תיקוני זהר
קטע 20
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה ועוף, דמכסי עלייהו ברחימו, וכד מכסי עלייהו ברחימו דאהבה, מי טופנא לא שלטא עלייהו, מים רבים דמי טופנא לא יוכלו לכבות את האהבה דישראל באבוהון דבשמיא, בההוא זמנא כורסיא יהא על ארבע חיוון, ודא איהו שופר הול"ך רבי"ע מרובע, דרג"א בשית דרגין, דאינון שש מעלות לכסא, הא איהו מלכא על כורסייא: בההיא זמנא ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, דאתייהיבו מאהבה, ולא מפקודין דלא תעשה, דהוא אקריב ליה ממנא דעשו, לקטרגא בהון לישראל, דבגינייהו אתמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי: ודא איהו דרג"א תרי טעמ"י, דמסטרא דפקודין דלא תעשה ממנא דעשו איהו רבי"ע על ישראל, ואיהו דרג"א עלייהו, ואי תימא דשלטא על שכינתא דאיהי עמהון בגלותא, הא אמר קרא (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, וכבודי שכינתא עלאה, לאחר לא אתן אל אחר, ותהלתי לפסילים דא שכינתא תתאה, ובגין דא בשית יומין
דשלטא סם המות, אל אחר, אתמר בשכינתא יהיה סגור ששת ימי המעשה, בשבת ובראשי חדשים דלא שלטין ממנן בישין, אתמר בהון (נ"א בה) וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח: ועוד רבי"ע איהו כגוונא דא כ', ולזמנין כגוונא דא בת מלך פנימה סגירא בביתא, ואיהי סיהרא קדישא לעולם לא אסתכלת בה חמה בישא, גיהנם סם המות נוקבא בישא, כל שכן אל אחר, דהכי אוקמוהו קדמאין, לעולם לא חזא חמה פגימותא דסיהרא, דבזמנא דחמה נפקא (נפקת) ממזרח, סיהרא חזרת אנפהא מיניה כגוונא דא כ' ובגין דא אמר בלעם הרשע לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, עמל ואון סמא"ל ונחש, ובזמנא דדחקין לה לאסתכלא בה, אתכסיא מכל וכל, ואימתי בירחא שביעאה, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, מאי בכסה בירחא דאתכסיא ביה סיהרא, בההוא זמנא דאתכסיאת מניה, איהי אמרת לישראל דיתקנון צלותין במאכלין טבין, מפקודין דעשה, דצלותא שקילא ככל פקודין,:
תיקוני זהר דף נא/ב בההוא זמנא יימא קודשא בריך הוא לישראל, ועשה לי מטעמים ברעותא דשכינתא, כאשר אהבתי מפקודין דעשה, ותקנת שכינתא עם ישראל מאכלין דצלותין דאינון קרבנין, ובזמנא דאיהי תקינת מזונא למלכא, יהיבת לון עיטא לאתערא בשופר, דביה עתיד קודשא בריך הוא לאכנשא ביה לישראל מן גלותא מארבע סטרין, הדא הוא דכתיב תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותינו, ואיהו חשיב דאיהו יומא דדינא דיליה וברח: עד ההוא זמנא קודשא בריך הוא מאריך עלייהו דחייביא, ולבסוף אפסיק לון וחריב לון מעלמא, ודא איהו מארי"ך טרח"א סוף פסו"ק: ועוד שופ"ר הולך רבי"ע דרגא תרי טעמ"י, בההוא זמנא דיתמחון חייביא מעלמא, סלקא צלותא בנגונא בארבע מינין, דאינון שיר פשוט ודא י', שיר כפול ודא י"ק, שיר משולש ודא יק"ו, שיר מרובע ודא יקו"ק, בשמא דיקו"ק סלקא צלותא דאיהי שכינתא, אורייתא בנגונא, שכינתא בנגונא, ישראל סלקין מגו גלותא בנגונא, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה
ובני ישראל את השירה הזאת לה': צלותא דאיהי שכינתא, סלקא לגבי דמלכא בעשרה זכרונות ובעשרה מלכיות ובעשרה שופרות, דאינון י'יי', ועשרה כתות דמלאכים יתערון לגבייהו, וסלקא לון לגבי עשר ספירן, ונגונין סלקין מנייהו מרובעים מסטרא דרבי"ע בארבע חיוון, ואינון חיות קטנות עם גדולות אינון תמניא, ואינון יאקדונק"י, ועלייהו אתמר אז ישיר משה, כד יהא קודשא בריך הוא בשכינתיה בחיוון תמניא, דאינון חיוון דאשא עתים חשות עתים ממללות, וכלהו מחאן בגדפייהו בנגונא, ונגונא (סלקא) בהון בארבע אנפין, לכל סטרא מרובעין, הדא הוא דכתיב וארבעה פנים לאחת וארבעה כנפים לאחת להם, לכל חיה תמניא אינון בין אנפין וגדפין, לקבל תמניא די בהון שבח משה א"ז: ודוד בגין דא תקין מנא בתמניא נימין, ושבח לקודשא בריך הוא בתמניא, הדא הוא דכתיב למנצח על השמינית, ותמניא אתוון, לכל חד תמניא, סלקין כלהו ע"ב, יאקדונק"י תמניא,
ותליין מנייהו ס"ד תמניא לכל חד, סלקין כלהו ע"ב, דא איהו רזא דחשמל: ואית נגונא דסלקא בעשר, ודא איהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ועלייהו אתמר ידיו גלילי זהב, ואית נגונא דסליק בשית, הדא הוא דכתיב שוקיו עמודי שש, י"ק יקו"ק צור עולמים, י"ק י"ק י"ק אד"ם: ארבע כנפים אריה שור נשר, מרכבה (יקו"ק יקו"ק יקו"ק) י"ה י"ה י"ה אדם, תניינא י"ק יקו"ק י"ק יקו"ק י"ק יהו"ה, יהו"ה יהו"ה יהו"ה לעילא מכלהו י"ק יקו"ק חכמ"ה בינ"ה, כתר אקי"ק אשר אקי"ק, ועלייהו אתמר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד, ודא אבגית"ץ, בשתים יכסה פניו לישראל דלא יסתכלון בהון שנאיהון, ובשתים יכסה רגליו דלא אדכיר לון עובדא דעגלא, ובשתים יעופף מן גלותא, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי: ואית נגונא דסלקא בתרין כגון הללויה, ואית נגונא דסליק באת חד כגון הללי בי', ואית נגונא דסליק בחמש כגון ה', והא אתמר בכנור דחמש נימין, אבל נגונא דסליק בשית דאינון
אבגית"ץ מן ו' איהי, ואית דסליק ליה בתלת ודא יה"ו, דאיהו אקי"ק, וסליק נגונא ביה בתקיעה שברים תרועה: בתקיעה הוא קלא ארוך בנגונא, עד דהוה סליק ליה לגבי ימינא דאיהו חסד, בשברים הוה סליק קלא דנגונא לגבי גבורה, דתמן י"ק בימינא ושמאלא, והוה נחית מניה בחדוה חכמתא ועותרא, כמה דאוקמוהו הרוצה להחכים ידרים, להעשיר יצפין, בתרועה הוה סליק קלא דנגונא לגבי עמודא דאמצעיתא, והוה נחית מניה מלכא לגבי:
תיקוני זהר דף נב/א כלה דאיהי קול דממה דקה, בההוא זמנא יתערון כל מיני נגונא, הדא הוא דכתיב הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור, הללוהו בתוף ומחול, הללוהו במינים ועוגב, הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה: שופר איהי שכינתא עלאה, תקע דילה שכינתא תתאה, דאתמר בה ותקע כף ירך יעקב בגלותא, בההוא זמנא סלקא מן גלותא בשופר גדול, ואתקריאת תקע בשופר גדול לחירותינו: בנב"ל, ב"ן ל"ב, בההוא זמנא ב"ן יעול להיכליה דאיהו ל"ב, ואתמר ביה וטוב לב משתה תמיד, ומה דאתמר בקדמיתא ויתעצב אל לבו בגין חייביא, מיד דאתאבידו אתקיים ביה ובאבד רשעים רנה, כנור, כ"ו נ"ר, קודשא בריך הוא דאיהו יקו"ק, דאתמר ביה ה' אורי וישעי, נהיר בנ"ר דאיהי שכינתא, מצוה דיליה, וחדי בה: צלצלי שמע חסד גבורה, צלצלי תרועה נצח והוד, ובכלהו כל הנשמה תהלל י"ק, דאיהו חכמה ובינה, די בהון יהא פורקנא ל"ו ול"ה דאינון בן ובת, ובהון יתמחון עמלקים מעלמא, ודא
איהו סוף פסוק: דבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה, פקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה, ואינון לרחקא השטן מנייהו, דלא יתקריב לגבי כורסיא דאיהו לבא, לתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל, ולבא שכינתא בינייהו:
השטן איהו סמא"ל, שלטנותא דיליה בכבד, דעליה אתמר עשו הוא אדום, ערקין דכבדא חיילין ומשריין דיליה, וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ז) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, עונות תם, דההוא איש תם, אל ארץ גזירה, אתר דגזרת עירין: מרה חרבא דיליה, עלה אתמר ועל חרבך תחיה, ומנלן דמרה איהי חרבא דמלאך המות, דכתיב (משלי ה') ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, איהי חיים לכבד, וסם המות ללבא, מרה איהי גיהנם, ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב, הדא הוא דכתיב (שם ל') לעלוקא שתי בנות הב הב, שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם: שבעין ערקין אינון בכבדא, לקבל שבעין ממנן, כבד ויותרת ע"ב, יותרת דיליה איהי נחש אשת זנונים, בגין דשיורין דיליה (נ"א דילה) נטלא טחול דאיהו חשך, ועלה אתמר ולחשך קרא לילה, דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה, ובגלותא שעתא קיימא ליה, דאיהי לילי"ת אימא
דערב רב, ואיהי שחוק הכסיל (ס"א הטחול), ובגינה אתמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה: ודא איהו צדיק ממנו בולע, דרשע ודאי דאיהו כסיל, עליה אתמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, ואוקמוהו מארי מתניתין, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגיניה אתמר מוריד שאול ויעל, ווי לנשמתא כד בלע לה טחול, ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב, דעלייהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחל: בזמנא דגלותא כל ממנן דאומין דעלמא וערב רב, אתמר בהון היו צריה לראש אויביה שלו, צריה ודאי אינון ערב רב, עלייהו אתמר שריך סוררים וחברי גנבים כלו, אהב שחד וגומר, אויביה שלו אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן, דאינון כלהו בשלוה בעותרא, וישראל בדוחקא בעניותא, ובגין דא ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא, ומאן גרם דאתבלעו במעייהו ולא נודע כי באו אל קרבנה, בגין דעובדיהון בישין בידיהון, הדא הוא דכתיב ויתערבו
בגוים וילמדו מעשיהם, כגוונא דא נשמתא איהי כנסת ישראל, כד: תיקוני זהר דף נב/ב איהי שלימא בפקודין דעשה, אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך, בההיא זמנא שריא שם ה' עלה, ואתמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וממנן דכבד וערקין דיליה וממנן דטחול וערבוביא בישא דיליה, מתכפיין תחות לבא דתמן נשמתא: ואם נשמתא איהי מתטנפא (ס"א פגימא) בחובין, או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון פקודין, כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה, בההוא אתר (נ"א אבר) דשריא עבירה ואסתלק מצוה מניה, ההוא אבר איהו פגים, ואיהו מום דנשמתא, בגיניה לא שריא קודשא בריך הוא על נשמתא, הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, נשמתא דאית בה מום בחד מרמ"ח פקודין דילה לא אתקריב בגיניה לגבי קודשא בריך הוא: אבל נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, אם יצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר, כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא, אתמר בה והזר
הקרב יומת, בגין דעלה אתמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, דהיינו אל אחר אל זר, דנשמתא איהי יקריה, ואיהי תושבחתיה, דבה משבח בר נש לקודשא בריך הוא בצלותא בכל יומא בכמה תושבחן והודאן, ובגין דא אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, אלין שבעין ממנן, דלא יהיב לון קודשא בריך הוא רשו לשלטאה עלה, דאינון ערקין דכבד דאיהו אל אחר, טחול נחש יותרת הכבד אשת זנונים, בתר דעבידת זיופא (נאופא) עם אלקים אחרים, ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין, שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה כסיל, דלא נטיל טחול אלא תמצית (נ"א שמרים) דדמא, ולא יהיב ליה מדמא אחרא, ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד, בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין, וכבד איהו קטרוגא דריאה, דסליק לגבי לבא נורא מניה, ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה, הוה אוקיד ללבא (ס"א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא), הדרא דכנתא לויתן, לקבל חלב טמא,
ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק, שרף איהו מרה קטרוגא דריאה, בגין דמרה איהי שריפת כל גופא: בגין דא תקיעה שברים ותרועה אינון תבירו דילהון, ועלייהו אתמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, מאי פניך אלין תקיעה שברים ותרועה, דאינון תקיעה חוורו דאנפין, שברים סומקי דאנפין, תרועה ירוקא דאנפין, ובה נפקין ישראל מן גלותא, בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאתתא עוברא: ובאלין תלת גוונין נהרא שרגא דאיהי נר ה' נשמת אדם, מאי אדם יו"ד ק"א וא"ו ק"א, תלת גוונין דשרגא, ותלת גוונין אלין אינון לבושין לתלת אבהן, דאינון חוור סומק ירוק, גוון אוכמא איהי קדרותא דילהון, ועלה אתמר אלביש שמים קדרות, ובהון מתלבשין הו"ה, תכלת לבושא דאת י' דאיהו תכלית דכלא, נר איהו י', שלהובא דסליק מניה ו', ונענועא דיליה הכא והכא דא ה"ה: ולסטרא אחרא אית נר חשוכא דגיהנם, ואית ליה תלת גוונין, גוון סומק דא כבד, עשו הוא
אדום, מרה גוון ירוק, טחול גוון שחור, ועליה אתמר ותכהין עיניו מראות, וסימניך באלין גוונין שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר, שפל הוא גוון אוכם, דאתמר: תיקוני זהר דף נג/א ביה, ושפלה איננה מן העור והיא כהה, ואיהי שפלות דנשמתא בגופא נ"ר (נ"א כד) נשמתא ורוחא ונפשא אתגליין בכבד מרה וטחול, כל אינון אברי דגופא דאינון עמא קדישא, כלהו דחקן במרירו, בגין דנשמתא אתרא דילה מוחא, יונה קדישא, נשמתא נשרא, דבהאי יונה אתפרנסת, בכמה צלותין ופולחנין, ספינה דיונה קרקפתא, וכמה ממנן אית בהאי ספינה דמנהיגין לה, ואינון אודנין עיינין חוטמא פומא, שבע ממנן אינון, וסלקין לשבעים לשון דהוו בספינה דיונה: ויונה איהי צלותא שכינתא תתאה, נשרא דאתפרנסת בה דא שכינתא עלאה, אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא דאיהי ריאה, מיד וה' הטיל רוח גדולה אל הים, דאיהי רוח סערה, רוח ה' תניחהו בקדמיתא, רוח דנשיב בכנפי נשר"א דאיהו עמודא
דאמצעיתא, דביה פרח נשרא באינון תרין שפוון, רוח דנשיב בכלהו דא רוח דחוטמא: האי רוח בכל אתר דאיהו שכינתא עלאה ותתאה תמן אשתכחו, איהו ו' דנשיב בכנפי ריאה, ועל לבא דתמן נר יי', דא נשמתא במוחא, רוח בכנפי ריאה, נפש בלבא, ולזמנין תלת בתלת מוחין, ומחשבה רכיב עלייהו דאיהו אדם, והכי תלת בלב, נ"ר נ"שמה ר"וח: רוחא דנשיב בהון נ"ר בתרי בתי לבא, ואינון נפ"ש ורו"ח, סימן נ"ר, והאי ו' איהו דנשיב בדרועין בשית פרקין דילהון, ואיהו נשיב בתרין שוקין בשית פרקין, דאתמר בהון שוקיו עמודי שש, ועליה אתמר ונחה עליו רוח ה': כד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא באורייתא קדישא בפקודין דאורייתא, ספינה מתנהגת לכל סטרא דבעי בר נש, כמה דאת אמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, דספינה איהי רישא ואיהי לבא ואיהי גופא: ואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה דאינון עמא קדישא, לא מתנהגין באורייתא דאיהי נשמתא ובמצוה דאיהי נפשא, פרח רוחא מבינייהו, בההוא זמנא וה' הטיל רוח גדולה אל
הים, דאיהי רוח סערה, דאיהי גזרת דינא קשיא, דסערה גופיה דבר נש דאינון ישראל, וישראל אינון בסערה, והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר: בההוא זמנא ויונה ירד אל ירכתי הספינה דא שכינתא תתאה, דאתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב, שכיבת לעפרא, ודא איהו וישכב וירדם, ואמאי נפלת, בגין דפרח מינה רוחא דאיהו עמודא דאמצעיתא דסמיך לה, ואיהי נפלת, ובההוא זמנא אתמר בה איכה ישבה בדד, ומאן גרים נחיתו דילה, בגין דבטילו ישראל אורייתא ומצוה, בההוא זמנא דאיהי נחתת בין רגלין, ישראל בנהא אינון מהודקין בין רגלין, ואינון במרעין במכתשין, בההוא זמנא דגופא בבי מרעין דאינון ישראל, ושכינתא עמהון דאיהי יונה, מה כתיב ביה (יונה א') ויקרב אליו רב החובל, ההוא דחביל בשרא בבי מרעא: ועוד מאן רב החובל ההוא דאתמר ביה אם חבול תחבול שלמת רעך, חבול בבית ראשון, תחבול בבית שני, ואיהו רב דכל מנהיגי ספינה, ומה אמר ליה קום קרא אל אלקי"ך, דהא דינין קא
אתיין עלך ועל בניך, הא מארי דחובין מתכנשין, דאינון סחרין לספינה דילך דאינון רוחין בישין, אסתכל בזכוון דילך, באלין אברים דמשתדלין באורייתא ובפקודין טבין, ויחזירון שכינתא עלאה דאיהי תיובתא עלך, ואיהי אגינת עלך, דעלה אתמר כנשר יעיר קנו דא ירושלם, על גוזליו ירחף דאינון ישראל, יפרוש כנפיו עלייהו בשבתא ויומין טבין, ובגינה מברכין בהון:
תיקוני זהר דף נג/ב ברוך אתה ה' הפורס סכת שלום, ובזמנא דפרישת גדפהא על ישראל אתמר, יקחהו ישאהו על אברתו, כמה דאוקמוהו ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו', ובגין דא קום קרא אל אלקי"ך דאיהי שכינתא עלאה, דאיהי תיובתא דילך, ותוב בה למארך דאיהו קודשא בריך הוא, אסתכל דשפחה בישא שלטא עלך דאיהי טפה סרוחה, ועלה אתמר ויאמר ה' אל השטן מאין תבא, דכל חובין אינון מאברין דטפה סרוחה, דבגינה אתמר לגבי חייביא דע מאין באת מטפה סרוחה, ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה בתיובתא, ולא יכולו כי הים, דאיהו גזרת דינא, הולך וסוער עליהם: בההוא זמנא וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, דא גלותא קדמאה, דאתמר ביה ויונה ירד אל ירכתי הספינה, ודא הוא אנכי ארד עמך מצרימה, כמה דאוקמוהו בכל אתר דגלו ישראל שכינתא עמהון, קלקלו ישראל עובדיהון, ביה זמנא אתמר בהון ויקם מלך חדש על מצרים, ודא פרעה, עליה אתמר וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, דבעא לבטלא ישראל מעלמא, הדא
הוא דכתיב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, לקבליה וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה, לקטליה, לבלוע יונה לא כתיב, אלא לבלוע את יונה, את אתא לרבות רעיא מהימנא דעתיד לאתייהבא אורייתא על ידיה, דאיהי מאל"ף ועד תי"ו, כל אלין גלגולין על ידיה הוו, ודא איהו דג גדול, דאתמר ביה התנין הגדול, איהו דג מצרים, ובת זוגיה דגה ויתפלל יונה אל ה' אלקי"ו ממעי הדגה, מאן מעי הדגה אלין מצראי: ועוד וימן ה' דג גדול דא טחול לילית דאיהי ערב רב מההוא רב החובל (נ"א דא סמא"ל, דגה דא נח"ש לילי"ת בת זוגיה מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב) דאתמר ביה וגם ערב רב וכו', וטחול איהו שחוק הכסיל, עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילים ינוח, לבלוע את