עיצומו של יום הכיפורים מכפר

[בליל ג' משפטים כ"ה שבט תרס"ח].

שמעתי מפי הר"ר אברהם ז"ל, כי מורינו ר' נתן היה אומר על השמחה שבאה במוצאי יום כיפור, כי אצלו (ה)עיקר החרטה (כזאת) [הוא] עד שיהיה בטוח מכאן והלאה על הענין שלא יבא עוד ליד חטא, כי מה שעבר אין והעיקר על להבא. ואם כן מהו השמחה כל כך במוצאי יום כיפור. ומוה"ר אברהם ז"ל אמר, כי באמת ביום כפור עיצומו של יום מכפר לחד מאן דאמר, ולאידך מאן דאמר דוקא בתשובה מכפר , ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי מהו עיצומו של יום, היינו שאז מאיר אור היובל, בינה עילאה, בחינת תשובה עילאה שבא מלמעלה לכל אדם מישראל ומעוררים לתשובה. נמצא שהוא מכפר כי על ידי זה עושה תשובה. אכן שצריך לשוב בתשובה גמורה עד שלא יחטא עוד, וזהו גם כן על ידי קדושת יום כיפור, על כן אז מאיר בחינת יובל, בחינת כלליות בן ותלמיד כמובא בליקוטי תנינא סי' ז', בחינת דעת המציל את האדם מהעבירות, ועל כן מי שיש בו דעת כאלו נבנה בית המקדש בימיו, על כן הוא מכפר עלינו. והוא ענין קרבנות שמבררין ומשברין הבהמיות, להעלותו לאדם, בחינת דעת, בחינת בנין הבית, בחינת המוחין, והם מכפרין על העבירות ומצילין מן העונות, ועל ידי הארת הדעת שביום כיפור בחינת שנת היובל, ניצול האדם מהעבירות תמיד, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, על כן באמת ראוי לשמוח במוצאי יום כיפור, על ידי הארת הדעת הקדוש האמתי לנצח אמן כן יהי רצון: