כי מרחמם-סימן ז'

אות א'.

במה שכתב על אודות המלכות שמקבל ונכנס בים החכמה המשפיע בבנים ותלמידים. מבאר יותר במה שקורא להמשפיע והרחמן הזה, בשם מנהיג [אשר יוציאם ואשר יוביאם] במדה הזאת שנכנס בו, כנ"ל מהמוב"פ:

אות ב'.

במה שמפרש כאן את כוונתו על אודות המשפיע והרחמן הזה, כי אין זה רק משה רבינו לבד, ומה שהיה הוא שיהיה וכו'. מבאר יותר בענין הכתוב הנ"ל כי מרחמם וכו', שגם לפי פשוטו [בפירוש רש"י], יסובב על המנהיג הזה שלעתיד:

אות ג'.

במה שכתב בענין בית המקדש, שהוא ענין בית הדעת של הבנים והתלמידים הנ"ל, להצילם מעתה על ידו מכל החטאים. מבאר יותר גם בדבר הכפרה שנמשך על ידו גם לכל החטאים שעברו. כי ממילא מבואר, שגם זה הוא מעוצם כח הדעת, זה לעומת זה, בתכלית ההיפך מטומאת החטאים, על שיש ביכלתו לכפר ולבטל אותם מן העולם כנ"ל:

אות ד'.

שבאריכות שפתיו הקדושים לקרוא ולהפליג בדבר הרוח שטות הנ"ל, שהיא רוח החיה והבהמה ממש. מבאר יותר במה שכתב לקמן על אודות הקרבנות [שבזביחת ושחיטת הבהמות], שנמצאים זה לעומת זה, בבנין בית הדעת, להכרח הכפרה וההצלה הנ"ל:

אות ה'.

שלכאורה יש להתפלא במה שכתב שעל רשעים וכו' אסור לרחם, כפי שמבאר והולך שכל כוונתו בדבר הרחמים, הוא להציל מעוונות, ושברוב רחמיו, יחיה ויקים גם הנקראים מתים ונבלות ממש חס ושלום. וליישב את הפליאה הזאת, נשימה נא את לבינו להמבואר מדבריו הקדושים, שעיקר האדם הוא הדעת של המקיפים, הנמשכים ויוצאים ממקיפי הרב הנ"ל שלמעלה מכולם, ושהדעת הזה, הוא תכלית ההיפך [וההצלה] מכל החטאים. כי בכל זה מבאר יותר במה שהפליג תחלה ברוממות הידיעה מהיכן נמשכים נפשות ישראל, ושעל ידי זה הוא יודע שאין העוון שייך להם כלל. כי מרחוק תבין לפי זה בעמקי שפתיו וחכמתו הקדושה, שגם כל ההמשכה של נפשות ישראל, הוא מרוממות הידיעה הזאת של הרב בעצמו [שהוא תכלית הידיעה דלא נדע כנ"ל], שהוא תכלית ההיפך מהחטאים כנ"ל. וגם ממילא מבואר, שזה לעומת זה, נמשכים נפשות הגוים ממלך זקן והרוח שטות שעליהם, אשר על זרעו ודורותיו ממש, אסור לרחם בתכלית האיסור, כי הן המה עיקרי הרשעים והרוצחים הנ"ל, אשר כל רחמי המנהיג והמלך הנ"ל, הוא למחותם ולאבד לגמרי את זכרם מן העולם. ובהעבירו מהעולם את רוח השטות והטומאה הזאת, לבל תתערב מהם עוד בנפשות ישראל, ירחם ויחוס על כל האובדים והנדחים שבהם, להחיות ולהקים לכולם כנ"ל:

אות ו'.

שבהפלגתו על שעשוע השם יתברך, שאין נחשב אצלו עבודת העליונים כעבודת הגושי עפר וחומר [הארץ], ומהם לבד יחפוץ ויאבה את תהלתו וכבודו. מבאר יותר בעמקי שפתיו הקדושים על אודות השמים והארץ שבדרי מעלה ודרי מטה, ובהארץ לבד, ימלא כבודו יתברך:

אות ז'.

בדבר כלליות שני הבחינות אי"ה מל"א, שמוכרחים לדעת האדם, [ועל ידם לבד, נהיה בשם א'ד'ם'] הנ"ל כמוב"פ. נראה מבואר, שנמצא בכל אחד מעלה מה שאין בחבירו. כי באופן אחד, גדלה יותר בחינות אי"ה, כי היא המתייחסת יותר לצד הבן, שזוכה להשגת אביו ממש. ובאופן אחד, גדלה ועצמה בחינות מל"א, שזה לבד עיקר שעשועיו ורצונו יתברך כנ"ל:

אות ח'.

שגם בזה מבאר יותר [בהפלאת לשון הכתוב] בענין המרגלים, על אודות העונש [שגם הוא לכפרת והעברת טומאת החטא, כידוע], ואולם, חי אני וימלא כבוד ה' כל הארץ. [הקשר הזה מבואר בדברי מורנ"ת ז"ל ]:

אות ט'.

שבסגולת הארץ הנ"ל להתמלאות כבודו יתברך, מבאר יותר בהפלגתו שבחטא המרגלים, להוציא דבה, ולרחק נפשות ישראל מנקודת הארץ הנבחר שבה:

אות יו"ד.

שגם בכל זה, יבאר יותר בפשיטות לשון הכתוב כי מרחמם הנ"ל, אשר ינהג וינהל אותנו אל הארץ, להתגלות מלכותו, ולהבין בית הדעת, ולזביחת רוח הבהמיות של המלך הזקן הנ"ל:

אות י"א.

הוא מה שנזכר גם כן בהקדמה, על אודות השיחה שהוציא מפיו הקדוש בעת שגילה התורה הזאת [והיא נדפסת אחר הספורי מעשיות ], לחזק לאנשיו במדת האמונה הקדושה, העולה על כל החכמות. כי לפי זה נראה מבואר, שהיא היא מדת הרצון הנ"ל:

אות י"ב.

[מה שהזכרתי בהקדמה הנ"ל], שבדבריו הקדושים על אודות תכלית ידיעת החכם שלא נדע כלל, מה חמית וכו'. מבאר יותר בעמקי שפתיו ולשונו הקדוש בענין הרצון [שזוכה האדם בפרנסתו, מים החכמה והידיעה הנ"ל], שלא ידע כלל מה הוא רוצה:

אות י"ג.

הוא בהשיחה הנ"ל שבדבר הגלגל, שנמצא גם כן באמצעות הנבדל והאדם, ממעלה למטה וכו'. מרמז יותר בהפלאת דבריו הקדושים על אודות הגלגל החוזר ומהפך בהם, מאדם למלאך וממלאך לאדם:

אות י"ד.

שגם בדבר הגלגלים הנ"ל, מרמז יותר בשם המקיפים הנ"ל, ובמשל ומליצת לשון הכתוב, תקופות הימים תקופת השנה שמביא על זה:

אות ט"ו.

במשל ומליצת תקופות הימים הנ"ל, מבאר יותר בהפלגתו תחלה למכשול כוחם ממשא החטא אפילו יום אחד, ובמה שכתב אחר כך, שמחמת זה מוכרח להקרבת הקרבן בכל יום, ועיין לקמן באות נ':

אות ט"ז.

שגם בהעלאתו הנ"ל באות ג' על אודות כפרת החטא, שגם הוא בהמשכת הדעת להציל מהחטא. מבאר יותר, בהזכרתו תפלת משה לכפרת החטא, על אודות השתדלותו להציל מהחטא, כי זה וזה בהמשכת הדעת הנ"ל:

אות י"ז.

הוא מה שהזכרתי בהקדמת הספר, שמה שתפס לדוגמא כמו במרגלים, מבאר יותר בהפלגתו הנ"ל בחטא המרגלים, שהוא הכולל לכל החטאים:

אות י"ח.

בהפלאת מדת הרחמים שבבנין בית הדעת הנ"ל, נראה מבואר, שגם פני יהושע המוב"פ, שנסמך מפני משה, לחזק כל הנחשלים והיורדים כמוב"פ, עדיין לא נתעלה לזה בתכלית השלימות. כי אף על פי שהיה מוכרח בכריתות הלוחמים הנ"ל, אבל [כפני דוד] שפך דמים רבים יותר מההכרח. ולבנין בית הדעת לנצח לא יזכה רק הנתעלה בים החכמה והרחמים על כל הנדחים והרחוקים מאמונה הנ"ל שנמצאים בנפשות ישראל:

אות י"ט.

שלכאורה יש להתפלא בהכרח הרב לסייג השתיקה, שלא לבא במקיפים שלמעלה מהזמן, ממה שכתב תחלה ברוממות מקיפי הרב, שהם באמת למעלה מהזמן. אבל מרחוק תבין, שזה מה שהפליא להודיע בסדר הזמנים [תקופות וכו' הנ"ל], שנמצאים גם שם. כי לפי זה ממילא מובן, שהפלגת למעלה מהזמן שנמצא במקיפי הרב, אין זה רק כנגד מדריגת המקבלים מאתו. אבל אליו בעצמו, נכונים ומסודרים גם הם בימים וזמנים, ושמחמת זה מוכרח גם הוא לסייג השתיקה, שלא לבא במה שנחשב גם אליו למעלה מהזמן:

אות כ'.

הוא המובא [בדברי מוהרנ"ת ז"ל], שגם כל הכרח הרמזים, שמהעדר היכולת לגלות ולהוציא את הדעת מפיו, הוא בהכרח השתיקה הנ"ל:

אות כ"א.

שמרחוק תבין בהפלאת התעלות הרב והתלמידים הנ"ל מדרגא לדרגא, שגם כל השתיקה שבחושך ומניעת אור הדעת הנ"ל, יתהפך ויתהווה לסייג וגבול וכלי נפלאה, להשפעת אור הדעת שבהמדריגה יותר עליונה בכל עת, [ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות]. וגם ממילא מובן, שבכל אריכת החושך והעלמת האור, מוכרח כל אחד להשכיל ולהבין מדעתו ומעצמו בהרמזים הנ"ל, באופן שלא יהיה נשאר ועומד לגמרי בחושך ההעלמה וההסתרה הזאת. והוא בהכרח האתערותא דלתתא המובא במקום אחר, שמוכרח כמו כן גם להרב להיות מעצמו בעושי דברו, עד שיזכה לשמוע בקול דברו:

אות כ"ב.

שעוד יש לבאר בשינויי למודיו לדרי מעלה ומטה וכלליותם, והקשיות והתירוצים שנמצאים בלימודיו הקדושים, שהתירוץ הוא התגלות הדעת, ולהיפך הקשיא והשאלה, הוא העלמת והסתרת הדעת [מה חמית וכו' ומה ידעת]. ואף על פי שזה וזה ישפיע לשניהם, בהכרח הכלליות של כל אחד מהם כמוב"פ. אבל בכל זאת נבדלים ומשונים השפעת לימודיו לדרי מעלה מהשפעת למודיו לדרי מטה. כי להדרי מעלה, יהיה עיקר השפעת למודיו בהקשיא והשאלה שבכל מדריגה [מה ידעת וכו' איה מקום כבודו], ומהתירוץ והתשובה מוכרח לשתוק, ולבלי להודיע להם רק ברמזי הידים הנ"ל. ולהיפך על הדרי מטה, מוכרח לרחם ולהוציא להם מפיו את הדעת ותבונת התשובה והתירוץ שבמדריגתם, [באופן שימלא כבודו יתברך בכל הארץ], ואת הסתירה והשאלה שעליה [כדי שלא יתבטלו במציאות], לא ירמז להם רק בידיו כנ"ל, [באופן שלא יהיה נחשך מהם האור לגמרי חס ושלום, במיעוט וקטנות מדריגתם]:

אות כ"ג.

שגם בהגיון לב הרב בתבונה והשגה החדשה, מדברי פיו לחכמת השגתו הראשונה. מבאר יותר, בעמקי שפתיו, על אודות הכתוב פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות:

אות כ"ד.

שעוד מבאר יותר בהכתוב הנ"ל שבעמקי שפתיו הקדושים, על אודות הרב הנ"ל שמוכרח שיהיה פיו ולבו שווין ועולין במדת היראה, שהיא העיקרית להשמיע ולקיים את דבריו בלב תלמידיו:

אות כ"ה.

שבחיבורו מדת היראה להשגת הדעת והתבונות [שמשפיע כל אחד בלב חבירו]. יש לבאר, שבזה לבד נתתקן הצמצום וההסתרה הנ"ל שמוכרח בכל מדריגה, גם לפני משה והרב הנ"ל, להסתתר ולהתיירא מהביט אל האלקים למעלה ממדריגתו:

אות כ"ו.

שבדבר הפרנסה מידי חכמת הרב, לכל אחד מהמקבלים והנשפעים מאתו. יש לבאר, [כעין המובן, מהטעות והסתרת דעת ר' עקיבא המוב"פ ובזוהר הקדוש], שגם הדרי מעלה, נזונים ברוחניות מזון המן, שהוא הלחם והשפע היורד להם מן השמים, והסתרת הדעת המוכרח להם בעיקרי למודיהם מהרב כנ"ל:

אות כ"ז.

שבהעלאתו מדבריו הקדושים על אודות הדרי מעלה ודרי מטה שנמצא מזה בכמה בחינות. כי גם למטה, נחשבים הגדולים והצדיקי אמת לדרי מעלה, כנגד הקטנים והשפלים במדרגתם. מבאר יותר בתעלומות [מלכותו יתברך] וחלוקי השפע המוב"פ לכל איש ואיש כראוי ומוכרח להארת הרצון שיזכה על ידי זה שנתקבל:

אות כ"ח.

שממה שנשתנים הדברים בכלליות הבן בתלמיד [שבביאור המעשה מר' אליעזר וכו'] מכלליות התלמיד בבן, [כי בזה נראה ומבואר, שר' אליעזר הביא את ר' יהושע]. יש לבאר בכוונתו הקדושה, שאף על פי שהתלמידים גם כן מקבלים מפי הרב כנ"ל, לא ישפיע להם רק באמצעות (ל)הדרי מעלה והעליונים שעליהם:

אות כ"ט.

שגם בהמובן בהעלאתו הנ"ל, שכמו כן תצא השפע והמזון של דרי מטה, בהשתלשלות ממן ומזון העליונים הנ"ל. מבאר יותר בבואו לכל זה בסוד השחקים, ששוחקים מן לחלק ולהשפיע מזה גם להדרי מטה כנ"ל:

אות למ"ד.

שגם בכלל ד' הנ"ל בהקדמה, שכל תורה והשגה נמשכת יותר כפי התיקונים המבוארים בה בעצמה. תבין מרחוק בהשפעת השגתו הזאת ברצון שברצונות, סעודה השלישית שבשבת [ימי החנוכה המוב"פ]. ואם כפי הנשמע מדבריו הקדושים, ירדו תמיד נפשות הדרי מעלה לשמוע תורתו, ולא שמעו רק מה שצריכים [כי גם בנפשות הדרי מטה, שנחלקים גם הם להחשב כל אחד לדרי מעלה כנגד חבירו הקטן מאתו לא נשמע בלב כי אם רק מה שצריך כמובא מזה במקום אחר ]. אבל באמירת השגה הזאת, שמבואר בה מעין הדבר הזה, הפליא והפעיל בה יותר, להשמיע לכל אחד את הראוי לו, ולכוללם אחר כך בכלליות ההודעה, גם מעין הלמודים שהשפיע בשעה הזאת לדרי השמים כנ"ל. וגם לפי כל זה תבין ותתבונן, בדברי צחות שיצאו מפיו הקדוש לקרוא גם לנפשות הדרי מעלה על שם "סעודה השלישית" הנ"ל. ועל העדר מזונם מלחם הארץ, שהוא הבדלת ורוממות בשחקים, ששם שוחקין מן להצדיקים והדרי מעלה, ומשם נשפע גם להתחתונים כנ"ל:

אות ל"א.

שגם בהכלל הנ"ל תבין מרחוק, שכמו כן גם בפרטיות דבריו, בסייג השתיקה על אודות המאמר כשעלה משה וכו', שתק וסייג את חכמתו, ולא ביאר להודיע מהתירוץ שנמצא על שאלות משה. וגם מרחוק יש להשכיל ולהתבונן בידי כתיבתו וחכמתו, שהפליא לרמז גם על זה בפניני דבריו הקדושים, משה היה למעלה מן המחשבה לכך היה יודע וכו'. כי לפי זה בעצמו ממילא מבואר, שאף על פי שכביכול במחשבת אלקותו יתברך נתעלה ר' עקיבא [בהשגתו לתגי האותיות], (לתייג) [להיות] על ידו מתן התורה. אבל משה בכלליותו באלקותו יתברך שבבחינת למעלה מהמחשבה וסתרי האותיות, נתחייב נתינת התורה על ידו, עד שגם בחינת המחשבה שלמטה משם, הסכימה על זה, [ועל ידי זה בעצמו היתה ידיעתו והשגתו להתשובה והתירוץ]. וכל שאלתו שבתחלה לא היתה רק בהגיע לשמי מרום מדריגת רבי עקיבא, שזכה גם כן להשגת התגין והכתרים שבבחינת איה, [כמוב"פ מהכתוב כתרו וכו']. ואף על פי שגם זאת היתה מעין המדריגה של משה בעצמו, כמבואר בדבריו הקדושים שגם השגת הבן הוא בבחינת כי לא יראני, כהשגת משה בעצמו, [מחמת שנמשך כולו ממוח האב וכו'], שמשם השגת התורה שבנגלה להתלמיד יהושיע כנ"ל. אבל בבואו לבחינת עצמו ממש, שבמדריגת הרב והאב, [שבכל זאת נמצא בזה שלימות יותר מהשגת הבן כמוב"פ], נתיישב אצלו השאלה בזה בעצמו. ואף על פי כן, הוכרח גם אז להתצמצם, ולבלי להרוס לעלות למה שנחשב כנגדו גם אז בבחינת למעלה מהזמן:

אות ל"ב.

מה שמבואר מדבריו הקדושים, שגם בעצם השפעת דעת משה לכל דרי הארץ, והתמלאות כבודו יתברך, נתקיים ויוצא אל הפועל בזה לבד, התמלאות כבודו ותהלתו יתברך בכל הארץ, [כי זה לבד יקרא בשם כבוד להשם יתברך שגם הרחוקים, והנחשבים כביכול לזולתו, מכירים ויודעים רוממותו]:

אות ל"ג.

שגם ברמזי ידיו הנ"ל, מבאר יותר בקיום הכתוב ומלאו את הארץ [שנתהווה על ידי זה], שכתב בתחלת דבריו הקדושים. [והקשר הזה מבואר גם כן מצירופי דבריו הנ"ל, על אודות התמלאות הארץ בכבודו יתברך על ידי יהושיע, לפירוש הכתוב ויהושע בן נון מלא וכו', שזה בחינת ומלאו את הארץ עיין שם, וגם הוא מובא בדברי מוהרנ"ת שעל התורה הזאת, וכתבתי מזה גם בהקדמת הספר]:

אות ל"ד.

שגם בהתחלקות המזון הנ"ל [לכל אחד כפי מדריגתו, בדרי מטה ומעלה כנ"ל], שנמשך מרחמי וחכמת המנהיג והמלך [שהיה ושיהיה כנ"ל], תבין מרחוק בחכמת פתיחת פיו הקדוש להביא את הדוגמא להשפעותיו ברחמיו, מהתחלקות המזון והמאכל להקטנים והגדולים:

אות ל"ה.

שיש להתפלא בביאורו ובעשותו לעיקר בהכתוב את הלשון כעת וכו', באופן שיקרא ויכנה גם לכל השגות של יעקב וישראל, על שם העת הזאת, עד שגם במקום שנזכר העת בלשון סתם, נפרש על זה. אבל מה טוב ומה נעים ומתוק חכו ולשונו הקדוש, בהעלאתו באותיות י"ד ט"ו הנ"ל, שגם כל עצם ההשגות לנצח, יהיה לכל אחד בסוד העתים והזמנים, [כי הן הן הכלים, שיתקבלו בהם האורות וההשגות שלמעלה מהזמן כנ"ל]:

אות ל"ו.

מהמבואר בדבריו הקדושים על אודות בית המקדש, שהוא בכלליות הדעת בבנים ותלמידים. יש להתפלא קצת בהפלגתו על אודות משה שזכה לסוד חנוכה, וגם בהכתוב סלח נא וכו' אין מבואר רק הצירוף מאותיות חנוכה, ובאמת לא יסובב השם הזה, רק על החינוך של הבית, ולא על עצם הבית. אבל מרחוק תביט ותראה גם בזה נועם ומתק פרי דבריו הקדושים, בהעלאתו תחלה מדבריו הקדושים, שהעיקר הוא שלא לעמוד בבית הדעת במדריגה אחת, כי בכל עת ועת יתחדש ויתחנך אצלו הבנין הזה בדעת והשגה יתירה. וממילא מבואר כמו כן, שמוכרח להיות עיקר ההפלגה על אודות משה במה שזכה לסוד חנוכה כנ"ל, ושזה לבד מרומז בהכתוב סלח נא:

אות ל"ז.

בביאורו הקדוש, שכל הספירות והריאה שבאיברים הפנימים נמצאים באמצעות ההשגה [ודעת התורה] הזאת, שגם היא בעצם אור הדעת ממקיפי העליונים שמדבר בה [כמבואר ונזכר לעיל באות ל', מכללי ההקדמה]. מבאר יותר, באמתת צלם האדם שזוכים על ידי זה כמוב"פ:

אות ל"ח.

שגם בסוד החנוכה הנ"ל שזוכים בכל שנה מתיקוני יום הכיפורים. מבאר יותר, בהארת תקופת השנה שעוסקים נפשות ישראל להמשיך על עצמם [מהרב הנ"ל], גם בעולם הזה כמוב"פ, והוא הארת התורה והלוחות הנ"ל, שנגמר המשכתה ביום הזה כידוע:

אות ל"ט.

שיש לבאר על אודות הבטחון (וחיבור) [ושיבור] העיניים שמוכרח להקדים להמשכת השפע והפרנסה, שהיא כעין הרצון שנמשך משם, ושמחמת זה מוכרח גם בהשפעת הדעת, להתקדם תחלה בהרצון ואיתערותא דלתתא, שרוצה וחושק כל אחד מהתלמידים לקבל מהרב את הדעת כנ"ל. ועוד ממילא מבואר, שגם מחמת זה אין זוכה לקבלת השפע וההשגה אמיתיית מהשם יתברך בעצמו, כי אם הרב, הנתקדם בהרצון וההתעוררות מעצמו. ולא כן התלמידים הנ"ל, כי להם מוכרח תחלה שיתקדם להם הרב מלמעלה בהשפעת רצונו ודעתו, ואז דייקא יש ביכולתם לזכות בעת שתיקתו, להתגבר בהרצון ואתערותא דלתתא הנ"ל, עד שיתגלה להם בכל עת יותר, לכל אחד כפי מדריגתו בזה:

אות מ"ם.

שגם בהבאתו על אודות ישעיה שזכה להשגת ואראה וכו' [שהיא השגת מלא וכו'], מבאר יותר בענין הכתוב וקרא וכו', מלא כל הארץ כבודו. גם נראה בכוונתו הקדושה, שמה שאומרים גם הדרי מעלה מלא וכו' כנ"ל, הוא בהכרח כלליותם גם מהשגת דרי מטה. כי על כל זה, מתנשאים ברעש גדול ואומרים ברוך וכו' ממקומו [הסתום ובלתי נודע, איה]:

אות מ"א.

הוא בנטיית ידו הנ"ל [באות ל"ב], שגם כל השלמת התמלאות כבוד ה' בכל הארץ, הוא על ידי האדם האמתי [שהוא המנהיג בעצמו כמוב"פ], והנראה מבואר מדבריו הקדושים [שעיקר האדם הוא השכל והדעת], שבהתמלאות דעת החכם בכל יושבי הארץ, נתמלא על ידי זה גם כבודו בכל הארץ, ובזה לבד תלוי ועומד כביכול גם כן התמלאות כבוד ה' בכל הארץ כנ"ל:

אות מ"ב.

שגם אם תתבונן בקבורת משה המוב"פ, שעליונים נדמה להם שהיא למטה וכו', נראה מבואר, שגם מחמת זה הוא בכלליות השני בחינות איה ומלא הנ"ל. כי אף על פי שנשאר גם למטה, ושם עיקר התמלאות כבודו גם אחר שנסתלק במציאותו למעלה כמוב"פ, אבל בכל זאת איה מקום כבודו [בסיבת הכלליות] גם למטה, כי גם להתחתונים נדמה שהוא למעלה:

אות מ"ג.

שהנראה מצירופי דבריו הקדושים, שגם עיקרי השאלות והתירוצים זה על זה עד אין סוף, הוא באמצעות השגותיו הנ"ל, איה מקום כבודו ומלא כל הארץ כבודו. כי בחכמתינו המוגבלה, יהיו כשני הפכים בנושא אחד. ולחכמות והשגות שבאין סוף, לבלתי הפכים יחשבו:

אות מ"ד.

שגם בהבאתו את הכתוב יחיו מתיך וכו' [על אודות התיקון וההשגה של הדרי מטה], מבאר יותר בדבר החיים והקיום לנצח שזוכה האדם בהשארת הדרי מטה, כאזהרת הכתוב ומלאו וכו':

אות מ"ה.

שעוד נראה מבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי שגם קודם התחיה נמצא האדם בעולם הזה על ידי השארתו הנ"ל, אבל גם המציאות הזאת בעצמה, היא בהסתרה [ואיה הנ"ל], ולא כן אחר התחיה, שיצא אל הפועל בתכלית השלימות דבר הכתוב הנ"ל יחיו מתיך, יצא ויתעלה על ידי זה האדם מההסתרה לההתגלות, [שבזה לבד תלוי ועומד כביכול, התגלות והתמלאות כבוד ה' כנ"ל], שזה עיקר התיקון וכוונתו יתברך בבריאת האדם כמוב"פ. כי גם על ידי זה לבד, נשלמים הכלים וקבלת השגת כבודו הנסתר יתברך, אשר עין לא ראתה וכו':

אות מ"ו.

שגם מנטיית רמזי ידיו הנ"ל [באות ל"ט] בדבר העינים המשברים ומצפים לקבלת השפע בגשמיות, שהוא כעין הרצון המוכרח לקבלת השפע הרוחניות של הדעת הנ"ל. נראה מבואר, שהן הן הכלים לקבלת דעת החכם, אשר עין לא ראתה, אז [יעשה להמחכה והצופה לו הנ"ל]:

אות מ"ז.

שגם בהמבואר מדבריו הקדושים שבמ'ה' [ו]ש"ע נהורין שבדעת המקיף, זוכין לעשות את התלמיד בביאור הכתוב בפיך וכו' לעשותו, במה [שאמרו חז"ל, כאלו עשאו]. מבאר יותר, בפירוש המ'ע'ש'ה', ובלשון הכתוב הנ"ל [יעשה למחכה והצופה] כנ"ל:

אות מ"ח.

שגם בדבר היובל, מבאר יותר בענין יום הכפורים, שבו לבד תלוי ועומד כל קדושת היום [והוא האור החמשים, שכאור השמונה של חנוכה יהיה, באחדות הג' ראשונות שבספירת כתר הנ"ל, כידוע]:

אות מ"ט.

שגם ברמזי ידיו הנ"ל על אודות הרצון [והאתערותא דלתתא] שמוכרח להמקבל, מיישב יותר בפליאתינו הנ"ל [באות ה'], על אשר אסור לרחם על הרשעים. כי לפי זה נראה מבואר, שיסובב בכוונתו על הרשעים שלא נמצא בהם הרצון והאתערותא דלתתא. ומה שאסור לרחם, הוא הוא גם כן לטובתם והצלחתם, שלא יתקלקלו ויתפקרו יותר, בסיבת קבלתם שבהעדר כלי הרצון כנ"ל. כי גם לכל התלמידים שנמצא בהם הרצון, מוכרח גם כן לצמצם ולחלק את השפעותיו, לבל יגיע לכל אחד בכל עת יותר מכלי הרצון שנמצא בו בעת הזאת [כמובא במקום אחר ]. גם נראה מבואר, שאין מזה סתירה להתשובה שכתבתי לעיל באות ה' שלא יסובב כלל בדבר הזה על נפשות ישראל. כי אף על פי שהרוח שטות מניח כל העמים [שיוצא מהם כנ"ל], ואין מתגרה ומתגבר בכל כחו, רק על נפשות ישראל [כמובא בדברי חז"ל], שגם דוד שזכה להמלכות וההנהגה דקדושה הנ"ל, מעוצם רחמיו גם על הנפשות שירדו בעוונותם לרוח הבהמות ממש, ולחלק גם להם מזון העשב, להקטנים מה שראוי להם, ולהגדולים מה שראוי להם [כי מאחר עלות הביאו וכו' כידוע], עדיין לא זכה בתהלותיו לקרב את כולם כנ"ל באות י"ח [כי ההלכה כדברי רבותינו שאמרו, כולם באים לחיי עולם הבא], ובשיר הקדש קדשים שיתגלה בים החכמה של הרב המוב"פ [נאמר] כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

אות נ'.

שגם בהמבואר ברמזי ידיו הנ"ל, שהשתיקה [ומניעת אור הדעת] שמוכרח להקדים קודם התגלות תקופת היום, הוא זה לעומת זה בחושך וערב שמוכרח להתקדם בפניו, ושעל זה יכבדו מאתנו משא העוונות אפילו יום אחד, עד שמוכרח להקרבת התמיד כנ"ל מהמוב"פ. מבאר יותר, גם במה שפרט וכתב בהכרח התמיד של שחר לכפר על העבירות שבלילה, והתמיד של בין הערבים לכפר על העבירות שביום:

אות נ"א.

שגם בדבר הפרנסה והחיות שנמשך ברחמי החכם, נראה ומבואר דרכו הקדושה, להבין משל ומליצה בהמאמר חז"ל אין יסורים וכו', ובדבר הכתוב אשרי משכיל אל דל:

אות נ"ב.

הוא בצירוף חנוכה שבסופי תיבות הכתוב ויהושיע בן נון וכו', שלכאורה יש להתפלא לפי זה, במה שנרכבו ונתערבו סופי תיבותיו גם באותיות שאינם שייכים כלל לענין הזה. וכן יש להתפלא, במה שהסמיך לזה את הענין של משה רבינו היה עניו, ומה שמכוון מספר הגבורות לאלף ת"ה [הנרמזים בברכת א'ת'ה' גבור וכו'], כי מה ענין מספר אתה ועניו לדבר הכתוב הנ"ל. אבל מרחוק תראה ותביט בצירופי אותיות הנותרים שבהכתוב הנ"ל, כי מכוון ממש, נמצא בהם צירוף אתה ועניו הנ"ל [עיין בספר פרפראות לחכמה לקוטי תנינא]:

אות נ"ג.

שגם בהפלאת השגתו שבמאמר חז"ל ממשה ור' עקיבא הנ"ל, מבאר יותר בדבר הדין [זה ישפיל וכו'] שהסמיך לזה. כי הוא ענין המאמר הנ"ל בשאלות משה על משפט ר' עקיבא, ושגם על זה השיב לו השם יתברך שתוק וכו'. כי הוא כלל הלימודים הנ"ל של הגדולים בלימוד וקיום השגת תורתו ואלקותו יתברך, מוכרח לשפטם ולדקדק עמהם כחוט, שעדיין אינם יודעים ועושים כלל, והם בעצמם מצטערים וכוספים כל ימיהם למדת הדין הזה, מתי יבא לידי וכו'. כי בזה לבד, זוכים שיתגלה להם מדת הרחמים שבעדן, ים החכמה, עין לא ראתה כלל, אשר גם כל העונשים אינם נחשבים כנגד זה אפילו כטיפה וכו'. ולהקטנים ולהשפלים לבלי לדקדק עמהם, כי ה' אתם ואצלם [והוא לא נדע גם למשה רבינו עליו השלום], ואשרי האיש הנתעלה כנ"ל [וגם כי בכל זאת נכללים הם זה מזה כנ"ל]. ועל זה לבד תסובב כל הידיעה והלא נדע שבמשה כנ"ל, להודיע ולהוודע, שאף על פי כן יש לברוח מן העוון כבורח מן האש, ושבאמת אינם נחשבים גם כל היסורים ועונשי העולם הזה של רבי עקיבא הנ"ל, כנגד עוצם העונשים והמרירות שמוכרח לסבול לעתיד בסיבת הזיכוך והתיקון [כל אשר לא זכה ונזדכך מהם בתשובתו שבעולם הזה]. ואשרי האיש שישמע למצוותיך, הלא מעתה קראת לי אבי וכו'. כי על זה לבד תסובב כוונת משה בהתחזקות הנ"ל, שמודיע לכל אחד. [במה שרמזתי לעיל בענין הלא נדע שבידיעת משה רבינו ע"ה לדרכי ה' צדיק ורע לו וכו', מבואר כן מהנשמע מפיו הקדוש, שאם באמת הוא חידוש [ועונג] נפלא יותר מהידיעה לבד, ואף על פי כן נמצא בזה לא נדע ממש]:

אות נ"ד.

כי עוד מרחוק תבין בהפלאת שפלות הגדולים הנ"ל שבמשפטו יתברך לבל יתרוממו ויתגאו, [כי יכירו וידעו באמת, שעדיין אין יודעים כלל כנ"ל]. כי הוא הענוה [והשפלות] הנ"ל שיתעלו בזה הגדולים להשגתם בספירת הכתר איה כנ"ל מהמוב"פ. והאיש משה, הוא העניו האמתי, שעולה בהשגת איה ולא נדע הנ"ל למעלה מכולם, עד שחוזר וממלא משם רוח חכמה ליהושיע תלמידו [כדבר הכתוב הנ"ל], ובאופן שיתמלא לעולם בגבורות היראה, ולהחיותו על ידי זה לנצח כדבר הכתוב יחיו מתיך וכו' כמוב"פ, [כעין ברכת אתה גיבור הנ"ל]:

אות נ"ה.

מה שבכל זאת, נמצא גם בדבר ההתחזקות וכלליותה והכרעתה לצד ההתעוררות, [שהוא בעיקר הכרח היראה כנ"ל] המוכרח להתלמידים והקטנים, חכמה עמוקה ונשגבה, שקשה וכבד להשיגה, השגת הדרי מעלה העונים זה כנגד זה בכלליות איה, ומלא. אשר אין דורשים בהשגה הזאת, כי אם לחכם ומבין מדעתו ברמזי הידים כמוב"פ:

אות נ"ו.

שנראה מבואר מדבריו הקדושים, שגם משה רבינו ע"ה בעצמו, בקבלתו את השגותיו מהשם יתברך, מוכרח בכל עת להפסק השתיקה ורמזים הנ"ל, [כי עת לחשות ועת וכו']:

אות נ"ז.

שברמזי ידיו על אודות החשמל, יש להבין ולהשכיל שהשפעת הדעת והסתרתה בשתיקה כנ"ל, היא כאחדות הדעת והסתרתו [בלא נדע], שנמצא באמצעות כל מדריגה [שבכל השגה] בעצמה:

אות נ"ח.

שגם ברמזי ידיו הנ"ל על אודות ההתעוררות ויראת הגדולים ממשפטו יתברך, שנמצא בעיקר השגת שבדבר ההסתרה איה הנ"ל. מבאר יותר בנטיית ידיו ורמזיו הנ"ל [באות כ"ה], שהיראה היא בסיבת ההסתרה והצמצום שמוכרח בכל עת:

אות נ"ט.

בהמבואר הנ"ל באות ה' מדבריו הקדושים, שנפשות ישראל לקוחים מאין ולא נדע, שהוא רצונו ואחדותו יתברך. מבאר יותר במה שכתב שם, שמחמת זה אין שייך [להם] החטא וההסרה מרצונו יתברך, [מאחר שעצם נפשם הוא מרצונו יתברך]:

אות ס'.

שבהמבואר מדבריו הקדושים על אודות נפשות ישראל, הנמשכים ונלקחים מאין ולא נדע של אביהם ורבם העליון הנ"ל, שאף על פי שמצד זה אין שייך להם שום עוון כלל, אבל כל החטאים הוא מצד הרוח שטות שנאחז ונכנס בהם, ובמה שממילא מובן שכל האחיזה הוא בפרטיות מצד הגוף, ושגם זה נמשך מכלליות הרשעים [שבעין עממין], שאסור לרחם עליהם. מבאר יותר בהכרח מדת הדין הנ"ל. כי אף על פי שלא תוהו בראה, וכל בריאת האדם היא שיתגלה אליו מדת הרחמים שבהשפעת דעת העליון הנ"ל מהמוב"פ, אבל לזה בעצמו מוכרחים כלי הגוף וזיכוך הרוח שטות [שנמצא בו מצד הרשעים], כמדת הדין והמשפט, [כמו שאסור לרחם בכלליות על הרשעים כנ"ל]. ועל ידי זה לבד, זוכים לעלות במחשבתו והשגותיו יתברך שבמדריגת רבי עקיבא כנ"ל. וגם מהם ועל ידם, נשפע ויורד מים החכמה לכל הבלתי יכולים להתקיים ולהתנהג במדת הדין והמשפט הזה, עד שמוכרח לשתף בהם גם בתחלה במדת הרחמים, ולחזקם ולהחיותם כנ"ל [מהמוב"פ שר' אליעזר הביא את ר' יהושע וכו']:

אות ס"א.

שגם בדבר האיש חיל שממשיך ומביא את לחמו ממרחק המקיפים. תבין מרחוק בפניני דבריו, להביא ראיה לתהלוכות הספינה שהיא כתהלוכת המקיפים, מהכתוב היתה כאניות סוחר, [כי ממרחק תביא לחמה כנ"ל]:

אות ס"ב.

שנראה מבואר מדבריו הקדושים בענין הדרי מעלה ודרי מטה, שאף על פי שהם בבחינת הבנים והתלמידים, [אין זה רק כעין הכלל הנ"ל בהקדמה, שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, ובאמת] נחשבים [הם] לדרי מטה, כנגד הדרי מעלה והעליונים לגמרי כנ"ל:

אות ס"ג.

שמחמת שעיקר שעשוע וכבוד השם יתברך הוא בעיקר מגושי עפר וחומר הארץ כנ"ל מהמוב"פ, ממילא מבואר, שאף על פי שמשתדל הצדיק להיות אוחז ומקיים גם עולם העליון [בהשגת איה], אבל עיקר השתדלותו וחפצו הוא [כחפץ ורצון השם יתברך], להיות נודע בכל הדרי ארץ שאין עוד מלבדו [בכל ארציותם], ומלא כל הארץ כבודו:

אות ס"ד.

שגם בנטיית ידיו מכל הנ"ל, ועל אודות הכתוב אתה הראת וכו', [שגם הבחירה והנסיון והרוח שטות שמתמלא, גם זה בידו] וידיעתו יתברך לבד בכל הארץ, ושאף על פי כן, איה מקום כבודו, והוא סתים ונעלם, עד שבאמת נמצא בכל אחד כח הבחירה והנסיון, אשר לדעת האנושי הוא בתכלית ההיפך מהשגת מלא הנ"ל. נראה מבואר, שהשאלות והתשובות לנצח שיהיה במציאות שני ההשגות איה ומלא כנ"ל, יהיה כמו כן גם במציאות והשגות הידיעה והבחירה:

אות ס"ה.

היא שיש לבאר מדבריו הקדושים, שכמו שנתבשרים הדרי מטה בעליית הרב לההשגה הנ"ל, שיש תקוה לאחריתם. כן בכל מה שעולה ונתגדל יותר במדריגתו ומעלתו, נמצא יותר תקוה ותרופה גם להנופלים והיורדים יותר בריחוקם מההתעוררות הנ"ל. כי אף על פי כן, יפליא וישגיב [בדרך נורא ונפלא דלית מחשבה ורעיון גם בכל הדרי מעלה להשיג כלל], בהארתו וזריחתו בהם גם התעוררותם והקיצתם בעצמם, אשר על זה לבד יסובב להם מאתו מאמר הכתוב הקיצו ורננו:

אות ס"ו.

שגם בכל הנ"ל נראה מבואר, שאף על פי שמוכרח האתערותא דלתתא והתחתונים, [וזולתו אין ביכולת לרחם כלל בהשפעת הדעת כנ"ל], לא נודע ומושג הדבר הזה, רק להאב והרב העליון העולה לתכלית הידיעה הלא נדע בעצמו כמוב"פ. [וכן מבואר הקשר הזה מדברי מוהרנ"ת ז"ל, שבשאלתו להדרי מעלה מה חמית ומה ידעת, משיב ומאיר להדרי מטה, ומסלק ומבטל מהם את הדינים והקטרוגים שנמצאים עליהם תחלה מהדרי מעלה. וגם עיין לקמן באות ס"ט שמבאר יותר בזה]:

אות ס"ז.

גם בהפלאת נטיית ידיו הנ"ל נראה, שאף על פי שלא קם עוד בישראל רחמן ומנהיג כמשה, אבל הוא בעצמו לרוב עליותיו בהסתלקותו וקבורתו הנ"ל מהמוב"פ, יהיה לעתיד בתכלית המקיפים העליונים הנ"ל, עד שימלא כל הארץ בדעה את ה' כנ"ל. כי ברוב ועוצם הפלאת נטיית ורמזי ידיו שבים חכמתו המוב"פ, יכירו וידעו ויבינו מעצמם כל יושבי תבל, שיש להם להאמין בדבריו, על כל השאלות והקשיות והתהפוכות והמבוכות שנמצא בכל איש ואיש. [וכבר כתבתי מזה בספר כוכבי אור חלק ג' וגם עיין שם בישוב הסתירה שבמאמר חז"ל]:

אות ס"ח.

שגם בכל הנ"ל יבואר לנו במה ששינה בלשונו הקדוש באות זיי"ן, כמדבר ומודיע דבר חדש, שזה החכם מוכרח וכו' להאיר בדרי מעלה ומטה. ולכאורה נראה אחר כך מדבריו הקדושים, שהוא הארת משה בבנים ותלמידים שדיבר מזה תחלה. כי בדבר הביאורים הנ"ל תבין ותתבונן, שגם בהשגתו בעצמה, עלה ונתעלה להשפיע [ולהודיע] מהנהגתו שלעתיד, אשר יראינו נפלאות במתן תורתו כבימי צאתינו ממצרים, להאיר בבנים ותלמידים כנ"ל, [כי באופן אחד נשתווים המדריגות זה לזה, ואף על פי כן נמצא ביניהם שינויים, שנשתנים זה מזה בסיבת ההשתלשלות, כמובא מזה במקום אחר]. ומאז לעולמי עד יגדיל וישגיב בהם, ולא יסתלק ויכנף עוד מורינו מפנינו, עד אשר ידעו כל הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד, ולא ידח ממנו שום נדח כלל וכלל חס ושלום. [ומה שכתבתי בהקדמה על אודות השינוי לשון הנ"ל, הוא מחמת שכן דרכו גם בשאר מקומות, להוציא כל דיבור בחכמה נפלאה, עד שלא יתבוננו על בוריים, כי אם בקריעת ים חכמתו שלעתיד הנ"ל], ואף על פי כן, כל מה שיש ביכלתינו לחתור ולמצוא גם עתה, חובה עלינו להגות ולחפש בהם. גם מבואר מדבריו הקדושים בעל פה, שעיקר הכוונה בכל הנ"ל, הוא על הגואל שבדור האחרון. כי בתחלה, גם משיח ימ', ובנו ימלוך ויתעלה כנ"ל, וכן מדור לדור, עד שיקוים מאמר הכתוב הנ"ל יחיו מתיך וכו' לפי פשוטו. [כי] בגאולה הראשונה להצילם מהיסורים והעונשים שנגזר עליהם בסיבת העוון, סבבה עיקר כוונתו על הכפרה והזיכוך מהעוון והחטא. כי בתכלית הכפרה והזיכוך הנ"ל, אין מיתה וכו', ואין יסורים וכו'. כי כל כוונתו, הוא להבין משל ומליצה כנ"ל באות נ"א:

אות ס"ט.

שעוד בנטיית ידיו הנ"ל באות נ"ד ובאות ס"ד, מבאר יותר בדבר המסירת נפש שכתב בענין משה. כי מרחוק תבין בכל זה, שהוא מוכרח להמתיק מדת הדין בשרשו שבמשפט התורה, מכל השפלים הרחוקים מאתה. כי כל ההמתקה והביטול, הוא בעלייתו במדת הדין בעצמו, למדריגה היתירה, שבשורש ולמעלה מי"ג מדות התורה, עד שנודע לו, [ומודיע גם לכל הדרי מעלה המקבלים מאתו], שעדיין אינם יודעים כלל דרכיו יתברך, כי אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד בי"ג מדות רחמיו וחסדיו, למעלה ממדות התורה הנ"ל. עד שזוכה למדת הכיפורים, להמשיך מעתה חנוכת בית הדעת גם לכל הרחוקים הנ"ל, באופן שיהיו ניצולים מעתה על כל פנים מכל מיני חטא ועוון. ודייקא בהצלתם וזיכוכם בכלליות הנ"ל, ניצול ונושע גם הוא, ממשפט הדין שמוכרח לקבל על עצמו בעבורם. וכן מובן ומבואר גם במקום אחר, שדייקא על ידי הצדיקים הנתעלים לשרשי התורה דרך הקדושה, יש תקוה לכל היורדים, לשוב לשם בתשובה, שזה לבד כל תיקונם על העבר:

אות ע'.

גם ברמזי ידיו הנ"ל בדבר הגוף והנפש שבכל איש ואיש, הוא ככלליות הדרי מעלה ומטה הנ"ל, שמשרשם בים חכמת החכם, נמשך האוכל והמזון לכל אחד. יש לבאר, שמחמת זה נמצא בטבעו לייחד הגוף והנפש, ושמחמת זה יש ביכולת לעלות ולהתעלות לשם על ידי זה בעצמו, באופן שיהיה נשפע לו משם בכל פעם יותר:

אות ע"א.

שגם בנטיית ידיו הנ"ל על אודות העת והזמן שמיוחד בזה, מבאר יותר גם בהבאתו על זה לשון הכתוב, לעת האוכל וכו':

אות ע"ב.

ביתרון התחתונים לשעשועי הבורא יתברך יותר מהעליונים, יש לבאר [מכותלי דברי מוהרנ"ת], שזה מחמת שכל הבריאה לא היתה רק להשפיע עונג דעתו לזולתו. כי מרוב טובו לאין סוף, ישתעשע ויתענג גם הוא, בהטבתו והשפעתו לזולת. וכל שהמדריגה יותר למעלה, מיוחדת היא יותר בו בעצמו יתברך, ונתמעט בזה שעשועיו ועינוגו. ושמחמת זה לבד, כל הכרח התחיה. כי לעונג הנשמות מדעתו יתברך, אין נחשב כלל [מיחודם בו הנ"ל], כנגד העונג והעדן שיהיה להם [וגם להשם יתברך בעצמו כביכול כנ"ל] כשיתחברו ויתאחדו בהגוף [שבתחתיות הארץ הנ"ל], שהוא לבד נחשב להשם יתברך כזולתו כביכול, מעוצם רבוי המבוכות והרוח שטות שהרבה בו השם יתברך. כי כשיזכה לזכך ולהזדכך בכל זה, יהיה נחשב בזה לבד, לתכלית שלימות זולתו הנ"ל:

אות ע"ג.

בהמשכת סעודת מלכות לויתן הנ"ל, מהמקיפים הנקראים בשם אניות סוחר. מבאר יותר, בהבאתו ענין הכתוב זה הים וכו', שם אניות יהלכון, לויתן וכו':

אות ע"ג*.

במה שכתב שבפעולות בקשת סלח נא שביום הכפורים, זוכים לחנוכת הבית המקדש. מבאר יותר בצירופי דבריו, שבית המקדש הוא בית הדעת הבן והתלמיד, להצלתם מכל החטאים שברוח השטות. כי לפי זה ממילא מבואר, שגם זיכוך [וכפרת האדם] מהם, נמשך ונתהווה בהמשכת בית הדעת הנ"ל, שהוא לבד העומד כנגדם בתכלית ההיפך כנ"ל:

אות ע"ד.

בכלליות הלמודים הנ"ל לעובדא ולמעשה, יש לבאר מכותלי דבריו הקדושים, שהדרי מעלה, שהשופט ישפיל אותם כנ"ל, ומדקדק עמהם כחוט, יש שנחלש [ונסתר] בהם הדעת לגמרי חס ושלום, ברוב המשפט וההתעוררות הנ"ל, ועל זה יהיה להם לימוד ההתחזקות, לחזק ולאמץ יסוד הלימוד שבהתעוררותם הנ"ל [מה שבכל זאת, יודעים גם הם שהשם יתברך אתם וכו']. ולהיפך בהתחזקות הדרי מטה, איך שעובר עליהם, יש שנסתר ונעלם מהם על ידי זה הדעת ויראת החטא, ובאמת אין זה רק מחיסרון תבונתם בלימוד רבם החכם הנ"ל, כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו [ואיה מקום כבודו]. וכבר הודיענו, שכל יסורי הגוף שבעולם, אינם נחשבים כלל כנגד יסורי הנפש של יום אחד ובעון אחד, וכמתים ונבלות שוכני עפר ממש, נחשבים גם בחייהם בשינתם, והסתרת לחם דעתם הנ"ל. וכל כוונתו, הוא להחיותם ולעוררם ולהקיצם, שירננו וישבחו על כל פנים להשם יתברך על רוב טובו הנעלם מעין כל [וחושב מחשבות להיטיב גם עמהם]. כי בהתחזקותם ורנתם, נשפע עליהם מרוב טובו הזאת [והעיקר על ידי הרב ובניו הנ"ל בעצמם, שעולים לשם דרך הקדושה], כמבואר כל זה בהבאתו לשון הכתוב יחיו וכו':

אות ע"ה.

שיש לבאר מכותלי דבריו הקדושים אודות הרנה והשבח להשם יתברך במדת ההתחזקות הנ"ל, [שניתוסף למדת היראה, שעיקרה היא בדעת הדרי מעלה כנ"ל מדבריו הקדושים באות כ"ה], שהוא ענין מדת האהבה שנתחבר למדת היראה, [ומוכרחת מאד לתשובת החוטאים, באופן שיתהפכו עוונותיהם לזכיות כידוע]. והן הנמצאות ברמזי השתי ידים של המנהיג הנ"ל, שהיה ושיהיה. כי גם היראה שבלימוד ומדריגת הדרי מעלה הנ"ל, מילתא זוטרתא היא לגביה, ועוסק תמיד להראות להם, שעדיין אין יודעים כלל מה שאין יודעים. ודייקא סוף המעשה [שבתחתיות מדריגת הדרי מטה], בתשובת האהבה והתחזקות הנ"ל, [להעלותם מעתה], ולהפך גם חטאיהם שעברו לזכיות, תעלה בתחלת מחשבתו והשגתו איה כנ"ל, יראה עלאה ונפלאה [דהיא לעילא מכל דרגין ותחות כל דרגין], ליראה עלאה דעלאה כמובן במקום אחר:

אות ע"ו.

שגם בביאור דבריו הנ"ל יש להוסיף ולבאר במדת האהבה [והתחזקות התשובה] הנ"ל, שזה הוא עיקר תוקף ועוצם הרצון שברצונות שבכלליות הלימודים הנ"ל, שתעלה באחדות היראה עלאה דעלאה הנ"ל, מסוף דבר ותחות כל דרגין שבהדרי מטה הנ"ל, עד לעילא מכל דרגין שבהשגת ועליית משה הנ"ל, [באהבה וברצון סעודה השלשית שבשבת כנ"ל]. ואף על פי שהכלליות תייחד את האהבה והרצון לכל בשמים ובארץ, אבל בפרטיות, מוכרחת יותר היראה להדרי מעלה, ותשובת הרצון להדרי מטה כנ"ל:

אות ע"ז.

שבדבר [כל הספירות שנמצאות בהתורה הזאת, ובדבר] הממלכה שמקבל מכל בשמים וארץ שבחכם העליון הנ"ל, את העושר וכו'. מבאר יותר, גם בשאר פרטי העניינים שבכתוב הזה, לך ה' וכו', לך ה' הממלכה וכו', והעושר וכו', ובידך כח וגבורה, ובידך לגדל ולחזק:

אות ע"ח.

שלרוב טוב הפלאת חכמתו הנ"ל, יש לבאר בהארת הרצון הנ"ל [דלא נדע מ"ה כנ"ל מהמוב"פ], שגם זה בעיקר כוונתו שבהבאת הכתוב מה רב טובך וכו'. וגם באחדות להיראה כנ"ל, מבאר יותר בענין הכתוב, ותבין מרחוק, ברוב טובו הצפון ליראיו הנ"ל:

אות ע"ט.

במה שיצא מפיו הקדוש בהפלגת הרצון דלא נדע מה הנ"ל, לצעקת אהה עקדיני וכו', יש לרמז במשפט יריאיו הנ"ל, כעקידת הבן לכוללו בספירה העשירית כתר, כעולת התמיד המוב"פ:

אות פ'.

שבהנ"ל באות ע"ד תבין מרחוק, שבדבר הכלליות [מבן ותלמיד] מבאר ומיישב לבל יהיה נראה כסתירה בדבריו, מהתחזקות החוטא [ים] איך שעבר עליהם, לפחד ויראת החטא [שכבד וקשה יותר מכל היסורים] שכתב תחלה. כי באמת, לא יהיה כל כוונתו בדבר ההתחזקות הנ"ל, רק לחזק ולאמץ להחוטאים, לבל יחלשו ויטבעו יותר במצולת העוונות, בסיבת הפחד והיראה בעצמה. כי כל החיים נצחיים, שברוחניותו ודקותו [נסתר ונעלם] הוא בדעת האמיתי של החכם הנ"ל בעצמו, הנסתר והנעלם איה מקום כבודו, ואין שייך לזה שום עון וחטא הנ"ל. ולעוצם הסתרתו ורוממותו, קשה וכבד גם על בני דעתו [איה כנ"ל], לבא ולהגיע לעצם קודש קדושתו והסתרתו, עד שמוכרח כנגד זה גם בהם, לייסדם ולחזקם בלימוד התחזקות הנ"ל, [שלא יכשלו וימעדו בהיכלי התמורות שבעולם הזה, להמיר ולהחליף ההסתרה, לחושך לגמרי, וההתעוררות לייאוש חס ושלום]. וממילא מבואר, שלהחוטאים והרחוקים לגמרי חס ושלום, מוכרח מחמת זה לעשות בהם לעיקר, את היסוד ולימוד ההתחזקות הנ"ל, עד שבתוקף ואומץ יסודם החזק בהתחזקות הנ"ל, גם הם לא יכשלו וימעדו לייאש ולהתייאש חס ושלום. אבל כל היסוד הזה, הוא לבניין החיי עד ודעת וזכות מחטא הנ"ל, שנבנה ועומד עליו, ובאופן שגם הם יבואו ויגיעו בידיעת לימוד התחזקותם הנ"ל, לתכלית הלא נדע הנ"ל, שאף על פי כן ואף על פי כן, יש להם לשפוך את לבבם כמים, כפלי כפלים מהדרי מעלה הנ"ל, ולחפש ולבקש יומם ולילה את ה', ואת דוד מלכם ומנהיגם הנ"ל, כי איה מקום כבודו:

אות פ"א.

נראה לפי עניות דעתי לקרב אל השכל לימוד ההתחזקות, והאופן אשר כתבתי בו באות ע"ד, על דרך משל והשפעה הגשמיות, כפי המבואר מדבריו הקדושים שגם בשפע גשמיות, שממדת הבטחון וההתחזקות בטובו יתברך, [לקוות ולצפות לישועתו ולרחמיו המרובים, המספיקים גם על הרחוקים], נעשה ונתהווה כלי נפלאה, המוכרחת לקבלת השפע. וגם כפי כמות ואיכות הישועה והשפע מבריאת הגוף והממון, כן מוכרח תחלה לריבוי כמות ואיכות הבטחון בכמה עתים וימים. אף על פי כן, לא יעלה על דעת שום איש, לירות בעצמו חיצים, על סמך שיבטח אחר כך בבטחון חזק, שירפאהו השם יתברך מהחיצים. כי אין זה רצונו יתברך, כי רצונו יתברך שישמור האדם עצמו אף על פי הטבע. וכן אנו מאמינים, אשר הטבע הרוחניות, שהוא מדת הדין והמשפט שמתנהג על פי משפטי התורה, כמו שכתוב אם בחקותי תלכו וכו', לא יעלה על דעת שום אדם, שיחטא חטאים, שהם חיצים ברוחניות נשמתו, על סמך הבטחון שיבטח ברוב טובו וחסדו שימחול לו. כי זה הוא סכנה גדולה ועצומה, כפלי כפלים (טבע ברוחניות) [מטבע הגשמיות], אך מי שנשתטה חס ושלום ברוב שטות, שנכנס בו חצים לעבור עבירה, עד יפלח חץ כבודו, מוכרח האדם לידע ולהאמין, אשר העבירה, הוא חץ משוך בארס קשה לנשמתו, אשר קשה הוא יותר מכל היסורין שבעולם, ולהתחרט עליה מאד, ולפייס אותו מאד על זה, ולקבל על עצמו מעתה על כל פנים לבלי יוסיף לאוולת. ואחר כך, להתחזק ולהתאמץ בבטחון חזק ברוב טובו, שיתהפך לזכיות, ויחייהו ממיתתו, ויקימו מנבלתו, ויקיצו משינת עפרו:

אות פ"ב.

בהמבואר משיחותיו בעל פה שאמר אז למוהרנ"ת בזה הלשון: ה' עמך וכו', ושהוא הדעת מלא כל הארץ כבודו, שעוסק למלאותו ברמזי ידיו הקדושים. ומהמבואר מצירופי דבריו הנ"ל, שהוא דעת יהושע, העומד זה לעומת זה כנגד חורבן בית הדעת חס ושלום שבמרגלים הנ"ל. ומהמבואר מדבריו הקדושים, שאותיות יהושיע יהיה גם בעצם הארת הדעת הנ"ל, ששייך אליו. ומהמבואר מדבריו הקדושים, באותיות מעשה שהש'ע' שבהם מרמזים על הש"ע נהורין שבאור פני ה' הדעת והמקיפים הנ"ל. מבאר יותר בכל זה בענין חטא המרגלים הנ"ל, שזה מה שעסק משה להצילו, בהבאתו לשמו בשם העצם יתברך [אשר באמת אין רק הג' אותיות הראשונות, כי הה'א היא כפולה כנודע], ויקרא אותו בשם י'ה'ו'ש'יע'. וגם לפי זה ממילא מבואר, שאף על פי שבבן אליעזר, נמצא גם בתחלה שם אל, וגם אליו יהיה לעזר וסעד מהארת הדעת. אבל עיקר הישועה והתמלאות ש"ע נהורין שבאור פני שם העצם יתברך, הוא ביהושיע כנ"ל:

אות פ"ג.

מה שמובא בליקוטי הלכות, שבחטא המרגלים, והיפוכו שבדעת מלא כל הארץ כבודו הנ"ל, מיישב ומבאר הפלאת לשון הכתוב [על אודות העונש שהוא התיקון כנודע], ואולם חי אני, וימלא כבוד ה' בכל הארץ:

אות פ"ד.

מהמבואר מדבריו הקדושים בענין שמים וארץ, [שהם השני מיני דעת הנ"ל], שבריאת הארץ לבד מסוגלת לדעת יהושיע הנ"ל, [ששם לבד כל התגלות והתמלאות כבוד שם העצם יתברך כנ"ל]. יש לבאר בכוונתו הקדושה שבקלקול המרגלים ומוציאי דבת הארץ הנ"ל שזה מחמת שעיקר הארץ שנבחר לדעת הזה, היא ארץ ישראל כנודע. וגם ממילא מבואר, שמחמת שכמו כן גם בארץ הזאת בעצמה נבחר בה מקום המקדש, מבאר יותר בתיקון חנוכת הבית שנמשך מזה כמוב"פ:

אות פ"ה.

מה שכיוון במאמר הזה לגלות מעט מאתו לחתנו בפני עצמו [והוא מה שנעתק בסימן ס"ח ליקו"ת]. יש לבאר, שזה מחמת שהיה חליפתו [כי לא היה לו בנים], וזאת היתה השתדלותו יותר, בעת שגילה השגתו הזאת [כמבואר מזה דרכיו הקדושים במקום אחר]:

אות פ"ו.

כפי שממילא מובן, שבעל הבת לא יהיה במדריגת הבן, זולת במדריגת התלמיד, [ואף על פי כן, נמצא בזה יתרון, כאשר תבין מאות הקודם לזה]. תבין מרחוק, שעל זה סבב אז בכל דרכיו, לחזק ולהרים את דעתו, במעט עבודתו שהשכים אז קודם אור היום, ועסק קצת בלימודו. וגם יש לבאר, במה שחיבר לזה ואמר, גם אני יש ביכלתי ללמוד וכו'. כי הא בהא תלייא, מלימודו בעצמו [ברום גבהי מרומים], ירד וישפיע לימודי הדרי מטה ודרי מעלה, אשר כנגדו יחשבו שניהם לדרי מטה, [שהוא הלימוד של חתנו כנ"ל]:

אות פ"ז.

שאף על פי שמוח הבן והגדול במעלה הוא ממוח האב, לזכות גם כן להשגת איה של אביו ממש. נמצא בכל זאת גם הבדל גדול ביניהם, בדרך נפלא, שלית מחשבה תפיסא בזה, כמבואר מלשונו הקדוש שאמר לענין זה על עצמו , שהוא יכול ללמוד ולהראות להגדולים שאינם יכולים וכו'. כי אף על פי ששניהם בתכלית הידיעה דלא נדע, גובר ומתגבר בכל זאת במדריגת הרב הידיעה, להפוך למהותו גם הלא נדע, ולהיפך במדרגתם גובר הלא נדע:

אות פ"ח.

לימוד ההתחזקות הכלול מהתעוררות, הוא שיתעורר האדם בכל לבבו ונפשו לעסוק בלימוד הזה, בלימוד, ובמעשה, ובקיום. שיקיץ ויקום משינתו ונבלותו, לרנן ולשמוח ולבטוח ברוב טוב ורחמי השם יתברך, אשר בלי ספק יגאלינו, ויחיה גם אותנו, בחיים נצחיים. אשר (עי"ז) [על זה] כל עסק והשתדלות הדרי מטה, בהמשכתם הגאולה והתחיה הזאת. ואולם, מחמת שבכל זאת, מתגבר עליהם היצר להפילם ולהורידם גם מעסק הזה, מוכרחים לשנות ולהכפיל בהתחזקותם, להתחזק ולבל יחלש דעתם גם ממיעוט השמחה והתשבחות [כמבואר מדבריו הקדושים לענין שבת ושמחתו]. והוא התחזקות דהתחזקות, שבתכלית מדריגה התחתונה, שמשם נאחז השינה והקרירות לגמרי חס ושלום, והיא הרע לגמרי, אשר באמת מוכרחים להיות בקי בשוב כמובא במקום אחר, לבל ירד יותר, ולהתחדש בכל כוחו, להתחיל מעתה לעלות ולהתעלות, באיזה נקודה על כל פנים מהשמחה והתעוררות וההתחזקות הנ"ל, מלבד מה שיכול להיות שגם על ידי זה בעצמו יתגבר לגמרי כמובא במקום אחר:

אות פ"ט.

בדעת מדת הדין שבדרי מעלה, ומדת הרחמים שבדרי מטה הנ"ל, שמוכרחים להשפיע ולהאיר מלימודיהם גם זה לזה, בהכרח הכלליות הנ"ל. יש לבאר בדבריו הקדושים, שעבור כן מוכרח לשוב ולכפול בהודעותיו לזה ולזה. כי [לאליעזר] בדרי מעלה, אשר גם ברוב עבודתם והשגתם, יראה ויודיע להם שעדיין לא התחילו כלל, לא נמצא בוודאי לפי זה שום תקוה כלל להדרי מטה, בעוצם שפלותם. ואיך שייך כלל לשוב ולהאיר בהם מהארתם, במאמר מה [זה יהושיע], מאחר שהם בוודאי לא היה בהם עדיין שום (רוח) [רווח] משהו, ועל ידי זה היה מתגבר מדת הדין יותר מדאי גם עליהם, הן מצד עצמם, והן מצד העדר קבלתם מדת הרחמים באמצעות יהושיע הדרי מטה, והזדעזעותו לעורר ולהשפיע גם עליהם ולימוד שמקבלים מרבם משה [בהכרח הכלליות הנ"ל]. ואולם, עבור זה ישוב ויכפול הרב את תורתו בכפל ומשנה, להודיע ולהמתיק מהם מדת הדין בשרשו בעצמו, והוא מה שמאיר עליהם מתכלית ידיעתו, שבסיבת הלא נדע בעצמו [הנמצא שם בשני הפכים בנושא אחד], אין בידיעת הקיטרוג והריחוק להדרי מטה, השפלים בתכלית השפלות, להיות למטה, ובהיפוך מדרגתם שלמעלה [וכעין המובא מזה בדברי מוהרנ"ת ז"ל]. ואז ממילא יכפיל ויגביר הרב את לימודו ומדת רחמיו להדרי מטה, בהרמת אותם, שבהפלאת השגתו כשני הפכים הנ"ל, עד שגם אם ישפיל את הדרי מעלה במדת הדין, מקבלים ונשפעים מדת הרחמים מהדרי מטה, שנתרוממו בגלגל החוזר, להיות למעלה מהם [כמובן מחיבור שיחתו הקדושה הנ"ל]:

אות צדי"ק.

מהמבואר מדבריו הקדושים, שמוח והשגת הבן ממוח והשגת אביו ממש, [כי לא יראני ולא נדע], למעלה מהשגת וידיעת התלמיד. יש להתפלא קצת, על אשר בכל זאת נראה מדבריו הקדושים, שהאב בידיעתו והשגתו, מורא ומלמד לבניו הדרי מעלה, שעדיין אינם יודעים ורואים [מה חמית וכו']. כי הלא גם הוא וידיעתו, עומד ונחשב כעין העדר ולא נדע כזה. ולמה באמת ישפיל אותם כלל, בהוראה ומשפט הזה, עד שבתכלית ההיפך ירום ויגביה את התלמיד לבד, במשפט הזה כמוב"פ. [וליישב כל זה] יש להאריך ולהעמיק קצת, בדירת ומקום הצדיק והאב בעצמו, שכפי שנחשב להבנים המקום והדירה למעלה, ולהתלמידים נחשב ונמצא המקום והדירה למטה, יש לבאר על אודות אביהם ורבם, העולה ונתעלה גם על הדרי מעלה, שמה שהוא נמצא למעלה ולמטה [בשני המקומות יחדיו], הוא בסיבת התעלותו והיותו לגמרי למעלה מהמקום והדירה שבכלליות בריאת העולמות עליונים ותחתונים הנ"ל, מרוב התעלותו. ולזאת תבין מרחוק, שאף על פי שהשגת ותורת הבן [דברי אלקים חיים], נחשב ועומד כעין השגת אביו הנ"ל. אבל למעלה מהבריאה, ובעצם מציאות אלקותו יתברך, יהיה גם הלא נדע, בתכלית הידיעה ממש, וכחשיכה כאורה. [כי באמת, אין שכחה והעלם כלל חס ושלום לפניו יתברך]. ואולם, למטה בכלליות הבריאה, ששם נמצא הבדל בין אור וחושך [ידיעה ולא נדע הנ"ל], אף על פי שהחושך ולא נדע גבוה ומרומם יותר, בהתחשבותו כעין השגת אביו הנ"ל. נהפך ונחלף שם בכל זאת, להיות לחושך ולא נדע ושכחה ממש [עד שלא יקבע כלל להלכה]. ולא כן השגת אביו בעצמו, בסיבת היותו וכלליותו לגמרי במציאות אלקותו יתברך, אף על פי שגם הוא בלא נדע ושכחה כביכול, לחסר ולייתר, לכפול ולקצר, לשנות ולהכחיש מכתוב לכתוב כנודע. אבל תכלית הידיעה, ואור פני האמת האמיתי, בהכרעה ופירוש להלכה ולמעשה, נמצא בכל אות ואות, ובכל דיבור ודיבור במידותיו יתברך שנתנו על זה כנודע, עד שבתכלית ההיפך, נובעים ונתגלים באור הדעת שבהתלמיד [יהושיע] לבד, אף על פי שעומד ונחשב בהמדריגה שלמטה מאתו הנ"ל:

אות צ"א.

בחירות היובל שמפרש על דעת הכולל לבן ותלמיד, מאותיות ראשי תיבות וכל בניך וכו', שמכוונים לאותיותיו. יתפלא קצת המבחין בתמידות דרכו הקדושה, שמאותיות ראשי תיבות לבד שנמצא לדבר מופלג [ובלתי נזכר כלל בהשגתו], יסובב גם אותו מפני זה בהמשך השגתו. ואולם, אם תעמיק בהפלאת הידיעה ולא נדע הנ"ל, תבין מרחוק, שבזה לבד יהיה חירות להמוחין והדעת [עיקר האדם כמוב"פ], מכל עבדות ושעבוד צרכי הגוף. כי כל עצם האמת, הוא בלא נדע כנ"ל, שהוא תכלית ההיפך מכל ידיעה ומחשבה שתבא במוח האדם מעבודתו בצרכיו הנ"ל:

אות צ"ב.

בהמבואר מדבריו הקדושים, שבהשפלתו והורדתו לדרי מעלה בלא נדע הנ"ל, והרמתו כנגדם לדרי מטה בידיעה הנ"ל, מוכרח בכל זאת להפך ללמוד אחר כך להדרי מטה בלא נדע הנ"ל, ולהדרי מעלה בידיעה הנ"ל [אשר לפי זה יסובב בהם אחר כך בהיפוך פירוש הכתוב זה ישפיל וזה ירום]. מבאר יותר להפלאת הגלגלים שבשיחתו הנ"ל שהרכיב בענין זה, [כי] הוא כגלגל ממש יסובב ויקיף בהם תמיד. [אגב אורחא תבין מרחוק, בכלליות הדורות, שאף על פי שלא זכו דורות הראשונים לעיקר התיקון הנ"ל, יש ביכולת הדורות האחרונים שבעקבות המדריגה התחתונה, לשוב לאבינו שבשמים בתשובה ותפלה וכו', עד שבהם לבד יהיה נמצא התיקון הנ"ל במלכות משיח המנהיג האמיתי שאנו מחכים אליו]:

אות צ"ד.

שגם בכל זה תבין מרחוק בענין הפלאת דבריו הקדושים על אודות [החיוב] להעמיד בנים ותלמידים, ולפרש כנ"ל גם ענין ההסתלקות. כי ממילא מובן, שכן בפרטיות כל אדם, מוכרח להתעלם בהסתלקותו כפי מדרגתו בבחינת איה ושמי השמים, בכדי שיאיר בשמים וארץ בבנים ותלמידים:

אות צ"ה.

שגם בהנ"ל אות ט' ופ"ד תבין מרחוק, שכל מעלת הארץ, היא ההתחזקות והאריכת אפים בהירידה שזכה יהושיע. ולא כן עליית משה לשמי שמים ואיה וכו', עד שנאחז ונשאר דייקא מחמת זה בהסתרת חוץ לארץ, ולהוציא מכל הנ"ל לעובדא ולמעשה: