פרשת העגל

[לבאר וליישב כמה פליאות הנמצאות בהכתובים ומאמרי חז"ל ממעשה העגל שבפרשת כי תשא:]

פליאה א'.

בלשון הכתוב לך רד כי שיחת עמך, אשר מבואר מפירוש המלות שבסיבת ההשחתה פקד וצוה השם יתברך למשה לירד מההר. ומשאר הכתובים מבואר שגם מתחלה לא עלה להתמהמה שם יותר מארבעים יום, [וישראל טעו קצת בחשבון כמובא על זה בפירוש רש"י], אשר גם אם לא היתה ההשחתה של חטא העגל היה יורד מההר. ומה זאת דיבר לו השם יתברך בלשון המבואר מאתו [שהא בהא תליא] שהירידה היא בסיבת ההשחתה:

פליאה ב'.

במה שכיוון משה רבינו ע"ה את בקשתו הראני נא דייקא אחר מעשה העגל שנתעורר האף והחימה אשר קצף ה' להשמידם וכו'. וגם כאשר המתיק משה בתפלתו ובטענותיו שתתעורר עת הרצון כמובא שם ברש"י. אבל אף על פי כן הלא מבואר לכאורה מלשון הכתובים שעדיין לא נמתקו לגמרי [כי ביום פקדי ופקדתי וכו']. ואיך יכוון אז בדבריו להשם יתברך עם בקשה נפלאה כזאת, אשר גם בתוקף עת הרצון שביציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה לא ביקש על זה:

פליאה ג'.

הוא ממה שהשיב לו השם יתברך לא תוכל וכו'. כי לכאורה נמצא מזה סתירה להמבואר מהכתובים שדיבר ה' [אתו] פנים אל פנים. פה אל פה, ומראה וכו', ותמונת ה' יביט:

פליאה ד'.

מה שמבואר מכתבי האריז"ל [והבאתי מזה כמה פעמים במקומות אחרים], שבמתן תורה עלה לשער הנון, ולכאורה לא משמע כן מהחלטת חכמינו ז"ל [מ"ט] נתנו למשה חוץ מהשער הזה שלא ניתן אליו כלל:

פליאה ה'.

הוא מה שלמדו חז"ל את הנ"ל מהכתוב ותחסרהו וכו'. כי לכאורה לא ידענו מבואר ומפורש בכתוב הזה, שהוא מדבר מהשערים האלה:

ואולם הפליאה הזאת יש לתרץ בהכלל ממאמר החכם אלו ידעתיו וכו', שיסובב בדבר [ההשגה] בו [יתברך]. ותבין מרחוק שזה לבד פשטיות הפירוש מהכתוב ותחסרהו וכו'. לבל יעלה ויהיה כאלקים בעצמו [כי אלו ידעתיו וכו'], אשר בדברי האריז"ל הנ"ל תבין מרחוק בהפלאת (אלה) [משה], להיות בזה למעלה מגדר אנושי [לחם לא אכל וכו']:

ועוד בהמבואר מצירופי דבריו, שגם בדבר העליה לשער הנון נמצאים מדריגות לאין ערך תבין מרחוק לישוב הפליאה ג' והפליאה ד' הנ"ל. כי גם הבטתו פנים אל פנים וגם השגתו שער הנון שבמתן תורה עוד לא נחשבה כלל להשגה והבטה כנגד המדריגות שלמעלה מאתה. כי במה שמבואר מלשון הכתובים שבתמידות היתה נבואתו במראה והבטה כביכול פנים אל פנים. יש לבאר בכל הנ"ל שעדיין אין זה נחשב להבטה ומראה, כנגד הבטתו והשגתו שזכה במתן התורה. וכמו כן גם השגתו שבמתן תורה לא היתה נחשבת עדיין להשגה אמיתיית כנגד ההשגה המופלגת ועצומה יותר במדריגה אחר מדריגה, אם לא היתה השחתת נפשות ישראל הנ"ל:

ועוד במציאות התהפכות הירידה, אשר לפי זה ממילא מבואר, שאז תחשב באמת הירידה עצמה לעליה מופלגת ביותר. תבין מרחוק ביישוב הפליאה [הב'] הנ"ל: