הקדמה שניה

הנה אמרתי להאריך קצת בדברי רוממות תורתו הקדושה. כי האמנם הנסתרות לה' אלקינו, ולית מחשבה תפיסה כלל בעומק כוונתו הקדושה והנוראה בכל דיבור ודיבור. [עיין בספר חיי מוהר"ן בסיפור מעלת תורתו באות כ', שנראה שם מדבריו הקדושים:

שכמו שספר מעשיותיו הן תורות, כן תורותיו הם מעשיות. כי לפעמים הלביש השגותיו הנוראות בסיפורי מעשיות, כדי לעורר מהשינה, ומשאר טעמיו הנוראים. ולפעמים הלביש את השגותיו בהתגלות התורות, כדי שיהיה לנו איזה תפיסה בהם. ועיין בליקוטי הלכות אור החיים הלכות קריאת שמע של ערבית הלכה ד' באות ב' ובאות ג', עיין שם]. אבל מי יפאר ומי יהדר אחת מני אלף גם מהנגלות לנו ולבנינו שמדבריו הקדושים. גם המעיין היטב מתחלה ועד סוף בעניני המקראות ומאמרי חז"ל המובאים בהם, יראה על פי רוב שהם מתבארים ומתפרשים לאסמכתות דבריו הקדושים בכמה טעמים וענינים שאינם מוזכרים שם כלל, כי אינם מוזכרים רק כמאן דמחוי במחוג, שהקורא יבין בעצמו רמיזותיו הקדושים, אם ישים כל לבו ונפשו אליהם, וכמובן קצת מזה להבקי בספרי ליקוטי הלכות ובספר פרפראות לחכמה שיצא בסמוך. כי כל תיבה ותיבה שיצא מפיו הקדוש של אדמו"ר ז"ל או מפרי עטו הקדוש, כולם היו בפלס ומשקל גדול ונורא כפי הנגלה לו ברוב השגתו העצומה, וכמה פעמים גם אחר שכתב את התורה ונתנה להעתיקה, מחק אז באמצע איזה תיבות ואף על פי שהיו נצרכים מאוד להענין, וזולתם אין מבינים כל כך פירוש דבריו הקדושים, אף על פי כן לא הביט על זה, כמובא אחר התורה, 'שאלו את רבי יוסי בן קסמא' ליקוטי א' סימן נ"ז עיין שם. וכן במה שמביא לפעמים איזה דבר בדרך משל, המעיין שם היטב יראה בעיניו שהיה לו כוונה ודיוק גדול במה שתפס רק את הדבר הזה למשל ולדוגמא [כאשר יבואר בכרך הזה ו]כאשר אציג לפניך לדוגמא, מה שמונח עתה בזכרוני. בסימן ד' באות ה', כתב שם: ועוונותיו של אדם הן על עצמותיו וכו', וכל עבירה יש לה איזה צירוף אותיות, וכשעובר איזה עבירה אזי נחקק צירוף רע על עצמותיו, ועל ידי זה מכניס בחינת הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה, היינו שמכניס בחינת מלכות שהוא בחינת דבר אחד לדור הוא מכניס אותה בתוך העכו"ם ונותן להם ממשלה, למשל אם עבר על דיבור של הלאו לא יהיה לך אזי מחריב וכו' עי"ש. לכאורה נראה שעל פי פשוט אין בזה שום כונה מה שתפס את המשל בזה הלאו, אבל כשתתבונן במה שכתוב שם למעלה: שמה שנקראים עבודה זרה שלהם בשם אלהים כי יונקים מבחינת מלכות הנקרא אלהים וכו', ועל ידי וידוי דברים שעל ידי זה מעלה בחינת המלכות בחינת אלהים מביניהם, על ידי זה בעצמו הוא זוכה שגם באלהים יהלל דבר, ולברך על כל הדברים הטוב והמטיב. וגם במה שכתוב שם בסוף: וזה פירוש אנכי ה' אלקיך, פירוש הן ה' הן אלקיך תבין שכל זאת אנכי היינו כולו הטוב והמטיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו', כי על ידי זה עולה מתוכם מלכות דקדושה עיין שם היטב. וגם כאן בהלאו הזה תתבונן ותדקדק היטב כי זולת מה שבהלאו הזה מבואר לא יהיה לך אלהים אחרים, אף גם ידוע ומובא בספרי אמת: שהלאו הזה הוא מקור כל הלאוין שבתורה והוא כולל את כולם, והעשה של אנכי הוא הכולל והמקור מהעשין שבתורה. ובכל זה תראה בעיניך גם על פי פשוט, שבדיוק גדול תפס המשל מהלאו הזה, אשר מהמשל הזה בעצמו, מבואר ביותר, שכשעוברים על איזה לאו, אז מכניסים המלכות בתוך הטומאה ונותן להם ממשלה, כי הלא גם על ידי כל לאו ולאו שהוא עובר הוא עובר על לא יהיה לך אלהים אחרים, שזה בעצמו [עבודת אלילים שלהם ו]בחינת ממשלתם ויניקתם מהמלכות דקדושה כאשר כפל למעלה. וכן להיפך, כשמקיימים איזה מצוות עשה הכלולה בהעשה של אנכי וכו', אזי אדרבא מחבר שברי עצמותיו, ומעלה מלכות דקדושה מביניהם, וזוכה לדעת שכל מאורעותיו הם לטובתו, ולברך על כולם הטוב והמטיב. גם בדברי אלה תבין ביותר מה שמובא שם אחר כך באות ז' עיין שם, כי על ידי כל הנ"ל ממילא מובן שכשעשו ישראל את העגל ועברו על הלאו הזה בעצמו של לא יהיה לך וגו', וגם עשו ההיפך מהעשה של אנכי וגו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי אז אמרו על העגל אלה וגו' אשר העלוך מארץ מצרים, אז בוודאי נשפל ביותר ויותר המלכות ע"י העון, והבעירו על ידי זה ביותר חמת מלכו של עולם להשליט עליהם המלאכי מות. [כי בעת קבלת התורה שאחזו במדריגה כזו, עד ששמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך, אז נאמר על זה: אני אמרתי אלהים אתם. אבל בעשותם את העגל, נאמר על זה:

