סימן יג

אות א'

מעשה י"א מבנים שנתחלפו שיש להתפלא בכוונת המלך אשר בפקודתו על אודות המלכות להמופלג בחכמה ומצירוף הגן והכסא להעלאת הניגון שהמציא לזה, כי גם אם נפרש שלכבוד ותועלת המדינה פקד וצוה כ"ז: הלא הי' ראוי לגלות כבודו ולהוציא חיות ועונג להמדינה בדבר הניגון שכל התענוגים בטלים לגמרי-כנגדו. ולמה זה סתר והפך את הכסא להסתיר לגמרי את הניגון בחיו וחיי זרעו ולא חשש וחשב פן לא ימצא כלל חכם ומבין כזה מדעתו לסדרה באופן שיתגלה אח"כ בזה לבד עונג המדינה. ולרמז מרחוק בשוב הפליאה הזאת נתקדם ונבא תחילה מאות לאות בכמה מאמרים הנמצאים ועומדיבאמצעות הביאורים להמעשה הזאת.

אות ב' מאמר אדמו"ר ז"ל שפירוש המעשה הוא כעין הכסא הנזכר בה: סובב בכלל הנזכר בהקדמת ספרי ביאור הלקוטים: שכל תורהומעשה נמשכה יותר כפי התקונים הנזכרים בה בעצמה.

אות ג' כפי העולה [מדברי מורנ"ת מבואר] מכותלי דבריו וספוריו הקדושים: שעיקר הבן מלך המסדר את הכסא בתבונתו דבר מתוך דבר הוא הגואל בעצמו שאנו מחכים [אשר מדור לדור נתגלגל נשמתו גם בלוט...] נראה מבואר שגם בזהלבד יפורש ויבואר באר בהיטב גם הסיפור של המעשה הזאת. וכל אשר יעלה [נבוא] גם עתה בביאורה הוא מה שעכ"פ נראה ונביט בדרך כלל-שגדול ועצום החכמה והתבונה הנמצא בה לאין חקר וגבול כלל [וכענין לעיני העמים המובא בא"ד].

אות ד' [שמבואר בכרללי המקובלים שצירף אדמו"ר ז"ל להמעשה] למעלה באורות העליונים נקרא [ונמצא] ונתכנה שם מיתה והוא כעין הביטול והירידה [המובא בדבריו ז"ל] המוכרחת להעלי' שאחריה כמוב"פ.

אות ה' שעוד נראה מצירופי דבריו ורמזיו בפירושיה הנ,ל ובעמק מורנ"ת ז"ל הוא אשר העמיק ופירש בהם על אודות התמורה של הבנים שהוא הוא מעין תמורת הגן והכסא.

אות ו' שביארתי לעיל מדבריו הק' שהניגון הוא באמצעות הבירור מהתמורה והחילפות לבד שנחלף ונמר תחילה רוח [האדם ונפש ישראטל בן המלך ברוח] [הבהמה נפש האומות] בן השפחה. כי ע"כ בהתגלות הניגון שהוא הבירור לבד, ענה ואמר בן המלך לבן השפחה עתה ידעתי וכו'.

אות ז' בכל הנ"ל נראה מבואר שבהפלאה הרוחנית הזאת נכנסים ועומדים חלקי הנפש מהבן מלך בעצמו בחלק הכסא ונימי הכלי שבעיקר הניגון שמתענג מאתו.

אות ח' שהמלכות מכוונת ועומדת במדות הבורא ית' בעצמו. והמדינה רומז על כללות הבריאה.

אות ט' שמלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא שבפירוש הפשוט תסובב כל המדה הזאת על אודות יכלתו וכוחו במדת משפטו אשר לזה ישפיל ויעקר טורא. ולה ירים.

אות י' מה שנעלמים [ומהופכים שלא כסר כביכול] דרכי כסא משפט מלכותו להרים ולהצליח את הרשע ברוב העתים ולהוריד ולהשפיל תחתיו את הצידק. נראה שהן הן דרכי הכסא ובהם חיות המשחיתים הנזכרים בהמעשה הנ"ל [הנתפשטים והולכים בכל המדינה שהוא בכלליות העולם כנ"ל ובתכלית ההסתרה והעלמה הנ"ל שאין ביכולת לידע ולהשיג כלל בחכמתו ית' אשר ימציא להם.

אות י"א בהכרח הערב והתערובות רוח האדם ברוח הבהמה לעונג ונועם ניגון הבירור הנ"ל שנתהווה בערב הזה לבד. נראה מבואר שהוא מהכרח צירוף הירידות והעליות אשר לעצם הניגון בעונג נועם הנ"ל. כי ברוח האדם לבד העולה ועומד למעלה במדריגה העליונה שבמידות הניגון לאהי' שום ניגון-ועונג כלל.

אות י"ב בדבר הירידות הנ"ל שבהם כל הרע והצער להגוף המוכרחים בסיבת הניגון הנ"ל יש לבאר שכמוכן גם הירידות אשר להנפש אשר בבית עבדו-התאוות והמדות הרעות. יד ה' בניגונו הנ"ל עשתה זאת.

אות י"ג שבכל הנ"ל תבין מרחוק בכפלי ועמקי חכמת המלך לבלי להמציא עירק מידות המלכות זולת בחכמת התגלות הניגון אשר זה לבד העמיד והכין להבחנת החמכה השבת השם להמדינה כמוב"פ יען כי כל משפט המלכות להירידות הנ"ל [וזה אלקי כנודע] הן הן הירידות המוכרחות להניגון ונועמו בצירופים להעליות כנ"ל.

אות י"ד שבלשון המקובלים מבואר יותר כל הנ"ל במדת המלכות. כי הואעיקר הירידה והמדה התחתונה למטה מכל השבע מדות [ובצירוף השלוש הראשונות נחשבות לעשר כנודע].

אות ט"ו ובכל הנ"ל [ובאחדות הגן והכסא שנזכר בדבריו הק') נראה מבואר בדבר הירידות הנ"ל שהן הן הרדיפות שרודפים לכל הנכנסים לפרדס וגן הזה, ושבכ"ז מאד מאד הפלא ופלא כח הבחירה שניתן להאדם אשריש ביכלתו להנצל ולהמלט בהתגברותו מעצמו לעלות ולהדבק במלך השלום יתב'. עד שבאמת לא יחשב הירידה למכשול כלל. כי בתכלית ההיפך על ידה לבד כל הניגון והשיר הנ"ל, העולה על כל השירים והתענוגים שבעולם.

אות ט"ז כפי המבואר מכותלי דבה"ק שלעתיד יתגלה הניגון ביתרון השלמה מכל הירידות שעברו מתחלת הבריאה על כל נפש, בעברם והסרתם לגמרי בעליות רוח האדם הנ"ל כי גם בכל תוקף ירידתם לאין ערך כלל, נמצא כנגד זה גבורי כח העולים למעלה. ומתקשרים עמהם יחדיו להיות לקומה וענין א' בכלי הניגון הנ"ל. יש לבאר מרחוק שגם זאת עשתה יד ה' כיהוא תכלית הידיעה [דלא נדע שבכתר המובא במ"א] שאעפ"י שלא נדע ונשיג זאת בדעת הבחירה והטבע אשר הגבילנו בה הבורא העליון יתב' [וכשני הפכים ממש יחשבו בדעתינו כנודע ועיין מזה בס' כ"א ח"ב] אבל בלי ספק עצם האמת הוא בתכלית ידיעתו יתב' הזאת אשר בכ לזאת תתייחד בירידת מדת המלכות שהוא כח הבחירה הנ"ל ואינם,נחשבים כלל כשני הפכים להבורא יתב' [כמובא שם בס' כ"א הנ"ל].

אות י"ז בכל הנ"ל ובכללי המקובלים הנ"ל תבין מרחוק בהפלאת כתר הידיעה העליונה הנ"ל שגם בהתעלותה לשורר ולהמציא (ולהוציא) את הניגון תצטרף ותהי' ג"כ בעצצם מדות הניגון [כי הוא בראש העשר מדות אשר עלי עשור ועלי נבל] מתנגן לעתיד השיר ליום השבת ומדת מלכות האחרונה הנ"ל להגיד כי ישר ה' וכ' גם בפרוח רשעים וכו'.

אות י"ח במה שממילא מבואר שכל המדות העליונות הנ"ל סובבות על אורות הדעת המוכרח להכרח והרגשת אלקותו לעונג ניגונו הנ"ל. נראה מבואר שהירידות הן הן חסרוני הדעת אשר בצירופם והשלמת הדעת יהי' על ידו שלימות יותר [כמובא ומובן גם במ"א].

אות י"ט בכל הנ"ל תבין מרחוק בהכרח העלמת הודעות סדר הכסא יען אשר ההעלמה וחסרון ההודעה והתבונה הזאת. הוא הוא בעצם המלכות ושבכ"ז מוכרח צירופה ויחודה להדעת והתבונה הזאת עד שמוכרח מפני זה להיות חכם ומבין מדעתו להשגת סדר המרכבה והכניסה ופרדס הנ"ל.

אות כ' בכל הנ"ל ובצירופי דברי המקובלים הנ,ל תבין מרחוק בהכרח מיתת המלכות הנ"ל, ושלפ"ז נראה מבואר שבדור הולך ודור בא, נתגלה ונמצא אח"כ הוא עצמו - בהעלותו להניגון דווקא מתוך חסרון והתמורה והחליפות שנחלף תחילה, שבהכרח החסרון לא הי' שום אופן לגלות הדעת ולהודיעו לבנו שעמד תחתיו ולהמציא בזה הניגון הנ"ל, שבכ"ז תבין מרחוק גם בישוב הפליאה הנ"ל.

אות כ"א בכל הנ"ל תבין מרחוק בהכרח הגדלת היצר להגדול מחבירו בעלייתו יען אשר כמו כן מוכרח להדיחו ולהורידו בירידות הנ"ל שמוכרח מהם גם בפרטיות כל נפש.

אות כ"ב בעליות וירידות הניגון הנ"ל נראה מבואר שקול הירידות שבהם הוא [כעין הנמצא גם בניגוני קול הגשמי שיש] שמסוגל בתכלית ההיפך לעורר בלב האדם את הבכי' והיללה. אבל גם מזה לבד יעלה כנגד זה קול העליות בשמחה וששון לאין ערך כפלי כפלים, ומבואר בזה מה שמובא בדבה"ק בשיחות הר"ן שזה סימן שהי' לו לב נשבר כשבא אח"כ לשמחה וכו'.

אות כ"ג בהמבואר בכל הנ"ל שכל הבחירה הוא להכרח הירידה ולהיפך כח הידיעה הוא לסבת העליה שהוא עיקר המכוון של הניגון הנ"ל. תבין מרחוק בסוד הימין והשמאל שנמצא כביכול גם להבורא יתב'. כי אעפ"י שמצד עצמו כולא ימינא ואין שייך כל לשמאל ח"ו. אבל לרוב טוב ועונג הניגון מוכרח [כיצר וכו'] להיות שמאל דוחה ומרחק את האדם למות ולרע בגוף ונפש ח"ו. ובתכלית ההיפך מתגבר בכח ימינו להיות מקרב ומחבר את האדם לחיים ולטוב לעד, ולנצח בגוף ובנפש.

ומבואר לפ י"ז כמה פלאות במאמרי חז"ל אודות המקטריגים על בריאת העולם ומתן תורה וכו' וענין השטן שמתגבר בכל מדריגה. כי כ"ז הוא בסיבת הירידות, שמוכרח לצרף להעליות הנ"ל שבהם לבד עיקר התגלות השמחה שבכלליות הבריאה והתורה כנ"ל. גם מבואר מה שנקרא השטן בשם השמאל כי השין שמאלית נחלף לסמך. והוא שנמצא בר"ת הכתוב אתה סתר לי מצר... כמובא במ"א ומבואר בהנ"ל גם מה שסמך מאמר הכתוב אשכילך וכו' איעצה עליך עיני וכו' וכו' כי כ"ז הוא בהכרח תבונת האדם מעצמו דברמתוך דבר שנזכר בהמעשה הנ"ל.

אות כ"ד בכל הנ"ל תזכה לבא [בשער האמונה ולא בחקירות ח"ו] גם בהפלאת הידיעה והבחירה כי מאחר שגם יד השמאל וכח הבחירה נמשך מיד הימין וכח הידיעה בודאי לא נעלמה ונסתרה מאתו. ועוד נורא ונשגב הדבר הזא בהפלא ופלא העליון יתב'. כי גם כל הבחירההוא לבחור ולבוא ביד הידיעה שהוא כח המעלה ומקרב את האדם ביד הימין כנ"ל. שאז מצוה גוררת מצוה. ולהיפך מי שנכשל ח"ו בכח הדוחה ועבר עבירה כרצונה שהוא מה שעומד ונאחז בטומאתה ולא ידלג ויבא מאתה ליד הימין. מתגבר עליו מאד כח הדוחה והשמאל הזה שנלכד בה לטמאו ולהכשילו ח"ו בכפלי כפלים.

אות כ"ה מה שמבואר בכל הנ"ל. שכח ויד המעלה ומחיה את האדם יעלה ויק'דר את האדם עד הכתר ומדה העליונה שבניגון ושמחת עולם הנ"ל ותכלית ההיפך ח"ו כח ויד הירידה תוריד ותשפיל את האדם עד אשר תכריחהו ח"ו במיתה וכ'ר'ת' עולם ח"ו [שהוא תכלית ההיפך מכ'ת'ר' עליון ונשתלשל מאתה כנ"ל].

אות כ"ו מה שמבואר בכל הנ"ל שהירידה דקדושה הוא מדת המלכות האחרונה והתחתונה שבכולם אשר מרחוק תבין לפי"ז בכמה מקומות בדבריו הק' שעיקר התגברות הקליפות על המלכות. ום מרחוק תבין שבכ"ז תתגבר בהתאחדותה עם הכתר הנ"ל להיות על ידה בעצמה כל כריתתם אשר ת'כ'ר'ית'ם'-ו'ת'כ'ל'ם' לנצח כנ"ל [כי הוא סוד השכינה והמלכה כנודע].

אות כ"ז שאגב אורחא תבין מרחוק בכ"ז גם ברוממות כלליות דבריו הקדושים אשדר בהתגלותם וסידורם שלעתיד יבואר ויפורש מהם גם כל דיבור ודיבור מדברי התורה שבכתב ושבע"פ בנגלה ובנסתר כמו בכוונת התפילין שעפ"י הזוה"ק וכתבי האריז"ל שיד הימין תקשר את היד שמאל אשר כל הזוכה ומקדש את עצמו כראוי והיו לקשרי ועבותות אהבה להשכינה שהיא בסוד כלה ומלכה [כי כ"א מישראל הוא חלק אלוק כנודע ובאתעדל"ת אתער לעילא] ולהבלתי זוכה ומקדש את עצמו כנ"ל יהי' עכ"פ לקשרים וחבלים המקשרים לשמאל בסמך הנ"ל [ולנוקביה שהיא שמאל דשמאל כמובא במ"א מדבה"ק בשם הזוה"ק] לבל תתגבר עכ"פ יותר מדאי [וכמובן בזה מדברי מורנ"ת ז"ל ביו"ד הלכה... ולא כיש מפרשים-בענין אחר].

אות כ"ח בכל הנ"ל שגם מה שמובן בדבה"ק ובשאר ספרי אמת שמתגבר מאד כח הס"מ להמליך ולהיטיב להעכו"ם והרשעים העומדים מצדו בכח הדוחה כנ"ל הוא מדת הדין מהבורא בעצמו יתב' להשמידם ולהכריתם לגמרי עדי עד, יען אשר במלכותם וכחם ועשרם וטובם, מרבים לפשוע ולטמא א"ע.

כ"ט) שבכלליות הקומה תבין מרחוק בהתגברות כח הדוחה גם על הצדיק שגם אם אינו ניזון בעון ועבירה ח"ו. נלכד עכ"פ בשחיתותם והרע אשר בגשמיות. ואכן חליינו הוא נשא. כי כ"ז הוא בהכרח אמצעות מדות השיר ועונג הניגון התורה אשר לא תתנגן בששים רבוא אותיותי' כ"א כאשר יתחלקו ויתרחקו לגמרי זה מזה.

וכפי הורדת כמה נפשות בתכלית הירידה מוכרח לקשר לחבר להם כמו כן בכמה מיני אמצעות חיבורים גם הצדיק העליון. ויש שבהורדתו נכשל ח"ו עי"ז במכשול ממשי. ויש שמוכרח עכ"פ להיות ניזוק ונתייסר ביסורים ומיתה ח"ו.

ואולם בגמר התיקון יכנס ויצא בשלום לגמרי עד שיתגלה לעיני כל הניגון עדי עד. אשרי שיזכה לזה.

אות ל' כפי המבואר בדברי הכתוב לקרוא ולצרף שם המלכות בשם הכסא [והוא המבואר בפרשת המלך בשבתו על כסא ממלכתו. אשר לכאורה נראה כשפת יתר וביארתי בזה במ"א מדה"ק] תבוא ותתבונן גם מזה בעמקי מחשבתו המלך בפקודתו הנ"ל אודות המלכות באמצעות הכסא [שהוא הגן] להבחנת החכמה המוכרח לה.

אות ל"א שגם במה שלא היתה מלכותו זולת בדבר הכסא הנ"ל יש לבאר [ונראה מבואר] שהוא הוא כסא ממלכתו. אשר בשבתו עלי' בסדורה הנ"ל נשמע קול התורה לאלוקותו יתב' בניגון לעונג נפלא. ובמשנה וכפלי נתגדל עונג כסא המלכות בכ"ז [כאשר תבין גם בזה מקשרי הדברים].

אות ל"ב במה שנתגלה מכל הנ"ל על אודות הבן מלך שהוא בסוד האדם היושב על הכסא עצמה שזכה לסדרה ובהמבואר בכל הנ"ל שהוא בסוד המרכבה וכסא ד' בעצמו [כמלך שלמה בשבתו עליה]. וכבר כתבתי שבכ"ז תבין מרחוק שהוא המלכות והממשלה על העליונים המובא בדה"ק שמוכרח לזה האחיזה בהכסא. כי הוא הוא ענין הסידור וההנהגה הנ"ל, ובהמובן בכ"ז שגם כל עיקר המרכבה והכסא תצא ותתגלה מאור האדם והמלך הזה בעצמו היושב עליה מבואר יותר ביאור מורנ"ת הנ"ל על אודות תמורתו הקודמת לזה שהוא הוא בתמורת הכסא. ושמכ,ז לא זכה גם הוא לעצצם בירורו והתגלותו [שאמר אח"כ לבן השפחה עתה ידעתי וכו'] לישב על (כסא) כבודו עד שנתבררה תחילה גם הוא כגוונא דיליה.

אות ל"ג בכל הנ"ל תבין מרחוק שגם הניגון עצמו נכנס ונמצא בחלקי הניגון. כי אעפ"י שעצם הניגון הוא הכסא. והאדם המסדר אותה הוא המנגן והמשורר בה בסידור הזה. אבל בכ"ז מהפלאת רוחניותם נמצא בהם גם אחדות [כענין השי"ת ודעתו אחד. כי אין זה להאדם שהוא בעולם התגברות הפירוד להיות נחשב ונמצא גופו במהות ואיכות אחר לגמרי מהדעת שבו].

אות ל"ד בהמבואר בכל הנ"ל שבמלכות בן המלך שהוא בעליות וידיעת הניגון נהפך אליו ולעונג נועמו למרכבה גם בן השפחה בירידת וכח הנגדי-לבחירתו. תבין מרחוק שהעבד בן השפחה, הוא דומה להבהמות שבדבר הכסא והגן כנגד הבן מלך הוא האדם היושב ורוכבה עליו. ושכל הזוכה להתעלות בעליותיו הנ"ל זוכה כמובן מהם ובהם בעצמו להכלל ולהתאחד בהמנגן בעצמו [את הניגון ושיר השירים כשלמה בן דוד המלך היושב על כסא ד' הנ"ל].

אות ל"ה לבאר יותר בכל הנ"ל הנני להקדים מה שמבואר ונודע מספרי אמת אודות הכתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. שתיבת עשה נכפל גם למעלה על הששת ימים שגם אותם עשה. ולכאורה יש להתפלא בדבר המעשה ששייך לענין הזמן אבל מבואר לך בכ"ז מספרי אמונה בידיעות הרוחניות בכלל... הנזכר בהקדמת ספרי ביאור הלקוטים שגם כל הזמן אשר בדעת הנבראים הוא ממעשה הדמיון שבו אשר זה לבד כל הזמן.

אות ל"ו מה שעדיין יש להתפלא קצת על כפילת הכתוב וחיבורו הנמ"ל. מעשה הזמן למעשה שמים וארץ הרחוקים כ"כ באיכותיהם זה מזה. ואולם מצירופי דבה"ק נראה מבואר כוונת הכתוב בחיבורו וכפילתו לשניהם יחידו. שזה מחמת שגם כל מעשה שמים וארץ יצאו ונתהוו בעצמם מעשה הששת ימים. כי הן הן השששה מדות [הסובבי םומקיפים למדה ויים השביעי] אשר לבד באמצעות כל מדה ומדה שבכל יום ויום, נשפע ונעשה חלקי הבריאה שנבראו בו [וגם עיין מזה המעשה מים הג' של הזיין בעטלערס בהתפארות החכם בחכמתו כיום].

אות ל"ז בהנרא מהכתוב כל ביראת והבדלת אור היום והבוקר מהערב והחושך זולת ביום הראשון [אשר בו נאמר יהי אור... ויבדל... ויקרא...] אשר עבור זה יסיים הכ' בסוף הענין ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. יש להתפלא קצת על אשר חזר הכתוב ופרט בפרטיות הערב והבוקר גם בהימים שאחריו. ואולם בכמה מקומות שבדבה"ק בפירוש הכתוב יומם יצוה ה' חסדו [ולא כתוב יום] כי הוא יומא דאזיל עם כולא יומין. מרחוק נראה שזה מחמת שכל עיקר מעשה הששת ימים הנ"ל היתה ביום הראשון שבהם לבד. שבו נתהווה האור אשר קרא אותו אלקים בשם יםו וכולם יוצאים ונמשכים מאתו. ומבואר לפ"ז מאמר הזוה"ק על הכתוב יומם יצוה ה' חסדו וכו' דאזיל עם כולהו יומין. וגם יותר מבואר במה שהעלאתי מדבה"ק במ"א שהוא נקודה העליונה שנשפע מאתה יום השני בהבדל שבאמצע ויום השלישי התחתונה שבה למטה ואח"כ נכפלה כמו כן בג' הימים. מיום רביעי ליצירת המאור עד ליום החמישי וליום השישי בהבדל ונקודה התחתונה הנ"ל.

אות ל"ח בדקדוק הכתוב להודיע ולפרוט בכל יום ויום את הבדלתו והתחלקותו לערב ובוקר. כי מלבד מה שנראה כשפת יתר. עוד בהיפך נראה מלשון הכתוב ביום הראשון. את האור לבד קרא אלוקים יום. ולמה זה שינה אח"כ הכתוב להוסיף ולהביא גם את הלילה [מחיצה המפסקת בין הימים] בהסוג והשם של כל יום ויום.

ואוולם בהכרח העליה לירידות הניגון שבכל חלקי הבריאה הנ"ל תבין מרחוק בהכחשת הכתובים זל"ז הוא מחמת שבאמת נמצא בזה שני הפכים. כי אעפ"י שהחשך והערב הוא תכלית ההיפך מהאור והמדה שאחריו [ובאור הבוקר לבד נצמח ונתגלה חלקי הבריאה אשר מאתו. והוא] שנמשך ויוצא ממדת החסד הראשונה לכולם הנ"ל עד שאין ביכולת לכנות ולקרוא שם המדה והיום זולת להאור הנגלה כנ"ל. נעלם ומופלא בזה לאין חקר הפלאת הבורא יתב' והסתר מציאות המדה והיום גם בתכלית החושך וההיפך שמאתו עד שבהתיחדו אליו [אחר הבדלתו שמאתו לבד כמובא במ"א] נקרא גם הוא בשם וסוג היום והמדה שאחריו כנ"ל.

אות ל"ט בהמבואר מכל הנ"ל שהיום והלילה יהי' כעין השני בנים מהמלך והעבד לעליות וירידות בבכי ושחוק הניגון הנ" לתבין מרחוק שחוק היום מהלילה שנשמע להם. כי כ"ז הוא בסיבת התיקון אשר בשלימות שלעתיד ימלא פינו ולשונינו בשחוק ולעגק מבני העבד והשפחה בישא. אשר יהיו נכנעי ונתבטלי' בשמם לנצח כנגד שם כבוד המלכות דקדושה.

אות מ בהמבואר מכל הנ,ל שגם כל מציאות החושך והבחירה הוא מצד הערב ותערובות תמורתו ביום ואור הידיעה, מבואר לפי"ז מה שנקרא בשם ערב ושם לילה. כי הוא אותיות יללה שבירידת הניגון הנ"ל. ועיקר שליטת הקליפות שבלילה הוא במחציתה הראשונה ומיד כשיגמור יצא להגן ועדן כהסא הנ"ל במחיצתה הסמוכה להיום. ומבואר לשונו. שסמוך להיום נשמע להם קול החיות שבשיר הזה, אבל עדיין היא בירידת הבכיה. עד שאחר זה לבד יעלה השיר בעליות השמחה שביום.

