סימן י

אות א

מעשה ז' מזבוב ועכברש דיבר (מוהרנ"ת ז"ל) פ"א מהפלגת השטף מים רבים הנמצאים בזה העולם תאוות רעות, ומדות רעות, שאלות ומבוכות, אמונות כוזביות, וכדמומה, ואמר שבכ"ז יקויים כמובא ברש"י פ' וישב במשל הפחמי וכו' ניצוץ אחד יוצא מיוסף שמכלה ושורף את הכל, והנראה מכותלי מאמרים הנ"ל כמשל האגוז ירדתי וכו'] שבגמר הבישול נמצא בתוכו פרי יקר ויפה למאכל בני אדם, אשר זאת הפרי צמחה וגדלה מיום ליום בלי הפסק, וכעין זה ננמצא צמיחת האמת מדור לדור (כמובא בדברי מורנ"ת בשם האריז"ל) ושע"ז אנחנו מברכים בכל יום צמיחת קרן ישועה, ואעפ"י שכנגד זה גם הקליפות המסובבות אותה צומחים וגודלים מיום ליום להסתירה מעיני בני אדם ב כל עת ועת יותר ויותר, כי לעיני בני אדם וחושיהם לא נראה ונרגש רק הקליפה שבחוץ, והפרי גנוזה וצפונה בתוכה שלא נראה כלל, ועליו נאמר וירא ה' את האור כי טוב, כי טוב לגנוז אבל סוף כל סוף יצא חוטר מגזע ישי אשר ישבר ויעב יר רוח הטומאה מן הארץ, ובהתגלות הפרי יראו עין בעין, כי בכל ימי הגידול נמצא הכרח גם בהקליפות המסתירות אותה, להצילה ולשומרה דייקא על ידי זה (וכענין המובא בדה"ק בענין הכתוב צופה רשע לצדיק וכו') ויש בכ"ז הרבה לבאר, ואם יהי' א' עמדי אבאר במ"א, גם עיין לקמן בהרמזים אשר מצאתי במעשה הזבוב ועכביש אשר סיפר רבינו ז"ל, שהן הן רדיפות כח הרע והנגדי מקליפת עשו ועמלק ימ"ש הנקרא בשם שממית (ממין עכביש כנודע) כמובא בפירש"י בספר משלי בדבר הכתוב שממית בידים תתפש שזה עשו, והוא שנאמר עליו הכתוב בעובדי' בזוי אתה מאד, כי הוא המבוזה מכל השקצים שנמשכים (מקליפת עשו כמובא בל"ה ה' תולעים בשם ס' הכוונות) וכאשר תתפש בהיכל המלך העליון יתברך, ויגיע עם ע' ק'ב'ו' ורגלו על הדף (שכתוב בו שם ה', כמובן מהשיחות שאחר המעשה) תתחיל לירד מטה מטה עד שיהי' נמחה זכרו לגמרי וכמבואר מל' חז"ל ומובא בפירש"י פ' תולדות על אודות הכתוב וידו אוחזת ב'ע'ק'ב' עשו שלא יספיק זה לגמור מלכותו עד שבא זה ונוטלה הימנו וכלשון הכתוב שם בעובדיהו אם תגביה כנשר וכו' (שו"ס ה' סעיף ד').

אות ב מעשה הזבוב ועכביש סיפר רבינו ז"ל כשבא מנסיעתו לנאווריטש הנזכר בס' חיי"מ, ובנסיעתו לקח עמו איש עשיר ונכבד וירא ה' ר' שמואל מטעפליק שהיתה פרנסתו בחנות (מאנאפאקטור) אשר גם זוגתו בעצמה היתה ביכולת להשגיח על החנות, ועם ר' שמואל לקח בתחילה את ר' נפתלי מנעמירוב לנסוע אתו עד ליפיוועץ, ובליפיוועץ הוכרח להחיזר את ר' נפתלי לביתו כי הי' איש חלוש ולא הי' ביכולתו להיות נע ונד בדרך רחוק כזה ומכוון בימי הקור והחורף אשר מחצי טבת והאלה, ולקח בליפיוועץ במקום ר' פנתלי ז"ל את ר' אייזיק יוסף ליפיוועץ, והוא ור' שמואל הנ"ל הן הם השני אנשים הנרמזים בהמעשה הנ"ל, (כי אעפ"י שגם זאת היא מהמעשיות שבשנים קדמוניות, אבל בהשתלשלותה אשר הזכרתי בכרך שני (סעי' כ"ה) ע"ש, ועד זה העולם הגשמי נמצא מעין זה גם בנסיעה הזאת מרבינו ז"ל כי מאן מלכי רבנן), ושניה את לבושיו בתחלת הנסיעה להיות נדמה כסוחר: והזהיר מאד את שני האנשים הנ"ל שלא יודיעו בשום מקום מי הוא, וקודם הנסיעה לקח רבינו ז"ל שלשים רענדליך ונתל לר' שמואל הנ"ל, וקנה בעד זה עגלה עם סוסיטם וגם שכר איש א ' שהי' מיוחד להוליך את הסוסים, ואלו האנשים לא ידעו כלל להיכן הם נוסעים רק בכל פרשת דרכים שאלו את רבינו ז"ל באיזה דרך לנסוע והראה להם והי' לר' שמואל ולר' אייזיק יוסף הנ"ל כמה סיפורים מזאת הנסיעה.

אות ג ואלה שני הסיפורים שמעתי מאבי ז"ל ששמע אותה מפי ר' שמואל הנ"ל היינ ומה שעמדו פ"א עם העגלה אצל אכסנייא ורבינו ז"ל ור' שמואל נכנסו להאכסנייא ומצאו שם את בעל הבית שנשא בחיקו תינוק בערך שתי שנים ומיד בכניסת רבינו ז"ל ראה ר' שמואל שזה התינוק מראה לאביו על רבינו ז"ל ואומר לו בזה"ל האט גוטער יוד, ואביו בהעה"ב הנ" לברוב טרדתו במכירת היי"ש להערלים שנמצאים שם לא הביט ולא הטה כלל את אזנו לדברי התינוק, ור' שמואל נבהל מאד בשמעו זאת מפי התינוק כי בכל האלפים אנשים אשר נתוועדו עמהם בדרכם הרחוק לא נמצא שום איש שידע ויכיר בפני רבינו ז"ל כי רב וגדול הוא בישראל (שנקרא בלשונינו גוטער יוד) מרוב התדמותו כאיש סוחר כנ"ל, ואולם מחמת שגם ר' שמואל עמד בסמול לרבינו ז"ל חשש ר' שמואל פן עליו בעצמו הראה התינוק לאביו (כי הי' בעל צורה כמו אדמו"ר גדול) והוציא ר' שמואל מטבע מכיסו והלך להתינוק ונתן לו ואמר לו אַ יאָ איך בין א' גוטער יוד? והשיב התינוק לא, והראה לו עוד הפעם בידו על רבינו ז"ל בעצמו ואמר לו זה הוא גוטער יוד, ורבינו ז"ל יצא מיד החוץ וישב על העגלה, ובנסיעתם התחיל ר' שמואל לתמוה על דברי התינוק: וענה רבינו ואמר, ווער דען זאל זן באלה הימים א מבין?

אות ד והנה בנסיעתם אשר בכל פרשת דרכים הראה להם רבינו ז"ל להיכן לנסוע כנ"ל נזדמן קצת פעמםי שהיו נוסעים על הדרך שכבר נסעו בו פ"א, וכמה ימים אחר מעשה התינוק הנ"ל נזדמן ג"כ שנסעו עוד הפעם בדרך אכסניא הנ"ל שהי' התינוק, וכאשר ראה זאת האכסניא בקש מהמוליך את העגלה שיעמוד שם ונכנס להאכסניא כדי לראות עוד הפעם את התינוק הנ"ל, ומצא להבעל הבית יושב על הארץ באבילות אחר התינוק הנ"ל, [א"ה ע"י באבניה ברזל דף מ"א סעי' נ"ג וז,ל המעשה מהינוקא בעת שנסע רבינו זצוק"ל עם ר' שמואל יצחק סיפר הר' אברהם זצוק"ל ואמר כי אלו התינוקות קה שיחי' וזה הי' חידוש של רבינו זצוק"ל שחי ל"ח שנים וחצי שגם כן הינוקא הר' נחמן חטופא שהתנבא על משיח וכו'], (א"ה שמעתי שרבינו ז"ל הפליא מאד זה הינוקא המובא בשיחות וסיפורים הנ"ל ואמר שהוא חידוש גדול מכל הינוקת וכו').

אות ה סיפור השני שלנו פ"א בבית המלון שנמצא שם הרבה אורחים מהעיירות הסמוכות אשר הכיור זה את זה, וכל נסיעתם היתה במדינת פאליסע, אשר עיקר המסחרים הוא בכל היוצא מהיערות והחורשים הגדולים הנמצאים שם עצים, קרשים, גלגלים, זפת וכדומה, ובזמן החורף הנ"ל שהלילות ארוכות ישבו סוחרים רבים סביב השלחן הגדול שעמד שם באמצע הבית ודברו זע"ז במסחריהם כדרך הסוחרים, ורבינו ז"ל ישב ביניהם והרכיב את דבריו ג"כ באמצעות דבריהם ובפרטי מספרי הסכומים שבקנייניהם, ושמות האדונים שסחרו עמהם, כמי שכבר נמצא ביניהם זמן רב, ור' שמואל הנ"ל עמד מאחריו ונשתומם ונתפלא מאד בשמעו והביטו זה על זה, וגם הרבה להתפלא על אשר לא שאלו ודרשו מאתו הסוחרים מי הוא ומאיזה מקום הוא הבקי כ"כ בפרטי מסחריהם כנ"ל, ואח"כ בערך שעה או שתיים נתפזרו הסוחרים כ"א למקומו ורצה לישון שם, ולא נשאר אצל השלחן רק רבינו ז"ל ועוד איש א' מהסוחרים שעדיין נתעב בישיבתו אצל השלחן, וזה הסוחר התחיל להביט בפני רבינו ז"ל ואמר לרבינו ז"ל אתם נודעים לי מאד (איר זענט מיר זייער קענטליך) והשיב לו רבינו ז"ל אתם סוברים שאני פלוני זה, והזכיר לו שם הפלוני וכיון לדעת הסוחר שבאמת היתה עליו כונתו וכאשר ראה ההסוחר שעדיין לא נודע לו, ענה ואמר שנית לרבינו ז"ל אני יודע (איך וויס שוין) והשיב לו רבינו ז,ל עוד הפעם אתם סוברים שאני פלוני והזכיר אותו עוד הפעם בשמו וכוון עוד הפעם לשם זה האיש אשר עליו נדמה להסוחר על רבינו ז"ל, שזההוא" ובתוך כך פנה זה הסוחר ג"כ למקומו, והשמחה נפלאה לא עלה כל לעל דעתו של הסוחר לתמוה ולהתפלא עד שיעמוד על זה וירצה דווקא לחקור ולידע מי הוא זה האיש המכוון ג"כ לדעתו, הבקי כ"כ במסחר כאר הסוחרים כנ"ל, וקודם אור היום השכים רבינו ז"ל ונסע לדרכו כנ"ל (שיחות וסיפורים כרך ו' סעיף ג' ד' ה').

אות ו ונחזרו לעניננו מה שנראה לי רמזים ממעשה הזבוב וכ' הנ"ל שבסיפור מעשיותיו ע"ש כי כפי הנזכר בסוף המאמר שבליקו"א סי' כ' (ט' תיקונין וכו') בזה"ל קודם שבא לבחי' א"י אזי אל יתהלל חוגר כמפתח, אבל אח"כ כשנוצח אז נקרא איש מלחמה (וממילא מובן שאין זה רק מי שבא לא"י באמצעות התשעה תיקונים הנזכרים שם ושאין זה רק מי שגילה זאת), כי מכ"ז בא נבא בהנזכר בנסיעת רבינו ז"ל לא"י שמכוון ממש לימי ראש השנה נכנס בעיר חיפה (ועיין שם בסיפור הנסיעה ברוב שמחתו שהיתה בזאת הלילה) כי לפי הנ"ל יש לבאר שזה מה שקבע מאז והלאה לכל אנשיו את יום אסיפתם אליו בראש השנה ומה שכתב שם שבאסיפת כל השרים שנמצא שם היו עושים עניני צחוק יש לבאר שזה מה שמבואר מדברי הזוה"ק והאר"י ז"ל שכל ענין ראש השנה הוא בסוד יצחק (שנקרא על שם צחוק עשה לי וכ') ומה שבהמצחוק מכל האומות תפס לדוגמא את ישמעאל יש לבאר שזה מה שנזכר ישמעאל בקריאת הספר הנזכר שם, והזבוב הנזכר שם יש לבאר שה ענין החלושי כח שבישראל הנרדפים מקליפת עשו עמלק ימ"ש הנמשל לשממית (שהוא ממין עכביש כנודע) כמובן מרש"י בשם המדרש שהוא שנאמר עליו הכתוב (בעובדי' שניבא עליו) בזוי אתה מאד כי הוא מבוזה יותר מכל השקצים (כאשר כבר הזכרתי מעין זה בשיחות וסיפורים שבכרך הראשון ע"ש), שאחר שכבר חטפה את עצמה ברגל אחד על הדף וכ' נשארה מטה מטה עד שלא נשאר ממנה כלום (שזה שמובא ברש"י בשם המדרש על הכתוב וידו אוחזת בעקב עשו וכ' שלא יספיק זה לגמור מלכותו עד שבא זה ונוטלה הימנו והיינו כנ"ל שדייקא כשהגיע העכביש בעכבו ורגלו על הדף עד שנדמה שאפס תקוה להזבוב, כי בלי ספק תשחת ח"ו לגמרי מקליפת העכביש כנ"ל ואז דווקא התחיל העביש לירד מטה מטה עד שנמחה לגמרי, וגם ממילא מובן יותר לפי"ז מה שמובא גם בשם ר' שמשון מאוסטריפלאלי) שהזבוב הוא מרומז בראשי תיבות ז'כרון ב' ספר ו'שים ב'אזני וכ' שנאמר בפרשת עמלק ימח שמו, כי גם מה שמבואר מצירופי דברי האר"י ז"ל ודברי רבינו ז"ל (בס' נ"ד שבליקו"א) שבראש השנה מתגבר כח המדמה שבשינה לבלוע ולהעלים את הזכרון בספר הנ"ל ושכל התיקון להבירור הוא ע"י יוסף שהוא בן פ'ו'ר'ת' ו'פ'ו'ת'ר' חלום הפ'ר'ו'ת (שבראש השנה כנודע) שבהתגברות המדמה (שנזכר בליקו"א סי' נ"ד) הסומך בכל עת לבלוע א תהטוב ולא יוודע כי באו אל קרבנה, והתיקון הוא ע"י יוסף כי אעפ"י שגם הוא נבלע תחלה בבית האסורים, וגם עליו סובב הכתוב רבים קמים עלי (כמובן מהמזמור שרימז בו רבינו ז"ל את המעשה הזאת) רבים קמים עלי (כמובן מהמזמור שרימז בו רבינו ז"ל את המעשה הזאת) רבים וגדולים בתורה וכ' שבטי י"ד בעצמם. והוא בבואו זכה לברר גם חלום פרעה שבליל ראש השנה עד שיצא מבית האסורים ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו כי על ידו לבד יהי' עיקר התיקון ובפרט בראש השנה, מי יעלה בהר ד' וכ' נקי כפים ובר לבב בל"ב שיניים (כמובן מזה בדברי מורנ"ת ז"ל) גם אם נדקדק בסיפור המעשה הזאת בענין המלך שכאשר הבין את האמת ורצה להחזיר למוטב את כל העולם נסכם בדעתו שיסע ויחפש את החכם והנבון שיפתור לו את החלום, ולכאורה יש להתפלא בזה כי מה ענין הפתרון להחזרת העולם למוטב, ואולם כפי הנ"ל תבין מרחוק שהפתרון נוגע לבירור הטוב מהרע העוסק לבלוע את כל העולם, גם בענין השבוים שלקח בשבי' שנמצא ביניהם יפת תואר וכ' יש לרמז ג"כ בדבר המזמור הנ"ל שאמר דוד בברחו מפני אבשלום שהי' בן יפת תואר כמובא בדחז"ל וממילא מובן לפי"ז שידע דוד שנמצא בו נפש יקר מצד הזכרון הנ"ל רק מחמת שנבלע ברע המדמה בתכלית ההיפך (עיי"ש בסי' נ"ד).

(שיחות וסיפורים כרך ו' דף ח' סעי' ז').

אות ז מהמזמור שמרומז שם המעשה הזאת מובן מרחוק על אודות שראה בהקיצו כי ה' יסמכני י"ד [אותיות המילוי והפשוט] האוחזת ברגל ועקב עשו הנמשל לשממית (כמובא בדברי חז"ל על אודות הכתוב שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מ'ל'ך') ואז כאשר יסמכני ויכסיני בסוכת צל ידו הנ"ל מתמעטין והולכין העין אומין שמסטרא דעשו (בבחי' לא אירא מרבבות עם וכו') ויהי' לשחוק ודראון עולם הנזכר בהמעשה הנ"ל, ואם נשתלשל ויוצא משם גם זלע"ז הצחוק והלצנות שמאומה הישראלית (חסר).

ונלפע"ד שאעפ"י שהשי"ת חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ולבל יאבדו ח"ו חלושי הכח שהם בחי' זבוב המובא שם בקליפת ההבלעה אבל בכ"ז כשהביט שם המלך בעין האמת לאמתו הבין בבירור האמת האמתי שלהחזיר גם כל העולם למוטב עד שיהפך הע' אומין הנ,ל שפה ברורה וכו' אין שום אופן בכל דור ודור מסיבת המריבה והמחלוקת שמעמיד המלך זקן וכסיל להפוך ולערב בתהפוכות ותערובות יותר עי"ז, והיא בהיכלי המלך להחריבו ולהביאנו בהגלות שתחת ידו עד כשזכה המלך גבור הכובש [הוא אדמו,ר ז"ל] לכבוש את כל המלחמות הכבידות שהיו עליו [בערב ראש השנה שהוא יום בואו אל הארץ כמובא במ"א] ולחדש בכל ראש השנה בהולדת המלכות הולדת יצחק הנ"ל הצחוק הנ"ל מישמעאל ומכל האומות, גם לפי הנ"ל מבואר הפליאה המובאה בס' קרנים על הכתוב ז'כרון ב'ספר ו'שים ב'אזני וכו' ר"ת זבוב והיא מרמזת על החלושי כח והירודים שבבחי' יהושע כמבואר בהתורה קרא את יהושע [וזה בספר דייקא כמבואר בהמעשה הנ"ל שהזבוב הלכה על הדפים של הספר והעלה של הספר אגין עליה].

אות ח לכאורה יש להתפלא בהמבואר מדה"ק שלהחזרת העולם למוטב נסכמה עצתו לפתרון החלום, כי מה ענין הפתרון להחזרה הזאת [ועינינו הרואות שגם בסיפורי מעשיות סיפר ודיבר כלשון בני אדם] אבל בביאורינו הנ"ל תבין מרחוק שגם שינת המלך והתעוררותו שבפתיחת ספרו בר"ה הנ"ל יהי' גם הפעולות הסובבות ביום הזה כנודע כי המלכות היא בסוף ותכלית כל המדריגות והמעלות ומחלישותה וחסרון כחה דלית לה מגרמה כלום נחשבת כזבוב ממש, וזה שהבין במראה הזבוב [ורדיפה הנ"ל] שעליו בעצמו היא סובבת וגם בסיבת הרדיפה הזאת בעצמה נפלה עליו תרדמה והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו בהביטו וראותו לעוצם ורוב רדיפתו מהמלכיות דסט"א שעיקרם הוא קליפת עשו [הוא אדום] הנ"ל אשר כל כוחם ויניקתה והתגברותה הוא בעלותה דרך השינה והמדמה שבתערובות הטוב והרע, [כמובן בסי' י"ט בליקו"א הנ"ל] והיא קליפת נגה שנקראת עבור זה בשם ראש מסיבי [כמובא בסי' י"ט הנ"ל].

אות ט והנה בכל הנ"ל תבין מרחוק במה שיצא מפיו הק' לכנות ולקרא את הרודף הנ"ל בשם ראש מסיבי, וגם בכל הנ"ל תבין מרחוק למה שזכה בהתעוררותו להבחנת האמת הוא ברבת האמונה שנתחדשה אצלו לבוקר התעוררותו הזאת ולשלימות התיקון הוכרח גם אח"כ לנסוע ולדרוש ולחפש איה מקום כבוד הכללי ונודע ונתגלה לו אח"כ באחד עשר סממני הקטורת שמעשנים לתיקון הבירור והפתרון הנ"ל: גם ענין הצחוק שמדמים א"ע כקוף בפני אדם הוא עיקר קליפת המדמה.

אות י שאם נשימה נא את לבינו לפירוש המדמה הנ"ל שהוא ברבות דמיוני המחשבות המעורבבות בלב איש בעצות רעות ומהופכות מן האמת אשר הזהיר מאד לבקשות התיקון ובירור ה' לבד (להקימה לנצח ולרוממה משפלותה) תבין ותתבונן בצחות דבה"ק על אודות הרודף הנ"ל רבות מחשבות בלייבוש.

אות י"א שגם בכל הנ"ל תבין מרחוק בחלום המלך ופתרונו כיוסף שבר"ה הנ"ל וכל ענין החלום הוא בהתגברות הרע [והרעב] להבליע להטוב [והשבע] שנתערב בו עד שלא יודע עוד ח"ו אבל עצת ה' לעולם תעמוד ותעלה וכו' (וכמובן כ"ז בליקו"א סי' נ"ד) ע"ש).

אות י"ב שגם בכל הנ"ל מבואר יותר במה שכתבתי (בסי' כוכבי אור ח"ג ע"ש) על אודות השם השמיני שקרא להיצר הרע כח המדמה כי הוא שנתגבר זה לעומת זה מיום שעלה אדמו"ר לתבונתו מעצמו דבר מתוך דבר שבמדה השמינית ע"ש.

אות י"ג גם בהמובא (בסי' ח' ליקו"ת) נראה מבואר שביד וכח המלך מהעלה המגין עליו לבלתי לבלעו בשום אופן ח"ו חוזר קליפת עשו [אשר ציד בפיו] להקיא ולהוציא גם עצמות חיותו שהן הן השבוים והגרים הנזכרים בהמעשה והתורה שבסימן ח' ליקו"ת הנ"ל ומחמת שלפעמים חוזר הקליפה לבלוע אותם (כמבואר בדברי מוהרנ"ת שעה"ת הזאת). ממילא מובן שבזה נהפכים ח"ו למהות המבליעים ולאכלם ולרדוף ג"כ לזבוב המלכות ותבין מרחוק גם בדבר אבשלום (שבמזמור הנ,ל) שהוא מהיפת תואר והשבוים של המלך דוד כמובא בדברי חז"ל [אשר נהפך לרדוף את אביו המלך דוד] (קונטרס חכמה ותבונה כת"י).

אות י"ד בשב"ק פר' משפטים "בשלש סעודות" דיבר כמוה"ר אברהם ז"ל ממעשה זבוב ועכביש ואמר כי יש לומר בזה פי' קצת ממה שנסע רבינו הק' לאה"ק בשנת תקנ"ח בחו' אייר מביתו הנסיעה לאר"י ובא לשם בער"ה כנדפס בשיחות הר"ן סעי' ט"ז שעמדה אז ספינתו בעיה"ק חיפה אצל הר הכרמל נגד מערת אליהו זל"ט והשיג תיכף וכ' ויכולים לפרש כולו על ענין זה כמובא מעט בס' כוכבי אור (וגם יתפרש על הנסיעה לנאווריטש וכ')