לשמש שם אוהל בהם-סימן מ"ט

אות א

תורת ה' תמימה וכו', שלא השיגו ממנה. כפי הנ"ל בהכללים [גם עיין בהראשי פרקים...] תבין מרחוק, שגם זה בעצמו, הוא מתורת ה', אורייתא דעתיקא סתימאה, שהוא כבשונו של עולם [כבשים ללבושך] המוב"פ, שזכה על ידי נפשות הדביקים בו [כלום נתתי לך גדולה וכו' כמוב"פ]. כי אז בהיות מאור הקטן [שבפ"ה היוד] המוב"פ, כאור השמש שבאלף הבינה שבו עיין היטב בפנים, שולחת אליו דייקא, תכלת לבושי הכבשים הנ"ל כמוב"פ, עד שיתעלה בזה שבעתיים כאור השבת המוב"פ, כי היוד הזאת, כד איהי סליקת להאלף הנ"ל [בחודש האביב המוב"פ], שאלין בגינה א'י'פ'ה' [עיין היטב בפנים], ונות בית [תתאה], שהיתה מקודם בדלות ועניות כמוב"פ, תתהפך בעלייתה אחר כך, עד שהיא בעצמה תחלק שלל, להיות מעשר בהעשירות המוב"פ, עד כי אי פה לומר ד'י' כמוב"פ, שעבור זה גם בכלליות דכלליות, יהי כל רצון האין סוף יתברך, במלכות נקודת מרכז הבריאה המוב"פ. אבל להיפך חס ושלום, יתחרט וינחם אשר עשה, ויתעצב אל לבו שלמעלה, מיצר מחשבות לבו של האדם מלמטה המוב"פ, שהוא רק רע וכו', עד שנפתח מעיינות תהום, דא ליבא עיין היטב בפנים, להיות כלה בחימה וכו', ולטמטם ולבטל לגמרי כלליות הבריאה הנ"ל. ועבור זה צוה עליו להקריב בבית עיר דוד [ירושלים שלמטה] המוב"פ את הכבש האחד מהנ"ל, בזריחת השמש הנ"ל, ואת הכבש השני בין הערבים, עד שלא שקעה וכו' עיין היטב בפנים, ועשירית...