י ע״י תאוות אכילה בא מחלוקת שמחרפין ומבזין אותו וכשמשברין תאות אכילה זוכה לשלום ואז יש גם למעלה שלום במרומיו ואזי נתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט). יא מי שהוא משוקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת וידוע שדינים שורין עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות ובושות (ל״ק מז). יב מי שמשבר תאות אכילה הקב״ה עושה על ידו מופתים (ל״ק מז) (ראה ברכות כ׳ כתוב). יב־א ע״י תאוות אכילה הקב״ה מסתיר פנים ונשיאת פנים הוא ע״י שיבור תאוות אכילה (ל״ק מז) (ר׳ וילך לא והסתרתי). יג הצדיק אכילתו היא יקר הערך כי משביע את הנפש דקדושה וע״כיאסור לו להתענות אבל מי שצריך להתענות בוודאי מצוה היא (ל״ק נ׳). יר הצדיק האמת שיש לו שלימות הדעת הוא בחי׳ משה והוא כלול משלשה אבות והוא ממשיך שלש השפעות שהם אכילה ושתיה ומלבושים (ל״ק נחה). טו יש בני אדם שישינים את ימיהם ויש שנפלו לבחי׳ שינה ע״י תאוות ומעשים רעים ויש שהם אנשים כשירים ויפים רק שנפילתם ע״י אכילה כי כשאדם אוכל מאכל שלא נתברר עי״ז נופל לבחי׳ שינה ועי״ז אובד את פניו ואפילו שנדמה להעולם שהוא עובד ה׳ ועוסק בתורה ותפלה אעפ״כ כל עבודתו נשאר למטה ואין להשי״ת נחת ממנו וצריך לעוררו משינתו וזה זוכין ע״י סיפורי מעשיות של צדיקי אמת (ל״ק ס־ו) (ר׳ צדיק סג). טז דע שע״י אכילתן של ישראל נעשה יחוד קוב״ה ושכינתיה אפין באפין רק האכילה צריכה להיות מאכל שנתברר מאחיזת הקליפות שנתערבו במאכלים על ידי אכילת עץ הדעת וכשאוכל בקדושה ע״פ התורה מברר הניצוצות וניתוסף בו דעת כי מאכל שיש בו תערובות יוכל האדם לחטוא וע״י החטאים נעשה פירוד בין הקב״ה ושכינתיה (קל״ק סב־א) (בה״נ). יז והבירור של המאכלים הוא ע״י אמונה ועיקר שלימות האמונה היא ע״י שמקרבין רחוקין להשי״ת וזה זוכין ע״י תענית ואזי ע״י אכילתו נתיחד קוב״ה ושכינתיה אפין באפין (ל״ק סב־ב) (ל״ע אמונה).

יח ע״י תאוות אכילה נפגם הכבוד ופוגם בכבודו ית׳ ואז הוא בחי׳ הסתרת פנים והדינים מתגברים ח״ו ואו נופל הכבוד להעוי פנים שבדור וכל המנהיגות והממשלה הוא אצל העכום והרשעים אבל כשמשברין תאוות אכילה אז מעלין הכבוד דק׳ ואז אין שום התמנות להעזי פנים ואז הוא בחי׳ נשיאות פנים שהוא ביטול הדינים (קל״ק סז־ג) (ר׳ ישעי׳ נ״ו והכלבים). יט ע״י צדקה מתקנין פגם תאוות אכילה (ר׳ צדקה כ״ח) (ל״ק סז־ד־ה), כ הצדיק שמשבר תאוות אכילה אין חילוק בין מיתה לחיים כי תמיד הוא עובד ה׳ (קל״ ק קמד) (ר׳ צדיק ק״ח). כא ע״י תאוות אכילה ושתי׳ אינו יכול להוציא שום דיבור לפני הש״י (קל״ק קסג). כב כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו כי כל דבר יש לו שורש שיש לו חיות ממנו כגון הסמים יש להם חיות ממה שהאדם לוקח אותם לרפואה וכן המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם ומקבל חיות מהם אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות והוא דומה כאלו הניחו האדם לתוך כלי שבודאי אינו מקבל חיות משם וע״כ המאכל מוציא החיות של האדם ועי״ז הוא מזיק להאדס (ל״ק רנז) (ר׳ כי תצא כג כי תבא). בג דע שחולי הקדחת ר״ל בא ע״י מה שהאדם אוכל אכילה יתירה כי כשאוכל יותר ממה שצריך הוא בחי׳ מעשה בהמה שאוכלת ולועסת כל היום וכן כשנזדמן לאדם בתוך מאכלו ניצוצות שלא נתבררו עדיין ממאכל בהמה למאכל אדם עי״ז בא ג״כ חולי הנ״ל (ל״ק רסג) (ר׳ תהלים ס״ו הרכבת}. כד תאוות אכילה מפסיד היראה שבלב (ר׳ אהבה מא) (ל״ת א־ד). כה צרכי הגוף ואפילו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאד אכילה ושתי׳ מלבושים ודירות והם מונעין את האדם מאד מעבױת הבורא ית׳ וע״י צדקה מתבטלים כל אלו המניעות כי ע״י צדקה זוכה שישפיע חסדו ית׳ עד שלא יצטרך לעשות שום עסק ומלאכה בשביל פרנסה רק מלאכתו נעשית ע״י אחרים והוא יעסוק בעבודתו ית׳ (ל״ת ד־ג) כו ע״י הפרנסה הוא מצחצח נפשו כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה ושביעת הנפש זה בחי' שמצחצח נשמתו ע״י אכילתו ואזי הוא איש תבונות ועי״ז נתגלין העצות ומשם גדילה האמונה (ל״ת ה־ ג) (ר׳ משלי י״ג צדיק). כז גם יש להמאכלים חלק בחלום ע״כ לפעמים נפגם החלום בבחי׳ חלום ע״י שד ח״ו ע״י המאכלים שאוכלים ויכולים לבא עי״ז לטומאת קרי ח״ו והתיקון לזה הוא שמחה להתחזק להיות בשמחה תמיד (קל״ת ה־יב).

כח וע״י כלליות בן ותלמיד עי״ז מי שהוא איש חיל הוא יכול לקבל בעת האכילה הארת הרצון(ר׳ רצון יג) (ל״ ת די). כט ומה שנתגלה הארת הרצון בעת האכילה דוקא דע כי מי שרוצה לחגור מתניו ליתן פרנסה להתלוים בו הוא צריך שיהיה איש חיל ולא ההיפך שקורץ (רוע מזל ש״מ) כי צריך שיהיה לו קצת ממשלה כי כל הפרנסה נמשך מהמלכות והמלכות מקבלת פרנסה מן בחי׳ ידים שיש בים החכמה בחי' פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון היינו שהפרנסה נמשכת מבחי׳ הידים וזה ומשביע לכל חי רצון בחי׳ הארת הרצון שמתגלה בתוך האכילה והפרנסה (ל״ת די) (ר׳ דניאל ד׳ .אילנא). ל כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא וע״י מזונא דגופא נחלש סזונא ד8שמתא כי ע״י מזונא דגופא דהיינו ע״י אכילה ושתיה עי״ז מגדילין את בחי' עקב דסט״א ואז כשנתגדל ח״ו עקב דסט״א עי״ז נחלש ח״ו בחי׳ עקב דקדושה שהוא בחי׳ (משלי כב) עקב ענוה יראת ה׳ שהיא בחי׳ ריח שהוא מזונא דנשמתא (ל״ ת ח־א) ( ר׳ תהלים מ״א אוכל). לא יש צדיקים אמתיים גדולים במעלה והם באמת יכולים לעבוד ה׳ בכל דבר שבעולם באכילה ושתי׳ ושאר דברים (ר׳ צדיק קעו) (ל״ ת טו). לב אכילת שבת היא כולה רוחניות כולו קודש (ר׳ שבת לה) ל׳׳ ת יז). לג דע שכ״א מישראל אפילו צדיק גדול צריך שיהיה לו צער בכל יום וגם מי שדעתו יותר גדולה צערו גדול יותר וע״י אכילה בקדושה וביראת שמים ממתיקין זה הצער שלא יתגבר ח״ו וגם שלא יהיה נשתלשל אל הס״א שהיא דין קשה ח״ו (ל״ ת עז) (ר׳ קהלת א׳ יוסיף). לד ע״י אכילה בקדושה נעשה הפה בבחי׳ קומת אדם כי מי שאין אכילתו בקדושה אז פיו שאוכל הוא בגדר בעל חי והרי הוא כמו בהמה ממש ח״ו( ( ק ן ל״ת עז) (ר׳ שמות ד׳ מי). לה עיקר היראה היא באה ונגשת אל האדם בשעת אכילה ע״כ צריך ליזהר מאד לאכול בקדושה ולהמשיך על עצמו היראה הבאה אליו אז (קל״ת עז). לו כשאינו אוכל בקדושה וביראת שמים אזי היראה הבאה בשעת אכילה היא עומדת מרחוק ואינה נכנסת בו וכשאוכל בקדושה ועושה מהפה קומת אדם עי״ז זוכה לעליה יותר גדולה ונעשה בחי׳ אדם העליון בחי׳ שכינה מדברת מתוך גרונו (ל״ת עז) (ר׳ יחזקאל א׳ ועל).

לז ומה שנמחק הצער ע״י האכילה בקדושה כי ראשית חכמה יראת ה׳ ואם אין יראה אין חכמה וע״כ כל מי שזוכה לאיזה חכמה ודעת עובר עליו יראה ג״כ כי זה תלוי בזה וע״כ כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחי׳ מוחין בחי׳ תפילין עובר עליו יראה ג״כ והצער נשתלשל מן היראה ויש צער שבא מיראה דקדושה ויש שבא מיראות נפולות אבל ע״י אכילה בקדושה ממשיך עליו היראה דקדושה אזי עי״ז ממתיק הצער והדין הבא מיראות נפולות (ל״ת עז). לח ישנם ב״א שאוכלים שיהי׳ להם כח ללמוד וישנם אנשים גבוהים במעלה שלומדים שידעו איך לאכול (ח״מ נ׳ ל״נ ח׳). לט הזהיר שלא לאכול במהירות כי זה בחי׳ הלעיטני נא רק כדרך שאוכלין כשיושב אדם חשוב אצלו (ש״מ ע״ה סט). מ ענה ואמר אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות אח״ כ איזה קפיטליך תהלים ולהתלבש באיזה מצות (ש״ה כג1. מא כשאדם מקדש עצמו באכילתו ובכל עסקיו עי״ז זוכה להמשיך ההולדה בקדושה כראוי ועי״ו ורכה לבנים ת״ח (ל״ע מהדורא בתרא בנים) (ר׳ בנים כא) (ש״ה קלב). מב מי שרוצה לשבר תאות אכילה בתכלית שלא יקבל שום תענוג מאכילתו ירגיל עצמו שלא להכניס הדבר שאוכל לתוך הפה והחיך רק ללועסו בין שיניו (שב״ה א׳) (מ״ב אכילה) (ש״ה רמו). מג אכילת בצלים חיים מזיק מאד לכמה דברים (ש״ה רסה) (מ״ב אכילה). מד אמר שמעולם לא שתה אפילו מים קודם התפילה והקפיד מאד על אלו השותין קאווע (קפה) וכיוצא בזה קודם התפילה (ש״ה רעז). מה מי שכלב נשכו בידוע שרחמי השם מסולקין ממנו גם בידוע שנכשל במאכלות אסורות (ס״ה אכילה). אלול

א לבושה ותשחק ליום אחרון ר״ת אלול (עיין משלי לא עוז והדר) (ל״ק כא־יא). ב וזה שאנו רואין שבימי חשובד דהיינו באלול ועשי״ת כל ישראל עוסקין אז באמירת תהלים כי אמירת חהלים מסוגל לתשובה וע״כ הוא דבר גדול מאד לעסוק תמיד באמירת תהלים כי תהלים הוא התעוררות גדול מאד להשי״ת אשרי שיאחז בו (ל״ת עג) (ר׳ שמות א׳ ואלה). ג עיקר התשובה הוא בחודש אלול כי הם ימי רצון שעלה משה לקבל לוחות אחרונות ופתח דרך כבושה לילך בה והדרך שעשה משה הוא כך שמשה קשר א״ע אפילו לפחות שבישראל ומסר נפשו עליהם כי יש בחי׳ אלקות אפילו בדיוטא התחתונה אפילו בעשרה כתרי דמסאבותא (ל״ת פב) (ר׳ ויקהל ל״ה ויקהל). ד דע שכוונת אלול הם תיקון לפגם הברית כי סוד כוונת אלול הוא הנותן בים דרך ועיקר פגם הברית הוא בבחי׳ דרך בבחי׳ כי השחית כל בשר את דרכו ומחמת זה הפגם יכול לאבוד את זיווגו ואפילו אם ימצא תהי׳ לו מנגדת וחודש אלול אז יכולין לתקן זה ולהאיר הדרך בים ואזי מוצא זיווגו והיא רק כרצונו (ל״ ת פז) (ר׳ ברית נז). ה צוה לומר כל ספרי תנ״ך בימי אלול עד הו״ר (ש״ה רנא). ו מה שנוהגין לומר תיקונים באלול וגם מהחלישות לב שמתאחרים בביה״מ יותר מרגילותו נעשה מזה תיקונים גדולים למעלה (ש״ ה קכז) (גם ש״ה רצד). אליהו הבכי .< א במוצש״ק מתחיל להתגלות אליהו (עירובין מג) כי אין אליהו בא בשבת ולא בע״ש ובמ״ש יוכל לבוא והנה אליהו יבא לרחק השקר שהוא בחי׳ נחש שהביאה מיתה לעולם והשינה הוא אחד מששים במיתה וכיון שבמ״ש מתחיל התגלות אליהו נדחה השקר שהיא הנחש לכן קשה לישון (ל״ק קיז). ב כי אמרו רז״ל (קידושין מט) עשרה קבין שינה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים ועבד הוא בחי׳ כנען בחי׳ ארור בחי׳ הנחש וכיון שבמ״ש הוא בחי׳ התגלות אליהו ונדחה בחי׳ הנחש שהוא בחי׳ עבד נדחה השינה שירדה לעבדים וע״כ אליהו בגימ׳ בן היפך בחי׳ עבד (ל״ק קיז) (ר׳ שבת יח). ג לפעמים יש שמנשב בהאדם בחי׳ רוח סערה ומבעירו ביותר חוץ מהמדה שזה בחי׳ הריסה ואסור להרוס לעלות אל ה׳ מה שאינו ראוי לו לפי בחינתו ואליהו היה יכול להכניע זאת שהיה רוכב ומכניע סוסי אש בסערה דהיינו האש הדולק ביותר מן המדה שבא ע״י הסערה (ל״ת ט) (ר׳ זמירות למוצ״ש איש).

אלישע הנביא א אלישע היה יורש מאליהו רוח הקודש שהיא בחי׳ לה״ק ע״כ לא ראתה קרי על סדינו כי ע״י שלימות לה״ק ניצולין ממקרה לילה (ל״ק יט־ה). ב כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה כי אלישע פעם נכתב עליו איש אלקים ופעם אלישע סתם וארז״ל כשהיו בני הנביאים אצלו היה נקרא איש אלקים וכשהיה לבדו נקרא אלישע סתם (ל״ק קסו). אלמן ח׳׳ו א דע שיש המתקה להנצל מעונש של אלמן שלא תמות אשתו ח״ו והוא ע״י שמרגישין טעם מתיקות בהתורה (ל״ק קצט) (ר׳ תהלים קי״ט מה נמלצו). ב העולם אומרים מי שהקב״ה רוצה לעשותו נער הוא לוקח אשתו ממנו כי אשה כשרה היא בחי׳ אשת חיל עטרת בעלה וכשמתה ח״ו היא בחי׳ נ׳פלה ע׳טרת ר׳אשנו ר״ת נ׳ע׳ר׳ (ש״ה קיג). אמונה א עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה כמ״ש תבואי תשורי מראש אמנה (ל״ק ו־א). ב אמונה היא בחי׳ תפילה כמ״ש ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו כי עיקר התפילה שיאמין שתפילתו עושה רושם לטוב למעלה (ל״ק ז־א).

ג אי אפשר לבוא לאמונה אלא ע״י אמת שלא יהיה פתי יאמין לכל דבר רק כשיסתכל על האמת יבין שצריכין להאמין בהאמונה הק׳ בה' ובתורתו ובצדיקיו (ל״ק ו־ב) (ובפל״ח ז־ב). ד ע״י הארת מרדכי ואסתר קבלו ישראל התורה מחדש בחי׳ קימו וקבלו נגלה ונסתר ועי״ז נתבטלו הע״ז והכפירות ונתרבה האמונה בעולם כי שניהם בחי׳ אמונה כ״ש ויהי אומן וכר, באמנה אתו(ל״ק י־ח). ה מי שאין מאמין בוץב״ה צריך להשתדל אחר תחבולות רבות אבל ע״י אמונה יהיה עיקר השתדלותו בתר קוב״ה (ל״ק יד־יא) (עיין תהלים קמ״ה טוב ה׳). ו איך אפשר לעכו״ם לבוא לאמונת ישראל והלא הם רחוקים מאד מישראל (עיין אסתר ו׳ וימצא) (ל״ק יז־ה). ז ע״י מיעוט אמונה שיש בישראל כן הסתרת פני ה׳ ואינו רוצה להנהיג אותם כן הצדיקים בורחים מן השררה ואינם רוצים להנהיג העולם אבל ע״י הפרת הכעס ברחמנות נמתק הרוגז והחרון אף (ל״ק יח־ ב). ח כל ומן שאין לאדם אמונה בשלימות שאין שלימות אחריו אין לו לקבל מלוכה והנהגה אפילו מי שמאמין באיזה דבר מדרכי אמורי אעפ״י שמאמין בהשי״ת אין לו לקבל מנהיגות (ל״ק יח־ג). ט ודע שהאמונה מחזקת תמיד במלכות והנהגה שלא יקח אותה ור שאין ראוי לה (ל״ק יח־ד). י זה שאין לו אמונה כשלימות כשבא ליקח לעצמו מלכות והנהגה והוא אינו ראוי לה אזי האמונה מפלת אותו לשנאת חכמים כדי שלא יתקיים בידו ההנהגה כי עיקר המלכות תלוי במשפט שהם החכמים (ל״ ק יח־ד). יא אי אפשר לקבל תוכחה ומוסר ממוכיח האמת כ״א ע״י אמונה כי האמונה בחי׳ ידים לקבל מוסר וע״י קלקול אמונה בא לכפירות ולאמונות כוזב יות(קל״ק כב־ב). יב אמונה היא עיקר חותם העליון של הקדושה והיא כלליות הקדושה ועי״ז ישמע מוסר וישוב אל ה׳ וירחמהו (קל״ק כב־ב).

יג א״א לזכות לאמונה שלימה כ״א ע״י צדיקי הדור האמתיים בחי׳ השבעה רועים שהם כלליות מנהיגי הדור כי הם רועים האמונה לתקנה ולהשלימה (ל״ק כב־ג). יר ירושלים בחי' אמונה (קל״ק כב־יב). טו משא ומתן באמונה היא בחי׳ אנפין נהירין חיים שמחה ותאוות ממון היא אנפין חשוכין מיתה עצבות (עיין ממון ג) (ל״ק כג־א). טז צריך להמשיך אמונה לתוך ברכת השכל כי אין לסמוך על השכל בעצמו כי בהשכל האדם ירצה להמשיך רק ברכה גשמיות אבל ע״י אמונה יבין כי העיקר ברכת השכל דהיינו להשיג אור אין סוף ב״ה (ל״ק כד־ו) (מ״ה), יז ע״ י אמונה מתגברים על המתנגדים המחרפים ומבזים יראי ה׳ ומכניעים הכפירות ומבטל הבזיונות הבאים מהם (ל״ק כח־ב) (ראה תהלים כב ואנכי תולעת). יח עיקר חשיבות הצדקה היא האמונה ושבת היא בחי׳ אמונה שמאמין בחידוש העולם וביחודו ואמונה היא מקור הברכות (ל״ק לא־ב). יט אין שלימות להרעת שהיא התורה אלא ע״י אמונה (ל״ק לא־ב). כ עיקר קיום וחיות האמונה הוא רק ע׳׳י שמירת הברית וע״כ נוסעים לצדיקים על שבת כי עיקר קדושת הצדיקים הוא שמירת הבריח בשלימות ע״כ נוסעים לשבח לקבל קדושת שבת שהוא האמונה שהיא שלימות הכל (קל״ק לא־ה). כא ע״י אמונה ושמירת הברית כל אכילותיו בבחי׳ לחם הפנים (ל״ק לא-ט בפלח) (ראה לך התהלך לפני). כב השכל היא הנשמה וחידוש השכל היא ע״י שינה ובשעת שינה המוחין באים בתוך האמונה ונתחדשים, גם יש בחי׳ לימוד פשטא אורייתא שהיא נקרא ג׳׳ כ בחי׳ שינה לגבי דביקות הבורא ויש שינה שהיא בחי׳ סו״מ באמונה אזי המוחין באים בתוך האמונה ונתחזקים מעיפתם (ל״ק לה־ד־ ו) (ראה מוחין ו).

כג ועיקר המוחין שמקבלין ע״י אמונה אץ מקבלין אלא מאור הפנים יש מקבלין מאור הפנים של התורה כי שבעים פנים לתורה ויש מקבלין מאור פני הצדיקים כשהצדיק מסביר לו פנים אזי מקבל שכל חדש ונשמה חדשה (ל״ק לה־ה). כד עיקר האמונה הוא שצריכין קודם השינה לקשר עצמו אל האמונה שזה בחי׳ ק״ש שעל המטה שקורץ קודם השינה וצריכין לקרותה בכונה כדי לקשר נשמתו לתוך האמונה ואוי תתחדש נשמתו ויזכה ע״י השינה לקבל שכל חדש ונשמה חדשה מאור הפנים (קל״ק לה־ט). כה כשאדם מכניס שכלו היינו נשמתו בתוך האמונה אזי צריך לשמור האמונה שלא יינקו ממנה החיצונים כי היא שוכנת בתוך החיצונים ע״כ צריך להתגבר לעסוק במו״מ באמונה כמו רב ספרא לקיים ודובר אמת בלבבו שאפילו מה שנגמר בלבו לא ישנה ובזה ימשיך מלבוש סביב האמונה שלא יינקו ממנה (קל״ק לה־ט). כו כשמפסיק הנקודה מהדלת דאחד נעשה אחר אל אחר היינו ע״י פגם הברית אבל מי שמקדש א״ע מזאת התאוה אזי הוא נתקשר במלכות שמים בחי׳ אמונה, וע״כ התיקון להרהורי זנות שיאמר שמע וברוך שם כי קבלת עומ״ש היא בחי׳ אמונה (ל״ק ל״ ו בהש׳) (ראה זוהר קדושים פ״ד כד חזי). כז כל הנסיעות של האדם הוא בשביל קילקול האמונה בחי׳ ע״ז כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ ה להזמין לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה (ל״ק מ) (ראה ע״מ אלה מסעי) (ר׳ מסעי ל״ג אלה). כח תפילה היא בחי' אמונה ונגד אמונה הם כפירות מחשבת עכו״ם ותיקונם ע״י א״י בחי׳ מחאת כפים בתפלה שעי״ז מגרשין אויר הטמא של חו״ל ושואב אויר הקדוש של א״י (ל״ק מד) (ראה ברכות כ״ו תפלות). כט ע״י חיזוק הראיה של הצדיק שרואה צדקת ה׳ אע״פ שהרשע זוכה בדין נתחזק אמונתו ויכול להתפלל כי עיקר התפילה היא ע״י אמונה שמאמין שהכל ברשות הקב״ה אפילו לשנות הטבע (ל״ק נה־ ד) (ר׳ תהלים קי״ט אודך). ל המתפלל צריך לתקן בתפלתו להעלות הנופלים באמונות כוזבות לאמונה אמיתית שהיא תפלה ולקבוע בלבם אמונה שלימה (קל״ק נה־ו). לא הבירור של המאכלים הוא ע״י אמונה, כי האמת מה שהגביל הש״י לשכל אנושי שיוכל להבין הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ ויש קושיא שאינו באפשרי לשכל אנושי להבין תירוץ רק לעתיד לבא יתגלה התירוץ אסור לאדם לעיין בהם רק להעמיד על אמונה (ל״ק סב־ב) ר׳ אבות ב׳ ודע). לב וכשיש לו אמונה בשלימות יכול להיות ע״י אכילתו יחוד קוב״ה ושכינתיה (ל״ק סב־ב).

לג עיקר שלימות וקישוטי אמונה היינו לקרב דווקא המרוחקים אפילו עכו״ם יקרבו לאמונות ישראל ולעבדו שכם אחד (ל״ק סב־ג). לר ולהשלים את האמונה היינו לקרב הרחוקים צריך מתחילה להעלות ניצוצי אותיות הדיבור היינו שיוכל לדבר לפני השי״ ת ולהתפלל בכוונה וכשנתבררו אותיות הדיבור אז הופך עצמו הדיבור ומלקט ניצוצות הקדושה מבין הקליפות ונשארים הקליפות בלא חיות ואז העכו״ם שיניקתם מהקליפות כשרואים שאין להם חיות אזי משליכים אמונתם ומדביקים עצמם באמונת ישראל (ל״ק סב־ד) (ר׳ ישעיה ב׳ ביום). לה אמונה אינה שייכה אלא בדבר שאינו יודע הטעם ואעפ״כ אצל המאמין הדבר גלוי כאלו רואה בעיניו הדבר שמאמין בו מחמת גודל אמונתו השלימה (ל״ק סב־ה). לו האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בוקר וביום מחמת טרדות עסקי העולם נתכסה האמונה (ל״ק סב־ה). לז האמונה ממלצת על הרחוקים לפני השי״ת שיקרב אותם בצל כנפיו וזה מליצתה כי עיקר טעותם מחמת שעיקר ידיעת אלקותו אינו אלא מהגלוי על הסתום ומחמת שרואים שהנהגת העולם הוא ע״י מערכת המזלות נפלו בטעות כ״א לפי טעותו אבל כשאתה מבטל רצונך בשביל רצון הצדיק בבחי׳ הקב״ה גוזר וכו׳ כשרואים שמערכת המזלות מחייבים איזה גזירה וצדיק מבטל אזי ידעו שיש אלקי נמצא שהוא עושה רצון הצדיק (ל״ק סב־ו). לח יש שמאמינים בהשי״ת אבל מאמינים ג׳׳כ באמצעי ואומרים שצריך לסיבות אין הדבר כן כי הקב״ה סיבת כל הסיבות (ר׳ טבע ח׳) (ר׳ כי תשא ל״ב אשר ילכו) (ל״ק סב־ו). לט עם ישראל ע״י אמונה עוברים על כל החכמות ואפילו על האפיקורסות הזאת הבא מחלל הפנוי כי הם מאמינים בהשי״ת בלי שום חקירה וחכמה רק באמונה שלימה, וע״כ ישראל נקראים עבריים ע״ש שהם עוברים באמונתם על כל החכמות (ל״ק סד־ ב). מ ע״י אמונה שמאמינים שהשי״ ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין א״כ שגם החלל הפנוי בעצמו נתהוה מחכמתו ית׳, ובודאי באמת לאמתו יש שם אלקותו ית׳ רק שא״א להשיג זאת ולמצוא שם השי״ת כי א״כ לא היה חלל הפנוי ולא היה אפשר להתהוות הבריאה (ל״ק סד־ב) (ר׳ חלל הפנוי ד). מא אמונה יש לה זמר וניגון המיוחד לאמונה ולבחי׳ הזמר של אמונה עליונה איז מי שיזכה כ״א צדיק הדור שהוא בחי׳ משה וע״י הניגון של הצדיק עי״ז עולים כל הנשמות שנפלו בתוך האפיקורסות של חלל הפנוי (ל״ק סד־ה) (ר׳ צדיק ע״ו).

מב יש שני מיני יראה יראת העונש נקרא צדק ויראת הרוממות נקרא אמונה כי מחמת שהוא מאמין באמונה שלימה שהשי״ ת הוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין הוא ירא ממנו וידוע הוא כי א״א לבוא לאמונה רק ע״י יראת העונש כי מחמת שהוא ירא מעונש מאמין שהשי״ ת הוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם ומזה בא לאמונה יותר גדולה בחי׳ יראת הרוממות (ל״ק פז) (ר׳ תהלים ט׳ והוא). מג כי יש כמה מיני אמונה יש אמונה שהוא רק בלב והעיקר שצריך להיות לאדם אמונה כ״כ עד שיתפשט בכל האיברים וכשיש לו אמונה כזו בא מן האמונה אל השכל כי הדבר שהיה צריך מתחילה להאמין עכשיו כשבא אל אמונה יותר גדולה מבין הדבר הראשון בשכל (ל״ק צא) (ר׳ בשלח י״ז ויהי). מד אין השי״ת מצרף מחשבה למעשה בר מהרהורי עכו״ם והרהורי עכו״ם שייך אצל כל אדם שמתחיל להתפלל בדביקות ובאמצע התפילה נופל ממדריגתו זה בחי׳ הרהורי עכו״ם כי כל הנפילות באין מחמת קלקול האמונה וכשנתקלקל האמונה נמצא מחזיר פניו מהשי״ת והשי״ ת מסתיר פנים ממנו וצריך להביא על זה עולה ובחי׳ עולה היא כשמשבר את רוחו בקרבו ומאנח על זה ועי״ז יחזור למדריגתו (ל״ק קח) (ר׳ תהלים נ״א זבחי). מה אמונה הוא בחי׳ כח הגודל וכח הצומח והוא בחי׳ אריכת אפים היינו כשיש לו אמונה בשלימות הוא גודל וצומח בעבודתו ית׳ אפילו אם יעבור עליו מה כי כל המניעות מעבודת ה׳ מה שאינו מתקרב ליראי ה׳ הכל הוא מחמת עצלות ועצבות שבא מחמת חסרון אמונה כי אם היה לו אמונה שלימה בהאמת בוודאי היה רץ ומזדרז מאד להתקרב להם (ל״ק קנה). מו לזכות לאמונה ואריכת אפים הוא ע״י א״י וצריך כ״א לבקש מהשי״ת שיהי׳ לו כיסופים לא״י והוא סגולה לבטל הכעס והעצבות כי אמונה ואריכת אפים הס היפך הכעס והעצבות (ל״ק קנה) (ר׳ ספרי ראה כל זמן). מז ע״י הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש ופנימיות הנפש של הכותב והאמונה ושורש האמונה שלו (ל״ק קעג) ץר צדיק קיז). מח הנפש והאמונה הם בחי׳ אחת ויש עולם האמונה שמשם נלקח מדת האמונה ועולם האמונה בעצמו יש לו ג״כ אמונה בהשי״ת וזה בחי׳ שורש האמונה שהוא בחי׳ פנימיות האמונה והוא ג״ כ בחי׳ פנימיות הנפש (קל״ק קעג) (ר׳ שבת ק״ה אנכי). מט ע״י קלקול האמונה שאין האמונה בשלימות שזה בחי׳ ע״ז נפגמה התפילה (קל״ת א־י) (ר׳ תפילה קיב). נ כשיש אמונה אז יורדין גשמים וצומחין עשבין ואזי יש רפואות אבל ע״י נפילת האמונה אזי אין גשמים ואזי אין רפואה (ל״ת ה־א). נא וגם עי״ ז בעצמו אין מועיל לו רפואה כי עיקר הרפואה היא ע״י התמזגות היסודות וע״כ ע״י פגם אמונה שעי״ז נפגם בחי׳ הד׳ יסודות ע״ כ אין לו רפואה (ל״ת ה־א) (ר׳ ד׳ יסודות א).

נב העיקר הוא אמונה וצריך כ״א לחפש א״ע אם אמונתו שלימה ולחזק א״ע באמונו* תמיד, כי ע״י פגם אמונה באים מכות מופלאות שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפלה ולא זכות אבות (ל״ת ה־א). נג ע״י אמונה נעשה הסדר של הזרעים לפי הזמן והמקום שעי״ז יש להם כח לרפאות וע״כ ע״י נפילת האמונה אין מועיל רפואות (ל״ת ה־א) (ר׳ שבת לא אמונה). נג־א עיקר מה שמועלת התפילה לפעול בקשתו הוא רק ע״י אמונה גם עיקר התגלות זכות אבות לזכות לרפואה בזכותם הוא ג״כ רק ע״י אמונה (קל״ת הא). נר ע״י נפילת אמונה אין מועיל להחולה קול צעקה של אח וגניחות שלפעמים מרחמין עליו מן השמים עי״ ז כי הגניחות וצעקת אח הם קול בלא דיבור וקול זה בחי׳ אבהן והם נראין ונתגלין רק ע״י אמונה (ל״ת ה־א) (ר׳ תענית ח׳ אין). נה והתיקון לוה הוא שצריכין לחתור ולמצוא המים ששם גדילה האמונה ואלו המים הם בחי׳ עצות שמשם גדילה האמונה ועצות הם בחי׳ עומק הלב, ע״כ כשאין מועיל קול הצעקה מחמת נפילת אמונה אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד מעומקא דלבא ועי״ז נתגלין העצות ועי״ ז נתתקן ומקבל רפואה להמכות המופלאות (ל״ת ה־ב). נו עיקר גידול האמונה היא בבחי׳ ואמונתך בלילות היינו כל מה שנדחה והולך חלק מהלילה ונתקרב אל אור היום נתגדל האמונה ביותר עד שבאור יום נתגדל האמונה כשלימות ואו היא עיקר צמיחת הרפואה, כמו כן ע״י התגלות העצה שהוא ג״כ התגלות האור מן החושך עי״ז נתגדלת ג״כ האמונה ועי״ז עיקר הרפואה (קל״ת ה־ג)(ר׳ איוב ל״ח מי). בז אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה ושביעת הנפש זה בחי׳ שמצחצח נשמתו ע״י אכילתו ואזי כשמצחצח נשמתו אזי הוא .איש תבונות ועי״ז נתגלין העצות ומשם גדילה האמונה (ל״ת ה־ג) (ר׳ נשמה יח). בח ודע שע״י נפילת האמונה עי״ז נעשה ונתחזק אמונות כוזביות אמונות הע״ז כי עיקר קיום וחיזוק אמונות כוזביות הוא מנפילת האמונה הקדושה וכשמעלין האמונה הנפוייה מזה נעשין גרים (ל״ת ה־ד) (ר׳ ע״ז ו). נס מחמת שאלו הגרים נעשין מלקיטת נפילת האמונה ע״כ הם מזיקין לישראל (ל״ת ה־ה)(ר׳ קידושין ע׳ קשים ותבין).

ס ר״ה הוא תיקון האמונה (ר׳ ר״ה ו) (ל״ת ה־יד). סא ע״י קיבוץ התלמידים אצל הצדיק נתלקט ונתקבץ חלקי אמונה (ר׳ צדיק קסה) (ל״ת ה־טו). סב ע״י התפשטות הנבואה עי״ז נתברר ונתתקן בחי׳ כח המדמה וכשנתתקן המדמה עי״ז נתתקן האמונה האמתיות דקדושה ונתבטל אמונות כוזביות כי עיקר האמונה תלוי׳ בכה המדמה כי במה שהשכל מבין אין שייך אמונה ועיקר אמונה הוא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו אזי נשאר רק בבחי׳ כח המדמה ושם צריכין אמונה (ל״ת ח־ ז) ז). סג כל מי שזוכה להתקרב למנהיג אמתי ע״י התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחי׳ המדמה ע״י בחי' הרוח נבואה של המנהיג ועי״ז נתתקן ונתברר האמונה הקדושה דהיינו להאמין בחידוש העולם שהשי״ת ברא את עולמו יש מאין המוחלט, אבל באמת צריכין לחפש מאד ולבקש מהש״י שיזכה להתקרב למנהיג אמתי כי כשמתקרבין ח״ו למנהיג של שקר עי״ז באין ח״ו לאמונות כוזביות (ל״ת חח) (ר׳ שבת פ״ח וזה) (שם קמ״ו ישראל). סד כי עיקר תיקון האמונה היא ע״י בחי׳ רוח נבואה שיש להמנהיג אמיתי שעי״ז נתברר המדמה ועי״ז נתתקן האמונה אבל בלא בחי׳ נבואה אין המדמה ברור ומתוקן ואוי המדמה מערב ומבלבל את האדם באמונות כוזביות (ל״ת ח־ח), סה ע״י אמונה יהיה חידוש העולם לעתיד כי התקבצות החסדים שעל ידם יהיה חידוש העולם לעתיד בבחי׳ (תהלים סט) כי אמרתי עולם חסד יבנה הוא ע״י אמונה (ל׳׳ת ח־ט) (ר׳ תהלים צ׳׳ב להגיד). סו אמונה זה תפילה כי התפילה משנה הטבע ונתבטלין החכמות והחקירות שהם הולכים ע״פ הטבע (ל״ת יט) (ר׳ תפילה קכו). סז האמונה תולה בפה של אדם היינו ע״י שמדברין האמונה בפה שיאמר בפה מלא שהוא מאמין זה בעצמו אמונה וגם עי״ז באים לאמונה ומחמת זה צריך ליזהר מאד מדיבורים של כפירה ואפיקורסות היינו שהוא בעצמו מאמין רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע והוא מתלוצץ מהם אעפ״כ גם מזה צריך ליזהר מאד כי הדיבור הזה של כפירה מזיק לאמונה (ל״ ת מד) (ר׳ תהלים פ״ט אודיע). סח קלקול האמונה ח״ו הוא בחי׳ ע״ז ואז חרון אף בעולם וע״י נסיעות של בנ״י נתכפר הפגם הזה ונמתק החרון אף ונמשך רחמנות בעולם ועיקר הרחמנות הוא שהשי״ת ימסור את הרחמנות בידינו (ל״ת סב) (ר׳ מקץ מ״ג ואל).

סט וגם עכשיו יש בחינות כאלו שפוגמין באמונה ובטחון ואינו רוצה להשליך יהבו על ה׳ לעשות מו״מ באמונה שיהי׳ תורתו קבע ומלאכתו ארעי ולסמוך על השי״ ת שבוודאי יצליח אותו גם במלאכתו המועטת והוא רוצה דווקא שיהי׳ הרחמנות כפי רצונו שיהי׳ לו עושר וכבוד ומחמת זה הוא טרוד בפרנסתו ביגיעות גדולות ומחליף בדיבורו אעפ״י שהוא יודע שהוא נגד רצונו ית׳, וע״כ גילה רבינו ז״ל במאמר זה כי הדבר בהיפך ממש ח׳׳ ו כי אדרבה עי״ז שפוגם באמונה שזה בחי׳ פגם ע״ז עי״ז יש חרון אף ח׳׳ו ואז יתנהג עמו בוודאי ההיפך מרצונו ודעתו ח״ו ודייקא ע״י שזוכה לתקן פגם האמונה עי״ז זוכה שיהי׳ הרחמנות כפי רצונו בבחי׳ ואל שדי יתן לכם רחמים (ומחורץ בזה ג״כ הקושיא על שימסור בידינו הרחמנות)(ר׳ מקץ מ״ג ואל) (ל״ת ס״ב בפלח). ע כשאדם לומר תורה או שעושה מצוה בשמחה עד שמרקד ברגליו מחמת שמחה עי׳יז זוכה לאמונה הנקראת רגל כשרז״ל בא חבקוק והעמידן על אחת (מכות כד) וכן כל הדברים הנקראים רגל נתעלים (ל״ת פא). עא כשיש קטנות ופגם בהאמונה צריכין לעשות עבודות קשות כגון תענית וכיוצא אבל כשהאמונה כשלימות יכולים לעבוד השי״ת בכל דבר כי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו (קל״ת פו) (ר׳ וארא ר מקוצר). עב יש כמה בחי' בקטני אמונה כי יש אפילו צדיקים שהם קטני אמנה אפילו אם יש להם אמונה אין להם אמונה בעצמן שהאדם צריך שיהי' לו אמונה בעצמו שגם הוא חביב בעיני הש״י (ל״ ת פו) (ש״ ה קמ) (ר׳ סוטה מ״ח כי). עג אלו המבוכות והקשיות כגון הידיעה והבחירה או אלו ואלו דא״ח וכו׳ א״א בשכלינו האנושי לתרצם רק לסמוך על אמונה לבד (ח״מ שה״ל כד). עד אמונה חשוב כצדקה כמ״ש והאמין בה׳ וכו/ וע״י אמונה זוכה לבנים כי אמונה בגימ׳ בנים (ש״מ ע״ה לב) (ש״ה לד) (ס״ה אמונה יח). עה אמונה היא מדה אחרונה ואעפ״כ ע״י עולין לכל המדריגות (ש״מ ע״ה קיג). עו־א ע״י שפלות זוכין לאמונה (ש״ה רסא). עו צריך לחזק א״ע באמונה ולבלי ליכנוס בחקירות כלל (ר׳ חקירות יח) (ש״ ה לב).

עז כשהאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזור לו השי״ ת שיבא לבחי׳ רצון שהוא למעלה מחכמה דהיינו שיזכה שיהי׳ לו רצון מופלג אליו ית׳ בהשתוקקות נמרץ מאד עד שלא ידע מה לעשות מגודל ההשתוקקות ויצעק וכו׳ (ש״ה לב). עח כשיש לו אמונה אפילו כשבאים עליו יסורים ח״ו אזי יוכל לנחם ולהחיות עצמו כי הש״י ירחם עליו וייטיב אחריתו בעוה״ז או בעוה״ב והיסורים הם לו לטובה ולכפרה, אבל מחקר שאין לו אמונה כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות ואין לו במה להחיות ולנחם א ״ע (ש״ ה לב) (ר׳ חקירות כ׳). עט אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא דבר גדול מאד ועיקר האמונה היא בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות כמו הנשים וההמון עם הכשרים מאמינים (ש״ה לג). פ אפיקורסות נקרא משא כ״ש רש״י על משאכם (דברים א) ע״ כ כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משא גדולה כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא היפך האפיקורסות (ש״ה לז). פא בענין ספרי המחקרים מבואר אצלינו שאסור לעסוק בהם וצריך להרחיק מאד לבלי להביט בהם כלל אפילו בספרי חקירות של גדולי ישראל כי הוא איסור גדול מאד ללמוד אותם (ש״ה מ). פב מי שיש לו אמונה חייו חיים והוא מבלה ימי חייו בטוב תמיד כי כשהולך לו כראוי בוודאי טוב לו ואפילו כשיש לו יסורין ח״ו ג״ כ טוב כי בטוח שהכל לטובה אבל מי שאין לו אמונה חייו אינם חיים כי כשעובר עליו איזה רעה אין לו במה לנחם עצמו מאחר שהולך בלי הש״י ובלי השגחה ר״ל (ש״ה נג). פג מי שהוא איש אמונה תשובתו הוא יותר קלה מפני שלא התענג בשלימות בשעת עבירה כי ידע כי יענש על זה אבל המחקרים שאין להם אמונה תשובתם כבידה ביותר כי לא היה להם יסורים בשעת העבירה ר״ל כי התשובה צריכה להיות תשובת המשקל (ש״ ה קב) (ר׳ תשובה עב). פד טוב להיות פתי יאמין לכל דבר כדי להאמין גם בהאמח מלהיות חכם ולכפור בכל ח״ו ומוטב שאקרא שוטה כל ימי ואל אהי׳ רשע שעה אחת לפני המקום (ש״ה קג). פה עיקר אמונה שיאמין בהש״י בלי אות ומופת וחכמה ואלו חכמים שאין להם אמונה נקראין בעלי ראתן וצריך להרחיק משכונתם כי הבל פיהם מזיק לאדם כשר (ש״ה קו). פו יש כמה שטוחים ובילבולים המתדבקים ומתחברים בהמוח בפרט בלבולי אמונה וע״י השינה נפרדים מהמוח וביותר מועיל השינה לאמונה (ש״ה קי).

פז קודם שיבא משיח לא אחד יהיה שיצעק על אמונה כי כמה צדיקים שיהיו אז יהיו צועקים בקול גדול על אמונה עד שיהיה ניחר גרונם ולא יועיל ואע״פ שיהיו אז איזה כשרים בדור אך יהיו מפוזרים ענה ואמר כתוב זאת זכרון בספר למען ידעו בימים הבאים להתחזק באמונה בו ית׳ ובצדיקיו האמתיים (ש״ה קכו). פח כשנופל לאדם ספיקות באמונת הבורא יח״ש יאמר בפה מלא אני מאמין באמונה שלימה שהוא יחיד ראשון ואחרון כי ידוע שהיצה״ר נמשך מגבורות הנפולין והדיבור הוא בחי׳ גבורות דקדושה, נמצא כשיאמר אני מאמין כנ״ל הוא גבורות דקדושה ובזה הוא ממתיק את הספיקות שהוא בחי׳ גבורות דקליפה (ש״ ה קמד). פט אע״פ שבאים עליו כפירות גדולות וקשיות עכ״ז מאחר שצועק עב״ פ בלבו בודאי עדיין יש בו ניצוץ ונקודה מהאמונה הק׳ כי אם ח״ו לא היה בו עוד שום נקודה מהאמונה לא היה צועק כלל, וגם ע״י צעקה זוכין לאמונה היינו להעלות ולגדל את האמונה עד שיסתלקו הקושיות ממנו (ש״ה קמו). צ שמעתי בשמו שאמר שכפי ריבוי התורות שאמר על חולי הריאה שכבר היה ראוי להתרפא אך החסרון הוא מחמת חסרון אמונה של השומעים שאין אמונתם חזקה כל כך (ש״ה קנז). צא כל הבריאה היתה שצפה השי״ ת שיהיו אנשים שיהי׳ להם בלבולי אמונה ויתחזקו כ״ש וכל מעשהו באמונה (ש״ה רכב). צב כ״א לפי מדריגתו יש לו מה למעלה מה למטה שאסור לו להסתכל בהם רק לסמוך על אמונה לבד (ש״ ה רכד). אמונת חכמים א ע״י אמונת חכמים מאיר שפע אלקי (עיין בהעלותך ח׳ וכו׳ שבעת הנרות) (קל״ק כא־א). ב ע״י אמונת חכמים שמאמין שכל דבריהם ומעשיהם אינו פשוט ויש בהם רזין עי״ז מלביש הקשת בלבושין דנהירין אזי וראיתיה לזכור ברית עולם ונמתקין הדינים כי הצדיק נקרא קשת (ל״ק מב) (ראה בראשית מ״ח בחרבי), ג מי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם אזי אין רפואה למכתו כי הפורץ גדרם עי״ז מסיר הידים מן המלאכים לפי בחי׳ הסרתו אם סר מדרך ימין בזה סר ימין המלאך ואין לו כח לקבל ואם סר לשמאל בזה סר יד שמאל המלאך ואין לו כח להשפיע וכשנפגם איזה יד המלאך אזי אין לזה האדם אסוותא כי התורה נותנת כח להמלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח התורה (ל״ק נז־א) (ר׳ חגיגה י״ד כל) (איוב כ״ד ומשך).

ד עי״ז שאין מאמין בת״ח הנקראין חיים אפילו במיתתן, פי׳ הגם שמאמין שהם צדיקים אבל כיון שאיננו מאמין שגם אחר הסתלקותם נקראים חיים ויכולים להתקרב להש״י ע״י כמו בחייהם ויותר ה״ז פגם אמונת חכמים (ל״ק נז־א בה״נ) (ר׳ צוואה). ה ויובן ע״פ מ״ש רבינו ז״ל בסי׳ קמד על מארז״ל אין אדם מת וחצי תאוותו בידו כי עיקר המיתה היא רק מי שהולך אחר תאוותיו וכשמת ניכרת אצלו המיתה אבל מי שמקדש עצמו מכל התאוות אזי הוא חי תמיד ע״ש, וע״כ כיון שאינו מאמין בהצדיק שגם לאחר הסתלקותו נקרא חי נמצא שחושדו שלא שיבר כל התאוות בחייו וע״כ הוא נקרא מת נמצא שאין לו אמונת חכמים והוא כי הצדיק חי גם לאחר מיתה והוא אינו מאמין בזה ע״כ הוא מת בחייו ושום אדם לא יאמין בחייו מדה כנגד מדה (ל״ק נז־א בה״נ) (ר׳ ברכות י״ח ובניהו). ו הכלל והעיקר שיהיה לו אמונת חכמים ולהזהר בכבודם לירא מהם מאד ואף אם נדמה לו שהם עושים ח ״ו כנגד התורה הוא צריך להאמין שבוודאי הם עושים נכונה עם״י התורה כי התורה נמסרה להם ע״כ צריך להשליך שכלו ודעתו רק לסמוך ■ עליהם (ל״ק נ״ז בהש׳) (ר׳ מכות כ״ב ארבעים יכנו). ז כל הרפואות תלויים בתורה והתורה נמסרה לחכמים ואנחנו מצווים לשמוע מהם ומי שמזלזל ואינו מאמין בדבריהם מחמת שנדמה לו שמדאורייתא אינו כן עי״ז נחלה במכה שאין לה רפואה וע״י שמקים האמונה הנפולה עי״ז יקום מהחולאת (קל״ק נז־ב). ח ולהקים אמונה הנפולה היא ע״י בחי׳ יעקב היינו ע״י נדר ויקיים מיד וע״י הנדר ישוב לאמונת חכמים כי כשאין לו אמונת חכמים זה בחי׳ הסתלקות החכמים בחי׳ פלא ותיקונו ע״י הפלאה של נדר ועי״ז הוא שב ומאמין בהם (ל״ק נז־ב) (ר׳ נדר א). ט כשאין לו אמונת חכמים אז אפילו בחיים חיותן של החכמים נחשב ג״כ אצלו בחי׳ הסתלקות מאחר שאין מאמין בהם וכן להיפך מי שזוכה לאמונת חכמים בשלימות אין שייך אצלו לומר הסתלקות החכמים או מיתתן ח״ו מאחר שבאמת צדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים (ל״ק נ״ז בפל״ח־א). י מי שזוכה לאמונת חכמים אז אע״פ שבנגלה נסתלקו החכמים ח״ו אבל הפנימיות שלהם נשאר בעולם דהיינו אור חכמתם וזכות צדקתם ותורתם מגין על העולם גם עכשיו כי גם במיתתו קרוי חי רק שנתעלם מאתנו ואין אנו רואין אותו בהתגלות (ל״ק נז־בפל״ח־ב). יא ולהקים אמונה הנפולה הוא ע״י נדר עיין בל״ה ה׳ שבת ו׳ שמבאר כי כל הנדרים הם פרישות מהתאוות ע״ כ כשמתחיל להכניע קצת התאוות שלו ומתחיל להרגיל עצמו בדרכי הצדיקים עי״ז ושב ומאמין בהם שהם קדשו עצמן לגמרי מכל התאוות בחייהם וממילא נקראים חיים גם לאחר הסתלקותם ועי״ז מקבל רפואה ונקרא חי בחייו עכ״פ (ל״ק נז־ בה״נ־ב) (ר׳ נדר א׳). יב ע״י אמונת חכמים נזדכך המוח וזוכה לשכל ברור ועי״ז יזכה להוציא מכל מה שלומד בתורה הנהגות ישרות לעבודתו ית׳ אבל כשפוגם ח״ו באמונת חכמים הוא נידון ביגיעות בשר דהיינו במותרות ומערבבין מוחו ואז אינו יכול להוציא הנהגות אמתיות אדרבא הוא מוציא דברים הפוכים מן האמת (ל״ק סא־א) (ר׳ עירובין כ״א הלועג).

יג גם ע״י פגם אמונת חכמים אין לו עצה שלימה לעולם והוא תמיד מסופק כי ע״ י פגם זה נידון במותרות ונעשה לבו מטונף כמו בית הכסא שהוא מקום עצת נשים ואז כל עצותיו הם עצות נבערות ואינו יודע איך להתנהג בשום דבר (ל״ק סא־א). יד עיקר המחלוקת שבא על האדם הוא מחמת פגם אמונת חכמים ודבריהם וספריהם לא היו חשובים בעיניו והיו בעיניו אך למותר מכ״ש וכ״ש אם ח״ו היה מלעיג עליהם וע״י כל זה בא מחלוקת ועי״ז ישוב בתשובה ויתקן פגם אמונת חכמים ויהיו נחשבים בעיניו ועי״ז יזכה לעצה שלימה וכל מקום שיש איזה דין וצמצום הכל נמחק (ל״ק סא־ה) (ר׳ איוב ל״א וספר) (ר׳ המתקת הדינים ג׳). טו האמונה לבד שמאמין בהצדיק ומקרב עצמו אליו אף שאינו מקבל ממנו כלל זה בעצמו טוב מאד כי ע״י ההתקרבות נאכל הרע שלו ונתהפך למהות הצדיק ובלבד שיהי׳ כוונתו לשמים אבל מי שנוסע לצדיקים בשביל כוונה אחרת לא יועיל לו ההתקרבות כלל (ל״ק קכט) (ר׳ שלח י״ג ארץ). טז מה שמספרים מופתים מהצדיקים שבמדינות קירה הוא מחמת שאנשיהם מאמינים בצדיקים שכל דבריהם אמת וצדק אזי אח״כ כשבא לביתו כל מה שיארע לו הוא מבין למפרע שזה היתה כוונת הצדיק בתוך הדברים שדבר אתו (ל״ק קפו) (ר׳ דניאל י״ב סתום). יז כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת אפשר לו ליפול מהאמונה (ר׳ צדיק קמח) (ל״ק רנה). אמירת תהלים א מי שרוצה לזכות לתשובה יהיה רגיל באמירת חהלים וע״י אמירת תהלים אפילו מי שאין לו שום התעוררות לתשובה הוא מתעורר לעשות תשובה וגם זוכה ע״י תהלים להגיע אל השער ואות השייך לו ולפתוח השער נמצא שזוכה ע״י תהלים לעשות תשובה (ל״ת עג) (ר׳ תשובה נב). ב לענק אמירת תהלים טוב מאד כשזוכין לאמרם בלב שלם באמת עד שיזכה לבכות לפני השי״ת (ר׳ התבודדות כא) (ל״ת צה). ג באמירת תהלים צריך לראות שימצא א״ע בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחינות ובקל בפשיטות בלי חכמות יכולין למצוא א״ע בתוך כל התחינות ובפרט בתהלים שנאמר בשביל כלל ישראל ובשביל כ״א וכל מלחמות היצר וכל מה שנעשה עמו הכל מבואר בתהלים כי עיקרו נאמר על מלחמות היצה״ר שהם עיקר השונאים של האדם שרוצים למנעו מדרך החיים ולהורידו לשאול תחתיות אם לא ישמור עצמו מהם (ל״ת קא).

ד כי עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב להש״י הוא רק אמירת תהלים ושארי תחינות והתבודדות ורק עי״ז זוכין לנצח המלחמה אם יהי׳ חזק ואמיץ מאד תמיד להתפלל לפני השי״ ת יהי׳ איך שיהי׳ אז בוודאי ינצח המלחמה אשרי לו (ל״ת קא). ה מענק אמירת תהלים דיבר עם אחד ואמר לו שעיקר אמירת תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור כי כל המלחמות שביקש דהמע״ה שיצילהו השי״ת מהם הכל צריכין לפרש על מלחמת היצה״ר וחיילותיו ושאל אותו איך יפרש לעצמו מהפסוקים שדהמע״ה משבח א״ע כגון שמרה נפשי כי חסיד אני וכיוצא בזה השיב לו גם זה צריכין לפרש על עצמו כי צריכין לדון א״ע לכף זכות ולמצוא בעצמו נקודה טובה אשר בבחי׳ הנקודה הטובה הזאת הוא בחי׳ חסיד (ל״ת קכה). ו ואמר רבינו ז״ל הלא אצל יהושפט כתיב ויגבה לבו בדרכי ה׳ (ד״ה ב יז) שבדרכי ה׳ ועבודתו ית׳ הגביה לבו קצת עוד אמר לו רבינו ז״ל הלא בבוקר אנו אומרים מה אנו מה חיינו וכו׳ ואנו מקטינים עצמנו מאד ואח״כ אנו אומרים אבל אנחנו עמך בני בריתך וכו׳ שאח״ב אנו מחזקים עצמנו ומרימים את עצמנו ומספרים את גדולתנו ומתפארים שאנחנו עמו בני בריתו זרע אברהם יצחק ויעקב כי כך צריכים להתנהג בעבודת ה׳ (ל״ת קכה). ז פ״א דיבר רבינו ז״ל שצריכין לעסוק הרבה באמירת תהלים ותחינות והתבודדות ושאל אותו הר״ר יודל ו״ל איך לוקחין לב (שיהיו הדיבורים בהתעוררות הלב) השיב לו רבינו ז״ל תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב העיקר הוא האמירה בפה ר״ל להרבות בדיבורים של תחינות ובקשות והתעוררות הלב בא ממילא (ש״מ מע׳ הה׳ ה,). ח ע״י בשורות טובות יכולין לומר תהלים (ש״ה צז). ט אמירת תהלים היא מעלה גדולה כאלו אמרם דוד המלך בעצמו כי אמרם ברוח הקודש והרוח הקודש מונח בתוך התיבות וכשאומרם הוא מעורר את הרוח הקודש והוא מסוגל מאד לרפאות את החולה להיות לו בטחון רק על השי״ת שע״י אמירת תהלים יושיעו ה׳ ועי״ז נתרפא החולה (ש״ה צח) (ר׳ חולאים ר״ל יד>. י אמר הלא החנווני דרכו להקיף ומדוע לא יאמר האדם איזה קפיטליך תהלים או ללמוד או לעשות שאר מצות ויהי׳ מוכן אצלו לעת הצורך כי יהיה זמן שיצטרך לזה שיגבה שכרו ופעולתו (ש״ה רע״א). אמת א א״א לבוא לאמת אלא ע״י התקרבות לצדיקים וילך בדרך עצתם ועי״ז נחקק בו אמת (ל״ק ז־ג).

ב ע״י אמת זוכין למצוא הפתח לצאג מן החשך שניצוד בו עיין יומא ל״ח הבא לטמא וכר (ל״ק ט־ ג). ג ע״י אמת הקב״ה חומד מלמעלה לשכון עם האדם כמ״ש קרוב וכר יקראוהו באמת (ל״ק ט־ג). ד ע״י עצה זאת יכולין להיות איש כשר באמת כל ימי חייו דהיינו שידבר הדיבור באמת ואז השי״ת שוכן עמו כי חותמו אמת ומאיר לו לצאת מהחשך ולמצוא פתח תקוה (ל״ק קיב). ה להגיע לשפע אלקי א״א אלא כשיקדש שבעת הנרות שישמור פיו מלהוציא שקר וכר (ל״ק כא־א) (עיין בהעלותך ח׳). ו יש פנים דקדושה שהם אנפץ נהירץ בחי׳ חיים בחי׳ שמחה בחי׳ משא ומתן באמונה ועי״ז זוכין לאריכת ימים ולהיפך השקר תאוות ממון מקצר ימים בחי׳ אנפץ חשוכין ס״א עצבות ע״ז( ; ל״ק כג־ א). עיקר מעמד פרנסה היינו ממונו של אדם וכל ההשפעות הוא רק ע״י אמת בחי׳ אור הפנים שהוא בחי׳ שבירת תאוות ממון אבל השקר שהוא הע׳׳ז של תאוות ממון אין לו שום קיום ומעמד כי הממון שנדמה להאדם שמרויח עי״ז אינו ממון כלל וכל מה שמרויח ביותר. חסר לו ביותר והם כל ימיהם בעלי חובות לתאוותם וע״פ רוב הם מתים בעלי חובות ממש ומאומה אין בידם כי עיקר הממון והעשירות דקדושה נמשך רק משבירת תאוות ממון שזה בחי׳ אמת (ל״ק כג בהש׳) (מ״ב ממון). ח ע׳׳י שלום שיש בין בני אדם והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת עי״ז משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב א״ע להאמת (ל״ק כז־א). ט מי שהוא משוקע בתאוות אכילה בידוע שהוא רחוק מאמת ובידוע שדינים שורץ עליו גם זה סימן על דלות גם יבוא לידי בזיונות וברשות (ל״ק מז). י ע״י קדושת א״י נתגלה האמת בעולם והכל חוזרץ להש״י (ראה א״י יח) (ל״ק מח). יא ע״י מצות סוכה נדחה השקר ומתגבר האמת ונתגלה הרבי האמת שבדור (ראה סוכה ג) (ל״ק מח).