Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר הפליאה

קטע 95

קטע 95 מתוך 97

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

וירא ה' כי רבה רעת האדם ר"ל נתרבה השפע של מדה רעה באדם הוא ת"ת וכל יצר מחשבות לבו ר"ל כל שפע שיורד אל העטרה שהיא לב הת"ת רק רע כל היום רק מלשון ירקרקות רע כמוהו כל היום הו' ומשך הו' המתהפכים לדין ומשפיעים עליהם דין כי רבה רעת האדם הגשמי הגיע פגמו בארץ העליונה וירא ה' היא הבינה וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ר"ל נחמה גדולה הוא שעשה ה' שהאציל הד"ו פרצופים שהם האדם והארץ ואע"פ שיורד עצב בלבו היא העטרה אינה מניחה לכלות העולם ולברוא עולם חדש כי לעולם משאיר שארית בארץ, ובאדם הגשמי הוא אומר נחמה עשה הקב"ה שעשה האדם גשמי בארץ להיות דוגמתו למעלה כדי שישאר שארית בארץ ואע"פ שאדם הגשמי מוליד במעשיו הרעים עצב בארץ. עוד אשר עשה אדם בארץ נראים פנים אחרים האדם בארץ הוציא אדם שלמעלה שלא להיות בארץ:

2

ד"ה ויתעצב אל לבו כביכול לבו לקה ויתעצב אל לבו כביכול לבו לקה עמהם כי גרמו ומנעו מלבא שפע אליו הוא שנאמר המה מרו ועצבו את רוח קדשי. ואמר לי אבי ז"ל שהשכינה נקראת כבוד ולב, ונקרא כבוד כי חולקין כבוד למדה"ד, ונקרא לב על הפעולה שלמטה וזהו כבוד השם וזהו לב השמים, והנה כבוד ולב שניהם מורים בתורה שבכתב והיא המבארת תורה שבכתב וזהו כבוד ך"ב אותיות של תורה המתחלת בב' ומשלמת בל' ומ"מ מלת לב שהיא כלולה מל"ב נתיבות החכמה וכח הביאור שמבארת תורה שבכתב מכח הפחד תורה שבע"פ דיין חזק לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון, וע"כ הלב נוטה לצד צפון וזהו שהכבו"ד והל"ב עולים דין וכשיעשה הדין הוא ש"ך כענין חמת המלך שככה שכן ל"ב בא"ת ב"ש ש"ך, ומלת לב הוא ו"י ו"י ר"ל וי לעלמא כשהלב דן אותו ואם תמלא ו"י ו"י הוא כ"ו כ"ו שהווי"ן שבו לדין ארורים הרשעים שמהפכין מדה"ר למדה"ד. וכן אמר לי אבי ז"ל מהו לב עד לב השמים ובו כלולים ל"ב נתיבות החכמה השמים הוא ת"ת

3

ולב היא העטרה. וראה מה מעלה גדולה יש למלת ל"ב שאותיות יה"ו הוא שם הגדול בקש את כל האותיות להשתמש בהן ולא מצא כי אם אותיות ל"ב של"ב מראה אותיות יה"ו כענין לי לה לו בי בה בו, ראה והבן שהשם שהוא יה"ו נקרא בשם נכבד שהוא ל"ב ובשני אותיות האלו אותיות יה"ו נסתרים כי כאשר תאמר לי לו לה אינם נהגים כי הנסתר לעולם נסתר וזה לא תמצא בכל אותיות שבתורה. וראה והבן כשיה"ו מצטרף עם ל"ב עולה ג"ן ואז הוא גן נעול אחותי כלה אימתי בזמן שיה"ו עם ל"ב זהו כי שמי שהוא יה"ו בקרבו שהוא ל"ב. ועוד אמר לי אבי ז"ל מאי ניהו מלא כל הארץ כבודו, אלא כל אותו ארץ שנבראת ביום ראשון של מעלה כנגד ארץ ישראל מלאה מכבוד השם ומאי ניהו חכמה שנאמר כבוד חכמים ינחלו. ואומר ברוך כבוד יהו"ה ממקומו ומאי הוא כבוד שם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו מטרוניתא בחדרו שכל חייליו בה משתעשעין והיו לה בנים ובאים כל היום לראות פני המלך ומברכין

4

אותו ואומרים לו אנה אמנו אומר להם לא תוכלו לראותה עתה, אמרו לו ברוכה תהא בכל מקום שהיא ומאי דכתיב ממקומו מכלל דאיכא דידע מקומו, משל למטרוניתא שבאה ממקום רחוק ולא ידעו מאין באה עד שרואים אותה שהיא אשת חיל נאה והגונה בכל מעשיה אמרו זאת וודאי ממקום האור נלקחה כי במעשיה האיר העולם שאלו אותה מאין את אמרה ממקומי אמרו א"כ גדולים אנשי מקומך ברוכה תהיה ומבורך מקומך וכי אין כבוד ה' אחת מצבאות וודאי לא גרע ממנה, ואמאי מברכין לה משל למה הדבר דומה לאיש שהיה לו גן נאה וחוץ לגן בקרוב ממנה חתיכת שדה ואם השקה את הגן בתחלת השקיותיו והלכו להם המים על כל הגן ואין אותה חתיכת שדה שותה שהיא אינה דבוקה אע"פ שהכל אחד לפיכך פתח לה מקום והשקה אותה, וכוונת הענין כבודו היא העטרה כבוד הת"ת שממנו מתכבדים ומלא כל הארץ כבודו ר"ל שכבודו שהיא העטרה מלאה מן הארץ העליונה חכמת אלהים ע"י המדה הנקרא כל, זהו

5

שנאמר כבוד חכמים ינחלו ר"ל המדה הנקרא כבוד היא העטרה חכמים ינחלו כלומר השפעת חכמה ינחלו, ולא אמר ינחל שהנחלה שהיא נוחלת ע"י הת"ת הוא הו', ומה שאמר ברוך כבוד ה' ממקומו הכוונה שהכבוד מתברך מברוך שהוא הכתר והוא מקום הכבוד ששם היה הכבוד בכח, והמשל למלך הוא ת"ת מטרוניתא היא העטרה שכל חייליו בה משתעשעין שכל הספירות השפעתם בה והיו לה בנים אלו המלאכים שהם למטה מן העטרה ובאים בכל יום לראות את פני המלך היא כ"י הנקרא פני המלך ומברכים אותה ר"ל שואלים ומבקשים מהמלך לברך פניו ושואלים ג"כ אנה אמנו להתברך ממך ואומר להם לא תוכלו לראותה כלומר להשיגה ואמרו לו ברוכה תהיה בכל מקום שהיא כלומר תהא מבורכת מכתר עליון שהוא מקומה על ידך, ואמרו ממקומה על שם שהמקום שלה היא נעלם שאינו מושג לעליונים אבל מצד הזוהר הרואים בכבוד הבא אליו מן הת"ת ע"י המלך מכירים שכל הספירות שלמעלה ממנה גדולים והגונים וברוכים וז"ש

6

ברוכה תהיה ומבורך מקומך, ומה שהמשילה לחתיכת שדה והוא חוץ לגן הזה הוא יסוד עולם והכבוד הוא חתיכת שדה ואמר שהכבוד אין קבלתו כמו שאר ספירות שהיא אצילות אחרון. ופעמים יבואו מים בגן שהוא היסוד ואין הכבוד שותה מאותו המים וא"כ נראין הדברים אחר שהדבר הוא כך שאינה באחדות עם הבנין לענין ברכה בגן בעיבור שבה הקיצוץ והיא המקבלת העונשים להעלותה לעשות נקמה והם המונעים המים מלרדת בה ע"כ צריכין לברכה ולקבוע לה ברכה בפני עצמה להיותה באחדות כולם בברכה כמו שהיא ביחוד האילן, וזה טעם האתרוג שאינו נאגר עם הלולב ועם השאר מינים להודיעך שאינה עם הבנין בברכה וע"כ שים בדעתך לייחדה גם בברכה להיות נפשה קשורה בנפשו. הלא תראה שמיני עצרת הוא תשלומין דראשון להודיעך שהוא באילן וארז"ל שהוא רגל בפני עצמו לענין ברכה שאינה ביחודם וע"כ צריכין לברכה וקבעו לה ברכה בפ"ע כדי ליחדה גם בברכה וכל זה למה מפני שהיחוד לשם הוא נשלם

7

ושם נקשרו כולם ולכן נקראת מקום אח"ד שהיא נקשרה ומיחדת הכל בלי פירוד. ועתה דע והבן שנכתבו ב' ההי"ן בהוי"ה והראשון לבינה והשניה לעטרה, וראה והבן שה' אחרון פעם נקראת כלה ופעם נקראת אשה בזמן שהת"ת עמה נקראת כלה וכשיסתלק ממנה נקראת אשה דוה נדה ואל אשה בנדת דותה לא תקרב, ומשום הכי צריכה ברכה בפ"ע. אבל ה' ראשון שהיא הבינה אין לה זה הדין כי לעולם היא עם חכמה עלאה בלי פירוד כלל. הלא תראה בעבור שהדבר הוא כן אמר אברהם אבינו ע"ה בספר יצירה שלו עשר ולא תשע שלא תאמר אחרי שהיא אינה שותה מן הגן אבל היא צריכה ברכה בפ"ע א"כ עד הגן הוא האילן אבל היא אינה בכלל הגן ע"כ אמר עשר ולא תשע כלומר שלא תקצוץ בנוף מן האילן שהיא התכלית האילן, ומה שאין מייחדים אותה בברכה היא מצד המקבלים:

8

ד"ה וכשם שגזר עשר ולא תשע כן גזר וכשם שגזר עשר ולא תשע כן גזר שלא תאמר אחר שאצילתן מאין סוף יתברך א"כ הרי הוא בכלל ספירה אחת וא"כ אחד עשר הם ולכן אמר עשר ולא אחד עשר, שהוא אינו במנין הספירות כי הכל תלוי שם והספירות הם עשר והם גזירותיו וכולם נקראים אילן אחד, וא"כ כבוד ה' היא העטרה המתכבד מה' הוא שנאמר ה' צבאות הוא מלך הכבוד שהת"ת הוא מלך על הכבוד שהיא העטרה והוא שאמר דוד המלך ע"ה אל הכבוד הרעים ה' דין מהגבורה אל הת"ת וממנו אל הכבוד. ודע באמת כבוד עולה ל"ב ורצה הכבוד הזה להתחלק לכל האותיות ולא באו אליו ליטול חלק כי אם אותיות באחד שכבוד נחלק לב' לא' לח' לד' הכוונה י"ו ביתין העולים כבוד, ל"ב אלפין עולים כבוד, ד' חיתין עולים כבוד, ח' דלתין עולים כבוד, ועל כל האותיות אינו נחלק הכבוד רק באותיות באחד, וכתיב והוא באחד תמלא מלת וה"ו ואו הא ואו עולה כבוד, והכוונה הכבוד נחלק באותיות באחד וה"ו עולה כבוד א"כ וה"ו על הכבוד

9

זהו והוא באחד. וראה והבן שהאותיות וה"ו עולים בכללם ז"ן לומר לך שהוא זן הכבוד. וראה והבן שמלת וה"ו יצא להתחלק לכל האותיות ולא מצא שום חילוק רק בא' כי י"ז אלפין הם וה"ו לומר לך שמתגלגלים אותיות וה"ו ועולים אל הא', וראיתי דבר אחד שאותיות וה"ו מתחלפין בא"ת ב"ש פצ"ף ועולים נ"ר כי הם נר אלהים שהוא הכבוד, והכבוד עולה ל"ב ואמרו ז"ל בדבריהם ב' הוא ב' בראשית ול' הוא לעיני כל ישראל. ראה עתה והבן כי יש בישראל למד שאין בבראשית ויש בבראשית ב' שאינו בישראל מנין ליתן האמור בזה לזה ושל האמור בזה לזה ת"ל ראש"י ראש"י א"כ ראשי של ישראל תן לו ב"ת של בראשית וראשי של בראשית תן לו ל' של ישראל וא"כ בראשית יש לו לב והוא חכמת אלהים שבו ל"ב נתיבות חכמה, וישראל יש לו לב שבו ל"ב נתיבות חכמה, ויש לישראל בי"ת שלא היה לו בפועל ויש לבראשית ל' שלא היה לו בפועל יש לבראשית ראש"י ויש לישראל ראש"י שזה ראש בהיקף וזה

10

ראש בפרדס, וא"ת ראשי מיעוט רבים שנים ישראל עמו היסוד חכמה שהוא בראשית עמו הבינה ומאחר שלקח בראשית הל' א"כ יש בו ישראל שהוא הסוף וכיון שלקח ישראל הב"ת א"כ יש לו בראשית שהוא הראש הרי הראש עם הסוף והסוף עם הראש נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו והכל אחד. ועתה תראה ותבין מה אמר לי אבי ז"ל בראשית ל' ישראל ב"ת העלם במ"ק ונעשה שניהם ל"ב. ראה והבן נתרבע ל"ב ונעשה בראשית כי ל' פעמים ל' וב' פעמים ב' עולה בראשית שהיה נחשב לנקודה אחת ולכן נעלם בין שין לתיו, ויתעצב אל לבו הוא ת"ת שאמר נעשה אדם, בלבו היא העטרה ואמר נעשה אדם להוריד אלינו ברכה במעשיו הטובים ועתה שהרשיע האדם אמר ויתעצב אל לבו כלומר שלח אליה עצב בהסתלק משם כדי שיפסיד האדם שהרשיע. ואמר רבי אמי משל למלך שאמר לו לאדריכל לבנות לו פלטין ובנה לו ולא ערבה לו על מי להתעצב לא על אדריכל זהו ויתעצב אל לבו שהעטרה האצילה עולם הגשמי והרשיע

11

ונסתלק המלך ממנה ונתמלאת עצב מיד נאבד העולם וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ הנחמה הוא שפע הרחמים ונשארו הרחמים עם יהו"ה כי אדם הגשמי הוא בארץ והעליון הוציא מן הארץ במעשיו זהו וינחם ה' למה נשארו הרחמים למעלה בעבור שעשה את האדם בארץ וסילק האדם העליון מן הארץ עליונה. ויתעצב אל לבו כביכול התעצב אל לבו מדלא אמר ויעצב, ודע מה שלא אמר בלבו אלא אל לבו שנאמר ויתעצב אל לבו הוא החסד שהוא לב וחיות של היקף ושב לדין ויאמר ה' אמחה את האדם מעל פני האדמה ר"ל אחר שאדם העליון סילקו מן האדמה א"כ גם הוא יסתלק וזהו אמחה את האדם, א"ל בני מהו לבו, א"ל הפכהו לבו ול"ב מלכים אין חקר שזה הלב הוא הלב של כל המלכים, וא"ל וזה ולב מי הוא, א"ל בא"ת ב"ש פכ"ש עולים ת', תן לו חלופו א"ת ואשמע את מדברת אלי היא העטרה לב כולם. ונח מצא חן בעיני ה', א"ל בני פתח פיך ואמור לי מהו ונח, א"ל זה יסוד, א"ל ויאמר נח מהו ונח

12

ועוד היינו מצא ח"ן היינו נח ולמה אמר מצא חן ולמה הפכהו ועוד למה יבא הנ' בחולם בלא ו', א"ל ר' עד כאן היה התנאי ויותר לא אדבר אך אעורר, א"ל א"כ הקשב, דע לך ונח הוא הו' ומשך הו' מצא קרי ביה צמ"א הוליד צמאון בארץ וחן נשאר בעיני ה' ור"ל הרחמים נשאר בעיניה והנה נסתלק נח מן הארץ שהוא הו' ומשך הו' וע"כ נסתלק גם נח הגשמי מן הארץ ונכנס בתיבה הרומז לבינה לעשות התעוררות שיתקבצו הרחמים בבינה ולא אפשר בענין אחר כי בהתבטל התחתונה גם העליונים נתבטלו, וע"כ נח הגשמי נפרד מן הארץ ונכנס בתיבה וגם נח הרוחני נפרד ועלה בבינה עד כלות הרשעים מן הארץ ואח"כ ירד נח בארץ וגם יצא נח מן התיבה לקיום המין וזהו שאמר זה ינחמנו כי מלת זה רומז למדה הנקראת עץ שכן מתחלף בא"ת ב"ש ז"ע ה"ץ והוא שתול על פלגי מים. ונח מצא חן בעיני ה' ראשי תיבות גימטרי' אדנ"י, ואלולי אחד יתר היה נבנה עולם חדש לגמרי, וס"ת ע"ד לומר לך אדני עד

13

בעולם שלא נעשה כמעשיהם. ראה בני מה אמר לך זה ינחמנו מן האדמה אשר אררה ה' זה ננקד בסגו"ל ובעבור שהסג"ל בו כלול כל הניקוד ואליו באים כולם ע"כ ננקד בסג"ל שאם תקח הנקודה העליון ישא"ר ציר"י ואם תקח הנקודה שבצד תשאר שב"א ואם תקח שניהם ישאר חיר"ק ואם תקח אחד ותשימהו למעלה הוא חולם ואם תשימהו בתוך האות יעשה מלאפום ואם תחבר השנים ותקח האחד יעשה פתח ואם תעקמם יעשה שורק וזה המשפט לא תמצאהו כי אם בסגו"ל או בשור"ק, סג"ל רומז בג' רוחניות שמהם כל דבר, ושור"ק רומז בתפארת וביסוד שפועלים ע"י העטרה את הכל. ועתה בני כל דבריך מתוקים מדבש ושמן מ"מ לא יעלה בדעתך לומר ולחשוב שיש לך כח רב בסתרי תורה כי אני כשהייתי בן י"ג שנים הייתי יודע אלף חלקים יותר ממך וכשהייתי בן ד' ובן ה' היה אבי ז"ל צריך להשימני לשאול ממתיבתא דרקיע לומר לי ולפעמים הייתי יושב בינו ובין המלאך שהיה יושב אצלו ומאבי ז"ל היו נרתעים כל העולם

14

כי ראו מעלתו כי הקב"ה אוהבו כבנו ואני הייתי נחשב לפני אבי ז"ל כבן ארבעים בידיעה ואפ"ה לא נתפארתי לומר שום דבר של התפארות ואתה עדיין לא ידעת דבר יען שאתה נער ובער ואפי' המעט שאתה יודע היא אינו ידיעה ממש כי הוא מעט מן המעט ואינה נחשבת לידיעה וכמה פעמים אמרתי לך שים ידך לפיך לכן אני מזהירך שלא תדבר כך רק שים דעתך לשמוע ולהבין כדי שתשלים עצמך ותכנוס בפרדס, כי הכרתי ידיעתך שהיא ידיעה מועטת ואתה היית יושב עם אבי ז"ל והיית לומד לפניו גם העלוך וזיכוך בהיותך במערה עם אבי ז"ל, הידעת הרי"ש של אררה למה צורת יו"ד בתוך הר' של אררה, א"ל ר' אם דברי מועטים והמיעוט מחזיק מרובה יותר טוב ממה שהיה מרובה ואפי' מעט אין בו אם יש לך להוכיחני תוכיחני על מה שאמרתי ואמור לי שזה טעות היה וזה לא היה כאדם המגיה דברי תלמידו, אבל לומר לי שידיעתי מועטת כי אני מכיר ערכי שאם לא אכיר ערכי לא אכיר ערך זולתי,

15

ומ"מ כמה פעמים אמרתי לך אל תבהלני כי לא אבהל שכן הבטיחני בהיותי במערה עם אבי ז"ל שלא אבהל משום אדם, ואם רצונך לשמוע ולראות מה אני ומה ידיעתי שאלני ואודיעך כי בן חמש שנים הייתי כשבא מלאך אל אבי ז"ל ושאל למה ב' בראשית גדולה ולמה ל' בהשלמת התורה גדולה ולמה בצלמינו כדמותינו השני נונין מעוקמים ולמה ה' בהבראם קטנה ולמה זה ינחמנו הז' מעוקמת ולמה מן האדמה אשר אררה כמו י' בתוך הר' ולמה אשר בחרו הה' ארוכה למעלה ולמטה ולמה ידון רוחי הן' נמשכת למטה והד' למעלה והשיב אבי ז"ל על כל דיבור ודיבור ולקח המלאך שליחותו והלך ונשארתי אני עם אבי ז"ל ואמר לי בני שב בני שב וישבתי אצלו ולא העלים ממני דבר ואם רצונך הנה השאלות לפניך ובאר אותם ואני אקשיב ואשים ידי לפי עד שתשלים דבריך, א"ל בני כמדומה לך שנעלמו ממני כל השאלות ההם סגור פיך ותשמע איך מתגלגל העולם וכח תורתינו. ב בראשית צריכה להיות גדולה שאם היה

16

מורידה משה רבינו ע"ה כשאר ב' היינו מבקשים גדולה ממנו, ודע שב' בראשית רומז בכתר עליון וגודלו בעלת העלות וע"כ הב' גדולה להודיעך שהב' הזה הוא פעול מצד גודל הנעלם שאין שם רמז לא באות ולא בנקוד ולא בקוץ אלא הב' רומז בכתר, ומצד גודלו רומז שהוא גדול משום שאין לו לאדם פה לדבר, הלא תראה ב' בראשית יש לו ב' קוצים לענין מה שאמרתי והב' הנה פנים ואחור וראה א' וג' ונתחבר עמם ונעשה ו' ונתגלגל הו' בכללו ונעשה אהי"ה וכשנעשה ו' פנה הו' בפנים ובא הה' ונתחבר עמו ונעשה ו"ה וניתוסף בשם אהי"ה ונעשה א"ה יהו"ה. זהו ב' בראשית וזהו השם הוא ראשית הכל וגודל הב' ידוע. ועתה ראה והבן איך הב' מתקן כל האותיות שהוא מתחבר עם הש' זהו ב"ש וגם הש' מתחבר עם הב' והוא ש"ב והיינו ב"ש ש"ב ועולים תר"ד זה הב' גזר ליצחק אבינו ע"ה אל תר"ד מצרימה שכון בארץ אשר אומר אליך, א"ל ר' אמור זה הב' אמר לאברהם תר"ד מצרימה ומלת אל טעות

17

סופר הוא כי אין יוצא לך מן הב' רק תר"ד, א"ל אלף למעלה מן הב' ומתחבר עם הל' והוא אל [לא]. א"ל ר' והלא האותיות מתחלפים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה והוי ליה אל לא, א"ל אזהרה לאברהם שלא ישפיע למצרים החיצונים ואזהרה למצרים הפנימים שלא ישפיע בחיצונית כי אם על פי הב' שהוא גדול מכולם. וראה והבן למה מתחלפים באותיות ב"ש ש"ב בעבור שנחלק הב' לאחדים ונעשה א"א חברם והוא ב' וכשם שנחלק הב' לאחדים נחלק הש' לעשיריות והם ל' יודין ועושין ש' הרי הש' עשה ש'. וכן נתחבר הב' בר' ונעשה ב"ר ר"ב ועולים ד"ת זהו שמזהיר הב' שם אהי"ה וה' הוא הדת של ישראל. וגם אלו הב' מתחלק לאחדים כאשר אמרתי ומוליד ב' אחר והר' לעשירית ועושה עשרים יודי"ן שהם ר"ד. וגם נתחבר הב' עם הק' והק' עם הב' ונעשה ק"ב ב"ק ועולים ר"ד, זה הב' אמר למשה אני אמרתי לישראל מהו הדת והם החליפו דתם א"כ לך ר"ד כי שחת עמך ולא עמי. והנה הב' נחלק

18

לאחדים והוליד ב' והק' נחלק לעשירית והוליד עשרה יודין הרי כאן ק"ק. וגם נתחבר הב' עם הצ' והצ' עם הב' ונעשה ב"צ צ"ב ועולים פק"ד שאחר שעשו ישראל את העגל בדקם משה כסוטות כי היתה הארץ מצד החטא בלי פקידה זה הב' פקד אותם שנאמר וה' פקד את שרה היא הארץ בגזירת הב' והנה הב' נחלקה לאחדים והוליד ב' אחר והצ' נחלק לעשירית ונמצא ט' יודין שהם צ"צ. וגם נתחבר הב' עם הפ' ונעשה ב"ף פ"ב ועולים אף אף והב' מסתלק מחשבון האף כי אין שם מדת אף רק שהב' גוזר למדות הנקראים א"ף א"ף או לייסר או לרחם כענין