יז
עלים לתרופה - Alim LiTrufa
בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם ה' נֹחַ תר"ל פֹּה עִיר הַקֹּדֶשׁ צְפָת תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
I already wrote to you on Friday of Parshas Yisro — when I had already heard of what had passed over you — and that you should see to come here immediately without delay. And at present, my son, the delight of my eyes, the friend of my soul — I ask of you that you give no thought to this at all — and remove from your mind all worries and black melancholy. Only strengthen your soul in Hashem Yisborach. Hope to Hashem and He will save you [cf. Tehillim 27:14] — for we have no one to lean upon except His abundant mercies. And you already know a little that this world is full of sufferings, and all its days are anger and pain. And there is no place to flee from it — except to Hashem Yisborach and to the Torah that gladdens the heart and restores the soul [cf. Tehillim 19:8]. And beyond this it is impossible to elaborate, as I am in an open field — and salvation belongs to Hashem.
לִכְבוֹד אֲהוּבַי בָּנַי חֲבִיבִים כְּנַפְשִׁי הֲלֹא הֵם הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הָרַב דָּוִד צְבִי שֶׁיִּחְיֶה וַהֲלֹא הוּא הָרַבָּנִי הַמֻּפְלָג הָרַב מִיכְל שֶׁיִּחְיֶה, שָׁלוֹם וְיֵשַׁע רַב וְכָל טוּב סֶלָה עֲלֵיהֶם וְעַל נְשׁוֹתֵיהֶם וְיוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם לְטוֹב לָהֶם כָּל הַיָּמִים בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם לָנֶצַח אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
Behold — thus speak the words of your father, who longs to see you speedily.
בָּנַי שֶׁיִּחְיוּ, שַׁבְּחוּ וְהוֹדוּ לַה' אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר הִגְדִּיל חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ עָלַי, וְהִשְׁאִיר אוֹתִי לָכֶם מִמָּוֶת לְחַיִּים. כִּי תֵּדְעוּ, אֲשֶׁר קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב' דִּסְלִיחוֹת נָפַלְתִּי לְמִשְׁכָּב רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְלֹא יָרַדְתִּי מֵהַמִּטָּה עַד יוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּרֵאשִׁית הֶעָבַר; וַעֲדַיִן לֹא בִּשְׁלֵמוּת, רַק שֶׁיָּכוֹל אָנֹכִי לֵישֵׁב קְצָת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, וְלֵילֵךְ בַּבַּיִת קְצָת אָנֶה וָאָנָה, וַאֲכִילָתִי עֲדַיִן כַּגָּמוּל עֲלֵי אִמּוֹ. וּבְכָל יוֹם עוֹבְרִים גַּלִּים אֲחֵרִים, אַךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה. וּמָה אוּכַל לְסַפֵּר לָכֶם תֹּקֶף הַחוֹלַאַת שֶׁהָיָה לִי רַחֲמָנָא לִצְלַן, אֲשֶׁר רַחֲמָנָא לִצְלַן הָיִיתִי בַּעַל יִסּוּרִים מָרִים מֵהַהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף. אַךְ מִן הַתְחָלָה עַד יוֹם צוֹם גְּדַלְיָה הָיָה נִמְצָא לִפְעָמִים קְצָת הַרְחָבוֹת, וְעִם כָּל זֶה הָיוּ לֵילוֹת שֶׁצָּעַקְתִּי עַל מַכְאוֹבַי הַמָּרִים רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְרַצְתִּי עַל כָּל הַבַּיִת מִפִּנָּה לְפִנָּה, וְצָעַקְתִּי מִכְּאֵב לֵב גִּיוַואלְד מֶע פַּאלְקִיוֶועט מִיךְ [אַהָה! מְעַנִים אוֹתִי], אַךְ נֶגֶד הַיּוֹם הֵקֵל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעָלַי קְצָת. וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹלְתִּי לֵירֵד מֵהַמִּטָּה, וְלֹא אָכַלְתִּי מְאוּמָה, רַק שָׁתִיתִי מַיִם בְּלִי שִׁעוּר. אַךְ מִן צוֹם גְּדַלְיָה עַד יוֹם צוֹם כִּפּוּרִים הִתְגַּבְּרוּ רַחֲמָנָא לִצְלַן הַמַּכְאוֹבִים הָאַרְסִיִּים הַמָּרִים כַּסֵּדֶר, וְנָפַלְתִּי נִרְדָּם וְדָבַקְתִּי לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר מֵחֲמַת צָרוֹת הַמַּכְאוֹבִים רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְכָל הַמְּבִינֵי מַדָּע דְּפֹה הָיִיתִי בְּעֵינֵיהֶם רַחֲמָנָא לִצְלַן לְאַחַר יֵאוּשׁ, אַךְ אָנֹכִי תְּהִלָּה לָאֵל הָיִיתִי בְּדֵעָה צְלוּלָה בָּרָה וּנְקִיָּה, וְהֵבַנְתִּי בְּעֹמֶק דַעַת אֲשֶׁר לֹא כֵּן הוּא, רַק פָּחַדְתִּי אוּלַי לֹא יִהְיֶה בְּכֹחִי לִסְבֹּל הַיִּסּוּרִים כָּאֵלּוּ. מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי לֹא רָאִיתִי חוֹלֶה כָּזֶה רַחֲמָנָא לִצְלַן אֲשֶׁר יִהְיֶה מְסֻבָּל בְּיִסּוּרִים אַרְסִיִּים כָּמוֹנִי. וְצָעַקְתִּי רַק מִכְּאֵב לֵב בְּמַחֲשָׁבָה לַה' אֵל עֶלְיוֹן, כִּי הַדִּבּוּר הָיָה נִמְנָע מִמֶּנִּי, וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁיְּרַחֵם עָלַי וְיָסִיר מֵעָלַי הַמַּכְאוֹבִים הַמָּרִים רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְעִקַּר הַחוֹלַאַת הָיָה מִן הַבֶּטֶן, כִּי הָרֹאשׁ וְהַיָּדַיִם וְהַלֵּב וְהָרַגְלַיִם הָיוּ חָפְשִׁי מִשּׁוּם מַכְאוֹב, רַק בְּהַבֶּטֶן הָיָה תַּבְעֵרַת מְדוּרָה כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וּמִשָּׁם יָצְאוּ הָאַרְסִיִּים שֶׁל הַמַּכְאוֹבִים אֶל הַמָּתְנַיִם וְהַכְּלָיוֹת. וְהַתְּשׁוּעָה הָיְתָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי בְּיוֹם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת אָמַרְתִּי לִידִידֵנוּ רַבִּי נַחְמָן רִיוָואצְקֶער אֲשֶׁר הוּא גָּמַל עִמִּי חֶסֶד כָּזֶה אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמַנְתִּי אִם לֹא רָאִיתִי, לֹא פָּנָה לְבֵיתוֹ בִּלְתִּי בְּעֵת אֲכִילָתוֹ. וְכָל הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה עָמַד אֶצְלִי וְשֵׁרֵת אוֹתִי בְּכָל מִלֵּי, וַאֲפִלּוּ לֵיל כָּל נִדְרֵי לָן אֶצְלִי, עַד לֵיל יוֹם א' דְּסֻכּוֹת אֲשֶׁר בָּרוּךְ הַשֵּׁם הָיִיתִי עַל זֶה הָעוֹלָם. יְהִי ה' עִמּוֹ וְיִזְכֶּה לְכָל טוּב אֲמִתִּי כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ. וְאֶצְלִי הוּא בִּלְתִּי סָפֵק אֲשֶׁר זֹאת הַמִּצְוָה תֵּלֵךְ לְפָנָיו בָּרִאשׁוֹנָה. וְאָמַרְתִּי לוֹ אָז בְּכָל כֹּחִי, קְחוּ מִזּוּגָתִי עֶשְׂרִים טָאלֶיר, וּתְקַבְּצוּ מִנְיַן מֵאוֹהֲבֵי נַפְשִׁי וְהַמָּעוֹת תְּחַלְּקוּ לַעֲנִיִּים, וְהַמִּנְיָן יֵלְכוּ לוֹמַר תְּהִלִּים עַל מְקוֹם קָדְשׁוֹ שֶׁל כְּבוֹד הָאֲרִ"י זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְנִתְקַבְּצוּ אוֹהֲבֵי נַפְשִׁי יוֹתֵר מִמִּנְיָן וְהָלְכוּ לְשָׁם, וְשָׁפְכוּ לִבָּם כַּמַּיִם בִּדְמָעוֹת רוֹתְחוֹת כִּי הָיָה לָהֶם רֹב רַחֲמָנוּת עָלַי. וּכְפִי הַנִּרְאֶה מֵאָז הִתְחִילָה הַיְשׁוּעָה, רַק מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בְּדַקּוּת גָּדוֹל לֹא הָיָה נִרְגָּשׁ לְשׁוּם בְּרִיאָה, וְגַם אָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי מְאוּמָה עוֹד מֵהַנַּעֲשֶׂה עִמִּי, עַד יוֹם כִּפּוּרִים הִתְחִיל לַעֲלוֹת עַל מַחֲשַׁבְתִּי רַעְיוֹנִים אֲחֵרִים לְטוֹבָה. וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אוֹר לְבֹקֶר יוֹם מָחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים וַתִּצְמַח הַיְשׁוּעָה. וְתֵכֶף קָרָאתִי לִידִידִי רַבִּי נַחְמָן יִחְיֶה מִמְּקוֹם שָׁכְבוֹ וְגַם לְזוּגָתִי תִּחְיֶה, וּבִשַּׂרְתִּי לָהֶם הַבְּשׂוֹרָה טוֹבָה, וַה' הַטּוֹב יוֹשִׁיעֵנִי בִּשְׁלֵמוּת אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
The utterance of the lowly Nussun, son of our Teacher the Rabbi Naftali Hirtz — may his light shine and radiate.
תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר כִּי יֵשׁ בְּלִבִּי הַרְבֵּה לִכְתֹּב לָכֶם, רַק מֵחֲמַת עֲיֵפוּת נַפְשִׁי לֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ יוֹתֵר. גַּם זֶה כָּתַבְתִּי בְּרֹב כֹּחִי רַק לְמַעַן אַהֲבַתְכֶם, כִּי הֲגַם שֶׁתְּהִלָּה לָאֵל יָדַי שְׁלֵמִים אִתִּי, עִם כָּל זֶה הַבֶּטֶן אֵינוֹ נוֹתֵן רְשׁוּת לֵישֵׁב הַרְבֵּה עַל מָקוֹם אֶחָד. ה' יְרַחֵם עָלַי וְיִרְפָּאֵנִי בִּשְׁלֵמוּת מְהֵרָה. לְעֵת עַתָּה הוֹלֵךְ הַדָּבָר לְאַט לְאַט, וְתִקְוָתִי רַק לַה' בִּזְכוּת הָאֶשֶׁל הַגָּדוֹל זְצוּקַ"ל, וְתַלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ זַצַ"ל שֶׁיְּמַהֵר רְפוּאָתִי בִּשְׁלֵמוּת, לְחַזֵּק כֹּחִי בְּכָל רְמַ"ח אֵיבְרֵי וּשְׁסָ"ה גִּידַי לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבוֹת, וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם כַּאֲשֶׁר יְחַזֵּק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כֹּחִי כָּרָאוּי, אָבוֹא אֲלֵיכֶם בַּאֲרִיכוּת כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי לְטוֹב. וּבָזֶה אֲסַיֵּם וְאֹמַר שָׁלוֹם.
Overview: This brief letter is a second wave of consolation after an unspecified trouble that had befallen Reb Nussun's son Yitzchok — the first letter (written on Friday of Parshas Yisro, not preserved) having already urged him to come home to Breslov. The present letter, written three weeks later on Parshas Terumah, repeats the call while delivering its essential teaching in one sentence: there is nowhere to flee from the sufferings of this world except to Hashem and to the Torah that gladdens the heart and restores the soul. The printing update — 62 prayers now complete — continues the running chronicle of Likutay Teffilos across Letters 15–18.
דִּבְרֵי כּוֹתֵב בַּעֲיֵפוּת גָּדוֹל מְצַפֶּה לִישׁוּעָה שְׁלֵמָה מְהֵרָה, עֲדֵי אֶזְכֶּה לְבַשֵּׂר לָכֶם מְהֵרָה מִכָּל טוֹבָתִי
Across four consecutive letters spanning Kislev to Adar Aleph 5584, we can track the printing of Likutay Teffilos in real time: printing began (Letter 15, Kislev); five signatures complete, sixth under way (Letter 16, Teves 7); Prayer 55 reached, press halted for lack of ink oil (Letter 17, Shevat 8); sixty-two prayers complete (Letter 18, Adar Aleph 3). This is an unprecedented documentary record of the physical creation of a foundational Breslov text.
יִצְחָק
Translation not yet available
תַּעְתִּיקוּ מִכְתָּב הַלָּז וְתִשְׁלְחוּ לְאוּמַאן לִידִידֵנוּ הַיָּקָר הָרַב נַחְמָן שֶׁיִּחְיֶה עִם קְוִויטְיל הָרָצוּף פֹּה. זוּגָתִי תִּחְיֶה דּוֹרֶשֶׁת שְׁלוֹמְכֶם בְּאַהֲבָה; וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁהָיָה עָלֶיהָ תּוּכְלוּ לְשַׁעֵר בְּעַצְמְכֶם, וַה' שָׁמַע דִּמְעָתָהּ; וְעַתָּה עוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת אוֹתִי בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה כְּכָל הַצֹּרֶךְ. ה' יַאֲרִיךְ יָמֶיהָ וּשְׁנוֹתֶיהָ בַּטּוֹב וּבַנְּעִימִים, וּבָזֶה אֲנִי רוֹאֶה גַּם כֵּן חַסְדֵי ה' עָלַי, עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, כֵּן הַטּוֹב יִגְמְלֵנוּ תָּמִיד לְטוֹב לִי, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן
The Printing Chronicle — Letters 15 to 18 For many days now I have not seen any [letter from him…] — and I have not heard of his situation in these days […]. In my mind I thought many times to stretch out my hand in a letter to him — to speak […] in writing a little of what is in my heart — but the matter did not come to fruition, for the time is short, and so forth. Now I could not hold myself back — from the greatness of our love — from writing these words of mine to him, to request of him that he should see to inform me immediately of the kindnesses of Hashem and His wonders that He works wonders with him at all times.
Loading comments…