ט אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד וזה שבח א״י שלא מחמת עניות תאכל לחם אלא מחמת שיבור וביטול תאוות אכילה כי היא מקבלת השפעתה מבחי׳ אמת שמשם בא עשירות (ל״ק מז). י ואכלת ושבעת וברכת, לכאורה מזה טענת היצה״ר לאכול ולשבוע למלאות נפשו ואח״כ לברך את ה׳ אך באמת אם ישראל מדקדקין לבלי לאכול הרבה אזי הם בבחי׳ נשיאות פנים ולהיפך כאשר משוקעים בתאוות אכילה אזי יש הסתרת פנים ח״ו (ל״ק מז) (ראה ברכות כ׳ כתיב). יח וזכרת את ה׳ אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, פי׳ שע״י תפילה בכח תתקן את השכינה בחי' מלכות וזה פי׳ התרגום של לעשות חיל למקני נכסין כי המלכות כד איהי בגלותא אזי אומרת אל תראוני שאני שחרחורת כצפור נודדת מן קנה וכד אדם מתפלל בכח ומוציא אותה מגלותא מכיסויין דילה ונעשית קן להקב״ה וזה פי׳ למקני לשון קן נכסין לשון כיסויין ועיקר כוונתך יהי׳ שתתקן השכינה כדי לזווגה עם בעלה וזה פי׳ למען הקים את בריתו הקמת הברית רמז לזיווג כי מתחילה צריך תיקון השכינה וכשהשכינה מתלבשת בלבישין נהירין חוור סומק ירוק בחי׳ אבות והיא בחי׳ שבועה ונעשה כאלו עכשיו נשבע לאבות וזה אשר נשבע לאבותיך כיום הזה כיום הזה דייקא נמצא ע״י תפילה בכה נתחדש השבועה לאבות (ל״ ת פד). ד יב מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהש״י מקטין א״ע כביכול ושואל מהם יראה כי שואל מעמך הוא בחי׳ הכנעה ושפלות כמו השואל מחבירו כי יראה בחי׳ מלכות ומלכות הוא בחי׳ עני כי אין מלך בלא עם בחי׳ הכנעה וכל זה היה בשביל לגלות מלכותו ויראתו (ל״ק ריט) (ר׳ יתרו י״ט ואתם). טז ומלתם את ערלת לבבכם ותרגומו ית טפשות לבכון, כשחושב מחשבות רעות הוא מטמטם הלב בבחי׳ ערלת לב ומקלקל הבריאה שהיתה ע״י חכמה כי היצה״ר הוא טפשות הלב ומחשבות טובות שבלב הן יצרין טבין שע״י נתגלין פעולות ומדות טובות ועי״ז מקבל עליו עומ״ש שלימה (ל״ק מט־א)(ראה סוכה נ״ב משה קראו ערל). יז אשר לא ישא פנים (ראה ברכות כ׳ כתיב) (ל״ק מז). יא ו ואת כל היקום אשר ברגליהם (ראה פסחים קי״ט זה ממונו) (סנהדרין ק״י) (ל״ק כג בה״ש). יב תמיד עיני ה׳ אלקיך בה, א״י שהיא מדת אמת גלל כן תמיד עיני ה׳ בה וכר כי דובר שקרים לא יכון

לנגד עיני וע״כ כל העולם כולו ניזון משפע א״י כי העשירות בא מאמת (ל״ק מז) (ראה א״י יז). יב תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, עיקר קדושת א״י הוא ששם הוא השגחתו ית׳ תמיד ולעתיד יתנהג כל העולם כולו ע״י השגחה לבד שהוא בחי׳ נפלאות כמו א״י ואז יתבטל הטבע לגמרי (ל״ת ח־י). יג ולעבדו בכל-לבבכם (ראה תענית ב׳ ולעבדו) (ל״ק מט־ב). טו ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ע׳ש׳ב׳ ר״ ת ע׳ושה ש׳לום ב׳מרומיו בשדך לשון שידוד ושבירה כשאדם מרגיש שמתגבר עליו תאות אכילה ידע שיש לו שונאים למטה ולמעלה וכשמשבר הבהמיות שלו המתאוה לאכול זוכה לשלום ואז יש גם למעלה שלום ונתרבה שובע גדול בעולם (ל״ק לט) (ראה תהלים קמ״ז השם). פירוש אחר: ונתתי עשב רמז לבנים (איוב ה׳ וצאצאיך כעשב) בשדך לבהמתך היינו אימתי יהיו לך בנים חיים וקיימים כשיהיה זיווגך בקדושה ותשבר נפש הבהמיות וידמה לך כאילו כפאך שד וזה בשדך לשון שד עי״ז יהיו לך בני קיימא כי מיתת הבנים ח״ ו הוא מחמת נפש הבהמיות גם עיקר זיווגך יהא בליל שבת כדי שיהיה לך בנים חיים וקיימים (ל״ק לט). טו ונתתי עשב ע״ב שין עב היא בת עין ש׳ תלת אבהן דא כלליות הגוונין וזה אם תרצה לראות אבהן אי אפשר לך כי אם בשדך לבהמתך כשתשדד את הבהמיות תאות אכילה אז יתגלה כלליות הגוונין (ל״ק מז) (ח״מ ס״ח יב). טז וסרתם ועבדתם (ר׳ הבעש׳׳ט וסרתם) (ל״ת סב). יז ועבדתם אלהים אחרים וכר ולא יהיה מטר, ע״י ע״א נמנע המטר כי קלקול האמונה היא בחי׳ ע״א כי אם היה מאמין באמונה שלימה שיכול הקב״ה להזמץ לו כל צרכו לא היה נוסע שום נסיעה כי הנסיעה היא קלקול האמונה בחי׳ ע״ז וכשאין מטר אין שובע וכשאין שובע אין שלום ואין איש עוזר לחבירו וכל אחד צריך לטלטל ממקום למקום בשביל פרנסתו (ל״ק מ). יז והאדמה לא תתן את יבולה, כשאדם מתפלל בשדה אזי כל העשבים באים בתוך התפילה ומסייעין לו ונותנץ לו כח בתפילתו וע״כ בקללה נאמר והאדמה לא תתן את יבולה היינו שיבול האדמה לא יתנו כח בתפילתו (ל״ ת יא) (ר׳ חיי שרה כ״ד ויצא). ראה

יא כו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, לפניכם דייקא כי מלפני הקב״ה יוצא אור פשוט היינו אותיות פשוטים ולפי האדם כן נעשה הצירוף אם הוא אדם טוב נעשה צירוף של ברכה ואם לאו להיפך (ל״ק לו־ו) (ראה פנחס כ״ו החנוכי). יג יח ונתן לך רחמים ורחמך, כי כשאדם צריך לרחמים השי״ת שולח לו רחמנות שהוא ירחם על אחר ועי״ז מרחמין עליו כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו (שבת קנא) ומדת הרחמנות תלוי בדעת ובשבת נמשך על כל אחד דעת ועי״ז מתגבר בו מדת הרחמנות ומרחמים עליו מן השמים (ל״ק קיט) (ר׳ ז׳ בשלח ס״ג שטו). טו ח פתוח תפתח, צדקה היא תמיד התחלה בחי׳ פתוח תפתח שאפילו כשיש פתח והתחלה הצדקה היא פותחת יותר ומרחבת הפתח יותר כי כל דבר מעבודת ה׳ כשרוצץ ליכנס באותו העבודה צריכין לפתוח שם פתח ליכנם באותו דרך בחי׳ כל התחלות קשות וסגולת כח הצדקה להרחיב ולפתוח הפתח יותר ויותר (ל״ת ד־ב). י כי בגלל הדבר הזה (ראה שבת קנ״א כי בגלל) (ל״ק לא־א בפלח). טז ג לחם עני, כי אין עני אלא מן הדעת וזה בחי׳ חולה ומצה היא אסוותא וזה לחם עוני שהיא רפואה להעוני כי מצה היא בחי׳ דעת בחי׳ שלום בחי׳ רפואה (ל״ק נו־ח) (ר׳ ישעיה נ״ז שלום). יד ושמחת בחגך, השלש רגלים הם הלב של השנה והשמחה של כל המצות שעושין בכל השנה הוא מתקבץ אל הלב שהם השלש רגלים כי עיקר השמחה שהיא בלב נמשך מן המצות וע״ב הם ימי שמחה ואז מאיר אור הפנים (ל״ק ל־ה) (ראה משלי ט״ו לב שמח).

א ״ה: לכאורה יש להתפלא מדוע כתיב בחגיך אצל שמחה אפשר לרמז כי שמחת החג נגרם על ידינו כי השלש רגלים הם הלב של השנה ועיקר השמחה היא בלב והשמחה של המצות מכל השנה מתקבץ אל השלש רגלים גלל כן אנחנו גורמים השמחה של השלש רגלים. ע״כ. טז בשביל זה נצטווינו שלש פעמים בשנה וכו׳ את פני וכו׳, בשביל לקבל אור הפנים (ל״ק ל־ה). טז ולא יראה את פני ה׳ ריקם ברגלים, שאז נתגלין פני ה׳ ובזה שכ״א מביא עולת ראיה מיגיעתו עי״ז נתעלה כל פרנסתו בבחי׳ לחם הפנים ואז כל העכו״ם והכומ״ז טורחים עבור פרנסתו (ל״ק לאט). שופטים טז יח שפטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו׳ לשבטיך, ש׳ב׳ט׳ ר״ ת ט׳בעו ב׳ארץ ש׳עריה כי השופטים ושוטרים שהם בחי׳ המנהיגים והמושלים בארץ וזה שופטים דייקא כי העיקר ע״י משפטי התורה בחי׳ לימוד הפוסקים עי״ז נתגלים השערים שנטבעו בארץ וזה תתן לך בכל שעריך לשבטיך כי השופטים ושוטרים מקימין השערים שנטבעו בארץ (ל״ק רפו) (ר׳ לימוד הפוסקים ד). יז יא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, מי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם אזי אין רפואה למכתו כי הפורץ גדרם מסיר הידים מן המלאכים לפי בחינת הסרתו אם סר מדרך דברי רבנן לימין בזה סר ימין המלאך ואץ לו כח לקבל ואם סר לשמאל סר יד שמאל המלאך ואין לו כח להשפיע כי התורה נותנת כח להמלאכים והמלאכים משפיעים לעשבים ועשבים מרפאים בכח בתורה (ל״ק נז־א) (ר׳ שבת ק״י דלמא). יט והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען יאריך ימים על ממלכתו, כי יש בכל אחד מישראל בחי׳ מלכות וממשלה יש שהוא שורר בביתו וכן יש שהוא מושל על כל העולם וצריך להשתמש עם המלכות לעבודת השי״ת להזהיר ולהוכיח כל הנשמות שנכנעין אליו ועי״ז ממשיך אריכות ימים לתוך המלכות שזה זוכין ע״י עסק התורה שאז זוכה לדעת (ל״ק נו־ג). והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, שע״י עסק התורה הוא קורא את החיים וזה ימי חייו כי כשמקבלין את החיות צריך לקבלם במדה כי כמו בהשם של כל דבר נגבל החיות של הדבר כן התורה היא שמו של הקב״ה היינו ששם נגבל החיות מחי החיים כי בלא מדה א״א לקבל חיות מחמת ריבוי אור והמדות הם הימים וע״כ ע״י התורה קורא את החיות לתוך הימים והמדות וזה וקרא בו וכו׳ (ל״ ק נו־ג) (ר׳ ת״ז י׳ כה אורייתא).

יח יג תמים תהיה עם ה׳ אלקיך, שלא תצטרך לדרוש אחר כוכבים ומזלות כי תהיה למעלה מהם כי ע״י אמונה ושמירת הברית נקרא תמים ואז כולם טורחים בשביל פרנסתו (ל״ק לא־ט) (פל״ח לא־ט). כ ח איש הירא ורך הלבב, פרש״י הירא מעבירות שבידוכי ע״י רך לבב עי״ז הוא מתיירא (ל״ת מג). נלענ״ד דר״ל כמו שלענין מלחמה גשמיות עיקר הגבורה הוא בלב שאל ירך לבבו ולא יתפחד מאויביו כמו כץ לעדן מלחמת מצוה בעבודת ה׳ עיקר הגבורה הוא בלב שיחזק את לבו בה׳ שיהיה בעזרתו להתגבר על יצרו ולנצח המלחמה בשלימות ואל ירך לבבו כלל אפילו מעבירות שבידו מכבר ח״ו רק יאמץ לבו בהשי״ת ויתגבר בכל כחו להתגבר על יצרו מעתה עכ״פ ולעסוק בעבודת ה, בכל כחו ויכלתו ועל העבר מה שפגם כבר יבקש סליחה ומחילה מלפני הש״י ויתחרט על זה מעומק לבו ויאמין בהשי״ת כי הוא רב סליחות (ל״ת מג־ בפל״ח) (ר׳ התחזקות יח). יט כי האדם עץ השדה, המחלוקת מגביה ומרים את האדם והנה עץ המונח על הארץ א״א לו להגביה א״ע כ״א ע״י שבאין עליו מיס שוטפין אזי המים מרימין ונושאין העץ והמחלוקת נקרא מים (ל״ק קסא) (ר׳ תהלים ס״ח סבוני). כי תצא כא י כי תצא למלחמה על אויבך שהוא היצה״ר ונתנו ה׳ אלקיך בידך כלומר היצה״ר יתן כמו ימסור את ה׳ אלקיך בידיך ע״ד צדיק מושל וכו׳ נותנת התורה עצה על זה ושבית שביו כלומר עם מה שהוא רוצה להתגבר עליך היינו בגדלות בזה תתגבר עליו שתאמר לו איך אני מושל כשיש לי גאוה ואין הקב״ ה שורה עמי וד״ל (ל״ק קז). הנה אמרו חז״ל אמר ר״ל כי משמש ארבע לשונות אי דלמא אלא דהא וי״ל דהנה מצינו במסכת (ברכות ה) אמר ריש לקיש לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצה״ר נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו׳ ואם לאו יקרא ק״ש ואם לאו יזכיר לו יום המיתה וי״ל דלשון אי מרמז על הרגזה א״י נוטריקין י׳רגיז א׳דם דלמא מרמז על יום המיתה ע״ד ישוב היום שמא וכו׳ אלא מרמז על ק״ש שהוא אחדותו אין לנו מלך אלא אתה דהא מרמז

על עסק התורה דלשון דהא היא נתינת טעם ודעת נמצא כי היינו הארבע לשונות הנ״ל בהם נוכל לצאת למלחמה על אויביך הוא היצה״ר (עו״ש תסב על התורה קז ל״ק). י כי תצא למלחמה זה בחי׳ מו״מ כי מו״מ נקרא צאתך כי אע״פ שזבולון ויששכר שוים עכ״ז נקרא זבולון צאתך ויששכר אהליך כי אעפ״כ עבודת התורה היא פנימיות יותר אע״פ שגם המו״מ היא עבודה גדולה כי הוא מספיק את הת״ח וכן כל מדריגה נקראת המדריגה שלמטה צאתך נגד המדריגה העליונה וזה למלחמה על אויביך כי אז הוא שעת מלחמה כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם וזה ונתנו ה׳ אלהיך בידיך זה בחי׳ אמונה כי ע״י אמונה מעלין הניצוצות וזה ושבית שביו זה בחי׳ התורה (ל״ק רם). י כי תצא למלחמה, כשהולך לך שלא כסדר היינו התנגדות הרצון ונתנו ה׳ אלקיך בידך שיתבטל כל הרצונות נגד רצונך שילך לך כסדר כרצונך אימת כד ושבית שביו כשתהיה בבחי׳ מה כשישפיל את עצמו ותמשיך לך אלקות הויה במילוי אלפין וזה פי׳ מחשבה חשוב מה וזה ושבית שביו שתקשר אלקותו במחשבתך כי כל דבר שנמשך ממקום גבוה נקרא שבי ועי״ז יתבטלו כל המלחמות כל הרצונות נגד רצונך (ל״ ת פב). כב ב עד דרוש אחיך אותו (ר׳ ב״מ כ״ז עד) (ל״ק קפח). כג יא מקרה לילה מי שאין לו שלימות לה״ק אז הרוח שטות עולה ע״י תרגום בגימ׳ תרדמה ע״י שינה ומקררו במקרה לילה כי מי שיש לו שלימות לה״ק מקרר חמימותו בלה״ק (ל״ק יט־ה). כה כי תבא בכרם רעך וכר, כי כשאוכל יותר מצרכו זה המאכל מזיק לו כי המאכלים יש להם חיות מזה שהאדם אוכל אותם אבל כשאוכל יותר מצרכו אין לזה המאכל ממי לקבל חיות ואזי הוא מוציא החיות של האדם ועי״ז הוא מזיק להאדם ונצטרפין אפילו שאר המאכלים ומזיקים לו וזה ואכלת כנפשך שבעך לא יותר ואל כליך לא תתן היינו שלא תאכל יותר מצרכך שזה דומה כנותן לתוך הכלי מאחר שאין צריך לו (ל״ק רנז) (ר׳ אכילה כב). כר טו ביומו תתן שכרו שיהא שכרו מהמצות בעצמן ולא תבא עליו השמש שלא יעשה המצות בשכר עוה״ב שהיא לאחר ביאת שמשו אחר מותו (ל״ק ה־ב). טו ואליו הוא נושא את נפשו, כל הנפשות שרשם בעשירות בחי׳ ואליו וכו׳ וע״י הכעס פוגם בנפשו ומקלקל העשירות כי עשירות וכבישת הכעס הם בחי׳ אחת (ל״ק נט־ה) (ר׳ כעס ח׳).

כה ג ארבעים יכנו ולא יוסיף ע״י פגם הברית המלאכות שלו הם בחי׳ ל״ט מלקות וע״י שמירת הברית הם בבתי׳ ל״ט מלאכות המשכן (ל״ק יא־ד). ט וירקה בפניו, בפניו דייקא כי זה ההולך בלא זרע שימשיכו שכל הפנים בעולם ע׳׳י מעשיהם הטובים בשביל זה וירקה בפניו ובזה הרוק נראה לפעמים פני המת ועיקר הבושה הוא בפנים על שלא רצה להקים שם אחיו המת (ל״ק כא־ה). יח אשר קרך בדרך, קרך לשון קרירות כי ע״י שאין שלימות לה״ק אז הרוח סערה מקרר אותו במקרה שהוא בחי׳ דרך (ל״ ק יט־ה). יח ויזנב בך וכו׳ ולא ירא אלקים, דהיינו בעת שאין להם כח מלכות דקדושה שהיא בחי׳ ירא אלקים כי מלכות המן עמלק היא היפך מלכות דקדושה כי מלכות דקדושה הוא מאסף לכל המחנות דק׳ ומלכות הרשעה היא מאסף ממון כי מתגבר בתאוות ממון כדי לתפוס כל הניצוצות הק׳ הנמצאים בממון אך אעפ״כ אינו מועיל לו כלל כי יש כח במלכות דקדושה להוציא מאתו כל הממון וכל הניצוצות הקדושים שבלע (ל״ק נו־ה) (ר׳ ממון כד). יח ויזנב בך כל הנחשלים וכו׳ ולא ירא אלקים, כי עיקר כחו של עמלק היה מחמת שלא העלו את המלכות דקדושה מחמת שלא היה להם יראת אלקים שהוא בחי׳ מלכות (ל״ק קלה) (ר׳ ת״ח ו). יח ולא ירא אלקים, באמת הוא איסור גדול להיות מחקר ח״ו וללמוד ספרי החכמות ח״ו כי מי שנכנס בתוך החכמות הללו יכול ליפול שם כי יש אבן נגף בכל חכמה וחכמה שהיא בחי׳ עמלק שע״י האבן הנגף הזה יכולין ליפול ח״ו כי עמלק היה פילוסוף ומחקר וכפר בעיקר כ״ש ולא ירא אלקים דהיינו שהוא רק נוהג ע״פ חכמות ואין לו יראה כלל (ל״ת יט) (ר׳ צדיק קם). כי תבוא כו ה ארמי אובד אבי עיקר תגבורת הקליפה אינו אלא ע״י לשון תרגום לשון ארם (ל״ק יט־ד).

ה וירד מצרימה (ר׳ הגדה של פסח וירד)(ל״ק סו־ד). טו השקיפה ממעק קדשך, ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות כי שם כל העשר קדושות ושם הוא רק השגחה בחי׳ השקיפה וכו׳ וזוכין לצאת מטבעיות ואז זוכץ לטהרת המחשבה ולהמתיק הדינים ולהנצל מכל הצרות (ל״ק רלד). טו השקיפה ממעון קדשיך, דע שיש שם שכשרוצין לעשות מלך משתמשין בזה השם והשם הוא ק׳מ׳ה׳ ר״ ת ה׳שקיפה מ׳מעון ק׳דשיך וזה בחי׳ (דניאל ב) מהעדה מלכין ומ׳ה׳ק׳ם׳ מלכין וזה שנאמר ביוסף והנה ק׳מ׳ה׳ אלומתי(ל״ק רלד)(ר׳ וישב לז והנה). יז את ה׳ האמרת וכו׳ וה׳ האמירך, כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני הש״י ומתודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה אזי גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתה וצערה ומנחמת אותו כי כל פגם שפגם בנשמתו פגם אצלה ג״ כ כביכול וזה בחי׳ אתה׳ האמרת וכו׳ והיא מנחמת אותו שתבקש תחבולות לתקן כל הפגמים (ל״ק רנט). כז ו אבנים שלימות תבנה ר״ ת אשת (עיין בבא בתרא ע״ד ר׳ יונתן משתעי) (ל״ק יחיו). ח באר היטב בשבעים לשון, באר הוא לשון פירוש ודרוש ע״י דרושי התורה בי״ג מדות שמשם תוצאות הקול היטב לנו בכל הלשונות ובכל העכו״ם (ל״ק כז־ה). ח ב׳שמעו א׳ת ר׳נתם ר״ת ב׳א׳ר׳ (ראה תהלים ק״ו וירא בצר) (ל״ק כז־ה). כח

י וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך, בזה יכולים אנו להבין אם יש לאדם יראת שמים היינו בושה לאחר תיקון החטא כשאנו מסתכלין על פניו ונופל עלינו יראה וזה ויראו ממך שנמשך עליהם ג״כ יראה (ל״ק לח־ה). יב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים, ע״י חידושי תורה נבראים שמים וארץ ועי״ז באים כל ההשפעות והברכות לעולם אך כשהחידושים הם ע״י כח המדמה אזי נבראין רקיעין דשוא ועל ידם בא רעב לעולם (ל״ק נד־ו)(ר׳ הקד׳ הז׳ ה׳ ולאמר). יב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב לתת מטך ארצך, כי כל מיני עשירות דהיינו כל מיני דגן וכל האילנות וכל מיני מתכות הם רק ע״י גשמים והגשמים הם מבחי׳ נשימה וע״כ העשירות הוא ע״י אריכות הנשימה והבל היופי היא מהפסק הנשימה שעי״ז בא לעניות (ל׳׳ק ס־ג) (ר׳ ניאוף יג) (ר׳ משלי ו׳ אל). נח ליראה את השם הנכבד ע״י יראה מעלין כבוד הקב״ה וממשיכין שלום בעולם (ל״ק יד־א). גט והפלא ה׳ את מכותך מכות גדולות ונאמנות וחולאים רעים ונאמנים, ונאמנים דייקא כי יש סובלי חלאים שיש להם מכות מופלאות והם באים ע״י פגם האמונה שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות (ל״ת ה־א). והתיקון לזה שצריכין לצעוק מן הלב לבד מעומקא דלבא ועי״ז נתגלין העצות ועי״ז חוזר ונתתקן כל הבחי׳ הנ״ל כי העצות הם פלא ועי״ז מקבל רפואה להמכות המופלאות גם תפלה היא בחי׳ פלאות וכן זכות אבות בבחי׳ (תהלים עח) נגד אבותם עשה פלא (ל״ת ה־ב) (ר׳ ישעיה כ״ה אודה). סא מכה אשר לא כתובה בספר התורה הזאת, מכה אשר לא כתובה בתורה זהו מיתת ת״ ח היינו המיתה שת״ח ממיתין איזהו אדם כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן אין לו רפואה כי היא בא ע״י מכה אשר לא כתובה בתורה כי דברים שלא נכתבו בתורה נמסרו לחכמים ומי שמזלזל כדבריהם מחמת שנדמה לו שמדאורייתא אינו כן עי״ז נחלה במכה שאין לו רפואה (ל״ק נז־א) (ר׳ שבת ק״י דילמא). סו והיו חייך תלוים לך מנגד בקר תאמר מי יתן ערב וכו׳ כשנופל מהדעת. דקדושה ונופל לאהבות הבהמיות וכל מחשבותיו טרודות בהבלי עוה״ז אזי הוא חי חיי צער תמיד וכל יום ארוך אצלו כמו שנה מחמת גודל המרירות שעובר עליו וממש הוא קץ בחייו כאלו כבר הי׳ חי מאה שנה ובאמת חיות כזה הוא קיצור ימים אבל מי שזוכה לדעת דקדושה נתקצר הזמן אצלו עד שנדמה לו על. שנה שלימה שפרחה כמו רגע ובאמת הזמן שלו הוא בחי׳ למעלה מהזמן ששם עיקר אריכת ימים בחי׳ יום שכולו ארוך (ל״ק נד־פל״ח). סו והיו חייך תלוים (ראה ברכות כ״ד והיו) (ל״ק מז). נצבים

כט ט אתם נצבים היום, אין עמידה אלא תפלה לפני ה׳ אלקיכם זה בחי׳ ארץ ישראל כמ״ש חז״ל כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקי היינו ע״י מה תזכו שתהא תפלתכם באוירא דא״י ראשיכם שבטיכם וכו׳ ומונה עשר בחי׳ היינו בחי׳ מחאת כף עי״ז היא באוירא דא״י (ל״ק מד). כח הנסתרות לה׳ אלקנו כי כ״א כשעולה למדריגה גבוה מהראשונה זה בחי׳ שנעשה מהנסתר שלא הבין מקודם נעשה נגלה בחי׳ מהנשמע נעשה עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת שילך מדרגא לדרגא לעולם שיהי׳ מהנשמע נעשה וזה את דברי התורה בחי׳ דיבורי התורה סביבות המצוה בחי׳ נסתר יהי׳ נעשה מהם בחי׳ נגלה (ל״ק כב־י) (ראה דרגא א׳). ל ב ושבת עד ה׳ אלקיך, ושבת זה בחי׳ תשובה כי לעתיד ליום שכולו שבת יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה היינו סודות הקבלה וזה ע״י שמעלה המלכות לבחי׳ בינה ליבא ע״י שמקדש מחשבתו יזכה להשיג סודות התורה (ל״ק מט־ו) (ר׳ ז׳ ויחי רי״ט אז). ב ושבת עד ה׳ אלקיך, וע״כ בשבת יכול לראות שפלותו כשעושה תשובה שלימה שהיא שבת אתוון דדין כאתוון דדין (ל״ק עט) (ר׳ בשלח ט״ז ראו). ג ושב ה׳ אלקיך את שבותך, בכל אדם יש בו חלק מכללות כל העולמות וצירופים וכשהוא הולך אחר שרירות לבו ותאוותו הוא מקשר האותיות והצירופים להס״א ח״ו והדעת ג׳׳כ מתבלבל והוא גלות השכינה וכששב בתשובה ישובו חלקיו והצירופים ג״ כ למקומן ואז הדעת שלם ומתעורר רחמנות ועיקר התשובה תולה בתורה (ל״ק קה) (ר׳ תורה עח). ו ומל ה׳ אלהיך את לבבך ותרגומו ויעדי ה׳ ית טפשות לבך, אי אפשר להתפלל בשכל צח עד שישוב בתשובה שלימה על חטאיו ובאיזה תשובה נאמר בתשובה מאהבה שלא ישאר שום רושם כלל ויכול להתפלל או ללמוד בלי עיון ובכל יום יכול להתחדש מוחו (ל״ק עו) (ר׳ יומא פ״ו שובו). ו ומל ה׳ אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך היינו כשימול ה׳ את לבבו ימול גם לבב זרעו ולהיכן שנמשך הזרע הן למין בני אדם אזי מחויבים בניו שירגישו ג״כ הרהור תשובה ע״י שנימול לבב אביהם וכן אם נמשך למקום אחר ח״ו וגם הם בניו והם תלוים בו וע״כ כשנפטר האדם הם הולכים אחר המטה ומקוננים עליו כמו בניו ממש ממין אדם אך זה הוא לו לבזיון ר״ל מעונשים הללו (ל״ק קמא) (ר׳ ברית מה). ו הזמן המסוגל לזה הוא חודש אלול כי אלול ר״ ת את לבבך ואת לבב היינו שימול ה׳ את לבבו ואת לבב סתם התלוי בו היינו הלב של הטיפות לאיזה מקום

שנמשכו הן למין בנ״א והן שנמשכו ח״ו למקום אחר אזי ימולו שם הלבבות וירגישו (ל״ק קמא). יר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, כי קרוב אליך הדבר מאד היינו לקרב אליך הדבר שהוא בחי׳ מאד בחי׳ מקיפים שהם נעלמים ורחוקים מאד מן האדם ולקרבם אליך להכניסם בפנים זה תלוי בפיך ובלבבך לעשותו בפיך ובלבבך זה בחי׳ פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות היינו שיגלה חכמתו ותבונתו לתלמידיו וזה לעשות כאלו עשאו ועי״ז יוכל להכניס המ״יפים להכניסם לפנים (ל״ת ז־ו) (ר׳ סנהדלין צ־׳ט כל). טו ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכר, כשהשי״ת וכן הצדיק מראים פנים שוחקות חיים וטובה לעולם ולהיפך להיפך ח״ו וזה לפניך היינו לפנים שלכם (ל״ק קעב). כ כי הוא חייך ואורך ימיך, דע כי עיקר החיים היא התורה כ״ש כי וכו׳ וע״כ לכאורה הדבר תמוה ונפלא איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהחורה בלי הפסק רגע ובאותו שעה שמבטלין מהתורה הוא בחי׳ איש פשוט ואיך אפשר לפרוש מן התורה ומי האיש אשר יתרצה לפרוש מן החיים אפילו רגע אחת ובאמת זה בלתי אפשרי כנ״ל וא״כ במה מחיין עצמן בזו השעה שבטלין מן התורה וע״כ מוכרח הצדיק לירד וליפול לתוך פשיטות כי עי״ ז הוא מתיה כל הפשוטים כי הוא מחיה עצמו בהתורה הנעלמת בעשרה מאמרות וממנו מקבלים חיות כל הפשוטים (ל״ת עח) (ר׳ ז׳ לך צ״ב כל). לא טז הנך שוכב עם אבותיך וקם, משה היה נשמתו כלול משלשה אבות והיה לו כח להמשיך אלו השלשה השפעות באר ענן ומן ולעתיד בשעת התחיה יקום משה כלול משלשה אבות כמקדם וזה וקם (ל״ ק נחג) (ר׳ משה רבינו ח). יז והסתרתי פני מהם והיה לאכול לעכו״ם (אבן עזרא) הנהגת הטבע והמזלות מסתיר אור השגחת השי״ת אעפ״י שבאמת גם הטבע מתנהגת בהשגחתו ית׳ אעפ״כ היא בחי׳ צל וע״כ נקראים העכו״ם צל ויש להם פרנסה בריווח וישראל ניזונים מתמצית וכ״ז ע״י הסתרת פני ה׳ אבל לעתיד יתגלה אור השמש בחי׳ פנים ואז העכו״ם יהיו למטה (ל״ק לא־ט) (פלח לא־ט) (ראה ישעי׳ י״ח הוי ארץ). יז והסתרתי פני מהם והיה לאכול, פי׳ ע״י תאוות אכילה הוא מסתיר פנים מהם (ל״ק מז) (ראה אכילה יב־א). יז והסתרתי פני והיה לאכול, ע״י תאות אכילה ח״ ו הוא הסתרת פנים אבל ע״ י שמשבר תאות אכילה עי״ז הוא נשיאות פנים (ל״ק סז־ב) (ר׳ ברכות כ׳ כתוב).

יח ואנכי הסתר אסתיר היינו בגלות ומדות רעות כי כל נפש מישראל קודם שיש לה התגלות בתורה ועבודה אזי מנסין ומצרפין הנפש בגלות של ע׳ לשון היינו במדות רעות כי הקליפה קדמה לפירי ומי שרוצה לאכל הפירי צריך לשבר מקודם הקליפה ולבא אח״כ להתגלות (ל״ק לו־א). יח ואנכי הסתר אסתיר, כי יש שני הסתרות וכשהשי״ת נסתר בהסתרה אחת דהיינו שנעשה לו כהיתר גם כן קשה מאד למוצאו עכ״ז אפשר שישוב מאחר שעכ״ס יודע מזה שנעשה לו כהיתר אבל דע שיש בחי׳ הסתרה שבתוך הסתרה דהיינו שאינו יודע כלל שהשי״ ת נסתר ממנו רק כל דברים רעים דומות לו למישור גמור ח״ו ובאמת גם בתוך ההסתרות מלובש השי״ת דהיינו ע״י עסק התורה יכולים לעורר גם אותו ולהודיעו מהשי״ ת שיש לו תקוה ג״כ כי באמת בכח הצדיקי אמת הכל יכולים להתקרב להשי״ת תמיד בכל עת איך שהם מכל מקום שהם (ל״ק נו־ג). כא כי׳ לא׳ תשכח׳ מפי׳ זרעו׳, ס״ ת הם אותיות י׳ו׳ח׳א׳י׳ כי ע״י זרעו שהוא רשב״י ע״י לא תשתכח התורה וע״כ אמר שלא תשתכח מהפסוקים הנ״ל (עיין שבת קל״ח כשנכנסו) (התחלת הל״ק). האזינו לב ו עם נבל ולא חכם ות״א עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו ישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות ולולי שהיו משליכין מעצמן החכמות לא היו מקבלים התורה אך ישראל ראו האמת והאמינו בה׳ ובמשה עבדו ווה שת״א דקבילו אורייתא ולא חכימו היינו ע״י שהשליכו מאתם כל החכמות וזה נ׳ב׳ל׳ ר״ ת ל׳ב׳ נ׳תיבות שהיא כלליות התורה והיא החכמה האמתיית והיינו נבל שהיא בחי׳ התורה הנקראת נובלות החכמה העליונה (בא וראה שעתה מבואר ומיישב התרגום הזה שהוא פליאה גדולה וכל הע '־־ ״.נ הים על זה מה ענץ נבל לתרגמו על קבלת ז התוו ו אך עתה מה נמלצו לחיך דברי התרגום הא/и (ל״ק קכג). ח יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כשזוכה לעיין בתורה עד שמשיג חכמות התורה שאזי הוא בבחי׳ אנפיץ נהירין אז נכנעיץ המרות והתאוות של העכו״ם שנאחזץ בבחי׳ אנפץ חשוכין וזה יצב וכר למספר הוא לשון ספיר ונהיר היינו אחר אנפין נהירין שהם בחי׳ מספר בני ישראל אחריהם יצב גבולות עמים שהם בחי׳ אנפין חשוכין (ל״ק קא) (ר׳ ע׳ פנים א). יא כנשר יעיר קנו, נשרא זה הצדיק יעיר קנו שהוא מעורר המוחין מתרדמתן בחי׳ מוחין דקטנות בחי׳ שינהץל״ק כט־ב). יא כנשר יעיר קנו נשרא דא רוחא בחי׳ תיקון הברית יעיר קנו שהוא מעורר המוחין מבחי׳ שינה על גוזליו ירחף שהוא מגין על המוחין שהיו מתחלה נגזלץ (ל״ק כט־ד).

יח צ׳ור י׳לדך ת׳שי ר״ת צ׳עקתינו י׳ודע ת׳עלומות, כשהמוחין בהעלם בחי׳ עיבור אז כמו שהיולדת צועקת קודם הלידה ע׳ קלין כן כשצועק בתפלתו ובתורתו והקב״ה יודע תעלומות הוא מקבל צעקתינו במקום צעקת השכינה ואז מולדת המוחי ן ן(ל״ק כאז). ת׳ש׳י׳ ר״ ת ת׳כלם ש׳בעת י׳מים (עיין בהעלותך ואביה) (ל״ק כא־ז). כח כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה, כי כשאין תבונה עצתו אבודה כי התגלות העצה ע״י איש תבונה (ל״ ת ה־ג) (ר׳ עצה יא). מא ותאחז במשפט ידי, כי לסלק הדין והמשפט שלא לשלוט על הרשע צריך לזה התגלות היד וכשנתגלה יד ה׳ אזי נעשה צל שבו נתכסה הצדיק מהארס של הרע עין (ל״ק נה־ג) (ר׳ ישעי׳ נ״א ובצל). נא על אשר מעלתם בי במי מריבת קדש מדבר צין, במי מריבת זה בחי׳ מי החסדים בחי׳ סוכה שמצלת מריב לשונות קדש תרגומו רקם לשון ריקם וצייר מדבר צין לשון ציני הר הברזל לשון תמרים תמורה וחילוף פי׳ כי הקב״ה צוה להם שידברו אל הסלע כדי שילמדו ישראל ק״ו על שכר ועונש והם פגמו בהדיבור וגרמו ח״ו התגברות של הריב לשונות וזה פירוש צץ לשון תמורה תמורת סוכה דקדושה נעשה סוכה בקליפה ח״ו בשביל זה עונשם כי מנגד תראה ושמה לא תבוא כי א״י היא מכח מעשיו בחי׳ אמת (ל״ק מח) (ראה א״י יח) (גם סוכה ד). וזאת הבופה לג ב הופיע מהר פארן(ר׳ ספרי ברכה הופיע)(ל״ק קא). ג כל קדושיו בידיך ידים בחי׳ אמונה וצדיקי הדור בחי׳ השבעה רועים הם ממשיכים האמונה בעולם והם כלליות כל מנהיגי הדור (ל״ ק כב־ג).

ג והס תכו לרגליך (ר׳ ב״ב ח׳ והם) (ל״ח צא). ה ויהי בישורין מלך ע׳׳י עניוות זוכה למלכות (ר׳ עניוות ב) (ל״ק ד־ז). ה ויהי בישורין מלך בהתאסף ראשי עם, ע״י ראשי העם שהם המוחין והחכמה על ידם תיכון בחי׳ המלכות ע״י אהבת החכמים תיכון המלכות (ל״ק יח־ד). ז שמע ה׳ קול יהודא וזה שאחז״ל (סוטה ז־ב) בשעה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלץ עד שאמר משה שמע ה׳ קול יהודה שבקש משה מהקב״ ה שיזכור ליהודה הווידוי שהתודה וזה דוקא עצמותיו היו מגולגלין ע״ש ותהי עוונתם חקוקה על עצמותם וע״י ווידוי נתתקנו ויהודה בחי׳ מלכות שנתתקן ע״י ווידוי וזה נעשה ע״י משה כי הווידוי צריך להיות לפני ת״ח ובזה שזכר משה הווידוי נעשה כאילו התודה עכשיו לפני משה (ל״ק ד־ה) (ר׳ סוטה ז׳ בשעה). ז שמע ה׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו, כי הנה הכלל שהממשלה ביד הצדיק לפעול פעולות כרצונו והוא שורש כלליות נשמות ישראל ועיקר הממשלה להאיר הארת הצדיק בענפים היינו בלב ישראל וזה ואל עמו תביאנו (ל״ק לד־ב) (ראה מועד קטן ט״ז צדיק מושל) (ראה נקודות א). ח תומיך ואוריך לאיש חסידיך, שע״י החסדים דהיינו בחי׳ הלכות נתגלה אור האמת בחי׳ תומיך ואוריך (ל״ת ב־ו). י ישימו קטורה באפך, ע״י קטרת שהיא שמחת הלב בחי׳ משא ומתן באמונה נתבטל בחי׳ בזעת אפך תאות ממון (ל״ק יג־א). יז בכור שור הדר לו, בכור היא השכל שורו לשון הסתכלות כשמסתכל בהשכל של כל דבר הדר לו לשץ אור אז השכל מאיר לו אפילו במקום שהי׳ אפל וחושך ומקרב אותו להשי״ת (ל״ק א). יו בכור שורו הדר לו, הצדיק הוא בחי׳ בכור ובכור נוטל פי שנים היינו שדיבור פיו הק׳ יש לו שני משמעות ומזה בא שיש כח ויניקה להצבועים לינק מהם מאחר שהדיבור הק׳ בעצמו יש לו שני משמעות (ל״ ת טו) (ר׳ צדיק קעז).

יח שמח זבולון, בשביל זה שהיה זבולוץ אוהב ליששכר נאמר בו שמח בחי׳ פנים דקדושה תיקון תאוות ממון היפך בעצבון תאכלנה (ל״ק כג־ג). כז ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד כי כל ישראל נקראים צדיקים ע׳י שהם נימולים וע״כ כשמגרש מפניהם דקדושה את האויב הוא מפיל אותם בפנים דס״א היינו השמד ע״ז תאוות ממון (ל״ק כג־ג). כט ואשר חרב גאותיך, ע״י גאוה שנכנסת בישראל ע״י גרים עי״ז מקבלין חרב הגאוה בחי׳ ואשר חרב גאוותיך מנהיגי הדור של שקר שמתגאים על הדור בחנם (קל״ ת ה־ה) (ר׳ מנהיגי הדור ט) (ר׳ תהלים מ״ה חגור ותבין). לד ו ויקבור אותו בגיא בחי׳ אין כ״ש כל גיא ינשא בארץ מואב שנסתלק בתוך א״ס מלכות מול בית פעור ואמרו חז״ל ע״ש שפוער פיו בצירופים רעים אבל משה שתיקן המלכות היינו הצירופים עי״ז א״א לפעור פיו (ל״ק ד־ט). ו ולא ידע איש אפילו משה לא ידע (סוטה יד) כי נתבטל לגבי א״ס (ל״ק ד־ט). ט יהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו, ע״י שמקרב נפשות להשי״ת וע״י התבודדות זוכה לשמירת שבת שהיא ביטול הרע והקליפות וזוכה לבחי׳ יד ושם יד היינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים להמשיך בהם רוח חכמה בחי׳ ויהושע וכו׳ ושם היינו שיזכה לשם טוב שכל הנפשות יתאוו להיות נשרשים בשמו( ; ק ן ל״ ק נט־ה 1 )(ר׳ ישעיה נ״ ט ונתתי). ט ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו (ר׳ סמיכה א) (ל״ק סא־ב). י לא קם כמשה (ראה ספרי ברכה לא קם)(ל״ק מג).