סימן יב

אות א'

מעשה י' מהבערגיר והעני בהמעשה הבערגיר והעני נבא לרמז קצת כי לכאורה יש להתפלא על אודות הכניסה לפרדס ומקום היפה תואר שגם לפי שעה זה הציץ ונפגע, וזה הציץ ונתעלף (כנגווע ומת) מעוצם בהירות אור פניה ע"ש, ולכאורה גם אם היתה רצונה והיטב בעיניה הבחור והנבחר מכולם בכתב העדות של השבעה מימות המובאשם, אבל גם הוא בעצמו לא הי' לו שום יכולת לזה כי איה ואיפה העצה והתקנה להיות נכנס ויוצא כלל במקום הנורא והנשגב שבנפלאות אור הפנים הנ"ל, ואולם מרחוק תבין לפי הנ"ל בתעלומות ונעלמות דבה"ק על אודות הנסיונות שבשבעה מימות הנ"ל אשר גם בתחלה על ידם לבד יצאה אל הפועל פקודת הולדתם כמובא שם.

וממה שהשווה אדמו"ר ז"ל שבעת הקולות [של הולדת המוחין ושבעת המדות (של הבאתם לפנים) לסובב על שניהם בדה"כ תכלם שבעת ימים. וכפי שיש לבאר בענ"ד שמה שהזכיר לענין הקולות תורה ותפה הוא מחמת שכל בחי' כמה"ב, אבל בדרך כלל יהי' עיקר העין קלין בהתפלה הנ"ל בהבאת והתגלות המוחין של התורה באור הפנים שהוא עפ"י עמודי מצותיה ומדותיה שבכללות חצבה וחלקה אותם בתיקוני שבעה מדותיה ונרותיה הנ"ל המוב"פ. (כו"א, באור השייך להספו"מ קכ"ה).

אות ב' על אודות ההמתקה והטהרה בפלג א' מלא מים. נראה ממסילתו להבין משל ומליצה שגם בפשיטות כונתו להרבות בטבילה מקוה מים. ומאלו המים זוכים למימי התורה והלוחות המובאים במאמר זה כנזכר בביאורי שבמעשה הזאת. וגם יש לבאר עוד על אודות הטבילה במים שמטהר מכל הטומאות (כאשר הרבו לדבר בזה אדמו"ר ומוהרנ"ת זצ"ל) כי היא המכסה וההסתרה מהרודפים הנזכרים במעשה הבערגיר. ועיקר הכרח הטהרה היא להאשה שבה נאחזים חיילות הקליפה ומוכרחת לברוח ולהתחבא מהם (ביום השביעי) להטהר ולהנצל מהם. (ביאור הלקוטים סי' ס"א אות ס"ח).

אות ג' אמר פ"א (מהרנ"ת ז"ל) לענין סוף גלות בבל שאעפ"י שגמר הש"י במדת רחמיו לבטל מדת הדין וגזירות כלי' שהיתה למעלה ולמטה וגם נהפוך הוא להמשיך לדורות בכל שנהושנה הארת פורים ומחיית עמלק ימ"ש באלה הימים אין זה רק בכלליות ישראל. אבל בפרטיות האנשים בליעל והפושעים אשר בפשעיהם נגזרה הגזירה הזאת (אשר בכובד התשובה לא תמות ואשם לא תכבה) ושכמו כן בזה הגלות והתגברות מדה"ד הנ"ל אע"פ שבכלליות ישראל יגמור השי"ת במדת רחמיו כי עד עת קץ לא יהי' נפסק מישראל אנשים תמימים וישרים הבלתי חפצים כלל במבוכותיהם ובכתותיהם (הנרמזים בהמעשה של הבע"ת) ובוחרים בדרך התמימות והפשיטות שדרכו בו אבותינו מעולם והנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו והכל יתהפך לטובה. אבל בפרטיות ישראל כל אשר שקעו וצללו בקליפות החירופים והליצנות יעבור עליהם מה שיעבור וכפי שנכתב לקמן בביאור המעשיות נמצא לזה רמז בסוף המעשה מהבערגיר, שהקיסר הזקן גם אח"כ לא היה לו גדולה, יען אשר על ידו עבר כל זה. (שיחות וסיפורים דף מ"ב סעיף כ').

אות ד' שמעתי מאבי ז"ל שאחר שסיפר אדמו"ר זצוק"ל את המעשה מהבערגיר, הי' אז בין אנשיו שמחה גדולה ועצומה, ושרו אז את הכתוב כי ניחם ה' את ציון וכו', כי הבינו אז משיחותיו הק' ששח אח"כ המבוארים בסוף המעשה, שענין הבחור והבת מלך המובא שם מרומז על נשמת משיח וכנסת ישראל שעכשיו הם נפרדים זה מזה, וכל כנסת ישראל והמלכות דקדושה שנמשך מאתה נפלו וירדו תחת יד הקליפות של כעס הרוצח המובא בפנים, עד שמפיל אימה ופחד על האדם מלצעוק להשי"ת ואומר לו אם תצעוק אחנוק אותך מיד. וגם נפלו וירדו תחת יד הקליפות של הגאוה מהעני בדעת וכו'. וכביכול שגם הוא אסור בזיקים כידוע, כי גם נשמת משיח נכבש בגלות תחת הקליפות במקום מדבר ושממה לא עבר שם איש, והרוח סערה התפשט והתגבר וערבב בערבובים כאלה, עד שאיבד מאתו גם כל הסימנים שנמסרו לו משרשי נשמות ישראל, עד שא"א להם בשום אופן להכירו. כי מרוב ההרפתקאות העוברות עליו מכבישתו תחת ידיהם ומעוצם יניקתו מאתו נמסרו גם להם מרזי הסימנים והאותות והמופתים, עד שנמצאו גם מהם ובהם אשר התדמו כקוף בפני אדם לכנות עצמם בשם משיח. שזה כל עינינ משיחי השקר שהיו בעולם, ואח"כ כשנודע משקריהם ופחזותם הי' קשה מאד להאמין גם באור אמתית עצמיותו כשנגלה להם. כי הלא גם על הראשון ודימו ברור כיום שזה הוא. וכן גם על השני. וכן גם על השלישי כמובא שם בהמעשה. ועתה מאין יבא עזרם להכיר אותו בעצמו מאחר שגם להשקרנים שרצו להתחבר עמה היה לכ"א סימנים ומופתים כאלה (וענין הזה הי' גרמא בניזקין גם בהמחלוקת והמריבה שהיו על הצדיקים הגדולים האמיתיםכמו הבעש"ט זצוק"ל ואדמו"ר זצוק"ל שלא זכו כל העולם להכיר מעלת גדולתם ואם היו כל ישראל נתקרבים אליהם בודאי היתה גאולה שלימה).

ומאז ועד הנה עוד גברה ירידת כנסת ישראל להיות נתפס לרוצחים ומופקרים אר פשטו מאתה כל הוד לבושיה היקרים אשר נשתנה פניה לבל תהיה ניכרת כלל כמובא שם. ועל כל זאת יתעלה ויתגדל עלת העלות וסיבת כל הסיבות להפוך גם ירידות כאלה לעליות ולסבב בגלגולי סבותיו שדייקא עי"ז יהיו נתוועדים ונתחברים והיא בעצמה תמצא את הסימנים להכים עין בעין שהם אמיתיים עד שיתעלו ויאחזו למקומם והמלכות תתן להם לעולמי עד כיניחם ה' את ציון וכו'.

ואעפ"י שמבואר שם מדבריו הק' שהבאים להשתדך עמה מרמזים על גדולי ישראל באמת ע"ש. אבל כפלים בלי גבול למעשיותיו הק'. וגם יש לבאר שדבריו סובבים בזה כמו שביאר מקודם בהבאים להשתדך עמה אשר לקצתם שלחה תשובה ע"י שליח ולקצתם השיבה בעמה מאחורי הכותל, ואותם שהשתדלו בזה ביותר עד שהראתה להם את פניה. יש שהציץך ונפגע ויש שהציץ ונתעלף (בחי' הציץ ומת), וממילא מובן שיש מי שעי"ז מקצץ בנטיעות לגמרי ח"ו וגם בענין נכנס בשלום ויצא בשלום נמצאים כמה בחינות, והעיקר הוא הבחי' של הבחור שבמובחרים לזה. אשרי המחכה ויגיע וכו'. (השמטות מרמזי המעשיות).

השמטות למעשה הנ"ל ע"י ביאור הלקטים סימן כ"א הודעה ב' ה' ו' כ"ד כ"ה ל"ה ל"ז ל"ח. ושם דף ו' ע"ב סעיף ו' ד"ה תכלם שבעת ימים. ושם דף ח' ד"ה ואשרי להמתחרטים וכו'.

עי' בה"ל סימן נ"ז סעי' י"ב י"ג י"ד ט"ו י"ז כ"ז.

עי' בה"ל סימן ס"א אות ז' ט"ז י"זי"ח ל"א ל"ב ל"ג ל"ו ל"ט מ"א מ"ח מ"ט נ' נ"א נ"ח ס"א ס"ב ס"ז.

עי' בה"ל סימן ס"ו חדר ו' ז' ט' י' י"ב י"ג י"ט.

עי' בה"ל על התורה אחד הי' אברהם דף צ"ט כל הד' סעיפים.

עי' בה"ל על התורה תקעו ממשלה ח"ב סימן א' סעיף ל"ז.

תפלה על המעשה הנ"ל רבש"ע לפניך נגלה כבישת נשמתי תחת ידי הרוצח בכל מיני מימות הזדונים שמעביר אותי בהם, ומפחידני ומעכביני אפי' מלצעוק אליך כרצוני באמת, למדני והוריני בעת צרה ומצוקה כזאת איך לרמז ולישא אליך גם עתה את עיני ונפשי באופן שתאמר די למרירותי ממות כזאת באופן שתמלט נפשי מעתה מעונשיך בעוה"ז ובעוה"ב, אהה אהה, אבי אבי אבי, אל תאטום אזניך מזעקת עולליך אל תאמץ את לבבך מעומק דעומק צעקתינו מרתיחת דרתעיחת דמעתינו וצערינו, ואני מוסר עצמי אליך עם כל איברי וגידי בנפשי ורוחי ונשמתי וחיתי ויחידתי בכל מחשבותי ורעיוני, בכל קרבי וכסלי וכליותי, בכל תעלונמות לבבי וכל מורשי מזימותיה בכל חושי וכוחותי החיצונים והפנימיים, בכל כוחות הרצון והמיאון אשר בקרבי שתעשה ותנהיג עמהם כאמיתיות רצונך בכל תנועה ותנועה באופן שאמאן ברע בתכלית המיאון באופן שאמאן בזוהמת תאוות גופי ומדותי הרעות בכל מיני מיאון, באוףן שאבחור בטוב ברצון והשתוקקות וכיסופין כרצונך הטוב בתכלית השלימות, באופן שלא יהי' עלי מעתה שום חטא ועון ופשע ח"ו. באופן שיתהפך מעתה לזכיות ותקונים כל מה שחטאתי וקלקלתי במעשה ודבור ובמחשבה ובהעדרם והתרשלותם הן בגלגול זה הן בגלגולים אחרים. באופן שלא יהי' עלי מעתה שום דין ומשפט ח"ו לא בעוה"ז ולא בעוה"ב באופן שיזדכך דעתי ולבבי להרגשת השמחה בך ובצדיקיך האמתיים בהרגשה עצומה ונשגבה ותמידיות. באופן שגם בחיםי חיותי אזכה להיות נכלל בך ברצוא ושוב כרצונך הטוב מעתה ועד עולם. (כוכבי אור שו"ש דף קי"א).