סימן יא

אות א

מעשה ט' מחכם ותם כפי המבואר מדברי רבינו ז"ל שאעפ"י שעצם המעשיות שסיפר, גבהו ונעלמו בתעלומות לאין חקר, אבל ברוב הלבשתם במדריגה למטה ממדירגה עד גשמיות זה העולם השפל, יש ללמוד מאתם מוסר השכל אפילו בפשיטות (להבין משל ומליצה) נפלאתי קצת בראותי סיפור המעשה מהחכם והתם-אשר נהפך הדבר כ"כ שהחכם בחכמתו נלכד ונשקע ביון מצולה, וכנגדו התם הרחוק מהחכמה אשר גם מלאכת תפירת המנעלים לא היה ביכלתו ללמוד כראוי, נתעלה ונתרומם מאד כמבואר שם, כי למה באמת יהיה כן הלא כל עצם החכמה ואור המוח אשר בקרב האדם הוא מנשמת ורוח הבורא בעצמו ית', אשר נפח באפו מתחילת הבריאה, ולפי"ז ממילא מבואר שכל אשר יאיר בו יותר זה האור היה לו להתעלות ולהתרומם, כי לא התם ברחיקו מהחכמה והנה עוד ראה ראיתי כי גם בזאת הפליאה בעצמה יש להתפלא במאמר המשנה (באבות פ"ג) כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו וכו', ומהחלטת לשון המשנה בסתם, נראה שהיא סובבת גם על חכמת התורה, ואשר לפי"ז רח לפרש שגם כל שבח החכם הנזכר בס' משלי, לא תסובב רק על החכם האמיתי המקדים יראת חטא, ומרבה במעשים טובים וכלשון הכתוב (בס' איוב) יראת ה' היא חכמה וכו' וגם היו כשרים והחזיקו בדרך התורה ככל המון הבלתי חכמים כ"כ, ואמר עליהם רבינו ז"ל שבכל זאת אם לא ירבו ויגדילו את מעשיהם על זולתם כפי המוכרח למדריגת חכמתם תזיקלהם חכמתם כפי המבואר מלשון המשנה הנ"ל, ותתחזק לפי כ"ז הפליאה הנ"ל אשר באמת למה יהי' כן, ואולם בסיבת הפליאה הזאת: חפשתי ומצאתי מפלפולי צירופי דברי רבינו ז"ל כי אין הכונה בדבר החסרון שנמצא במדת החכמה כנ"ל שהיא מצד עצמה רעה ח"ו, כי אדרבא כל חסרון מדת החכמה היא מרוב הטוב שנמצא בה, כי מחמת זה בעצמו שהחכמה והמוח הוא מאור זריחת הבורא האין סוף בעצמו ית', אין ביכולת האדם המוגבל לבא בה, אם לא בצמצום האמונה והיראה כנ"ל: וככל אשר ביארתי מדברי רבינו ז"ל בליקו"א סי' ה' [על הכתוב בחצוצרות וכו'] במשל ודוגמא ממימי הים אשר סגולתם לרפאות מהרבה מחלות אב לכל הרפואה והחיים אשר בהם לא יהיה רק אם הרוחץ בהם שומר את רגליו ואת פסיעותיו מלבוא בהם יותר מכפי מדתו וכן בדבר התועלת המגיע ממימי הים לשוט ולבא בהם ממדינה למדינה במסחרם זה עם זהשגם זה לא יהיה רק בכלי הספינה שהיא כעין הצמצום המוכרח למימי הדעת הנ"ל, שזולת זה הצמצום נטבעים ונשקעים בהם לגמרי ח"ו וזה כל מעלת התם בתמימותו הנ"ל, אשר גם בבואו להחכמה נזכר במעשה הנ"ל לא רצה לסור מדרכי התמימות והאמונה והיראה שהקדים לזה כי גם אז החזיק א"א במדריגת התמימות ומחמת זה לבד העלה אותו מלכו של עולם ברוב המשרה והממשלה על כל השרים, [כמובן בזה מצרופי דבריו הק'] עם השיחות המובאות אחר המעשה הזאת (שו"ס א' סעי' א').

אות ב במעשה החכם והתם מבואר משיחות רבינו ז"ל שמובא שם אחר המעשה, בענין עמלק שהי' חוקר וכופר וכאשר נודע מספרי אמת שהוא קליפת עשו שיצא מאתו, יש לבאר בזה שנתגדל עשו עם יעקב איש תם ויען אשר זה לעומת זה נמצאים גם בחלקי נפש יעקב בזרעו אחריו ודור הולך הוא דור שבא, וכפי שסיפר רבינו ז"ל סדר האכילה והשתיה והמלבושים של התם וכו', יש לבאר שזה שסיפרה התורה בפ' בשלח את דבר העננים אשר מבואר מדברי רבינו ז"ל בליקו"א סי' נ"ח שזה ענין המלבושים ושמרמז זאת בהכתוב בשום ענן לבושו וגם נראה מהכתוב בפ' עקב שמלתך וכו' שלא הצטערו כלל להחליף את המלבושים בכל המשך הליכתם עם העננים, וגם שם בפ' בשלח סיפרה התורה בדבר הלחם [מן השמים] שהרגישו בו טעם כל המאכלים, וגם שם בפ' בשלח סיפרה התורה בדבר הבאר אשר נודע בספרי אמת שגם במימי הבאר הרגישו טעם כל המשקאות, שוב נשוב מכ"ז לענין המעשה הנ"ל שאחר שסיפר רבינו ז"ל בדבר האכילה והשתיה והמלבושים של התם, ענה ואמר בתוך כך נעשה רעש, שהחכם נוסע ובא, ויש לבאר שמזאת המעשה שבשניםקדמוניות, נשתלשל אח"כ בימי משרע"ה שאחר כל סיפור ענין האכילה והשתיה והמלבושים [שכ"ז זכו ישראל שהם הם-האיש תם הנ"ל] סובב הכתוב בסוף פ' בשלח, ויבא עמלק, ואהבת החכם להתם יש לבאר [כמובן מדברי רבינו ז"ל במ"א] שהוא גרועה משנאה מרוב הלצון והשחוק ששחק מאתו, כי גם עתה נקרא זאת בשם מלחמת עמלק כמובן מדבריו הק'.

והנה אחר כ"ז סמכה התורה פ' יתרו שמשם מבואר ששלח המלך העליון ית', לכלליות ישראל, [שנקראים בשם תם כנ"ל] מכתב אלקים: והם ענו נעשה ונשמע קודם שקראו כלל בהמכתב, וזרח משעיר למו, שגם לבני עשו שלח את המכתב אבל חקרו כ"כ עד שלא נתקרבו כלל להמלך העליון ית' ואעפי"כ סוף סוף יתברר גם מהם חלקי נפשות ישראל להתתקן ע"י התם והבעש"ט, [כי גם מבני בניו של המן למדו תורה וכו'], ויש שהם רע לגמרי להמחות עדי עד (שו"ס כרך ו' י"א ד"ה במעשה).

אות ג ובראשונה נבוא לדבר על אודות הרחקת הלימוד בספרי מבוכותיהם שמאד מאד צריכים ליזהר לבלי להביט בספרי פסוליהם אפי' הבטה כל שהוא כי כבר הודיענו חז"ל שדרך היצה"ר למשוך על האדם כל העבירות בחבלי השוא ואח"כ כעבות העגלה חטאה ומכ"ש בהאיסור הזה הכולל כל האיסורים שבתורה ומרוב תאות האדם לדבר האסור ידמה בנפשו מה איכפת לי אם אראה קצת בדבריהם הלא אני לא אומר כדבריהם חלילה ולא אהי' נוצד עי"ז בידיהם כמאמר הכתוב כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף אך הם לדמם יארובו בו כי א' מני אלף שימלט ויצא ממצודתם אחר הלכדו בהם והרי זה דומה כאומר אטעום נא קצת בשר חזיר ואח"כ אקיא אותו כי רובם ככולם של לבבות הטמאות והמגוללות של אנשים כערכינו אם מוסיפים עוד לבא במדור טומאותיהם המלאים קליפות וע"ז, בלי ספק שהם נדבקים ונשתרשים בהם ע"י כל הקריאה וקריאה וע"י כל הבטה והבטה נמצא מין את מינו וניעור לעקרם ולשרשם עד היסוד בהם (ואפילו לדבר עם האנשים העוסקים בספרי פסוליהם אסור לאנשים כערכינו כי ע"י שעוסקים לדבר עמהם הם מספרים בע"פ מה שכתוב בספריהם וזה נחשב כמו קריאה בספריהם ממש ולכן גם כשמתוועדים עמהם מחמת איזה מו"מ וכיוצא והם מתחילים לדבר בענין האמונה מחויבים להתאזר בעזות דקדושה נגדם להשיאם לדבר אחר כי מי יוכל לשער ולהבין חלק א' מאלף אלפים ור"ר עוצם המלחמה החזקה והכבידה הארוכה והנשגבה שבענין זה באחרית הימים האלה ובקל יוכלו להטות דעתו מן האמונה הק' וכל מי שישמע לדברינו אלה אלה ויהי' נשאר בשלימות האמונה האמיתיות קדוש קדוש קדוש יאמר לו לעולמי עד, ועיין בלק"א סי' נ"ט שיש רשעים שאסור לקרבם וכו' ע"ש המובן בזה (כפי ששמעתי בע"פ) שזה נאמר על האפיקורסים שאסור אפי' לדבר עמהם ואף שידעתי שיש שנעשה אצלם סם מות גם מאזהרה הזאת בעצמה כי עי"ז מתגבר עליהם התאוה והחמדה לקריאתם (וכמובא בלקו"א סי' ס"ו לענין כל העבירות ע"ש) אך אין אנו מדברים מאנשים כאלה החפצים להרבות גבולם בתאוה וכבוד ומכניס זאת בשם המשכה אל האמת (ועיין לק"ה שבת ה"ו אות ז') רק כל דברינו אלה יסובבו רק לאנשים אשר גם מעצם נתעוררים בטוב לבבם להמשך אל האמת האמיתי לזרזם ביתר לבל יכנסו עם פתוייהם כטוען ונטען וכמו שאחז"ל אין מזרזין אלא למזורזין), ומי שלא ישמע לדברינו אלה וירצה לסמוך על דעתו שלא יכשל ולא יטה מן האמת אפי' כשיעסוק בספרי פסיליהם בטח ישתקע שם לעולמי עד כי השי"ת בעצמו בשביל כח הבחירה מניח לו מקום להסתפק קצת והאפשרות היכולת לנטות מן דרך האמת כשנכנס מקום סכנה כזאת רק ועצום הוא מכל דיבור ומכל מדע, הלא הבט וראה מה שמובא בדברי מורנ"ת ז"ל בה' שבועות ובה' כבוד או"א ה"ב שאעפ"י שדרך השי"ת לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אעפי"כ היה מניח לו מקום לסתפק קצת בשביל נסיון ובהירה וכשמתחזק באמונה שלימה וכו', אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרוש, נותן לו השי"ת מקום לטעות יותר ויותר, וצריך אח"כ יגיעות גדולות ועצומות ביותר קודם שיזכה אל האמת וכולי האי ואולי עד שיכול לפטור מן העולם ולא יזכה אל האמת וכו' עיין שם היטב. (וכ"ז היה גם בדורות הראשונים ומכ"ש באחרית הימים האלה בעוקבא דמשיחא אשר מובן בספרי אמת שהנשמות שבדורות האלה רובם ככלם הם המה הרשעים והפושעים שבדורות הקודמים ומאשר הרבינו לפשוע ולהקשות ערפינו ולבקש תואנות לפרוש בכל הדורות שעברנו בהם כי ע"כ נתקיים עתה ואנכי הסתר אסתיר פני (רומז על מדת האמת כנודע) ביום ההוא על כל אשר עשה בהסתרה שבתוך הסתרה באלפים ורבבות הסתרות כי בחטאינו ופשעינו נותן כח להס"א והנחש שיהי' יונקים ומקבלים מהקדושה כל שפע העשירות והחן והכבוד והדעת והחכמה שמזה נמשך העשירות והחן והכבוד של המחקרים והפילוסופים שהם בחינת הנחש (כמובא בלק"א סי' ס"ג) וגם חכמתם ודעתם להמציא המצאות חדשות כשמגיע זמנם להתגלות בעולם (כמובא בשיחות הר"ן אות ה' ע"ש) שמחמת זה נתהוה ונסתבב הסתרת האמת ביותר ויותר).

וגם בשאר מקומות בדבריו הק' כי בכ"ז תבין ותדע גם פי' המקראות ומאמרי חז"ל המורים ע"ז (כמו למה תתעינו ה' מדרכיך (ישעי' ס"ג), וכן השא השאת לעם הזה (ירמי' ד'), וכן בדחז"ל (יומא ל"ט) אד מטמא אותו מעט מטמאין אותו הרבה, וכן מה שאמרו (אבות פ"ב) שכר עבירה עבירה, שאין לדחוק עצמו בהם כמו שדחקו בזה המפרשים ז"ל, כי אעפ"י שגם דבריהם כנים ואמיתיים כי בודאי גם אח"כ אין מכריחין את האדם שיחטא ויפשע ביותר כי גם אח"כ הבחירה חפשית בידו לעשות כרצונו אבל המקראות ומאמרי חז"ל אין יוצאין מידי פשוטן שאם האדם חוטא ומטמא א"ע ומבקש תואנות לפרוש מאחרי המקום אז בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו עד שנתעה ונטעה דעתו ולבבו עד שקשה לו אח"כ ביותר להתגבר על יצרו, ומחמת זה אמרו חז"ל עבר עבירה ושנה נעשה לו כהיתר, וכל הדברים דומים לו למישור ח"ו, כמ ושמצינו גם אצל כלל ישראל (כמו שמובא שם גם בדברי מהרנ"ת ז"ל מזה ע"ש) וכאשר פגמו וקלקלו ואמרו למ שה נשלחמה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ מיד אמר השי"ת למשה חייך שאני נותן להם מקום לטעות, וכן נתקיים אח"כ שבאו המרגלים ואמרו מה שאמרו (אעפ"י שגם המרגלים הי' להם בחירה בזה כי לא הכריחו אותם להגיד כן חלילה אעפי"כ ידע השי"ת מקודם מה שיהי' שלא יעמדו בנסיון ולישראל יהי' להם מקום לטעות עי"ז), עד שקשה להם ביותר לעמוד בנסיון ולשמוע בקול מרע"ה אחרי אשר הוא בעצמו בחר באנשים האלה עפ"י הדבור ושלחם לרגל את הארץ והם באו ואמרו כי ארץ אוכלת יושביה היא ושאר דיבוריהם הרעים.

ואעפ"י שחז"ל חולקים בפי' הכתוב ואתה הסבות את לבם וכו', כי במסכת ברכות ל"א ע"ב אמרו שם אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ואתה הסבות וכו' ואמר רב שמוא לבר רב יצחק מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו, דכתיב ואשר הרעותי, ובמ"ר פ' קרח איתא שם שלא אמר זה רק בלשון אם אין אתה עונה אותי אני אטומר אתה הסיבות וכו', ומשמע משם שאליהו לא רצה לאמור שהקב"ה מסיב לב האדם ונותן לאדם מקום לטעות אבל כפי הנראה שגם שם במדרש יש לפרש שלא בא אליהו לאמרו שהקב"ה מסיב לב האד םלגמרי שלא יהי' ביכלתו ובחירתו לשוב עוד, זה לא אמר אליהו ח"ו, אבל מ"מ זה אמת וברור וצדק שאם רוצה האדם לפרוש נותן להם השי"ת מקום לטעות יותר ויותר, כי הלא גם אמונתינו הפשוטה המבוארת בתורת משה מורה ע"ז כי ה' הוא האלקים אשר אין עוד מלבדו ואין שום מציאות וכח גם לשום סט"א וכפירה בעולם מבלעדו (וכנודע ומובן הדבר הזה גם בשאר ספרי אמת (ואו) כמו בימינו אלה עקמיות לב הנבוכים באהבת הדקדוק והמליצה עד שנאמר עליהם ומליציך פשעו בי כמובא בחיי"מ כי בגועל נפשם יגעלו עי"ז לשון ערומינו וחכמינו ז"ל אשר על לשונם הק' אמר רב הונא לשון חכמים ברכה, לשון חכמים עושר, לשון חכמים מרפא, ובאמת כל דרכי לשוניהם שבתלמוד ומדרש קדושים בקדושת תורה שבכתב ממש וחביבים דברי סופרים יותר מד"ת (מדרש שה"ש פ"א) ועיין בשיחות הר"ן אות כ"ט מה שאמר אדמו"ר ז"ל על לשון תרגום ישל הם כח לעורר את האדם, ומה שנמצא גם כמה אנשים כשרים המתרפקים באהבתה של הדקדוק והמליצה גם הם לא טוב עושים בזה עיין בס' לב העברי ובדברי מוהרנ"ת ז"ל בכמה מקומות ועיין בס' המדות סימן צ' אות ט').

וכל מחשבה ורעיון הנכנס בלב האדם [גם מהמחשבות שאינם טובות וכל מיני עקממיות שבלב (ואו) הכל נסבב ונשלח לו ברצון השי"ת בעצמו כביכול, ואעפי"כ יתן כח הבחירה להאדם, [כי ע"כ באמת כח הבחירה הוא הפלא הגדול שבכל הפלאות שעשה השי"ת, כמובא בלק"ה בשם ספרי אמת] שיהי' בכוחו וגבורתו למשול ברוחו ולבלי לתור אחרי לבבו לבלי להתגבר על יצרו ותאותיו הרעים הוא החיב והפושע והזדון והמורד.

ועיין בלק"ה הלכות תפילין ה"ה אות כ"ז על מאחז"ל בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו שזה נמשך ונשתלשל מבחי' בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במה"ד שבכל יום ויום האדם נידון קצת מעיין עליית המחשבה הזאת והעזר והסיוע שהקב"ה עוזרו נגד זה כמ ושאמרנו שם ואלמלי הקב"ה עוזרו וכו', זה נמשך מבחי' ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה,ר במה"ד, ולפענ"ד נראה לצרף לזה גם מה שאחז"ל שהשי"ת מתחרט בכל יום על שברא את היצה"ר, עפ"י המובא בליקו"א סימן יו"ד שמתשובת וחרטת השי"ת על פגימת הלבנה שמשם נמשך היצה"ר כמובא מזה נשתלשל חרטה בר"ח לכל הנבראים שבעולם, ועפ"י המובן בספרי אמת לענין יצ"מ שאעפ"י שעיקר הארה זאת אינה נתגלה בפסח אבל גם בכל יום ויום נעשה מעין זה שמחמת זה צריך להזכיר יצ"מ בכל יום ויום, וכן לענין הנ"ל השתלשלות החרטה בכל אדם אעפ"י שעיקר הדבר הזה נעשה בר"ח אבל גם בכל יום יש מעין זה שהש"י מתחרט כביכול על בריאת והמשכת היצה"ר כמובא במאחז"ל הנ"ל, אשר באמת בודאי אין שייך כלל חרטה אצל השי"ת המגיד מראשית אחרית ומקודם יודע מה שיהי' ובודאי לפניו יתברך נגלה שא"א להיות בלא זה כמובא בשיחות אדמו"ר ז"ל בסוף הלקו"ת סי' מ"ט שמעלה גדולה כשיש יצה"ר וכו' ע"ש וגם עיין היטב בליקוטי תפילות ח"א סי' צ"ב, וכל חרטת השי"ת על היצה"ר האמנם שיש בכ"ז תעלומות עמוקות עד אין חקר אף גם זאת הוא כדי שיגיע מזה חרטה והתעוררת לכל אדם שבעולם כמובן שם בסי' יו"ד הנ"ל לענין ר"ח. ובזאת יתבאר לך ביותר גם דברי מהרנ"ת ז"ל בהלכות תפילין הנ"ל שאעפ"י שלכאורה נראה מדברי חז"ל שרק בעת בריאת העולם הי' המשכת מדה"ר במה"ד אבל באמת גם בכל יום ויםו נעשה מעין זה כי באמת שניהם דייקא הכרחיים לתקון הנשמות כי מתחלת המחשבה ששם תוקף מדה"ד שזה נשתלשל בכל יום התגברות היצה"ר (שבזה כלול כל מיני מניעות ופיתוים והסתות ועקמומיות שבלב ושאר מניי התגברות קליפת עמלק שמתגבר על האדם עד כי כל יצר מחשבות לבו ר'ק ר'ע כ'ל ה'יום) וכמבואר בליקו"א סי' ע"ב שמה"ד הוא כביכול של השי"ת שמזה נשתלשל כל מיני יצרים רעים שבעולם: ומבחי' ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף מדה"ר וכו', שזה בעצמו בחי' חרטת השי"ת על היצה"ר המובא במאחז"ל הנ"ל, מזה נמשך בכל יום העזר והעסיוע מאתו ית' שיהי' ביכולת להתגבר עליו, שזה בחי' מלחמת עמלק שהשי"ת בעצמו כביכול לוחם עמו בכל עת כמובא בספרי אמת.

(ועיין עוד כל השייך לזה בהלכות תפילין הנ"ל מענין גדולים הצדיקים שהם גבורי כח עושי דברו שמתגברים בכל יום נגד התגברות היצר הנמשך מתחילת המשחבה בעצמןו ואך בזה זוכין למה שזוכין לתכלית המעלה והשלימות אשרי להם וגם עיין בשאר מקומות בדבריו הק' מענין החילוקים שיש גם בין כאו"א בהתקבלות העזר והסיוע הנ"ל, כי אינה נשפעת על כל א' ר' כפי האתערותא דלתתא של האדם בעצמו שזה כעל ענין הבחירה של כל אחד גם עיין בהתפלה צ"ב הנ"ל שאעפ"י שהשי"ת בעצמו מחי' את כל הדינים מתכלית שורש העליון של מדה"ד הקוה"נ עד וכו' כל היצרין רעין וכו' שאעפי"כ הוא מרומם ומנושא מזה בתכלית ההתרוממות וההבדל בדרך נפלא ונורא אשר א"א להשיגו ע"ש, ובזה יש למצוא קצת טעם ורמז על שלא התייחסו רז"ל רק העזר אחר השי"ת, ולא ההתגברות). (או"א נ"ח-ס"ז, סעי' א'-ה').

אות ד כי אם אפי' אם עשה האדם מה שעשה ועבר מה שעבר שאז כביכול הוא ית' מוסיף לרחקו (כמובא ברש"י (דברים י"א) בשם חז"ל אם תעזביני יום יומים אעזבך וע"ש בשפתי חכמים שמביא בשם הירושלמי המשל משני בני אדם שנפטרים זמ"ז וכו') בבחי' ויחזק ה' את לב פרעה כי הרע שבמדמה שבלבל כל א' היא בבחי' פרעה כמובא בלק"ה הל' שלוחין ה"ה, אבל באמת גם אז מצמצם א"ע השי"ת מא"ס עד א"ת ומרמז לו רמזים שיתקרב אליו בסבות מסבות שונות אשר מסבב בכל זה מתעלומותיו הנשגבות כי הוא ית' חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח אבל כל רמיזותיו ית' האלה וכל קריאתו אותנו הוא ע"י נביאיו וצדיקיו האמתיתים שנשוב אליו מכל מיני פתוים והסתות ומניעות אשר הגביר ויגביר עלינו בכלליות ובפרטיות, וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל ע"פ ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקים ע"ש.

ועוד לאלוה מילין לבארר קצת בכ"ז כי זה כלל ג' שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד כי אעפ"י שבדורות האלה עת צרה היא ליעקב אשר כמוהו לא הייתה כי רובם ככולם כשלים ונתרחקים ע"י כל הפיתוים וההסתות וכל הסיבות לזה (כמו אשר סיבב לזה (עיין בליקו"א בהתו' אית לן בירא סי' ל"א) את המקומות רבות לטעות בטעותים מטעותים שונים אשר הכין והזמין גם בדברי תורתו הק' ובכל דברי הצדיקים אמתיים כדי שיהיו הפושעים והלא זוכים נכשלים בהם ושיהי' נעשה להם מכ"ז סם מות ממש ח"ו) אשר הגביר עלינו ומטומאת החטאים אשר ניתוסף עליהם יהיו מוכרחים להזדכך אח"כ בעונשים קשים ומרים יותר ויותר ר"ל אבל ע"י כל שערה ושערה של האתעדל"ת שנמצא גם בהם שמחמת זה מגיע עליהם רחמיו יתברך לעזרם ולסייעם לחטוף ולעשות איזה נקודות טובות מכל עוצם ההתגרות וההתגברות שעובר עליהם. אך בזאת יבואו אל הקודש סוף כל סוף להתדבר בו ית' לעד ולנצח שכל העונשים יהיו כדאי וכדאי נגד זה (עיין לקמן בחלק ד' בהגהות אות ג') כי א"א לכל נפש ונפש לזכות ולבא לנצח בשערי השגת אלקותו ית' אך ורק ע"י כל שערה ושערה של סור מרע ועשה טוב אשר מתגבר לזה בכל ההנהגות אשר יתנהג עמה הוא ית' (כמובן כ"ז מדה"ק ובפרט בהתפלה צ"ב הנ"ל) מתחילה ועד תכליתה, (ואלפי אלפים ור"ר ק"ו הא' בעיר ושנים במשפחה המתגברים גם היום להיות כרצונו יתברך כראוי מלבד אשר לעד ולנצח ירויון מדשן ביתו והשגת אלקותו בכפל כפלים יותר ויותר, אף גם נזדככים ונטהרים ונפטרים אחר מותם מהעונשים בעד החטאים שבגלגולים הקודמים ועיין עוד כל השייך לדבריו הנ"ל בלק"א סי' נ"ו ובלק"ה ה' ברכות השחר ה"ה) כי הענין הזה של הצלחת הנפש לעד ולנצח בההתגברות בקיום המצות (או עכ"פ בהשתדלות התשובה) על כל מיני תאוות ומניעות (אשר יגבירם בכלליות וגם בפרטיות בפרטיים שונים כפי מהות כל נפש ונפש וכפי מהות וכמות האתעדל"ת אשר תרבה או תמעט בזה וכפי שאר תעלומותיו ית' לו בכ"ז) ובהעדר כל העונשים שונים אשר יעושה (בעוה"ז או בעוה"ב בגלגול זה או בגלגול אחר וג"ז בפרטים שונים לכל נפש ונפש כנ"ל ויש גז"ד שיכול להתבטל בתפלה וצדקה וכיוצא כמובא לקמן בפנים באות ט' ע"ש) אם לא התגברה זה כביכול לחיוב דעתו ית' שני הפכים בנושא אחד (כן נראה לפענ"ד בהבנת דבריהם הק', ואם שגיתי והוא רחום יכפר) וכל או"א כפי אשר יזכה לעד ולנצח להבין ולהשיג אותו ית' גם בזה ובשאר תעלומותיו הנשגבות (או"א ס"ו ס"ז, סעי' ה' ו').

אות ה ועיין בלק"ה ה' מו"מ ה"ד אות ג' מענין המחקרים שהם מטעים א"ע כאלו הם מגדילים ומגביהים את כבודו ית' באמרם שאין ראוי כלל שישגיח על האדם שבעולם השפל הזה, ע"ש היטב ותבין ומרחוק עמקות דבריו הנפלאים אשר יעשה משאלתם בעצמו, תשובה לדבריהם כי כל יסוד שאלתם הוא שפלות העולם והאדם אשר בה וזה בעצמו התשובה לדבריהם כי מחמת זה בעצמו מעוצם שפלותם ושפלות דעתם (של המחקרים) נדמה להם הסברא הזאת, ומעוצם גדולתו ורוממותו ית' שהוא מרומם ונשגב למעלה מתפיסת דעת האדם יחייב ההיפוך מזה שדייקא במקום גדולתו עד אין סוף נמצא עותנותו עד אין תכלית להתעסק ולהשגיח על העולם השפל הזה ולההיגה בכל פרט ופרט במחשבה דיבור ומעשה (או"א ע"ב סעי' י"א)

אות ו מאמר הכתוב מי אלה כעב תעופינה נלפענ"ד שכוונת הכתוב על המצאת מסילת האויר (לופט בלאן) שנתגלה בעתים האלה כי כפי השכליות אשר עוד יתוספו בענין זה הי' ביכולת כאו"א לפרוח ולשוט בכל מקום חפצו ואעפ"י שהקליפה קדמה לפרי שכעת נתוסף ע"י המצאותיהם ביותר ויותר הסתרת האמת כנודע אבל גם זאת מאת ה' צבאות יצא ברצון הנעלם ואתם חשבתם לרעה ואלקים חשבה לטובה וסוף כל סוף יתהפך הכל אל הקדושה ואז ישיר משה ובני ישראל בכפלי כפלים רבבות פעמים אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים דא ס"ס ונוקבי' דיליה (פע"ח שער הזמירות פ"ו) והן המה קשיותיהם ומבוכותיהם שחוקיהם וליצניהם כבודיהם וגאותיהם והתדמותם בנפשם לחכמים מחוכמים ולרודפים אחר האמת ותגבורת יד החזקה [גם ברוב חיל ואומץ הקנאה והתאוה והכבוד והנצחון והאמונות הכוזביות הבאים לעזרתם (כי הרבה נתפסים לדרכיהם הנבוכים כדי להתיר להם עריות בפרהסיא ויש שבאים לזה ע"י הקנאה והכבוד כי כמו שהסור מרע משתולל (ישעי' ט') שהבריות מחזיקים אותו לשוטה (רש"י שם) כן להיפוך כל מי שנוטה ביותר לדרכיהם הרעים כולם ישבחו ויפארו אותו (אקאפ, אמענטש, אקלוגער, אקענער), ומכ"ש וכ"ש ע"י האמונות הכוזביות אשר אין לך דבר המחזק את מבוכותיהם כמו התגברות האמונות הכוזביות, כי כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים ונוסף לכל זה מדת העקשנות והנצחון שבטבע האדם שעי"ז א"א בשום אופן להעבירו מהסכמת סברותיו) לרדוף ולהשיג ולחלק שלל אבל מי כמוכה באלים ה', להאלים ולהאמיץ את כח התם והבע"ש הק' עד שסוף כל סוף יתגברו להעלות ולהוציא גם את כל הנפשות שנפלו לתוך הזוהמות והטומאות האלה שהם הם עצם קליפת עמלק (ומהם בעצמם גם כל העונשים לכל הנפשות שנפלו לתוכם בבחי' תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך וכו') אשר כביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם עד כי מחה ימחה את זכרם מתחת השמים והי' כאשר יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאום ה' צבאות.

כי סו כל סוף יגמור השי"ת את שלו שיהי' בכ"א מישראל אתעדל"ת לכסוף ולהשתוקק באמת אל האמת (בלי שום ערמה ומרמה של תערבת הקנאה והכבוד אשר באש עצור היא בעצמותם עד שיש מאבדים עצמם לדעת מחמת זה עד שכל אחד מטעה את עצמו שהוא רוצה האמת והאמת היא כדי שיהיה לו כל הכבוד והתאוות כנהוג עכשיו גם תבערת העקשות והנצחון חזק ועצום כלפיד אשר וכלהבה ממש וכנראה בעינים שגם חייהם יפקירו מרוב תבערות הנצחון שבהם כידוע וגם הם אומרים שכל כוונתיהם אל האמת ובכ"ז הרבה הרבה לדבר ולבאר והמשכיל יבין מעצמו) בכל לב ונפש מה שלא הי' עוד אתעדל"ת כזה מעולם ואעפ"י שמעוצם האפיקורסות והחושך ואפילה שהיה בימים ההם כמעט שלא ידעו עוד כלל מהו האמת אבל רחמנא לבא בעי ומיד בהגיע העת והשעה הזאת ימשיך ברחמיו יתברך עזר וסיוע נפלאה ונוראה שלא היתה עוד כזאת מעולם (כי היום בפרטיות כשאחד משתוקק בכלות הנפש אל האמת ממשיך לו עי"ז השי"ת עזר וסיוע עד שזוכה להאמונה האמיתית (וכאשר מובא מזה לעיל ע"ש) ואלפי אלפים ור"ר ק"ו כשי' הדבר הזה בכלליות מכל ישראל ביחד אשר הן אל כביר לא ימאס וגם יצרף ברחמיו כל נקודה ונקודה אתעדל"ת שהי' בכל נפש ונפש בכל הדורות שעברו עליו עד שיתקיים מאמר הכתוב ולא יכנף עוד מוריך מפניך (ישעי' ל') שלא יסתיר א"ע עוד מאתו, וכד חם גביה איתהפך (עי' ליקו"א סי' ב') שיאר אלינו את פניו הרומז אל מדת האמת עד שממילא יבוא עי"ז גם שאר כל מיני ישועות לעד ולנצח נצחים.

על אודות המובא שם בלק"א סי' נ"ט שיש רשעים שאסור לקרבם וכו' ע"ש המובן בזה (כפי ששמעתי בע"פ) שזה על האפיקורסים שאסור אפי' לדבר עמהם כי הם יכולים להוריד את המקרבם ממדרגתו כמוב"פ שם בסי' נ"ט הנ"ל (ועיין לעיל בחלק זה באות א' ע"ש), אז יקוים וידו אוחזת בעקב עשו שלא יספיק זה לגמור מלכותו עד שיקום זה ונוטלה הימנו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים איש אשר ברוב חכמתו העצומה והנשגבה יכניס בלב כ"א מישראל לבל ישית את לבבו לכל המבוכות והשאילות והליצנות אשר התגבר בעולם כמעט עד אין תכלית, אבל יתגבר ויתחזק ויתאמץ בתפלה ובצעקה ושאר העצות הקדושות עד שיתקיים את אשר הבטיחנו ע"י החוזה ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם, עד שיושלם רצונו וחפצו וכונתו ית' בבריאת עולמו בתכלית השלימות שאין שלימות אחריו (כוכבי אור או"א ע"ז סעי' ט"ז י"ז).

אות ז הודיענו האדמו"ר ז"ל שלשבר את לבבו לפני השי"ת צריכין רק לייחד שעה א' ביום אבל כל היום צריך להיות בשמחה כי אעפ"י שברוחניות צריכים להיות להוט אחר עשירות מופלג כאשר נאה ויפה לחלק אלקי ממעל לבנו של הבורא ית' (כ"ש בנים אתם לה' אלוקיכם וכמובא מזה בספרי אמת שנמשת כ"א מישראל הוא חלק אלקי ממעל כידוע) המרומם עד א"ס ואין גבול ואין תכלית, לזכות בזההעולם לתכלית המעלה שאין מעלה אחריו, אבל מאחר שכבר נעשה עם כ"א מה שנעשה עכ"פ אין להחזיר ולאכול שום שיהי' הריח רע נודף ביותר כי עכ"פ צריך לעשות כאשר צוה אדמו"ר ז"ל שצריך לאחוז החוטרא בתרי ראשין שאעפ"י שכוספים ומתגעגעים לזכות לתכלית המעלה, אבל לעומת זה ביותר ויותר בכפלי כפלים שצריכים להתגבר בשמחה ולקיים בשמך יגילון כל היום ולהיות שמח בחלקו בכל נקודה ונקודה ובכל שערה דשערה איך שהוא כי הלא השמחה מזה בעצמה לחולים כמונו היא מצוה שאין למעלה ממנה, וכאשר הודיענו אדמו"ר ז,ל בהמעשה של התם הקדוש מה שזכה ע"י השמחה הזאת (ע"י שהיה שמח בתפלתחו אעפ"י שלא היתה כראוי וכן בכל נקודה טובה כמובן שם) לתכלית תכלית המעהל והשלימות לנבואת פב"פ ולהביט בתמונת ה' כביכול ולהיות מנהיג עלכל המנהיגים כמובן כ"ז בהשיחות שארח המעשה הזאת, וכל זה סיפר לנו אדמו"ר ז"ל למען דעת כי כאו"א איך שעובר עליו שי ויש ביכלתו לזכות לכל זה אם ילך גם הוא בדרך הזה אשר הדרך הנורא החדש והישן הזה הוא הוא האתעדל"ת של עולם התיקון שיקוים ישמח ה' במעשיו והאתעדל"ת מזה הוא ישמח ישראל בעושיו וכל הבכיות והזעקות (עיין בלק"ה הודאה ה"ו אות כ"ד) וכל התשובות והתיקונים שצריך האדם לעשות בזה העולם הכל הוא בעבור שיזכה לזה שירגיש בלבבו באמת עוצם הגילה והשמחה הזאת שעי"ז יהי' העוה"ב של כל הצדיקים והחסידים שכל שישיגו אותו ית' ביותר ישמחו ויתענגו בו ביותר וכל אשר יותר ישמחו בו יותר יתאחדו בו, לדעת ולהשיג אותו, וגם היום כל מיני הצלות וישועות הוא ע"י המשכת הדעת מהקץ והסוף האחרון הזה לידע ולהאמין שכל מאורעותיו הם לטובתו כמובא מזה הרבה בדבריו הק' ולשמוח באהבתו ית' מבקר ועד ערב בכל נקודה ונקודה טוה וע"ז אשר אמרו חז"ל שכל העושה תשובה מאהבה נהפכים עוונותיו לזכיות והעיקר ע"H שמהפכין היגון ואנחה בעצמו לששון ולשמחה כמובא מזה בלק"ה פ"ו ה"ג, ובהל' הודאה ה"ו הנ"ל ע"ש היטב מה שמבאר בענין זה שבאופן אחד גדלה שמחתינו ביותר ויותר אחרי אשר כבר עלינו מה שעבר, ואעפי"כ אעפ"י כ ג םאחננו חטפנו בעוצם חושך ענן וערפל כזדה נקודות יקרות כאלה ע"ש (כוכבי אור שו"ש מהד"ב פ"ט).

השמטות למעשה הנ"ל.

עיין ביאור הלקוטים על התורה ה' מאמר י"א י"ב כ"ד ל"א ל"ב.

שם דף ק"י ט"ו ט"ז י"ח.

שם על התורה ז' סעיף י"א י"ב.