אכן כאדם תמותון, שהחזיר השליטה והמלכות להמלאך המות, כמו שמובא בדברי חז"ל. וכפי עוצם הקלקול, היה נעשה כליה חס ושלום, כמו שכתוב בתורה. אבל על כל זה, איש' חכם' יכפרנה' גם בעון הזה, כמשה רבינו שהתפלל על זה ואמר: אם תשא חטאתם וגו' עיין שם היטב באות ז' ויונעם לך לעד]. וכן בסימן ל"ג אות ד' מובא שם: וזה בחינת של תרי"ג מצות וכו' צמצם את אלהותו באלו המצות-למשל, ששיער בדעתו מצות תפילין וכו'. גם בזה נראה לכאורה שאין בזה שום דיוק מה שתפס למשל מצות תפילין, כי הנה באמת גם שאר המצות הם צמצומים לאלהותו. וכן בסימן ל"ד אות ד' מובא שם: כי רצונו של השם יתברך שהמצוות יהיו כך וכו' למשל מצות תפילין. ונראה לכאורה גם בזה שאין בזה שום דיוק כלל. אבל הבט נא וראה אחר כמה דפים בסוף סימן ל"ח, מובא שם השני תורות האלה בין התורות שחשב שם שהן סוד כוונת תפילין, ובזה נראה לעינים, שהיה לו כוונה נוראה ועצומה במה שתפס בהם את המשל ממצות תפילין. וכמו כן בכל המקומות בספרו הקדוש, תדקדק בהם היטב, ותראה פלאי פלאות עד אין שיעור וערך--- נאם: המבאר הנ"ל.