כי תצא למלחמה סימן ר"פ

אות א

מענין המשא ומתן של זבולון, שגם היא עבודה גדולה, מחמת שהוא מספיק את הלומדי תורה. נראה לפי עניות דעתי כוונתו הקדושה, שגם זה ענין שכתב לעיל, שכל המשא ומתן היא תורה עיין שם. היינו מחמת שמהמשא ומתן הזה יוצא ונסתבב התורה בעצמו של יששכר, כי אם אין קמח של זבולון אין תורה של יששכר, שלא יהיה ביכלתו כלל ללמוד אם לא יספיק אותו זבולון בפרנסה. [וא"כ] כל חיות המחשבה של המשא ומתן, מקושר ומדובק אל התורה של ישככר [כמובא במקום אחר, שצריך לכוון בכל הילוך והילוך, ובכל דיבור ודיבור, שכל זה כדי שירויח ויתן צדקה, להספיק את הלומדי תורה], שזה בחינת פנימיות חכמה בינה דעת דעשיה של זבולון, היא עולה אל היצירה שהוא התורה של יששכר, שעל ידי זה מקבלת בחינת מלכות דעשיה שהוא אמונת המשא ומתן של זבולון, כח להעלות הניצוצות מהקליפות עיין שם, [שזה בעצמו בחינת הקמח והפרנסה דקדושה שהוא מרויח, כי אם אין תורה אין קמח]. ומחמת שכל בחינה כלולה מכל הבחינות כמובא, על כן גם ביששכר באהליך בדביקותו אל התורה, נמצא גם בחינת המשא ומתן שהוא צאתך של זבולון, כי הוא בחינת צאתך נגד המדריגה שלמעלה ממנו עיין שם. והוא מקשר ומדבק פנימיות מחשבתו ותשוקתו בכל עת ועת לבחינת אהליך של התורה שבמדריגה היותר עליונה. וכן גם בזבולון בצאתך למשא ומתן, נמצא בחינת אהליך של התורה, כי כל דיני התורה מלובשים בכל פרט ופרט של המשא ומתן, ובעשייתו את המשא ומתן הוא מכונה בשם עוסק בתורה [עיין שם לעיל בהמשנה של המחליף פרה בחמור וכו' ובמהמשנה של השוכר את הפועל וכו'], וכל פנימיות מחשבתו צריך שתהיה מקושר לזה, שמחמת זה גם המשא ומתן שלו היא עבודה גדולה. אך אף על פי כן גם זה, היינו גם בחינת אהליך שלו, שהוא כל דיני התורה שהוא עוסק בהם בשעת המשא ומתן, הכל הוא בחינת צאתך נגד אהל התורה של יששכר בעצמו, וכל בחינה משפעת בחברתה הנמוכה ממנה, על כן בחינת אהליך של יששכר והתורה, משפעת ונותנת הכח של בירור הניצוצות בבחינת צאתך שהוא לימוד התורה של זבולון, שגם זה בחינת אהליך של יששכר והתורה, נגד בחינת צאתך של המשא ומתן בעצמו, וכן עד אין תכלית כידוע, כי גם זה הבחינה צאתך של המשא ומתן בעצמו, כלול משניהם, מה שאי אפשר לבאר כל כך, כמובן כל זה מספרי אמת:

והנה, לולא דמסתפינא, הייתי מבאר את המשל של המחליף פרה בחמור, כנ"ל בהקדמה עיין שם, על פי המובן בספרי אמת, שענין פרה בחמור הוא בסוד הניצוצין [הרפ"ח, כמספר פרה עם האותיות], שנפלו למטה בין הקליפות, שהם היכלי התמורות והחליפין. וכל עסקינו בבחינת צאתך של המשא ומתן, הוא כדי לברר כל אחד לפי מדרגתו את הרפ"ח ניצוצין מהיכלי החליפין [עיין בהלכות דיינים הנ"ל]. וכל הבירור, הוא בכח התורה של יששכר, שהוא בחינת חמור דקדושה, כמו שכתב בהתורה יששכר חמור וכו', ויט שכמו לסבול. ויש בזה בחינות וענינים בלי שיעור, שכולם כלולים זה מזה כנ"ל, עד שגם בחינת צאתך של תוקף גשמיות המשא ומתן בעצמו, גם הוא כלול בהעלם מבחינת אהליך של יששכר והתורה שהוא בחינת חמור כנ"ל. ובכל זה, ממילא מובן ונמצא מבואר על ידי כן, שעל ידי כל מיני המשא ומתן, מורידים עצמם להיכלי החליפין, לברר בכח החמור, את הרפ"ח ניצוצין. ומחמת זה, כל עניני משא ומתן נקראים על שם המחליף פרה בחמור [והוא האב לכולן], כי על ידי החילוף הפרה בחמור, נתגלה ביותר הבחינות הנ"ל המרומזות בזה:

וכל מה שהמדריגה של צאתך נמוכה ומושפלת ביותר, נתברר על ידה הניצוצות מעמקי הקליפות ביותר, שזה שלימות התיקון ביותר שצריך להיות נעשה על ידי לימוד התורה. ולפי זה מבואר גם מה שכתב בתחלת האות בשם הבעל שם טוב ז"ל, ומכל שכן כשעושין וכו', הוא בודאי תורה. אך אף על פי כן, עיקר הכח לברר, הוא על ידי מה שמקבלת מהמדריגה שלמעלה מאתה, שהיא נגדה בחינת אהליך, והיא מקבלת עוד מלמעלה כנ"ל:

[שייך לסימן הנ"ל]

על ידי שמקושר להתורה, על ידי זה מקבלת כח לברר הניצוצות מן הקליפות, ולעלות מהם, כי בלא זה, היה [אפשר] שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה. וענין אחיזת הקליפות בהאמונה, הוא מה שמעקמים עקמימיות לב האדם, לשנות ולהחליף את דבריו, שלא יהיו באמונה ובאמת [כמובן בהלכות דיינים שעל המאמר הזה באות ד' עיין שם היטב]. וממה שכתב בזה [אדמו"ר ז"ל] לשון אפשר, נראה מבואר, שיש בזה שני בחינות. כי לפעמים כשאינו מקשר מחשבתו אל התורה, אין להאמונה כח לברר וכו', אבל אינם נאחזים על כל פנים בה בעצמה. ולפעמים, כשאינו מקשר מחשבתו אל התורה, הם נתאחזים גם בהאמונה בעצמה. וממילא מובן, שהכל כפי הפגם של העדר ההתקשרות. כי יש מי שאינו עוקר חס ושלום מכל וכל את מחשבתו מן התורה, והוא נזהר על כל פנים לבלי ליצא מדיני ודרכי התורה בפשיטות, לבלי להחליף ולשנות את דיבורו. ויש מי שעוקר את מחשבתו ושוכח כל כך התורה, עד שהוא מחליף ומשנה את דיבוריו. ועל פי זה נראה לפי עניות דעתי בפירוש דבריו הקדושים, שהם הם בעצמם השני בחינות שהזכיר מקודם, ממי שזוכה בדין וממי שאינו זוכה בדין. כי בודאי אלקים נצב בעדת אל, לברר וללבן דין אמת לאמתו, מי המחליף את דבריו וחייב, ומי הבלתי מחליף וזכאי: