תהומות יכסיומו סי' ט

אות א

[אם אין דרכי לבא ממאמר אחד לחבירו כנ"ל בהקדמה, אבל זה המאמר נראה לעיני כל, שהוא מחובר להמאמר שבסימן ט' [על הכתוב תהומות יכסיומו] ושניהם מחוברים להמאמר שבסימן קי"ב צוהר תעשה לתיבה, אשר מוהרנ"ת זצ"ל כתב אותו כפי ששמע מפיו הקדוש את ההשגה הזאת, בשינוי וסגנון אחר מכפי שמסרה לו בכתיבת ידו בעצמו שנדפסה בסימן ט' הנ"ל]

פריטא שפוותיה, זה בחי' התפלה, כמו שכתוב אדני שפתי תפתח וכו'. לכאורה יש להתפלא קצת, מה שבשביל הכתוב הזה, אדני שפתי תפתח, שמקדימים לפני התפלה, נכנה ונקרא לכל התפלה על שם הזה, פריטא שפוותיה. אבל מרחוק תבין בכל זה, כפי דבריו הקדושים שבסימן ט' ובסימן קי"ב הנ"ל, שכל שפת הדיבור, וכל תיבה שבתפלה, הוא כפי הפתח שנפתח במחיצות המסכים אשר סביב יתהלכון [כרום זולות וכו'] כמוב"פ. וממילא מבואר, שזה העיקר והכלליות של התפלה, ושעל זה בעצמו מקדימים ומבקשים על הפתיחה הזאת לפני התפלה, בהכתוב אדני שפתי תפתח הנ"ל:

שתכלה פרוטה וכו', שיכלו האפיקורסים וכו', כשתכלה זאת וכו'. גם על זה יש להתפלא קצת, כי הלא מבואר מלשון חז"ל הנ"ל, שהפרוטה תכלה. אבל כפי המבואר מדבריו הקדושים שבסי' קי"ב הנ"ל, שאף על פי שהפתח נמצא תמיד בהטומאה והחשך לכנוס ולצאת, [אבל] מחמת שגם כל עצם המחיצה היא החושך והטומאה הזאת, ומציאת הפתח שבה הוא על ידי הדחיה [שמדחים ומכלים את החשך, על ידי אור האמת], שייך בזה גם לשון בקיעה [שמבקע הדיבור המאיר וכו']. וכפי היוצא לנו מישוב הפליאה הראשונה הנ"ל, כוונתו הקדושה שמכנה וקורא לכלליות הנסים והתפלה על שם הפתח והחקיקה והחסרון והכליון הזה, שמכלים ומדחים מעצם חושך הכיס ומכסה מחיצות האפיקורסים והקליפות הסובבים הנ"ל מהמוב"פ, שפיר אמרו חז"ל בלשון כליון על עצם הפרוטה, מאחר שבאמת יהיה כל הכליון [ושבירת] ופתיחת הפתח, והפרוטה הזאת, מן הכיס ומכסה האפיקורסים בעצמם, שהם יכלו ויאבדו כנ"ל:

להשפיע חיות, לכל שלשה חלקי העולם וכו'. בכל הענין הזה מבאר יותר מה שכתב לעיל, שכל החיות מקבלין מהתפלה:

עולם השפל, ועולם הכוכבים, ועולם המלאכים וכו'. מה שלענין הזה ובמאמר הזה מחלק את העולם לשלשה חלקים האלה, מבאר בהכתוב הנ"ל [בפנים], דרך כוכב וכו'. ועל פי המאמר חז"ל שהביא על זה, שאין לך 'עשב' מלמטה, שאין לו 'כוכב' 'ומלאך' מלמעלה וכו':

לא זכו לארץ ישראל, לבחינת תפלה, אלא יעקב ובניו. מבואר יותר לפי זה גם דבריו הקדושים שבענין הכתוב הנ"ל, ואני נתתי לך וכו'. כי יתרון החלק שזיכה ונתן לו בארץ ישראל, הוא יתרון התפלה שנתעלה בזה על שאר אחיו. גם במה שמבואר בהכתוב הזה שלקח אותה מיד האמורי [זה עשו], יבאר יותר מה שכתוב לעיל בפירוש התיבה בצדה וכו', שזהו רומז על הקליפה המעכבת את התפלה [ועושקת אותה לעצמה, כידוע וכו'] כי ציד בפיו:

ואלו בני אדם וכו', מכסים את הנס עם דרך הטבע וכו', שפוגמים בתפלה וכו'. כבר רמזתי לעיל בדיבור המתחיל שתכלה וכו', שבזה מבאר את הכתוב סביב רשעים וכו' שהביא על זה, [לענין הקליפות המסבבים את התפלה], להבין משל ומליצה גם לענין הרשעים בעצמם:

[שייך להתורה תהומות יכסיומו]

מזריחת האור שבדבריו הקדושים בפתח התיבה המוכרח לצאת ולעלות מן החושך, שיסובב הכתוב באזהרה הזאת בעצמה, להשים הפתח בצד השבט השייך לה, כפי פרטיות הנפש של המתפלל הזה. נראה מבואר, שהפתחים של החושך והטומאה שנפתחים להבא לטמא, הן זה לעומת זה בהסטרא אחרא, כנגד הפתחים והשערים של הקדושה המובא שם. והם יבואו במספר י"ב, כנגד י"ב שבטי יה. אבל גם עוד נחלקים כפי פרטיות אותיותיהם של השבטי יה, להיות במספר מ"ט כידוע. וממילא מבואר, שגם זה לעומת זה בהסטרא אחרא, יתחלקו ויבואו גם פתחי הטומאה הנ"ל, גם כן במספר מ"ט:

[עוד מבעל המחבר ז"ל, על פי תורה ט' אות ד']

על פי מאמר רבה בר בר חנה, כמה מרחקינן ממיא וכו', ופירש שם רבינו ז"ל, כמה מרחקינן מבחינת שפכי כמים לבך. תלתא פרסי, היינו הג' תפילות, עדיין מרחקינן וכו'. ועל פי פירוש הפשוט קשה להבין, מה ענין הג' תפילות ומה ענין שפכי כמים וכו'. אך ענין שפכי כמים לבך, הוא תפלת חצות, שהוא ענין אחר לגמרי, שהוא נוכח פני ה' ממש בלי מחיצות ובלי הפסק שערים. ולפי זה מתורץ מה שפירש רבינו ז"ל הגמרא הנ"ל, שיש י"ב שערים נגד י"ב שבטי יה, הלא יש י"ג שבטים וצריך להיות י"ג שערים כנגד י"ג נוסחאות התפלה. ועל פי הנ"ל מיושב היטב, כי תפלה אחת הוא בלא שער אלא נוכח פני ה' ממש. שתפלה זאת היא תפלת חצות, שצריכים לקום חצות, שאז עת רצון שתתקבל תפלתו, כי תפלתו עולה לה' ממש בלי שער מסך המבדיל, כמו שכתוב שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ממש:

[עוד מכת"י המחבר על תורה ז' ט' קי"ב]

טרם נבוא לבאר קצת בהתורה הזאת ובהתורה תהומות יכסיומו שבסימן ט' ובהתורה ואלה המשפטים שבסימן ז' [ששלשתן מצורפים זה לזה, כמובן מדבריו הקדושים] נתפלא בהם לכאורה בשני פליאות.

פליאה א'.

הוא בדבר הפתח הנ"ל [של העליה על ידי נפילת חבירו שלמעלה מאתו], שלכאורה מה יעשה לפי זה הגדול מחבירו שאין למעלה מאתו.

פליאה ב'.

הוא בדבר הפרוטה שבכיס הנזכרת בהשני מאמרי חז"ל שמביא לזה בסימן ז' ובסימן ט' הנ"ל, שמרמזת על פתחי שפתי התפלה וכלליות הנסים, שנתכסים הם בגלותינו בכיסויי הטבע, והנמשכים אחריה כמוב"פ. ושם בסימן ז' מבאר בזה המאמר חז"ל, שאין בן דוד בא עד שתכלה ותצא הפרוטה הזאת, מן הכיס והמכסה שעליה, [היינו שיכלו האפיקורסים וכו']. ואחר כך בסימן הנ"ל מבואר לכאורה מלשון המאמר חז"ל בענין ירידת הגשמים שמביא לזה, [כי משם מבואר לפי דבריו הקדושים] שאדרבה בארצינו וביציאתנו מהגלות, נזכה לברכת הפרוטה שבהכיס הזה בעצמו, עיין שם:

וכדי לרמז בישוב השני פליאות האלה, מוכרח להקדים לזה כמה הקדמות.

הקדמה א'.

הוא מה שמבואר לפי הכלל הא' הנ"ל בההקדמה במסלת קשריו הקדושים, בא נבא להתפלא קצת בגוף המאמר חז"ל על אודות בריאת העולם הזה בה', שלכאורה זה סותר למה שמבואר בספרי אמת על אודות כלליות הבריאה, שהיתה בכל האותיות. ואם באמת מבואר לפי מסלת קשרי דבריו הקדושים, שזה היא הה"א [מוצאות הפה, שכלולה מאש ומים כמוב"פ], שכלולה היא בעצמה, מכל שאר האותיות הא"ב היוצאים על ידה במוצאותיה, ושהעיקר הוא אותיות דיבורי התפלה והתהלה לדוד משיח כמוב"פ. אבל גם לפי זה, עוד נבא להתפלא אגב אורחא במה שמבואר מדברי חז"ל, ושאר ספרי אמת, בנפלאות המאמר חז"ל [על אודות הנופלים, שמוכרח לסומכם ולהעלותם כנ"ל], שבשביל זה לא נזכר ולא הזכיר כלל את הנון, שיש בה נפילה, והיא מרמזת על נפילה בשער הנון של הסטרא אחרא כידוע. כי הלא גם זה לעומת זה עשה אלקים, ואות הנון בקדושתה, מרמזת היא שבנ'ס מקימים ומעמידים אותה. כי באמת, מעוצם סתימת והעלמת אור הנון, יונק משם דייקא וכו'. ויש לרמז בעניות דעתי, כי היא העומדת בין המ' והס' מזה ומזה, וגם המ' והס' הנ"ל מרמזים בסיבובם על הסיבובים והמסכים של השכחה, והעלמת הדעת, כמובן בסימן ט' הנ"ל, אבל בנ"ס [התפלה], תצטרף ותבא בסמיכת הנופלים, להיות עומדים וקמים מנפילתם דייקא על ידי זה כמוב(ן)[א]. וגם מקודם, באות הח' השייך לה, כידוע, הפליא לרמז אותה במלוי כפיפתה וזקיפתה יחדיו, על אשר בצירופם דייקא, יהיו למדת החנון, כמובא מזה במקום אחר.... [חסר ההמשך]:

[ביאורים במאמרים ז' ט' קי"ב]

מפני מה נברא וכו' פתח התחתון דנפיק ביה. לא מסתייעא מילתא וכו', פתח יתירה וכו' של חבירו הגבוה ממנו. ולרמז קצת בדבריו הקדושים האלה, שוב נשוב אגב אורחא, להוסיף ולבאר גם בשאר דבריו הקדושים הנ"ל בפנים, ולחלק את דבריו לחלונות ולשערים.

חלון א'.

הוא בגוף המאמר חז"ל, מפני מה נברא העולם הזה בה' וכו', שאינו סותר למה שמבואר מדבריהם במקום אחר, שגם בשאר אותיות התורה נברא העולם, על כי גם הם נכללים באות הה', כפי שמבאר מאותיות אמ"ה המוב"פ, שהה' היא העיקר שבהתיבה ובאותיות הדיבור, בהיותם בה' מוצאות וכו':

חלון ב'.

הוא מה שיש לבאר בסוד תמונת הה"א שבשני הפתחים הנ"ל, שגם בזה יבאר יותר בסוד תמונת המ"ם והסמ"ך, שעליהם ביאר לעיל בדברי חז"ל, שמפני הסיבוב שבהם עמדו בנס, שכוונתם, שמפני השכחה שבהם עמדו בנס. כי ממה שפתחי הה', הן הם הפתחים שבמחיצות חושך הדעת והמכסה שמסביב הנפש ותפילותיו, יש לבאר גם כן, שבסיבוב תמונת המ"ם והסמ"ך אין שום פתח כלל לבוא בזכות הדעת והזכרון, עד שזה לעומת זה, מתגבר השכחה ובלבולי הדעת שעל ידי הרשעים והקליפות [מראש מסיביהם, שנאחז שמו מהאותיות האלה], ולייעץ את הדעת בעצות הנחש שבח'ם' המוב"פ, [דהדרן ומסבבן לעצת האמת והחכמה דקדושה]. כי גם החית, מחוסר הפתח יתירה שנתגלה ביציאת מצרים המוב"פ, ואין בה רק הפתח התחתון, שבה לא איסתייעא מילתא לשוב:

ואחר הב' חלונות האלה, אסדר לפני המעיין ז' חלונות שבהם ז' פליאות, המתיישבות בשערי וקשרי דבריו הקדושים:

חלון הפליאה א'.

הוא מה שנראה דרכו הקדושה בכל מאמרי הרבה בר בר חנה, ומישתעי וכו', להציע תחלה לפני המעיין את כל ההשגה הנרמזת בה. ובזה המאמר שבסימן ט', יצא לכאורה מדרכו הזאת, כי בגוף ההשגה שהציע תחלה לפני המעיין, לא הזכיר כלל מבחינת שפכי כמים לבך וכו'. ואם אמנם יש לבאר, שהבחינה הזאת הוא בעצם התפלה, ושזה מה שכתב תחלה שאי אפשר לזכות להתפלה, כי אם על ידי התורה, כי מסיר אזנו וכו'. אבל לפי זה יש להתפלא עוד יותר, במה שמבאר מאמר הרבה בר בר חנה, כמה מרחקינן ממיא, תמניא פרסי, חמשה חומשי תורה וג' תפילות, מאחר שאינם דומים כלל בהפסקתם לרחקה מהבחינה הזאת. והא תינח חמשה חומשי תורה, שייך לומר שהם מפסיקים, וההכרח לזכות להם בתחילה. אבל איך שייך לומר על הג' תפלות, שהם מפסיקים ומבדילים גם כן בינינו ובין הבחינה הזאת וההכרח לזכות להם בתחלה, מאחר שבהם בעצמם, ובתוכם ממש, נמצא הבחינה הזאת כנ"ל:

חלון הפליאה ב'.

מה שבתחילה כשגילה אדמו"ר ז"ל למוהרנ"ת ז"ל את ההשגה הזאת, ומסרה לו בכתב ובעל פה, לא דיבר כלל מענין הפתח יתירה. כי בתחלה נראה ומבואר מדבריו הקדושים, בלשון סתם, שבפתח הנפילה של האדם, יש יכולת גם לעלות. ולא לחלק ולומר, שמוכרח לעלות בפתח נפילת האדם הגבוה מאתו. וגם אחר ששאל לו מהמאמר חז"ל הנ"ל, דקדק וכתב, שלא השיב לו על זה, רק כלאחר יד:

חלון הפליאה ג'.

מה שגם מהסכמתו על הקשיא הזאת נראה מבואר, שמחיצות ופתחי הה"א, הן הן הפתחים ומחיצות החושך הנ"ל. ובאמת, בוודאי מחיצות האות קדושות הן, ואיך שייך לכנותם כלל בשם מחיצות החושך הנ"ל:

חלון הפליאה ד'.

הוא במה שכתב בסימן ז', על אודות הכתוב הלא אחיך רועים בשכם, הוא בחינת ציצית, כמבואר מהכתוב ויקח שם וכו'. כי כפי שלכאורה לא יהיה כל דבריו רק על פי מאמר התיקונים שהביא על זה, ובאמת לא מבואר משם, רק שהשמלה מרמזת על הציצית, מהיותם בתיקון השמלה. אבל לא שמפני זה, יהיה גם השכם עצמו רומז להציצית:

חלון הפליאה ה'.

הוא כפי שמבואר מדבריו הקדושים על אודות ירושת הארץ שנתחלקה לשבטים בשינוייהם זה מזה, שהן הן נוסחאות התפלה בשינוייהם זה מזה, ושמכוונים הם לשערי השמים, המאירים בי"ב המזלות כמוב"פ. וכפי שנראה מבואר מהכתוב שמביא בענין זה, ואני וכו', שבכל זאת, נתעלה יעקב בהורשתו ליוסף שכם היתרון שבחלקי הארץ, שהוא התפלה כמוב"פ. ועתה, היכן הוא השער והמזל ונוסח התפלה, המכוון לזה. כי לפי זה מוכרח להיות מספר הי"ג, בכל אחד מאלה. ובאמת מבואר בפנים, שלא נמצא בהם יותר ממספר הי"ב:

חלון הפליאה ו'.

הוא מה שנראה לכאורה לפי הנ"ל, באותיות ח'ם', שהחית והמם סתומה, סותרים זה לזה בתמונתם:

חלון הפליאה ז'.

הוא ממה שבתחלה מביא בענין זה את הכתוב, ארור. ואחר כך בסימן ט' הנ"ל, מבאר וכותב, שעל כן נקרא ארץ ישראל ארץ כנען, כי כנען הוא לשון סוחר:

וכדי ליישב את הפליאות האלה, בא נבוא בשערי קשרי דבריו הקדושים, כפי שנסדר אותם לפני המעיין זה אחר זה:

שער א'.

הוא מה שמבואר מכותלי דבריו הקדושים, בענין הכתוב הנ"ל, ופתח התיבה בצידה, [בצד שלה, בשער שבטו השייך לו], שהפתחים המוכרחים לעליות התפלה, הן הן בדוגמת הפתחים והשערים לעליות התפלות שדיבר מהם בתחלת דבריו הקדושים שבסימן ט'. [ואף על פי כן יש חילוק ביניהם, כאשר נרמז לקמן מהמוב"פ]:

שער ב'.

מה שיש לבאר במה שמוב"פ בסימן קי"ב הנ"ל, שבאמצעות הפתח, יש ביכולת להוציא גם נפשות אחרים. שאף על פי כן, מוכרח שיהיה גם לנפשות האחרים שיוצאים על ידו, אתערותא דלתתא, באיזה נקודה של אמת. כי לולא ההכרח הזה, היה ביכולת פתח הצדיק המאיר מעצמו כמו השמש, להוציא ולהעלות על ידי זה לגמרי כל התפלות של הנפשות, ממצר הגליות והמסכים. שעל ידי זה בעצמו היו עולים ויוצאים לגמרי גם הנפשות בעצמם, ולהגאל מהם לגמרי בגאולה שאין אחריה גלות, כאשר נרמז מזה לקמן מהמוב"פ. וגם יש לבאר עוד, שנקודות האמת האלה שיש בהם מהאתערותא דלתתא, הן הן גווני האמת הנשתוות לחלונות הנ"ל [בפנים]. ושמחמת זה מוכרחים להתקשר להצדיק, שהוא לבד המאיר להם על ידי החלונות האלה, ומעלה אותם [כפי מהות החלונות], כל אחד ואחד על ידי השער והפתח שבצדה, בפרטיות ובכלליות השבט כנ"ל מהמוב"פ. ולאשר זה כל תיקון התפלה, יבואר לנו יותר, מה שגורמים על ידה יחוד רוכב ערבות המוב"פ, ושזה סוד הנישואין המוב"פ. כי הצדיק, בעוצם אחדות אמיתותו וכלליותו שעל ידי זה בה' אורי כמוב"פ, אין שייך בו עוד תערובות וערבות הגוונין כלל. ורק בניו, שלא זכו עדיין לזה האמת האמיתי, הם בעצמם נשתנים זה מזה בשינוי גווני האמת שבהם. גם לפי זה יש לבאר, שמחמת זה בעצמו מתגברים עליהם השינויים שבחשך השקרים לגמרי, שמהם המחשבות זרות וחכמות הטבע שבי"ב המזלות והכוכבים הנמשכים מהם כמוב"פ. ושמחמת זה לא יהיה כל התיקון והקדושה שלהם, רק האמונה, והנסים, והתפלה המוב"פ, ובהתקשרות להצדיק הנ"ל, לקבל מאתו אור האמת והחכמה, שאז דייקא איתקריאו בתיקון האמונה, והתפלה, והנסים כמוב"פ, [ו]כלשון הזוהר הקדוש, צדק וכו', המוב"פ]:

שער ג'.

הוא מה שכתב בענין האבן היורד להמצולות, שהוא בסוד א'ב'ן' ישראל ויעקב המוב"פ. וכפי שממילא מובן, שאף על פי שנכלל[ו] בסוד האבן, גם בניו. אבל העיקר, הוא האב ישראל בעצמו, שהוא הכלול מכולם, ומעלה כל תפלה בהפתח והשער השייך לו כמוב"פ. וכפי המבואר מדבריו הקדושים, שכל זה מעוצם ועצם האמת שלו, [להאיר כגון השמש המבו"פ בסימן קי"ב, בחלוני האמת שבתפלת נפשות זרעו, דלית להם מגרמם כלום]. יבואר לנו מרחוק גם בנפלאות הדוגמא והמשל שהמשיל אור האמת הזה, לא'ב'ן' טוב:

שער ד'.

הוא מה שנראה לפי עניות דעתי, במה שהקדים להודיע בתחלת דבריו הקדושים שבסימן ז' על אודות יעקב ובניו ירדו מצרים, כי הם בחינת שנים עשר נוסחאות התפלה וכו', שגם בזה מובן יותר מה שמפרש את הכתוב ויאסף יעקב רגליו וכו', על אסיפת ועליות התפלות, כל אחת לשרשה. [כי הוא גרם להם את עלייתם ואסיפתם, על ידי שנפשו בעצמו נתעלה ונאסף במציאות הפתח כנ"ל מהמוב"פ], [וזה מה שכללתי גם בדברי הנ"ל, המבוארים עוד מכמה מקומות בדבריו הקדושים, שחלקי דיבורי התפלה הן הן חלקי הנפשות בעצמם]. וגם לפי זה יבואר לנו יותר, מה שזה לעומת זה, הרשעים הנתערבים בנו [מחלקי האומות, כמובא במקום אחר] הם בעצמם הקליפות המעכבים אותה, כנ"ל בדיבור המתחיל ואלו בני אדם, עיין שם:

שער ה'.

הוא מה שנודע דברי אדמו"ר זצ"ל על אודות הבחינה שפכי וכו' המוב"פ, שהיה רגיל להזהיר על זה לכל אחד, שישפוך את לבבו כמים נוכח פניו יתברך, גם זולת התפלות המסודרות בי"ב נוסחאות. כי אף על פי שכל נוסח מכוון בכוונת המדות והספירות, כפי השער המיוחד לו, כידוע. אבל בסיבת הקליפות אשר יסובבו בדרכי השערים האלה, נתרומם על זה מעלת הבחינה הנ"ל, שמבקש האדם מלבו בכל עת בקשה חדשה. כי אז לא תעלה כלל בדרכי השערים אשר יסובבו בהם המעכבים והמסכים הנ"ל. ואין סוף וגבול כלל, להדרכים החדשים אשר יתחדש [כפי התחדשות הבקשות שבכל פעם], לזה השער לה' אורי לבד:

שער ו'.

הוא מה שלסיבת הפליאה הב' הנ"ל, נשים את לבינו למה שכתב:

שהמשכיל המבין, יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחת כל ימי חייו, לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה' כראוי. אשר מבואר מדבריו הקדושים האלה, שמאד מאד סתום ונעלם מאתנו עצם האמת הזה. כי גם מלבד מחיצות החושך שבח'ם' הנ"ל, [דמחמם גופיה וכו'] בתאוות ומחשבות רעות והפוכות לגמרי מן האמת. עוד גם כאשר האדם מתאוה וחפץ בהאמת, נעלם מאתו זכות הדעת והחכמה של הארת האמת האמיתי הנ"ל, [שעל זה יסובב הכתוב, הן אמת חפצת ובסתום חכמה תודיעיני]. ועוד לפי כל זה יש לבאר בעניות דעתי, שאף על פי שבדרך כלל, נחשבים שני האופנים האלה להעלמה אחת, אבל בפרטיות, מחולקים הם זה מזה. והאופן הא', שהוא החושך הגמור סכות בענן וכו' כמוב"פ, מסכך וחוצץ כג' מחיצות הח' שבו, [הנרמזים לעיל, מהמבואר בפנים על אודות ג' מחיצות הה"א]. וכעין המובא במקום אחר על אודות ג' מחיצות [חשך ענן וערפל] שמתקדמים לפני הקדושה. ושבכל זאת, לא יהיה כל מסגר הסיבוב [אשר סביב וכו'] המוב"פ, רק בהאופן הב' הנ"ל, שגם כאשר "נוגה" להאדם, וחפץ בהאמת, אינו יודע עצת האמת. שאף על פי שכפי אור הנוגה הזה, תחשב לפתח [כבתמונת החית הנ"ל]. אבל דייקא לפתח הזה, חטאת רובץ, כח המדמה, בהאמת המדומה בעצמו, עד שגורם על ידי זה גם תמונת המ'ם סתומה שבו. כי גם אף על פי שלא תהיה הצד הרביעי הזה רק כמחיצה ופריסא קלישא, [כעין הפרוכת המובא במקום אחר]. אבל דייקא בפריסא קלישא הזאת, [שהיא גם כן כעין פתח, וקצת אמת], קשה וכבד יותר לכנוס אל הקדושה, [כי כל שקר שאין בו אמת וכו']. וכל כך לא מיסתייעא מילתא, ולא עייל לתרעא, עד שמוכרח ונקל יותר לבוא אל הקדושה בסתירת ושבירת הכותל ומחיצת השקר והחושך הגמור הנ"ל, כהתגלות פתח הה"א הנ"ל שבצידה [אשר זכינו ביציאת מצרים המוב"פ, כמובא מזה במקום אחר], שהוא השבירה והשידוד לגמרי שבחם הגוף והטבע המוב"פ. ואולם, לפי זה ממילא מבואר, שעדיין אין דומה היציאה והגאולה הזאת, כגאולתינו העתידה להיות על ידי בן דוד, משיח בעצמו המוב"פ. כי הוא שיהיה לפלא יועץ בתכלית הבירור והליבון להלכות התרי"ג עטין, מחושך וערב הרשעים והקליפות הנ"ל, עד שנבוא אל הקדושה דייקא בפתח התחתון. כי באמת, לא החליטו חז"ל שאין שום אופן כלל לבא על ידה. כי לא אמרו בלשונם, רק לא מיסתייעא מילתא. ושלסיבת הסיוע שמסייעין מלמעלה להבא לטהר ולצאת מהטומאה אל הקדושה, עבדי ליה הפתח היתירה שבצד. אבל זה העולה על כולם, והעיקרי שבכל נפשות ישראל, אין צריך כלל את הסעד והסיוע דלעילא של הפתח היתירה, והוא הנכנס לקודש הקדשים, עצם האמת של התורה והלוחות המוב"פ, בבירור העצה [כעל פי גורל] ברוח ה' לבד, על ידי פתח של ירידתו בעצמו. לאשר גם בתחלה לא ירד לשם, רק כדי להורות פתח התשובה להנפשות שתחתיו. ועוד לפי כל זה יש לבאר גם כן, שאור הסיוע דלעילא המגיע ומאיר מהחמה להלבנה והחלון, הוא הוא אור הסיוע דלעילא של הפתח היתירה המוב"פ, וכן מבואר מדברי מוהרנ"ת ז"ל, בהלכות שעל התורה הזאת, שזה הפתח היתירה, הוא כעין הארובה והחלון המוב"פ. ומה שנחשב במדריגת העליון, להסיוע דלעילא, של הפתח היתירה, נחשב כהעדר הסיוע, וכניסה בפתח הירידה בעצמה, כנגד מדריגת חבירו שלמטה מאתו. ומלבד מה שלפי כל זה יתיישב לנו הפליאה הב' הנ"ל, [מה שנראה תחלה מסתימת לשונו הקדושה, שאינו מדבר רק מהכניסה שעל ידי פתח הנפילה של זה האדם בעצמו, ואשר היא הכניסה העיקרית [שעל ידי אמת האבן טוב, כמובא לקמן] לקיום כלי חם הגוף, המוכרחים לקבל אור החמה הנ"ל, כנרמז לקמן מהמוב"פ. רק שאף על פי כן, הפליא והסתיר תחת לשונו הקדושה להודיע גם בתחלה מהפתח היתירה הנ"ל, על שגם זה ענין החלון כנ"ל מהמבואר בפנים]. עוד נראה לפי עניות דעתי, שגם בלאו [כל] זה, מוכרח לפרש כן. דאי לא תימא הכי, תיקשי לך גם כן על אודות הפתח היתירה, כפי שמבאר שכל אחד מוכרח לכנוס על ידי הירידה של חבירו הגבוה מאתו. כי לכאורה לפי זה מה יעשה הגבוה והעליון שבכולם, שהוא משה משיח הנ"ל, אשר כמוהו לא קם עוד בישראל, ואם תקנת את תלמידיו לעלות בפתח ירידתו, וכן למטה יותר ממשה ליהושע וכו'. אבל את עצמו לא תקנת, [מאחר שמבואר, שגם הוא בעוצם ורוממות מדריגתו, ישוב וירד באיזה שגיאה חס ושלום]. אלא וודאי מוכרח לפרש כנ"ל, שאם מפגם והשחתת הנפשות שתחתיו, מוכרח באונס, לירד גם כן עמהם בגלות מצרים, כמו אבן המוב"פ. אבל גם בתוקף הירידה והחושך, הוא מאיר מעצמו בתפלתו כפני החמה, לבא באות המם [הסתומה, והפרוכת שבצד הרביעי], עד שתתהפך ותהיה כצורת מ' פתוחה [בקרן האלכסון, והפונה גם למטה, בבירור הנוגה הנ"ל]. ומלבד מה שזוכה על ידי זה לח'יי'ם נצחיים בגוף ונפש יחדיו, כנרמז לעיל מהמובן בפנים. עוד תצרף לתמונת החית והמם פתוחה שבו, גם תמונת הה"א של הנפשות שתחתיו, ולהיות עמהם דייקא נשלם בפני הח'מ'ה' שבו:

שער ז'.

הוא מה שלפי כל זה יבואר לנו על כרחך, שהתהפכות פתח הירידה עצמה לעליה שעל ידה, זה זה הענין של האבן טוב במעלתו המוב"פ, שנהפך [מדומם הארציות שלו] להאיר מעצמו. ושלפי כל זה עוד יתיישב לנו גם הפליאה ה' הנ"ל. כי גם כבר רמזתי לעיל, שאף על פי ששלימות הכלליות בעצם אור החמה שבה' אורי, הוא לבן דוד, משיח לבד, [אשר כביכול יתדמה ליוצרו]. העולה בחושך ירידתו שבפתח התיבה, לסייע מלמעלה, ולהאיר בחרטת הירידה הזאת בעצמה, למדריגת פני הלבנה שבכל הנפשות שתחתיו. אבל גם הם, [בקבלתם שמקבלים מאתו גם היום, כמובא מזה במקום אחר] נחשבים כל אחד כנגד חבירו שלמטה מאתו, כפני החמה הנ"ל, העומד מירידתו מעצמו. כי גם בהאמת שניתן ליעקב המוב"פ, זרחה לו השמש כאבן טוב הנ"ל המאיר מעצמו. ואינו עולה כלל בשער י"ב חלקי הירח שבנפשות בניו הנ"ל. כי הוא בתיקון תפילת החושך שלו הנ"ל, יעלה בשער השמים שבקודש הקדשים הנרמז לעיל, שהוא סתום ונעלם מעין כל, עד שאין שום אופן לכנות [ו]לקרוא אותו בשם שער כלל, מהתפשטות הפרוכת שעליו כנ"ל. ואין לנו שום תפיסה כלל בכניסתו וכלליותו על ידי זה בלוחות האבן טוב הנ"ל, אשר בהם יהיו גם סיבוב תמונת המם והסמך בעצמם, בנס שלמעלה מטבע י"ב המזלות שבנפשות בניו. כי שם הוא למעלה מן המקום והזמן, [עד שכל אדם לא יהיה וכו']. והוא הוא בית התפלה בעצמו שיהיה נגמר בנינו על ידי בן דוד הנ"ל, אשר יוסיף לכוין באמצעות נקודת הלילה והחושך הנ"ל, ולקום ולקונן אז בתפלתו, ושפיכת לבבו הנ"ל כמים, עד אשר השחה והמסה את מטתו המוב"פ בבכיותיו ודמעותיו על נפשות זרעו ותלמידיו הנ"ל:

שער ח'.

