סימן יד

אות א

מעשה י"ב מבעל תפלה ר' אברהם ז"ל סיפר כי מוהרנ"ת ז"ל אמר על מה שנסתלקה הרבנית אשת רבינו ז"ל בערב שבועות שנת תקס"ז, ואח"כ באותו הקיץ בחזירתו מנסיעתו הג' לנאווריטש בא עליו החולאת של ההוסט הקשה (היינו שיעול קשה מאד רח"ל) ואז הזהיר אותנו רז"ל מאד להתפלל הרבה עבורו וכו' וכו' ונסתלק אחר ג' שנים מעת הזאת כמובא בחיי"מ ותיכף שעשה ההוסט ידע מיד שיסתלק וכו' (ושם כ"ג ע"ד) כי בסוכות תקס"ח קודם שנסע ללעמברג בעת שהתחיל אצלו חולי ההוסט נשמע מפיו הק' בליל א' של סוכות שבלשון נכרים אושפיזא (גאסט) נקרא הוסט והזכיר מאחז"ל שדברו בלשון חכמה (ושם ע"ג) כי הנסיעה לנאווריטש היתה פליאה נשגבה וכו' (ושם י"ט ע"ג כ"ה ע"א) שנסתלק מקודם לזה בשנת תקס"ו בקיץ התינוק הקדוש היקר ר' שלמה אפרים ז"ל ג"כ מחולי ההוטס רח"ל (ושם ט' ע"ד) שהי' הסתלקות התינוק בסיון תקס"ו ואמר מוהרנ"ת ז"ל על הסתלקות שלשתן זה אחר זה, הענין שמובא בהמעשה של הבעל תפלה, במעשה שסיפר הבעל תפלה שהי' מלך ומלכה וכו', ויהי היום והי' רוח סערה גדול בעולם וכו' ובא הרוח סערה הזה לתוך בית המלך, ולא עשה שם שום היזק רק שנכנס הרוח סערה וחטף הילד של הבת מלכה וכו' וכו' כי בקיץ תקס"ו הי' תוקף המחלוקת של הזקן הידוע ועשה חיק גבי' עדות של שקר כנגד רז"ל עד שהתגברו עי"ז הקטרוגים ונסתלק התינוק הק' הזה סיע"א (ועיין בזה במ"ש בלק"מ סי' ל"ח, כי ע"י פגם הדיבור נעשה רוח סערה בחי' קץ כל בשר מקטרג הג', ותיקון הדיבור ע"י לימוד התורה בדחקות וכו' עי"ש), ובתוך הרעש רדפה הבת מלכה וכן המלכה וכן המלך עד שנתפזרו כולם וכו' שהוא רומז על הסתלקות אשר רז"ל בקיץ תקס"ז, ואח"כ עשה רז"ל ההוסט הנ"ל בשנה הזאת שנסתלק ג"כ עי"ז וכו', ואח"כ עשה רז"ל ההוסט הנ"ל בשנה הזאת שנסתלק ג"כ עי"ז וכו', ואח"כ כשבא מלעמברג בשנת תקס"ח פ' בלק זה רומז על התחלת עולם התיקון שבא המלך לביתו מהפיזור שנתפזרו כולם וכו', ועל עצמו אמר מוהרנ"ת ז"ל שהוא בעצמו בחי' המליץ שעומד ומדבר תנחומין לפני המלך והמלכה ואח"כ הוא חוזר ומדבר תנחומין לבת המלך ומאלו הדיבורים נעשה הים של יין (כ"כ וחכך ביין הטוב) וכו' וכו' (שיחות מעניני רז"ל בספר לקו"מ ח"ג סי' ח', דף כ"ג כ"ד).

מכ"י מוה"ר שלמה וועקסליר נ"י (זצ"ל).

אות ב אתמול שבת משפטים שמעתי מוהר"ר אברהם ז"ל, דרשו ה' בהמצאו אלו עשי"ת שבין ר"ה ליוה"כ ואז הזמן שנמצאים עשרה בני הקיבוץ הקדוש של הבעל תפלה שסיפר רבינו ז"ל במעשה י"ב כי ר"ה נגד מדת הדין כמובא בחי' דינא קשיא נגד הגבור שהלך לכבוש מדינות ולא הי' רוצה כ"א הכנעה וכו' והי' מניחם ואם לאו הי' מחריבם וכו' וזה הכ' או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצה א' עונם וכו' (ביאור הליקוטים, ענינים מכ"י המחבר, דף מ"ב).

אות ג מבואר מדברי אדמו"ר זצ"ל שהעשרה אנשים של המלך הם בחי' העשר ספירות, וממילא מובן מזה אשר הגבור הוא כנגד מדת הגבורה והדין והוא בגבורותיו הקשות רוצה להחריב את העולם, אם לא יכנעו לבם הערל לשוב בתשובה שלימה וכמבואר בהמעשה של הבעל תפלה, אשר הגבור לא רצה רק הכנעה ואם לאו היה מחריבם.

וכן דיבר מזה פ"א מורניו הצדיק הר"ר נתן זצ"ל שזה הוא ענין מה שאחר הקללות שבתורת כהנים שהם ממדת גבורתו ודינו של הקב"ה נאמר או אזד יכנע לבבם הערל, וזה שסיים הכתוב בסוף מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב וכו', היינו שישובו בתשובה שלימה פן אבוא והכיתי את הארץ חרם היינו כנ"ל, אך הצדיקים בתפילותיהם הנוראות ממתקים הדיינם והם פועלים שיאריך אפו וירחיב להם זמן אולי ישיבו וכמבואר בהמעשה הנ"ל אשר הבעל תפלה והממונה על האוצרות פעלו אצל הגבור שירחיב זמן להמדינה שנפלה לתאוות ממון, והשי"ת עזר בזכות תפלותיו של הבעל תפלה הכשר שנגמר גמר התיקון ונתתקנו כולם. והנה ידעו מהמקובלים אשר תחיית המתים יהי' מבחי' מדת הגבורה שזה ענין מה שבברכת אתה גבור מזכירין תחית המתים. וזה שמבואר שם בסוף המעשה שאח"כ בגמר התיקון בא הגבור והוציא אותם מהחפירות והקברים, שזה בחי' בפתחי את בקרותיכם הנאמר על תחיית המתים ואז השליכו כולם אלילי כספם וזהבם, וכל העולם עסקו רק בתורה ותפלה ותשובה ומעשים טובים, כן יהי רצון במהרה בימינו אמן.

ועיין בתיקונים תיקון ע' דוד שבעה מיני דהבא הוי בשערוי וכו' כלול כל גוונין וכו' ע"ש, ותבין לענין השבעה שערות של זהב שיש בהם כל הגוונין של התינוק שלקח אותם הגבור, גם מה שהכת שבחרולהם שמחה לתכלית קבלו עליהם האוהב נאמן למלך עי' בספר יקרא דשבתא על המעשה הזאת מבוארשם כי באמת השמחה דקדושה קשורה ומשולבת עם האהבה דקדושה בחי' ויעלצו בך אוהבי שמך וכו' עיי"ש (השמטות רמזי המעשיות).

אות ד מבואר מצירופי דברי מוהרנ"ת בפירוש המעשה מהבעל תפלה אשר מדת הגבור (שהוא מדת הדין הנמצא להשי ותורתו בתוכחה וקללות) תתקרב בכל עת יותר להחריב את העולם הנקרא בשם מדת תאוות ממון (ועיקר רצון הש"י במדת גבורתו הנ"ל הוא ההכנעה והביטול אליו ית' כלשון רבינו ז"ל בסיפור המעשה הנ"ל שהוא לשון הכתוב בתוכחה או אז יכנע לבבם) וגם אם קומת מדת התפלה (שנקרא בשם בעל תפלה) ומדת הממונה שהיא הצדקה מעבירין את רוע הגזירה, לא יהי' עיקר העברתם ופיוסם למדת הדין והגבור הנ"ל רק בדחיה ועיכוב לזמן קצוב, אבל ביטוול הגזירה לגמרי הוא בתשובה לבד (שהוא שלימות ההכנעה והביטול הנ"ל) שיזכו נפשות ישראל בעת גאולתם, ומה נכון ונפלא לפי"ז מליצת הנביא מלאכי בהכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליהו וכו' (אשר אין לנו נחמה יותר מזה) ואח"כ בסוף מסיים ואומר פן אבא והכתי את הארץ חרם (כי אם ח"ו לא יצא אל הפועל הכרעת מדת הרחמים, יצא ח"ו אל הפועל תכלית ההיפך כנ"ל), וגם למרחוק תבין בכ"ז מה גדלו זכיות האחד בעיר ושנים במשפחה המתרחקים גם היום ממבוכות הנבוכים וליצנוהם והולכים בעבקות אבותינו (שו"ס דך ח' ט').

אות ה בהכרח ותועלת להמפה וחקיקת היד להמלך העליון ית' (אשר עין בעין נראה ונגלה לפניו גם בל"ז מאין סוף לאין תכלית) ואולם מצירופי דבריו הק' בע"פ וגם מדה"ק שבסי' ס"ו בהתו' ויהי נא פי שנים בלקו"א ע"ש ובביאורי שע,ז תבין מרחוק שגם היד (והידועה הזאת) בעצמה נחשבת כצמצום כנגדו בעצמו ית' (שהוא למעלה ולעילא ולעילא מכל השמות המושאלים והכנוים וכו') ושהוא הצמצום הראון שהוכרח כביכול להתהוות הבריאה (שבשמים ובארץ הכוללים בדרך כלל לעולם התחתון שבנקודת המרכז וכל העולמות הסובבים וחונים סביבו כנודע) כי מהיד והצמצום הזה בעצמו יצא ונתהווה אח"כ בריאת כל העולמות הנ"ל החקוקים ונרשמים בו והוא סוד הכתוב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים כמובא בסימן ס"ו הנ"ל.

אות ו שבהבאתו שם ע"ז בסי' ס"ו הנ"ל ענין הכתוב פא"י אל תקרי ידיך אלא יודיך (ושקודם הבריאה לא היה כ"מ בסוד יד אחת ע"ש) תבין מרחוק שהן הן העשרה מדות אשר מהם ובהם נברא העולם כנ"ל.

אות ז בהמבואר בכל הנ"ל שה לבד היתה חקיקת היד והמפה שיהי' רוח סערה אשר ימיר ויתהפך בכל העולם שהתהוותו בעשר הדמות ולגרום ע"י התמורות והתהפכות פיזור ופחד להמדות לבל יודע להם כל לזה מזה, תבין מרחוק שגם קודם בריאת העולם בגשמיות היתה בריאת העולם ברוחניות נפלא דלית מחשבה תפיסה בזה כלל, וכאשר היתה אח"כ כל הארץ תוהוה ובוהו וכו' בסיבת התהפכות והפירוד הנ"ל התחיל אח"כ הבורא יתברך לעסוק בתיקונים ומציאותם זה לזה המובא בהמעשה הנ,ל בעשרה מאמרות לבריאת העולם בגשמיות על ידם כהתהוותם תחילה ברוחניות על ידם.

אות ח שלכאורה יש להתפלא בהעדר ידיעתם זה מזה כפי שנודע להבעל תפלה מעין היד שיש דרך לבא למדינת תאות ממון יען אשר נכתב בה כל מה שיהי' בפרטיות וכלליות (כל) המאורעות והתהלוכות והדרכים שיתחדשו עד סוף כל הדורות ולמה זה נעלם מאתו כל הדרכים אשר יבא ויצא בהם לאנשי המלך גם אחר פירודם ופיזורם ולא הי' נאבד כלל מאתו עי"ז. ואולם בהמבואר מביאורי שבסי' נ"ד בלקו"א ע"ש על אודות הנבואה בדורות הקודמים שהיתה להנביאים כעין זכרון בהפלאת יד ה' שהשיגו גם קודם בריאתם כי ידיעתו וידו ית' לא תוציא כל דבר החקוק מאפשרותו שבבחירת האדם [אע"פ שנמצא בה שני הפכים לדעתינו כנ"ל] וזה נודע ומובן בכמה מקראות שלא היתה בהם השראת הנבואה זולת כפי המדריגה של כ"א במקום ובזמן ובכמה פרטים שונים שהיו מוכרחים בזה מרצונו ית' כי מי לנו גדול יצחק אבינו וגם מאתו נעלם ונאבד רוממות קדושת יעקב בנו [בעוצם הרוח סערה שבאיש השעיר בנו השני] להפוך ולהמיר בתמורות ותהפוכות עצומות בהשפעת הברכות כנודע.

אות ט בדברי מורנ"ת ז"ל בה' תפלה הנוסדים על דברי אדמו"ר ז"ל במה שגילה אח"כ על אודות אנשי המלך עשרה (בצירוף המלך) שהזכיר שם שהן הן קומת המדות המובא בזוה"ק ובכתבי האריז"ל ושכל (פיזורם ופירודם בסיבת) השבירה המובא שם בכתבי האריז"ל הוא הפיזור והפירוד בסיבת הרוח שערה שהזכיר בהמעשה הנ"ל, כי לפי זה ובצירוף נראה מבואר מה שלא הזיק זולת להילד שהוא מדת המלכות והירח כי בסיבת מעוטו והתכסותו (שהוא אבדתו המובא שם) לבד היתה כל השבירה והפיזור והפירוד לכל שאר המדות עד מספר השבעה שבהם ועד שגרמו מחמת זה עצבות ופגם (כעין הפירוד) גם למעלה בג' הראשונות כמובן בדברי המקובלים הנ"ל ושלפי"ז מבואר מה שלכאורה יש להתפלא במה שנתכוין מספר הכתות (ומקורתיהם) למספר אנשי המלך עשרה הנ"ל אבל לפי הנ"ל תבין מרחוק שזה מחמת שבאמת לא היתה כל השתלשלות המבוכות זולת בשבירת והתגברות הרוח להפריד ולבלבל מספר העשרה מדות דקדושה ע"י שמשך את הילד הנ, לאשר כבר נודע ומובן (חסר כאן) שהוא מדת המלכות כנ"ל כמבואר בכתבי האריז"ל שכל סיבת השבירה היתה ממיעוט וירידת מדת המלכות וכנ"ל.

אות י ובכל הנ"ל נראה מבואר שהתמורות והתהפוכות אשר המיר והפך מים ליבשה וכ' הן הן תמורות ותהפוכות המדות הנ"ל (שכל בריאת העולם הוא במציאת מדות האלה כנודע) כי החכמה דקדושה נהפכה לחכמת חיצונית ואפיקורסית וכן הכבוד וכ' כמבוא שם בדברי מוהרנ"ת ז"ל בהלכה הנ"ל גם לפי הנ,ל נראה מבואר שהוא ענין הכתוב בבריאת העולם והארץ היתה תהו ובהו וכ' כי הוא סוד השבירה הנ,ל וחורבן העולמות הרוחניות שהיו תחלה אשר עליהם אחז"ל שהשי"ת בונה עולמות ומחריבן כנודע וגם מבואר בזה מה שאמרו חז"ל שמרמז על הד' גליות כי עיקרם הוא גלות האדמוני כנודע שהוא רוח השעיר הנ"ל כנודע ומובא בדה"ק, גם נראה מבואר שענין הקריאה הוא התחלת התיקון אפיסת חלקו הקומות והמדות הנ"ל ממדת הבעל תפלה הנ"ל מהשי"ת בעצמו אשר כביכול התפלל מעצמו כנודע וביקש ואמר יהי אור וכו' כי כן מובן שם בהמעשה הנ"ל שתלוי כ"ז בתפלת הבעל תפלה ואנשיו (אשר בצירופי דברי המקובלים שבענין זה נראה מבואר שגם אנשיו יהיו מחלקי קומתו).

אות י"א מה שידע הבע"ת מענין היד כל המאורעות שיהיו ומסתמא גם לשאר אנשי המלך, תבין מרחוק שהוא הוא ידיעת הנביאים אשר תופיע ותאיר בהם הודעת העתידות הנמצאים בהיד וכלשון הכתוב שנאמר ביחזקאל היתה על יד ה', וכן בשאר נביאים (אשר) יפליאו בהם הכתובים בלשון היד הנ"ל כנודע.

אות י"ב שלכאורה יש להתפלא בהמבואר מדברי הבע"ת שראה בהיד מפלת המדינה בבואו לעזרת המדינה העשירה יותר מהם כי מאחר שאח"כ לא הגיעו כלל השלוחים להמדינה הזאת ובתכלית ההיפך מצאו את הממונה שנסתבב על ידו דייקא כל הישועה (והמציאות שמצאו אח"כ זל"ז) והתיקון שנתתקנו אנשי המדינה עי"ז, ולמה זה נכתב על היד שכשל עוזר ונפל עזור, ואולם בהמובן מדברים (כ"פ אשר נתבאר לעיל אות א') ובצירוף ביאורי על אודות כלימתם ובשתם באכלם מהמאכלים שהפליג אדמור ז"ל לפרט שנכנסו ובאו בקרבותיהם וכו' שזה ענין הקבורה והמיתה ממש שנמשכה מתאוות ורדיפת הממון שהגיע להאדם בסיבת הרוח סערה (כמובן מצירופי דה,ק בלק"א סימן ל"ח מרכבות פרעה וכו' ע"ש) יש לפרש שזה בעצמו ענין מפלתם הנ"ל על שהמה בכחם ומחשבתם בהשתדלותם עכ"פ לבקש עזר מהמדינה הנ"ל שהיתה מלאה גלולים עע"ז וע"כ היה כתוב בהיד גם על המדינה הזאת שכשל עוזר ונפל עזור.

אות י"ג בדבר חקיקת וכתיבת על האבן מענין היד לכאורה יש להתפלא על זה כי מאחר שאין להסתכל בה רק המלך איך הי' ביכולת החכם לחוקקה ובפרט אחר החקיקה שהיתה מוכרחת לו בודאי יביט בה, אבל מרחוק תבין ע"פ המובן בדבה"ק שיד המלך שכתוב בה כל הוויות העולמות מה שהיה והוה ויהיה במאורעות כל הבריאה והבחירה שבה היא היא הבחירה והידיעה (משם העצם יו"ד וד' אותיות מילוי ופשוט כנודע) שבעתיק יומין יתיב אשר העטרה בראשו ולמעלה מכל הבחירה שבכלליות הבריאה ואולם מיד ה' השכיל על החכם בכתב האבן שתיה שבכלליות שתית כל הבריאה וצמצומי חכמות שבה בהתקבלות פני החמה בפני הלבנה הנזכר בדברי חז"ל שבפני החמה בעצמה בודאי אין שום אופן להביט בה כי לא יראני אדם וחי שבגדר אנוש כמב"פ אבל בחקיקתה כחותם בפני הלבנה אעפ"י שנמצא אח"כ בפני הלבנה אור החמה בעצמה שנתקבל בה שם, ביכולת להביט בה, בחינת ואראה את ה' והי' ה' למלך.

אות י"ד במה שביארנו במ"א שענין היד הוא הקשר והשתלשלות העליון (לעילא מן כולא) ובדרך היד והקשר והשתלשלות הזה משתלשל אח"כ צמצומי העולמות וכל אשרא בהם במדריגות למטה ממדריגות עד נקודת המרכז שבעוה"ז שאע"פ שבודאי גם היד הזאת בעצמה תחשב לצמצום נגד הא"ס בעצמוית של מעלה מכל הצמצומים אבל לעוצם דביקותה ותכופתה ומציאותה להמלך העליון בעצמו ית' גם היא לידיעתו בעצמו תחשב לא כצמצום ממש שנמצא בהבריאה בכלליות העולמות אשר בעוה"ז, יתעבה ויתגשם להיות על ידו כי הבחירה לבחור בתכלית ההיפך ח"ו, ותבין מרחוק בהפלגת הבע"ת לספר בפרטיות מהדרכים שנמצא בהיד [כי משה עלה אל האלוקים בדרך זה, חנוך קלח אותו אלוקים בדרך אחר בעבודתו ית'] כי אעפ"י שיש לפרש שהזכיר מזה אגב אורחא להודיע שידע מאתו את הדרך לכנוס לבא למקומם אבל יד [הפלגתו וסיפורו באריכות בפרטיות יש לבאר אשר בכאן גם תפס וסיפר ענין הדרכים שמצוירים למעלה אע"פ שזהממילא נכלל בשאר דבריו אודות כל המאורעות והציורים בפרטי פרטיות שיצא בה] כי זה נודע שענין כל הבריאה הוא צמצומי המקום שהפליא הבו"ת לצאת ולהשתלשל מלמעלה מהמקום ואתו בעצמו יתברך אשר בזה לבד נמצאים לאין ערך השתלשלות רבות ועצומות מהכלליות על הפרטיות ועד העוה"ז שהוא לבד עיקר המקום כנודע ושכמובן נתצמצם ונתחלק [כל עולם ועולם ובפרט] העוה"ז בעצמו בחילוקיטם ושנויים ממקום למקום ויען אשר היד בעצמה לא תחשב עדיין לצמצום [רק לידיעה] כנ"ל ממילא מבואר שהוא כעין דרך והשתלשלות לבד שנתשלשל על ידה צמצום הכללי של הבריאה ושמזה נמשכין כל הדרכים בפרטיות שנמצאים בכל הבריאה כולה אשר על ידה מתקשרים כל העולמות המחולקים ונשתנות זו מזו [וכן בפרטי פרטיות כל הדרכים הנמצאים לחבר ולקשר כל הצמצום שבכל אחת מהן והעיקר בעוה"ז המחולק בפרטיות הצמצומים במקומות הגשמיים שבו] כי כולם משתלשלים ומקבלים חיות ושפע המציאות בהתקשרותם זל"ז כנודע ומחמת שזה עיקר ההמשכה שנמשך מפתיחת היד העליונה לעילא מכולא כנ"ל ממילא מבואר יותר הפלגתו הנ"ל לספר ולהזכיר מזה באריכות ובפרטיות כנ"ל.

אות ט"ו במה שנזכר לעיל אודות היד אל תקרי ידיך אלא יודיך בחי' היו"ד מדות הנ"ל וזה ידוע במאמר אליהו דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא ובמה שעולה בביאורינו הנ"ל שגם כל הדרך לחדש את הכח הוא באמצעות היד הזאת בעצמה תבין מרחוק בסוד העלאת ופקדון הרוח והנפש ביד העליונה שמובא מזה בדברי אדמו"ר ז"ל אשר ע"ז יסובב הכתוב בידך אפקיד רוחי וכו' כי בהעלאת ופקדון הנפש בידו ית' שבשע תשינה זוכין לבקרים בחידוש הכח הנ"ל [אשר ע"ז מברכים בכל יום הנותן ליעף כח כנודע].

אות ט"ז בהמבואר מכל הנ"ל שהיד שחקוק שם כל פרטי הבריאה [שבכל העולמות] וכל המאורעות העוב רות בה על כל יושבי תבל [כמו רדיפותיהם ורציחותיהם זה לזה ועונשיהם וגם להיפוך שכרם באהבתם וטובתם זל"ז אשר מתחילתם ועד סופם יהיו בסיבת הבחירה שנותן להם כנודע וממילא מובן שענין היד] הוא הידיעה מהשי"ת בעצמו אשר גם קודם הבריאה והשבירה הנ, להיתה חקוקה ונגלה לפניו ית' [ואע"פ שנמצא בזה שני הפכים בנושא א' לדעתינו האנושה והמוגלבה אבל לדעת הא"ס יתב' אין נחשב לשני הפכים כלל כמובא מזה (חסר כאן) מהענין של נינוה ויונה שניבא עליהו אשר בתחילה היתה עליו יד ד' במראה וחזיון שראה וחזה בה מפלת נינוה שזה ענין מראה היד שבסיפור אדמו"ר ז"ל הנ"ל ובאמתת כח הבחירה שהיתה בידם לבלי לשוב נראה בלי ספק שבענין היד והידיעה [אשר לא תבטל ותוצא הדבר מאפשרותו ובחירתו בוודאי הי'] כתוב בה באמת גם ההיפוך מתשובתו ומפלתם שהיו ראויים בזה ועוד מרחוק נראה לפענ"ד שזה סוד יד השמאל [ובזה עיקר כח הבחירה לבחור בהיפוך כמובן בליק"א סי' נ"א ע"ש] שנמשך מידו העליונה הנ,ל שאעפ"י שהיא כולא ימין אבל התחתון נכלל בעליונה כנודע ומחמת זה לבד יצאו ונשלמו מספר המדות לעשרה כנגד היו"ד אצבעין כנ"ל וכאשר נבאר לקמן שאין יד התורה והלוחות [שבאצבע אלוקים] אשר בהם נברא ונוצר ונעשה כל אשר בשמים ובארץ כנודע ובכללם נמצאים העשרת הדברות והמאמרות שמכוונים ועומדים חמשה כנגד חמשה כנודע.

ועוד מוכרח ויש בלבי לבאר בכל הנ"ל כי הנלענ"ד שגם זה ענין התהוות העונות לזכיות המובא בדחז"ל בתשובה העיקרית שהיא מאהבה] כי כל העונות יהי' מהתהפכות הדעת של הכתות במקורתיהם [הנז' במעשה הנ"ל] שזה נתהווה מהתהפכות העולם ברוח סערה הנ"ל, שהוא בזרוע שמאל כנ"ל של הקב"ה אשר לפי"ז ממילא מבואר על אודות השני תהפוכות שנתהווה מבריאת העולם ומדעת התורה שהם מקושרים ומיוחדים זה בזה עד אשר תוכיח ותיסר לכ"א משובותיו ורעת מבוכותיו בהתהפכות וחורבנות בפרטיות שנתהוים מחמת זה וזה העונש מגיע להאדם בהסרתו ממצות המלך [לבל יסמוך האד םעל היד והיידעה הזאת] וגם מחמת זה בעצמו כבר הכין לנו את העונש בראשית הבריאה בסיבת התהפכות הנ"ל, אבל מחמת שבכ"ז רצונו ית' בתשובה וכבר הכין כלליות השמאל ותהפוכתי' בעצמיהן להיות נרשמים וחקוקים בימינו שהוא רצונו וכנ"ל ממילא נתבטל עי"ז בעצמו כל העונש שנמשך בסיבת השמאל שבהיפך רצונו ית' וגם כבר מוכן עבור זה בראשית הבריאה כל הישועה וההצלה מהעונשים הנ"ל ודוק היטב כי באמת אין ביכולת להוציא אל הפועל בפה ובכתב ענינים דקים ורוחנים כאלה (קונטרס חכמה ותבונה כת"י).

עי' לעיל סי' י' במעשה מהבנים שנחלפו סעי' נ"ו השייך לכאן.

עיין ביאור הלקוטים על התורה כ"א עתיקא וז"ל המבואר לעיל מדבריו הק' אודות בנין הבריאה (וכלליות העולם שבה) קודם השבירה וחורבן הרוח סערה ותבין מרחוק בסוד בונה עולמות ומחריבן (המובא מדברי חז"ל) עוד נראה מבואר שבכל זה נהפך החורבן לבניו הבריאה של העולם הגשמי והטבע שע"ז לבד היתה גם בתחילה כוונתו יתברך כנודע.