צדיק כתמר יפרח-מאמר רע"ז

אות א

[חסר ההתחלה]

....ואמיץ יותר מאתו, כי לא הם...., רדיפתם נמשך מהשם יתברך בעצמו כביכול כנ"ל...., אפי וכו'. על כן באמת עיקר העצה רק להיות מעביר על מדותיו כל כך, עד שלא די שלא יחתור כנגדם להיות רודף אחריהם, עוד יוסיף לרחם עליהם ולעשות להם כל הטובות, ובאתערותא דלתתא איתער לעילא אצל השם יתברך רחמים וחסד להעביר על פשעיו, ואז בודאי לא יבואו למבוקשם בשום אופן, כי האלקים יבקש את הנרדף, אף על פי שהוא רשע ומחמת חטאיו ופשעיו הם רודפים אותו. אך הני מילי אם אינו נהפך להיות רודף, ויכיר את מקומו, אף על פי שבאמת אינו מרגיש בעצמו חטאיו, אבל אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומשתדל שיהיה על כל פנים מצדו רק שלום, שאז נמשך מצדו בחינת ארץ ועפר, בחינת ארץ נתנה יבולה, להשפיע להם גם כוחות הרפואה שבאין מן הארץ כמובא שם [ועיין בפרפראות לחכמה], שזה בחינת אייר עיין שם, ואז ממילא נתקיים אויבי ישובו יבושו רגע, שאין ביכלתם לבא למבוקשם בשום אופן, מחמת תל הארץ ועפר שעשה כנגדם. אבל אם הוא מרבה במחלוקת גם עליהם, אף על פי שהוא צדיק כנגדם, וכוונתו לשמים, לעת עתה נתקלקל בחינת הארץ, שתהיה בבחינת ארץ כנען, כמו שכתוב ויהיה ריב בין רועי אברם וכו' [אף על פי שהיתה כוונתו לשם שמים], והכנעני וכו', [ו]אז מגודל הקלקול וחתירת הארץ, בנקל להם לבא למבוקשם:

אפשר שידמה, שמחלוקת של צדיקים היא גם כן מחלוקת גמור של שנאה חס ושלום, מחמת שהם נאחזין שם וכו', ולא יטעה חס ושלום שהיא מחלוקת גמורה, כדי שלא ליתן להם אחיזה וכו'. [צריך לבאר פירושו בצדו] כי זה בעצמו הוא האחיזה, מה שנדמה לו על הצדיקי אמת שהם שונאים אותו ומבקשים רעתו, שעל ידי זה נתהווה טינא בלבו להיות להם לשונא ורודף, ולהיות באמת מבקש רעתם. נמצא שהדמיון בעצמו, היא האחיזה, שעל ידי זה נשתלשל מחלוקת של רשעים:

בקמים עלי מרעים וכו'.... מזמור של יום השבת, שאדם הראשון אמר זאת כשעשה תשובה על האכילה דסטרא אחרא.... ויניקת דסטרא אחרא.... וכל זה נתתקן.... על ידי.... בהבשמה.... על ידי האכילה דקדושה.... [לא רגל על לשונו] שזה בחינת מחלוקת [כמובא בלקוטי ^ א' בסימן], ועל פי זה יתפרש גם כל הענין של הכתוב המובא שם לקמן אוי לי כי גרתי משך, ומקודם כתיב מה שמקפיד דוד המלך ע"ה על הלשון רמיה המספרת רגיל ורכילות להרבות מחלוקת, ועל זה מסיים שם המזמור אני שלום, אף על פי שמצדם וכי אדבר וכו', אבל מחמת שאני שלום מצידי, אז בודאי לא יבואו למבוקשם חס ושלום:

גם בזה מקושר היטב מה שמובא שם שכל יניקת הסטרא אחרא הוא מהרגלין של הקדושה, למה שמובא שם למעלה שהסטרא אחרא היא בחינת מחלוקת, וכל השתלשלותה ואחיזתה הוא מהמחלוקת שבקדושה. גם יש לרמז שעל כן בחטא אדם הראשון, שנתן על ידי זה כח להנחש שהיא הסטרא אחרא לינק מרגלין, נאמר אז ואתה תשופנו עקב:

רגל הוא רפואה להריאה. נראה לעניות דעתי, שבזה מביא ראיה וטעם למנהג ישראל לאכול רגל בשבת, מחמת שכל ענין האכילה של שבת הוא בשביל תיקון הרגל, והוא רפואה לה'ר'י'א'ה', אותיות י'ר'א'ה [כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר], שזה בחינת הש"ך דינים כידוע, בחינת המחלוקת והרגל דקדושה כנ"ל, שעל ידי זה נתתקן בחינת המחלוקת דסטרא אחרא, ונתעלים היראות הנפולות, ונתרפאה ונתחזקה הריאה, שיהיה ביכלתה לשכך חמימות הלב כידוע, בחינת וחמת המלך שככה, בחינת המתקת הש"ך דינים כמובא :