Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

שער הכוונות

קטע 10

קטע 10 מתוך 104

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

ידיך יודיך כנז' בהקדמת התיקונים. גם ס"ת פותח את ידיך חת"ך והוא שם קדוש המכונה בספרי המקובלים שם הפרנסה. גם תכוין כי שם הנז' בחילוף אתב"ש הוא סא"ל והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט גם שם סא"ל הוא בגימטריא שם פא"י כמנין יאהדונה"י כנז' בר"ת פא"י והנה כל הכונות שבפ' הזה הם שוות בשלשה זמנים שאומרים אשרי והחילוק שביניהם אינו אלא בכונת שם חת"ך בלבד וזה ענינו כי בזמירות דשחרית תכוין כי שם חת"ך שרשו הוא יוצא מחילוף ותמורת ההויה שהיא בגי' מצפ"ך שהוא בגי' ש' גם שם אלקים במילוי יודין הא בגי' ש' וכבר נתבאר במ"א כי שם מצפ"ץ להיותו תמורת ההויה לכן הוא רחמים מעורב בדין ולכן הוא בגי' אלקים דיודין וזה סדרן הויה ואח"כ מצפ"ץ ואח"כ אלקים כי שם אלקים הוא יותר דין מכולם והנה בזמירות שעדיין לא התפללנו תפלת השחר ולא ירד שפע עליון אלא שעכ"ז הוא בחינת בקר אשר בו שולט אברהם איש החסד ולכן שם

2

מצפ"ץ שהוא ממוצע בדין הוא המאיר עתה ונמצא כי שם זה הוא הנק' חת"ך עם היות שמקורו הוא מג' שמות שהם הויה מצפ"ץ אלקים עכ"ז כל אחד הוא כפי הזמן והשעה כמשי"ת: והנה עתה בזמן הזמי' לסבה הנז' הנה השם הזה יונק משם מצפ"ץ הממוצע. והנה הוא באופן זה כי מצפץ גי' ש' כמנין אלקים דיודין ואם תסיר שורש שם אלקים כפשוטו שהוא פ"ו שהוא שרש הדינין ישאר בגי' רוח כמבואר אצלינו בפ' ורוח אלקים מרחפת כו' והנה בבקר שעדיין זו"ן הם אחור באחור ושני האחוריים הם בחינת דינין כנודע וכל אחור הוא שם אלקים ונמצא ששני האחוריים הם שני פעמים רוח וב"פ רוח הוא גי' חת"ך. גם פי' חת"ך הוא לפי שכל האחוריים הם בסוד רבוע השמות כנודע וכאשר תרבע שם אלקים כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלקי"ם בגי' ר' ועם הי"ג אותיות דמילוי יודין והכולל הרי רי"ד כמנין רו"ח כנז' והנה הם ב' אחוריים שהם שני פעמים רו"ח שהם בגי' חת"ך גם זה עצמו הוא הבנת לשון חת"ך כי

3

בחי' האחורי' שם מקום החתוך כי שם מתחתכין וננסרין לשנים בעת הנסיר' כנודע ונמצא כי שם חת"ך הנז' בס"ת ה"ס ב' האחוריים דזו"ן הנקרא הויה אלקים הנרמזים בר"ת פא"י העולה יאהדנה"י שהוא חיבור זו"ן אבל כונת שם חת"ך בזמן המנחה הוא נגזר משם אלקי' לפי שאז הוא זמן הדין והכונות שוות אל הנז' כי כאשר תסיר ב' האחוריים דאלקים במילוי יודין ב' שמות שרשי אלקים שהם פ"ו פ"ו ישארו חת"ך ע"ד הנז' ממש:

4

וכונת שם חת"ך באשרי שקודם ובא לציון אשר אז כבר התפללנו תפלת שחרית וירד השפע וגם הוא בחינת בקר שהוא חסד גמור אז הוא נגזר משם ההויה שהוא רחמים והיא הויה דע"ב שהוא מבחינ' החכמה ששם הוא הויה דע"ב דיודין כנודע: והנה נודע בסוד והחכמה תחיה בעליה כי כל המזון והפרנס באה מן החכמה כנז' בזוהר פ' בשלח בענין המן וה"ס פותח את ידיך יודיך שהם הד' יודין שבהויה דע"ב דיודין כנז' וכל אחד כלול' מעשר וי' מי' הרי הארבע יודין הם ת' וכ"ח אותיות שיש במילוי המלוי שיש בהויה זו הרי הכל גי' חתך. ובזה תבין היות השם הזה נקרא אצל המקובלים שם הפרנסה והרי נתבאר ג' חילוקים שיש בכונת שם חת"ך בג' זמנין הנז'. אבל כל שאר הכונות שבפ' הזה הם שוים בג' זמנים הנז'. הנה במלת ומשביע ג"כ תכוין שהוא בגימטריא חת"ך הנזכר ותכוין גם כן בו בענין כונות שם חתך הנז' ובמלת רצו"ן תכוין להמשיך מן הרצון העליון שהוא הוי"ה העולה קפ"ד שהם אחוריים דהויה דיודין שהוא ביסוד דאבא שבתוך רישא דז"א

5

בדעת שבו כנודע וגם הוא אהיה דיודין העולה בגי' קס"א שהוא היסוד דאימא שגם הוא ברישא דז"א בדעת שבו כנודע. והנה קפ"ד וקס"א עם הכולל הם בגימ' רצו"ן ותכוין להמשיך מב' יסודות הנז' שפע ומזון וברכה אל כל העולם ותכוין שעל ידם יתמתקו ב' כוחות של דין המונעים הפרנסה שה"ס שני עינים הנזכר בפ' שקודם לזה והוא עיני כל אליך ישברו כו'. והנה בעינים יש שני דמעות שמהן יוצא הדין כנז' בפ' שמות [דף י"ט סוף ע"א] והם למטה בנוקבא דז"א הנקרא רחל אשר גם היא בגי' דמעה שני פעמים ולכן נרמזת רחל בר"ת לכ"ל ח"י רצו"ן ותכוין להמתיק את רחל הנז' שהיא נוקבא תתאה ואת שני דמעות שהם בגי' ג"כ כמנין רחל אשר אלו הדמעות הם יורדים בימא רבא שהיא הנוקבא כנז' שם בזוהר בפ' שמות ותמתיקם ע"י הרצון הנז' שהוא קפ"ד וקס"א:

6

פסוק ואנחנו נברך יה כו' מוז"ל היה נוהג לומר פסוק זה אחר סיום תהלה לדוד כו' בכל פעם מג' זמנים הנז' שלא כאותם הנוהגים שלא לומר פסוק זה אלא בשחרית בעת הזמירות בלבד: תהלה לדוד ובו תכוין לחתום המלכות בחותם אמת כי תהלה היא המלכות כנודע. והנה תהלה בגי' אמת עם הכולל של תהלה גם תהלה היא כמו תפלה בגי' אלא שהתפלה עודף בגי' על תהלה [שלשה] ע"ה שהם ג"פ כ"ה כ"ה כ"ה וה"ס מוחין של הנקבה וכל א' נקרא כ"ה וה"ס כ"ה א' שבברכת כהנים שאנו אומרים בבקר אחר ברכת השחר קודם הקרבנות וכ"ה ב' כנגד ברכת כהנים דחזרת העמידה וכ"ה ג' כנגד כ"ה שבקטרת והכ"ה שבברכת כהנים נתבאר במקומ' שם והענין הוא בקיצור כי עתה המל' נקרא כ"ה בסוד כה תברכו כו' והם כ"ה אותיות שיש בפ' ישא ה' פניו כו' וכ"ה שבקטרת לא מצאתי בהם רמז בדברי הרב ז"ל ונלע"ד שיש כ"ה תיבות באלו שני הפסוקים ויאמר ה' אל משה קח לך סמים כו' טהור קדש ע"כ:

7

כונת החמשה הללויות הללויה הללי נפשי את ה' כו' היא במלכות דיצירה הנקרא נפש ופ' האחרון שבו והוא ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון כו' היא יסוד. הללויה כי טוב זמרה אלקינו כו' הוא ביסוד דיצירה בסוד אמרו צדיק כי טוב שהוא היסוד ואמנם הנ"ה להיותם סוד הדינין כמבואר אצלינו והנה עתה אנחנו ביצירה אשר שם תוקף הדין בסוד עץ הדעת טוב ורע ולכן אין אנו מזכירין עתה את הנ"ה אמנם נטפלו אל היסוד ונרמזו עמו בסוד פסוק לא בשוקי האיש ירצה כו' פי' שאינו מתרצה בשוקי האיש לבדם שהם הנ"ה להיותם דינין אלא בהצטרפות היסוד. גם נרמז במ"ש כי נעים נאוה תהלה שהוא הנצח דכתיב ביה נעימות בימינך נצח וההוד נרמז במ"ש ומשפטיו לישראל וכן ומשפטים בל ידעום והוא הוד ששם המשפטים והגבורות. בפ' הרופא לשבורי לב ר"ת לל"ה והוא א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט והוא בגי' אדני:

8

הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומי' כו' הוא ת"ת דיצירה ופ' לבני ישראל עם קרובו הללויה הוא בגבורה מלשון המלמד ידי לקרב וז"ס אשר לו אלקים קרובים שהוא הגבורה וקרובים מלשון כלי הקרב וכלי זיין. הללויה שירו לה' שיר חדש כו' הוא בחסד דיצירה וזה ש"ה תהלתו בקהל חסידים אבל הגבורה להיותה דין אנו כוללים אותה עם החסד למתקה עמו וז"ש וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו' לעשות בהם משפט כתוב הוא בבינה שהוא משפט וגבורה עלאה. הללויה הללו אל בקדשו הוא בשלש ראשונות דיצירה ובאומרו הללו אל בקדשו יכוין שהוא רמז בחכמה הנקרא קדש עילאה ואני מסופק אם אלו הי"ס הרמוזים באלו החמשה הללויות אם הם י"ס דיצירה או אם עשר ספירו' דמל' דיצירה וכונת כל הנשמה תהלל עיין בשער מאמרי רשב"י בזוהר בשלח דכ"ז וז"ל ובההיא שעתא כו' וז"ל שמעתי אומרים כו' ע"ש:

9

ויברך דוד את ה' כו' צריך לקום מעומד מן ויברך דוד כו' עד אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם כו' ועד בכלל להיות כי שם אהיה רמוז בר"ת את"ה ה"וא ה' האלקים כו' וכל אהיה הוא בכתר ולכן צריך לקום מעומד עד סוף ארבעה תיבות הנז' בלבד. והנה כבר נתבאר כי בכל עולם ועולם יש כמה פרצו' ולכך אל תתמה אם תראה שנזכיר הדברים כפולים ומכופלים כי אע"פ שכבר רמזנו הי"ס דיצירה למעלה בחמש הללויות עכ"ז אנו צריכין לחזור ולהזכירם בפ' לך ה' הגדולה כו' כנודע שבפ' הזה נרמזו הי"ס:

10

גם צריך ליתן צדקה בכל בקר בסוד ואני בצדק אחזה פניך קודם שיתפלל תפלת י"ח וצריך לתת תחילה ביד הגבאי שני פרוטות ביחד אחד כנגד לאה ואחד כנגד מל' דבינה שבתוך ראש ז"א אשר ממנה יוצאת לאה כנז' ולכן שני הפרוטות אלו ניתנים ביחד. ואח"כ נותן עוד ביד הגבאי פרוטה ג' כנגד רחל נוקבא תחתונה דז"א והענין הוא כי שלש בחינות אלו כל אחד מהן נקרא צדק אשר זהו בסוד הפסוק צדק צדק תרדוף כו' כנז' בתיקונים שהם צדק עילאה וצדק תתאה שהם לאה ורחל וגם מלכות דבינה נקרא בכלל צדק עילאה אבל להיות שהיא עצמה היא בחינת לאה לכן לא נזכרה גם היא בפסוק בפני עצמה בשם צדק שלישי כ"א ב"פ צדק בלבד ותכוין כי הם צדק שהם דינין כנז' באדרת האזינו וז"ל כד אתער צדק בשלהובוי' כו' וע"י צדקה זו שנותן נעשית צדקה כי צדקה היא רחמים כנודע ולכן צריך ליתן צדקה עתה מעומד והטעם הוא לפי שהצדק' היא מ"ע וראוי לעשות המצות מעומד עוד ט"א כי כיון שהטעם הוא

11

כדי לתת צדקה לעני שהיא השכינה והמלכות כנז'. והנה המלכות נופלת לארץ בעו"ה ולכן צריך שיתננ' מעומד ויכוין להקימה ולהעמידה מעומד ע"י הצדקה שהוא הת"ת דכורא כמש"ה משפט וצדקה ביעקב אתה עשית. ולהיות שצדק' זו ניתנת מן הת"ת למלכו' ע"י היסוד לכן צריך ליתנה ביד הגבאי צדק' שיסוד נקרא גבאי צדקה שהוא היסוד דאימא או יסוד דז"א אשר הוא גובה כל הצדקה בסוד וילקט יוסף את כל הכסף והוא נותן לעני שהיא השכינה הנקרא עני ומזה הטעם עצמו צריך ליתנ' בעת שאומר כי כל בשמים ובארץ שהוא רומז אל היסוד הנקרא כל ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל שצריך שיתננה בעת שאומר ואתה מושל בכל שהיסוד נקרא כל והוא גבאי צדקה ונותן אותה למלכות אשר גם היא נקרא בכל זה כל וזה בכל כמ"ש רז"ל בת היתה לו לאברהם ובכל שמה והוא במה שידעת כי הויה דמילוי ההין היא בגימ' בכל שהיא במל' והכונה היא שע"י צדקה זו שנותן לה היסוד שהו' שם ב"ן כנז' יגדל פרצופה ושיעור

12

קומתה והוא כי כבר ידעת כי קו המיד' דז"א הם הנה"י דבינה המתפשטים דרך קוים ומדות דז"א: והנה הם סוד אהיה שהיא הבינה והם ג' אהיה א' דיודים וא' דאלפין ואחד דההין כמבואר אצלינו שהם בנה"י דבינה הנז' ואמנם ההארות הנמשכות מן הבינה אל המלכות אינם משם אהיה ממש אלא מהארתו והוא שם בוכ"ו שהוא יוצא משם אהיה בחילוף אלפא ביתא דאבג"ד כמבו' אצלינו ולכן נרמז שם זה בר"ת ב' כל ו' בידך כ"ח ו' גבורה ולכן סמך לו אחריו ובידך לגדל ולחזק לכל בסוד הנז' בזוהר ובמאמר קו המדה דכת"י כי הנטיעות היה בוצינא דקרדינותא מכה בהם ואומר להם גדל. וכן במלכו' אשר היא נקבה השם המכה בה ומגדל בסוד קו המדה הוא שם בוכ"ו הנז' וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל כי ע"י שם בוכ"ו קו המדה שלה בידו לגדלה ולחזקה או לפחות ממנה כפי רצונו וזהו ובידך לגדל ולחזק לכל פי' אל המלכות הנקרא כל והנה שם זה של בוכ"ו הוא קו המדה של המלכות והוא המוסיף חיות

13

במוחין שלה ואז ניתוסף בה כח המשכת חיות אל המ"ן שלה שהוא ההויה דההין שהוא בגי' בכל וזהו ואתה מושל בכל ואמרו ובידך כח וגבורה כו' הענין הוא בסוד מה שביארנו בפ' כרוה נדיבי העם כו' בסוד מ"ש רז"ל כל מועכות של בית רבי תמר שמן כי מן הבינה אשר ממנה נמשך שם בוכ"ו הנז' הנה מן היד שלה נעשית כלי המלכות למ"ן שלה כי שם הה"ג בה' אצבעות היד ודי בזה ולכן בידך הוא בגי' שם בוכ"ו והנה יש כאן ב"פ ובידך והם הא' ובידך כח וגבורה והב' ובידך לגדל ולחזק כו' וה"ס שם ב"ן הנז' שהיא בגי' בכ"ל המעלה מ"ן אשר בעולם היצירה אשר אנו עתה בתיקונו ובחי' המ"ן שבו הם חו"ג שה"ס ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות כנודע וה"ס שני ידים ימין ושמאל ובהם עשרה אצבעות כנגד י' אותיות מנצפ"ך הכפולות ועיין בפ' בידך אפקיד רוחי כו' כי שם נת' ענין זה היטב. ואתה מחיה את כולם הנה המל' נקרא אתה והיא המחיה את כל העולם ע"י שם ההויה העולה ס"ג כמנין

14

מחיה והענין הוא כי מוח הנקרא בינה שמצד מוחין דאבא נתחלף ונעשה מוח חכמה מצד אימ' והיא הויה דס"ג כמנין מחיה אשר משם נמשך כל בחי' החיות וז"ס כולם בחכמה עשית כנז' בפ' תזריע: פסוק נ"הלת ב"עזך א"ל נ"וה ק"דשך ר"ת עולה ב"ן קנ"א והם ההויה דב"ן דההין ואהיה דההין ושניהם בגי' עולי' בא"ר:

15

ישתבח שמך לעד מלכינו כו' ענין הי"ג שבחים אלו שהם שיר ושבחה הלל וזמרה כו' שמעתי שהם ע"ד מש"ל בברייתא דרבי ישמעאל בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם כו' כנז' שם והוא כי עתה גם היצירה שהיתה י"ס נעשי' י"ג ספירות בסוד ג"ר שבה שעלו למעלה בבריאה וע"ש גם שמעתי שהם כנגד י"ג ברוכים שבברוך שאמר והח"י הויות שבשירת הים הם כנגד ח"י הויות שבפסוקים של יהי כבוד כו' והוא בסוד הפרצופים שביצירה גם הקדיש הזה כבר נת"ל עניינו בענין הקדישים בקדיש הקורבנות ע"ש. גם יתבאר עניינו היטב בברכו השני שאומרים אחר קדיש בתרא קודם עלינו לשבח וע"ש היטב וכשיתחיל הש"צ לומר ברכו יאמר בלחש אותו הסדר הכתוב בסידורים והוא ישתבח שמו של ממ"ה הקב"ה כו':

16

ברכת יוצר אור כו' הנה כשמתחיל ברכה זו תמשמש בתש"י אשר הוא בעולם הבריאה בסוד המעשה כנגד תפלת יוצר שהוא בבריאה בסוד הדבור כמבואר לעיל והנה נת"ל כי מן יוצר אור עד העמידה הוא בבריאה ושם נכללים היצירה והעשיה והנה בפ' פקודי בענין אותם הז' היכלות נתבאר בזוהר ענינם איך נרמזים באלו הברכות של יוצר אור וזה עניינם בקיצור. דע כי אותם ההיכלות דפ' פקודי ודפ' בראשית דמ"ה הם היכלות עולם הבריאה והנה ז' היכלות הם בבריאה ואין המלכות דבריאה במספרם כמבואר לעיל בענין הקדיש שאומרים קודם הודו לה' כו' וע"ש והטעם הוא לפי שהמל' דבריאה היא נקו' מתלבשת בכתר דיצירה אשר בהיכל ק"ק דיצירה ועד"ז הוא בשאר העולמות ונמצא כי היכל לבנת הספיר הוא ביסוד דבריאה וזמש"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כי היסוד הנק' לבנת הספיר הוא תחת רגליו שהם נ"ה (וי"ס) [וז"ס] מ"ש בזוהר בראשית דמ"ה ע"א וז"ל לבנת הספיר יוסף נטל היכלא

17

דלבנת הספיר אע"ג דכתיב ותחת רגליו בגין יקרא דמלכא הוא פי' כי היסוד הוא בחינה שראוי לכסותה ולהעלימה ומשום כבודו ית' לא פרסמו רק באר מקומו שהוא תחת רגליו כנז' והנה היסוד עצמו כלול מזכר ונקבה בסוד יסוד ועטרה שבו כמו שהודעתיך שהעטרה איננה סוד מל' בפני עצמה רק כללות הדוכרא בכל י"ס והוא בחי' מלכות שבו אבל המלכו' העיקרית היא רחל נוק' דז"א וזה פשוט כי מבשרי אחזה אלוה שהעטרה דבר א' והנקב' דבר א' בפני עצמה ושני בחי' אלו שהם יסוד ועטרה אשר בו נקרא לבנת הספיר לבנת עטרה הספיר יסוד. למעלה ממנו הוא עצם השמים בהוד היכל נוגה בנצח היכל זכות בגבורה. היכל אהבה בחסד. היכל רצון בת"ת היכל ק"ק בג"ר. וכבר נתבאר סדרן בפ' פקודי איך מסודרים בתפלת יוצר אור והוא כי בתחילת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר ומשם עד לאל ברוך נעמות יתנו הוא היכל עצם השמים. ומשם עד המחדש בטובו כו' הוא היכל הנוגה

