סימן טו

אות א

מעשה י"ג מז' בעטלירס

אמרתי להציע לפני המעיין מה שנראה לפענ"ד בענין הבן מלך שנפל לאפיקרסית המובא בהתחלת המעשה של הז' בעטלירס שסיפר אדמו"ר ז"ל כי בכוחו וענוותנותו של אדמו"ר ז"ל גם אני נשענתי להכניס את ראשי בדברי תורותיו ושיחותיו ומעשיותיו הק' כי בנשגבות ניראות רוממותו של אדמו,ר ז"ל ובכח תלמידו הק' אשר גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם יפליאו ויעשו כלי נפלאה המבררת ומעלה את השיר והנגון הנפלא דייקא מבהמות וחיות שהם בחי' השפלים כמונו.

ולכן לולא דמסתפינא הייתי אומר שאעפ"י שלא סיפר אדמו"ר ז"ל את כל המעשה של הבעטליר השביעי אבל הסיפור הזה מהבן מלך זה בעצמו הוא קצת מהסיפורים הנעלמים של המעשה מהבעטליר השביעי. (כי האמנם אשר לא יתגלו עד כניסת היום השביעי בעצמו אבל כפי אשר בחמלת ד' כבר אורו זורח להשמיע גם לאזני מגושמים כמוני מהדברים הרשומים וסתימין בכ"ע כאלה מלאתי את לבבי גם בעוצם קטני ושפלותי מתולעת ורמה (ולא בלשון גוזמא ועניוות) לדבר מענין זה), כי כפי אשר יספר אדמו,ר ז,ל בענין התפארותם הקדוש שהעקום בצאורו מתקן בקולו דייקא את הזוג וכ' והבעל חטוטרת מתקן ומעלה בכתיפיו דייקא את אנשי הכת וכ' וכן כולם (כאשר דלה לנו חספא מורנ"ת ז"ל בספרי הלכותיו הנוראות שגם הראשון העור דייקא ע"י תיקון העינים שלו זכה לזכרון הנפלא והנורא עד שכל הזקנים הק' הנזכרים שם צריכין אליו וכולם מקבלים מוח וזכרון שלהם רק ממנו שזה בחי' ולזכרון בין עיניך כמבואר בדבריו בהל' תפילין ה"ה בתחלת וסוף אות ב' עיי"ש. והב' החרש מחמת שאינו שומע שום קול של חסרון הנמשך מקול החוזר ודבוק תמיד רק בהקול הישר הנמשך מהא"ס מחמת זה בעצמו הוא חי החיים טובים כזה עד שמתקן המדינה שנאבד אצלם הגנני כמובן ומבואר בלק"ה הי' פ"ו ה"ג באות ל"ג ול"ד ע"ש והכבד פה בשורש דיבור פיו הק' שהוא הצדקה והחסד האמת שזה בחי' בפיך זהו צדקה (כמובא ומובן בלק"ה הל' צדקה הנכלל בהל' מלמדים פ"ד באות י"ג עיי"ש) בזה הוא מקיים הלב והענין שזה כל קיום העולם), וכפי המבואר בדבריו הק' בלק"ת סי' פ"א שבריקוד הרגלין מחמת שמחה של מצוה מעלין את האמונה ע"ש (שמענין זה דיבר אדמו,ר ז"ל קודם שהתחיל לספר המעשה הזאת כמבואר שם ושמעתי מאבי הכ"מ ששמע ממורנ"ת ז"ל שקיצר שם בלשונו וכן אמר אז אדמו"ר ז"ל בזה,ל איך ו ועל אייך דער ציילין וואי אזוי מע איז אמאל פין אמרה שחורה פרייליך גיווארין) כפי הנראה בכל סיפורי מעשיותיו הק' שגמר כל סיפור המתחיל ויהי היום סובב והולך להסיפור שמקודם ומכ"ז יש לרמז לפענ"ד גם בהמעשה הזאת שגמר הסיפור המתחיל-ויהי היום- שהוא המעשה של זה שבלא רגלים סובב והולך לגמר הסיפור שמקודם שהוא המעשה של הבן מלך שנפל מהאמונה שהשני דברים האלה לא גמר אדמו,ר ז"ל כי זה וזה סיפור אחד הוא, כי ז שבלא ידים בנגון ידיו הק' מתקן ומרפא את הבת מלכה, וזה שבלא רגלים במחול וריקוד רגליו הק' מתקן ומעלה את הבן מלך שנפל מהאמונה וזה כל המלחמה עתה. (וכפי המובן שגם מחמת זה לא סיים אדמו"ר ז"ל) בעי'ק'ב'ו'ת משיחא (שנשמתו היא בחי' מלכות הספירה השביעית כידוע והוא בחי' אמונה וע"כ זלע"ז מתגבר מקודם אפיקורסית כזאת) אשר האפיקורסית יורד מן השמים והולך ומתגבר בכל עת ועת וממילא מתגבר עי"ז גם שאר כל החטאים ועוונות ופשעים והבן מלך (שהם כלל נשמות ישראל שנקראים בני מלכים) מחמת שנולד עם טוב (כי נמשכו ממחשבה עליונה דקוב"ה) קול דודי דופק ונוקש בקרבו בכל עת ועת שע"כ הוא זוכר א"ע בכל פעם היכן אני בעולם ומה נעשהעמי וכו' אבל תיכף ומיד כשמתחיל להשתמש עם שכלו חוזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסות ובשביל זה הסוף שירד גם ממלכותו וממשלתו כמובן שם כי מלכות היא בחי' אמונה והם תלוים זה בזה כידוע ואביו של הבן מלך כשצפה וראה כ"ז הזהיר אותו העיקר על שמחה (שיתחזק עצמו בשמחה גם מעומק נפילתו וירידתו ממלכותו ואמונתו שבזה כלול כל הצרות והיסורים העוברים בכלליות ובפרטיות בגוף ונפש) כי זה כל תיקונו כי זה הוא אתערותא דלתתא שיתעורר עליו ביותר ויותר שמחת המחול וריקוד הרגלים של הבעטליר השביעי, שעי"ז בעצמו יחזור למלכותו אומונתו ביתר שאת ויתר עז (וזה פי' עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכ"א יאמר זה ה' קוינו לו היינו שע"י המחול של הבעטליר הז' יתתקן האמונה כ"כ עד שיהיו רואין בעינים ממש את ה' בבחי' זה קוינו לו כמובא בלק"מ סי' ס"ב בפי' מאמר הסא גופא טמירתא וגליא שאצל המאמין הדבר כמו שרואה בעיניו ע"ש) (כוכבי אור או"א ע"ד-ע"ז, סעי' י"ד ט"ו).