אות מ"א בהמבואר מדבה"ק שכהשפעת חלקי הבריאה בתחילתם וראשיתם. כן גם השפעתם מאז והלאה בקיומם והנהגתם. תבין מרחוק בהכרח עכוב וחסרוני הגוף והממון שנחסרים ונתעכבים לרפואת וטובת האדם עצמו אם יתגבר להפוך את הבכיה והיגון לששון ולשמחה אשר גם הם בעצמם מאמצעות חלקי הרפאוה והטובה שהתיקונים חוזרים חלילה בכל פעם כי בצמיחת רפואתו וטובתו לאור הבוקר ישמח וישוש כפלי כפלים.

אות מ"ב שכפי אור היום לאין גבול אשר נקוה אליו אין לתמוה ולהתפלא כלל על הפלאת והסתרת סוף וקץ החושך וליל הגלות. ועוצם אריכתו והתעכבו להיות עכ"פ במחוח ודעת הנבראים נחשב ונראה כמו בלי גבול ח"ו.

אות מ"ג בפירוש העבדות וסיבובו על אודות הל"ט מלאכות ותולדותיהם שמוכרח לעבוד ולעשות להמושל והמולך והמבואר מעין זה [בביאור מורנ"ת ז"ל הנ"ל] במעשה עשו ועבודתו לישראל שיהי' לעת הבירור. ולא כן בעת התערובות יפרוק את עלו ונפשות ישראל בעצמם עובדים ועושים לצרכי גופם וממונם. תבין מרחוק בדברים הנ,ל בסי' ט"ז בליקוטי ת' על אודות הקשיא אשר הקשו מפני מה כשאדם מבקש פרנסה אין נותנין לו כ"א לכל אחד כפי מעשיו ועבודתו. אשר לכאורה יש להתפלא בסבבו ע"ז משפלות המלכו ומיעוטו מפניו שבשינתו. ובהפלאת הכתוב פותח את ידיך שיסובב בתירוץ הזה. כי לכאורה אין שייך כלל לשון רבים [ידיך] להבורא יתב' שהוא ביד וכןח אחדותו יתב' [ודוק בכל אשר כתבתי לעיל בהכרח-צמצומו יתב' לטובת ועונג הבריאה שנזכה לעתיד] גם בתכלית ההיפך שבידו וכוח השמאל. המעכב את השפע.

אות מ"ד שבכל הנ"ל תבין מרחוק גם בהמובא בסימן ס"ו מהקדם החרון אף לבירור רוח אפנו והפרנסה שזוכים עי"ז. וכן בסי' ס"ז אשר יתפלא וישתומם מאד כל הקורא וראה ענין חימת היצר שנזדמן להאדם בהמשכת פרנסה. כי הלא אם חפץ בו הבורא יתב' להוריד אליו את השפע אשר כחומה וכו' למה זה בתכלית ההיפך יעמיד אז כנגד וכח השמאל והיצר לעורר בו את החימה ולקלקלו עי"ז יותר ח"ו.

כי בכל הנ"ל תבין מרחוק שבכל זאת הוא בהכרח. כי אעפ"י שהשי"ת חפץ ורוצה בטובת האדם וחייו לנצח. מוכרח כביכול מחמת זה בעצמו לכפול את רצונו ולשנותו גם לתכלית ההיפך ח"ו. כי גם בזה לבד יהי' נגמר לעתיד כל עונג וחיי עדי עד כשני הפכים זה מזה, יען אשר באמת יתהפך אז גם הוא למהות הנשמה ולא יהי' בו עוד אכילתו ושתייתו וגמשיותו שנמצא בו עתה. בהעולה לנו מכל הנ"ל תבין מרחוק בפליאת הביראה [שהעיקר הוא האדם] מהבוא ית' אשר ברא את האדם בצלמו.

אות מ"ה מה שביארתי במ"א פירוש הפשוט של העשר ספירות על אודות הדעת הנ"ל שגם מזה מבואר למדת המלכות שהיא מצד עצמה לית לה שום מציאות כלל בחלקי הדעת כשאר המדות המכוון לדבר המלכות ושזה ענין הארץ. כי [בעוביותה וגשמיותה] גם היא נמצאה כמו כן במדתה הרחוקה והמהופכה לגמרי ממהות ואיכות [השמים שהוא כלליות] עולמות השכליים והרוחניים שלמעלה מאתה. ושהיא סוד השכינה ומדת הדין הנ"ל. אשר בקדושה תתאחד באמונה [ושלילות הדעת] לבד בכתר דלא נדע הנ"ל שמשם אב החכמה ואם הבינה והתבונה דבר מדבר [כאור מחושך ורחמים מדין הנ"ל] אשר בה נוצר ונעשה הולד והולדות המלכות שבמדת הדין ושלילת הדעת כנ"ל.

אות מ"ו שבכל הנ"ל עוד תבין מרחוק על אודות בינה [לבא] הנ"ל בשני חללים המכחישים כביכול זה את זה. ואעפ"כ לא יהי' כל יד השמאל זולת לכלי ושער- אשר יתקבל בה אור הימין אבל כה ה ומעוטה היא בכוחה מלהכריע ולנצח לנצח ח"ו. ואולם בכלליותה שביד ימין שנזכה לעתיד בתיקון המלכות דקדושה ותורתו יתב' במשנה וכפל הנ,ל. כימ אד מאד נפלא ונורא לאין חקר חכמת הבורא יתב' שהמציא בהתמורה והחליפות הזאת. כי גם אעפ"י שהיא מיעוטה וכהה מצד עצמה [וגם באמת לית לה מגרמה כלום כנ"ל] אבל בכלליותה להיות אור הלבנה כאור החמה יהי' אור החמה שבעתים וכו' כי גם אם תחתור ותענמיק בפירוש מדת המלכות תבין מרחוק שאעפ"י שבאמת תסובב ותכוון בפירושה על כתר העליןו בעצמו יתב' החליף והמיר ונתן ארץ המלכות הנ"ל לבני אדם שהמובחר והמלך שבהם בעצמם הוא משיח צדקינו שאנו מחכים אליו להיות צדיק מושל וכו' [כי הקב"ה גומר וכו'] ובשבתו שבכסא מלכותו לבד ישב ויתכונן כביכול השי"ת בעצמו על כסא מלכותו מעוצם היחוד אשר בכ"ז ימיר ויחליף מלמטה בתכלית ההיפך להכיר ולהבחי ןכי לד' בעצמו כל המלוכה והממשלה ולהביא ולגלות את ההכרה וההבחנה הזאת גם בכל יושבי תבל. למלאות את כולם בדעה את ה' כמים לים מכסים.

אות מ"ז שגם בדבר התמורה והחליפות מעילא לתתא ומתתא לעילא הנ"ל תבין מרחוק שכמו כן גם בענין הידיעה והבחירה הנ,ל שאעפ"י שכל המנגן והמשורר הוא ידיעתו בעצמו יתב' שהוא סוד הכתבר הנ"ל [אעפ"י שגם היא תבוא בעצם הניגון להיות בעליותיו כנ"ל אבל מלבד מה שבכ"ז נראה ונחשב בסיבת התמורה שכח הבחירה בעצמה תבחור ותתנהג כרצונה לעלות או לירד בעליות וירידות הנ"ל. עד שבאמת מוכרח שיהי' זה לבד בדעתינו ומחשבותינו [כי הידיעה נעלמה וכו' כנ"ל] עוד גם בעצם האמת שלעתיד נמצא מעין זה אשר באמצעות המובחר משיח צדקינו הנ"ל נבחור כולנו לעלות ולהפך ירידתינו לעליות עד אשר נשיר ונהלל לנצח נצחים כנעים זמירות ישראל [בהיללותיו מירידותיו הנ"ל].

אות מ"ח בכל הנ"ל תבין מרחוק שנמצא כענין זה בכלליות ובפרטיות כמה וכמה אופנים לאין מספר, ומרחוק יש לבאר מכותלי הביאורים הנ"ל שגם מדור לדור נחשב הבן לחליפות ותמורה לאביו שהוקם על בעליתו והסתלקותו שזוכה מירידתו ומיתתו ושאעפ"י שכל המלכות הוא מצד אביו יגדל כסאו יותר בעת ההשלמה בשלמה הנ,ל. ושגם אביו נחשב לחליפות כנגד העומדים במדריגה יתירה מאתו. וכמו שבפרטיות נמצא בכל אדם ואדם עצמו עליות וירידות בכל יום ויום. שבירידתו נחשב לנגווע ונתבטל מחיי דעתו שבמדריגה הקודמת. ומזה בעצמו משנה ומחליף את פניו בחליפות ותמורה לחיי דעת המדריגה שנתחדש ועלה בה אח"כ במעלה יתירה מבתחילה [שזה לבד כל ההכרח להירידה הקודמת לה כמובא במ"א].

אות מ"ט שבדבריו הק' אשר הקדים למעשה הזאת מענין גלגול הנשמות שבהיכל התמורות והחליפות נראה מבואר שבסיבת החליפות והתמורה העליונה שבגלגולי הנשמות. נחלפים ונתגלגלים בגופיהם להיות הבן מלך בעצמו נונלד ונמשך מהעבד [וכן בהיפך וכו'] ושבכ"ז תבין מרחוק בקשרי דבריו הק' על אודות הבן של המלך הזקן בעל הכסא והגן כנ"ל שהוא הוכרח בפקודתו לירד ולהתבטל ממלכותו.

ושימלוך ויעלה במקומו וכסאו המבין דבר מתוך דבר הנ"ל. עד שהוא לבד נחשב בזה לבן וחליפות להמלך הזקן הנ"ל. ושכמו כן נראה בפני החמה שבמשה רבינו עה"ששבנו אליעזר לא זכה ונתעלה אח"כ במלכותו. ליהושע בן נון נער ותלמיד [העובד ומשמש בו בכל המלאכות כעבד] נתעלה בפני הלבנה המלכות להיות הוא לבד עולה ויושב בכסאו הנ"ל.

אות נ' בכל הנ"ל תבין מרחוק בקול השיר והתהלה שנשמע להנביאים מחיות הכסא.

מעין ההשגה הנ"ל בעצמה שגם כל ארציות הבחירה שניתן לכל אדם מלאה ונמצא בכבוד אלקותו וידעתו יתב' כפי נועם ומשקל עונג השיר והניגון אר ישורר וינגן על ידם בידו וידעתו אשר בכבודו ומקומו בעצמו הנל עד אשר בכ"ז ימלוך לעולם בציון וירושלים בית מקדשו ומ'ש' כ'נ'ו' שבמטה ושלחן וכו' הנ"ל.

אות נ"א בכל הנ"ל יבואר לך גם הכרח המניעות לכל דבר שבקדושה המובא ונזכר בדה"ק.

אות נ"ב בכל הנ"ל תבין מרחוק שגם כל פרטי הבריאה הנמשכים משם מעורבים טובו רע שבחסד ודין ויבוא בכמה וכמה מניינ אופנים שברוב הפלאת הבורא יתב' הנ"ל להמציא כביכול גם בדעתו ומדותיו יתב' את העברה והחימה לחורבן והריסת העולם. יבואר לך כמה פליאות בהכתובים שבמגלת איכה. הי' ד' כאויב וכו'.

ויכן במאמר חכמינו ז"ל אודות קץ הפלאות שמליבי' לפומי' לא גלי' והוא פליאה נשגבה. כי הנמצא נאמן רוח מכסה דבר כהבורא בעצמו יתב', אבל בכל אשר העליתי לעיל מדבריו הק' הנ"ל תבין ותדע מה שלא נדע יתב' בהכרח הבנין והעונג לחייב כביכול גם בדעת וומדותיו גםתכלית ההיפך לכלותו ולהחריבו ולהשיבו ח"ו לתהו ובוהו. עד שמוכרח כביכול גם לכסות ולהעלים מדינא דמלכות שבפומיה בעצמו א תעצם כונתו להפך את החשך לאור ואת החורבן לבנין הנ"ל.

אות נ"ג בכל הנ"ל יש ליישב קצת גם הפליאה בדבר הכתובים: ויקח יונה לברוח וכו' וכו' איך יעלה על הדעת שנביא כמוהו לא יאמין באמונה הפשוטה שמלא כל הארץ כבודו ואין נמקום כלל לברוח מאתו יתב'. כי כפי כל אשר ביארנו לעיל מדבה"ק יש לבאר שמחמת זה לבד שנמצא כ"פ רצונו בעצמו יתב' לכסות ולהבריח את האדם [וכאשר יבואר מזה בסמוך] וחשב גם אז שנמשכה [שנמצא] בזה רצון מהבורא בעצמו יתב' לברוחו ולצאת ממקומו. ושזה ענין השינוי מקום שנזכר בדברי חז"ל ומאן דביש לו במתא זו מגזירותא שנגזר עליו בעונותיו ילך למתא אחריתא ויכול להיות שיהי' נסתר בזה כביכול ממדה"ד והמשפט שנמצא עליו במקומו שבתחלה.

נ"ד) בכל הנ,ל יבואר לך גם ביאור מהרנ"ת ז"ל על אודו תמימי המקוה שהם מימי החסד מיד הימין הנ"ל אשר בהם נסתר ונעלם מטומאת הקליפות שבשמאל הנ"ל שנאחז בו מתחילה. אשר גם מחמת זה אין ביכולת הגוי והעבד והאשה נדה לצאת מטומאתם זולת בהסתרתם והתעלמותם תחלה במימי המקוה הנ"ל.

אות נ"ה בכל הנ,ל יבואר לך בפיאת מאמרו הק' המובא בליקוטי מוהר"ן על אודות הנסיעות לדרכים שיש שנסתרים בהם ממדת הדין והגזירה ח"ו.

אות נ"ו בכל הנ"ל יש לבאר יותר בביאורי דבה"ק שבמעשה בעל תפלה שכ' לקמן מענין הרוח סערה שהוא בזרוע ויד שמאלו הנ"ל של הקב"ה. אשר כל התגברותו הוא על הולד ומולד הלבנה והמלכות הנ"ל ובכ"ז יתהפך כל זה לתיקון כי זה לבד ה'ש'ע'ר' לד' והשגתו יתב' בהלל ושיר הנ"ל.

אות נ"ז בכל הנ"ל יש בלבי לבאר עוד בכמה וכמה מקומות כמו בסימן ה' שבליקו"ת על אודות תיקון המרכבה והכסא בדרכיה הנעלמים נמשכים בכל העולם. אשר גם השרים והצדיקים ההורסים ועולים בהם ניזוקים ונשחתים [מהחיות העומדות בהם] שזה ענין צדיק ורע לו הנזכר שם. ולא כן המתקרבים ומתקרשים לעצות המבין דבר מתוך דבר. שאז זוכים גם הם על ידו להיות צדיק וטוב לו וגם יותר מבואר בכל זה מסוד התפילין שיסובבו בזה כפי שתפס תחלה על אודות התהוותם בדבר השין העומדת מימינם ומשמאלם. כיגם בחושבי בענין זה ראה ראיתי דבר נפלא באות השין שיצאה ונבדלה מכל האותיות שבמוצאי הפה. כי מתחלתם עד סופם לא נמצא שום אות שיהא בו שני מיני מבטא זולת בדגש או שאינו בגוף [ואמצעות] האות. ולא כן באות השין אשר נמצא בה שני מניי מבטא בלא שום שינוי ונקודה כלל בגוף ועיקר האות. זולת מזה שלמעלה נמצא עליה נקודה לפעמים לימין ולפעמים לשמאל [ושאר בעומדה לשמאל נחלך מבטאה בסמך הנ"ל] בכל הנ"ל יש לבאר בימינה ושמאלה שהם המכוונים במספר שתי תמונותיהם העומדי' לימין ושמאל התפילין שהיא סוד הימין והשמאל שבידים העליונים אשר באחדותם נחשבים לי'ד' אחת בד'לת וי'וד הקשרים אשר להם. ובדבר השבעה רועים הנמצאים בשניהם ממילא מבואר שדוד הוא השביעי כנודע שהוא ראש הרביעי שבשמאל התפילין.

ומבואר יותר מכ,ז מה שנזכר לעיל על אודות המלכות שבו. שגם הוא כמו כן לא יהי' כל עיקרה זולת בשמאל הנ"ל.

אות נ"ח בהמבואר מצרופי דבה"ק שאע"פ שכ למדת דינו ומשפטו הוא לדון ולשפוט להנפשות שבכלליות הבראיה. אבל בהשתלשלותה שבחלק [הבריאה שהעיקר הוא] הנפשות שבה זלע"ז כנגד השתלשלות מדת הרחמים והחסד שבחלקי הבריאה והנפשות תסובב ותתגבר יותר מדת הדין והמשפט בכל הנפשות העומדים [ונאחזים יותר] מצדה לשפוט ולדון אותם. שגם מחמת זה נתגבר מדת הדין שבשם אלוקים על יצחק להקריבו לעולה כמובן מדברי חז"ל שהאלוקים נסה את אברהם לא בהבל ושוא ח"ו.

והדבר מבואר יותר בכל הנ"ל שאעפ"י שבאמת היתה עצם כוונותיו יתב' בתכלית ההיפך לבנותו ולברכו יותר [וביצחק לבד נקרא אליו זרע] הוכרח מפני זה בעצמו לסובב תחילה בדעתו ודבריו להקריבו ולשחטו ח"ו. ולמרחוק תבין מכ,ז שכמו כן בענין דוד המעה"ש הנ"ל נפלא ופלא מאד מאמרי חז"ל וצירופי דבריהם על אודותיו אשר מבואר מהם בדה"ק, שכל תקותינו וחיינו בתחי' נצחית שנזכה לעתיד הוא במלכות משיחינו ודו וזרעו לבד. ואשר על ידו לבד נחי' ונתקיים עד עתה גם בכל הדורות שהי' ושיהי' מתחילתם ועד סופם לא יהי' כל בריאתם וחייהם זולת בסבת התקוה נצחית שנזכה לימות המשיח וגמר התיקון הנ"ל. ועתה למה זה נהפך כל כך בתכלית ההיפך גזירת דעתו יתב' על דוד הזה בעצמו שגם ממעי אמו יהי' נפל ולא יהי' לו חים כלל. ואולם בכל הנ"ל תבין ותתבונן ותשכיל למרחוק שכל אשר גדלה ועצמה בו יותר מדת מלכותו העומדת בדינא ושמאלא וחיים לנצח הנ"ל [עד שסבבו עליו חכמינו במאמרם ואמרו [דוד מלך ישראל חי וקים כנודע] גברה ועצמה תחלה כנגד זה מדת דינו ומשפט דעתו יתב' גם ממעי אמו והי' נפל שלא יהי' לו ח"ו שום חיים כלל וכן בכל ימי חייו הי' מסוכן מעוצם הרדיפות כמובא במ"א וכמבואר בזה מרחוק גם מדברי הכתובים, ושגם מחמת כ"ז נסתם ונחתם כ,כ התגלות מלכותו ומציאותו האמיתית בזרעו אחריו שיהא לעתיד עד כי משובת פתאים ושלות כסילים [בסטיותם וסרתם לגמרי בשמאל השכל והחכמה שבשי"ן השמאלית הנ"ל עד שנהפך מצדם לסכל וכסילות שבתכלית ההיפך מהשכל והחכמה אשר תחי'] תהרגם.

אות נ"ט בתכלית רחוק מדת המלכות מהמוח והדעת הנ,ל. ובתכלית תהפכתה להיות גם זה לבד עיקרי השער לחכמת אלקותו יתב' אשר יבואו בו הצדיקים והזוכים לתיקונה תבין מרחוק בהמבואר מדבריו הק' [וביסודי הזוה"ק והאריז"ל] על אודות הפלאתו יתב' בצלם האדם הגשמי להיותו מכוון לאדם דספירות ומדות העשר הנ"ל. שמדות המלכות תהי' ברגלין והעקביים, אשר לא נמצא כלל אבר וחלק מהגוף שיהי' כ"כ רחוק מהמוח שבראש כמו הרגלין ובהם לבד כלי ההליכה וההמשכה ממקום למקום גם בגשמיות. כי הוא כעין ההליכה וההמשכה ממדריגה למדריגה ברוחניות אלקותו יתב' הנ"ל ומחמת שנמצא בה שני הפכים תכלית הריחוק ותכלית הקירוב הנ"ל מבואר למכוון זאת גם להריחוק והקירוב בגשמיות שנמצא בהם. כי בהם לבד נתרחקים ויורדים מכל הר וגבעה לכל עמק וגיא. וכן [בתכלית ההיפך] בהם לבד נתקרבים ועולים מכל עמקר וגיא לכל הר וגבעה. יען אשר גם בהראש [והפנים] לבד [שהוא העיקר] נמצאים כל המדות והז' נוקבין הן הז' תחתוניות שבהם מכוון מהם כמו כן נקב הפה בריחוק יותר מהמוח ובמדת המלכות מחמת זה גם הוא [כאשר כתבתי מזה בביאור סימן כ"א שבליקוטי א' על התורה עתיקא טמיר וסתים] גם מבואר מזה להפלאת יום השבת שהוא מרוחק יותר מכל הימים מהראשית וקדם הבריאה. ובתכלית ההיפך נתתקנים בו הרגלין ומדת המלכות הנ"ל להיות בו לבד כל העליה והיציאה מהגלות ובגשמיות וברוחניות.

אות ס' בכל הנ,ל יש לבאר בהנמנע לבוא במדינת הגן והכסא הנ"ל שזה מחמת שגם בכלליותה תחשב כעין הגן והכסא שבה להיות בסוד האשה אשר גם היא עצמה נחשבת כנגד אישה ללב כסיל בשמאל העושר [שבה] שאעפ"י שבשמאל ועשר הזה לבד כל הגידולים והצמחים לצמוח ולעלות משער לשער כנ,ל אבל מאוד מאוד כבדה ועצמה המלחמה והסטרא דמותא לכל הבאים ונכנסים בה שלא בתורת עצת משה המבין מעצמו דבר מדבר כנ"ל מה לרחק ומה לקרב. מיום ליום ומזמן לזמן עד שלעתיד יבוטל ויבולע לנצח המות והרע גם מהסמך וכ"ש מהשין השמאלית להפך גם אותם למהות הקדושה כאשר באמת יצאו ונתהוו גם הם באותיות המלכות פה דקדושה הנ"ל.

אות ס"א בכל הנ,ל תבין מרחוק על אודות השערות ומותרי מוחין הנ"ל שאעפ"י שכל עיקרם הוא להעזי פנים. וכוחות הרע שמתגברים על האדם עי"ז כנודע. אבל גם בתכלית ההיפך גדול ועצום תיקוני השערות אשר הבורא בעצמו יתב' סבבם והכינם לאור פני האדם הנברא ביתרון הדעת שבו שהם תיקוני הדיקנא לביאורי התורה שיצאה בשער יום החמישים. להתייחד במ"ט ימי השערים לעומר בהבאת האשה הנ"ל [אשר לפעמים תשטה בשין שמאלית הנחלפת בסמך הנ"ל כנודע] מובן הענין הזה בזוה"ק.

אות ס"ב בדבר האדם שבכתוב ויגרש וכו' הנ"ל שהזכיר להמעשה הזאת. הוא בצירוף דוד משיח [שבאותית א'ד'ם'] הנחשב לרגל רביעי להכסא הנ"ל כנודע. תבין מרחוק בהפלאת מספר האותיות אשר במאותיהם וקופיהם הנ"ל במכפלה נכפלים עד תי"ו וארבע מאות שבעלמין סכיסופא לאדם עם האבות הנ"ל כנודע.

אות ס"ג בכל הנ"ל תבין מרחוק במנהג המקובל והצלת האשה וילדיה מהרע אשר בשמאלה הנ"ל בשם שד"י שט"ן אשר יצורף בשמות האבות עם האדם הנ"ל.

אות ס"ד אגב אוחרא יש ליישב מהנזכר לעיל במאמר חכמינו ז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. אשר לכאורה יש להתפלא עכ"ז מאד, כי הלא כל הנפשות נוצרו ונבראו ללימוד והגיון התורה יומם ולילה. ואיך יהא ביכולת ההודעה הזאת [אשר לכך נוצרת] להשפיל ולהציל דעת הלומד וגאותו- והחזקת טובה לעצמו יותר מחביריו ושאר כל הנפשות כי על כל זאת תבין מרחוק בהפלאת הידיעה הנ"ל שהוא אמת ויציב לדעת הבורא יתב' אעפ"י שנמצא בזה שני הפכים בצירוף הבחירה הנ"ל למי הקדימו וכו' כי גם הלומד ועושה הרבה יותר משאר נפשות הוא לאות ולסימן שגם מתחילה ובראשית ידיעתו יתברך נוצר ונברא לכך, עד שבאמת האמיתי אין לו להתגאות ולהחזיק טובה לעצמו מצד ההודעה הזאת אפילו כחוט השערה.

אות ס"ה בכל הנ,ל מבואר הכתוב שפוך חמתך על הגוים וכו' אשר לכאורה יש להתפלא בבקשותינו כי מה יתרון וכשרון יהא לנו הגוים ומיתתם. ואדרבה עיניו הרואות מדברי הנביאים שהם מקוננים ומצערים ע"ז כמו שנמצא בנבואת ישעיהו לפורעניות מואב. לבי ככנור יהמה וכו' וכן מבואר בדברי חז"ל שגם הקב"ה בעצמו מצטער ומצוה אפילו על דין של הגוים והרשעים. ואיך לא נשית ונשים את תפילותינו ובקשותינו להמתיק ולבטל את החימה והאף עד שיתהפך מזה למדת הרחמים והחסד להיטב ולהחיות אותנו. אבל לא בתכלית ההיפך לעורר ולבקש שפיכת החימה והתעוררות המשחית אפילו על הגוים אשר מלבד מה שיש לנו להצטער מזה עוד נודע שיש להתיירא ולהתפחד בזה גם לנפשות ישראל כמבואר מהוראת הכתובים ביציאת מצרים שכיוון שניתן רשות למשחית וכו' אבל בכל הנ"ל תבין מרחוק שאעפ"י שנמצא פחד ויראה גם לישראל בהתעוררות האף והחימה מוכרח הוא לעוררו ולשפכו עכ"פ על הגוים והעמים. כי בזה לבד כל ענין העולם וכל התגלות ההשפעות כנ"ל.

אות ס"ו בכל הנ"ל תבין מרחוק לעובדא ולמעשה בפחד ויראה להתחרט ולהתוודות בכל יום לפני מדת דינו ומשפטו יתב' שביד שמאלו הנ"ל ולבקש ולהתחנן מלפניו בתפלה ובתחנון ד' אל באפך תוכיחני. וכייון וצירוף שמאל של מטה ושמאל של מעלה הנ"ל תבין ותתבונן בהמובא בספר חיי מוהרנ"ן שגם בבוקר יהא נפילת אפים בזורע שמאל (ספר חכמה ותבונה כת"י).

עיין בליקו"מ סי' ס"ה ח"א שמרבה לדבר מענין בעל השדה ועיין ביאור הליקוטים בזה ונעתיק סוף דבריו באות ל"ה וז"ל מהמובן בדבריו הק' כפי אשר ביארנו שהשדה הוא הגן יש לבאר ברדיפות הבעלי דינים להבעל השדה שהן הן הרסדיפות לכל הבאים בהגן [המובא בהמעשה של הבנים שנחלפו] שהוא השדה ושע"ז עיקר התיקון הוא למקום האחדות והשלום. [בחי' האדם שהיה שלום בימיו המובא בהמעשה הנ"ל בחי' כולו אחד וטוב המבואר במאמר זה. (ביאור הליקוטים סי' ס"ה אות ל"ה).

על אודות מה שזכה מרע"ה לאחיזתו בכסאו [שבתו ית' ועל הכסא והגן [שכולו אחד כמובא שם] דמות כמראה אדם וכו' אשר על ידו לבד ניצול מרדיפות המתקנאים במי ששיך אליו הממשלה והמלכות [וע"ש בהביאור שכתבתי על התו' הזאת, כי גם לפי"ז תבין מרחוק במה שאמרו חז"ל על אודות [הכניסה לפרדס] התגלות המרכבה שמוכרח להיות חכם ומבין מדעתו [ומעצמו דבר מתוך דבר] ושמחת זה לא הי' אפשר גם למשה להתעלות בזה עד שזכה תחלה להבין [להוסיף] מדעתו כי כל העם מוכרחים לעמוד מרחוק פן יהרסו יגיעו לשם בהעדר כלי התבונה הזאת סקול יסקלו או ירה יירה וכו' וע,ז באמת כל תקותינו הוא לחפשו וכו' לפי' מעשה הזבוב, מי יעלה בהר וכו']. (כו"א, ביאור השייך לספומ"ע דף קכ"ו).

בדבר הכניסה לפרדס שהוא מעשה מרכבה אשר זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת רק ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, ואמרו חז"ל אשר אין מוסרין מעשה מרכבה רק לחכם ומבין מדעתו, מובן ממילא מה שמבואר בהמעשה של הבנים שנחלפו עד כל האנשים שנכנסו להגן רדפו אותם מאד עד שהוכרחו לברוח מהגן רק הבן מלך מחמת שנעשה מבין דברמתוך דבר נכנס בשלום ויצא בשלום, והכל תלוי רק בהאדם העומד אצל הגן והפרדס הנ"ל שהוא בחי' אחת עם הכסא המבואר שם כמבואר בסוף המעשה כי על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, וע"כ גם משה רבינו לא ניצול מקנאת המלאכים שרודפין את האדם הרוצה לכנוס בגן התורה ומתקנאים בו, רק ע,י העצה אחוז בכסא כבודי אשר כמראה אדם הנ"ל עומד עליו מלמעלה, וכמבואר בליקוטי תנינא בהתורה תקעו ממשלה סי' א', וגם הוא נכנס בשלום ויצא בשלום בתכלית המעלה ע"י שהיה חכם והבין והוסיף מדעתו יום אחד כמו שדחז"ל. ושאר כל העם בהעדר הכלים האלה מוכרחים לעמוד מרחוק פן יהרסו ויגיעו לשם בלתי הכלים הנ"ל, ואז סקל יסקל או ירה יירה וכו'. והנה כל תמורת הכסא כמבואר שם וכן תמורת הגן ממקום דמות האדם מלך שהשלום שלו וכן תמורת שם המדינה שהמלך טפש והמדינה חכמה בבחי' אי לך ארץ שמלכך נער, הכל נמשך מתמורת בן המלך בבן העבד, וכאשר שררו חיות הכסא השיר והניגון כשנתבררו מהתמורות נתברר ונחלף הכל בבחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכו', ואמר עתה אני יודע שאני הבן מלך באמת, וממילא מבואר ששיר וניגון החיות הנ"ל זה זה הניגון והשיר אשר ישיר משה בעצמו לעתיד, עד שיכירו וידעו כל יושבי תבל מי הוא העבד הרוכב על הסוס ומי הוא השר המושל האמיתי שנכלל בממשלתו ומלכותו בעצמו ית' אשר ימלוך לעולם ועד: וזה אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו הנ"ל (היינו בן העבד שרכב על הסוס) רמה בים, כן יהי רצון בבי"א (השמטות הנד' בסוף סיפורי מעשיות).

בינה היא בסוד כסא כבודו ית' אשר נאמר עליה בדברי החוזה "אבן ספיר דמות כסא" וע"כ יעלה ג"ז במספר שמו (של רבינו הק') בב' פנים נחמן בן פיגא עם האותיות והכולל-נחל נובע מקור חכמה, כי הוא אשר נאמר עליו מה שהיה הוא שיהיה ומשיח דא משה אשר זכה לאחוז ולהתאחד בהכסא הנורא אשר תשיר (עיין היטב בהתו' תקעו ממשלה לק"ת סי' א', ובהתו' תקעו תוכחה סי' ח', ובסוף המעשה של בן מלך ובן שפחה שנתחלפו ובהשמטות מחיי"מ מענין השיר הזה שזה יהיה העוה"ב של הצדיקים והחסידים, כי לפענ"ד שייכים כל הדברים האלה זל"ז וכמובן לבקי קצת בספרי רבינו ז,ל וגם בשאר ספרי אמת שמובא בהם מענין השיר הזה) את שיר נעימות השגת אלקותו על עא"ב נימין פשוט, כפול שלוש, רבוע, שהוא הוי' באחורים שעולה ע"ב לענג לנצח את כל אשר יזכו לזה ולכן מספר שמו הק' נחמן במספר מילוי הוי' באחרוים כזה יוד, יוד הה, יוד הה וו, יוד הה ווה הה, עם הד' כוללים וזה אשר גם מה שהיה הוא שיהיה וכו', וזה אשר גם משה משיח עם הז' אותיות במספר שמו במלואו, וזה אשר גם צמח דוד במספר שמו נחמן עם האותיות וכו', גם עיין בשל"ה עכ"ו ע"פ לכן אחלק לו ברבים וכו' שנאמר על נשמות משה משיח אשר יקבל חלק עוה"ב שלו מהקב"ה ממש, ושאר הצדיקים יקבלו על ידו וכו' (חכמה בינה מר' אברהם ז"ל סעי' ל' ל"א ל"ב).

וזה אשר גם יין המשומר בענביו (שזה סוד עוה"ב כידוע וכפי המובן בספרי אמת, ולענ"ד לרמז בענין השיר הזה שזה בחי' אין אומרים שיר אלא על היין), במספר שמו בב' פנים "נחמן" עם האותיות והכולל, נחל נובע מקור חמכה עם האותיות והתיבות והכולל (שם סעי' ל"ד).

בדבר השגת המרכבה והכסא שאינה נתגלה רק לחכם ומבין מדעתו עצם הדבר מתוך הדבר ששומע עד שיוצא מהארבע פנים שבה אם שיר נשר אד םקול השיר כקול רעש גדול וכו' עד שנתגלה עכ"ז מלכות משיח הכולל במלכותו ית' בעצמו אשר ימלוך לעולם ועד:ו עיין בהתו' תקעו ממשלה בלק"ת סי' א' על אטודות מה שזכה מרע"ה להממשלה האמתי (להיות בבחי' בן המלך) ע"י אחיזתו בכסאו (ומברבתו ית') ועל הכסא (והגן שכולו א' כמובא בסוף המעשה) דמחות כמראה אדם וכו' (בבחי' האדם העומד בהגן) אשר על ידו לבד ניצולים מרדיפות המתקנאים במי ששייך אליו הממשלה והמלכות (וע"ש בהביאור שכתבתי על התורה הזאת) כי גם לפ"ז תבין מרחוק במה שאמרו חז"ל על אודות (הכניסה לפרדס) התגלות המרכבה שמוכרח להיות חכם ומבין מדעתו (ומעצמו דבר מתוך דבר) ושמחמת זה לא הי' אפשר גם למשה לקבל ולבא בההשגה הזאת עד שזכה תחילה להבין (ולהוסיף) מדעתו כי כל העם מוכרחים לעמוד מרחוק פן יהרסו ויגיעו לשם בהעדר הכלים האלה שאז סקל יסקל או ירה יירה וכו' ועל ידי זה באמת ולולא דמסתפינא מלבא בפרדס וגן (שבעומק ונועם) הניגון הנ"ל הייתי מבאר מרחוק במלכות (מדות המשפט) שבכסא הנ"ל הנמצא באחדותו כי כל מלכות משפטו יתב' אש לזה ישפיל ויעשהו אי נעבד וכו' ולכפורי ידיה, בההוא גברא לעונש מופלג בעוה"ב או גם בעולם הזה הנמשך אחר המעשה הנ"ל, וכן בפרטיות נקודות העבדות הנמצאות בכל נפש וכן גם להיפוך במעשה הצדיקים בכלליות ובפרטיות והשכר שנמשך והולך כ]פי משקל המעשה הנ"ל הוא בהרח ממשקל נועם הניגון ותענוגו לאין תכלית אשר לא יהי' כל התהוותו והתגלותו זולת בצירוף העליות וריידות יחדיו בו כנודע ונראה מזה גם בפשיטות הדעת שגם קול העליון שבמדות הניגון אם יתדבק בו המשורר ולא ירד מאתו כלל לא יתהווה שום נועם וניגון כלל על ידו כי בסיבובו שבהם לבד אשר יסבב וידלג בהם (מעלי' לירידה ומירידה לעלי') נתהווה ונעשה הניגון ונועם תענוגו לאין ערך כלל והוא תכלית הידיעה (ולא נדע) שבכתר עליון הנתחבר למלכות הנ"ל אעפ"י שבאמיתותינו ודעתינו יהיו כשני הפכים ממש והם הם השני הפכים של הידיעה והבחירה כנודע שגם אם עצם אמתתו ית'לצד ידיעתו הנ"ל לא נדע ונשיג בזהכלל וכל דעתינו והשגותינו לצד הבחירה אשר בפשיטות מוכרחים אנחנו בכל רגע ורגע לעלות בכל לבבינו ונפשינו כפי משפטו (בתפישת התורה שהוא תפישת הכנור בניגון) הנ"ל כנודע כי כל כח הבחירה והנסיון הוא מהורדותיו ברוע היצר ומדת המשפט והדין שלמעלה אשר יורדי אותנו כביכול הוא בעצמו מלמעלה בהכרח נועם הניגון הנ"ל וכל הגדול ומתגבר יותר מחבירו בעליותיו מוכרחים כנגד זה כמו כן גם ביצר וריידה ביותר כנ"ל אבל אם נתאחז ביצר הירידה להכשל ולבלי לשמוע בפקודתו אשר יפקוד עלינו לעלות מירדתו למעלה בכל לבבינו ונפשינו אין ביכולת לשמוע ולקבל עי"ז שכר ונועם הניגון הנ"ל, אף גם מרוב ועוצם כח הכתר והידיעה שביד המנגן העליון נהפך אצלו לעונש וכרת ח"ו וכל תיקונו ויציאתו מדיי חובתו הוא ע"י תכלית השומע העליון שזכה בזה להתאחד בהמשמיע בעצמו ית'.

שייך להמעשה הנ,ל מבנים שנחלפו ע"ש אשר בתחלה בעת החלוף שהיד' המלך הבן השפחה אז היו קוראים להמדינה דער נארישער מלך און דאס קלוגער לאנד ואח"כ כשנתברר החלוף ונעשה המלך הבן המלך האמת נחזר השם לקדמותו דער קלוגער מלכות ההיפך מבחי' מלכך נער ונמצא מובן היטב אשר תחלת הפסוק עם סופיהם דבר והיפכו (ספר חכמה ותבונה כת"י) השמטות למעשה הנ"ל.

עי' בה"ל סימן נ"ד סעיף ג' ד' ה' ו' ט' י' י"א י"ב י"ז י"ח כ' כ"א כ"ב כ"ה ל"ד ל"ה ל"ט מ' מ"א מ"ב מ"ג. ושם דף ס"ה ע"ב, בסופו.

ע"י בה"ל סימן ס"ד סעיף י"א י"ב י"ג י"ט כ"ט ל' ל"א ל"ב.

עי' בה"ל סימן ס,ה סעיף ב' ד' ה' ח' י"ט כ"ג כ"ד כ"ו כ"ז כ"ז ל' ל"ג ל"ד.

עי' בה"ל דף צ"ח מתורה אזמרה סעיף י"ב.

עי' בה"ל ח"ב סימן א' סעיף א' ב' ג' ד' ה' ו' ט' י' י"א ט"ז י"ז י"ט כ' כ"ב כ"ח ל"ב ל"ג ל"ד ל"ה ל"ו ל"ז. ושם דף ק"ג ק"ד.

תפלה על המעשה הנ"ל (רבש"ע) עזריני להתעורר וליתן אתעדל"ת בתכלית השלימות לזכותם הק' באופן שאוושע מעתה בכל אשר אני צריך להוושע, רבש"ע לפניך נגלה גודל ועוצם הקליפה החזקה הקשה והמרה המושרשת בקרבי, את זדון לבי ועזות גופי בתאוותיו ומדותיו הרעות במדת הכעס במדת העקשות במדת העצבות ובמדת העצלות במדת הנפילה וחלישת הדעת מכל זה, וכן בשאר תאוות ומדת רעות אין מספר, ועתה ה' עד מתי עד אנה תסתיר את פניך ממני מתי תתעורר לעורר גם ישן כמוני להקיץ גם נרדם ונתעלף כמוני להסיר גם מאתי קשיות ערפי לטהר גם אותי מקליפתי וזוהמתי לנקות ולזכך גם את לבב ימכל מניי רוע וזדון ומכל מיני עזות ועקשדנות מכל מניי כעס וחימה מכל מיני שכחה ועצלות מכל מניי נפילות וחלישות הדעת מכל מיני זקנה דס,א וכסילות מכל מיני ריבוי אור וקלקול הצמצום דקדושה מכל מניי גאוה ומכל מיני עצות רעות אשר כולם יתקבצו ויתאספו עלי יחד להדיחני ולהטות את אשורי ממעגלי השמחה והחדוה בכל עת מנתיבות הגילה והששון כרצונך הטוב מתי תקום ותרחם עלי לשמוע אנקת וזעקת פנימיות לבבינו על כל מדותי הרעות מתי תבטי ותשגיח עלי ברוב רחמיך ויכלתך המספיקים גם עלי להדריך גם אותי בכל רגע ורגע במסלה הישרה והנכונה בלי שום פחד ואימה מהרודפים הנמצאים בהגן הק' אשר דייקא מסיבת הפחד נופלים ונשברים במכות ותחלואים, מתי תלמדנו ותהי' בעזרינו להתקשר ולהתדבק בהאדם הק' העומד אצל הגן באופן שננצל מעתה מכל מיני הרפתקאות בגוף ונפש, באופן שלא אתגרש מעתה מהגן הק', באופן שלא אתרחק מעתה מעבודתך האמיתיות כאשר הודעתנו ע"י צדיקיך האמתיים (כוכבי אור, שו"ש דף ק"י קי"א).