18

ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון. ואדני שפתי תפתח הוא היכל ק"ק ובתפלת ערבית נת' ענין אלו הז' היכלות שהם היכלין דכורי' דז"א דבריאה וע"ש כי שם נתבאר אמיתות ענין זה: ועתה נבארם דרך פרטות ברכת יוצר אור היא בלבנת הספיר ולכן נאמר בו עושה שלום ובורא את הכל כנגד היסוד הנק' שלום ונק' הכל. יוצר אור ובורא חושך נודע הוא כי אור דכורא וחשך נוק' ולכן ביצירה שהוא דכורא כתיב אור ובבריאה שהיא נוק' כתיב חשך ואע"פ שהבריאה למעלה מן היצירה הטעם הוא לפי שהדבר הזה גורם ענין קדימת הזרעת טיפת הזכר אשר הנקבה גוברת על הזכר שהיא הבריאה הגוברת על היצירה. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כך צ"ל ובטובו בבית ולא יאמר וטובו מחדש כו' והענין הוא כי המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י טובו שהוא החסד כמש"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל

19

ימי חיי וזהו ובטובו כי ע"י החסד הנקרא טוב מחדש כו' בסוד חדשים לבקרים שהחסד מתעורר בבקר ומחדש כו' כמבואר אצלינו בברכת מלביש ערומים והנותן ליעף כח וע"ש. מה רבו מעשיך תכוין אל מ"ש בזוהר תזריע דמ"א ע"ב וז"ל כולם בחכמה עשית בבינה ונתבאר אצלינו במקומו וע"ש והענין הוא שהיסוד דאבא מתלבש תוך יסוד דאימא ויסוד דאימא תוך היסוד דז"א ונודע הוא כי החכמה אומר והבינה עושה מאמרו כנז' בזוהר בראשית בסוד ל"ב אלקים דמעשה בראשית כי ל"ב נתיבות דאבא אומרים ול"ב אלקים דאימא עושין וזהו ויאמר אלקים ויעש אלקים. נמצא כי כל הדברים וכל הפעולות כולם נמשכים מן החכמה אמנם הם נעשים ע"י אימא שהיא מלבשת אותו וזהו כולם בחכמה עשית כי כל מעשיך נמשכים מן החכמה אלא שנעשים ע"י הבינה המלבשת את החכמה ותכוין אל כל מ"ש בזוהר בפרשת פקודי בענין ברכה זו שכולה מדברת בענין החיות והאופנים שבהיכל הזה ועליהם הוא אומר מלאה הארץ

20

קניניך. המלך המרומם כו' נתבאר בפרשת פקודי כי הוא שם יאהדונה"י וביאורו הוא כי הנה נתבאר שההיכל הזה הוא ביסוד הבריאה: והנה כבר עתה עולים העשיה והיצירה והמלכות דבריאה אשר עומדת בהיכל ק"ק דיצירה אשר העשי והיצירה כלולים בה והיא עתה עולה להיכל זה ומתחברת עם היסוד דבריאה וז"ס חיבור שם זה של יאהדונה"י כנודע כי שם זה הוא ביסוד בהתחבר עמו המלכות כדי להעלותה אל הת"ת כמו שאנו עתידים לעשות בעמידה וכונת שם הנז' הוא במלת מאז כי אז הוא בגי' ח' אותיות של שם הנז' ובכמה מקומות נתבאר כי מלת אז רומזת אל השם הזה. יוצר משרתים ואשר משרתיו ר"ת מו"ם והוא שם א' משמות ע"ב דויסע ויבא ויט והוא האחרון שבכולם והוא בגי' פ"ו אלקים ולכן צ"ל ואשר משרתיו באות ו' שלא כאותם הטועים לומר אשר משרתיו בלא ו'. סוד קדושת יוצר ביארתיו למטה בקדושת העמידה. המחדש בטובו בכל יום תמיד מ"ב כבר נת"ל בברכת יוצר כי צ"ל המחדש בטובו באות בית שלא כאותם האומרים טובו בלא בית כי

21

מעשה בראשית מתחדש ע"י טובו שהוא החסד בסוד חדשים לבקרים כנ"ל: ברכת אהבת עולם כו'. אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנו בהיכלות הבריאה ולכן צ"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המל' הנק' עולם אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה והנה נת"ל כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה. מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ בהגיעך כאן תתיר כנפות הטלית המונחות על כתפיך ותניחם שיפלו הציציות למטה והוא מה שנז' בתיקונים דבעידן ק"ש שמטי חיון גדפייהו כו' ופ"א שמעתי ממוז"ל באופן זה כי בהגיעך אל מקום הזה תשים שני צדדי הטלית על כתפיך כדרך שנוהגים קצת בני אדם וה"ס ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם והוא מ"ש בביאור סוד הציצית לעיל שבתחילה אין המל' לוקחת רק שני הציציות שמצד פנים ועתה צריך שיאירו בה כל הד' ציציות ובפרט מי שהוא משרש

22

קין והבל הם צריכים יותר אל הכונה זו ולשים הציציות על כתפיהם כיון שקין והבל הם בחי' שני הכתפים כמבואר במקומו ולכן מי שהוא משרשם ראוי לו לכוין בזה יותר משאר בני אדם. ובאומרך מארבע כנפות כל הארץ תכוין כי הם בחי' ד' כנפות הציציות של המלכות הנקרא ארץ לקבצם יחד בהיותם מפוזרים כדי שיאירו ארבעתם יחד במלכות ולכן צריך שתעלה שני צדדי הטלית ותשימם על שני כתפיך ואחר כך תקבץ הארבע ציציות בידך שמאלית לפי שהמלכות בשמאלא אתאחדת ושרשה משם ותניח ידך השמאלית בהיותה אוחז ד' הציציות כנגד הלב שהוא בשמאל כי משם מקבלת המלכות תדיר ותעשה כך עד שתאמר ודבריו חיים וקיימי' ונאמני' כו' אחר אמת ויציב כו' כמשי"ת שם:

23

ובנו בחרת מכל עם ולשון כו' דע כי ארבעה מצות עשה צריך האדם לקיים בכל יום שהם ענין זכירה והם ארבעה זכירות הכתובים בתורה שתלוים בזכירת הלב ואלו הם א' היא זכרון מעמד הר סיני וקבלת התורה וכמש"ה יום אשר עמדת כו' בחורב כו' וכתיב בתריה פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך כו' [דברים ד' פסו' ט'] והיא א' מרמ"ח מ"ע להרמב"ן ז"ל זכירה ב' זכור את אשר עשה לך עמלק והיא מצוה שנית. זכירה ג' זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים והיא מ"ע ג', זכירה ד' זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים והיא מ"ע ד'. והנה ד' מ"ע וארבע זכירות אלו הם כנגד ד' ימים טובים שיש בשנה יציאת מצרים כנגד חג המצות שבו יצאו ישראל ממצרים, מתן תורה כנגד חג השבועות שבו ניתנה התורה, זכירת עמלק כנגד חג הסוכות כמשחז"ל שעמלק היה מזנב והורג כל הנחשלים אחריך אותם שלא היו ענני כבוד מקבלן וענני כבוד כנגד הסוכות, וזכירת מרים שדברה על משה דלטוריא הוא כנגד ראש השנה

24

שאז כל המקטרגים והדילטורין מתעוררין וכבר ידעת כי מרים ה"ס כל הדינים המרים והקשים והיא בגי' מנצפ"ך שהם בגי' פ"ר והנה הם חמש אותיות כפולות שהם עשר ועם פ"ר הרי ר"ץ כמנין מרים ואמנם יוה"כ נקרא שבתון ואינו מכלל המועדים כי אין בין שבת ליוה"כ אלא שזה זדונו בכרת וזה זדונו בסקילה כמ"ש רז"ל. וחנוכה ופורים הם מדרבנן א"כ אינו רק ד' מועדים הנז' והנה ג' הזכירות אנו מזכירים עתה כאן וזכירת יציאת מצרים נזכיר אותה בסוף פ' ציצית בפ' אני ה' אלקיכם כו' וזה סדרן מתן תורה צריך לרמוז אותה באומרך ובנו בחרת מכל עם כו' וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה כי ע"י התורה קרבנו לשמו הגדול ובחר בנו מכל עם וקבלנו אותו עלינו למלך וזהו וקרבתנו מלכינו. זכירת עמלק נרמוז אותה במלת לשמך הגדול כנודע כי בעבור עמלק אין ה' שלם ואין הכסא שלם ואנו מתפללין שימחה זכרו של עמלק ויהיה שמו גדול זכירת מרים נרמוז אותה במלת להודות לך

25

פירש כי הלשון והפה והשפתים הם כלי הדיבור שיצר בנו הוא ית' נודה אותו בהם ולא נשתמש בהם בסיפור לשון הרע ח"ו ונזכור לשון הרע של מרים ולא נעשה כמו שעשתה היא וזכירת יצ"מ תתבאר במקומה בע"ה: