Fires of Israel - Part 10

'בית יוצר של יהדות' ובכן, אני רואה שיש אנשים, שרואים איך שאני מדבר תמיד מרבי ישראל, אני מספר מהפעולות שלו, מהתפלות שלו, ומהעבודה שלו. אז שואלים אותי; האם למדתם משהו - גמרא? - אימתי הייתם לומדים? - האם רבי ישראל היה למדן?... נו, רבינו הקדוש אמר; ביי מיר איז א פאבריק פון אידישקייט! ['אצלי בית-יוצר של יהדות'!] עדיין לא נשמע דבר כזה! אנו רואים כבר מההתחלה, מרבי נתן. רבי נתן היה גאון עולם. והוא היה חתן של גאון עולם. וזכה להתקרב לכמה צדיקים - אמיתיים! הרב מברדיטשוב היה משתעשע עמו, הוא קרא אותו "מיין נת'לע"! [- נת'לה שלי!]. וכן אצל כמה צדיקים. אצל הרב מברדיטשוב זה כתוב, וכן היה אצל כמה צדיקים - כמדומה אצל רבי מרדכי מ'נשכיז, וכן היה אצל כמה צדיקים. ואחר כך כשרבינו הקדוש קבע דירתו בברסלב, וברסלב זה לא רחוק מנמירוב, והקב"ה סיבב סיבות שיָשַב בנמירוב חסיד ברסלב - רבי ליפא, הוא נתקרב עוד מלפני רבי נתן. הכלל, ורבי נתן שמע את ה'שלום עליכם' שלו! התפילה שלו! לא כתוב ששמע איך שמדבר דברי תורה... הוא שמע את ה'שלום עליכם, והתפילה שלו נשא חן בעיניו! הכלל, הוא נסע מנמירוב לרבינו, ורבינו הקדוש סיפר לו שלש מעשיות. נו, ורבי נתן כשהתקרב לרבינו, אז תיכף - - רק רבינו!! והוא זכה שהוא היה - - כל התלמידים התבטלו לפני רבינו, אבל הוא היה ענין אחר לגמרי! נו, וכל העסק שלו היה - בחיי רבינו ואחרי כן - היה עיקר העסק שלו לדבר עם אנשים בעבודת השם! שצריכים תמיד רק לעבוד את השי"ת באמת! והוא קירב הרבה נפשות לרבינו. וכשהוא קירב נפשות להשם יתברך אז פתאום נמלטו מן היישוב - מיישוב העולם! והם היה צדיקים כאלה, תמימים כאלה, שלא רואים כזה בעולם! * כי אכן כן הוא, כי רבינו הקדוש אמר; 'ביי מיר איז א פאבריק פון אידישקייט'! ['אצלי בית-יוצר של יהדות'!]. והעיקר שצריכים לדעת הוא - שצריכים לחפש את רבינו, כל דיבור, כל תורה - צריכים לחפש. שלא יחשוב שהוא כבר חסיד ברסלב, אני לומד ליקוטי מוהר"ן - שיכול להגיד; אני יודע ליקוטי מוהר"ן בעל פה... זה לא תלוי בפלפולים, זה לא תלוי בכבוד עולם הזה - זה ענין אחר 'לגמרי'! רבי ישראל - הוא מצא איזה ילד עני - לא יכולים לדבר עמו בדברי תורה... ובו היה נותן כל המוח שלו, כל הכח, כל העבודה שלו, הכל. נו, רואים מזה שכאן הוא ענין אחר לגמרי מכל העולם, רבינו הקדוש הוא ענין אחר לגמרי מכל העולם - ההיפוך מכל העולם. או ה'עולם' - או 'רבינו'!... אני הכרתי למדנים בטבריה, בטבריה היו למדנים גדולים, גדולי תורה, גדולי הדור. נו, אם ראה את הליקוטי תפלות אז הוא עשה טובה והסתכל בו. אבל שיקח אותו ללימוד, ללמוד ממנו איך להיות יהודי?! הוא עצמו בוודאי לא, אלא אפילו אם רואה איש אחר שאומר הרבה תפלות ותהלים, אז מחזיק אותו לבטלן, לעם הארץ - כזה עם הארץ!... התהלים שלו - כמו שהרב אלפאנדרי אמר; התהלים שלו הוא יותר גדול מהלימוד שלכם.... * כן, רואים מזה שאנחנו יכולים לצחק מכל העולם! גם אני בעצמי הייתי בתוך זה - - רוצים להיות בתוך העולם ולהיות ברסלב'ר! - זה לא הולך ככה! או או, זה שני הפכים - ה'עולם' עם 'ברסלב' זה שני הפכים, זהו עולם הזה וזהו עולם הבא!... יש שאומרים שיכולים להיות חסיד ברסלב, ולהיות - - 'מחיזו דהאי עלמא', עם תאות עולם הזה, עם הבלי עולם הזה. כן! גם אנחנו לדאבונינו - אבל רבינו הקודש מושך אותנו מזה! בודאי, הוא לא מניח אותנו לישון, הוא לא מניח אותנו בהרפש, הוא רוחץ אותנו מזה! *

הבעל תפילה אוי אוי אוי. רבינו הקדוש סיפר לנו המעשה מהבעל תפילה; פעם היה מעשה, פעם היה בעל תפילה - - וכן כל המעשה. ושם יש דיבורים יקרים כאלה, כזה מין חכמה. 'המדינה של עשירות' - כל העולם הוא המדינה של עשירות!... לא רק 'איזה' מדינה! 'זהו' המדינה של עשירות! אצל העולם כל עיקר החשיבות - עיקר הכבוד - הוא כסף! ככל שיש לו יותר כסף - נותנים לו כבוד יותר. נו, והבעל תפילה - האנשים שקירב אותם להשי"ת - אצלם היה תענית או סיגוף - הסיגוף הכי גדול - היה להם מזה תענוג יותר גדול מכל התענוגים שבעולם! ואנשי הבעל תפילה היו יושבים 'חוץ ליישוב'. כי היישוב הוא ההיפוך מרבינו! כשרוצים להתקרב לרבינו, אם רוצים לטעום 'מהמאכלים הקדושים' שלו - התורות הקדושות שלו, זהו היפוך מיישוב העולם! בהמעשה כתוב כי פתאום נמלטו אנשים מהמדינה, ולא ידעו איפוא הם... כן, נמלטו!... כשמקורבים לרבינו אז יוצאים מיישוב העולם - הוא נמלט! * נו, צריכים לקיים הסעיף הראשון מהשולחן ערוך; אל יבוש מפני המלעיגים! שלא יתבטל, שלא יבוש מפני המלעיגים! - - 'עזות דקדושה' - שנעמוד מול כל העולם! כן, שיהיה לנו אמונה ברבינו ככל היותר, ולשמוע ולעשות כמו שהוא מלמד אותנו, ולא להתפעל מאף אחד! - יש מניעות?! זה לטובה! ככל שקשה יותר, וככל שסובלים יותר - יותר טוב! רבינו הקדוש אומר; להתקרב אלי הוא דבר קשה! כי בכל פעם שלוקחים את הליקוטי מוהר"ן, ורוצים להתקרב לרבינו הקדוש - נתקוממים מניעות גדולות מכל הצדדים. ולא מניחים להתקרב, בין מהיצר הרע, בין מהתאוות, בין מהעולם. סביב סביב 'מלחמות'! נו, אבל רבינו הקדוש הוא גיבור, ומלמד אותנו איך להיות גיבורים, איך לעמוד בקשרי המלחמה. * [המשך המעשה מרב ובן יחיד] אוי אוי אוי אוי. וכן כל מעשה, וכל תורה, וכל דיבור מרבינו הקדוש. המעשה מהרב ובן-יחיד, איך שהבן-יחיד הפציר באביו שרוצה לנסוע לאותו צדיק. נו, הוא היה בן-יחיד לאביו, ולא רצה להניחו שייסע לבדו, אז האבא ביטל אותו; לא מתאים לך, אתה למדן יותר ממנו, יותר יחסן ממנו, לא מתאים לך שתיסע לאותו צדיק! ולא נסע. הכלל, הוא ראה שהוא עובד את השי"ת, ולומד ומתפלל תמיד, ולא מרגיש טעם. אז נתנו לו האברכים עצה; לך תיסע לאותו צדיק. הלך עוד הפעם לאביו, והפציר בו. הכלל, האבא ראה שהוא מפציר בו מאוד, אז אמר לו; נו, ניסע ביחד, אלא שאם נראה שאינו מתנהג מן השמים אז נחזור! נו - נסעו, ובאמצע הדרך באו לגשר קטן, ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו; נו, ראית שאין זה מן השמים שניסע לאותו צדיק?! וחזרו, וחזר הבן להעסק שלו - תורה ותפילה תמיד. אבל הרגיש שיש לו החסרון, שאינו מרגיש טעם בהתורה ובתפילה! וחזר וביקש מאביו שרוצה לנסוע, והפציר בו מאוד. ונסע אביו עמו. ואמר הבן לאביו כי רק אם יהיה דבר מורגש מאוד אז נחזור, זה יהיה סימן שאינו מן השמים! - - * יכולים להיות חכם - - עם כל תאוות עולם הזה, עם כל העולם - ולהיות ברסלב'ר!... אני הכרתי בטבריה בני תורה גדולים, אני נתגדלתי ביניהם, וזכיתי לראות את ההבדל בינם לבין רבי ישראל. הם היו; אנשי מעלה, חכמים, נבונים, ואנשי מעשה, ויראי השם, ומדקדקים במצוות - והכבוד וה'חיזו דהאי עלמא' היה נמצא לפניהם על כל העולם! והאם היה חסר להם משהו?! אדרבה - לא חסר לו כלום! אבל רבינו הקדוש סיפר מעשה מהרב ובן-יחיד, שהבן-יחיד היה חסר לו! הוא תמיד עָסַק בתורה ותפילה, והיה חסר לו איזה חסרון, הוא לא הרגיש טעם בהתורה ובהתפילה! אז היה שני אברכים - ונתנו לו עצה שייסע לאותו הצדיק! משמע מזה, שכל החסרון מה שלא הרגיש טעם בתורה ובתפילה, היה מפני שהיה צריך ללכת לאותו הצדיק!... יכולים ללמוד את המעשה - אבל צריכים לשום לב, מה שרבינו הקדוש ריחם עלינו וסיפר לנו את המעשה - בשבילנו! כדי שנלמוד רמזים מהמעשה, שיכולים להיות בן-יחיד אצל הרב, ויהיה לו חדר בעליה, ויעסוק תמיד בתורה ותפילה, והבן-יחיד הרגיש חסרון - הוא לא מרגיש טעם בתורה ותפילה! וחיפש עצה איך למלאות את החסרון, ושאל לשני אברכים, והם נתנו לו עצה שייסע לאותו הצדיק! רואים מזה - הוא חיפש, אז סיבב הקב"ה ששני אברכים אמרו לו שייסע לאותו הצדיק. אבל אם עוסקים בתורה ותפילה, ולא מרגישים את החסרון, אדרבה - מרגישים שנעשים גדול וגדול וגדול - - הבן-יחיד תמיד חיפש, והקב"ה סיבב בכל פעם - בפעם ראשון נפל הסוס על הגשר, ובפעם השניה נשברו ידות העגלה, ובפעם הבא אמר הבן-יחיד כי אי אפשר - רק אם יהיה איזה דבר מיוחד. ונסעו, והיו אצל אכסניה באיזה כפר, ושם מצאו איזה 'סוחר'. נו, מה שייך לסוחר לדבר מצדיקים?! הסוחר צריך לדבר ממסחר! נו, הם דיברו אתו, והגיעו לדבר מצדיקים - לא סיפרו לו שהם נוסעים לאותו הצדיק, הם סתם דברו מצדיקים. והתחיל לדבר מאותו הצדיק - הם לא אמרו לו שהם נוסעים אליו, [ואמר להם הסוחר שהוא היה שם, והוא עשה] עבירה! הוא קל! אמר לבנו; נו, הרָאית מה שזה הסוחר מספר לפי תומו?!... נו, הכלל, חזרו לביתם, ונפטר אותו הבן! כי אם אין מתגברים על כל מיני המניעות, אז הוא מת בחייו - הוא מת! יכולים להיות גדול, ולהיות לו שם בעולם, אבל הוא מת! * וכן כל מעשה, וכל שיחה, אם לא מסתכלים עם אמת - מתוך געגועים, כמו הבן-יחיד - הוא התגעגע למלאות את החסרון - הוא לא מרגיש טעם בתורה ובתפילה! נו, אם מחפשים אז מוצאים. יכולים לחפש ולחפש ולחפש, אבל כשמגיע לזה - - באמת, אם מתבוננים בזה יכול להיות כי הסוחר אינו מסיח לפי תומו!... *

האמת מנצח תמיד ואני - נפש קטן כמוני, ילד בן שבע-עשרה, בחור פשוט, הכי פשוט מכל הישיבה... אני הייתי בן-יחיד - יחיד במינו... והבן-יחיד הזה, הילד, נעשה מזה ככה, כזה קידוש השם, למעלה מדרך הטבע. והראש שלהם - ראש המתנגדים, הוא לקח אותי כמו חבר טוב, והלך לטייל עמי מחוץ לעיר, והכניס בי כזה רעל של התנגדות, עד שהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר! אני ילמוד את הספרים - אבל ברסלב'ר אני לא אהיה... נו, נפש קטן כמוני, איך זה שנעשה עמי כזה שינוי - לעזוב את העולם, לבטל לומדים כאלו?! נראה מזה כי האמת מנצח תמיד! האמת הוא דבר חזק כזה, האמת מנצח תמיד! אחרי כן, כשהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר, אבל הלב שלי כאב, היה לי 'אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי'. הוא הכניס בי רעל, ואני רציתי - אבל היה לי מלחמות. אפילו שהחלטתי שאני לא אהיה ברסלב'ר, אבל זה לא היה ברצון. אז סיפרתי לרבי ישראל שהוא דיבר עמי ככה. והשי"ת ריחם עלי, ורבי ישראל דיבר עמי, הוא דיבר עמי כאלו דיבורים - שנעשו מכל אלו הרעלים 'כלום'! הייתי שוב כמו מקודם, הוא לקח ממני כל הרעלים. * וכל זה הוא לימודים בשבילנו, כי אפילו היום שאין כל-כך מתנגדים כמו שהיה פעם, נו, אבל עדיין נשאר, עדיין יש... העולם, הלומדים, הגדולים - אפילו אם מסתכלים בהספר - אבל ה'חיזו דהאי עלמא' מכסה! ואני - אף-על-פי שהקב"ה ריחם עלי שאתקרב לרבינו הקדוש, אבל מה שאנו צריכים להיות, ומה שאנו צריכים לראות - זה עדיין אינו! צריכים להמשיך להתפלל עוד ועוד ועוד... נו, יכולים לעשות שלום - אני ברסלב'ר, אבל עדיין אין אני צריך להשליך את כל העולם, צריכים כסף... זהו המעשה של ה'מדינה של עשירות' - - 'הוא מדבר נגד כל העולם'! 'מה אתה מדבר פה'?!... * רבי נתן נולד בבית של תורה וגדולה. החותן שלו היה למדן, תלמיד חכם, וירא שמים, רק ליטאי [- מתנגד]. ורבי נתן גם-כן היה ליטאי, הוא היה 'גדול', הוא היה חתנו של גאון וצדיק. נו, ורבי נתן כשראה את רבינו הוא עזב את כל העולם ונשאר אצל רבינו! * נו, והמעשיות, וכן התורות - כל תורה צריך להיות תמיד חדש! מה זה חדש? למצוא אור חדש, לימודים חדשים! עיקר הלימוד שיביא אותנו אל מה שרבינו הקדוש רוצה להביא אותנו - אל התכלית האמת. אצל העולם מסתכלים על איש כזה כמו על משוגע - - עולם הבא? יש זמן לעולם הבא! עכשיו?! הולכים לבית הכנסת, מניחים ציצית ותפילין - - אבל עולם הבא?!... אבל אני הכרתי יהודי שאצלו היה העיקר, כל החיים שלו, תמיד, כל דיבור - הכל היה רק בשביל התכלית... וכל העולם צוחקים מזה. אבל רבינו הקדוש הזהיר לעשות בכל יום שיעור קבוע - דרך לכל אדם מישראל, מקטן ועד גדול - 'התבודדות'! שילך לאיזה מקום שאין שם בני אדם, ושמה ישפוך שיחו לפני השם יתברך, ולבקש על כל מה שצריכים. דבר ראשון צריך לבקש על עיקר התכלית, ואחר כך כסף - - כן. ורבינו הקדוש צוחק מכל העולם - ש'לחם ומלפפון' הוא מאכל טוב!... ויש עוד שיחה, רבינו הקדוש אומר; מה כל הפחד? שאם לא יהיה לו פרנסה, אם לא יהיה לו לחם לאכול אז ימות?! נו, מה כל הענין? הלא ממילא מתים! אם - ככה היו חיים לעולם וככה מתים - - אבל אם ממילא צריכים למות, נו אז מה?!... [חסר קצת] - - 'שחורות כעורב' - להשחיר את הפנים - 'שחורות'! לומדים; 'שחורות כעורב' - וממשיכים הלאה... אבל את ה'שחורות כעורב' צריך להרגיש היטב! צריכים לראות שהפנים ישחרו כמו שצריך - - למאס תאוות עולם הזה! *

הסבל הנורא בימי נעוריו - - כזה עניות שהיה לי, אין בעולם! שלא יהיה אף חתיכת לחם?! זה ראיתי בעיניים! ראיתי את הצער של הילדים שהיה להם מחמת הרעב - עד היום אני מתבייש לדבר מזה. אני גר במדבר?! אני גר בין אנשים! יהודים, רחמנים! אבל עמי התנהג הקב"ה שננעלו כל השערים, הייתי כמו בים, כמו במדבר, שאין שם שום - - אני בטבע ביישן גדול, אבל כשאני רואה כזה רעב - רציתי לעשות איזה פעולה, שיהיה לי חתיכת לחם. היה במאה שערים יהודי אחד תלמיד חכם, למדן, ליטאי, והוא תמיד קיבץ נדבות, והיה נותן לכל עני - אם היו מגיעים אליו היה נותן משהו. הכלל, היה באיזה יום ששי, אחר חצות היום, ולא היה בבית כלום! כלום! לא דגים, ולא חלות - כלום! הכלל, הייתי מודאג, חלילה וחס לישאר כך בשבת. הכלל, נתגברתי וירדתי ל'שטיבלאך', הייתי דר במאה שערים, נכנסתי אל ה'שטיבלאך' של מאה שערים. הוא היה מתפלל מנחה גדולה, והוא היה נמצא תמיד בשטיבלאך של מאה שערים. והוא ישב עם עוד איזה יהודי, מהגדולים בירושלים, והיו תמיד מדברים בדברי תורה. הכלל, הוא ישב עמו ודיבר עמו. הכלל, ניגשתי אליו וסיפרתי לו - - והקב"ה ריחם עלי, והוא הרגיש כי זה סיפור נכון - - בירושלים היה יכול להיות עני שיש לו כל טוב, וכשרוצה שיתנו לו כסף אז הוא אומר שאין לו על שבת... אדרבה, אם מגיע אחד ואומר ביום ששי אחר צהרים שאין לו כלום, אז הוא קבצן מקצועי כזה... - אבל הקב"ה ריחם עלי, והוא הרגיש משהו בהדיבור שלי - בהפנים שלי - כי זה דבר נכון. נו, הוא הלך אתי, סמוך אל הבית שלי היה מכולת, והוא דיבר בקול רעש גדול... ואמר אל הסוחר, הבעל-הבית של החנות; 'תן לו רוטל [- לערך שלש ק"ג] קמח'! ואחר כך הוא הלך אתי לחנות של הדגים - הבית שלי היה על-גבי החנות שלו. הכלל, הוא ניגש אל הבעל-הבית וצועק אליו; 'תן לו דג'! ואני שמעתי, ונעשה לי חושך בעיניים, נתביישתי - יום ששי אחר הצהרים - והוא אומר 'תן לו דג', 'תן לו קמח'... ועכשיו כל זה לטובה! בשעת מעשה לא רציתי את זה, 'לא הן ולא שכרן'!... מצב כזה... * היה אחד שהיה לו חנות במאה שערים. הכלל, הוא היה סוחר, מקורב, מהמקורבים של פולניה. והוא היה מקבץ נדבות בשחרית בבתי כנסיות, אבל לי לעולם לא נתן. ואפילו כשאמרתי לו פעם, עשה עצמו כלא ידע, ולא נעשה מזה שום דבר. הכלל, היה באמצע השבוע, באיזה לילה שהילדים בכו לחתיכת לחם. הכלל, ירדתי להשטיבלאך, והוא עמד שם מחוץ להשטיבלאך, ניגשתי אליו, ואמרתי לו; 'עשה מצוה - תן לי כמה פרוטות'! 'אני צריך משהו בשביל לחם'! - - - נו, אם אין לו הזכיה, חלילה וחס - - אבל אצלי היה ככה, 'ננעלו כל השערים'! כך רצה הקב"ה, שארגיש טעם כזה. יכול להיות שעי"ז נפטרתי ממיתה או שאר גזירות קשות - היה לטובה. אבל בשעת מעשה היה אצלי 'קצתי בחיי'... * [ממשיך הסיפור מערב שבת הנ"ל] הכלל, אצלי היה כל רגע כמו שנה, רציתי ככל היותר מהר - - על הדרך הוא נכנס לסוחר בדים ומדבר עמו, חשבתי שהנה הוא יוצא תיכף, אבל הוא לא מיהר לצאת, ואני עומד ומחכה, והוא עמד שם זמן מה ודיבר עמו. אחר כך הוא נכנס עמי, נכנס אל החנות, ואומר להאשה שלו - כשהוא היה צריך לצאת אז היא עמדה בחנות. והוא אמר לה; 'תן לישראל בער פרוטה (גרוש, הוא צריך דחוף'!... הוא לא יכול לגשת אל הארגז איפוא שמונחים הפרוטות ולקחת פרוטה? הוא אומר בקול רם; תן לישראל בער!... כך סיבב עמי הקב"ה, וזה היה לטובה גדולה בזה ובבא! ואני ראיתי אחרים שהיו בקיאים בירושלים, אצל הגבירים, הנגידים. והם הולכים לקבץ כסף, והם חיים בהרחבה, כן. מחתנים בניהם ויש כסף. ואצלי היה - הכל סגור! אני הייתי אחד שלא הצלחתי בזה... אוי אוי אוי. וזה כבר היה בזמנינו, בזמן האחרון, בשנים אחרונות... * [מספר על איזה תקופה שעבד בשביל פרנסה] - - היה לי מאפיה בטבריה, חשבתי שנכנסתי בגלות מצרים! ישראל נגאלו משם, אבל אני נכנסתי בלי דרך לצאת... עמדתי אצל התנור, אצל עריכת הלחם - - לא יכולתי לצאת מזה!... כל העיר - באו אנשים מירושלים, ידעו ממני, ידעו שהוא ברסלב'ר. נו, מאפיה... כל העיר דואגים מאין לוקחים כסף - 'ישראל בער נעשה אופה', 'מאפיית אודסר', יש לו את כל הכסף... הם כולם קבצנים, ומונחים תמיד במחשבות 'מאין לוקחים כסף', וישראל בער - כל הכסף הולך לישראל בער, ואנחנו כולנו בני ישיבה, קבצנים... ואני עמדתי אצל התנור, אצל הלחם - - ותבע מעצמו; לאן הגעתי?! היה לי כזה רבי ישראל, עסקתי בעבודת השם, והיו תמיד צוחקים ממני, ופתאום נכנסתי בכזה 'גלות מצרים', בכזה גלות, 'מאפיה', לא היה לי לא יום ולא לילה, נתרחקתי מתורה ותפלה. איך אני יכול לצאת מזה?! [חסר הסיום] - - *

מסירת נפש למען הדפסה היה יהודי אחד שהיה מוכר משקאות. היה מוכר יין, יין-שרף, כל מיני משקאות. קראו לו 'רבי יום טוב זלוטניק'. הוא היה מפורסם, ליטאי. אלא שהוא נתקרב עם לב בוער כזה - שלא איכפת לו החנות והמשפחה והילדים. רק רבינו, רק רבינו! והוא היה מדפיס - אז לא היה קרן הדפסה, לא היה בשביל מי להדפיס, אבל הוא בער להדפיס ולהדפיס ולהדפיס. הכלל, הוא התחיל להדפיס ה'משיבת נפש', 'השתפכות הנפש'. והלא אי אפשר לאיש אחד להוציא כל נכסיו כדי להדפיס, אבל אני ידעתי שיש לו לב בוער כזה לרבינו. והיה לו חנות, והיה לו חדר קטן ששם היה נכנס ללמוד ספרי רבינו, ואני הייתי רגיל ליכנס באותו החדר. ואני היה לי משפחה גדולה, ובביתי אין שום חתיכת לחם, הילדים מסתובבים ככה. ואני הלכתי לר' יו"ט זלוטניק, נו, אם אני יגיד לו, משמע שאני בא לר' יו"ט כדי שיתן כסף - שצריכים לחם. אז לא דיברתי כלום מזה... והוא היה חכם, והבין שכל המטרה שלי בזה הוא רק כדי שנזכה לקרב את כל העולם לרבינו, שידפיסו את ספרי רבינו. ואני רציתי לחזק את היהודי הזה, כדי שיהיה חזק בזה. הכלל, היה באיזה יום ששי אחר צהרים, וחגרתי עצמי בעזות, עם גבורה. אני ביישן בטבע, לבקש בעצמו נדבות... הכלל, נכנסתי לאיזה חנות, והוא נעשה מבוהל, הוא ראה פנים כזה, עם התלהבות כזה, עם גבורה כזה, הוא הכיר. הכלל, נתנו לי. בקיצור, הלכתי מחנות לחנות, ראיתי שהקב"ה מצליח דרכי ונותנים לי. ובאותם הימים - קיבצתי שבעים וחמש פרוטות! נו, אני הלכתי, לא בשביל לחם - לא בשבילי! הלכתי כדי שיהיה איזה התחזקות לאותו אברך. כן, הלכתי עם שבעים וחמש פרוטות, ונתתי לו! כלום, שום פרוטה! יום ששי בערב, נתתי לו תיכף כדי שיהיה להדפסה... (השואל; זה היה הרבה כסף? אה! היום אי אפשר לשער את זה - אין שום השגה מה שאז היה כסף! גם אני התפלאתי, אבל הלכתי עם כזה התלהבות, כמו ה'בערגער'... * נו, יכולים לחשוב שאני מספר דברים בטלים, מעשיות שהיו פעם; לחם, כסף. לא! זה הכל דרכים יקרים, אין כזה בעולם, זה רק בכוחו של רבינו הקדוש שיכול לעשות כך - שיהיה איזה עני ויקבץ שבעים וחמש פרוטות, והולך תיכף למסור לו בשביל שיהיה לו התחזקות להדפיס... וזה לא בדרך הטבע, זה למעלה מדרך הטבע, למעלה מן המקום, דבר כזה. וזה רק בכוחו של רבינו הקדוש שיכול לעשות דבר כזה, שיכול לעשות ר' ישראל כזה, שיכול לעשות כזה עני - הוא נעשה משוגע והולך מחנות לחנות, ונבהלים ממנו, ונותנים לו נדבות יפות - - והצלחתי, עשיתי שבעים וחמש פרוטות בזמן קצר כזה!... * * *

העיקר למשוך עצמו אל התכלית - - וכן הוא אם לא משימים לב, לא משימים לב לדבריו של רבינו הקדוש, לא משימים לב על מה שבאנו לזה העולם, על מה שאנו חיים בעולם. וצריכים למשוך עצמו מאוד - כמו שרבינו הקדוש מלמד אותנו; שהעיקר הוא רק בשביל התכלית - רק תורה ותפילה... ואצל העולם זה שגעון לגמרי - הוא לא מחפש כלום?! הוא מחפש רק עולם הבא, רק ללמוד, רק להתפלל, ואת העולם הוא עוזב לגמרי!... זה אמנם ראיתי רק אצל ר' ישראל! דרך העולם הוא - אפילו מי שמבין שכסף אינו העיקר, אבל עם-כל-זה; צריכים כסף... כן. וכן כבוד, והכל, ועושים שלום עם כל התאוות. רק רבינו הקדוש! [שמלמד אותנו את התכלית האמתי]! * [עוד בענין ליקוטי תפלות] כשיש כבר ליקוטי תפלות כזה - - בטבריה, כל האברכים, המתנגדים, הם לא רצו אפילו לנגוע - - ליקוטי תפילות?! עד היום! עד היום הזה! ליקוטי תפילות?! מה זה - האם לא תקנו לנו תפילות?! בבוקר, מנחה, מעריב?! מה פתאום ליקוטי תפילות?! מי עוד יכול להגיד כזה ליקוטי תפילות?!... תראו איזה משוגע, הוא אומר תמיד תפילות!... או - התבודדות! הוא הולך לבדו בחדר, או בשדה, והולך לעשות שמה התבודדות! והולך לבקש על פרנסה!... והולך לבקש מהקב"ה! הוא עושה התבודדות! - אצל העולם זה לגמרי שיגעון!... * [המשך ענין הבעל תפלה] רבינו הקדוש מסתובב בעולם, וכן אצלינו - כל זמן שאנחנו לא מוּדעים מהכח של רבינו הקדוש - שהעולם הזה אינו כלום, שהעיקר הוא רק התכלית, שהעיקר הוא רק תורה ותפילה - יכולים לבלות ככה כל השנים, להשלים, ולהיות ברסלב'ר... אבל צריכים להיות כזה ברסלב'ר - כמו שרבינו הקדוש מספר מהמעשה של 'הבעל תפלה' - שהוא דיבר עם העניים, הוא דיבר מהתכלית. וכשאחד נתרצה להתדבק בו - אז 'תיכף' - ככה כתוב - 'תיכף' לקח אותו אל מקומו שהיה לו מחוץ ליישוב! - משמע; כי ה'יישוב העולם' עם 'רבינו' - לא מתאים!... כל זמן שאין אנו יודעים האמת הנקי, ורוצים להיות חכמים, ורוצים שיהיה לנו איזה פנים בהעולם, רוצים להרויח כסף, שיהיה לו איזה ישות בעולם - כל זמן שאין רצים אל רבינו הקדוש, ולא מוסרים את עצמינו לרבינו הקדוש, כמו ש'הוא' מלמד אותנו! - - הוא מלמד אותנו את ההיפוך מזה העולם! כמו שרבינו הקדוש מדבר מזה (במעשה של הבעל תפילה; כי פתאום נעלמו אנשים מהמדינה, ולא ידעו איפוא הם, אצל אחד נעלם בנו, ואצל אחד נעלם חתנו... והמדינה של עשירות תמהו - שימצא איזה אדם שידבר ככה?! שידבר נגד אמונתם, שכסף זה כלום, רק תורה ותפילה! אז אמרו שבודאי זהו הבעל תפילה!... וכן האנשים של המלך, העשרה אנשים של המלך שנאבדו בעת הרוח סערה, והתחילו לחפש עצמם ולמצוא זה את זה - פה מצאו את הגבור, פה מצאו את זה, פה את היועץ, וכך כל הזמן נעשה הקיבוץ יותר גדול, מצאו זה את זה. ראו שהקב"ה מרחם עליהם, שמוצאים שוב זה את זה. הם היו - זה פה, זה שם, ולא ידעו אחד מהשני, ועכשיו מוצאים! עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד, מוצאים! אז אמרו; שזהו בזכות הבעל תפילה הכשר! כולם, כולם אמרו - הבעל תפילה!! - והוא הציל את המדינה של עשירות! לא הגבור ולא אף אחד, רק הבעל תפילה! * [כלליות סיפורי מעשיות] וכן, מה שאנו רואים בהמעשה הראשונה, שרבינו הקדוש אמר; בדרך סיפרתי מעשה, שכל מי ששמעה היה לו הרהור תשובה! זה הקדמה, זהו המעשה הראשונה, ההתחלה של כל המעשיות, ההקדמה! פה משמיע לנו רבינו הקדוש - למי שיש לו אוזניים, שכל מעשה - לא רק אותו המעשה - בכל מעשה יש בניינים שלמים, יש כמה ענינים, יוצא מזה ונכנס לזה, כל זה - מי ששומע אותו יש לו הרהור תשובה! זה מה שמשמיע לנו רבינו הקדוש, שלא רק לקרוא אותו - רק להכניס את המוח! שיסתכלו היטב מה שנעשה פה! מה שנִדְבַר פה! וכן בכל תורה ובכל תפילה! * * * מאיפוא נעשה רבי ישראל [קרדונר] כזה?! מהתורות והתפילות!! וזה עד היום! לא זו הדרך להגיד; "פעם היה רבי ישראל", "פעם היה העולם עובדי השם", "היום זה ככה"! - - לא!! היה פעם - וגם עכשיו יש! היה רבי ישראל - וגם עכשיו יש! היה רבי, היה בעל תפילה - - בהסיפורי מעשיות כתוב; "פעם היה בעל תפילה", אבל הבעל תפילה היה - והוא גם עכשיו ישנו! והוא עוסק עמנו! והוא מלמד אותנו! ודואג בשבילנו! אצל העולם זה ממש 'משחק פורים' (פורים שפיל - הליקוטי מוהר"ן, והליקוטי תפילות - אם רואים אחד אומר הרבה תפילות, ובוכה לפני השם יתברך; - נו, נו, הוא איש גס, הוא בור... הוא אומר כל-כך ליקוטי תפילות... נו, אכן ראיתי כמה נפשות יקרות, אבל איך שרבי ישראל אומר ליקוטי תפילות - ואת השבת שראיתי אצלו, והסוכות, והשבועות, והניגונים, והשמחה - - זה היה יחיד בעולם! זה היה 'מעשי ידי להתפאר'! מעשי הקב"ה! מעשי השם! אצבע אלוקים!!! * * *

