכִין הַמַקִיפִין , ּכַּנִזְכָּר לְעֵיל ; ּּּּומַקִיפִין הוא בְּחִינַת הַשֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר ּּלְהַשִׂיג וְאִם־כֵּן מַה הוא הַמְשָׁכָתָן ? ְּּאַך הָעִקָר שֶׁאָנו ְֵּּּּּּּמַמְשִׁיכִין עָלֵינו הַשֵׂכֶל הַמַקִיף שֶׁיִהְיֶה סָמוך אֵלֵינו ּוְיַקִיף אֶת שִׂכְל ּנו ׁ , ּּּּהַיְנו שֶׁנִזְכֶּה לִרְאוֹת ולְהָבִין שֶׁיֵש בַּתוֹרָה וְנִפְלָאִים עֲצומִים גְּדוֹלִים ּּסוֹדוֹת , וְאֵצֶל הָאֲמִתִיִים ּּּּהַצַדִיקִים , חָיִים דִבְרֵיהֶם כָּל ּּּובְוַדַאי ּּוְקַיָמִים וְנֶאֱמָנִים וְכו ,' ּּוְאָסור לָנו לִכְנֹס בָּזֶה בְּקֻשְׁי וֹת ּּוְתֵרוצִים וְכו ,' ּכִּי הֲלוֹא אָנו מְבִינִים וְרוֹאִים כִּמְעַט ּּּבְּעֵינֵינו נִפְלְאוֹת וַאֲמִתַת הַשָׂגָתָם עַד אֵין סוֹף , רַק ּּּשֶׁעֲדַיִן הוא בִּבְחִינַת מַקִיפִים אֶצְלֵנו , ּּּּופְנִימִיות הַדַעַת ּּוְהַסּוֹד נִשְׁאָר עֲדַיִן אֵצֶל הַצַדִיקִי ּּם וְנֶעְלָם מֵאִתָנו , רַק מִזֶה וְהִתְנוֹצְצות הֶאָרָה אֵיזֶה לְקַבֵּל יְכוֹלִין ּּּשֶׁאָנו לָנו שֶׁמְרַמְזִים הַקְדוֹשִׁים הָרְמָזִים עַל־יְדֵי ּּּּּהַדַעַת . בְּעַצְמָם הַצַדִיקִים אֵצֶל גַּם ּּּובֶאֱמֶת , תַכְלִית ּזֶה ּהַשָׂגָתָם , בְּחִינַת ' ּתַכְלִית נֵדַע לֹא אֲשֶׁר הַיְדִיעָה ,' בְּחִינַת ָ' מָה חָמִית ,' ּרַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָנו לְדַבֵּר מֵעֶצֶם ּהַשָׂגָתָם כְּלָל ֹ , ּּרַק שֶׁהֵם מְאִירִים ומְרַמְזִים הֶאָרָה זו ּבְּכָל מַדְרֵגָה ומַדְרֵגָה ַ. ְְּּּאַך לְהַמְשִׁיך הַמַקִיפִין הַנ " ּל ּּהוא עַל־יְדֵי הַדִב ּור , ּּּכַּמובָא בַּכַּוָנוֹת , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּסְפִירַת הָעֹמֶר בַּפֶה דַיְקָא , ּּּּמֵחֲמַת כִּי אֵלו הַמַקִיפִין ּּּּשֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיות הָעוֹלָמוֹת אִי אֶפְשָׁר לָנו לְהַשִׂיג ּבְּשִׂכְלֵנו כְּלָל , ּּּרַק הַצַדִיקִים מְאִירִים בָּנו מֵרָחוֹק , הַקְדוֹשָׁה בָּאֱמונָה אוֹתָנו מְחַזְקִין הֵם ּּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה , ּּּּּלְהַאֲמִין בֶּאֱמונָה שְׁלֵמָה כְּאִלו רוֹאִין בְּעֵינֵינו כִּי הַשֵׁם ּּאִתָנו ֹ, כְּבוֹדו הָאָרֶץ כָל מְלֹא כִּי , הָעוֹלָמוֹת וְכָל אֶחָד בְּאַחְדות ומְקֻשָׁרִין ּּּּכְּלולִין , עֶלְי לְמַטָה ּוֹנִים לְמַעְלָה ּוְתַחְתוֹנִים ֹ , בִּרְצוֹנו רַק מִתְנַהֲגִים ּוְכֻלָם יִתְבָּרַך ְּּהַפָשׁוט , בִּבְחִינַת " ה כִּי ' הָאֱלֹקִים ּהוא ּּּבַּשָׁמַיִם מִמַעַל וְכו ' עוֹד אֵין " , בְּחִינַת " הַכֹּל יָכוֹל וְכוֹלְלָם יָחַד ." ּּּומֵחֲמַת שֶׁאֱמונָה תוֹלָה בְּפֶה שֶׁל אָדָם , עַל־כֵּן צְרִיכִין לְדַבֵּר כָּל זֶה בְּכָל עֵת בְּפֶה מָלֵא ַ, הַנ הַמַקִיפִין מַמְשִׁיכִין אָנו ּּּּוְעַל־יְדֵי־זֶה " ל ) נט " י לסעודה - הלכהו , אותיות כט לח .( ל ּּׁכְּמו ֹ שֶׁבַּיָם הַגַּשְׁמִי אִי אֶפְשָׁר לִכָּנֵס בּו ֹ מֵרִבּוי מַיִם ּהַש וֹטְפִים , וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר עָלָיו כִּי אִם עַל־יְדֵי ּּּּאֳנִיוֹת הָעֲשׂויִים בְּחָכְמָה וְאֻמָנות גָּדוֹל , וְגַם צְרִיכִין מַנְהִיג הַסְּפִינָה , ְּשֶׁיֵדַע הֵיטֵב אֵיך לְהַנְהִיג הַסְּפִינָה ּכְּפִי הַשָׁעָה , ּּּכְּפִי הָרוחוֹת שֶׁמְנַשְׁבִין ִ; וְע ּּקַר שְׁלֵמות כָּל־כָּך הֵיטֵב לְבָאֵר אֶפְשָׁר אִי ְהַחָכְמָה , אִם כִּי בִּבְחִינַת רְמָזִים , ְּּכִּי אִי אֶפְשָׁר לְלַמְדו ֹ אֵיך יַטֶה וְיַנְהִיג ּּהַחֲבָלִים וְהַתרֶן וְהַסְּפִינָה בְּכָל עֵת כְּפִי הַסִּבָּה וְהַזְמַן ֹ , ְרַק צָרִיך לְהָבִין בְּעַצְמו ּּכְּפִי נְטִיוֹת הָרוחוֹת ; וְלִפְעָמִים ּּמִתְגַּבֵּר הָרוחַ־סְעָרָה עַד שֶׁאֵין מוֹעִיל שׁום חָכְמָה , כִּי ּּּּּאִם לִצְעֹק אֶל הַשֵׁם כְּמוֹ־כֵן מַמָש ׁ בְּרוחָנִיות , לְמִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס לְיָם הַחָכְמָה , ֵשֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בּו ֹ כִּי אִם עַל־יְד ּּּי צַדִיקִים אֲמִתִיִים , שֶׁהֵם בְּחִינַת " ּיוֹרְדֵי הַיָם וְכו ּּבָּאֳנִיוֹת ' ." כָּל שֶׁיֵדַע אֲמִתִי מַנְהִיג ּּּוצְרִיכִין

ּּהַדְרָכִים וְהַנְתִיבוֹת שֶׁבְּיָם הַחָכְמָה , בִּבְחִינַת " ּהַנוֹתֵן דָרֶך ְּּבַּיָם " ָ, וְאֻמ בְּחָכְמָה אֳנִיוֹת ּּוְיַעֲשֶׂה נִפְלָא ּנות הַחָכְמָה עֲלֵיהֶם בְּיָם ּלַעֲבֹר וְלָשׁוט . שְׁלֵמות ּּוְעִקַר הַחָכְמָה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר , כִּי אִם עַל־יְדֵי רְמָזִים , שֶׁהֵם הַחָכְמָה שֶׁבְּיָם הַיָדַיִם ּבְּחִינַת , מִבְּחִינַת ּהַנִמְשָׁכִין שְׁתִיקָה שֶׁל הֶחָכָם ֹ. כִּי מִי שֶׁאֵינו ּ מְקַבֵּל מֵרַבּו ֹ שֶׁהוא ּבְּחִינַת מֹשֶׁה אֶת בְּחִינַת הַשְׁתִיקָה , ּשֶׁהוא בְּחִינַת ּּּּצִמְצום ומְחִצוֹת הַשֵׂכֶל , ּּּשֶׁלֹא יִכְנֹס לְהַשִׂיג יוֹתֵר מִדַי ּּּּּובַמֻפְלָא מִמֶנו , ּוְלֹא יִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים ּוְכו ֹ', רַק יִסְמ ְּך עַל אֱמונָה , וְיִרְצֶה לִכְנֹס בְּיָם הַחָכְמָה ְּּּּּּּבְּוַדַאי יֻשְׁקַע וְיֻטְבַּע בְּתוֹך הַיָם בְּרוחָנִיות וְגַשְׁמִיות . ּּּוְזֶה הָיָה עִקַר הַנֵס שֶׁל קְרִיעַת יַם־סוף , ּשֶׁנִבְקַע לָהֶם ּּּבְּכֹח ַ וזְכות מֹשֶׁה רַבֵּנו , ּעָלָיו הַשָׁלוֹם , יָם הַחָכְמָה ּּּבְּרוחָנִיות , ּוְזָכו לַעֲבֹר בּו ֹ בְּשָׁלוֹם . וְעַל־כֵּן הָיָה בֶּאֱמֶת ּּּאָז הִתְגַּלות הַדַעַת מְאֹד ַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוז " ל : רָאֲתָה וְכו הַיָם עַל ּּשִׁפְחָה ;' הַיָם לָהֶם נִבְקַע ָּּׁוכְמוֹ־כֵן ּּּּּבְּגַשְׁמִיות וַיַעַבְרו בַיַבָּש ְּה בְּתוֹך הַיָם . ּוְהָעִקָר הָיָה עַל־יְדֵי שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שְׁתִיקָה , לִבְלִי לְהַרְהֵר ְּאַחַר מִדוֹתָיו יִתְבָּרַך , בְּחִינַת " ה ' ּּיִלָחֵם לָכֶם וְאַתֶם ּּתַחֲרִישׁון ." דִלְתַתָא אִתְעָרותָא בְּחִינַת הָיָה ּּוְזֶה ּשֶׁלָהֶם ֵ, וְעַל־יְד ּּּּּי־זֶה זָכו שֶׁנִזְכַּר לָהֶם זְכות אָבוֹת וזְכות יוֹסֵף , ּּעַד שֶׁעָבְרו הַיָם בְּשָׁלוֹם . ּוכְמוֹ־כֵן גַּם עַכְשָׁו , ְּּשֶׁאָרַך עָלֵינו הַגָּלות מְאֹד , ּּוַתְהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶרֶת , וְסָר ּמֵרָע מִשְׁתוֹלֵל , ּוְיִרְאֵי חֵטְא נִמְאָסו , ּוְעַל־פִי־רֹב אַנְשֵׁי שֶׁבֵּין הַקָטֵגוֹרְיָא מֵחֲמַת מְאֹד נִרְדָפִים הֵם ּּאֱמֶת ּהַתַלְמִידֵי חֲכָמִים בְּעַצְמָם . ּּּּּוְעִקַר הַתִקון הוא לִבְלִי ּלִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוצִים כְּלָל , ֹּרַק לְהִסְתַכֵּל ּעַל הָאֱמֶת לַאֲמִתו ֹ, וְלִשְׁמֹר אֶת עַצְמו ּ לִבְלִי לְהִלָכֵד ובְחָכְמָתָם לְשׁוֹנָם בַּחֲלַקְלַקות הָרוֹדְפִים ּּּבְּרֶשֶׁת ּוְלֵיצָנותָם , ּּאֲשֶׁר כָּל זֶה קָשֶׁה מֵהָרְדִיפָה בְּגַשְׁמִיות , כִּי ּמְנִיעַת הַמֹח ַ קָשָׁה מֵהַכֹּל , ַּּוְאֵין לָנו עַל מִי לְהִשָׁעֵן כִּי ּּאִם עַל אָבִינו שֶׁבַּשָׁמ יִם ַ, ּכְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוז " ל , ּוְלִדֹם הַשֵׁם לִישׁועַת ולְצַפוֹת ּּּּּוְלִשְׁתק , שֶׁעַל־פִי־רֹב ֹּעַד ּּּּעַל־יְדֵי הַדומִיָה וְהַשְׁתִיקָה יִבְעַר לִבּו , ּעַד שֶׁיִצְעַק ּּּּּּוְיִתְפַלֵל לְהַשֵׁם בְּהִשְׁתוֹקְקות נִפְלָא מֵעֹמֶק הַלֵב , ִעַד יַשְׁק יף וְיֵרֶאה ' ּמִן הַשָׁמָיִם . וְזֶה בְּחִינַת : ּלָכֵן הַמַשְׂכִּיל ּכָּעֵת יִדֹם , וְנֶאֱמַר " : ּּטוֹב וְיָחִיל וְדומָם לִתְשׁועַתה '" , ּוְכָמוֹהו רַבִּים ) נט " י לסעודה - הלכהו , לט מא מד .( ִלא הַנִמְשָׁכ גָּלֻיוֹת הָאַרְבַּע כָּל כּוֹלֵל מִצְרַיִם ּּּגָּלות ין מֵהָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת , ּּּּּהַיְנו מֵהִתְגַּבְּרות הַגּוף וְהַחָמְרִיות שֶׁבָּאָדָם , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שִׁכְחָה . ַּּּוכְשֶׁיוֹצְאִין מֵהַגָּלֻיוֹת ּהַנ " ל , מִצְרַיִם יְצִיאַת בְּחִינַת ּשֶׁזֶה , שֶׁנִכְנָעִין ּּהַיְנו הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת ַ, אָז נִתְע ּּלֶה הַנֶפֶש ׁ וְזוֹכִין לְזִכָּרוֹן . וְזֶה בְּחִינַת מִצְוַת זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרָיִם . ּוְאָז עוֹלֶה גַם הַיַיִן מִבְּחִינַת שִׁכְחָה לִבְחִינַת זִכָּרוֹן , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים . וְזֶה ּבְּחִינַת הָאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל פֶסַח , שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבַּע ּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל גְּאֻלָה , שֶׁהֵם בְּחִינַת הַכְנָעַת הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת , ּּּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִתְעַלֶה הַנֶפֶש ׁ וְהַזִכָּרוֹן , ּּשֶׁזֶהו ּּּבְּחִינַת יַיִן בִּקְדֻשָׁה עַיֵן פְנִים ) הלכות ברכת הפירות - הלכהג , אותי .( ִלב ּיְצִיאַת מִצְרַיִם הוא בְּח ּּינַת תְשׁובָה , ּשֶׁהוא בִּבְחִינַת בִּינָה , מִצְרַיִם יְצִיאַת בְּחִינוֹת כָּל ּּשֶׁמִשָׁם , ּשֶׁהוא ּּּּּבְּחִינָה שֶׁיוֹצְאִין וְנוֹלָדִין הַמֹחִין שֶׁהָיו בְּהֶעְלֵם ובְעִבּור עַל־יְדֵי הַחֲטָאִים , ּּּשֶׁמִשָׁם כָּל הַגָּלֻיוֹת , ְוְעַכְשָׁו נוֹלָדִיןו וְהַדַעַת הַמֹחִין ּּּנִתְגַּלִין , לֵידַע שֶׁמַתְחִילִין ּּּדְהַיְנו ּולְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם , שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת ּּתְשׁובָה . ּּּּוְעִקַר הַתְשׁובָה הוא לִזְכּוֹת לִבְחִינַת עָיֵל וְנָפֵק , ּשֶׁהוא בְּחִינַת ' בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב ,' בְּחִינַת ָ" ּּּּּאִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָה וְאַצִיעָה שְׁאוֹל הִנֶך "; ּּדְהַיְנו עַל לִשָׁאֵר עָלָיו יִהְיֶה מִתְחַזֵק שֶׁיַעֲבֹר ֹּּּּשֶׁבְּכָל מַה עָמְדו , ּּּּוְלֹא יַנִיח ַ עַצְמו ֹ לִפֹל לְעוֹלָם אֲפִלו אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה ִּ, ֹ כִּי גַםב ּּּשְׁאוֹל תַחְתִיוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא אוֹתו ְיִתְבָּרַך , בִּבְחִינַת ָ" ּּּּוְאַצִיעָה שְׁאוֹל הִנֶך ." ְּּּוְזֶהו עִקַר דֶרֶך ּּהַתְשׁובָה ַ, ּּכִּי שְׁנֵי פְעָמִים בָּקִי הַנ " ּל הֵם גִּימַטְרִיָא " ְּדֶרֶך " , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת " ְּּּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך " ) ּּעַיֵן פְנִים .( ְאַך ּּּבִּשְׁעַת יְצִיאַת מִצְרַיִם לֹא זָכו עֲדַיִן לְדַרְכֵי הַתְשׁובָה ּבִּשְׁלֵמות , ּּוְעַל־כֵּן הֻכְרְחו לָצֵאת בְּחִפָזוֹן , כִּי עֲדַיִן לֹא ּּּהָיו רְאויִין לִגְאֻלָה , ֵּוְכָל הַגְּאֻלָה הָיְתָה רַק בִּבְחִינַת דִלְע ּאִתְעָרותָא ּלָא , יִתְבָּרַך הַשֵׁם עֲלֵיהֶם ְּשֶׁהֵאִיר בְּרַחֲמָיו אוֹר גָּדוֹל מִלְמַעְלָה לְפִי שָׁעָה , ּּכַּמובָא , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ' רָצוֹא ,' בְּחִינַת ' עָיֵל ' לְבָד ; חָזַר ְוְאַחַר־כָּך הַזֹאת תֵכֶף הֶאָרָה ּּּּוְנִסְתַלֵק , ְַּּוְהֻצְרְכו לַחֲזֹר ולְזַכֵּך ּולְט ּהֵר אֶת עַצְמָן מִטֻמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָה , כַּסֵּדֶר , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ' וָשׁוֹב ,' בְּחִינַת ' נָפֵק ,' ּּשֶׁאָז עִקַר הַנִסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם . ְּכִּי כֵן מִתְנַהֵג הַשֵׁם יִתְבָּרַך עִם כָּל אָדָם ֵׁ, ּּּשֶׁבַּתְחִלָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַש ְם יִתְבָּרַך , מְאִירִין ּּּעָלָיו מִלְמַעְלָה אוֹר גָּדוֹל ומְסַיְעִין לו ֹ מִלְעֵלָא , ּומַתְחִיל ּּּּּּלְהִתְפַלֵל בְּחִיות וְהִתְלַהֲבות וְכו ;' ְאֲבָל אַחַר־כָּך נוֹפֵל ּמִזֶה , שֶׁעוֹבֵר מַה עָלָיו ּוְעוֹבֵר , בִּבְחִינַת הוא ּוְאָז ' וָשׁוֹב ,' בִּבְחִינַת ' וְנָפֵק ,' ְּוְאָז צָרִיך לְהִתְחַזֵק בְּיוֹתֵר ּבְּלִי שִׁעור , ְוְצָרִיך לִהְיוֹת בָּקִי בָּזֶה הֵיטֵב הֵיטֵב , ַלִבְלִי ּּלְהַנִיח ַ אֶת מְקוֹמו ֹ כַּנ " ל . ּומֵחֲמַת שֶׁבִּשְׁעַת יְצִיאַת ּּּּּמִצְרַיִם לֹא זָכו עֲדַיִן לִבְקִיאֻיוֹת אֵלו בִּשְׁלֵמות ְ, וְהָי תָה בְּחִינַת רַק ּהַגְּאֻלָה ' רָצוֹא ,' חִפָזוֹן בְּחִינַת ּּשֶׁהוא , ּעַל־כֵּן צְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה , ּּשֶׁנֶאֱפֵית בְּחִפָזוֹן ; עַד אֲשֶׁר ְּאַחַר־כָּך מַתְחִילִין לִסְפֹר יְמֵי הַסְּפִירָה , ַּּומְטַהֲרִין אֶת ּעַצְמָן מִטֻמְאַת מִצְרַיִם בְּהַדְרָגָהכ סֵּדֶר , וְאָז מַתְחִילִין ְלְהַמְשִׁיך בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב . ּוְזֶה עִקַר בְּחִינַת קְרִיעַת ּיַם־סוף , דְקַטְנות מְאֹד ּּּּּּשֶׁהוא בְּחִינַת תִקון מֹחִין , ּכַּמְבֹאָר בַּכַּוָנוֹת ; ּּכִּי אָז הָיו יִשְׂרָאֵל בְּדַחְקות גָּדוֹל מְאֹד , ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב " : יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע " ּוְכו ֹ ', ַכְּמו ּּּשֶׁדָרְשׁו רַבּוֹתֵינוז " ל , ּּוְעַל־יְדֵי שֶׁהִתְחַזְקו אֶת עַצְמָן

אָז גַּם ּבֶּאֱמונָה , כָּזֶה וְדַחְקות וְשִׁפְלות ּּּבְּקַטְנות , ּּּּּוְתָפְסו אֻמָנות אֲבוֹתָם וַיִצְעֲקו אֶלה ,' ְַּוְקָפְצו לְתוֹךה ְּּּּּיָם עַל־יְדֵי־זֶה הִשְׁלִימו דֶרֶך הַתְשׁובָה , ּשֶׁהוא בְּחִינַת ' בְּשׁוֹב בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי ,' לְהִתְחַזֵק שֶׁזָכו ּּּמֵאַחַר שֶׁעָבַר מַה עֲלֵיהֶם שֶׁעָבַר אַף־עַל־פִי ּּּבֶּאֱמונָתָם , יַם־סוף לִקְרִיעַת זָכו ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה , בְּחִי ּשֶׁהוא נַת " ְּּּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך " ַ, ְּּּדֶרֶך דַיְקָא כַּנ " ל ; ְוְאָז אַחַר־כָּך ּהֻתַר הֶחָמֵץ , ּכִּי אֵין צְרִיכִין לֶאֱכֹל עוֹד מַצָה , ּשֶׁהוא ּבְּחִינַת חִפָזוֹן ַ, ּּּכִּי כְּבָר זָכו לִשְׁנֵי הַבְּקִיאֻיוֹת הַנ " ל ַ, ּשֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְתַקְנִין גַּם כָּלה ּּּּמֹחִין דְקַטְנות הַנֶאֱחָזִין בִּבְחִינַת חָמֵץ , ּּכַּמובָא . ּוְעַל־כֵּן הֻתַר הֶחָמֵץ עַל־יְדֵי ּקְרִיעַת יַם־סוף , ּשֶׁהוא בְּחִינַת " ְּּּהַנוֹתֵן בַּיָם דָרֶך " ַ, ְּּּּבְּחִינַת דֶרֶך הַתְשׁובָה הַנ " ל ) הלכות ברכת הפירות - הלכהה , אותו .( לג ּּגִּדול ּּּ הַפֵרוֹת וְהַצְמָחִים בְּכָל שָׁנָה הוא בְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת , ּּּּּּּהַיְנו הַנִיצוֹצוֹת הַקְדוֹשִׁים שֶׁנֶאֶבְדו וְנִדְחו ּּּּּלִמְקוֹם שֶׁנֶאֶבְדו וְנִדְחו עַל־יְדֵי הַתַאֲווֹת רָעוֹת , ְַּשֶׁצָרִיך ּּּּכָּל אֶחָד לְהִשְׁתַדֵל לְחַפְשָׂם ולְב קְשָׁם מְאֹד . ּוְהַשֵׁם ְּיִתְבָּרַך בְּרַחֲמָיו מְסַבֵּב סִבּוֹת בְּתַחְבּולוֹתָיו , שֶׁעַל־יְדֵי דוֹר שֶׁבְּכָל וְהַכְּשֵׁרִים ַ הַצַדִיקִים ּּּכֹּח , יְדֵיהֶם שֶׁעַל הַרְבֵּה אֲבֵדוֹת עֵת בְּכָל וְנִמְצָאִים ַנִתְבָּרְרִים ּמֵהָאֲבֵדוֹת הַנ " ל . וְזֶה בְּחִי ּּּנַת גִּדול הַצְמָחִים שֶׁבְּכָל שָׁנָה , ַּּּּשֶׁכָּל צְמִיחָתָם וְגִדולָם הוא כְּפִי בֵּרור הָאֲבֵדוֹת ּהַנ " ל , וְהַצְמָחִים בְּהַפֵרוֹת נֶעְלָמִים ּּשֶׁרֻבָּם ; כִּי ּהַנִיצוֹצוֹת ַ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת הָאֲבֵדוֹת הַנ " ל , ַאִי אֶפְשָׁר לְבָרְרָם בְּפַעַם אַחת וְלֹא בְּשָׁנָה אַחַת , רַק צְרִיכִים ּּּּּבֵּרורִים הַרְבֵּה וְחִפוש ׂ ובַקָשָׁה הַרְבֵּה , ּבְּכָל יוֹם ובְכָל ּּּשָׁבוע ַ ובְכָל חֹדֶש ׁ ובְכָל שָׁנָה , ַּּּוְכַמובָן מִזֶה בְּכִתְבֵי הָאֲרִיז " ל , ָּּּּומִשָׁם גְּדֵלִים כָּל הַפֵרוֹת וְהַצְמָחִים בְּכָל שָׁנה . ּוְעַל־כֵּן הֻקְבַּע פֶסַח בִּזְמַן הָאָבִיב , ּכִּי הַגָּלות ּהוא בְּחִינַת אֲבֵדָה , ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב " : ּוַאֲבַדְתֶם בַּגּוֹיִם " ּוְכו ,' ּוכְתִיב " : ּצֹאן אֹבְדוֹת הָיָה עַמִי " ; ּוְהַגְּאֻלָה הִיא ּּבְּחִינַת מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת וְתִקונָם ; ּּּוְעִקַר תִק ּון נַפְשׁוֹת שֶׁהֵם הָאֲבֵדוֹת וְתִקון מְצִיאַת כְּפִי הוא ּּּיִשְׂרָאֵל ּהַנִיצוֹצוֹת , ּּּּּשֶׁזֶה עִקַר תִקון הָאָדָם לְבָרֵר נִיצוֹצוֹת , ּּדְהַיְנו לִמְצֹא הָאֲבֵדוֹת . ּּומֵחֲמַת שֶׁיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתו ֹ הָעֵת מִצְרַיִם גְּאֻלַת ּשֶׁל , שֶׁכְּבָר הֲגַם וְנִתְעַלו ּּּּּנִתְתַקְנו עַל־יְדֵי מְצִיאַת אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה , ּאֲבָל עֲדַיִן לֹא נִמְצְאו ּכֻּלָם , ּּוְגַם אוֹתָם שֶׁנִמְצְאו , ּּּעֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִקונָם הַשְׁלֵמות ּּבְּתַכְלִית ; עַל־יָדָם הָיָה לֹא הַתִקון ּּּוְגַם בְּעַצְמָם ֹ, ּכִּי אִם בְּחַסְדו הַגָּדוֹל , שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם אוֹר ּּגָּדוֹל מִלְמַעְלָה שֶׁלֹא בְּהַדְרָגָה וְשֶׁלֹא כַּסֵּדֶר , ּּכַּמובָא ּבַּכַּוָנוֹת ׁ. ּּוְזֶהו בְּחִינַת חֹדֶש ׁ הָאָבִיב מַמָש , ּשֶׁבּו ֹ יָצְאו ּמִמִצְרַיִם , ִּּּכִּי אָז בִּזְמַן הָאָבִיב הַתְבואָה וְהַצְמָחִים קְרוֹב ּּּּּּּּים וסְמוכִים מְאֹד לִגְמַר תִקונָם ובִשׁולָם , אֲבָל ּעֲדַיִן לֹא נִגְמְרו לְגַמְרֵי , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְמַר בִּשְׁלֵמות הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת ּעִנְיַן . יִתְבָּרַך ְּוְהַשֵׁם ּּּּּּבְּרַחֲמָיו דִלֵג עַל הַקֵץ וגְאָלָם מִיָד בְּחִפָז וֹן , כִּי רָאָה ּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַמְתִין עוֹד , ּכִּי אִם יִתְמַהְמְהו עוֹד , חַס וְשָׁלוֹם , ּיאבְדו הָאֲבֵדוֹת לְגַמְרֵי , וְעַל־כֵּן הוֹפִיע ַ עֲלֵיהֶם ּּאוֹר גָּדוֹל מִלְמַעְלָה וגְאָלָם מִיָד , ּאַף־עַל־פִי שֶׁעֲדַיִן לֹא בִּשְׁלֵמות תִקונָם ּּּּנִגְמַר , עֲלֵיהֶם עָבַר זֶה ּ ומֵחֲמַת שֶׁעָבַר מַה ּבֶּאֱמֶת , וְהַחֻרְבָּנוֹת הַגָּלֻיוֹת ּכָּל ּאַף־עַל־פִי־כֵן , אָז שֶׁהָיָה הַגְּאֻלָה הֶאָרַת ּעַל־יְדֵי , עַל־יְדֵי־זֶה הֶחֱיָה אוֹתָם הָאֲבֵדוֹת וְנִשְׁאַר בָּהֶם רְשִׁימָה קְדוֹשָׁה לָנֶצַח , עַד שֶׁסּוֹף כָּלס ּּּוֹף יָשׁובו כֻּלָם לִמְקוֹרָם . וְזֶה הָעִנְיָן , ְּּהַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּרַחֲמָיו נוֹהֵג בְּחַסְדו ֹ בְּכָל ּּּדוֹר עַל־יְדֵי גְּדוֹלֵי מֻבְחֲרֵי הַצַדִיקִים , ּשֶׁיֵש ׁ לִפְעָמִים ָּּּשֶׁחוֹטְפִין אֲנָשִׁים ומוֹצִיאִין אוֹתָם מִמְקוֹמוֹת מְגֻנִים ּומְלֻכְל ולְקָרְבָם אוֹתָם לְטַהֵר ומַתְחִילִין מְאֹד ּּכִים יִתְבָּרַך ְּלְהַשֵׁם ; שֶׁנוֹפְלִים ׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵש ּּּאַף־עַל־פִי ְּאַחַר־כָּך מִמַדְרֵגָתָם , ּרַחֲמָנָא לִצְלַן , ּאַף־עַל־פִי־כֵן הֵם ּּּמִשְׁתַדְלִים לְקָרֵב בְּכָל פַעַם יוֹתֵר , ְּכִּי אַתָה מָרוֹםל עוֹלָםה ,' ָלְעוֹלָם יָדְך עַל הָעֶלְיוֹנָה , עַד אֲשֶׁר סוֹף כָּל ּּּסוֹף יִתְתַקֵן הַכֹּל בִּשְׁלֵמות . ּוְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָה ּּוְאִסּור חָמֵץ בַּפֶסַח ַ, ּּוְכָל זֶה מֵחֲמַת הַחִפָזוֹן הַנ " ל ֹ , כְּמו ּשֶׁכָּתוב ִ: " ּכִּי בְחִפָזוֹן יָצָאת ָ מֵאֶרֶץמ צְרָיִם " כִּי מְצִיאַת ּּּּּהָאֲבֵדוֹת ובֵרור הַנִיצוֹצוֹת הוא מַמָש ׁ בְּחִינַת צְמִיחַת ּּּּּהַתְבואָה וְתִקון הַלֶחֶם , ּּכִּי כָּל זְמַן שֶׁהַתְבואָה יוֹצֵאת ּמִן הָאָרֶץ וְצוֹמַחַת וגְדֵלָה בְּיוֹתֵר , ִּזֶה בְּחִינַת שֶׁנִמְצָאִין ּהָאֲבֵדוֹת הַנֶעְלָמ ּּּּים בְּגִדולֵי הָאָרֶץ וְנִתְתַקְנִים בְּיוֹתֵר , ופַעַם פַעַם בְּכָל ּּוְכֵן , זְמַן שֶׁהוא הָאָבִיב זְמַן ּעַד ּּהַבִּשׁול , ְּוְאַחַר־כָּך צְרִיכִין קְצִירָה וַאֲסִיפָה וטְחִינָה ּּּובֵרור וְכו ,' ּעַד שֶׁנַעֲשֶׂה לֶחֶם , ּוְכָל זֶה הוא בְּחִינַת מְצִיאַת פַעַם בְּכָל הַנִיצוֹצוֹת ובֵרור ּּּּ הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמות יוֹתֵר . ּּּוְזֶה בְּחִינַת כָּל הַמִצְוֹת הַנוֹהֲגוֹת בַּפַת , ּּּכִּי עַל־יְדֵי הַמִצְוֹת הָאֵלֶה שֶׁבַּפַת , עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעִין פַעַם בְּכָל ּהַסִּטְרָא־אָחֳרָא , ומַשְׁלִי ּּּומְקַדְשִׁין מִין ּּּּּהַנִיצוֹצוֹת שֶׁיוכְלו לַעֲלוֹת בִּשְׁלֵמות ; ּּּּוְעִקַר גְּמַר תִקון ּּּּּהָאֲבֵדוֹת וְהַנִיצוֹצוֹת שֶׁבַּתְבואָה הוא כְּשֶׁנַעֲשֶׂה לֶחֶם ֹ, לְהַחֲיוֹתו אָדָם לַאֲכִילַת רָאוי ּשֶׁאָז , עָלָיו ְלְבָרֵך ֹ, לִמְקו הָאֲבֵדוֹת עוֹלִין שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה רָן , ּשֶׁזֶה בְּחִינַת ּגְּאֻלָתָן . וְאָז בִּשְׁעַת הַגְּמָר מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא מְאֹד ּּּומִשְׁתַטַחַת , הַנִלְחָמִים אֲנָשִׁים שְׁנֵי ְּכְּדֶרֶך , ּּּשֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁשֶׁכְּנֶגְדו ֹ קָרוֹב לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲזַי הוא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר כֹּחוֹתָיו בְּכָל , ּּכַּמובָא . וְזֶה בְּחִינַת ) הושׂעז , ז " :(ֹ ּּמִלוש ׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתו " , ּכִּי עִקַר גְּמַר ּּּּּּּתִקון הַלֶחֶם הוא כְּשֶׁנִתְחַמֵץ , ּּּומַצָה הוא בְּחִינַת לֶחֶם ֹ בִּשְׁלֵמות תִקונו נִגְמַר לֹא ּּּּשֶׁעֲדַיִן . קָרְאו ּּוְעַל־כֵּן ַרַב ּוֹתֵינוז " ּּּּל גַּם עוֹר שֶׁאֵינו ֹ נִגְמָר תִקונו ֹ בִּשְׁלֵמות בְּשֵׁם ' ּמַצָה ַ', ּּכְּמו ֹ שֶׁאָמְרו רַבּוֹתֵינוז " ל : ּּמַצָה וְדִפְתְרָא . ּּּּומֵחֲמַת שֶׁאָז לֹא נִגְמַר עֲדַיִן תִקון מְצִיאַת הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמות ַ, ּרַק בִּבְחִינַת אָבִיב כַּנ " ל ַ, ע ל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר ּּּּּּּלָנו לֶאֱכֹל אָז לֶחֶם שֶׁנִתְחַמֵץ וְנִגְמַר תִקונו ֹ בִּשְׁלֵמות ,

ּּּכִּי אֵין לָנו כֹּח ַ עַתָה לְבָרֵר ולְהַעֲלוֹת הָאֲבֵדוֹת כִּי אִם ּעַד בְּחִינַת מַצָה , ְּּּאֲבָל הַבֵּרור שֶׁצְרִיכִין לְהַלָן יוֹתֵר ּּמִלוש ׁ בָּצֵק עַד חֻמ ּּצָתו ֹ זֶה אֵין כֹּח ַ בְּיָדֵינו עַתָה לְבָרֵר , ּּּוְאִם יַמְתִין עַד שֶׁתַתְחִיל לְהִתְחַמֵץ , אֲזַי חַס וְשָׁלוֹם , ּלֹא דַי שֶׁלֹא יְבָרֵר , ּאַף גַּם תִתְאַחֵז בּו ֹ הַסִּטְרָא־ אָחֳרָא מְאֹד מְאֹד , לְהִתְאַחֵז מְאֹד עַתָה אוֹרֶבֶת הִיא ֹּכִּי ָבְּהָאֲבֵדו ּּת מֵחֲמַת שֶׁרוֹאָה שֶׁמוֹצִיאִין אוֹתָם מִפִיה ; הַשֵׁם בְּחֶמְלַת ּאֲבָל , עַתָה שֶׁמֵאִיר הֶאָרָה ֹּּמִגֹּדֶל ּבְּחַסְדו , אֵין כֹּח ַ לְהַסִּטְרָא־אָחֳרָא עַל הָאֲבֵדוֹת כְּלָל . ּּּּּּאֲבָל הַתִקון שֶׁל הֶאָרָה הַזֹאת הוא רַק בִּבְחִינַת מַצָה ַ, בְּחִינ ּת חִפָזוֹן , ּּעַל־כֵּן בֶּאֱמֶת בְּהַמַצָה דַיְקָא נִמְשָׁכִין ּּּּעַתָה כָּל הַקְדֻשׁוֹת וְכָל הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים הַמְאִירִין בַּפֶסַח ּּעַתָה , הָאֲבֵדוֹת כָּל בְּתוֹכָה כְּלולִים ּּכִּי ּּשֶׁנִמְצְאו , שֶׁהֵם נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים מְאֹד ֹ, שֶׁכְּשֶׁעו לִים ּהֵם אוֹרוֹת גְּדוֹלִים שֶׁמְאִירִין הַרְבֵּה בְּכֹח ַ הַהֶאָרָה ּּהַגְּדוֹלָה שֶׁמֵאִיר עֲלֵיהֶם עַתָה ; ּאֲבָל אִם יַמְתִין עוֹד , חַס וְשָׁלוֹם , ּּעַד שֶׁתַתְחִיל הָעִסָּה לְהִתְחַמֵץ , ּתַחֲזֹר הַסִּטְרָא־אָחֳרָא וְתִתְעוֹרֵר ָ, הֶח אַחַר ּשֶׁכְּרוכָה מֵץ בְּיוֹתֵר , ּּּּּמֵחֲמַת שֶׁזֶה גְּמַר תִקון הַלֶחֶם לְגַמְרֵי , וְזֶה אִי ּּאֶפְשָׁר לָנו עוֹד לְהַכְנִיע ַ עָתָה . ּוְעַל־כֵּן אִסּור הֶחָמֵץ ּבְּפֶסַח חָמור מְאֹד , כִּי שָׁם אֲחִיזַת כָּל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא ּעַתָה בְּפֶסַח ; ּעַד אַחַר קְרִיעַת יַם־סוף , ּשֶׁאָז נָפְלו הַסִּטְרָא־אָחֳרָא , הַמִצְרִים ּשֶׁהֵם , לְגַמְרֵי , ּוכְבָר ְּּנִתְקָרְבו יִשְׂרָאֵל הַרְבֵּה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַך עַל־יְדֵי יְמֵי הַסְּפִירָה , ּּוְזָכו לְיִרְאָה וְלֶאֱמונָה שְׁלֵמָה , ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב " ּּוַיִירְאו הָעָם " ּוְכו ִ', ּוְרָאו וְה ּּּּּּשִׂיגו עַל הַיָם מַה שֶׁהִשִׂיגו , ְּעַל־כֵּן אַחַר־כָּך יְכוֹלִין לְתַקֵן גַּם הֶחָמֵץ , ּוְאָז הֻתַר הֶחָמֵץ ) הלכות ברכת הפירות - הלכהה , אותהז .( לד ּּּּּּּּכָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים תָלְתָה הַתוֹרָה בִּזְמַן תִקון הַתְבואָה ִ: ּפֶסַח בְּחֹדֶש ׁ הָאָב יב ; ּּשָׁבועוֹת נִקְרָא חַג הַקָצִיר ; סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף . ּכִּי כָּל הַשָׁלֹש ׁ רְגָלִים הֵם זֵכֶר מִצְרָיִם לִיצִיאַת , הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת בְּחִינַת ַּשֶׁהוא ּהַנ " ל , ּשֶׁרֻבָּם נֶעְלָמִים בַּצְמָחִים . ּוְעַל־כֵּן פֶסַח , שֶׁהָיָה ּהַגְּאֻלָה קֹדֶם ּ הַזְמַן , ּּּּּהַיְנו קֹדֶם שֶׁנִגְמַר תִקון הָאֲבֵדוֹת ּבִּשְׁלֵמות ַ, ּּעַל־כֵּן הוא בְּחֹדֶש ׁ הָאָבִיב כַּנ " ל ; ּבְּשָׁבועוֹת ּּזָכו לְקַבָּלַת הַתוֹרָה , ּּּּשֶׁאָז כִּמְעַט שֶׁנִגְמַר הַתִקון , אֲבָל ּּעֲדַיִן אֵינו ֹ בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות , ּכִּי חָזְרו ּוְקִלְקְלו עַל־יְדֵי חֵטְא הָעֵגֶל , ּּעַל־כֵּן הוא בִּזְמַן הַקָצִיר , ּּשֶׁהַתְבואָה כְּבָר ּנִגְמְרָה בִּשְׁלֵמות ָ ; ְּאַך אַף־עַל־פִי־כֵן עֲדַיִן יֵש ׁ עָלֶיה בַּשָׂדֶה הֱיוֹתָה זְמַן כָּל הַרְבֵּה ּּּאַחֲרָיות . ְאַחַר־כָּך ָ, ּכְּשֶׁחָזַר מֹשֶׁה רַבֵּנוע ּּּּלָיו הַשָׁלוֹם וְהִתְפַלֵל בַּעֲדָם וְתִקֵן ּּהַחֵטְא וְהַפְגָם שֶׁלָהֶם , ּוְהָעִקָר בְּאַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן ּּּמֵאֱלול עַד יוֹם־כִּפור , ּשֶׁהֵם יְמֵי תְשׁובָה , שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הָאֲבֵדוֹת מְצִיאַת ּעִקַר , חַג הוא אַחַר־כָּך ְּעַל־כֵּן הָאָסִיף ֶׁ, ש ּּּאָז גְּמַר הַתְבואָה בִּשְׁלֵמות , מֵאַחַר שֶׁכְּבָר הַבַּיִת לְתוֹך ְנֶאֶסְפָה , מְצִיאַת גְּמַר בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ּהָאֲבֵדוֹת שֶׁל אוֹתָה שָׁנָה . ּומֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אַחַת כָּל הָאֲבֵדוֹת בְּשָׁנָה וְלִמְצֹא , רַק בְּכָל שָׁנָה ַנִמְצָאִין ּקְצָת כַּנ " ל , ּעַל־כֵּן תֵכֶף אַחַר סֻכּוֹת חוֹזְרִין ּוְזוֹרְעִין וְכו ,' ּּּּּדְהַיְנו שֶׁמַתְחִילִין לַעֲסֹק בְּתִקון שְׁאָר הָאֲבֵדוֹת . ּוְכָל יְמֵי הַחֹרֶף הֵם בִּבְחִינַת עִבּור , ּובְנִיסָן , ּשֶׁהוא חֹדֶש ׁ הָאָבִיב ֹ, ּאָז הוא בְּחִינַת לֵדָתָם וְקָרוב ּּלִגְמַר בִּשׁולָם , ּּּוְאָז הוא זְמַן גְּאֻלַת מִצְרַיִם וְחַג הַפֶסַח , ּּשֶׁהוא בִּבְחִינַת חִפָזוֹן , ּּּכִּי עֲדַיִן לֹא נִגְמַר תִקונָם עַד ּזְמַן הַקָצִיר וְהָאֲסִיפָה , ַּשֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁבועוֹת וְסֻכּוֹת ּכַּנ " ל ְ. ּאֲבָל זֶה בְּעַצְמו ֹ הוא נִפ ּּלְאוֹת תְמִים דֵעִים , ּּּּּּּשֶׁדִלֵג עַל הַקֵץ וְלֹא רָצָה לְהַמְתִין עַד גְּמַר תִקונָם , כִּי ּרָאָה שֶׁאִם יִתְמַהְמֵה ַ עוֹד , אָז יֵש ׁ אֲבֵדוֹת וְנִיצוֹצוֹת ְְּּּּּשֶׁנֶאֱחַז בָּהֶם הַזֻהֲמָא כָּל־כָּך עַד אֲשֶׁר יִשָׁאֲרו שְׁקועִים שָׁם בְּמִצְרַיִםו ּיאבְדו לְגַמְרֵי , חַס וְשָׁלוֹם , שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה ּצְרִיכִין לֶאֱכֹל מַצָה , ַּּּשֶׁנֶאֱפֵית גַּם־כֵּן בְּחִפָזוֹן דַיְקָא ּּּּּקֹדֶם גְּמַר תִקונָה כַּנ " ל ) הלכות ברכת הפירות - הלכהה , אותי .( לה ְּצָרִיך הָאָדָם לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל יְמֵי חַיָיו , בְּכָל יוֹם וָיוֹם , אֶת יוֹם צֵאתו ֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם , ּכְּמו ֹ שֶׁכָּתוב " לְמַעַן ָּתִזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְך מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם " ּוְכו ,' ֹּּדְהַיְנו מַה ּּּּּשֶׁיָצָא מִמִצְרַיִם קֹדֶם הַקֵץ רַק בְּחַסְדו , ּשֶׁמֵחֲמַת זֶה ּעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶׁעוֹבֵר ִּ. כ ּּי בְּכָל דוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם ּּּּלִרְאוֹת אֶת עַצְמו ֹ כְּאִלו הוא יָצָא מִמִצְרַיִם , ַכִּי עַל כָּל ּאָדָם עוֹבֵר כָּל הַנ " ל , ֹעַל־כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם ְּּגֹּדֶל חַסְדו ֹ יִתְבָּרַך שֶׁהוֹצִיאו ֹ מִמְקוֹם שֶׁהוֹצִיאו , ְּשֶׁזֶה בְּחִינַתי צִיאַת מִצְרָיִם ; ּּוְאַף־עַל־פִי שֶׁעַתָה עוֹבֵר עָלָיו שֶׁעוֹבֵר ּמַה , וְהַטוֹבָה הַחֶסֶד בְּוַדַאי ּּּאַף־עַל־פִי־כֵן ֹ לָרִיק אֵינו ֹ הַשֵׁם יִתְבָּרַך בְּוַדַאי עִמו ְּּּשֶׁעָשָׂה , חַס וְשָׁלוֹם , אֵלֶה בְּעִנְיָנִים לַעֲבֹר עַתָה שֶׁצָרִיך ְְּּּרַק ּול בָּהֶם הִתְנַסּוֹת , הַשֵׁם יִגְמֹר סוֹף כָּל סוֹף ֹּאֲבָל ְּיִתְבָּרַך אֶת שֶׁלו , ְוְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתו ֹ יִתְבָּרַך , ּוְלִמְצֹא כָּל אֲבֵדוֹתָיו בִּשְׁלֵמות , ּּּכִּי דְבַר אֱלֹקֵינו יָקום לְעוֹלָם ) הלכות ברכת הפירות - הלכהה , אותי .( ַלו אַח ַּּּּר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶסַח מִסְתַלֶקֶת תֵכֶף הַהֶאָרָה ּּּהַגְּדוֹלָה שֶׁהֵאִירָה עָלֵינו רַק בְּחַסְדו ֹ הַגָּדוֹל כַּנ " ל . וְאָז ּּּצְרִיכִין לַחֲזֹר ולְטַהֵר עַצְמֵנו בְּהַדְרָגָה מִבְּחִינַת הַדָמִים הָרָעִים ֶ, ּשֶׁהֵם בְּחִינַת זֻהֲמַת מִצְרַיִם הַנ ּאֱחָז בָּנו . ּוְעִקַר ּּּּהַטָהֳרָה מֵהַדָמִים הָרָעִים הוא עַל־יְדֵי שֶׁיִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת וְיִשְׁתק הַרְבֵּה ּּּּושְׁפִיכות־דָמִים , שֶׁיִזְכֶּה ּבִּשְׁבִיל ּּּּלִתְשׁובָה ולְהִתְקָרֵב אֶל הַקְדֻשָׁה בֶּאֱמֶת , שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה ְּמְהַפֵך ' ּדָם ְ' ל ֹ' ּדום ' שֶׁמְקַיֵם ּּעַל־יְדֵי " לַה ּדוֹם '" ֶ, ּּוְעַל־יְדֵי־זֶה יוֹצֵא מֵהַסְתָרַת פְנֵי אֶהְי " ה , ּשֶׁגִּימַטְרִיָא " ּדָם " ֶ, ּוְזוֹכֶה לִפְנֵי אֶהְי " ה , ּשֶׁהוא בְּחִינַת : אֲנָא זַמִין לְמֶהֱוֵי , תְשׁובָה ּּבְּחִינַת , נַעֲשֶׂה שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עַד

בְּחִינַת אָדָם , כַּמְבֹאָר בִּפְנִים . ּוְכָל זֶה אָנו עוֹסְקִין הַסְּפִירָה בִּימֵי , הַתוֹרָה לְקַבֵּל עַצְמָן ּּשֶׁמְכִינִין ּבְּשָׁבועוֹת , ּּּּשֶׁזֶה עִקַר קִיום הֲוָיַת הָעוֹלָם וַהֲוָיַת הָאָדָם , בְּחִינַת ּשֶׁזֶה ' לְמֶהֱוֵי זַמִין אֲנָא '. מַקְרִיבִין ְוְעַל־כֵּן ּת שְׂעוֹרִים עֹמֶר ּחִלָה , זָכִינו לֹא שֶׁעֲדַיִן ַּלְהוֹרוֹת ּלִבְחִינַת אָדָם הַנ " ל , ּרַק עֲדַיִן אָנו בִּבְחִינַת בְּהֵמָה , בְּחִינַת שְׂעוֹרִים , ּשֶׁהוא מַאֲכַל בְּהֵמָה , ּוְאָנו מְנִיפִין ּהַשְׂעוֹרִים לְקָרְבַּן לְרֵיח ַ נִיחוֹח ַ לַה ִ', ּכִּי אָנו מְכ ינִין ּּעַצְמֵנו לְקַבָּלַת הַתוֹרָה , לַעֲלוֹת עַל־יְדֵי־זֶה מִבְּחִינַת בְּהֵמָה לִבְחִינַת אָדָם . ּגַּם עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת ּּּּבּושָׁה ושְׁפִיכות־דָמִים , ּכִּי עֹמֶר שְׂעוֹרִים הוא בְּחִינַת מִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁל הַסּוֹטָה ֹּ, ּשֶׁצְרִיכָה לִסְב ּל בּושָׁה ּּגְדוֹלָה אֲפִלו אִם לֹא נִטְמְאָה , ּרַק עַל חֵטְא הַהַסְתָרָה לְבָד ׁ. ּּוְעַל־כֵּן מְבֹאָר בַּזֹהַר הַקָדוֹש , ּשֶׁמִנְחַת הָעֹמֶר ּּהוא בְּחִינַת בְּדִיקו דְאֵשֶׁת חַיִל ; ָּּהַיְנו שֶׁמֵחֲמַת שֶׁבְּכָל ּשָׁנָה וְשָׁנָה צְרִיכִין אֲנַחְנו לְה ּכִין עַצְמֵנו מֵחָדָש ׁ לִזְכּוֹת ּלְקַבָּלַת הַתוֹרָה ׁ , ּּהַיְנו הָעִקָר לְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ מֵחָדָש ּּּקִיום הַתוֹרָה , ּּּשֶׁהוא בְּחִינַת תְשׁובָה עַל הֶעָבָר , ּּולְקַיֵם ּּּמֵעַתָה בִּשְׁלֵמות כָּל הַתוֹרָה . ָּּּּׁומֵחֲמַת שֶׁעִקַר הַתְשׁובָה ּּהוא בּושה , כִּי צְרִיכִין לִסְבֹּל בִּזְיוֹנוֹת הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל ּּּשֶׁיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הַצַדִיק הָאֱמֶת , שֶׁעַל־יָדו ֹ יִזְכֶּה ּלִתְשׁובָה שְׁלֵמָה ; ּּוַאֲפִלו אֵין לו ֹ בִּזְיוֹנוֹת מֵאֲחֵרִים ָׂ, מַעֲש כָּל עַל ֹ מְאֹד ׁ בְּעַצְמו לְהִתְבַּיֵש ְּצָרִיך יו , עַד ּּּּּשֶׁיִהְיֶה לו ֹ שְׁפִיכות־דָמִים מַמָש ׁ הַרְבֵּה מִזֶה , ֹּוְזֶה עִקַר ּּתְשׁובָתו ַ, ז רַבּוֹתֵינו ּכְּמַאֲמַר " ל : עֲבֵרָה ֹהָעוֹבֵר ּּּומִתְבַּיֵש ׁ בָּה מוֹחֲלִין לו . וְזֶה בְּחִינַת עֹמֶר שְׂעוֹרִים , ּּּּשֶׁאָנו מְבַיְשִׁין אֶת עַצְמֵנו ומוֹדִי ּּם ומִתְוַדִים שֶׁעֲדַיִן ּּדוֹמִים אֲנַחְנו כִּבְהֵמָה ַ , ּּוכְמו ֹ שֶׁבְּהֵמָה אֵין לָה כֹּח ּּהַדִבּור , לְהָשִׁיב לָנו פֶה אֵין ְּּּכָּך אָנו ַ , לִשְׁמֹע רַק ּּּחֶרְפָתֵנו וְלִשְׁתק , בִּבְחִינַת " ּדוֹם לַה '" , ּוְזֹאת הַבּושָׁה ּּּּּזֶה עִקַר תִקונֵנו ָ. ּוב ּזֶה נִבְדָקִין יִשְׂרָאֵל , ּּשֶׁמִי שֶׁקִלְקֵל מַעֲשָׂיו , הָאֱמֶת עַל מוֹדֶה הוא עַל־כָּל־פָנִים ּּאֲבָל ּּומִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל זֶה , ּומְקַבֵּל עַל עַצְמו ֹ בִּזְיוֹנוֹת ּּּּּושְׁפִיכות־דָמִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִזְכֶּה לִתְשׁובָה , ַאֲזַי בֶּאֱמֶת ּנִתְת ּקֵן עַל־יְדֵי זֶה . ּמִכָּל־שֶׁכֵּן מִי שֶׁהוא טָהוֹר בֶּאֱמֶת ֹ , ֹּּּוְאַף־עַל־פִי־כֵן הוא מִתְבַּיֵש ׁ בְּעַצְמו ֹ עַל שֶׁאֵין טָהֳרָתו ּּּבְּתַכְלִית הַשְׁלֵמות או ֹ עַל קֹצֶר הַשָׂגָתו , ָּׂאֲזַי הוא זוֹכֶה ּּּּּעַל־יְדֵי־זֶה לִתְשׁובָה עַל תְשׁובָה ולְהַש גָה גְדוֹלָה בְּכָל בְּיוֹתֵר ּפַעַם ֹ . וְאֵינו בֶּאֱמֶת טָמֵא שֶׁהוא מִי ּאֲבָל ּּמִתְבַּיֵש ׁ כְּלָל מִזֶה , ּאַדְרַבָּא ׁ , ּּּּּהוא חוֹלֵק ומְבַזֶה ומְבַיֵש אַנְשֵׁי־אֱמֶת אֶת , מִנְחַת עַל־יְדֵי יִפֹל ּאֲזַי ְהָעֹמֶר־שְׂעוֹרִים בְּאֵין סוֹמֵך ֹ, כְּמו ֹ הַסּו ּטָה שֶׁנִטְמְאָה ּּוְלֹא רָצְתָה לְהִתְוַדוֹת עַל עֲונָה . ּוְזֶה בְּחִינַת מַפֶלֶת ּכַּמָה רְשָׁעִים גְּדוֹלִים , שֶׁהָיָה בְּיוֹם הֲנָפַת הָעֹמֶר ֹ , כְּמו ּהָמָן וְסַנְחֵרִיב וְכו ' ) הלכות ברכת הפירות - הלכהה , יד טו .( " ‰˜„ˆ Ôȇ ˙·˘Á ÒÂÙ„‰ ˙˜„ˆ ÂÓÎ " ] רבי נתן [ ב כל סניפי הדואר , Ô·˘Á ÒÓ ' 89-2255-7 לאחינו כל בית ישראל הוצאת חומשים עם פירוש הלקוטי הלכות במחיר הקרן

§ לסט ) 5 כרכים ( פרטים והזמנה : 054-8429006 ) מאיר (

🌱

עוד מעיינות ברסלביים על פסח

More Breslov Sources on Pesach

אוצר היראה — פסח OHY on Pesach, Sefira & Shavuos Exact Reader link unavailable for this passage.
אוצר היראה — פסח (המשך) OHY Pesach Continued Exact Reader link unavailable for this passage.
אוצר היראה — פסח ג' OHY Pesach III Exact Reader link unavailable for this passage.
אוצר היראה — פסח (סיום) OHY Pesach Completion Exact Reader link unavailable for this passage.
ליקוטי מוהר"ן א:כא Torah and Redemption ליקוטי מוהר"ן ב:ד — תקעו The Narrow Bridge ליקוטי תפילות א Prayers for Redemption משיבת נפש Restoring the Soul - Never Give Up Pesach Topics Page All Pesach teachings organized by topic