סימן טז

אות א'

ז' בעטלירס יום ראשון (מכת"י ר"ש וועקסלר ז"ל. אתמול דיבר מוהר"ר אברהם נ"י (זצ"ל) בביהמ"ד שלנו ברבים בענין הילד שסיפר הוא ושמונה זקנים חוץ ממנו מענין הזכרון וכמובא בלק"ה הל' תפילין הל"ה מכל זה, כי כנגד ח' זקנים הללו ח' פרשיות בתש"י ותש"ר וכולם מקבלים מזה הזקן העליון שהוא הבעטליר הראשון שהוא העור שהוא התינוק שהי' תינוק לגמרי והוא היניק שבכולם והוא כלול מכולם וכולם מקבלין מוח וזכרון שלהם רק ממנו ואעפי"כ מוח שלו א"א לכנותו בשם זכרון כלל כי הוא גבוה מזכרון ושורש הזכרון, כי נכלל באין סוף ב"ה, וע"כ אינו מרומז בשום פרשה כי הוא גבוה מהכל ושורש הכל וכ' (ושם) שהוא חי חיים ארוכים באמת וכ' וכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין וכ' והוא זוכר לאו כלום דהיינו אפי' מה שהוא (למעלה) קודם מנר"ן שהוא בחי' אין וכ', ויש קושיא כי אם אינו זוכר לאו כלום, מהו הזכרון שלו אכן בהנ"ל מתורץ הכל כי אעפ"י שזוכר הכל וזכרון שלו למעלה מהכל, באמת זכרון שלו שהוא שורש כל הזכרון א,א לכנותו בשם זכרון כי הוא נכלל בא"ס ב"ה וכנ"ל (והנה אחז"ל כשהתינוק יוצא לאויר העולם מלאך בא וסוטרו על פיו ושוכח כל התורה שלמד בבטן אמו ככתוב בהלו נרו עלי ראשי וכ' וכשהוא בבטן אמו עדיין נעלם ואינו בכלל אדם מבני העולם הזה והוא מקושר עדיין בעולם הבא (ורמז לדבר אם הבנים היא בינה הנקרא עוה"ב ושם בבטן אמו קשור הבן בעוה"ב ובא"ס ב"ה עולם שכולו טוב וכולו ארוך שהוא למעלה מהזמן וכ') ששם אינו שייך לומר זקנה כי שם עולם שכולו ארוך בלי תכלית), וכשזוכה אדם לתקן כל ימיו עד שזוכה לזכרון כזה כמו התינוק הנ"ל שהוא הבעטליר העוור שהוא מקושר ונכלל בא"ס ב"ה ע"כ בוודאי אדם כזה הוא הזקן שבכל הזקנים כי מקושר בעוה"ב ובעולם שכולו ארוך ע"כ ימיו ארוכים בלי ראשית ובלי תכלית וגם אצלו אין שייך מיתה כלל כי צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים והוא חי תמיד ואצלו הכל שוה בין בעוה"ז בין בעוה"ב הכל אחד ותמיד הוא מקושר בא"ס ב"ה וכמובא בלק"מ סי' כ"א על ענין חיים נצחיים שזוכה לזה הצדיק הזה ואצלו אין חילוק בין חיים למיתה רק במדת אמה אחת שעכשיו הוא חי כאן ואח"כ ח"י ש"ם (אותיו משי"ח) כי הוא בחינת משיח ע,כ בימיו יבולע המות לנצח שייבא כל העולם למדה הזאת וכ' כפי האפשרות להשיג הדעת וכ' ויחיו הוא והעלום כמוהו חיים נצחיים ב"ב אכי"ר.

ואמר כי מה שסיפר התינוק מהמגדל שבאו לשם האנשים שניצלו הוא רומז לגן עדן שיש שם כל התענוגים שבעולם, ואח"כ בא הנשר הגדול ודפק על המגדל וכ' ואמר להם חדלו עוד מלהיות עניים שובו אל האוצרות שלכם וכ' וא"ל חזרו אל הספינות שלכם שהם הגופים שלכם שנשברו שיחזרו ויבנו עתה חזרו אליהם, ואמרתי כי יש לי ראי' ע"ז הנשר שהוא אליהו זל"ט "מראשית חכמה" בסופו בחופת אליהו רבא שער ה' וז"ל ד' חיות בכה"כ אד םארי' שור נשר פני אדם ופני ארי' מימין ופני שור ופני נשר משמאל לכאו"א יש רמז פני אדם כצורת יעקב אע"ה שאם יחטו ישראל ח"ו יביט ד' בצורתו ומרחם עליהם פני ארי' כנגד משיח בן דוד שהוא משבט יהודה שנאמר בו גור ארי' ואם יחטו ישראל ח"ו ישאג כארי' ומיד מרחם עליהם, פני שור כנגד משיח בן יוסף שכתוב בו בכור שור הדר לו ואם יחטו ישראל ח"ו גועה כשור ומיד מרחם עליהם, פני נשר כנגד אליהו שטס העולם בד' טיסות ואם יחטו ישראל ח"ו הוא טס לפני הקב"ה ומצפצף כנשר ומיד מרחם עליהם ומשיב ליעקב אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים מה אעשה לך אפרים (הושע י"ד) ומשיב למשיח בן דוד מה אעשה לך יהודה (שם) סוטה ורוה"ק מביא לידי תחה"מ ותחה"מ בא ע,י אליהו זל"ט (א"ה ולי נראה ברור כי הנשר בספמ"ע הנ"ל מכוון רק על השי"ת בעצמו ככתוב בתורה בפ' האזינו כנשר יעיר קנו וכ' וכן מובא בגמ' ג' מפתחות ביד הקב"ה ולא נמסרו לשליח וא' מהם הוא תחה"מ וד"ל). (קונטרס לק"מ ח"ג סי' ל"ו).

בהפלגת הזקנה הנזכרת ביום הראשון מהז' בעטלירס שלכאורה הוא תכלית ההיפך מהפלגת ינקותו שעדיין לא התחיל לחיות כלל וזה מהפלגת הזככון והדעת שבו למעלה מכולם, כי הוא המבטל ומאחד כל הזמן לעולמי עד, עד שגם בתכלית ההיפך לא נמצא בו אפילו כרגע [מציאות הזמן והמקום שנמצא ונרגש בדעתנו וחושינו] כמובן מרחוק בעומק דברי המשלתו בענין זה מהזמן העובר בשינה אשר בעינינו נחשב ונראה באמת שהוא כרבע שעה ובמדריגת הדעת שלמעלה מאתנו [ממילא מובן שלא נחשב ונראה בהם יותר מרגע קלה יען אשר] גם השבעים שנה שנמצאים לעיניו אינם נחשבים ונראים יותר מרבע שעה וכן ממדריגה למדריגה עד אין סוף ויותר תבין בכ"ז כפי המבואר מסיפורו בדברי צחות שאינו זוכר כלל ע"ש וגם בהשיחות השייכים להמעשה הזאת כי מאד מאד נפלא ונשגב הענין הזה, וגם בפירוש "הנשר הגדול" שזוכר את האין והאפס שלא הי' עדיין כלל וכאשר הפליא זאת אדמו"ר בעצמו למוהרנ"ת ז"ל בקיץ שאח"ז שבאמת לא נמצא כלל מה לזכור לפי"ז, והוא סוד הכתר [אשר מהעדר תכלית הפלאת חכמתו וכוחו ית' שבמדה הזאת תחשב ותהיה בתכלית ההיפך ולא נדע ואין ובקשרי הזמן והמקום שבחכמתו [וכוחו] הנ"ל ממילא מבואר] שאעפ"י הוא סתום ונעלם בכל זה למעלה מכל המקום והזמן [וגם בזה בעצמו הוא מקומו וזמנו של העולם כמובן מזה בלק"ת סי' פ"ג ועוד בכמה מקומות בדבריו הק'] נמצא באמת תכלית ההיפך במקום גדולתו ענוותו ומציאותו במשכן את דכא ולגמרי תחת הזמן [והמקום] וכמובן מזה בדבריו הק' שבסימן ו' אודות הכתוב ואציעה שאול הנך וע"ש בדברי ביאורי שע"ז, [כי מחמת שהלא נדע והאין הוא ידיעתו וכחו והנתפשטים לאין תכלית כנ"ל לא נמצא אליו כלל [שם] הזמן [והמקום] אפילו נקודה אחת מהם כנ"ל לענין הזקן] גם מבואר מדה"ק [בצירופי דברי מוהרנ"ת ז"ל] על אודות הכתוב כי אלף שנה וכו' שהוא חכמת הבורא ית' שנתגלה ונמצא בה לבריאת העולם שבששת ימים לשתא אלפי וכו' כנודע שג"ז הוא כעין ירידה והלבשה שנתלבש וירד בה מהפלאת פ'ל'א' עליון אשר בעצם מציאותו וידיעתו [דלא נדע ואין] הנ"ל שאין שייך כלל היםו והזמן גם לאלך אלפים שנה (הקדמת ספר "אמונה ביידעה רוחניית").

השמטות למעשה הנ"ל.

עי' בה"ל סימן נ"ה סעי' י' כ' כ"א כ"ב ל"א ל"ב נ"ג.

עי' בה"ל סי' ס"ה סעי' ט"ז ל'.