Siman sections
Siman 169
The Life of Our Leader Rabbi Nachman · חיי מוהר"ן
(ג) בלמברג בין פורים לפסח בשנת תקס"ח הלך אל חדר מיחד ובכה הרבה מאד שם וקרא לר' שמעון ודמעתו על לחייו ונאנח ואמר אין עם מי להתיעץ. וספר לו אז מענין באשר שיש לו ספר בביתו שאבד אשתו ובניו בשביל זה כי נסתלקו עבור זה, ומסר נפשו על זה ועכשיו אינו יודע מה לעשות. והענין היה כי ראה שמכרח להסתלק שם בלמברג אך אם ישרף זה הספר יוכל לחיות. ועל כן היה רבנו זכרונו לברכה מספק ולא ידע לתת עצה בנפשו מה לעשות, כי היה צר לו מאד לשרף זה הספר הקדוש והנורא מאד אשר מסר נפשו על זה וכו' ועצם קדשת ונוראות של זה הספר אי אפשר לדבר מזה כלל, ואם היה נשאר זה הספר בעולם היו רואין גדלת רבנו זכרונו לברכה עין בעין וכו' השיב לו רבי שמעון בודאי אם יש איזה סברא שחייכם תלוי בזה בודאי טוב יותר לשרף הספר כדי שתשארו בחיים. השיב רבנו זכרונו לברכה על כל פנים יתארך הזמן בודאי הינו אם ישרף זה הספר על כל פנים יהיה לו ארכא לחיות בעולם הזה עוד איזה זמן אבל אף על פי כן צר לי מאד לשרפו כי אין אתה יודע גדל יקרת קדשתו של זה הספר ואנכי אבדתי אשתי הראשונה ובני וכמה יסורים עצומים שהיו לי בשביל זה וכו' והיה בוכה מאד מאד. ואחר כך בא הדאקטיר לביתו, ורבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה היו עוסקים בענין שיחה הנ"ל וספר רבי שמעון להדאקטיר בדרך קבלנא על רבנו זכרונו לברכה, על שהוא בוכה עכשו בעת הזאת שחליו כבד עליו כל כך, והדאקטיר נבהל אז מאד לפני רבנו זכרונו לברכה. ואחר כך דבר עמו הדאקטיר קצת והלך, ואחר כך דברו עוד רבי שמעון ורבנו זכרונו לברכה, והוא זכרונו לברכה היה בוכה אז הרבה מאד. ואחר כך אמר לרבי שמעון אם כן אפוא הא לך המפתח של הקאמאדע [שידה] שלי ולך מהרה חושה אל תעמד ותשכר עגלה לברסלב ואל יעצרך הגשם והשלג ורוץ מהרה חושה לברסלב ותבוא לשם ותקח שני ספרים אחד מנח בהקאמאדע והשני מנח בתוך תבה של בתי אדל, ותקח אותם ותשרף אותם. ושני הספרים היו אחד כי אחד היה מועתק מחברו (וההעתקה היתה על ידי שזכיתי להעתיק אצלו אך תכף אחר שהעתקתיו לקח שניהם הינו ספר כתיבת ידו הקדוש והספר שהעתקתי וטמנם שניהם אצלו ואלו שני ספרים צוה לשרף) אך למען השם הזדרז מאד בזה והזהיר את רבי שמעון מאד לבל יהיה חכם בזה הינו שלא יתחכם לשנות דבריו חס ושלום לבלי לשרף איזה ענין ולגנזו אצלו רק יקים דבריו בזריזות גדול. ותכף הלך רבי שמעון בזריזות גדול ושכר עגלה לברסלב לבית רבנו זכרונו לברכה ובבואו לדאשיב שהיא סמוך לברסלב נפל רבי שמעון פתאום והטל על ערש דוי ולא היה יכול לקום. והבין שהוא מעשה בעל דבר שרוצין למנעו מלקים דבריו (כידוע לנו כבר שעל כל מה שצוה רבנו זכרונו לברכה לעשות, יש על זה אלפים ורבבות מניעות גדולות מאד, בפרט על דבר גדול כזה שחיי רבנו זכרונו לברכה היו תלויים בזה) וצוה רבי שמעון להניח אותו על העגלה לנסע לברסלב כי התישב שהוא יהיה מנח על העגלה ויסע לברסלב כל עוד נפשו בו. והיה מצפה רק שיבוא לברסלב שיוכל על כל פנים לצוות לאחרים שישרפו הספרים לפניו. וכן היה שהניחו אותו על העגלה ונסע לשם ובבואו לברסלב חזר תכף לאיתנו והבריא כבתחלה ולקח שני הספרים ושרפם שניהם, אוי לנו שלא זכינו שישאר אור הגדול הזה של הספר הזה ובעוונותינו הרבים גזרו עליו מן השמים לשרפו. ואמר רבנו זכרונו לברכה שזה הספר לא יהיה עוד בעולם חבל על דאבדין בעוונותינו הרבים אבדה שאינה חוזרת ואמר שזה הספר בהכרח לשרפו וזה הספר לקוטי מוהר"ן יהיה נדפס ויתפשט בעולם:
(3.) In Lemberg, between Purim and Pesach in the year 5568, he went to a special room and wept very greatly there, and called for Rabbi Shimon — and his tears were on his cheeks. And he groaned and said: "There is no one to consult with." And he told him then about the matter: that he has a book at home which cost him the loss of his wife and his children — for they passed on because of it. And he sacrificed his soul for it. And now he does not know what to do. And the matter was this: that he saw he was compelled to pass away there in Lemberg. But if this book were to be burned, he could live. And therefore Rabbainu o.b.m. was in doubt and did not know how to counsel himself — for it was very painful for him to burn this holy and awesome book, for he had sacrificed his soul for it and had lost his first wife and his children because of it etc. And the holiness and awesomeness of this book — it is impossible to speak of it at all. And had this book remained in the world, people would have seen the greatness of Rabbainu o.b.m. with their own eyes etc. Rabbi Shimon replied: "Certainly, if there is any consideration that your life depends on this — certainly it is much better to burn the book so that you remain alive." Rabbainu o.b.m. replied: "In any case the time will be extended — meaning: if this book is burned, in any case he will have an extension to live in this world for some time. But even so it pains me greatly to burn it — for you do not know the immensity of the preciousness of the holiness of this book. And I lost my first wife and my children and many great sufferings that I had because of it etc." And he wept very much. And afterwards the doctor came to his house, and Rabbi Shimon and Rabbainu o.b.m. were engaged in the aforementioned conversation. And Rabbi Shimon told the doctor by way of complaint against Rabbainu o.b.m. — that he is weeping now at this time when his illness is so heavy upon him. And the doctor was then greatly alarmed before Rabbainu o.b.m. And afterwards he recovered immediately upon arriving in Breslov and was healed as at the beginning. And he took the two books and burned them both. Woe to us that we did not merit that the great light of this book should remain — and because of our many sins it was decreed from Heaven to burn it. And Rabbainu z"l said: "This book will no longer exist in the world — alas for what is lost through our many sins — a loss that does not return." And he said that this book had to be burned — and that the book Likutay Moharan will be printed and spread throughout the world. (וְעַיֵּן הוֹסָפוֹת סִי' קלט)
💬 Comments
…Comments are currently read-only.
Loading comments…