(ג) בענין מלי דעלמא ואפלו מלי דשטותא, שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דבורים ולעשות בספוריהם מענינים של חל עבודה גדולה, וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב זכרונו לברכה ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. וגם בזהר הקדוש מרמז קצת מענין זה כמובא שם על רב המנונא סבא שהיה מסדר תלת פרקי מלי דשטותא. אבל הפלגת גדלת חכמתו ועצם קדשתו והשגתו שהיה לרבנו זכרונו לברכה בענין זה בענין ספורי שיחות חלין וכו' היה מפלג ונשגב מאד. וקצת היה מובן ומרמז למי שזכה לעמד לפניו ולדבר עמו, כי כל המיני ספורים שיש בעולם וכל המיני שטותים וכו' שמספרין העולם, הכל היה בא לפניו וגם כל המעשיות שמספרין העולם וכל המעשיות הנדפסים הכל היו לפניו. והיה חפץ בכל פעם שיספרו לפניו חדשות מעסקי העולם, כי היה יכול להעלות ולעשות עבודה נוראה ונעלמת מאד בכל הספורים שבעולם.
פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שכל הדבורים שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי, ואפלו מי שמספר לפניו וכו' מאחר שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי וכו'. ואף על פי כן אמר שטוב יותר שאפלו לפניו לא יספרו וכו' כלל, רק כשנזדמן שספר אחד לפניו נעשה אצלו בזה ענין אחר לגמרי.
ומי שזכה לעמד לפניו בקביעות, אף על פי שלא היה מי שיבין עניני הנהגותיו אפלו כטפה מן הים, אף על פי כן היה אפשר להבין איזה רמז בעלמא עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמלי דשטותא. כי כמה פעמים זכינו לשמע תורה נפלאה מעין השיחה והספורים שספרנו עמו מקדם. ואי אפשר לבאר כל זה בכתב, בענין השיחה והספור עמו שיחת חלין. ומי שזכה לעמד לפניו ראה בזה חדושים נפלאים ונוראים, וכמה וכמה צרופים שנתגלו על ידי זה. מלבד הנסתרות. כי לא גלה אפלו כטפה מן הים כי היה סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלם. ועדין אורו הגדול סתום ונעלם מאד מן העולם עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אז ידעו גדלתו ותפארתו.
וביותר ויותר קדם הסתלקותו כשבא מלמברג עד שנסתלק שהיה משך שני שנים ויותר שאז היה לו החולאת הכבד שלו, אז היו מספרין לפניו יותר ויותר מעסקי העולם. ובקש שיספרו לפניו בכל פעם חדשות, ואמר שאינו יודע איך אפשר לחיות בלא חדשות. והיה דרכו על פי רב שרב היום היה סגור ומסגר. ואחר כך היה מדבר עם העולם הן מה שהיה צריך איזה אדם לדבר עמו איזה עצה באיזה עסק ובפרט עצות ביראת שמים ובעבודת השם שזה היה רב עסקו עם מקרביו, והן שאר שיחות וספורים כל מה שנזדמן לתוך פינו. ורב רב היה בא מתוך השיחה הנזכר לעיל לשיחות נפלאות של תורה ותפלה ויראת שמים, ודרכו היה תמיד שאפלו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חלין היה רגליו ורב גופו מרתתין מאד. והיו רגליו מזדעזעין ממש מאד וכשהיה נסמך על השלחן היה השלחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השלחן גם כן מרתתין מחמתו כי היו רגליו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד. ומי שלא זכה לראות היראה שהיה מנחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם.
והיה עליו כל מיני חן שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה וקדשה נפלאה ונוראה בכל איבר ואיבר. והיה מפשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הבטול שאי אפשר למח אנושי לשער כלל אשר לא נמצא דגמתו בעולם כלל. והיה חדוש נפלא ונורא מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב:
1
(3.) Regarding worldly matters and even frivolous matters — that great tzaddikim can elevate those words and make from stories of mundane matters a great service of G-d — as is somewhat understood from the ways and conduct told of the Baal Shem Tov of blessed memory and the other awesome tzaddikim of the near generations. And also in the holy Zohar there is some allusion to this matter, as is brought there regarding Rav Hamnuna Sava who would arrange three sections of frivolous talk. But the immensity of the greatness of Rabbainu's wisdom and the power of his holiness and attainment in this matter — in the matter of the stories of everyday conversations etc. — was exceedingly wondrous and sublime. And something of it was understood and alluded to for one who merited to stand before him...
1
(ג) בענין מלי דעלמא ואפלו מלי דשטותא, שיכולין הצדיקים הגדולים להעלות אותן דבורים ולעשות בספוריהם מענינים של חל עבודה גדולה, וכמו שמובן קצת מהדרכים וההנהגות שמספרים מהבעל שם טוב זכרונו לברכה ומשאר צדיקים נוראים שהיו בדורות הסמוכים. וגם בזהר הקדוש מרמז קצת מענין זה כמובא שם על רב המנונא סבא שהיה מסדר תלת פרקי מלי דשטותא. אבל הפלגת גדלת חכמתו ועצם קדשתו והשגתו שהיה לרבנו זכרונו לברכה בענין זה בענין ספורי שיחות חלין וכו' היה מפלג ונשגב מאד. וקצת היה מובן ומרמז למי שזכה לעמד לפניו ולדבר עמו, כי כל המיני ספורים שיש בעולם וכל המיני שטותים וכו' שמספרין העולם, הכל היה בא לפניו וגם כל המעשיות שמספרין העולם וכל המעשיות הנדפסים הכל היו לפניו. והיה חפץ בכל פעם שיספרו לפניו חדשות מעסקי העולם, כי היה יכול להעלות ולעשות עבודה נוראה ונעלמת מאד בכל הספורים שבעולם.
פעם אחת שמעתי מפיו הקדוש שכל הדבורים שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי, ואפלו מי שמספר לפניו וכו' מאחר שבאים לפניו נעשה מהם ענינים אחרים לגמרי וכו'. ואף על פי כן אמר שטוב יותר שאפלו לפניו לא יספרו וכו' כלל, רק כשנזדמן שספר אחד לפניו נעשה אצלו בזה ענין אחר לגמרי.
ומי שזכה לעמד לפניו בקביעות, אף על פי שלא היה מי שיבין עניני הנהגותיו אפלו כטפה מן הים, אף על פי כן היה אפשר להבין איזה רמז בעלמא עד היכן מגיע סוד שיחתו בעסקי העולם ובמלי דשטותא. כי כמה פעמים זכינו לשמע תורה נפלאה מעין השיחה והספורים שספרנו עמו מקדם. ואי אפשר לבאר כל זה בכתב, בענין השיחה והספור עמו שיחת חלין. ומי שזכה לעמד לפניו ראה בזה חדושים נפלאים ונוראים, וכמה וכמה צרופים שנתגלו על ידי זה. מלבד הנסתרות. כי לא גלה אפלו כטפה מן הים כי היה סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלם. ועדין אורו הגדול סתום ונעלם מאד מן העולם עד שיבוא משיח צדקנו במהרה בימינו, אז ידעו גדלתו ותפארתו.
וביותר ויותר קדם הסתלקותו כשבא מלמברג עד שנסתלק שהיה משך שני שנים ויותר שאז היה לו החולאת הכבד שלו, אז היו מספרין לפניו יותר ויותר מעסקי העולם. ובקש שיספרו לפניו בכל פעם חדשות, ואמר שאינו יודע איך אפשר לחיות בלא חדשות. והיה דרכו על פי רב שרב היום היה סגור ומסגר. ואחר כך היה מדבר עם העולם הן מה שהיה צריך איזה אדם לדבר עמו איזה עצה באיזה עסק ובפרט עצות ביראת שמים ובעבודת השם שזה היה רב עסקו עם מקרביו, והן שאר שיחות וספורים כל מה שנזדמן לתוך פינו. ורב רב היה בא מתוך השיחה הנזכר לעיל לשיחות נפלאות של תורה ותפלה ויראת שמים, ודרכו היה תמיד שאפלו כשהיה מדבר עם בני אדם שיחות חלין היה רגליו ורב גופו מרתתין מאד. והיו רגליו מזדעזעין ממש מאד וכשהיה נסמך על השלחן היה השלחן עם כל שאר אנשים הנסמכים על השלחן גם כן מרתתין מחמתו כי היו רגליו וגופו מרתת ומזדעזע תמיד. ומי שלא זכה לראות היראה שהיה מנחת על פניו תמיד לא ראה יראה מעולם.
והיה עליו כל מיני חן שבעולם. והיה מלא יראה ואהבה וקדשה נפלאה ונוראה בכל איבר ואיבר. והיה מפשט מכל המדות והתאוות רעות בתכלית הפשיטות ובתכלית הבטול שאי אפשר למח אנושי לשער כלל אשר לא נמצא דגמתו בעולם כלל. והיה חדוש נפלא ונורא מאד מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב:
1
(3.) Regarding worldly matters and even frivolous matters — that great tzaddikim can elevate those words and make from stories of mundane matters a great service of G-d — as is somewhat understood from the ways and conduct told of the Baal Shem Tov of blessed memory and the other awesome tzaddikim of the near generations. And also in the holy Zohar there is some allusion to this matter, as is brought there regarding Rav Hamnuna Sava who would arrange three sections of frivolous talk. But the immensity of the greatness of Rabbainu's wisdom and the power of his holiness and attainment in this matter — in the matter of the stories of everyday conversations etc. — was exceedingly wondrous and sublime. And something of it was understood and alluded to for one who merited to stand before him...
Loading comments…