תיקוני זהר
קטע 28
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אלא למשמע דא דיינו, דודאי קודשא בריך הוא ושכינתיה לא אשתני דא מן דא, אבל לגבי אחרנין אשתני ואסתתר, בכמה לבושין, ובכמה כסויין, ובכמה קליפין, ובגין דא אמר שלמה עליו השלום אל גנת אגוז ירדתי, דאיהו הוה ידע בקליפין כלהו, ובגין דא לא שביק אפילו מיני דכשוף דלא ידע, בגין דידע (נ"א למנדע) בקליפין. ורעיא מהימנא איהו יתבר כל קליפין, ונפיק מתמן מוחא דאיהו יקו"ק לארבע סטרי דאגוזא, (דאינון תהו ובהו וחשך ותהום), ומפרנס מניה לההוא חולה דאיהי אדנ"י, דבאלין קליפין די באגוז דאינון תהו ובהו וחשך ותהום אמר אסתירה פני מהם, ואית שנויין אוחרנין לטב לכל חד כפום עובדיה:
תיקוני זהר דף עב/א זמנין אתגליא לון בדמות אריה, הדא הוא דכתיב (עמוס ג') אריה שאג מי לא יירא, זמנין בדיוקנא דשור, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, וזמנין בדיוקנא דנשר, הדא הוא דכתיב (שם ל"ב) כנשר יעיר קנו, וזמנין בדיוקנא דאדם סבא, כמה דאתדמיא לאלין דאמרי זה אלי ואנוהו, דאיהו הוה אתדמיין לון בדמות סבא, ואתמר בהו (נ"א ביה) ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, אבל לאלין דתליין מניה ומשכינתיה לא אשתני לעולם: ואינון תמורות אינון רזא דיבום, דאתמר בה ביבמה על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, בההוא נעל דנתן לרעהו אית תמורה, ושנוי רצון, ותמן צריך שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה לקיים כל דבר נעל איהו גופא: ואמאי בחליצת נעל דנתן לרעהו אית תמורה ושנוי, אמר סבא חדא, רבי רבי, לא תימא הכי, אלא אמאי חליצה בנעל, אלא איהו קליפה לאתטמרא בה לאשתזבא מיניה, ולא אשתמודע לגבי
מקטרגין דיליה, בחליצה דנעל חלץ ליה י"ק, ובגין דא שלף איש נעלו ונתן לרעהו, נעל ו', גן נעל, דאיהו בן י"ק, לאעלא בין ו"ק, ודא איהו חלץ י"ק: ומשה אתמר ביה של נעלך מעל רגלך, דא בהפוכא דאחרנין, דלא צריך לאתחזיא קדם שכינתא בקליפה, ורזא דמלה כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, ולגבי אבהן לא אתחזיא אלא בנעלים, הדא הוא דכתיב מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב, אבל לגבי משה בלא כסויא כלל, ורזא דמלה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י, ושמי ה' לא נודעתי להם, ומשה אתמר ביה ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אומר אליהם: ועוד אמאי צריך חליצה בנעל דאשה, בגין דמאן דימות בלא בר איהו קשור ברגליה דיבם, ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו, צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא, ואתפטר ההוא חויא מניה: וכלא על ההיא טפה דאיהי י' דפרח מן יעקב לאתריה, ויעקב בגין דא קנה מניה בכרותא,
לאחזרא י' לאתריה, דאיהי טפה בוכרא, דבה חאב אדם, ופרח מניה ואשתאר יחיד בלא עזר, ובגין דא אמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני, ובגין דא אייתי ליה קודשא בריך הוא תלת זמנין לאדם קדמאה בגלגולא, הדא הוא דכתיב הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה: ועל ההיא טפה אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ואתדבקת ביעקב, ואפיקת מניה תרין עשר שבטין, הדא הוא דכתיב שבטי י"ה עדות לישראל, דאתמר ביה אדם ישראל, ובההוא זמנא רווח יעקב מה דאביד דאיהי י' מיעקב, הדא הוא דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל: באברהם שזיב מסם מות, חובא דאדם, גיהנם, נחש, אשת זנונים, דאתמר ביה לא תנאף. ביצחק שזיב מאל אחר דאתמר ביה לא תרצח. ביעקב אשכח אתר לינקא (נ"א לנקאה) בנוי, ודא שנוי מקום, ולית חד מיניהו דלא אתכליל בתלתא, לקיימא הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר:
קם סבא ואמר רבי רבי במאי אוקימתא סוד יבום וחליצה, דהא ברירא דמלה שמענא, אמר ליה מה דשמעת אימא, אמר ודאי ברזא דיבום אשכח אתרא ההיא נשמתא ערטילאה, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ד) גם צפור מצאה בית, ודא נפש דאתיא בגלגול זמנא קדמאה, ודרור קן לה, דא רוחא דאתיא בגלגולא זמנא תניינא, אשר שתה אפרוחיה, דא נשמתא דאתיא בגלגולא זמנא תליתאה, ומינה נפקין אפרוחין דאינון בנין, וברזא דיבום כלהו תלת נחתין בבת אחת, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו:
תיקוני זהר דף עב/ב אליו יאסוף, לבו דתמן נפש, רוח בכנפי ריאה, נשמתא במוחא, וכלהו חד בקטורא חדא, אבל חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא דאינון קטירין בתלת קשורין דחויא, ורזא דמלה נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו. קם רבי שמעון כדי לנשקא ליה, פרח מיד ולא אתחזי. (תקון כ"ז נדפס בהקדמה כי שם ביתו): תקונא עשרין ותמניא: בראשית ביה תלת פקודין, חד יראת יקו"ק כגוונא דא בראשי"ת יר"א בש"ת והא אוקמוהו, תניינא ברית כגוונא דא בראשית ברי"ת א"ש, תליתאה שבת כגוונא דא שב"ת יר"א: פקודא קדמאה יראת ה', עליה אתמר יראת ה' היא אוצרו, ועוד אתמר בה יראת ה' ראשית דעת, ראשית חכמה יראת ה', ובודאי מאן דלית ביה דחילו דאיהו אוצר, לית תמן חכמה, אוצרא דהאי חכמה איהי ב', ובתקונא אחרא בראשית ב' ראשית, נקודה בהיכליה, עליה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, גן איהו אורייתא דבכתב, דאיהו ג"ן סדרים
דאורייתא, גל איהו אורייתא דבעל פה, ותרוייהו ב' מבראשית, מעין חתום דא ראשית נקודא בהיכליה: ובמאי איהו חתום, באות ו', ואתעבידת ב' עם חתימו דו' ם', מה דהוה ב' אתעבידת ם', יין סתום וחתום, יינא דאורייתא סתים וחתים דלא יעול נוכראה תמן, ודא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, ולאו למגנא תקינו מארי מתניתין, חתימת יין דלא יתנסך ויתערב בסטרא אחרא, ועל האי יין אתמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, כ"ן ודאי יי"ן שבעין אנפין דאורייתא, ועלייהו אתמר סוד ה' ליראיו: קנקן דהאי יי"ן דא לבא דבר נש, דאם הוא קנקנא חדתא ואתנסך ביין נסך דאיהו יצרא בישא, צריך תלתא זמנין הדחה, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ולאו למגנא תקינו כוס דברכה אוף הכי הדחה ושטיפה, הדחה מבפנים שטיפה מבחוץ, למהוי תוכו כברו, ורזא דמלה וטהרו וקדשו, וכד איהו קנקן דאיהו לבא דכיא מלגאו ומלבר, שריא תמן חכמה, דאתמר בה ה' קנני ראשית דרכו קנני איהו קנקן ודאי, ואם האי קנקן איהו דכיא, אתמר
ביה ונקה, ואם לאו לא ינקה כל הנוגע בה: וקנקן דבר נש דא אתתא, ואיהי כוס, הכי צריכה שטיפה והדחה, אם היא כוס דברכה, ועלה אתמר להניח ברכה אל ביתך, ואם לאו אתקריאת כוס התרעלה, ויין דילה עליה אתמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש וכו', שדים דילה אינון אשכולות מרורות, אבל יין דכוס דברכה עליה אתמר ויין ישמח לבב אנוש דתמן פקודי ה' ישרים משמחי לב, דאינון אשכולות דילה: תקונא עשרין ותשע: בראשית ברא אלהי"ם, ב' נקודה בהיכליה, עליה אתמר גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום, מאי מעין חתום דא נקודא, מאי ניהו נעול:
תיקוני זהר דף עג/א דילה דא ו' דסתים להיכלא ובה אתעביד ם' סתימא, איהי ם' רבתא מלםרבה המשרה, והאי נקודה עלה אתמר ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, והאי נקודה מסטרא דימינא אתקריאת אהבה, ומסטרא דשמאלא אתקריאת יראה, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקריאת תורה, ואיהי מצוה, דעמודא דאמצעיתא כליל תרוייהו, בגין דאיהו ו' כליל י"ק דאינון לימינא ושמאלא, ואיהו ו' באמצעיתא כליל תרוייהו, ושכינתא תתאה מצוה כלילא מארבע אתוון: איהי אתקריאת י' מסטרא דחכמה, ה' מסטרא דאימא עלאה, ואתקריאת תורה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, הדא הוא דכתיב ה' קנני ראשית דרכו, דרכו דרך ו', קנני דאיהו קן דילה, ובגין דאיהי כלילא מכלהו ארבע אתקריאת מצוה, מ"ץ באותיות א"ת ב"ש איהו י"ק, י"ם ה"ץ, ובה כלילן פקודין דעשה ולא תעשה, פקודין דלא תעשה מסטרא דדין דאיהו אלקי"ם דתמן י"ק, ועלה אתמר זה שמ"י והא אוקמוהו, פקודין דעשה מסטרא דימינא דאיהו רחמי
דכלילן באברהם, ועלייהו אתמר ברגז רחם תזכור: קם סבא חד מבתר טולא (דכותלא), ואמר רבי רבי בוצינא קדישא, קום אדליק שרגא דאיהי מצוה, שכינתא קדישא, דעלה אתמר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, ועלה אתמר להעלות נר תמיד, נר ה' אתקריאת ודאי, אור דנהיר ביה נשמת אדם, קום אדליק בה: קם רבי שמעון על רגלוי ויתיב רגעא חדא ואמר, רבון עלמין דאנת איהו מארי מלכין וגלי רזין, יהא רעוא דילך לסדרא מלין בפומאי, לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך, דלא אעול בכסופא קדמך, פתח ואמר: תקונא תלתין: בראשית מאן ראשית דא חכמה, דא נקודה דלגאו, דאתמר בה כל כבודה בת מלך פנימה, ודא יראה דאיהי פקודא קדמאה, ועלה אתמר יראת ה' ראשית דעת, ואיהי רמיזא במלת בראשית, (ואית יראה רעה רצועה לאלקאה לחייביא), והאי נקודה איהו אות שבת ויומין טבין ואות דתפילין ואות דברית מילה, ההיא רצועה איהי יראה רעה איהי ערלה, זכאה איהו מאן דאעבר
לה מניה, דלית לה רשו לרצועה לאלקאה ליה, והאי נקודה עלה אתמר מחלליה מות יומת, מאי מחלליה אלא מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה דאיהי רשות היחיד, דעלה אתמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא: וכלא אתרמיז בהאי תיבה ירא"ה ברי"ת שב"ת, כגוונא דא ירא"ת בראשי"ת, ברי"ת בראשי"ת, שב"ת בראשי"ת, והאי נקודה איהי ראשית, ה' קנני ראשית דרכו, כגוונא דא בראשית, כלא איהי נקודה חדא, איהי ראשית, ואיהי אות ברית, ואיהי אות שבת, ואיהי יראת ה': מאן חלל דילה ב', ו' איהו בעלה, ביה איהי נטירא וסתימא בגלותא, הדא הוא דכתיב, (יחזקאל מ"ו) יהיה סגור ששת ימי המעשה, כגוונא דא ם' סתימא, והא אתמר, ונקודה איהי שביעאה תגא על רישיה, תגא דספר תורה, עטרה על ברית, ז' דאיהי יום שביעי יום השבת, שביעי ודאי, ועליה אתמר וביום השבת יפתח, אבל ביומין דחול גן נעול אחותי כלה:
תיקוני זהר דף עג/ב אתקריאת סתימא באות ו', והאי ערלה ופריעה אינון כמוץ ותבן דחטה, ביומין דחול אתקריאת ה"א, דאיהו הב"ל לה"ב המזבח, לאדלקא מוץ ותבן, ואשתארת איהי סלת נקיה, אבל ביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא, וביתא דילה (נ"א וכסא), ל"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, ואיהי ב' כלילא מעשר אמירן בכל סטרא, האי י' אתקריאת יראה, בין בשבת בין בברית מילה בין בדינא והכי בכל פקודא: אלהי"ם דא נתיב קדמאה, עליה אתמר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה, מאי עין איה, אלא מאינון מלאכין דאמרין איה מקום כבודו להעריצו, כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעה בה, דאיהי סתירא מחיוון דמרכבתא: והארץ היתה תהו ובהו, מאי והארץ היתה תהו ובהו, אלא מאן דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים גרים לשכינתא, למהוי תהו ובהו חשך ותהום, דאתלבשת באינון קליפין, דאינון ארבע גליות, ולא עוד אלא דגרים לה למהוי יבשה תהו דאסתלקת, נקודה מחלל דילה דאיהי ב',
ואשתארת יבישה: נתיב תניינא, ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים, מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, והאי רוח אתעביד קלא, ויימא הכי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון, סתימין עיינין אטימין דלבא, קומו ואתערו לגבי שכינתא, דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה, ואיהו בינייכו: ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך ואל מי מקדושים תפנה, והיא אמרת מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין, בההוא זמנא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח, וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה, דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה דאיהי י'
מינה, ואשתארת ב' יבישה, וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק איהו רוח דמשיח כמה דאתמר, ואיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה': פקודא תניינא ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור, ודא אהבה דאיהו אהבת חסד, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, ועלה אתמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, יראה אתקריאת מסטרא דשמאלא, ואהבה אתקריאת מסטרא דימינא:
אית יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה, יראה דדחיל בר נש לקודשא בריך הוא בגין דלא נחית מנכסוי, או בגין דלא ימותון בנוי בחייוי, אשתכח דאם הוה נחית מנכסוי או אם ימותון בנוי בחייוי דלא הוה דחיל ליה, ובגין דא הוה רחים ליה, האי יראה ואהבה לא שוי ליראת ה' ולאהבה דיליה לעקרא, אבל רחימו ודחילו עיקרא דיליה בין טב ובין ביש, ובגין דא אתקריאת האי יראה ואהבה על מנת לקבל פרס: ובגין דא אמר קודשא בריך הוא, השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו (נ"א דאיהו רחמי) בלאו פרס, (עד דאיהו יחפץ), ולא על מנת לקבל פרס, דיראה ואהבה על מנת לקבל פרס:
תיקוני זהר דף עד/א איהי של שפחה, ותחת שלש רגזה ארץ וגומר, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גבירתה: אלקי"ם דא מן ויאמר אלקי"ם יהי אור, איהו נתיב תליתאה, יהי אור י"ה אוי"ר, או"ר י', וכד האי נקודה אתעטפת (נ"א אתפשטת) בהאי אור ואתעבידת אויר, מהכא אתמשכו כל ההויות:
קם סבא חד פתח ואמר, יהי אור ויהי אור, יהי אור דא ימינא, ויהי אור דא שמאלא, דבכל אתר ויהי איהו לשון צער, ובגין דא ויהי היום דדא איהו ראש השנה דאיהו שמאלא, דאיהו דן דינא דכל עלמא, ובגינה אתמר ויהי אור, וירא אלקי"ם את האור כי טוב, דא עמודא דאמצעיתא דאיהו טוב, ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, בין האור דא אהרן כהנא, ובין החשך דא קרח, אמר משה לי אתחזי לאפרשא מחלקת, דאנא איהו דיוקנא דטוב דלעילא, חזא דאתדבק קרח בחשוכא דסטרא אחרא, ואכחיש עובדא דבראשית, דלא בעא לאתדבקא בשמאלא דאיהו לוי, אמר הבדלו מתוך העדה הזאת: ורזא דמלה ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, ויקרא אלקי"ם לאור יום ולחשך קרא לילה, שוקא דימינא דהוא אור, דאתמר ויבדל אלקי"ם בין האור איהו שוקא ימינא כהנא, דאתמר ביה נעימות בימינך נצח, וכמה דנצח אתקשר בימינא, הכי הוד אתקשר בשמאלא, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ערב דא ערב דיצחק, בקר דא בקר דאברהם, יום אחד עמודא דאמצעיתא
וצדיק דחשבינן חד, ולית יום בלא לילה דאיהי שכינתא: אדהכי הא קלא סליק ומתפוצץ ברומי רקיעין, והוה אמר, משריין קדישאן דמתיבתא דרקיעא דלעילא ותתא, אזדרזו ואתקנו לקדמות מטרוניתא, דקא אתיא למיעאל קדם מלכא, בכמה קשוטין דפקודין דעשה, קומו משריין לקדמותה, אדהכי הא קלא תניינא הוה מתערא לגבי מארי מפתחן, הא שכינתא קא אתיא למיעאל להיכלא דילה, אדנ"י שפתי תפתח: בההוא זמנא מטרוניתא עלאה קא נחתת לגבה, לקבלא לה בפקודא קדמאה, בכמה קלין ושופרות, וסלקין תרוייהו לגבי מלכא, וכלהו הוו שאלין מי זאת עולה מן המדבר, מ"י דאיהי אימא עלאה, בזא"ת עולה, וכד סליקת לעילא אתעבידת כסא למלכא עלאה, ובה פתח אנכ"י, דהכי סליק לחושבן כס"א, וכד אתחברו תרוייהו אתמר בהו אנכי ה' אלקי"ך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אשר איהו רמיז במלת בראשית, אשר דא אימא, דאיהי אשר אקי"ק: אשר קדשנו במצותיו אשר קדש ידיד מבטן, דאיהי בטן דאתמר ביה מבטן מי יצא הקרח, הקרח
הנורא, מאי נורא דא עמודא דאמצעיתא, מאי קדש ידיד מבטן, בטן דאתמר ביה דא צדיק, אשר דאיהי אימא עלאה, קדשנו בעמודא דאמצעיתא, וצונו בצדיק, על כל פקודא ופקודא, בגין דחד איהו מצוה וחד עושה, חד מצוה על המצוה דאיהי שכינתא, מצות ה' ברה מאירת עינים, וחד עושה עשייתה דאיהו מעשה דפקודא, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה: ועוד מצווה דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו מצווה מסטרא דאבא דאיהו רא"ש, ומסטרא דאימא דאיהי אש"ר, והכי צדיק מצווה ועושה מתרוייהו, ובגין דא אתמר על תרוייהו אשר קדשנו, אמא קדשנו ואבא צונו, על מאן על שכינתא תתאה, דאיהי פטר כל רחם, פתיחו דרחם, דאיהו רמ"ח פקודין, איהי מצות ה' בכל אבר ואבר דמלכא, איהי מצוה, ועוד אשר קדשנו מסטרא דאבא:
תיקוני זהר דף עד/ב ואימא, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור, ויאמר מסטרא דאבא דאיהו י', יהי מסטרא דאימא דאיהי ה', חד אמירה וחד הויה, עשייתה דתרוייהו יהי אור, ועוד אשר על שם באשרי כי אשרוני בנות, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכי עבד דאיהו בבי אסירי דמלכא, ואבטח ליה מלכא לאפקא ליה מבי אסירי, אית ליה למלכא לשבחא גרמיה, אשר הוצאתיך מארץ מצרים כמה זמנין, אלא חמשין זמנין אדכיר באורייתא יציאת מצרים, לקבל חמשין תרעין דבינה, לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מן גלותא: וכד נחתת לגבייהו נחתת למפרק לון בכמה קלין וברקין, הדא הוא דכתיב (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים וגומר, ועלייהו אתמר וכל העם רואים את