הוא מה שנראה לפי עניות דעתי, בנפלאות הזכרון [שהוא לגמרי למעלה מהטבע] המוב"פ. שאף על פי שזרע האמת יהיה בתלת המוחין של הצדיק כמוב"פ. אבל גם בהם בעצמם, נתעלה בנפלאות החכמה והאמת האמיתי, שלמעלה מהחכמה והדעת הנתגלה לעיני כל. וזה זה תכלית התיקון לחיסרון ובלבול הדעת שבסיבוב הרשעים המוב"פ. לאשר גם שורש יניקתו, הוא מתעלומות אור החכמה הזה, שמעוצם תעלומתה תחשב כהעדר החכמה וחושך מחיצות האותיות כנ"ל מהמוב"פ, שהיא היא מדת האמונה כמובא מזה במקום אחר. וכאשר מרחוק תבין לפי זה, מתיקות דבריו הקדושים בהכתוב שמביא על זה, ואמונתך סביבותך. כי הוא מדת אלקותו יתברך, המכתרת וסובבת כביכול למעלה ממדת החכמה, שהיא היא הסיבוב והלבוש של הציצית. שאף על פי שלצמצום יחשבו כנגד גוף המוחין של התפילין, כידוע. אבל בהם דייקא, נתגלה מדת השלש עשרה, של התפלה אשר בשכם יוסף הנ"ל, [ש'פכי כ'מ'ים], שזכה משאר כל אחיו כנ"ל. ושם תכלית היחוד של עצת האמת והאמונה הנ"ל, עד שאי אפשר לחלק ולהבדיל כלל ביניהם. כי האמונה והתפלה בעצמה, היא היא עיקר העצה העולה על כל העצות, שזוכים בכל דור על ידי ההתקרבות להצדיקים, באופן שיהיו ביכולת לקיים על ידם תרי"ג העטין שבהתורה שבנגלה המוב"פ. כי אף על פי שגם הם יהיו בעצם האמת, אבל עוד מוכרח להם פנימיות עצת הג' תפלות, ופנימיות דפנימיות של הבחי' שפכי וכו' הנ"ל, שזכה ושיזכה לזה בן דוד בעצמו, עד שיאיר הגוף של כל אחד, כאור החמה שלעתיד, ולהכהות גלגל החמה שלה. וזה היתה כל עבודת אדמו"ר, לטהר ולזכך, ממקומות המטונפים, פתח הגוף הנ"ל.... כי להיפך חס ושלום, אם אינם זוכים לזככו בעצות התורה, ובעצת התפלה המוכרח לקיום עצות התורה בעצמן. מתגבר מאד להעלים לגמרי את האור הנ"ל. וכל התחלת הנפילה של כל אחד, הוא בפתח הספיקות שבענין האמת והאמונה כנ"ל. כי אז, כשנופל האדם בתרדימת ובלבול הדעת שבהספיקות האלה, מתגבר עליו על ידי זה בעצמו אימה חשיכה גדולה, שהם מחיצות הטמאות ומטונפות. ועיקר התיקון, הוא להתבטל אליו יתברך בשפיכת הלב כמים, עד שכמעט תצא נפשו בדברו [כאשר ביאר בזה אדמו"ר ז"ל, שזה לבד עיקר ההתבודדות], באופן שתצא ותתעלה תפלתו מהמסכים הנ"ל. כי אין תפלתו של אדם נשמעת, אלא אם כן משים נפשו בכפו. ואז, בלי ספק יוודע אליו אמיתת העצה, בכל התנועות והדיבורים. כאשר החליט אדמו"ר ז"ל אחר שגילה את ההשגה הנ"ל, ואמר, שעל ידי עצה זאת, יכולין להיות איש כשר כל ימי חייו:

[השמטה מהתורה הזאת, השייכת לפי עניות דעתי לכאן]

על אודות המם והסמך הסובבים ומקשרים את האדם בקשרי השתי המדריגות, האמונה בפשיטות ובדעת. יש לבאר בדרך דרש ממקום למקום, שהן הן שני הסיבובים המוכרחים לקריאת שמע ותפלה המוב"פ, סיבוב הציצית בד' רוחות, וסיבוב המוח והזרוע כנגד הלב בהתפילין, שבסוד הד' רוחות ארץ ישראל [כמובא בנסיעתו לארץ ישראל]. ועיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, בפרט ירושלים לפנים מן החומה. כי החומה בגשמיות, מקושר לחומה ברוחניות:

שער ט'.

הוא מה שנראה לפי עניות דעתי, להיות חוזר ושונה בקצרה הביאורים הנ"ל. כי לפי כל זה יבואר לנו פליאה הו' הנ"ל, וכן יבואר לנו גם הפליאה הב' הנ"ל, שגם קודם ביאור מאמר הרבה בר בר חנה מדבר מהבחי' שפכי וכו', לאשר זה הוא עיקר תפלת יעקב עצם האמת, שהורישה ליוסף, והוציאה מיד האמורי [זה עשו] כי ציד בפיו [חלקי הטוב, והנפשות שבהתפלה הנ"ל] כנ"ל מהמובא בפנים. ואם עיקר השקר שלו, להדר ולסבב את התרי"ג עטין, הוא בסיבוב הטבע וחימום הגוף, שנאמר עליו ארור כנען כמוב"פ. אבל מחמת שגם כל שורש יניקתו הוא מארץ כנען שבסיבוב האמונה ונפלאות הזכרון והדעת הנעלם הנ"ל, יהיה גם משם כל המתקתם וביטולם, על ידי הצדיק העולה לשם בקדושה, ומברר על ידי זה בשורש וערב הטוב והרע, בנפלאות העצות הנ"ל. עד שנהפך אצלו כלי הגוף ומצר גבולי האותיות הנ"ל, לקבל בהם בעצמם נחלת ארץ האמונה, והנסים, בלי שום מצר וטבע כלל. ויבואר לנו לפי זה גם הפליאה הז' הנ"ל.... וכן גם הפליאה ג' ופליאה ד' יתיישבו בכל הנ"ל ממילא, ועוד לאלוק מילין: