Siman sections
Siman 101
The Life of Our Leader Rabbi Nachman · חיי מוהר"ן
(כא) יום חמישי וילך בין כסה לעשור תק"ע לפ"ק פה ברסלב. ספר לנו שחלם לו ואינו יודע הפרוש. שאיש אחד שהיה מאנשינו נפטר לעולמו והוא מת באמת, אך הוא לא ידע עד אותו היום ונדמה לו בחלומו שכל העולם עומדים סביבו ונוטלין רשות ממנו לנסע לדרכם כנהוג אחר ראש השנה. ואותו האיש הנפטר היה גם כן עומד שם ושאל אותו מדוע לא היית על ראש השנה, השיב לו הלא כבר נפטרתי לעולמי. אמרתי לו בשביל כך, ואם האדם נפטר אינו רשאי לבוא על ראש השנה, ושתק. ומחמת שכמה בני אדם דברו עמי מאמונה דברתי עמו גם כן מזה. (ונראין הדברים שרבנו זכרונו לברכה הבין שנפל מן האמונה). ואמרתי לו וכי אין בעולם רק אני, אם אין אתה מאמין בי התקרב לצדיקים אחרים, מאחר שנשאר לך אמונה עדין באחרים התקרב להם. ואמר למי אתקרב, ונדמה לי שהראיתי לו לזה התקרב כמורה על איזה מפרסם. השיב לי אני רחוק ממנו. אמרתי לו קרב עצמך לאחר, והייתי חושב לפניו כל המפרסמים ועל כלם אמר שהוא רחוק מהם. אמרתי לו מאחר שאתה רחוק מכלם ואין לך למי להתקרב טוב לך לשאר כאן כבתחלה ותחזר ותתקרב אצלי. השיב לי, מכם? (בלשון תמה) אני רחוק מאד. ונדמה לי שהוא באמצע היום, והחמה עומדת כנגד הראש. והגביה עצמו למעלה באויר עד שעלה אל החמה. והיה הולך עם החמה וירד מטה מטה על הארץ כהלוך החמה עד שירד למטה לארץ ממש בשקיעת החמה. וכן הלך יותר עם החמה, עד שבחצות לילה בא עם החמה כנגדי ממש מלמטה. כי בחצות הלילה אז החמה כנגד רגלי האדם ממש ואז כשירד למטה מאד עד שהיה כנגדי ממש מלמטה שמעתי קול צעקה שצעק אלי השמעתם כמה אני רחוק מכם ואיני יודע הפרוש: ואמר רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון והיה לי רחמנות גדול, הלא עקר יגיעת ועבודת האדם בשביל התכלית, כי עכשו אין יודעין ומרגישין טעם כל כך בהתקרבות מחמת עכירת החמר ומחמת המניעות. נמצא שהעקר הוא רק בשביל התכלית, שאז אחר ההסתלקות לארך ימים ושנים, אז ידעו מה ששמעו כבר, וגם מה שישמעו אז, ויתר מזה מה שיהיה מצד הנשמה כמו שיזכה כל אחד. ואם גם כן אחר כך אין זוכין להתקרב וכו'. והכלל אשרי מי שיתחזק באמונה בהשם יתברך ובצדיק האמת ויקים דבריו בודאי לא יבוש ולא יכלם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ופעם אחת אמר שהאדם צריך להתחזק בהאמונה בהצדיק האמת בהתחזקות גדול עד שיהיה חזק כל כך שאפלו אחר מיתתו יהיה חזק באמונה ולא יוכלו להטעותו שם בשום אפן, כי גם שם צריכין התחזקות גדול להאמין בהצדיק. ואמר כי יש נשמות הרשעים המתנגדים שרוצים להטעותו מהצדיק האמת כדי למנעו שלא יתחזק לבוא אליו בשביל תקון. ואמר שמי שיהיה חזק באמונה בודאי לא יוכלו שם המונעים למנעו מלילך להצדיק לקבל תקון לנשמתו. כי עקר המניעות גם שם הם רק מה שהמקטרגים והמחבלים וכו' שיש שם הם מבלבלין ומחלישין דעתו ומטעין אותו ודוברין על הצדיק מה שדוברין כדי שלא יתחזק לבוא אליו (כי בודאי אפלו אחר פטירת האדם כל זמן שאינו זוכה עדין לבוא למקום מנוחתו בשלמות עדין אינו בעלמא דקשוט. אדרבה עקר ענשו ויסורים על ידי המחבלים שמוליכין אותו בעולם התהו ונדמה לו כאלו עדין הוא בזה העולם, ומטעים אותו בכמה הטעאות כמפרסם בספרים) אבל אם האדם חזק בדעתו ואינו שומע לדבריהם ומתעקש עצמו ואומר איני שומע לכם ואני רוצה דיקא לילך ולבוא אל הצדיק הם מכרחים להניח אותו ואינם יכולים למנעו מזה בשום אפן כי עקר המניעות שהן מונעין הוא רק מה שמטעין אותו כנזכר לעיל. וספר מעשה לענין זה שצריכים להתחזק להתקרב להצדיק גם לאחר מיתה כי גם שם צריכין התחזקות אמונה. וספר שהיה בארץ ישראל איש אחד מאנשי רייסין שנסע יחד לארץ ישראל עם הצדיק הקדוש המפרסם מורנו הרב מנחם מנדל זכר צדיק לברכה מויטפסק (וכבר ידוע מגדל המחלקת שהיה על הצדיקים והחסידים בימים הקודמים, בפרט במדינות ליטא ורייסין, וכל מי שהיה רוצה להתקרב להם היו להם מניעות עצומות בלי שעור) והסכימו שם בארץ ישראל לשלח אותו לחוץ לארץ בשביל להביא מעות ארץ ישראל כנהוג. ובדרך הלוכו על הים נפטר לעולמו זה האיש השליח הנ"ל שהיה מקרב להצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל. ובארץ ישראל לא ידעו עדין כלל, ואחר פטירתו נדמה לו כאלו הולך ונוסע ללייפסיק עם אנשים שלו כאשר היה נוהג בחייו, כי היה סוחר גדול והיה נוסע ללייפסיק בחייו. ונדמה לו גם עתה כאלו הוא נוסע לשם עם הנאמן שלו והבעל עגלה כדרכו תמיד. בדרך נסיעתו התחיל להתגעגע ולהשתוקק מאד לסע לרבו מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל לקבל פניו הקדושים. ומרב תשוקתו היה חפץ להפקיר הכל ולשוב מאמצע הדרך למקום רבו הנ"ל והתחיל לדבר זאת לאנשיו שנסעו עמו שהוא משתוקק לזה. והתחילו לשחוק ממנו ולדחותו מזה, כי איך יעלה על הדעת לסתר משא ומתן כזה וכו' ועל ידי זה מנעוהו מזה. אחר כך חזר ונתלהב בהשתוקקות נמרץ לסע לרבו וחזר ואמר לאנשיו שהוא חפץ בזה וחזרו למנעו ולדחותו בדבריהם שאי אפשר לבטל משא ומתן כזה, לשוב מדרך כזה ללייפסיק לבטל עסק כזה, ולנסע עתה לבית רבו. ושמע לדבריהם גם בפעם הזאת ונמנע מזה. אחר כך חזר ונתעורר בהתעוררות רב וגדול מאד ואמר שאינו שומע כלל שום דבר כי הוא רוצה דיקא מאד לנסע לרבו ולהפקיר הכל בשביל זה, וכל מה שאנשיו מנעו אותו בדברים וטענות ואמתלאות איך אפשר לעשות דבר כזה באמצע עסק כזה. לא שמע לדבריהם כלל והיה חזק בדעתו לנסע דיקא תכף ומיד לרבו. וצוה עליהם שיחזירו פניהם מדרכיהם כדי לסע עמו למקום רבו. וכשראו שאין יכולים למנעו בדברים וטענות עמדו ומרדו בו ואמרו שאינם רוצים לצית אותו בדבר זר כזה, וגער עליהם שיעשו כרצונו דיקא. והם לא רצו לשמעו. והתחיל לכעס עליהם מאד על שאינם רוצים לצית אותו כי הוא הבעל הבית שלהם ומחיבים לשמע לו ככל אשר יאמר. בתוך כך הודיעו לו האמת שהוא כבר מת ושכל אלו שנוסעין עמו הם מלאכי חבלה שהם מוליכין אותו ומטעין אותו בדרך הזה. ענה ואמר עתה בודאי אני חפץ דיקא שתוליכו אותי מיד לרבי הצדיק הנ"ל. ענו הם ואמרו עתה בודאי אין אנו מרצים לזה להוליך אותך אליו, והיו מתעצמים בדין זה, הוא רצה שיוליכו אותו לרבו והם לא רצו. עד שהביאו את המשפט לפני הבית דין שלמעלה. ופסקו שהדין עמו שצריכין לעשות רצונו להוליכו מיד לרבו. וכן היה שתכף ומיד הוליכו אותו לרבו הצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל, שהיה עדין בחיים אז בארץ ישראל, והביאוהו לביתו. וכשנכנס לבית הצדיק מורנו הרב מנחם מנדל הנ"ל, נכנס עמו אחד מהמחבלים ונפחד הצדיק ונשאר חלשות ועוררו אותו. ואחר כך ישב הצדיק ועסק בתקונו בערך שמונת ימים עד שתקנו. והודיע אז הצדיק הנ"ל לבני ארץ ישראל שנפטר השליח הנ"ל כי לא ידעו עדין מזה כלל, וספר להם כל המעשה הזאת (וזה היה מכרח להם מאד לידע מפטירתו כדי לידע איך להתנהג בעסקי ארץ ישראל בענין השליחות לחוץ לארץ). וספר רבנו זכרונו לברכה המעשה למען דעת עד כמה צריכין להתחזק עצמו בהתקרבות להצדיק גם שם אחר פטירתו, והעקר תלוי בזה העולם שמי שהוא חזק בזה העולם באמונה בהתחזקות האמתית יזכה גם שם לזה. כי כפום מה דאתדבק בר נש בהאי עלמא כן הוא בעלמא דאתי, ואז בודאי לא יוכל למנע אותו שום מונע מלילך להצדיק גם משם. גם שמעתי בשמו שאמר עצה לזה שיוכל לבוא אחר פטירתו להצדיק לשבע על זה בנקיטת חפץ, ולא שמעתי זאת מפיו הקדוש בעצמו רק מפי אנשי שלומנו ששמעו מפיו הקדוש:
(21.) Thursday, Vayeylech [between Rosh Hashana and Yom Kippur], 5570 [1809], here in Breslov. He told us that he had dreamed and he does not know the interpretation. That one man who was of our men had passed away to his world, and he was truly dead — but he [Rabbainu o.b.m.] had not known [of this] until that day. And it seemed to him in the dream that the entire world was standing around him [Rabbainu] and taking leave of him to travel on their way, as is customary after Rosh Hashana. And the aforementioned departed man was also standing there. And he asked him: Why were you not at Rosh Hashana? He answered him: Have I not already passed away to my world? I said to him: For this reason — and is it because a man has passed away that he is not permitted to come for Rosh Hashana? And he was silent. And since several people had spoken with me about faith, I spoke with him about this as well. [And it appears that Rabbainu o.b.m. understood that he had fallen away from faith.] And I said to him: Is there no one in the world but me? If you do not believe in me — draw close to other tzaddikim. Since you still have faith remaining in others — draw close to them. And he said: To whom shall I draw close? And it seemed to me that I showed him: draw close to this one — as if pointing to some well-known person. He answered me: I am far from him. I said to him: Draw close to another one. And I was recounting in his mind all the famous ones — and for all of them he said that he was far from them. I said to him: Since you are far from all of them and have no one to draw close to — it is best for you to remain as you were at the beginning, and return and draw close to me. He answered me: To you? [in a tone of astonishment] — I am very far. And it seemed to me that it was the middle of the day and the sun was standing opposite the head. And he raised himself upward in the air until he rose to the sun. And he went with the sun as it descended downward, lower and lower to the earth, according to the sun's movement — until he descended literally to the ground at the setting of the sun. And he continued further with the sun, until at midnight he came with the sun directly opposite me, from below — for at midnight the sun is opposite the feet of a person, and that which is in the west at daytime is in the east at midnight. And I ran after him and arrived at his level. And since he was going with the sun, and the sun naturally journeys very quickly, he was also running with it very quickly. And I was running after him until I arrived at his level. And I walked with him a bit. And he said: What do you want from me? I said: I want to be with you. He said: You cannot keep up with me. And truly I could not keep up with him and I stopped. And he went further. And then I saw, as it were, that the sun paused and stood still briefly. And then he was standing there beside the sun which had paused. And I said: Since you are standing — wait for me! And I ran after him and arrived where he was. And I said: Since I have reached you — let us go together. But he was not willing, and went on further with the sun, and I could not keep up with him and I stopped again. And we went on further — and then the sun again paused briefly, and again I arrived there. And this was three times. And at the third time, the sun stood still for somewhat longer. And I arrived there and said to him: Let me hold onto you — and I grabbed him. And he shook me off forcefully from him. And I was very pained by this. And I said to him: How can you treat me so badly? It is known what I am, and even still you are shaking me off? He was silent. And from the grief it seemed to me that I fell into the ground until the ground up to my neck. And I began to cry out in the dream in a loud voice. And I awoke from this. And I thought that this was a dream. And I looked and saw that it was still night. And I reasoned: Since I know that I said something in my sleep — perhaps others heard. And I called to my servant and asked him. And he said he had not heard anything. And I returned and lay down, and I dreamed again. And I was in a certain place and there were several of our men there. And I began to speak with them about faith [emunah]. And I elaborated greatly in that conversation, and it entered very deeply into their hearts — for they were in great repentance because of it. And I also wept there from the matter of faith. And the content of this speech on faith that I said there I have forgotten. This is the dream that he told us. And after this he stayed here [in Breslov] with us more than two weeks — for this was close to Rosh Hashana 5570, and he traveled to Uman only after Sukkos.
💬 Comments
…Comments are currently read-only.
Loading comments…