ניצחתי ואנצח רואים איך שהאמת מנצח! איך שהעולם כל-כך רחוק מרבינו, מהתבודדות, ליקוטי תפלות - - אז היינו צריכים להתבטל מפני העולם! אם כל הגדולים, כל גדולי הדור הם כל-כך רחוקים מזה, שוחקים מזה - היינו צריכים להתבטל! ככל שעובר זמן היו צריכים להתבטל! אבל בסוף רואים שהפילוסופים, אנשי העולם הכי גדולים, אנשי מדע - - הם היו צריכים לבטל את רבינו לגמרי! כי הוא היה נגד לימוד חכמות ולשונות, אפילו מגדולי ישראל כשהם מדברים מחקירות! - היו צריכים להחליט שאין לו חלק בחכמות, ולא לדבר ממנו כלל! אבל בסוף הם מתבטלים - אחר דיבורים כאלו, אחר התנגדות כזה מה שרבינו הקדוש מתנגד על זה - הם מתבטלים! * (מדבר מאיש מפורסם מאנשי הממשלה, שרבי ישראל בער ז"ל עסק עמו לקרבו ליהדות על דרך רביז"ל הוא סיפר לי פעם, שהוא נכנס פעם בין פרופסורים גדולים, והם ישבו ביחד ודיברו, והם דיברו מרבינו הקדוש, והוא נכנס ושומע איך שהם אומרים; 'הרבי אומר ככה'. שאל אותם; מי הוא 'הרבי'? ענה אחד, פרופסור גדול, פילוסוף גדול, אמר לו; אל תתערב פה בינינו, אתה עם-הארץ, אתה לא יודע כלום! אם אתה לא יודע שסתם 'רבי' זהו הרבי ר' נחמן - אתה עם-הארץ!... וזה הוא אצלם! ואפילו בתוכינו, בין החרדים, הישיבות - מי מדבר מהליטאים - יש אנשים גדולים, גדולי הדור, שחיברו ספרי מוסר. נו, היום הם תמהים; מה זה?! מה פתאום רעש כזה?!... מה זה?! ליקוטי תפלות?! התבודדות?! אבל רבינו הקדוש אמר; 'גמרתי ואגמור'! - אז כולם מתבטלים! מתבטלים! הם רואים כזה אצבע אלקים! - איך לוקחים כסף בשביל להדפיס?! איך לוקחים בשביל למכור את הספרים?!... * - ואני זכיתי לראות בעיניים את הכוח של אמת! איך שרבי ישראל היה מנצח את כל העולם! היה לו מוח קדוש כזה, שבלב ובמוח היה אצלו כל זה לשחוק גמור, כל העולם לא היה אצלו לשום ערך וחשיבות! הוא לא הכריז את זה - הוא לא אמר; שאני כך כך! אבל אצלו בלב הוא ידע היטב מה שנעשה בעולם! והוא ראה - הוא הרגיש שזה ינצח את העולם! אף-על-פי שעכשיו נמצאים בגלות, ונהיים ללעג ולקלס, אבל זה מין כח כזה שזה ינצח את כל העולם! מרבי ישראל קיבלתי את זה - לא שהוא אמר לי, אלא מה שהשם יתברך עזר לי שהבנתי, בהכרה, מאה אחוז, בלי שום ספקות! כל מה שיותר מאמינים ברבינו הקדוש, ושומעים לו, ולא מסתכלים על העולם - - * * *

קדושת הברית (השואל; האם רבי ישראל היה מדבר משמירת הברית, מעניני קדושה? מה אתה מדבר?! הוא דיבר - בקדושה ובטהרה, וברמז. ולפי שהיה ברמז - נקבע יותר עמוק בלב! זה היה מה שהיה - לא בגלוי, רק בבחינת 'סתום וגליא', עם כזה קדושה וטהרה! יכולים לקבל חלישות הדעת, שיודעים שרחוקים מזה. אבל הדיבורים שלו היו - מצד אחד הוא הודיע לי את החסרונות, את ההתרחקות, - ובו היה כלול מין התחזקות כזה! זה יותר חזק מאילו מדברים בגלוי. כשמדברים ברמז זה יותר חזק מאילו מדַברים באיתגליא, יש לו כח גדול! כמו שרבינו אמר בסיפורי מעשיות שכל מה שהוא יותר בהעלם יש לו כוח יותר גדול! הוא אמר שלפעמים הוא אומר איזה רמזים על המעשיות מהפסוקים, שזה רק כדי שנדע שהמעשיות אינם סתם כפשוטם. כמו כן זה, להבדיל, חלילה - זה לא דוגמא, אבל כן הוא - רבינו הקדוש אמר; אם זה בהעלם אז יש לו כוח עוד יותר גדול! אני זוכר שזה האיר בי, הבנתי מה שהוא מדבר. היה בהעלם - אבל זה צעק בקולי קולות... הלא זהו עיקר ענינו של רבינו! אתה שואל על דבר כזה שכל ענין רבינו הוא על זה?! כל עיקר ענין רבינו הוא על זה - שנזכה! אצל העולם, אפילו אצל היראים - אם הריבונו-של-עולם ברא את העולם כך, אז צריך להתנהג ככה... רבינו הקדוש אומר בהמעשה של הבעל תפילה, מה'כת' שעשו את ה'בת-מלכה' למלך, הם נשקעו כל-כך בהתאוה, עד שנעשה להם כהיתר, שהעולם הוא ככה! רק רבינו הקדוש - אצלו נודעים איך צריכים להיות יהודי, איך צריכים להתנהג בקדושה ובטהרה, ואיך שצריכים להתפלל מהקב"ה על זה! ואיך שצריכים מסירות נפש על זה! שנזכה לידע, שיהיה לנו את ה'דעת', ה'שכל' - - זה חכמה עצומה, דעת עצומה, לזכות בזה העולם לחיות כמו שצריכים! למשל - אני הייתי שכן אצל רבי ישראל, וראיתי את החיים שלו, ראיתי - לא היה שייך להגיד - היה לו שני חדרים, חדר לאכול בו, והוא היה ישן שמה. ועוד חדר בשבילה, והוא לא היה לו שום שייכות עם החדר שלה... זה לא היה חיים כמו שהעולם חיים - אכן בכשרות, אבל ככה - לא משימים לב. הוא חי חיים של קדושה וטהרה, עם האכילה, עם השתי', עם התפילה, ועם הכל! וזה הוא העיקר - הענין של שמירת הברית, זהו יותר מהכל! * ברוך השם - אני זכיתי להיות תמיד ביחד עם רבי ישראל, מתוך אהבה גדולה. אהבתי לשמוע כל דיבור, כל רגע שהייתי עמו, היה לי ריוח, זה היה השפעה, איזה השפעה קדושה להיות שמה עמו בלבד. ראיתי אצל מה היה תמיד מונח המוח שלו, לא רואים בעולם דבר כזה! לא בחינם - ברוך השם - לא הסתכלתי על שום אחד! על הכי גדולים! סבלתי הכל, אחזתי עצמי בזה! איך?! ראיתי כזה - האמת, כזה מין אמת! ואצל העולם, אפילו בעולם של היראים, חסידים, זה שיגעון - - רק עולם הבא?! רק את התכלית?!... ומה איפוא עם הכסף?! ומה איפוא עם העולם?!.... צריכים כל השבעים שנה לנסוע, לחפש, שימצא - רבינו הקדוש אומר את זה - שנמצא איש כזה. והקב"ה עזר לי, זכיתי, מתוך האמת, מתוך מסירות נפש, מתוך כזו השפלה, מתוך לעג וקלס כזה, מה שאי אפשר לשער במוח כלל! * * *

ה'קלויז' ראיתי בימי מוהרנ"ת (חלק א' מאות ק"ז ולהלן, איך שרבי נתן ראה שכל שנה ושנה שחלפה אחר הסתלקותו של רבינו, נתרבו הציבור יותר. מקודם היה להם מקום להתפלל, בעיר נבנה שמה איזה בית הכנסת חדשה, וכשהגיעו על ראש השנה ביקשו שיתפללו בזה הביהכ"נ, והתפללו שמה כמה שנים. ובכל שנה נעשו יותר נפשות, ולא יכלו ליכנס להביהכ"נ, והוצרכו לשכור. על כל פנים, נעשה בכל פעם יותר, ככל שנתגברו הרדיפות - כן נתרבה, כמו שכתוב; 'ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד', ככל מה שרדפו יותר... נפש אחד שנתקרב - זה יותר מכל העולם, מאלפים, מאלפים. איש אחד שנתקרב לרבינו היה יותר - היה חידוש בעולם, היה כזה... ורבינו הקדוש לקח את הנפשות שלו, נפשות כאלו, נפשות כאלו שעמדו נגד כל העולם! הבעל תפילה, הם היו כמה אנשים, 'הם' היו העולם!... שמעתי מכמה מאנ"ש - רבי נפתלי (כהן, רבי שלמה (וקסלר, רבי נתן בייטלמאכר - - בשנת תקצ"ה הלא היה המחלוקת הגדולה, שקמו חלילה וחס להשמיד להרוג ולאבד. היה בשנת תקצ"ה, ונמשך ככה עד תקצ"ח, זאת אומרת שלוש שנים. בשנת תקצ"ב ראה רבי נתן איך שבכל שנה נתרבה הציבור יותר, ואין מקום להתפלל, אז שכרו בכל פעם איזה מקום גדול. והיה איזה עשיר, והעניק להם מקום גדול, והעמיד להם שולחנות עם מים. על-כל-פנים, רבי נתן ראה שנעשים 'נע ונד' - בראש השנה, אזי נתן לו הקב"ה רצון בלב, רצון חזק שיבנה בית כנסת! נו, לרבי נתן לא היה כסף, והיה רחוק מאוד להשיג כל-כך כסף, לקנות מקום ולבנות בית כנסת - איך לוקחים את זה?! היה כמה עשירים, אבל העשירים; קודם כל - צריך להם זכייה לזה, והשנית - זה עולה הרבה כסף, נו אם העשיר נותן נדבה הגונה זה טוב, אבל שיתן חלק מהרכוש שלו?! על-כל-פנים, רבי נתן התחזק בזה, וזכה וקנה מקום, והתחיל לבנות, וריבונו של עולם סיבב כאלה נסים - למעלה מן הטבע! כשקנה את המקום והתחיל לבנות, והעמיד את העמודים, אז נעשה רעש - - זה היה בתקצ"ד, התחיל בצ"ב צ"ג צ"ד, ובצ"ה התחיל כזה מין מחלוקת, בצ"ה כבר עמד הבית-הכנסת. ובאותן השנים שנבנה הביהכ"נ היה אצל המתנגדים כאלה... היה כזה נסים. כי המתנגדים רצו לרגום את רבי נתן! מה - הוא רוצה לעשות דבר כזה?! ראש השנה על איזה ציון?! לבוא על ציון?! ההתנגדות שעל ברסלב! - - - * - - - איי איי איי. אני רואה את הימי מוהרנ"ת - משמע כבר יש את ה'ימי מוהרנ"ת', כבר יש את ה'ליקוטי תפילות', אבל אם לא מסתכלים - זה כלום, חושבים שזה איזה סיפורים, מה זה מוכרח לי?! סיפור?! כשמעיינים בימי מוהרנ"ת, יכולים לעבור על זה כמו סיפור; היה בית כנסת, היה צר, זה סיפור! - לא!! זה מה שנעשה בעניני רבינו, זה ענין אחר לגמרי! הקב"ה ריחם עלינו ונתן לרבינו כזה תלמיד 'רבי נתן', כל התלמידים - אבל כזה רבי נתן, זה עולה על כולם, עולה על כולם! * * *

בך רבינו נגילה... רבינו הקדוש מדבר כל-כך משמחה, עדיין לא מצאנו כזה. בהשיחות, בספר המדות, בליקוטי מוהר"ן - לדבר כל-כך משמחה! משמע - שזה אכן סובב והולך עליו! כל השמחה והתודה וההודאה - שהקב"ה ריחם עלינו ונתן לנו רבי כזה! ואנחנו צריכים לחפש, צריכים לחפש, יש, רק צריכים לחפש, יש! 'לשמחה מה זו עושה'?! טוב, אני מאמין בהשם, אני מאמין בהתורה, זהו! כל העולם גם-כן מאמינים, מאמינים בהשם! - - לא!! רבינו הקדוש מדבר כל-כך משמחה, משמע שיש הרבה מה לשמוח עם רבינו הקדוש! בך רבינו נגילה!... אבל צריכים לראות ברצינות, להסתכל בעין אחרת, בעין האמת, שיחפשו כמו שצריכים, שיחפשו, ושלא יתייאשו! וכן הכל, כל איזה דיבור של רבינו הקדוש, בהתורות, בהשיחות, בהמעשיות, הכל. זה לא בשביל אף אחד - רק בשבילנו! בשבילנו בכל דור ודור, לכל יהודי, בכל דור ודור! כשהוא אומר; 'אין שום יאוש בעולם כלל' - כמה מילים, פעם, פעמיים, שלש, נגמר! [- למה צריך לחזור על זה כל כך הרבה] 'אין שום יאוש בעולם כלל'! אבל את ה'אין שום יאוש בעולם כלל' יצא מפי רבינו עם כזה 'געוואלד' [- אהה!], עם כזה 'געוואלד', עד כלות הנפש - "געווא-א-לד"! הוא האריך הרבה עם המילה "געוואלד", כזה. אחר כך כמעט יצא חיותו ממנו - אז הוא אמר; 'זייט אייך נישט מייאש' [- אל תתייאשו!], 'זייט אייך נישט מייאש', 'קיין יאוש איז גארנישט פארהאנען'! [אין שום יאוש בעולם כלל!]. נו, כבר שמענו לא פעם אחד, ואני יודע כבר מזה! - לא, לא! זה צריך להיות תמיד חדש! וצריכים לדעת כי כל זה הוא סובב והולך - עליו! 'בלתו' - יש יאוש, 'ועמו' - אין יאוש! הוא צעק 'געוואלד', שידעו - כשיש רבי כזה אז כבר 'אין שום יאוש בעולם כלל'! כל העולם יודעים 'אין שום יאוש בעולם', לוקחים כמה מילים וזהו, פטור, שמענו וזהו! מה יש כבר עוד?! - לא! זה רמוז בה'געוואלד', בה'אין שום יאוש', שהכוונה בזה על רבינו, אם הוא ישנו - אז 'אין שום יאוש', ואם הוא אינו - אז יש יאוש! העולם נראה לדאבונינו כמו שנראה, אין להם מי שיושיע אותם, אין להם מי שימשכם מהרפש החוּצה! וגם אנו כמו כן - - אם מוסרים עצמינו לרבינו, ושיהיה לנו אמונה ברבינו - אז אנחנו ניצולים תיכף! תיכף! זהו העיקר; עם זה - יכולים להיות יהודים, עם זה - אז 'אשרינו'!!! וכן כל מילה מרבינו הקדוש, ועל השמחה, רואים את זה בהמכתבים, בהליקוטי תפלות, בהליקוטי מוהר"ן, שהעיקר - שיודעים מרבינו הקדוש! צריכים לראות שידעו ממנו, צריכים לחפש אותו! רבינו הקדוש בעצמו אומר בתורה ח', וגם בשאר התורות, איך שצריכים לחפש את הצדיק, את הצדיק הדור, את הצדיק האמת, איך שצריכים לחפש אותו. נו, רואים את זה עוד-הפעם ועוד-הפעם. וזהו - - * * *

נהניתי מאוד מעבודתך... אני זוכר, אני נתקרבתי בתקופה שהיה רעב כזה, הייתי אז עם רבי ישראל [קארדונער זצ"ל], כשרבי ישראל הלך למירון הלכתי עמו. נו, הייתי שם במירון, והיו איזה ימים שלא היה לנו מה לאכול, איזה פרוסת לחם. חשבתי שנלך לצפת, בין אנשים, יהודים, שיהיה לנו מה לאכול, פרוסת לחם, שיהיה לנו משהו, עכ"פ בצמצום, משהו, אבל כאן אין שום דבר! אמרתי לרבי ישראל שצריכים לילך לצפת, אי אפשר לסבול! רציתי שניסע לצפת, רציתי פרוסת לחם. אז הוא אמר לי; עד שלשה ימים אם לא יגיע כלום אז נלך, שלשה ימים! עברו שני ימים. ביום השלישי כבר חיכיתי שנלך יחד לצפת, אז הגיע שלש קילו קמח מרבי נתן טירהוביצר (מאנ"ש בצפת... * אי אפשר לספר אפילו מילה אחת, אתם לא יודעים מה יש בזה! צריך לשום לב ואוזניים, היטב היטב לכל מילה, כדי שיוכל לזכות להיות מה שצריכים! - וכן אל הסיפורי מעשיות, וכן אל הליקוטי מוהר"ן, זהו העיקר - זה מאיר בנו את אור התורה! בלי זה הכל סתום! כל הדיבורים שלנו הם רק בשביל זה, כדי שנלמוד מהם איך שאנחנו צריכים את רבינו. וזה הכל כאן! הכל, הכל, מההתחלה עד הסוף! מה שזכיתי לראות במו עיני, מה שראיתי אצל רבי ישראל, מזה נודעתי משהו שהעולם לא יודעים! מה שראיתי בעיניי - שהוא ענין אחר לגמרי! מתוך מסירות נפש, מתוך כאלה מיני השפלות וכאלה מיני בזיונות שאין כמותם בעולם! וככה זכיתי להיוודע משהו מרבינו, משהו. אני קיבלתי מכל אנשי שלומינו, מרבי שלמה (וקסלר זצ"ל - - לא ישבתי בירושלים וראיתים שם, אלא נסעתי! ערכתי נסיעות עם מסירות נפש! והקב"ה ריחם עלי, שכל פעם שנסעתי קיבלתי חדשות יקרות כאלה - - אבל היסוד היה רבי ישראל, בלי רבי ישראל לא הייתי זוכה לכל זה, הכל היה על ידי רבי ישראל! הייתי אצל רבי שלמה, וכן אצל כולם, נסעתי כדי לקבל מהם. והקב"ה ריחם עלי, וסיבב כאלה סיבות שזכיתי לקבל הרבה. אבל אם לא הייתי יודע מרבי ישראל לא היה כלום, לא היה לי שום שייכות. הוא היה ה'יסוד', הלב שלי, הלב שלי! * ומזה נעשה כאלה ענינים שהם 'נצחיות', אין לנו שום השגה. עכשיו אני רואה שהאמת יש לו כח כזה - ראיתי כזה עבודה, כזה אמת, והיה לי מסירות נפש, היה לי מלחמות עם כל העולם! ואיך אני החזקתי מעמד - כל מיני צרות שבעולם היו, חוץ מההתנגדות היו עוד צרות, היה רעב - היה מוקף סביב סביב! וככה, זה היה מוסתר - - נו, בשעת מעשה לא מרגישים, אבל עכשיו אני רואה שכבר מההתחלה שנתקרבתי לרבינו, איך שנסתבבו סיבות פלאות שאהיה ענין אחר לגמרי! שיהיו לי כאלה דיבורים שיאירו את העולם! וזה "המכתב" - זה עולה על הכל! עולה על הכל! זה הכניס בי כזה שמחה וכזה דעת, אין הדיבורים להגיד מה שזה הכניס בי! נו, לך תצעק 'אני שלמה'... אם יש אפילו אחד שמקבל אותו, זה עכ"פ ענין! - - זה לא פשוט כל-כך, איך יתכן דבר כזה?! רואים - בעל נפש גדול, ראש ישיבה, בעל מקובל - - אבל כאן הלא יש כלי ריק... זה מפלאות רבינו, זה מפלאות רבינו! וזה מה שרבינו הקדוש אוהב, רק פשוט! שבורח מ'חיזו דהאי עלמא', מ'כבוד המדומה', לא להחזיק מעצמו - - אני לא יכול לחזיק מעצמי... אם יש למדן - אז אם הוא עניו זה ענין גדול! אבל מישהו כלום?!... * [קברו של רבי ישראל קארדונר זצ"ל] רבי ישראל מנו"כ בטבריה, בבית העלמין, יש מצבה קטנה, המצבה היחידה שכתוב עליה "רבי ישראל ברסלב'ר", חקוק על המצבה... אין עוד מצבה כזה שכתוב עוד שֵם חוץ מהשם הפרטי שניתן לו - רק כמו שקראו לו בחיים כך כתוב על המצבה. - - "רבי ישראל ברסלב'ר בן רבי יהודה הלוי", האבא שלו היה רבי יהודה, הוא היה לוי, "ט' חשון תרע"ט" - כך כתוב על המצבה. כבר נעשו שם שינויים, והשי"ת עזר שמצאו אותה, כתוב על המצבה "רבי ישראל ברסלב'ר", רואים את זה בעיניים... בחייו קראו לו "רבי ישראל ברסלב'ר", ועל המצבה כתוב "רבי ישראל ברסלב'ר"... לא שום שבח, רק השם ויום ה'יארצייט' [- יום הפטירה]. *

רבי אלטר קרימנצ'וגר ז"ל בשעת התחלת התקרבותי לרבי ישראל, היה כל העולם 'אש', חשבתי שיש רק אני ורבי ישראל. אז היה יהודי אחד חסיד ברסלב, שהוא נתקרב לרבינו בהיותו בן שלש עשרה שנה לבד, בר מצוה, קראו לו רבי אלטר קרימנצ'וגר, מקרימנצ'וג. כבר סיפרתי לכם ממנו - - כל אחד יש לו דבר אחד שהוא מסור אליו ביותר, ורבי אלטר קרימנצ'וגר הוא היה ב'חצות' יחיד בדור, חד בדרא! הוא לא חיסר בחייו חצות! אדם עושה ברית, או תנאים, או חתונה, יש זמנים שאי אפשר לו לקום בחצות, אבל אצלו לא אירע כן! וכן כל השנים. כשאני הכרתי אותו הוא כבר היה יהודי זקן בן תשעים, ואולי יותר, הוא היה זקן מופלג. היום כבר יש כבישים, אז עדיין לא עשו, והדרך לרבי שמעון היה הר. היום - אפילו יש הר, אבל יש כביש, אפשר לרדת, אפשר לעלות. אז היו סלעים, סלעים גדולים, והוא היה יורד, הוא ישב בהמושב-זקנים, ולמטה היה הבית-כנסת של רבי שמעון - הציון. והוא היה יורד מהמושב זקנים, היה לו מפתח, והיה יורד לחצות [היום יש כבר מקוה שם בחצר, אבל אז היה המקוה בהמושב זקנים]. היה יורד לחצות להבית-כנסת של רבי שמעון, והיה אומר חצות. אני לא יודע אם היה נשאר שם להתפלל, או אולי חזר להמושב-זקנים, שם היה מנין. אבל הוא בילה שם כל הלילה, הוא לא חזר לישון! היו יכולים להכיר בהגוף שלו ובהפנים שלו שהוא רחוק מאכילה ושתיה, ומתענוגי העולם הזה. * [מדבר מענין חצות ואח"כ חוזר להמשך הסיפור הנ"ל] - - יש ניגון של חצות, אני לא יכול לחקות אותו - זה יצא מכזה אש [- ר' ישראל קארדונר], שאין לי שום מקום בזה, אין לי חלק. וככה היה כל העבודה שלו - 'אש'. זה פלא, פלא! יש בקבלה ניגון של חצות, ניגון מתוק, והוא היה לו כזה מתיקות בהקול שלו, בהקול שלו ביטא כל הצרות שלו - - כשאני שמעתי אותו מתפלל, וכן החצות - הנוסח שלו, הניגון של חצות היה כולו טענות אל השם יתברך! הוא שאל שאלות - יש שם פסוקים, כתוב שם; מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא... ושם באותו קטע יש עוד כזה. הלשון שלו היה כמו ששואלים את השם יתברך - - כמו התבודדות, כמו שמדברים אל השם יתברך ונמלכים עמו! הוא היה שר אותו עם ניגון - רבינו הקדוש אומר שניגון יכול להרים את האדם מאוד, זה מכניס בהאדם - הניגון יש לו כח גדול. אלא שאנחנו לא מצייתים, רבינו הקדוש ציוה להחיות עצמו עם ניגון - אם המח חשוך, לשיר ניגון, אבל לא מיוּשן, ניגון כזה! כשאני שמעתי אותו, חשבתי; נו טוב, אבל איך יכול אדם כמוני לזְכות לזה?!... כן, יכולתי לזכות לזה, זה תלוי רק איך שמוכנים להיות חזק, לא לשמוע אל העולם, רק רבינו! זה שני הפכים; העולם עם רבינו!... ה'חיזו דהאי עלמא' - זה מסתיר. אני ראיתי אותו שהוא ניקה את הגוף כמו שמנקים 'עור'! נקי מכל התאוות ומדות הרעות! ואיך מנקים אותו? עם תפילה, ועם דמעות, ועם לב, ועם אש! אוי ויי - - - * [חוזר לענין המכתב מרבינו הקדוש ז"ל] אוי גוואלד, גוואלד, גוואלד. אחד מן החוץ יכול לחשוב - מסתמא ישראל בער לא מגלה הכל, הוא מסתיר. אבל אני הלוא יודע האמת... ואני בעצמי, אף על פי שראיתי יותר מאחרים - אחרים שומעים משהו, אבל אני הלוא הייתי בתוך זה, ראיתי איך שנסתבבו הדברים לזה - וככה עם ההתקרבות איך שנסתבבו הסיבות, שפתאום נעשה סיבה שמצאתי את הדפים, ונעשה מזה מה שנעשה - - היה לי קשה להבין, היה לי מר, מה זה "נהנתי מאד מעבודתך"?! העבודה שלי?! וכן - "תלמידי היקר"?! היה קשה לי מאוד, היה קשה לי. אבל האמת הוא שאסור להיות קשה, כי "אמת ה' לעולם", ואסור להקשות. ואם לא מקשים, אם מתחזקים באמונה, רואים זה איך שאין קשה כלום! * [סיפור מת"ח א' שביטל התנגדותו בכח ר' ישראל קארדונר ז"ל] אולי כבר סיפרתי את זה - - היה חסיד קרלין, היום הוא כבר אינו בחיים, אבל אז עדיין היה אברך, אני הייתי צעיר ממנו, קראו אותו 'ישראל גולדהאבר', או 'ישראל קופלס', שם האבא שלו היה 'קופל'. הוא היה למדן חריף, רב, בטבריה, ובטבעו הוא היה איש תקיף בדעתו, הדיבור שלו היה פחד, איש תקיף מאוד. נו, הוא היה מתנגד, הוא גר סמוך להבית-כנסת, אצל החצר איפוא שגר רבי מוטל (סלאנימער זצ"ל - הוא גר בצד זה והוא בצד זה. והוא היה נמצא תמיד בהבית-כנסת, והיה לומד. ואני הייתי גם כן בהבית-כנסת, והייתי יושן שמה, והייתי קורא קריאת-שמע מתוך ספר 'שערי ציון' שהיה לי. והייתי קם בהשכמה, הייתי אומר חצות, והייתי לומד ליקוטי מוהר"ן. נו, היה אש בוער, למדתי עם כזה התלהבות ועם חמימות. [אף-על-פי שמי אני לידע כלום מהתורות, אבל רבינו הקדוש מוריד את עצמו לכל אחד ומדבר עם כל אחד...]. על-כל-פנים, הוא ראה את שני הדברים האלו, והוא היה מתנגד, אז ניגש אלי עם כזה כעס - חשבתי שהוא יהרוג אותי, הוא ניגש אלי ככה עם הידים; אתה חושב שה'שערי ציון' נעשה בשביל אדם כמוך?! אתה בכלל יהודי?! ובכן - למה אתה לומד רק ליקוטי מוהר"ן?! אין עוד ספרים?! אין גמרות?! אין עוד ספרים?!... הוא היה עלי 'להרוג ולאבד'... כי בטבעו היה אדם תקיף, והדיבור שלו היה בתקיפות, והוא דיבר כל כך בחריפות, הוא היה מתנגד, אז הוא נקם בי, הוא עשה ממני עפר ואפר... ואותו אברך, סיבב הקב"ה - שהוא היה עם רבי ישראל בלילה האחרון קודם שלקחו אותו לבית החולים, הוא היה עם רבי ישראל בלילה האחרון! והוא ניגש אלי - ישראל קופלס, ישראל גולדהאבר, ואמר לי; אני כבר לא מתנגד! הייתי עם רבי ישראל באותו הלילה, וראיתי את היסורים שלו, ואיך שהוא היה שמח ביסוריו, ואיך שהוא אחז את הזקן ואת הפיאות שלו, ואמר; מה יש לי לדאוג אחר שאני מגיע לעולם הבא עם זקן ופיאות! כן... זה למעלה מדרך הטבע - מה שיש לו בלב הוא צריך לספר אלי?! על-כל-פנים, מאותו הלילה - הוא אמר לי - ביטלתי את ההתנגדות! רבי ישראל ביטל את ההתנגדות שלו! והוא היה לו דרך-ארץ לפנַי - ממש ההיפוך מכפי מה שהיה מקודם. היה לו דרך-ארץ לפני, והיה לו יראת הכבוד כמו לפי מלך!... ומה שאתם שומעים זה רק קצת - רק תמונה מכפי מה שהיה. אני הייתי בתוך זה, עד היום מונח בי הרעל איך שהוא חירף אותי; בשבילך - שערי ציון?! אתה בכלל יהודי?! על-כל-פנים, הוא עשה ממני עפר ואפר. הוא לא יכל לסבול איך שאני למדתי ליקוטי מוהר"ן עם התלהבות. הוא חירף אותי כל כך, השפיל אותי כל כך. ונעשה מהיפוך אל ההיפוך, וכן כל השנים שאחרי כן - מתי שהוא ראה אותי הוא רצה שאני ידבר עמו, שאני יספר לו מרבי ישראל. מהיפוך אל ההיפוך ממש! הוא עמד לפני כמו איש פשוט לגמרי, כמו שאינו יודע כלום, ועמד והסתכל בתוך הפה שלי!... סיפור כזה - איך שרבינו הקדוש יכול לעשות פעולות כאלו... וזה יהיה לו לטובה בעולם הבא - הוא כבר בעולם הבא, זה יועיל לו - מה שביטל את ההתנגדות שלו, והכניע לפני כל כך - איני יודע מה - הוא ידע שאני איש פשוט... * [חוזר לענין סיפור התקרבותו במסירת נפש] אוי אוי אוי אוי. ברוך השם, היום אני חי עם זה - שאני נזכר שהיה בעולם יהודי בשם 'רבי ישראל'. והקב"ה סיבב כזה סיבות, איך שאני החזקתי עמו כמה שנים, מתוך בזיונות כאלו, עם שפיכות דמים כאלו - - מי יכול לספר את כל זה?! מי שלא ראה את זה. וכן היה בכל יום מעשיות שונות וענינים אחרים. אז היה לי חשוך בחיים שלי, מר וחשוך, והיום אני רואה איך שכל זה היה לטובה, דוקא ככה! זהו העיקר! וככה מלמד אותנו רבינו הקדוש, ככל שקשה יותר - צריכים לדעת שעל זה ירדנו לעולם הזה! ככל שקשה יותר, מה שמתגבר על האדם ביותר - דוקא זה צריכים לעשות! כן כתוב בהשיחות. * הוא [רבי ישראל קארדונער זצ"ל] היה מאוד מקושר אל רבי שמעון בלי שיעור, אל רבי שמעון בר יוחאי, אל הזוהר הקדוש. הוא ישב תמיד אצל רבי שמעון, לא יכל להתנתק - - הוא ישב פעם במירון עם המשפחה, אז היה ג"כ בכל פעם אצל רבי שמעון. במירון הוא ישב בהמושב זקנים, והוא היה לבד אצל רבי שמעון. היה לו המפתח של הדלת, והיה שם עם רבי שמעון לבד. * [עוד מענין המכתב מרביה"ק ז"ל] - - הראיתי אותו בטבריה לבעל מקובל, מתנגד (- רבי אברהם אשכנזי זצ"ל, האבא שלו היה רבי יואל אשכנזי (זצ"ל, מחשובי חסידי סלונים בטבריה. על כל פנים, אני למדתי איתו מימי נערותינו, אנחנו דרים באותו עיר, רק שהוא מתנגד, ואני זכיתי - זה כבר ענין אחר. אבל הוא הלא - הוא לא אדם פשוט. וכשהוא היה מגיע לטבריה, היה בא אלי. נו, רציתי לעשות לו טובה, אבל ראיתי שזה לא הולך. נתתי לו מספרי רבינו, נתתי לו את הליקוטי עצות, חשבתי שאם ילמוד את הליקוטי עצות - - הכלל, הראיתי לו את הפתקא ונתרגש מזה מאוד בלי שיעור! - - אני לא מבקש עדות, ואני לא מבקש ראיות. אבל אני יודע שזה לגמרי לא מצדי, זה מרבינו הקדוש, רבינו הקדוש לוקח גם ישראל בער... * * * [עכשיו חוזר להמשך הסיפור מרבי אלטר קרמנצ'וגר דלעיל] היית נכנס אצל רבי אלטר קרמנצ'וגר, הם היו הזוג הראשון, הוא היה זקן, והיא זקנה. והוא גם בזקנותו - הפנים שלו היה כמו ילד בן שבע, ילד צעיר, העיניים והפנים. הטבע היא שכשמזקינים נעשה העור קמוט, אבל הפנים שלו היה עָדִין, הכירו על הפנים שלו שהוא אינו בעל אכילה... והוא לא ישב בטל אף פעם. הוא היה יורד מהמושב-זקנים אל רבי שמעון, היה שם סלעים כאלו, היו יכולים להיחלק, והיו יכולים לשבר את הידים ואת הרגלים. ושם היו רוחות, בין הסלעים, כשעובר הרוח זה ממש... והוא החזיק עצמו אל הסלעים, וככה הוא ירד למטה. זה היה מסירות נפש ממש, כי הוא היה איש עדין, גוף קל, לא גוף כבד, הרוח היה יכול לשאת אותו... וככה הוא הלך להציון. והוא אמר לי על רבי ישראל, שהוא שמע מאנשי שלומינו - - הוא נתקרב עוד מלפני רבי ישראל, הוא היה יהודי זקן, רבי ישראל היה בן ארבעים ומשהו, והוא היה בן תשעים. על כל פנים, הוא אמר לי ששמע מאנשי שלומינו; אם רבי ישראל היה בזמנו של רבי נתן - היה גם כן חידוש! ככה הוא אמר לי - שכך הוא שמע מאנשי שלומינו! והוא חיזק אותי שאחזיק מעמד, שלא לשמוע לאף אחד! * * * כן, כל זמן שרואים לדאבונינו שכינתא בגלותא, יש גדולים, גדולים - שעושים את עצמם מנהיגים, ויש כאלה שאינם מתנגדים, ויש כאלה שהם מתנגדים גדולים, מתנגדים קטנים, אבל בזה הם שוים - מתיקון הכללי לא מדברים, ומליקוטי תפלות בודאי לא... רק שאינם כ"כ מתנגדים, לא נותנים סטירה... * * * [מדברים מאיש מפורסם מאנשי הממשלה שעסק עמו לקרבו ליהדות על דרך רביז"ל] - - אוי וי, אוי וי, אוי וי, מזה עצמו רואים - הוא היה נצרך אלי?! האם חָסַר לו כבוד? היה לו חברים, הפרופסורים הכי גדולים - - עם ישראל בער?! רואים את הפלאות של רבינו! אני זוכר, כשהייתי יושב עמו - הוא ישב כמי שאינו יודע כלום, כלום, והוא הקשיב ככה. וראיתי בפנים שלו, ראיתי אצלו - לא שאלתי אותו אם הוא משתפר במעשיו, אם הוא כבר עשה תשובה - אף פעם לא שאלתי אותו. רק דיברתי עמו מרבינו, ואמרתי לו שילמוד את הספרים של רבינו. והכרתי בו שזה מרעיש בתוכו, אבל אני לא ידעתי מה ומי. היה לי מרַגֵל, בבית, האחות שלו, והיא שָמחה ביותר, ואמרה לי; מאז שהוא מכיר אותך - - היא הסתכלה עלי כמו מלאך - - שיוכלו להפוך אותו מהיפוך אל ההיפוך?! והיא אמרה לי שבבית יש מחלוקת... (על חזרתו בתשובה. * * *

חזק ואמץ בעבודתך... וזה משהו ענין מה שיש בהפתק, כל פעם אני רואה יותר. תלוי איך שמקבלים את זה, באיזה תמימות, באיזה אמת מקבלים אותו. אבל אני בעצמי יודע בודאי יותר מכולם מה שנעשה פה - מה שיש בזה. וכל מה שעובר יותר זמן, אני רואה דברים חדשים מה שיש שם, בהדיבורים של רבינו - כל דיבור הוא נחל נובע, נובע - בתורה, בשיחה, ובענין הזה. * זה ענין של רבינו, זה לא ספקות חלילה וחס! ספקות זה לא טוב, יכולים חלילה וחס - בחוט השערה - יכול להיות טוב ויכול להיות להיפוך, תלוי לגמרי בהמוח - בהאמונה! * פה בהפתק דיברתי בארוכה מזמן לא רב - שמאיר פה אור של כזה התחזקות! - - אם מסתכלים על הכתב, רואים שהלשון והכתב - אם מחפשים האמת יכולים להבין מזה שלא שייך להסתפק בדבר זה! * על כל פנים, כמו שכבר דיברנו מזה, שמה שכתוב שמה; "מאד היה קשה לי לרדת אליך" - קודם כל, מה שכתוב "אליך" - כתוב מין אל"ף כזה שצועק על ענין "נקודה העליונה ונקודה התחתונה" - "משה ויהושע" - "רב ותלמיד". אחר כך "לרדת אליך" - נו, הלוא נופל פחד, לרבינו הקדוש קשה ירידה כזו?! לרבינו הקדוש קשה - "לרדת אליך"?! הקב"ה ישמור ויציל! נו, תיכף כתוב "תלמידי היקר"!... אחר הירידה, אחר כל זה - - "תלמידי היקר"! "תלמידי" לבד גם כן - - "תלמידי היקר"?! מה היה אם לא היה כתוב שניהם, לא "תלמידי", ולא "היקר"?! "מאד היה קשה לי לרדת אליך להגיד לך כי נהנתי מאד"! נו, "נהנתי" - זה לא מכתב שכותבים ככה סתם. כל אות, כל מילה הוא נחל נובע! כזה - - "נהנתי מאד"?! "נהנתי" זה גם כן - - לא כתוב שום מילה יתירה, שום אות יתירה בלשון רבינו הקדוש, בעניני רבינו הקדוש! זה ממנו בעצמו, הכתב שלו, הלשון שלו - - מה זה "תלמידי היקר"? ומה הוא "נהנתי מאד"? "נהנתי מאד מעבודתך" - ככה כתוב; "נהנתי מאד מעבודתך"! "ועליך אמרתי" - כל ענין הוא כתב מיוחד, יש שם שני כתבים - - "וסמן", הכתב הזה כבר שייך לשורה השניה, היה צריך להתחיל השורה השניה; "וסמן י"ז בתמוז"?! "ועליך אמרתי" יש בזה התחזקות עצומה כזה, בכלל - כל המכתב מאיר שם אור גדול של התחזקות. * רבי שמחה בונם (קלושינר ז"ל, מזקני אנ"ש מפולין אמר לי - - הייתי הולך אצלו כל יום לבקר חולה, הוא סבל כאלה יסורים, ושמעתי ממנו כאלה חידושים שהוא עשה מתוך היסורים! לא הבנתי איך אדם זה חי - והוא היה בשמחה! הוא ראה את הפתק, אז הוא אמר; "הפתק נכתב בשבילי"! "זה רפואה בשבילי"! וביקש אותי שרוצה להחזיק אותו קצת, הוא רוצה להחיות עצמו בזה. נו, נתתי לו, הוא החיה עצמו, זה החיה אותו, כזה. הכלל, הוא אמר לי שאניחנו אצלו קצת, אז הוא הלך להתפלל מנחה עם כל הכוחות, הוא לא יכל להתאפק - - אמר; "מה אתה אומר על זה?! ישראל בער יש לו מכתב - פתק מרבינו! וזה הרפואה שלי, זה ישועה שלי"! * מצד אחד, הפתק הזה גורם להיות במרה שחורה, כי הייתי צריך להתנהג אחרת, הייתי צריך תמיד לרקוד, הייתי צריך להיות תמיד - אפילו בהיסורים הכי גדולים - הייתי צריך להיות אחר לגמרי בעבודת השם, שאהיה בוער כמו אש, כשרואים דבר זה! ואני לדאבוני כך - כמו כל העולם, ככה... * ורבי אליהו חיים (רוזין זצ"ל, מחשובי אנ"ש, הוא איש גדול - - הכלל, הבאתיו לו, נו, קרא אותו כמה פעמים. הכלל, ניגש אלי בנו (רבי קלמן ?, וביקש אותי שרוצה להחזיקו עד למחר, הוא רוצה לעשות צילום. - - נו, אין להשאיר אותו ככה, אולי יהיה שריפה, נו הקב"ה עזר שהפתק קיים! * והמכתב הזה ישן ששים שנה (- משנת התגלותו כ"ג תמוז תרפ"ב, עד סוף שנת תשמ"א, עת אמירת שיחתו זאת, ועכשיו הוא התעורר! ואולי יתעורר עוד יותר ויותר ויותר! זה ייכנס - יהיה נעשה רעש בעולם! דבר כזה?! כי לקרות את זה נופל פחד, החתימה! עד הפתק הזה לא שמענו שיהיה בשר ודם שיחתום עצמו ככה - פשוט כפול משולש מרובע! הלא זהו - - אוי. * הכלל, היה יכול לכתוב "נהנתי" בלי "מאד", "נהנתי מעבודתך"! זה כתוב סתם?! לא! מאיר פה אור גדול של התחזקות! איך שאתה מתנהג, ואיך שאתה מכיר אותך, ואיך שאתה יודע, "נהנתי מאד מעבודתך"! עם כל הירידה!! וזה עצמו, רק המילים - היה יכול לכתוב "מאד היה קשה לי לרדת אליך - להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך"! אבל "תלמידי היקר" לא צריך לכתוב ?! זה לא סתם מכתב שכתוב "תלמידי היקר" - זה בכוונה, זה במיוחד, זה אור של התחזקות! זה אור בשביל כולם! כל אחד צריך לראות מה שנעשה פה, שיהיה לו לימוד על עצמו שהבעל דבר לא יוכל להיות לו שליטה עליו, שלא יוכל להפיל אותו! כי העבודה שלו הוא רק - להפיל אותו, ורבינו הקדוש - העבודה שלו הוא להרים אותנו! נו, אבל הוא עושה את שלו, אדרבה - על אנשי רבינו הוא מתגבר ביותר! הוא רוצה להפיל אותנו לסכנה! תמיד נמצאים במלחמה! כשנמצאים במלחמה יכולים לקבל הכאה! אני מרביץ לו, והוא מרביץ לי. נו, צריך שיהיה לו סחורה כזו שהשונא לא יוכל חלילה וחס לתת הכאה כזה שלא יוכל לקום!... * - - כתוב שם את השם של ראש השנה, המלאך של רחמים הכי גדול! כי יש עוד מלאכים, והמלאך הזה הוא - על פי כתבי האר"י - המלאך הכתוב שמה בהפתקא הוא כזה - - * * *

להתעורר מהשינה אוי ויי, אוי ויי, יש רחמנות עליך ועלי!... הבת מלך בכתה וזעקה; "יש רחמנות גדול עליך ועלי"...! בלי הפתקא - כשיש כבר לקוטי תפלות כזה, וליקוטי מוהר"ן כזה - ואנחנו ישנים?! היינו צריכים להיות צדיקים קדושים כאלה - שכל העולם כולו ירוצו אחרינו! שיהיה לנו חן כזה - חן של אמת! שיש לזה כח המושך - שכל העולם ירוצו אחרינו; "אוי ברסלב, ברסלב, ברסלב"!... נו, ולדאבונינו אנחנו ישנים! התפלה איננו כמו שצריך להיות - - אני שמעתי 'תפלה'! יכולים לחשוב שמתפללים טוב, אבל אני שמעתי תפלה - כשאני נזכר מזה התפלה אני רואה שאני עומד לגמרי בחוץ! ומאיפוא לקח את זה? הכל מהדיבורים של רבינו! איך נעשה 'רבי ישראל' (- קרדונר?! - אין שייך להגיד כי; "פעם היה רבי ישראל"! רבינו הקדוש נמצא כאן! מי שרוצה להתקרב - ושיזכה לצאת מהבלי העולם הזה, מכל החסרונות של העולם הזה, מכל העוונות, מכל התאוות! וכן גם עם התורות, ועם התפלות, ועם המעשיות - - יושבים ומדברים ומחפשים ורוצים - וישנים! איך זה?! איך זה יכול להיות?! - - וכן אני רואה בענין הפתקא - אחר שאני רואה דברים כאלה, הייתי צריך להיות אחרת לגמרי מהעולם - לא אדם כזה! נו, ככה הוא כח הבחירה, אני נופל פעם לעצבות ובמרה שחורה וכדומה, אי אפשר להתפלל, נופלים לתאוות אכילה, בשינה - - איך לוקחים זמן בשביל לאכול ולישון?! *

רבי שלמה וקסלר זצ"ל אני ראיתי אצל רבי שלמה (וקסלר זצ"ל - - הייתי מקנא בו - ראיתי איך שהוא אוכל - בלי שום תנועה של שקר! אמת נקי! הוא ישב לבדו בביתו והוא אכל בקדושה ובטהרה - כמו ציפור, חתיכה קטנה - הכניס אותו ושהה אותו בפה עד שנמס, וכך בלע אותה, וכן עוד הפעם - - לא הבנתי איך הוא חי?! - - * - - אפילו אני בעצמי שאני קיבלתי כל הענין הזה, היה צריך להיות לי חיים טובים עם הפתק הזה, אחרת מן העולם, ואני מסתכל על עצמי - כזה אכילה, כזה שינה, כזה תפלה... * רבי שלמה הוא ישב תמיד יומם ולילה ועבד את השם יתברך - תורה ותפלה! הוא לא היה בעל משפחה - היה לו ב"ב, ובזקנתו היה לו שני נכדים יתומים. לא היה לו ילדים, אז בדרך נס נולד לו כשכבר היה מבוגר - נולדה לו בת, והבת - זכור לי - שבאתה אצל רבי שלמה, היא היתה צדיקת גדולה, היתה עומדת על הרגלים עם ספר, והתפללה ולמדה, היתה דומה לרבי שלמה... על כל פנים, היא נישאה, ונולדה לה תאומים, והיא נפטרה בעת לידתה ל"ע, ונשארו התאומים. כשהייתי מגיע לירושלים, כשנכנסתי לרבי שלמה - היה לו שמחה כמו חתונה, איך שהפנים שלו האיר - שמחה כזו! מה יש? הכרתי את רבי ישראל! הוא שמע מה שנעשה עמי... אכלתי איתו בשולחן, [היא אף פעם לא ישבה עמו בשולחן, היא אכלה בלבדה, אף פעם לא ישבה אצל השולחן]. הוא לקח חתיכות קטנות כזה, כי לא רצה להרגיש טעם בלעיסה - הוא הכניס חתיכה קטנה של חלה וחתיכה קטנה של דג, ולא לעס! היה מונח ככה בפה, ודיברנו, ובלע. ואחר כך לקח עוד חתיכה, וכן כמה פעמים. ואני חשבתי לעצמי איך יכול להיות קיום לגוף הזה?!... הוא הרגיל את המעיים, המעיים שלו כבר היו רגיל לאכילה כזה... רק להסתכל על הפנים שלו, הדיבור שלו - - רבי חיים זוננפלד (גאב"ד העדה החרדית היה לו דרך ארץ מלפניו! רבי חיים היה ליטאי (אשכנז, ואצל ליטאי העיקר הוא מי שלומד יותר, בקי יותר, למדן יותר - ורבי שלמה היה למדן, לא היה לו מה להתבייש מרבי חיים... רבי חיים זוננפלד היה מתפלל ותיקין בבתי מחסה, ורבי שלמה גם כן התפלל ותיקין, הם נתראו יחד בכל יום, ורבי חיים החשיב את רבי שלמה - - הוא (רבי חיים היה הראש של האגודה, היו שם רבי משה בלוי (מראשי האגודה ועוד - - אבל רבי שלמה היה אצלו חד בדרא! רבי שלמה היה אצלו - קודש קדשים! לא היה לו אחר כמו רבי שלמה! ורבי שלמה, לא היה לו דרך ארץ לפניו... אז היה המחלוקת על רב קוק, והיו צריכים לצאת נגדו בתוקף, ואם לא היו יוצאים נגדו כמו שצריך - אז לא היה לו לרבי שלמה שום דרך ארץ לפני רבי חיים... * רבי ישראל היה עולם אחר, רבי ישראל היה - - המסירות נפש שלו, השכל הישר שלו, ההתבודדות שלו. שרבי שלמה היה מתאנח לפָנַי; "איך לוקחים עבודה כזה של רבי ישראל?!" * * * [חוזר לענין המכתב מרביז"ל] הכל כשמסתכלים בעין האמת, מהתחלתו של הפתקא, מהמילה הראשונה, וכן להלן כסדר - יש מה שיכולים לקבל לימודים. באמת, כבר דיברתי הרבה מזה, ומה עוד ועוד - - אלא ש'חוט השערה' יותר זה כבר ענין אחר לגמרי! * בהפתק - יש רק אל"ף אחד שצועק על ענין "רב ותלמיד", "אליך" - אל"ף כזה, הוא"ו עם השתי נקודות צועק בכזה קול, כרוז... אצל רבינו האם שייך להגיד?! - מה שייכות יש לאדם כמוני אצל רבינו?! רואים איך שרבינו הקדוש יכול לכתוב לישראל בער; "תלמידי היקר" - יש בזה כזה אור של התחזקות! "תלמידי היקר" - שני המילים, יכול לכתוב בלי שני המילים האלו! "לרדת אליך להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך"! "נהנתי מאד", "מאד" - לא כתוב מילים יתירים כמו מכתב שאחד כותב כפי מה שרוצה, זה לא ככה! כל מילה הוא נחל נובע! רמוז בו ענינים עצומים! רק כשהולכים עם אמת, לא להיות חכם בעיני עצמו, כי אם נעשים חכם בעיני עצמו יכולים לעשות מזה ליצנות - - אם מסתכלים היטב רואים - למשל; "ועליך אמרתי מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען - חזק ואמץ בעבודתך", הכתיבה של "בעבודתך" הוא שייך עוד לשורה הקודמת, וה"חזק ואמץ" הוא עולם אחר, הוא ענין מיוחד. * יש אנשים שכשהם רואים דבר כזה, יכולים לחשוב עלי שזה מצדי - זה אסור להיות ככה! זה אסור להיות! הפתקא הזו הוא לא מחמת חסידותי, מצדקתי, מחכמתי! זה דבר כזה שרבינו הקדוש - "מאד היה קשה לי לרדת אליך" - זה לימוד בשביל כולם! כי אם רבינו הקדוש כותב את זה רק בשבילי היה כותב שלא אגלה אותו לזר, ואם לא כתוב - משמע שרצון רבינו שאכן ידעו, מי שרוצה - השומע ישמע והחדל יחדל! רמוז בזה אור עצום של התגלות אלקות שאין לשער! מהחידושים של רבינו! זה חידוש כזה שעדיין לא שמענו כזה מאף אחד! * הייתי אצל רבי ישראל - רבי ישראל ידע כל המעברים של אנשי שלומינו שנתקרבו לרבינו - הכל. דבר כזה הוא עוד לא שמע... אני רק מתפלא איך שאני נראה אחר התגלות כזה - התגלות אלקות, שאחרים לא יודעים מה שאני יודע. הלוא אני יודע כל הסיבובים, זה ענין אחר לגמרי - - * - - כשהראיתי אותו לרבי שלמה (וקסלר זצ"ל, ורבי שלמה היה איש אמת, חידוש כזה! ואם הוא היה לו איזה ספקות בזה היה אומר לי; "כלך מדברים כאלו, אל תכניס בך דברים כאלו"! והוא קיבל את זה בדחילו ורחימו! ועם אמת! והוא קרא אותו פעם אחר פעם, ומצא שהנו"ן הראשונה הוא ענין אחר, ככה הוא אמר לי. עכשיו שמתי לב, וראיתי שכל הנו"נין - כל נו"ן הוא מין נו"ן אחר! כן, שלש הנו"נין הם לא אותו דבר. * למעשה, מה שיש בשם הזה - פשוט כפול משולש מרובע - זה אי אפשר להבין! לא שמענו שבשר ודם יחתום עצמו ככה, עם פשוט כפול משולש מרובע - רק בהמכתב הזה כתוב ככה! ויש פה עשרה אותיות - שמו של רבינו פשוט כפול משולש מרובע הוא בדיוק עשרה אותיות, זה רומז על העשרה מיני נגינה, ועל התיקון הכללי, וכדומה וכדומה - - אבל בכלל, לא מצינו מיום בריאת העולם שבשר ודם - איזה צדיק - שיהיה חתום עם 'פשוט כפול משולש מרובע', זה רק בשמותיו הקדושים של השם יתברך! * * *

רביה"ק; "אני סוד מכל העולם" אוי ויי - צריכים להתעורר, צריכים לספר זה לזה מהענין של רבינו הקדוש - מענין האור של רבינו הקדוש, שרבינו הקדוש הוא סוד - סוד מהעולם! דהיינו - עדיין אין אנחנו אנשים גדולים כאלה שאצלינו אין זה סוד, רק רבי נתן - רבי נתן יודע קצת, אבל אנחנו - גם אצלינו זה סוד, אנחנו לא יודעים, כי אם היינו יודעים מהסוד הזה אז היינו נעשים ענין אחר לגמרי! - - - רבי ישראל - הוא היה יחיד בעולם, חד בדרא, הוא היה יחיד בין חסידי ברסלב! למה?! כי הוא חתר את הסוד! הוא זכה לידע מהסוד הזה! יותר מאתנו! וכן גם אצלינו הוא סוד, התורות של הליקוטי מוהר"ן הם סוד אצלינו, וגדולת רבינו הקדוש הוא סוד אצלינו - אף שאנו יודעים ממנו - - והליקוטי תפלות הוא סוד. כי אם לא היה סוד אז היינו לומדים התורות באופן אחר, והיינו אומרים הליקוטי תפלות באופן אחר, והיה נעשה אור כזה - שכל העולם היו רצים אחרינו! רק מה?! ישנים! לא רואים את הסוד! רבינו הקדוש אמר; "אני סוד מכל העולם"! מי שיגע יותר, ומי שמשליך את שכלו, ומבקש את האמת, ויש לו מסירת נפש, ולא מסתכל על כבודו ועל ממונו - כמו שצריך - אם היה בנמצא היום כזה, אז היה כל העולם רץ אחר רבי כזה! כן! היה נעשה רעש בעולם! אחד - אחד בעולם היה עושה רעש!... ואצלינו הוא גם כן סוד - - אצל העולם זה סוד יותר, אבל גם אצלינו זה סוד! כי אם לא היה זה סוד, והיינו לוקחים את הליקוטי תפלות, ולילך לעשות התבודדות, ולעשות מלחמות בעקשנות - שנצא מהעולם הזה, מתאוות העולם הזה!! - - כשיש תפלות כאלה ותורות כאלה - איך יכולים לימשך אחר העולם הזה?! נו, רבי ישראל - כל יום מחמישים שנותיו היה חידוש! למה?! כי הוא הרגיש את הסוד! הוא הרגיש את התורות של רבינו, ואת התפלות, וכל דיבור מרבינו - כי עזב את שכלו לגמרי, ומסר את נפשו שיוכל לינק מרבינו! (השואל; הכלל שצריכים לצאת מהבלי העוה"ז כדי שנוכל לזכות - - אה! אה!!! כן כן! זהו הכי קשה מהכל! (השואל; מה עשה רבי ישראל שיזכה לכל זה? - שיזכה לכל זה?! הוא עזב את השכל! הוא זכה לאמונת חכמים ברבינו הקדוש שהיה ענין אחר לגמרי! * מוהרנ"ת זצ"ל לרבינו הקדוש היה לו הרבה תלמידים, גדולי עולם. אצל רבינו היה תלמידים שהיו בעלי מקובלים, הם היו צדיקים וקדושים, אנשי אמת, שונאי בצע! זה לא רואים - זה רואים רק אצל רבינו הקדוש! הוא יכול לעשות כזה! אבל אף-על-פי-כן לעומת רבי נתן - - אף אחד לא היה כמו רבי נתן! לרבינו היה תלמיד "רבי אהרן ברסלב'ר" - רבי אהרן הרב של ברסלב, שרבינו הקדוש אמר עליו גדולות כאלה - אבל אף אחד לא היה כמו רבי נתן! זה היה "רבי" עם "תלמיד" מששת ימי בראשית - שרבי כזה עם תלמיד כזה עדיין לא היה בעולם! לרבינו הקדוש היה תלמידים - - רבי יודל (מדאשיב זצ"ל הוא היה איש מופת, הוא היה בעל מקובל, אבל רבי נתן היה - - מה שאנו רואים מכל זה - שרבי נתן הציל אותנו, הוא ידע מרבינו יותר מכל התלמידים, ועבר עליו הרבה, והוא זכה שהוא עשה ספרים כאלה - כל דיבור שלו מציל אותנו! - - המכתבים, ה'עלים לתרופה' - כשאני לוקח את ה'עלים לתרופה' אני לא יכול להתאפק - אני לוקח אל הפה ונושק ונושק.... זה מציל אותי! כל דיבור - מכל מכתב! * * * (רבי ישראל בער שואל את אחד הנוכחים; האח שלכם, דיברת עמו משהו? האם נעשה עמו איזה שינוי בההתקרבות? ומשיב; קצת, מסתמא איזה משהו קצת נו, זה לא הולך בפעם אחד! כשהמח מורעל - אנחנו מורעלים עם התנגדות - כזה. אני היה לי נסים - אני נתגדלתי מקטנותי בקרלין, אצלי היה קרלין עולה על הכל - רבי מוטל (קסטלניץ - סלונימער זצ"ל, הדיין ומנהיג חבורת חסידי סלונים בטבריה היה לי כמו אבא, ואני החזקתי אותו כמו מלאך, הוא ג"כ היה חידוש, הוא היה למדן גדול, ירא שמים. האכילה שלו לא היה כאדם פשוט. השינה שלו - תמיד כשהתעורר מהשינה הוא צעק עם קולות להשם יתברך - כדי שיתעורר. והוא רק למד, לא ידע מרבינו, הוא עדיין היה מתנגד. נו, היה לי נסים - - * * *

‏‏אישי ישראל עברית

סיפור התקרבותו - - הקב"ה רצה שאתקרב לרבינו, אז עשה סיבות כאלה שיהיה נודע לי מהספר (השתפכות הנפש - מהספר עשיתי התבודדות, וראיתי פלאות כאלה - שאי אפשר לספר בפה - ראיתי פלאות! הייתי גונב את עצמי לשדות עם הספר, רציתי למלט את נפשי. אז עשיתי מה שכתוב שם, וראיתי כזה - שידוד הטבע! שידוד הטבע! הייתי לומד בספרים - ספרי חסידות, ספרי מוסר, כדי להציל את נפשי. אבל מה שראיתי כאן לא ראיתי בחיי! הקב"ה הראה לי - הקב"ה רצה שאתקרב לרבינו - שאני מוכרח להתקרב לרבינו, אז נעשה מכל ההתנגדות - אין ואפס! ראיתי את רבי ישראל (קארדונער זצ"ל - אז ראיתי שזה ענין אחר לגמרי! זה עולם הזה - וזה עולם הבא! שני הפכים לגמרי! * וכן אחר כך - - רבינו הקדוש אמר; להתקרב אלי הוא דבר קשה מאוד! צריכים להתנקות מהכבוד ומהבלי עולם הזה! להתקרב עם בטן מלא - בגאות - אכילה ושתי' - עם כסף?! האדם מסובב תמיד עם מניעות - זה הכל מניעות להתכלית האמת! נו, ראיתי שהקב"ה מרחם עלי - - זה פלא איך שיצאתי - - כבר החלטתי שאני לא אהיה חסיד ברסלב! אני ילמוד בהספרים - אבל לא להיות ברסלב'ר!... אבל השי"ת ריחם עלי, וזכיתי לראות מה שנעשה פה - רק שמעתי מרבי ישראל תפלה, או דיבור, הנהגה שלו, או המצוות שלו - - אז ראיתי שהעולם ישן! פה זה המקום! פה זה המקום שיש מה לראות - שיכולים להתקרב אל השי"ת באמת - רק פה! ובודאי - אז עדיין לא ידעתי כל מה שאני יודע עכשיו. ככל מה שחולף זמן אני רואה מה שנעשה - איך שהעולם נראה - ואיך שרבינו - - כן. אבל העיקר - מה שהכרתי את רבי ישראל! * הכרתי עוד מהזקנים, הכרתי את רבי שלמה וקסלר. הוא היה כזה חידוש - הוא היה - - רבי חיים זוננפלד [גאב"ד העדה החרדית] היה לו דרך ארץ מלפניו! רבי שלמה היה הנשמה שלו, הוא היה נוהג בו כבוד! רבי שלמה רבי שלמה! * כל זה עולה פלא! עולה פלאות! פלאי פלאות! - איך זה שיצאתי ממצרים?! איך זה שיצאתי - איך זה שזכיתי להתקרב לרבינו?! הייתי עושה מעשים כאלה שהיו ממש - כזה אכזריות. האבא שלי היה סגי נהור (- עיוור, ועני, היה אדם מדוכא. סגי נהור זה - רחמנא ליצלן - יש אדם חולה - או שהוא חי או שהוא מת, וזה - חיי צער - חי ואינו יכול לראות?! ואבא ביקש ממני כל כך - הוא נתן לי רשות שאני יכול לבחור באיזה חסידות שאני רוצה - מה שלבי חפץ - רק ברסלב לא! לא הייתי צריך לעשות כזה עסק, ולא להגיד לו - "אבא, זה לא יכול להיות, אני לא יציית לך"! ציערתי אותו מאוד. יתכן שזה היה ריבוי אור, הייתי צריך שיהיה לי שכל, ולא להגיד ככה, בבחינת 'גירא בעינא דשיטנא', לא הייתי צריך להגיד "זה לא יכול להיות בשום אופן", "אתה לא תפעול אצלי כלום" וכדומה. הייתי צריך שלא לעשות כזה עסק, לשמוע אל מה שהוא אומר לי, ולענות לו; "אני אראה", "אני אחשוב", "שיהיה תלוי לעת עתה" - לא! אני הייתי כזה - - אבל אף על פי כן - בדיעבד זה היה טוב. וכל העולם, והמשפחה, וכל העיר, ראו איך שאני אכזר כזה, איך שאני לא שומע לאבא ולאמא, ואיך שאני לא מסתכל על כל העולם - וזה היה קידוש השם גדול. * - ואחר כך, בזמנו של רבי ישראל - הוא היה בטבריה, הוא היה ה'כתר' שלנו, הוא היה ענין אחר לגמרי - - כמו שרבי נתן שר לעצמו, בעת שהמתנגדים רצו להרגו - - הוא נסע לחתונת בנו, והמתנגדים נודע להם כי רבי נתן מגיע, אז יצאו לקראתו מחוץ לעיר, ורצו להורגו. ורבי נתן החביא את עצמו, ואחר כך רבי נחמן טולטשינר חיפש אותו - הוא נסע עם רבי נחמן טולטשינר, ורבי נחמן ראה מרחוק איך שרבי נתן - שם במחבואו - איך שמרקד ושר בשמחה גדולה; "רבונו של עולם, גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד לבוא, כשיבא משיח"! עומדים כאן אנשים שרוצים להורגו - היתכן, הוא הולך לחתן את בנו! איפוא שמעו דבר כזה - שאבא ההולך לחתן את בנו - אפילו הגרוע ביותר - שיבזו אותו כל כך - שירצו להורגו?! ורבי נתן היה צריך להחביא את עצמו, ועזב את העגלה, והחביא את עצמו באיזה מקום ביער, ורבי נחמן טולטשינר הלך לחפש אותו, ומצא אותו עומד ומרקד; "גדולתינו ותפארתינו יתגלה לעתיד לבוא, כשיבוא משיח"!... * נו, ואנחנו זוכים כאן בעולם הזה - הגם שזה לא ממש איך שצריך להיות - אבל זה גם כן קידוש השם. כל נפש שמגיע לרבינו הקדוש הוא קידוש השם - אחר מחלוקת שכזה, אחר הסתרה שכזה. מי שרוצה - - רבינו הקדוש - איך שהוא, רבינו הקדוש מחפש עצות, תחבולות, איך למשוך אותנו מכל הבלי עולם הזה האלו. זה ענין מיוחד! זה לא כמו שצריך?! זה לא כמו רבי ישראל?! אבל נעשה מזה - - סוף כל סוף מרויחים מכל זה! * הנה מגיע ראש השנה - הרבה יהודים מגיעים לרבינו בשביל תיקון - בראש השנה. אני חושב שבשנה הזאת - מי יודע אם יהיה מקום - אפילו רק לעמוד! כבר מלפני שנה, שנתיים, דיברתי עם יהודים שבאו לכאן על ראש השנה, שאלתי אותם; מי קירב אתכם? מאיפוא שמעתם? ענה; אף אחד לא קירב אותנו! לא שמענו מאף אחד! קנינו את הספרים - - בחיי מוהר"ן ראיתי איך שרבינו הקדוש מדבר על הראש השנה שלו, אז באתי לראש השנה! מהחיי מוהר"ן בא לראש השנה! מהליקוטי מוהר"ן בא לראש השנה! מהליקוטי תפלות בא לראש השנה! יש תפלות לראש השנה - צריכים כבר להכין את עצמו לראש השנה - צריכים כבר להגיד את התפלות על ראש השנה, שנזכה לדעת מראש השנה - שמגיע ראש השנה! * רבי ישראל עליו השלום תמיד בער כאש להשם יתברך, אבל 'אלול' היה ענין אחר לגמרי! זה עבר על הכל - ענין אחר לגמרי! את ה"וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו" בער! אש בוער! הוא היה במירון, וההתבודדות שלו, כל העבודות שלו - ב'אלול' היו אחרות לגמרי מכל השנה! אש אחר! הוא תמיד היה אש, זה אני ראיתי! * וברוך השם, רבינו הקדוש אומר - כשמתקרבים אל הצדיק ביגיעות ובטירחות אז זוכים לקבל מהצדיק יותר! העיקר הוא מהיגיעות והטירחות! אז פה אני הייתי הגיבור מתוך החסידים גדולי עולם, כן. אני הייתי תמיד עמהם. נו, פתאום... מה קרה פה?! נמצא רבי ישראל אחד, יהודי עני - - והקב"ה סיבב שאני יזכה לישאר אצל רבינו הקדוש. * שם בטברי' היה זקן אחד, קראו אותו 'רבי לייזשקא', רבי אליעזר הכהן, ומחמת חביבות קראו אותו 'רבי לייזשקא', הוא היה אז זקן בן תשעים, היה לו [גיבן?], הוא סחב את עצמו ככה. הוא הלך לביתו אחר ערבית מאוחר מכולם. נו, מבית-הכנסת עד לביתו, טברי' זה לא עיר גדולה, מהבית-הכנסת עד לביתו לא היה רחוק כל כך. נו, אבל הוא פסע לאט, אז אני הייתי נושא אותו, הלכתי ביחד עמו, שלא יפול. אז אחרי ערבית, מאוחר בלילה, הרחוב כבר היה ריק מאיש. ואני שפכתי לפניו כל לבי, רציתי לשמוע ממנו דיבורים שיועילו לי - ליהדות - ליראת שמים. והרבי לייזשקא הזה אמר לי על רבי ישראל - שהוא משהו כזה, חידוש! כן, רבי לייזשקא - - * [- - רבי ישראל היה שתי פעמים בארץ ישראל, פעם אחד הוא בא, בפעם ראשון, היה פה כמה שבועות, הוא בא כדי ללכת ארבע אמות בארץ ישראל, אבל הוא חזר לחו"ל. בפעם השנית הוא בא כבר להשתקע, אז הוא התגורר בירושלים, אבל הקב"ה סיבב סיבות שיצא מירושלים ובא למירון!...] * ורבי לייזשקא הראה לי התקרבות גדול, הוא אהב אותי - יהודי כשר אוהב תמימות. ובכל הדרך דיברתי עמו, ואחר כך כשהגיע לביתו הוא הכניס אותי לבית שלו, הוא ישב אצל השולחן ודיבר עמי - - * - וכל זה היה לפני שהתקרבתי לרבי ישראל, כשנתקרבתי אליו הייתי בן שבע עשרה שנה. ומקודם שנעשיתי בר מצוה עד שנעשיתי בן שבע עשרה שנה היה לי עסק - היה לי חיים כזה, לא ידעתי כלום מרבינו. ופתאום הקב"ה ריחם עלי, ונעשה בריאת עולם! מצאתי את ההשתפכות הנפש באשפה, אני לוקח אותו לזרוק אותו בגניזה. קודם שזרקתי בגניזה אני רואה שהשם של הספר הוא "השתפכות הנפש"! ואני למדתי אז הרבה ספרים, ספרי מוסר, והרבה ספרים של צדיקים. נו, אני עדיין לא שמעתי ולא ראיתי ספר עם שם כזה, אז חשבתי שאסתכל בפנים לראות מה זה, אולי זה טוב בשבילי. הסתכלתי - מקודם ראיתי שהשם של הספר הוא "השתפכות הנפש", אבל תיכף כשהסתכלתי בפנים, רק שמתי עין על הדף שפתחתי - זה היה בלי כריכה - אז ראיתי שזה השגחה - שזה טוב בשבילי! הייתי נוהג לקחת את הדפים של הספר, ולצאת בין השדות, כי הישיבה היה עומד בין שדות, וראיתי מה שראיתי - נו, ואז נודע לי שהדפים האלו הם מספרי ברסלב שאסור להסתכל בהם... - ראיתי מה שנעשה פה - ראיתי הדפים מה שיש בהם, איך שזה הציל אותי. נו, הקב"ה סיבב שנודע לי - - - - - אז אמרתי לו שבשבילי זה טוב! זה לא העסק שלך! בשבילי זה טוב! (אז הוא אמר כן?! אתה חוצפן כזה?! עז פנים כזה?! אז הוא קרע את הדפים ממני, ולקח אותם, ונשארתי יתום - בלי הדפים! נו, תציירו בעצמכם - איזה תענוג שהיה לי מהדפים האלו - והוא לקח אותם ממני - הוא לקח ממני את הנשמה! אבל נודע לי - מההתקרבות לרבינו - שזה מספרי ברסלב שאסור להסתכל בהם... אז התחלתי לחקור בין החסידים - היו שמה יהודים יקרים, יראי השם, חסידים, אז שאלתי מה זה?! סיפרתי שמצאתי ספר שהציל אותו יותר מכל הספרים, והנה בא פלוני אלמוני ואומר שזה מספרי ברסלב שאסור להסתכל בהם - מי הוא זה הברסלב'ר? מה זה ברסלב? הוא [- רבי לייזשקא] ידע, והוא אמר לי - היה צדיק גדול וגאון קראו לו 'רבי נחמן מברסלב'! שאלתי אותו אם הוא כזה גאון - כזה צדיק, למה הוא אומר שאסור להסתכל בספרים שלו? ענה; היה מחלוקת עליו, ואני אומר - הוא המשיך - לדעתי אין צריך להסתכל על המחלוקת - אנשים כערכינו - - ! כן, כך הוא אמר... אז סיפרתי לו איך שהוא קרע את הספר, והוא רגז על זה. אבל באמת הוא היה מיחידי סגולה - רק אחד שסבר שאסור לחלוק על רבינו רבי נחמן, כן. אבל הרוב - כולם - היו מתנגדים. ואני כבר לא היה לי את הספר, אבל נודע לי שיש דבר כזה 'ברסלב'! מקודם לא הייתי יודע בכלל שיש בעולם חסידות כזה בשם 'ברסלב', ואז נודע לי שיש דבר כזה - - נו, ואני כבר טעמתי את הטעם של הספר, הייתי יוצא לחוץ - בלי הספר - הייתי יוצא להתבודד בין השדות, כי הישיבה היה עומד בין שדות. הייתי יוצא לחוץ, והייתי מתחנן ובוכה לפני השם יתברך - - נתתי לו הודאה על שהזמין לי את הספר הזה, ושעכשיו שוב אין לי - והייתי מתחנן; רבונו של עולם, רחם עלי שאזכה שיזמין לי - ספרי ברסלב - וחסידי ברסלב! כך התחננתי לפני השם יתברך. נו, אנשים כערכינו - - אני מתחנן, מי יודע - - אבל אני ראיתי את הפעולות של התפלה, אז ראיתי - לא ארך הזמן - והיה רבי ישראל ברסלב'ר [כך קראו לו העולם, וכך כתוב על המציבה שלו...] - היה יושב במירון, וכל עבודתו היה בהצנע, במירון יש התבודדות, תורה ותפלה. אבל הוא היה יושב שם לבד, הוא היה בגן-עדן, היה עוסק שמה בעבודת השם - על פי התורות של רבינו - עם התפלות, עם ההלכות. נו, הוא היה בגן עדן. מאיפוא נעשה רבי ישראל - אם לא מהדיבורים הקדושים?! אם לא מהתורות, מהתפלות, מהספרים?! נו, אם היה נותנים לו כל הון דעלמא, לא היה עוזב את מירון ולנסוע לטבריה - - איך מוציאים אדם כזה ממירון לטבריה - לישראל בער?! איך זה יכול להיות?! נו, הקב"ה הוא כל יכול, הוא רצה שאני יהיה לי את רבי ישראל בטבריה, אז הוא גמר את שלו! הוא הוציא אותו מצפת, והביא אותו לטבריה! ואז עדיין לא היה מוניות, היה חמורים, והקב"ה סיבב סיבות שרבי ישראל כבר נסע לטבריה - הוא לא רצה לנסוע - אבל הקב"ה גמר את שלו, והוא נסע לטבריה! הוא הגיע לטבריה, ותיכף מהחמור - הקב"ה סיבב - שהכניסו אותו אל הבית שלנו, הוא בא ביום חמישי, ואנחנו התחלנו לאפות באותו השבוע ביום ראשון לחם בשביל למכור. נו, הוא היה צריך ללחם, ואצלינו נשאר לחמניות. הוא פגש איזה קרוב משפחה שלנו, והלה הכניס אותו אצלינו, ולנו היה בית עם עוד ילדים, גדולים וקטנים, והקב"ה סיבב שאני הוצאתי לו את הלחמניה, ותיכף שראיתי אותו - ראיתי כזה צורה, לא מעולם הזה! חשבתי שהוא מהל"ו צדיקים - - אני התחננתי לפני הקב"ה שיזמין לי מישהו שיוכל לעשות לי טובה ביהדות - ביקשתי על חסידי ברסלב, והנה שלח לי מהל"ו צדיקים... וככה נעשה בריאת עולם! וככה נעשה ממין הסתרה שכזה - - היה כזה רחוק שרבי ישראל יבוא לטבריה - לעזוב את מירון ולנסוע לטבריה, אבל הקב"ה רצה כך - - "כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד"! והוא גמר את שלו! הוא הביא את רבי ישראל לטבריה - תיכף להבית שלנו, ונעשה מזה בריאת עולם! * וכמו כן אנחנו צריכים ליקח מזה לימוד, להיות מסור לרבינו ככה, ככל היותר, שזה כל התכלית שלנו! הכסף לא כלום - - לא! וכן כל דיבור מרבינו הקדוש, כל ענין של רבינו הקדוש - צריכים להוציא מזה - - שצריכים להיות מסור לרבינו! אנחנו צריכים את רבינו הקדוש כמו שצריכים את הנשמה! ואין להסתכל על העולם! וצריכים לשמוע לרבינו ולעשות כמו שהוא מצוה, ולא להיות חכם - רק כמו שרבינו מלמד אותנו! אין אנו צריכים לשכל שלנו, לא צריכים לכלום! הכל מוכן! רבינו הקדוש כבר הכין לנו את כל מה שאנו צריכים! מה שכל יהודי צריך, מה שהוא צריך לכל יום ולכל עת - כל ימי חייו! כל מה שהוא צריך - כבר הכין לנו הכל - רבינו הקדוש! רק מה?! לא משימים את הלב! רוצים רק את השם - להיות ברסלב'ר וזהו! ברוך השם שאני ברסלב'ר!... נו, צריכים להיות כזה ברסלב'ר - - * * * - - כל דיבור הוא נחל נובע, כל דיבור מרבינו הוא נחל נובע - כל ענין הנמשך מרבינו הקדוש. נו, רואים פלאות יוצאים מרבינו הקדוש, כי לפי מה שרבינו הקדוש הוא כזה מתנגד על כל החכמות ועל כל הפילוספיא והחקירות, והחכמות ולשונות - מה שכל העולם משוקעים בזה, אז לא היו צריכים העולם לדבר ממנו כלל! אין עם מי לדבר! הוא מתנגד - - כמו המדינה של עשירות - הוא מדבר נגד האמונה שלנו! - - בודאי הוא הבעל תפלה!... * * *

נוסחאות וניגונים מאנ"ש [בתוך שיחה מניגוני אנ"ש, מנגן 'אנא בכח' כמו שנוהגים לשיר בחנוכה כל תיבה ז' פעמים. ואח"כ 'במוצאי יום מנוחה' ו'חדש ששוני' שמנגנים במוצאי שבת. ואח"כ מדבר מהפיוט 'אדיר איום ונורא']; "אדיר איום ונורא" - - זה ידוע, מסתמא גם היום מנגנים ככה, זה בכוונה. זה התעוררות גדולה, מובא בהמכתבים - רבי נתן היה פעם בתקופת המחלוקת בטירהוביצה, ואז ניגנו ניגון זה; (מנגן; "אדיר איום ונורא, בצר לי לך אקרא, ה' לי ולא אירא - לי ולא אירא". זה ניגון של התעוררות מאוד, זה היה בתקופת המחלוקת, רבי נתן היה בטירהוביצה, הוא כותב שרקדו עם ניגון זה, כן; "אדיר איום ונורא, בצר לי לך אקרא", הם היו "בצר" - רבי נתן ואנשיו היו בסכנות גדולות, ואכן הרבה נפלו בהם, לא הלכו לרבי נתן - הם נתייראו, היה כמה שמסרו נפשם, לא הסתכלו על כלום - הלוא צריכים פרנסה?! - אין כח בעולם שיוכל להפריד, אבל אז היה ככה - - (ממשיך לנגן הפיוט הנ"ל. אה, "פדה עמך מעזים" - עזי פנים כאלו - פדה עמך מעזים - בטירהוביצה רקדו הרבה על "פדה עמך מעזים"... * (מנגן בתנועה שמנגנים היום על שני חרוזים האחרונים של "שב ה' את שבות יעקב" וכו' ו"תתן אמת ליעקב" וכו'; אמר ה' ליעקב - יא טאטע יא, יא פאטער יא, אל תירא עבדי יעקב - ניין טאטע ניין, ניין פאטער ניין, מיר האבן דאך פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין. [תרגום; אמר ה' ליעקב - כן אבא כן, כן אבא כן, אל תירא עבדי יעקב - לא אבא לא, לא אבא לא, הלוא אין לנו מורא מאף אחד, רק ממך לבד]. בחר ה' ביעקב - יא טאטע יא, יא פאטער יא, אל תירא עבדי יעקב - ניין טאטע ניין, ניין פאטער ניין, מיר האבן דאך פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין - - אני זוכר, היה לנו התעוררות כזה, לא נעשיתי עייף, כל קטע עוד הפעם; לא - לא - [לא אבא לא, וכו']. זה קבע בי אמונה כזה, אמונה ושמחה כזה - (מנגן; אל תירא עבדי יעקב, ניין טאטע ניין, ניין פאטער ניין, מיר האבן פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין! גאל ה' את יעקב - יא טאטע יא, יא פאטער יא, אל תירא עבדי יעקב - ניין טאטע ניין, ניין פאטער ניין, מיר האבן פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין! גאל ה' את יעקב - איי איי איי - השי"ת גואל אותנו בכל דור ודור - עם הגואל צדק, הגואל האמתי, גאל ה' את יעקב! (מנגן; גאל ה' את יעקב - יא טאטע יא, יא פאטער יא, אל תירא עבדי יעקב - ניין טאטע ניין, ניין פאטער ניין, מיר האבן דאך פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין - מיר האבן דאך פאר קיינעם קיין מורא נישט, נאר פאר דיר אליין! הניגון הזה הוא כמין התבודדות - "אין לנו מורא מאף אחד רק ממך לבד"! ככה צריכים לדעת כשמדברים עם השי"ת, זאת אומרת; עדיין אין אנו מחזיקים בזה, אנחנו רחוקים מזה, אבל מתגעגעים לזה, ואומרים אותו בפה; "אין לנו מורא מאף אחד רק ממך לבד"! * * *

התבודדות איי איי איי - אוי צריכים להיות חזק, אוי ויי, צריכים להיות חזק בהתבודדות, ובכלל בכל ההנהגות - בכל התיקונים שרבינו הקדוש הביא לעולם. כל דיבור שיצא מפי רבינו הקדוש צריכים לראות - צריכים להיות גיבור גדול לקיים אותו - שנאחז בו. למשל, אז בזמן רבי נתן היה מתנגדים גדולים, ואפילו היום שאין התנגדות גדולה כמו אז, אבל עדיין יש כוחות, מניעות מאחרים - ומעצמו. המוח הוא רחוק, מרגישים שבור, מרגישים רחוק, מרגישים מיואש. אחרי כל זה - אם רבינו צעק כל כך; "זייט אייך נישט מייאש" ["אל תתייאשו"] אז היא ככה! צריכים להיות חזק! אם רבינו הקדוש אומר "זייט אייך נישט מייאש" - אז דוקא מתגברים הכוחות הכי גדולות שאכן נתייאש!... אז צריכים להיות גיבור גדול! כל דיבור שיצא מפי רבינו הקדוש תלוי בזה כל הגאולה שלנו, כל התקוה שלנו, כל התיקון - בזה ובבא! במילה הזו שרבינו הקדוש אמר; "זייט אייך נישט מייאש" - יש בזה לכל היהודים עיקר התקוה! הטובה! - זהו זה! שלא להתייאש! ודוקא זה קשה מן הכל. אומרים אותו, ורוקדים... ועדיין מתייאשים! זה כמו קליפה - השם יצילנו - כמו דיבוק שמתדבק אל האדם ואין מניח אותו לנוח! הוא רוצה רק להפיל!... * וכן בהתבודדות, הולכים להתבודד - מאיפוא אנו יודעים מהתבודדות? וכי העולם יודעים מהתבודדות?! רבינו הקדוש הוא אמר לנו ההנהגה של התבודדות! שמשך שעה אחד נהיה - מתים מן העולם! שנלך למקום מיוחד - - פתאום נעשים כמת!... נו, דבר ראשון; זה קשה, שזה נראה כמו דבר קל - לילך ולשפוך שיחתו לפני השי"ת?! לא עושים מזה חיוב כל כך. אם רבינו הקדוש אמר את זה לנו - צריך להיות חיוב גדול כמו תפלין! כמו כל מצוה! כי רבינו הקדוש ידע שזהו התיקון שלנו בזה ובבא, כל הגאולה שלנו! מילה אחד; "התבודדות"! ואחרי זה - כבר לוקחים את עצמו, וכבר הולכים להתבודד, ומגיע למקום שהולך, ורוצים לדַבֵּר קצת, רוצים להשיג משהו, להרגיש משהו - כדי שאשוב מדרכי הרע, וכדומה - כל מה שרוצה להתפלל - - רבינו הקדוש ציוה להתפלל אפילו על כפתור שחסר לו! לרבי נתן היה חסר לו כפתור, רבינו הקדוש ציוה שילכו במלבושים נקיים, שלא יחסר כפתור, שלא יהיה קרוע. היה חסר לו כפתור, אז רבינו הקדוש דיבר איתו מהכפתור, ענה לו כי אין לו מי שיתפרו בבגדו, אמר לו [רביה"ק]; "צריכים לבקש מהשי"ת על זה! גם על דבר קטן כזה"! נו - ואנחנו לא מוכנים לזה, לא זוכים לראות שנקיים את זה. על כל פנים, כשכבר באים להתבודד - אז נעשים כמו אבן; אני לא יודע! שכחתי לגמרי איפוא אני בעולם! אני לא יודע כלום! כמו אבן! נו, צריכים להיות חזק, ולהגיד; "רבונו של עולם", "רבונו של עולם", ועוד הפעם - "רבונו של עולם". אצל העולם דבר זה הוא - לא יכולים להבין אותו, לא יכולים לעכל אותו! במקום להתבודד ישב וילמוד!... זה היפוך מהעולם! - וזה דבר קל מאוד!... זה לא לישא אבנים - לישא איזה משאוי!... ואותו השעה של התבודדות, כל שכן בלילה ובשדה - - נו, אפילו אם ילך בחצי הלילה לעשות התבודדות - - חצות?! על זה מתגבר הבעל דבר בלי שיעור! בין על הקימה, ואפילו כשכבר קמים נמצאים בחושך, לא יכולים לפתוח את הפה. רבינו הקדוש אומר; יכולים לשפוך שיחתו בחצות כמו התבודדות! יכולים לשפוך שיחתו לפני השי"ת בכל דיבור מחצות! וכן מתהלים! ואצלינו - התהלים וכן החצות - רדום!... אבל אם חזקים בזה, ולא זזים - - אני לא מפסיק! שעה אחד על השעון! אני צריך לעמוד שעה אחד! אני אגיד איזה דיבור, אני יתגעגע להשי"ת שיתן לי דיבורים - אני צריך לעמוד משך שעה! * וכן הוא בכל דיבור של רבינו הקדוש! ואנחנו לא - - מקבלים אותו כמו איזה ענין של חסידות - לא! כל הדברים שיצאו מפי רבינו הקדוש - זה מה שנתן לנו רבינו הקדוש, זה מתנות כאלו - לא יודעים מה זה! אבל אם חזקים בזה - - למשל, רבי ישראל (קארדונער זצ"ל - האם לא היה אצלו אותו דבר? היה לו גם כן - - הגיע לו בקושי! התבודדות - כל הנהגה של רבינו הקדוש, כל עבודה מעבודת השם - כל דבר שבקדושה מגיע בקושי! אבל זה שנתקשר עצמנו אל רבינו הקדוש - לעשות כל מה שרבינו הקדוש מצַוה - העולם הם ההיפוך! מה זה?! ללכת בשדה בלילה?! התבודדות?! לשפוך שיחו לפני השי"ת?!... נו, אפילו חסידים - ליטאים אין מה לדבר - אבל אפילו חסידים לא יודעים כלל מזה! כי הוא סתום ונעלם מכל העולמות! אפילו צדיקים גדולים, צדיקים גדולים! אבל לעומת רבינו?! אפילו לא - - - כקליפת השום! אפילו הצדיקים הכי גדולים - אמיתיים! משקרנים לא מדברים כלל, מדברים מצדיקי אמת! אבל לעומת רבינו הקדוש - אם היו יודעים מהסוד של רבינו הקדוש, היו נעשים כמו רבי נתן - היו רצים אחר רבינו הקדוש שידריך אותם, שיביא אותם! כי רבינו הקדוש מלמד אותנו דרך - לא לעמוד! לא עומדים! אצל העולם מתנהג ככה - אפילו חצות, או בהשכמה, נו, הוא מתנהג כן כל השבעים שנה, אין אצלו; פחות - או יותר. זה מין קביעות - תורתך קבע, קביעות! הוא רגיל בזה שצריכים להתפלל!... לא! אני ראיתי איך שהעולם מתפלל - ואיך שרבי ישראל מתפלל! הוא היה יחיד! * ואני נתגדלתי בין חסידים, אנשי מעשה, יראים, נו - אבל זה הוא דרך חדש, הדרך של רבינו הוא דרך חדש, הולכים לעשות התבודדות - זה דרך ישן, אבל רבינו הקדוש אמר; אני הורדתי לעולם שערי תפלה כאלו שלא היו עדיין מיום בריאת העולם!... כמדומה לי שזה כבר נדפס. ככה אמר רבינו - שהוריד שערי תפלה כאלו שלא היו עדיין בעולם!... נו, רואים את ה'ליקוטי תפלות' - נראה, ניקח כל התפלות שהיו בעולם מיום בריאת העולם, אם יש תפלות כאלו כמו הליקוטי תפלות!... איי איי איי, ומאיפוא לקח רבי נתן את הליקוטי תפלות? הכל מרבינו! רבינו הקדוש ציוה אותו כן! וכן הליקוטי הלכות, החידושים שלו - כל מה שרבינו הקדוש הסמיך אותו... * [חוזר לענין ראשון, להניגונים שקיבל מרבו רבי ישראל זצ"ל] [בסידור כתוב (בפיוט 'אליהו הנביא' שאומרים במוצאי שבת; "אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי". אבל הוא אמר בהיפוך, הוא אמר; "אליהו הגלעדי - אליהו התשבי"! רציתי לשאול אותו ולא שאלתי - מה זה השינוי. (מנגן כמה מהחרוזים של הפיוט אליהו הנביא. אולי צריכים להגיד כמו שכתוב בסידור, שלא יהיה שינו. הוא אמר ככה, מעולם רציתי לשאול אותו למה הוא משנה, ולא שאלתי, ועד היום איני יודע מה זה]. כן הוא תמיד, כשהאדם חי - אז חושבים - אין לי מה למהר, חושבים שעדיין יש זמן. חולפים ועוברים שנים, ולא זוכים אל מה שצריכים... * * *