רציצא-סימן כ"ז

אות א

[אמר המעתיק אני העתקתי מכתב יד המחבר מעלים מפוזרים, ואיני יודע הסדר היטב, ואפשר חסר ההתחלה, אך כפי הנראה לעניות דעתי סדרתים, ובמקום שיש לי ספק אם כך, אציג סימן כזה (:) ודי למבין]

במה שמובא בספרי אמת, שתיקון הנבראים שבכל העולמות, תלוי ועומד בתיקון נפשות ישראל. כי לפי כל זה יש לבאר גם כן מאמר ר' חלבו שבמדרש איכה, על אודות הכתוב חדשים לבקרים וכו' עיין שם. כי המלאכים הניזונין מלחם הדעת בכיסופא ולא במשפט הנ"ל, כשמתחילים לעלות בשיר [קנה החכמה] המוב"פ, נתבטלים לגמרי בשרשם שיצאו משם, שעל זה נבראים חדשים לבקרים וכו'. רק שלעתיד, בגמר התיקון של נפשות ישראל, יהיה ביכלתם גם הם להתקיים, על שיהיה ביכלתם לקבל דעתם והשגותיהם, בהשתלשלותם על ידי נפשות ישראל, שיעמדו לפנים ממחיצתם כידוע. וכן גם בנפשות ישראל, יצאו וישתלשלו ההשגות מזה לזה [כמובא מזה לקמן]:

כי עוד תבין לפי כל זה, על אודות הפליאה שיש להתפלא בענין דוד המלך ע"ה, שעלה כלל על דעתו להוסיף ולבקש בחנני וכו', מאחר שגם בלא זה נבחן ונגלה לפניו יתברך פנימיות ותעלומות הלב של כל אחד. ובפרט שאחר כך לא עלתה בידו, ונתחרט ואמר זמותי בל יעבר פי, שמזה למדו חז"ל שאסור לבקש על זה. ושגם להיפך, יש לבקש על השתוף ברחמים הנ"ל [אל תביאני לידי נסיון]:

כי לפי כל הנ"ל תבין מרחוק בענין הצדיק היחידי, וראש ראשי הדורות שהיו מעולם, שהוא הנתעלה ויוצא לגמרי משאר כלליות העולם הנזכר שם בהמאמר חז"ל הנ"ל. כי הוא משה משיח בעצמו [הנתאחד עם ר' עקיבא וכו', כנרמז לקמן], המבקש ומצטער כל ימיו, מתי יבואו לידי הנסיונות העצומות ביותר [ועיין בשבחי הר"ן שאחר הסיפורי מעשיות]. כי בעוצם תקפו וגבורתו לעמוד בהם, יזכה להתעלות בכלי רוח אלקים שבראשית מחשבתו והשגתו אלקותו יתברך כנ"ל. והעיקר, בעוצם תכלית מסירת נפשם שבריבוי קריאתם בשם ה', שהתפללו ובקשו אחר כך מאתו יתברך, לכוף את יצרם בתפלותיהם, המוב"פ בפירוש הראשון רציצא וכו', [כי השני פירושים הם שייכים זה לזה, כמובן ממה שתכף אותם זה לזה בכתיבת ידו הקדושה]. שעל זה בעצמו עיקר התגברות מניעת היצר [שממדת הדין הנ"ל], למנוע מזה [וכן,מובן ומבואר מכמה מקומות בדברי מורנ"ת ז"ל , שאם גם על התפלה בעצמה מתגברים מניעות היצר למנוע מזה, אף על פי כן אין שום אופן לזכות למה שצריך (לזה) [לזכות], כי אם על ידה], [ו]כנרמז לקמן מהמוב"פ אחר שכבר חיזק בעצמו מדת הדין, לבקש על התגברותו כנ"ל. וכמו שהבאתי במקום אחר בשם האריז"ל, בענין הכלים הנ"ל, שמתחלה עשה באופן שימותו ויפלו מהם ר'פ'ח' נצוצי הדינים, להתגבר יותר אחיזת הסטרא אחרא שנתאחזה בהם [שמזה היה מיעוט הירח ומלכות דוד הנ"ל, עד שהיה ראוי להיות נפל כידוע, גם עיין בסוד הפ'ר'ח' מ'ת' המוב"פ בפירוש הראשון הנ"ל, כי רוחו, היא המ'ר'ח'פ'ת בהם, כידוע]. על שאף על פי כן יהיה נמצא הפלא העליון הנ"ל, שכל עבודתו יהיה בענין ראש השנה [וראש חודש] הנ"ל, להביא כפרה ולשוב בתשובה דלעילא [תשובת המשקל המוב"פ], על המחשבה הראשונה היורדת מלמעלה לבד, בסיבת השבירה הנ"ל, כמובא מזה במקום אחר. עד שבזה דייקא, נתעלה על כל הצדיקים הגמורים שהיו מעולם, עד שלא קם עוד בישראל כמוהו, כי הוא משה משיח בעצמו, אשר עד פני הזקן [ועתיק יומין] מטא, לעוצם מבחר כלי נפשו וגופו, ובתכלית הזיכוך וכו', כמובא מזה במקום אחר, עד שגם לנצח לא יגש אל הערפל, אשר שם קול השגותיו יתברך בעצמו, כי אם הוא לבד, וכמובא מזה בחלק ג' שבספר כוכבי אור הנ"ל, מהמובן מזה גם ממאמר האריז"ל עיין שם. ועל ידי זה בעצמו יש תקוה גם לכלליות העולם, שאין ביכלתם להתקיים כלל, לפי מרירות הדין הזה. שאף על פי שעל ידי זה אין להם כלים כאלה, באופן שיקבלו שלימות ההשגות מהשם יתברך בעצמו, [על כי לא ישוב ויתעורר כנגדם, רק במיתוק הדין, ברחמיו הפשוטים כנ"ל]. אבל על כל פנים יהיה ביכלתם על ידי זה בעצמו (לעורר) [להתעורר] ולשמוע ולקבל רחמיו הרבים והשגותיו העליונות הנ"ל, בהשתלשלותם על ידי נשמת משיח הנ"ל, הנתאחד גם עם משה ורבי עקיבא ושאר הז' רועים, עד נפש דוד הנ"ל. כי בודאי גם אברהם ויצחק במסירת נפשם שבעת העקידה הנ"ל הפכו כל כך ממדת הדין למדת הרחמים רבים, עד שגם אנחנו יש לנו תקוה להמשיך [את] הרחמים פשוטים, שאנו זוכים וכו', כפי התנהגינו בדינא [רפיא] הנ"ל [גם תעיין נא, (ש)בספר כוכבי אור חלק ג' הנ"ל, מה שבארתי להכתוב שלח נא ביד תשלח, שלפי זה יבואר לך כל הנ"ל]:

גם אם תבא בסוד ה' הנ"ל, תבין מרחוק, שכמו בקבלתו מהשגתו יתברך, אי אפשר כי אם בכלי החושך ענן וערפל, שבצמצום וסילוק אור חכמתו יתברך, על שבזה דייקא נראה אליו כבוד ה' שבהשגה שלעתיד, כמובן מזה גם במקום אחר . כן גם בהשפעתו לתלמידיו השגת תורתו וחכמתו בחוט זוהר אין סוף שקיבל משם, אין שום אופן, רק על ידי צמצום וסילוק האור הנ"ל. אך ממילא מובן, שאם אמנם גם הצדיקים מתדמים ליוצרם בתוקף מרירות הדין [ולעשות בעצמו כאינו יודע ורואה] הנ"ל. אבל בכל זאת, יחשב זאת לדינא רפיא, כפי עוצם תוקף הדין והמחלוקת והצמצום לצדדין הנ"ל שהוא בעצמו נכנס לשם. ועל ידי זה דייקא, ישמע לנצח קול חכמתו והשגת אלקותו ותורתו יתברך בדרשת י"ג מדות הזקן [של רחמים] הנ"ל, שזכה להם ברוב קריאתו בשם ה' שהרבה בלי שעור, דייקא ממר ומיצר הנסיונות הנ"ל. כי אז, בקול הקריאה היוצא ממצר שופריה דאדם המוב"פ [כנרמז מזה לקמן עיין שם], נענים במרחב י"ג תקוני דיקנא הנ"ל והמוב"פ, כמו בראשית השנה הנ"ל כידוע:

כי גם בראש השנה הראשון, אם היו עומדים האדם ואשתו בנסיון מרירות רוע הדעת הנ"ל, ששם אחיזת הצורר להם המוב"פ, היו עולים וזוכים מיד בהדעת הזה בהיתר ובשרשו שבקדושה, ששם עצם האחדות, והתהפכות רוע מרתה דא, להתגלות מדת הטוב והרחמים והתורה הנ"ל בתכלית השלימות כמובא מזה גם במקום אחר , ואז זה לעומת זה, היו נפקחים עיני שניהם הנ"ל בחכמה והשגות אלקותו ותורתו יתברך שבהדרת פני הזקן ותיקון הברית המוב"פ, [כמו שפירשו קצת מעין זה, בעלייתם מן הים, שגם אז נתנו עיניהם לראות בההשגות האלה כידוע, וכנרמז לקמן מהמוב"פ], להיות ביניהם השלום הנפלא שיהיה לעתיד, שנמצא מאתו גם [בפרטיות הגוף והממון ונפש התורה שבכל אחד בפני עצמו, כמובן בפנים, וכן] בכלליות ישראל, ואומות העולם המוב"פ. ולא כמו עכשיו במחלקותם, שיבא זה [במרירותו מתאות הממון והגוף, ויאבד] ויאכל את זה. ועיקר המר והמיצר שבצמצום האור, הוא מצר האשה הנ"ל. ובכלליות, מצר האומות והגליות שסובלים מאתם, שכולם על שם מצרים כידוע, שהם בקליפת בעותיה דאלקים אחרים המוב"פ, זה לעומת זה מצירים את הגרון מלקרא בשם ה', וימררו את חייהם בעבודת תאוות הממון והמשגל כמובא במקום אחר , שכל רדיפתם ומחלקותם ביצרין הרעין האלה, נאחז ונתשתלשל מהמחלוקת דקדושה [וצמצומי הטוב והרע] שנמצא בהתורה בעצמה, שכל אחד מושך את עצמו לצדדין, [שגם על זה יסובב הכתוב וימררו וכו' הנ"ל, כידוע]:

וגם ביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה הנ"ל, היה מוכרח לדלג על הקץ, ולהשליך אחר גיוו כל חטאם, ולא השלימו סבילת המרירות שהיה מוכרח לזה על פי מדת הדין הנ"ל, עד שהרבה מאד לקטרג על נתינת התורה, והשם יתברך השיב לו שאין מי שזוכה לעצם פנימית אמתתה [שבזה כלול גם בירורי הלכותיה שבאתגליא], כי אם מי שמאבד וממית את עצמו עליה במסירות נפשו המוב"פ. כי גם מקילקול אדם הראשון, וכל הדורות שהיו מאז ועד הנה, מוכרח בסופו גם הגדול שבגדולים למסור את נפשו ושמו, עד דנפיק רוחיה בהסתלקותו ממש, ואז דייקא מהפך תוקף מדת הדין למדת הרחמים והרצון שברצונות, לבטל בעותיה דאלקים אחרים הנ"ל. רק שעל ידי זה בעצמו יש תקוה גם לאותם שאינם זוכים לזה עדיין, על שאף על פי כן מקשרים את עצמם על כל פנים לעצמות יוסף הצדיק הנסתלק כנרמז לעיל. והעיקר שלא היתה אז גאולה שלימה, הוא מחמת שגם יוסף בעצמו לא זכה עדיין לתקן בזה בשלימות, מה שמוכרח לתקן בענין התיקונים הנ"ל [כמובן מדרשת חז"ל שקר החן וכו']. רק מחמת שאף על פי כן, כשנזדמן לו הדעת פני יעקוב אביו המוב"פ, וינס ויצא החוצה, העלה באיזה בחינה של תשובת המשקל, רוח אלקים [המרחפת על פני הים ראה וכו'], עד שזכו על כל פנים איך שהוא, לשבר ולרצץ ראשי הצר הנ"ל, שנשתלשל משם זה לעומת זה כידוע, [ולא קמה עוד רוח באיש כמוב"פ], עד שנתן לו יעקב אבינו שכם אחד המוב"פ [שלקח בצלותיה ובעותיה הנ"ל], להיות על ידי זה במדה השלש עשרה [שבתורתו] [ונפש בניו] הנ"ל, לתווך השלום ולהכריע בין הכחשת הכתובים והתנאים זה לזה במחלוקותיהם ומרירות קשיותיהם הנ"ל, אשר דייקא בשלומם והתמזגותם יחדיו תחשב למרפא לכל בשר, כמרפא וחיי הגוף התלוי ועומד במזג הד' מרות. וכמו בבואם מרתה המוב"פ, ויורהו ה' ליתן עץ מר במר כידוע , שעל זה יסובב כפולת הכתוב המוב"פ, הנה לשלום מר לי מר [שלפי פשוטו יסובב על מרירות מחלתו], כי דייקא בכח המר של הסמים, העומד כנגד כח המר שבמחלת האדם, אני ה' רופאך במזג הרפואה המוב"פ. שגם זה בעצמו נמשך ממזג הרפואה והחיים שבדרשות התורה הנ"ל [כמובא מזה גם במקום אחר ] שהוא החכמה אשר תחיה וכו', שיסובב עליה בהכתוב הנ"ל והמוב"פ, דרשוני וחיו:

ועתה נתנה ראש ונשובה מצרימה, ברדיפתם הנ"ל את ישראל במר לי מר [שתים שהן ארבע מרות, הד' רוחות הנ"ל], שעל זה יסובב ענין הכתוב המוב"פ [יונתי בחגוי הסלע וכו'] הראיני את מראיך וכו', ולא היה שום אופן להפך אותם אל הקדושה, שיכירו וידעו גם בחייהם בכבודו וגדולתו יתברך, כמו שיהיה לעתיד בהשלום הנפלא המוב"פ. כי בכל פעם כשנשלח להם מלמעלה כבדות הלב לנסיון כנ"ל, נתעוררו עליהם מחדש לרודפם ולהשיגם, והעיקר במ"ר ומ'צ'ר'^ים הנ"ל, עד שהוכרח בשביל זה לאבדם לגמרי, שעל זה יסובב הכתוב המוב"פ, אין שלום אמר וכו', שעל ידי זה גם אז לא נשלם בשלימות שיר השירים בקול החכמה הנ"ל, באופן שיהיה נשפע מאתו גם למלאכי מעלה כנ"ל [מאחר שמעשה ידי טובעין בים וכו']. כי גמר הרפואה באופן שיבולע לנצח המות, בשמעו' את' רנתם' בשיר מרים [שנקראה על שם המר הנ"ל שסבלו במצרים, כידוע] לא יהיה עד לעתיד כמוב"פ. כי אף על פי שגם אז נהפך לעזרם מ'ר'^י'ם בעצמו, לענות בהם השיר לשלמה כמובן בפנים. אבל מיד בבואם מרתה וכו' [ושם נסהו] לא יכלו לשתות מים מ'מ'ר^ת'ה^ המוב"פ, כי מרים הם בשני פעמים מר כנ"ל, במספר ת"ף כמובא שם בהענין, ומכוון כמספר שם קליפת העצבון ויללה, כידוע , [הנאחזת במרה השחורה, שנמצא בד' מרות הגוף הנ"ל]. כי גם אם זה לעומת זה נתעלה מרים בקדושתה הנ"ל, ותקח את הת'ף' וכו', לעורר משם דייקא החדוה והזמרת בשירות ותשבחות, כנשמת דוד הנ"ל, שיצא מיחוד בו עז וזמרת השירות שריווה להקב"ה [כמובא מזה בדברי חז"ל], וישם בכולם את פניו וכוונתו, רק לבטל ולהמית קליפת בעותיה הנ"ל והמוב"פ, [עד שיקוים כל הנשמה וכו']. אבל גמר התיקון, עדיין לא היה כנ"ל, ומחמת זה בעצמו שגם דוד ראה שעדיין אין ביכלתו לפעול זאת בשלימות, הוכרח לסובב בתפלתו בפשיטות, גם על הרציצא בעצמו, שהם הרשעים הרודפים הדבוקים בה [להיות חית קנה, מצרים קנה רצוץ המוב"פ], כמו שהיה בקריעת ים סוף כנ"ל, כי שר לא נאמר עד לעתיד בהשלמת סבילת המרירות שבתכלית אריכות הגלות הזה, שאז ישיר העולה על כולנה הנ"ל, בחית קנה חכמתו דקדושה הנ"ל, להפך לשפה ברורה כל השבעים לשון המוב"פ, ובהם דייקא יברר ויבאר היטב [בבאר מי מרים הנ"ל] כל הלכות התורה, בשלום והכרעה. כי לעוצם תיקונו לערב הרע והמרירות הנ"ל, שנתערב בנפשות ישראל מחית קנה מצרים הנ"ל, לא יצטרך לשברם כלל כמובא במקום אחר, כי אדרבא ב'מ'ר'ה' [ורוגזא הדין] בעצמו, ר'ח'ם' תזכור, כי אם שם, שם לו חק ומשפט הדין הנ"ל, יזכו לעתיד שם דייקא, לשבת שלום הנפלא, גם עם אומות העולם כמוב"פ, ורק קליפת בעותם הנ"ל והמוב"פ ישבר ויבטל, עד כי ישליך כל אחד את אלילי הממון, ולקרא כולם בשם ה'. שלפי זה תבין יותר גם בדבריו הקדושים על אודות הכתוב המוב"פ ואברהם זקן וכו', בכל, זה שלום, כמו שכתוב עושה שלום ובורא את הכל, ונוסח הברכה הוא על שם הכתוב עושה שלום ובורא רע כידוע.

....הפליא אחר כך להיות רואה ומשתלם, וממתיק במתיקות הרחמים, [שבלא זה, לא היה אפשר לכלי עולם הגוף הנ"ל לסבול ולהתקיים כלל, לעוצם הזיכוך שמוכרח מאד לזככו במשפט הנ"ל], הוא ממה שגם בריחוק הזמן והמקום, ראה וצפה בנשמות הצדיקים [אשר גם הגופים שלהם נחשבים לנשמות, לאותם שלמטה מהם], שלעוצם זיכוכם בנסיונות תוקף מרירות הדין הנ"ל בעצמו, ממשיכים בזה נופת צוף רחמיו הרבים, ועצם טוב השגתו יתברך, הנמצאה דייקא בתוקף מרירות הדין שבצמצום והסתרת הכלי כנ"ל [ועיין לקמן בסמוך מה ששייך לזה]. שלפי זה יבואר לך, מה שמתנהג כענין זה גם בפרטיות בכל שנה ושנה, שבראשיתה ותחלתה מתגבר דינא קשיא, ואחר כך ביום השני דינא רפיא. וכן בפרטי פרטיות נמצא קצת מעין זה, כי גם בכל יום ויום האדם נידון ונפקד ונבחן בהתחדשות והתגברות מסית ומקטרג, במרירות אש המשפט, לזיכוך הכלי והגוף שלו, עד שהיה נהפך לכלה לגמרי חס ושלום. לולא מה שלעומת זה, גם כפי נקודת דנקודת האתערותא דלתתא שנמצא בכל אחד, כן נמשך עליו בכח הצדיקים הנ"ל, העזר והסיוע מהמתקת ושיתוף דינו ומשפטו ברחמיו יתברך כנ"ל. כי גם כלליות הנשפע והכלי הזאת [באדם ובמקום ובזמן], נתהווה ונעשה כביכול בצלם המשפיע יתברך כידוע . והצדיקים הנ"ל הם העולים בראש הזמן והמקום, להיות בראשית ותחלת המחשבה של הקומה והכלי הזאת, שעל ידי זה הם מתנהגים יותר כפי תוקף מרירות הדינא קשיא שבראשית ותחלת מחשבתו יתברך שמו הנ"ל, ואז דייקא נכתבים לאלתר לחיים במתיקות הדבש כידוע, כי בעוצם אתערותא דלתתא להתהפך מרע לטוב, מקבלים אתערותא דלעילא מאתו יתברך, שגם הוא יעמוד על ידי זה מתוקף כסא דינו [וצמצום ראייתו וידיעתו הנ"ל], ומתגלה להם בשבתו בכסא רחמיו הרבים [והשגת אלקות] שבידיעה והשגה יתירה כנ"ל, [ואגב אורחא תבין מרחוק גם במאמר אברהם וכו', אחר נסיון העקידה.... דעת וכו'.... גם ת....

גם ממילא מובן, שאף על פי שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, אבל בכלליות נחשב הזקן אברהם לאחדות ושורש הטוב והרע שהיה קודם הבריאה, בריבוי אור החסד לגמרי הנ"ל [כי גם הרע בעצמו, הוא בשרשו הזה, טוב מאד כידוע ]. ומחמת זה בעצמו הוכרח להתצמצם בהולדת תוקף הדין שבפחד ומורא האב של יעקוב המוב"פ, ואם גם מהאב הרב והמורה [הזורק מרה בתלמידו ובנו יעקוב הנ"ל], יוצא ונשתלשל גם הרע לגמרי הנ"ל [שבמרת חרב הממית כידוע ]. אבל באמת צר הקב"ה קלסתר פני המ'ר'ה' וא'ב' הזה, דומה לא'ב'ר'ה'ם', ברוב הטוב מאוד הנ"ל [כי דייקא מי שעומד בריבוי ותוקף הדין, משיג על ידי זה רבוי רחמיו וטובו וחסדיו]. רק מחמת שאף על פי כן, אין שום אופן לכלליות העולם לקבל, לא רוב טובה ולא רוב פורעניות, על כן אין שום אופן להתגלות פני תורתו, כי אם בשיתוף הדין והרחמים שבאור פני יעקב הנ"ל והמוב"פ, [ועד כאן יר'ח'ם' אבי האב הנ"ל כידוע]. שהוא המעמיד הי"ב שבטים הנ"ל [אלה יעמדו על הברכה, ואלה יעמדו על הקללה והארורים שבהר עיבל], אצל אלוני מרה, שהוא שכם הנ"ל כידוע, לכתוב שם דייקא באר היטב בשבעים לשון הנ"ל.

כי גם בכלליות דכלליות, יחשב הכל לכלי אחד כידוע, וכל אחד כפי מדריגתו איך שהוא, יזכה להשלים על כל פנים קומת כלי השכינה שבבנין הצדיקים הנ"ל, עד שיאיר אלינו את פניו העושה שלום ובורא את הכל, להתעלות לנצח בעבודת השגתו מדרגא לדרגא. כי כל התיקונים תלוים אחד בחבירו, כאשר תבין מכל הנרמז לעיל מהמוב"פ על אודות השיר לש'ל'מ', שבש'כ'ם' ואחדות אחד הנ"ל, שהוא אשר בכחו למשוך את הכל כמוב"פ, עד שאחריך נרוצה לשיר ולקרא בשם ה' והשגת חכמתו יתברך בכל פעם יותר כנ"ל. וגם עכשיו, מה שזוכים נשמות ישראל בעולם העליון להתענג בהשגות האלה, אין זה רק מהרשימו של הגוף, שהיתה מקושרת בו בהיותה בארץ הזאת. ועיקר השגתם יהיה בתחיה הניצחיית, כשתרד ותתקשר מחדש בכל גוף הארץ הנ"ל, [שכולה תהיה מקודשת אז בנקודת ארץ ישראל שבה, כידוע]. כי אם שם תכלית הצמצום שבתוקף הדין הנ"ל, שמאתו אחיזת המצר שבמצרים הנ"ל [שהוא בקליפה זה לעומת זה כמובא במקום אחר ]. אבל בגמר הבירור והזיכוך מאתו, יזכו בגוף ובארץ הזה דייקא, לקבל אור זרוע לצדיק הנ"ל, [שהוא יסוד ועמוד הארץ] זבת חלב ודבש, בנגלה ונסתר שבתורה הנ"ל, כמובא במקום אחר, וכנרמז לקמן לענין הגאולה הראשונה [שנגמרה בקבלתינו התורה שבנסתר], והגאולה האחרונה וכו'. ונפשו תהיה לכל, כעפר וארץ בקטנות דקטנות, באופן שיבא לגדלות דגדלות המוחין במדריגה גבוה יותר בכל פעם, כמובן גם מזה במקום אחר. [ויתיישב] אגב אורחא, ביישוב כמה וכמה פליאות.

והנה לפי כל הנ"ל, יש לרמז עוד, ובפרט בענין הנורא של כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא הנ"ל, [שהיה ראוי שתנתן תורה על ידו] שמתו כולם כאחד בימים מועטים כאלה בשביל שלא היה ביניהם אהבה, כי אם אמנם שבקדושה כל ההתחלקות של כל אחד לצדדין בצמצום אחר, הוא לשם שמים, לקבל רחמיו ואהבתו ושלומו בצמצומי הכלים האלה דייקא כנ"ל. כי [על כן יאמר בספר מלחמות ה', את והב בסופה כו'] לא זזו משם עד שנעשו אוהבים זה לזה, בשלום נפלא יותר כמובא מזה במקום אחר. אבל מחמת שגם מזה נתאחז הרע לגמרי של המחלוקת שלא לשם שמים, וסביביו נשערה מאד לדקדק עמהם כחוט, ונוקם על עלילותם לעוצם מדת הדין לבד שהיה ברבם רבי עקיבא שעלה במחשבה כנ"ל, נגזר עליהם מיתה על ידי זה, והיה העולם שמם מהצמצום והסתרת פני תורתו ואלקותו יתברך [ואנכי הסתיר אסתיר פני] וענתה השירה הזאת וכו', כי לא תשכח על ידי רבי שמעון וחביריו, שהיו לו לתלמידים ובנים הגונים כאלה, עד שעל ידם דייקא, הכינו להתגלות נפלאות העין פנים של תורה, כנ"ל לענין יעקב. ובפרט בהסתלקות רבי שמעון, שאז בתכלית השלימות עלה עד ה'ג'ל בע'ין מ'ר' צמצומי הדין הנ"ל כמובן במקום אחר, שעל זה ביקש דוד המלך ע"ה ג'ל' ע'יני ואביטה נפלאות מתורתך, שמאז אנו ממשיכים עכשיו הארת התגלות התורה שבשבועות כמובא גם מזה במקום אחר:

ולבל אהיה נראה כמוסיף על דבריו, הנני לדלג ולקצר במלין, כי גם מה שכתבתי עד הנה, הוא מאשר לא יכולתי להתאפק ולרמז על כל פנים מרחוק, מעוצם החיים ארוכים וטובים בגוף ונפש לנצח נצחים, שרצה לזכות אותנו משה רבינו ע"ה מיד אחר הגאולה הראשונה בנתינת חכמה התורה, באופן שעל ידי זה יאיר עליהם מיד גם חכמת אורייתא דעתיקא, לצאת על ידה לחירות גם מחרבו של מלאך המות הנ"ל, כמו לעתיד אחר התחיה הנ"ל. אבל מחמת שיצאו מגלות מרירותם בחפזון קודם הזמן כנ"ל, היו מוכרחים לסבול על כל פנים תוקף מרירות הצר והמצר הרע שנתגבר עליהם בהמשכת המ' יום, שהוכרח להשלים עבור זה אחר הנ' יום שמקודם, [על כי לא נתנה התורה רק לאוכלי דעת המ'ן', הנמשך מאור הצ'דיק הנ"ל], וביום האחרון, שאז עיקר עיקר התגברות מרירות היצר שממדת הדין הנ"ל המוכרח לזה, לא יכלו לסבול, ויקומו לצחק בפגם הברית וחטא העבודה זרה המוב"פ, שהוא בטומאה זה לעומת זה כנגד הע' ג'ל' דקדושה הנ"ל, עד שקלקלו מחדש באור הצדיק שבבכור שור יוסף הנ"ל כידוע, לעורר יותר פגם מחלקותם. כי אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות, לא היתה כלל בישראל [אחיזת מחלוקת דסטרא אחרא] מהמחלוקת דקדושה שנתהווה על ידי השכחה כידוע , ומאז נתגבר יותר פורעניות הדין הנ"ל [אין לך כל פורעניות ופורענות וכו']. ורבי עקיבא וחביריו הוכרחו למסור את נפשם מחמת זה במיתות קשות ומשונות, כפי תוקף הדין שעלה במחשבה כנ"ל. כי זולת זה, לא היה שום אופן כלל לברר ניצוצי הקדושה המוב"פ, בתוקף מרירות הדין שבגלות הזה כידוע, ועוד זכינו מאז ועד הנה, לצדיקים נוראים כאלה, עד שמהפכים כל הקלקולים לתיקונים, ומרמזים לכל אחד גם עכשיו, מתעלומת והסתרת אורייתא דעתיקא [שתתגלה בהתחיה נצחיית כנ"ל], שעליה נאמר דרשוני וחיו, כי החכמה תחיה ותענג לעולמי עד כנ"ל. ודוק ודוק ודוק: