סימן ט

אות א

מעשה ד' ממלך שגזר שמד

במעשה האונס, שהיא מרומזת במזמור למה רגשו וכו', וגם מלשונו הק' בביאור הכתוב (שבסי' קנ"ה) ויקוד וכו' [כיקוד אש] ארך אפים ראה, תבין מרחוק בביאורו מעשה האונס שבמזמור למה רגשו וכו' הן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו, כי אעפ"י שכל הדברים הנאבדים יהי' ממלאך האף והכעס שממונה על כל המשחיתים והדינים אבל דרך האש והתבערה הוא מעיקר האף והמדות הדין הנ"ל ובתכלית ביטולו שבציןון הר קדשו [שבאר"י] נתבטל מדת הדין שלמעלה ונהפך ליקוד אש, גם ממילא מבואר שביקוד האש דקדושה לציון הר קדשו [הנזכר שם] נתבטל הדין ואש הגהינם מעל האדם (כוכבי אור ביאור השייך לספו"מ, קכ"ה קכ"ו סעי' ג').

אות ב

עיין להלן במעשה זבוב ועכביש, וכן במעשה חכם ותם, ובמעשה הבעל תפלה המובא בס' שיחות וסיפורים מענין גדולת האמונה (א"ה שהוא היפוך השמד המובא במעשה זו) ושישרש בלב כל ישראל אפי' הפחות וכו' משורש אבותינו אברהם יצחק ויעקב וכו' ע"ש באריכות.

והנה העיקר שבכל המעשים המרחקים מהאדם את המבוכות ומביאים בלבבו את האמונה, הוא מה שנרמז בסמיכת הכתוב אחרי לבבכם וכו' כפי דרשת חז"ל אחרי לבבכם זהו מינות, ואחרי עיניכם זהו ניאוף, כי הקדושה והטהרה מזאת התאוה נקרא בשם תיקון הכללי ויש בזה רבבות רבבות מדריגות, ומרחוק תבין לפי"ז ברוממות והתעלות יוסף על כל אחיו כי בירידתו לערוות מצרים, והתנסותו שם בתוקף רתיחת הדמים, ותשב באיתן קשתו נתעלה גם ברוחניות למדריגת פי שנים ברוח אביו בעצמו [כמובא מזה במ,א] כי בית יעקב אש, ובית יוסף להבה ומהולדתו השניה אשר קרא בשם אפרים נשתלשל גם משיח בן יוסף כנודע, וגם משה ודוד נתאחדו אתו בהסתלקותם ברעווא דרעווין ובאחדותם יחדיו עומדים עם בנו אפרים ברגל הרביעי מהכסא, שהוא תיבה הרביעית והמצורפת לשלשה שמות הנ"ל, י' א' י' א'חד, גם מבואר מצירופי דברי מורנ"ת המיוסדים גם בדברי האריז"ל בפע"ח שהשני שמות יעקב יוסף עולים י"ג פעמים הוי"ה, כי יעקב עולה שבעה פעמים הוי"ה, המכוונים לשבעה לילות חנוכה ובליל שמיני כאשר יאיר מספר שם הוי"ה בשם יוסף [אעפ"י שבצירוף שמו נמשכים המספרים עד י"ג כנ"ל] מוכרח לעמוד ואי אפשר להדליק יותר, כי הוא הלהבה בפני החמה שלעתיד, ובשם יוסף מוסיף והולך להאיר מעצמו מיום ליום, ונוסח האריז"ל בברכת הנרות ל'הדליק נ'ר ח'נוכה, שבזה סובב ג"כ על הנח"ל הנובע ומוסיף לשפוך מימי הדעת והחכמה מיום ליום כנ"ל, [הנמשכים ויוצאים ממקור החכמה שלמעלה] וברוב רוממותו נעלם ונסתר הוא גם מדעת אחיו הקדושים והצדיקים בהסתרה והעלמה כנ"ל, עד שבתכלית ההיפך אמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו,] אין מקרא יוצא מידי פשוטו] ובאמת הוא השליט והראש לכל נשמות ישראל אשר ברוחניות והעלם נפלא יוצאים ונמשכים מאתו כל הדורות, (כמובן מדברי רבינו ז"ל על אודות הכתוב קורא הדורות מראש) ובהמשכתם מאתו אין ביכולת הרע לבלוע אותם בשום אופן בעולם כלל וכל אשר יעמדו זה כל השבעה מדריגות הרעות לבלוע לנפשות ישראל עד שלא יודע כי באו אל קרבנה, ולא יזכר שם ישראל עוד, כן בתכלית ההיפך יותר יקראו אותם עד שיוסיפו להקיא גם עצמות היותם (כמובא מזה במ"א בדברי מורנ"ת על אודות תשלומי כפל וארבעה וחמשה, חמשה תחת השור) וכאשר הוא בעצמו נתעלה ויצא (בראש השנה) מחושך לאור, כן בכוחו כיעז וגבורתו כי קשתה מים רבים לא יוכלו לכבות את תבערת לב נפשות ישראל הנמשכים מאתו עד עת קץ, ודי לחכימה ברמיזה, ובדבר הי"ג פעמים מספר הוי"ה שכתבתי לעיל מדברי מורנ"ת בשם האריז,ל נדבר לקמן בפירוש הדבר אשר הוצאתי בביאורי את המאמר ראיתי מנורת זהב שבליקו"א סי' ח'. (שו"ס ט"ז-י"ח, סעי' י"א).

אות ג

ואולם אם נשים את לבבינו להכלל זה לעומת זה הזכר בהקדמת ביאורי הקודם נבין ונתבונן שאעפ"י שכפרת עונות הוא ע"י הרברבי דקדושה והעיקר ע" יהרב העליון הנ"ל בעליותו לעצם נקודת עדין בית ה' כנ"ל אבל בהקדם הקליפה לפרי עומד כנגד זה רבא עמלק [עם כל רברביא המקבלים מאתו כנ"ל] לרחק ולהרחיק מזה הרב דקדושה וכל הנלווים אליו, עד שממילא מתגבר בכאו"א יצר מחשבות הלב רק' רע' כל' היום' בחטאים ועונות שמהם נתחדשים בחסרונותיהם מיום ליום, ואם הי' ביכלתינו להתגרות אתו ולהחרימו ולמחותו, כבר היו נחר ים ונתבטלים עי"ז מנפשות ישראל כל החטאים שלא יחטו כלל [כלשון הכתוב לך והחרמת את החטאים וכו' וחוטאים לא כתיב] ומדור לדור נמצא בזה מלחמה גדולה כי הוא שרצה להתגבר על ישראל בשעתו ויומו שבמדת הי"ג זלע"ז הנ"ל ובהחודש שבשנת דין ועיבור יגיע ג"כ למספר הי"ג ואעפי"כ זוכים בכ"ז נפשות ישראל בכח הרב דקדושה לכנוס לצנור ומי עשיית עשו בעצמם להכניע ולהפך אותה לימים טובים כמו בתיקוני חנוכה הנ"ל, וגם אגב אורחא תראה נפלאות בסמיכות הכתוב [לסוף פרשת האלופים הנ"ל] אלה תולדות [וכמובא כעין זה ברש"י ע"ש] יען אשר ביוסף לבד והתחלקותו לשנים נתגבר יעקב איבונ שיעלו ויעמדו תולדותיו ובניו במספר הי"ג להכניע ולבטל מספר הי"ג שבבני עשו הנ"ל, ושגם לפי זה נתיישב פליאת מאמר האריז"ל שהביא מהרנ"ת במ,א [והזכרתי מזה לעיל בהשיחות והסיפורים אות י"א] שבתיקוני חנוכה הנ"ל נמשכים י"ג פעמים במספר הויט"ה שנמצאים במספר השני שמות, יעקב יוסף, וכפי הנודע בשם העצם שהוא באחדות המוחלט יש להתפלא בזה, כי למה באמת יתכפל זה השם בכפלי כפלים על י"ג, הלא גם על כפל אחד הוכרחו חז"ל לפרש בו שזה יאמר קודם שיחטא האדם וכו', והזוה"ק פי' בו בענין אחר, קדמאה שלים וכו', ועתה איך שייך להוסיף עוד ולשלשו ולרבעו וכו' עד י"ג, אבל מה נמלצו לחיך אלה אמרותיו, כפי העולה בתיקוני חנוכה הנ"ל, [שמבאר רבינו ז"ל בזה המאמר] שאעפ"י שיוצא מהעדן רק כלו אחדות [ונהר אחד] אבל בהכרח הבריאה יפרד ויהי' לארבע אותיות ה', אשר יצטרפו ויעמדו עי"ז בי"ב שמות הנמצאים בהגן, ועל כל שם ושם בצירוף אחר, [שהם י"ב צרופים הנ"ל] ובהתחשבות זה השם גם באחדות נהר העדן, יצטרף לאלה הי"ב גם מספר הי"ג וכל זאת העליה זוכים ג"כ ע"י יוזף כנ"ל וניצוץ אחד יוצא מיוסף אשר יכלה ויבטל גם המובחר שדבאלופי עשו שהוא אלוף עמלק הנ"ל, כי זה המעיין הנ"ל היוצא מבית ה' הוא הנחל והנהר היוצא מהעדן כמבואר בפנים מדה"ק, וכבר הבאתי לעיל [בהשיחות וסיפורים שבאות י"א הנ"ל] נוסח האריז"ל ל'הדליק נ'ר ח'נוכה לרמז ע"ז הנ'ח'ל' אשר י'ו'ס'ף והולך בנובעו לשפוך מימי הדעת מיום ליום ביום ולילה האחרונה שמדליקין ומאירין במספר שם אחד שנמצא ביוסף [עיין שם בד' מוהרנ"ת] וגם בפרשת הנשיאים הנ"ל כשמגיעים לנשיאי שבטי יוסף מוכרחים לעמוד ע"ש. (שו"ס ביאור הליקוטים מ"ב-מ"ד סעי' י"ג).