תיקוני זהר
קטע 46
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אותו אלקי"ם, ודא חנוך דאתהפך בשריה ללפיד אש: ותלתא אינון אדם שת אנוש, אנוש דמתמן אתיחסו כל דרין, הדא הוא דכתיב אז הוחל לקרא בשם ה', מתמן אתפשטו כל גלגולין דצדיקיא, חנוך דנפק מאנוש איהו מטטרו"ן דנהפך בשרו ללפיד אש, ואיהו נוריא"ל, ועל תרוייהו אתמר והחיות רצוא ושוב, רצוא דא נוריא"ל, ושוב דא מטטרו"ן, הכי סלקין בחושבן, כמרא"ה הבזק, אלא איהו כמראה הקשת אשר יהיה בענן, דאתמר ביה והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן, ובגיניה אתמר ולא יהיה מבול לשחת כל בשר, בגין דאתהפך בשרו ללפיד אש, וכל מלאכין דממנן על נשמתין דגלגולין מתמן הוו: ועוד כמראה הקשת, עליה אתמר למשה (שמות כ"ה) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ודא מטטרו"ן, מ' דיליה מנורה, נוריא"ל נו"ר דיליה, והוא ט"ט, והיו לטטפות בין עיניך, וכלא אתפשט מאנוש, ובגין דא אז הוחל לקרוא בשם ה':
(כאן חסר): בראשית ברא שית, ואינון שית היכלין, אימא עלאה שביעאה, ובאלין שית וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת וכו', שת סיומא דאתוון, תחת הבל, הדא הוא דכתיב (תהלים ה') כל שתה תחת רגליו, אסתלק י' מן שית ונחיתת ביה ה' מן הבל ואתעביד שתה, כל שתה תחת רגליו: ועוד שת על שם כי מן המים משיתהו, ועוד שת עליה אמר איוב מי שת בטוחות חכמה, ודא י' דבה הוה שית, או מי נתן לשכוי בינה דא ה' מן הבל, ושת איהו גלגולא קדמאה דהבל, לההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, בשגם זה משה, והא אוקימנא ההוא דאתמר ביה אז ישיר משה, ובגין דא אז הוחל לקרוא בשם ה', הוחל תמן התחלה דגלגולא קדמאה: ואתפשטותא דאת י' לעילא משת (נ"א משית), אתפשטת עד ספירה שתיתאה דרגיה דיעקב, ודא אבן השתיה דמתמן הושתת עלמא, דאתמר בה משם רועה אבן ישראל, ואבתריה אז, ודא משה דדכרין ליה בתר יעקב, ובגין דא אז הוחל לקרוא בשם ה', מתמן ואילך אז תקרא וה' יענה,
ובגין דא שתה, בתר שת ה', ואינון י"ק, י' מן שית ה' מן הבל, ואינון אבא ואימא, שית ו' ברא באמצעיתא, ותלת אתוון אתכלילו ביעקב, כד אתא משה בתר יעקב אשתלים ביה ה' בתראה, ושרייא: תיקוני זהר דף קכ/א עליה יק"ו, ואשתלים ביה יקו"ק, ובגין דא ושמי ה' לא נודעתי להם, אבל למשה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, בגין דאשתלים יקו"ק במשה, אמר אז הוחל לקרוא בשם יקו"ק, דבקדמיתא ושמי ה' לא נודעתי להם, ובתר דאשתלים במשה יקו"ק שריא עליה יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ואתקרי מ"ה, בההוא זמנא מה דאסתלק בקדמיתא אהדר ליה לאתריה, ואתתקן כלא: ולא עוד אלא תרין זמנין אתמר בהאי קרא מה, הדא הוא דכתיב ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, דכלא חזר לאתריה, מה דלעילא מה דלתתא, דאינון מה שמו ומה שם בנו, וחזר כלא על תקוניה, ועלת העלות נחית על כלא, בההוא זמנא דהדר אמונה (ס"א ממונה) לאתרה, אמר משה שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, דהא כלא ביחודא חדא לית תמן קצוץ ופרוד, ואי חאב
אבוי וחוה ועביד הפרשה, הא קבילנא עונשא, וחזרנא כלא לאתריה ביחודא שלים בלא קצוץ ופרוד: ועוד בראשית ברא אלקי"ם, ברא שית, שית היכלין, אימא עלאה היכלא שביעאה. תא חזי שבע היכלין אינון דבניינא דילהון בשבע שמהן אבגית"ץ וכו'. היכלא קדמאה מרקמא בכל מה דאית ביומא קדמאה דבראשית, א' מן אבגית"ץ איהו כתר אמון מופלא ומכוסה, את ב' איהו שני אלפים (יום) דהוה אורייתא טמירא בחיקו, שעשועים יום יום ג', גומלת ומגדלת, ואיהי אימא עלאה גומלת חסד עם ספירה רביעאה דאיהי ד', ית"ץ י' חכמה, ת' תפארת, צ' צדיק, ומאן איהו חכמה י' הכא, דא חכמת שלמה: א' אמון מופלא, רקים וצייר ציורא בהיכלא דאדם קדמאה דכל קדומים, דאית אדם ואית אדם, אית אדם דלית ספירה דלא אתקריאת אדם, אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו, כתר עליון, סתים וטמיר, סתים דכל סתימין, עלת העלות, קדמון לכל קדומים, בגין האי אדם קדמון אתמר בעלת העלות ואהיה אצלו אמון, ולההוא קדמון אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אנת יהיב
כל ציורין וכל דיוקנין וכל תקונין סתימין, וכל אברין דכל מינין, ואנת (נ"א ואנא) יהיב חילא ביה דאשתמודענא (דישתמודע) ביה, דאם לא יהיב ליה שכל הא לא יכיל למנדע אמונה דילי, ובדא יהא שליט על כל חילי שמיא וארעא וימא, הדא הוא דכתיב וירדו בדגת הים וגומר: ומאי ניהו האי אדם דאמר עליה נעשה אדם, דא חכמה עלאה דאיהי בדיוקנא דכתר, ועוד נעשה אדם דא עמודא דאמצעיתא, בצלמנו דא חכמה, כדמותנו דא אימא עלאה, דכמה דאיהו אדם דבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה, בדיוקנא דכתר עליון חכמה ובינה, הכי איהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא וצדיק ושכינתא תתאה, דבספירן כלא איהו אצילות: ועוד נעשה אדם, עלת העלות למאן אמר האי, אלא עלת העלות אמר ליו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו לגו מעשר ספירן, ומאי ניהו עשר ספירן אל"ף ק"א יו"ד ק"א, וההוא דאמר נעשה אדם איהו יו"ד ק"י וא"ו ק"י, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי"ם, תלת יודי"ן
מעידין עליה דלית לעילא מניה ולית לתתא מניה ולאו באמצעיתא, לית אלו"ק בכל צד בר מניה, בהאי שמא אשתמודע הוא בלא חושבן: וציורא דהאי היכל, אינון עשר ספירן דמתלבשין בעשר דברים דאתבריאו ביומא קדמאה, ואינון שמים וארץ, אור וחשך, תהו ובהו, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה, שמים אית לעילא מן שמים דאיהו שמי השמים העליונים, ואית אור לעילא לעילא דאתקרי אור הגנוז לצדיקיא לעלמא דאתי, דעינא לא שליט עליה, ואית חשך סתים דאתמר ביה ישת חשך סתרו, ואית תהו ובהו לעילא, דאתמר בהון קו תהו ואבני בהו:
תיקוני זהר דף קכ/ב ואית רוחא דקודשא, דאתמר ביה רוחו הקדוש המרחפת על אנפי מיא דאורייתא, מדת יום ומדת לילה, מדת יום שכינתא עלאה, מאי יום עמודא דאמצעיתא, דמניה יומין ארוכין, הדא הוא דכתיב (משלי ג') ארך ימים בימינה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ב) יומם יצוה ה' חסדו, יומין זעירין מסטרא דזעיר אנפין צדיק, מדת לילה אימא תתאה, עד הכא א' מן אב"ג: מאי ב', בה אשתמודעין דו פרצופין דאדם עלאה, ג' תלת דיוקנין, כגוונא דאדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה, ג' אית לה רישא וגופא וזנבא, רישא דא י', גופא פרצופא, קוצא דלתתא זנב, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, אדם הראשון עשה לו פרצוף ולבסוף זנב, זנב עליה אתמר ויגדל הילד ויגמל, עד דיתעביד פרצוף: ועוד אבגית"ץ, א' איהי מורה על א"ל מסתתר מעיני כל חי ונעלם מכל היצורים כלם, אדירירו"ן עלה אתמר קומה אדיר ירון, ואית ממנא תחות ידיה דאתקרי אדי"ר אדירים, ותחות ממשלתיה אתני"ק, ואיהו נפיק מהאי פסוק (במדבר כ"ד) אית"ן מושבך ושים בסלע
קנ"ך, תמן אית"ן ואיהו תני"א, ק' קנך, קנה חכמה קנה בינה, ה' קנני ראשית דרכו לעילא מכלא, קדם מפעליו מאז, מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, מאי מראש, אלא הכי אמרת אורייתא דאיהי ראשית, אנא אקדימת למהוי רישא לעלם: ב' ביהרירו"ן (נ"א ביהדירו"ן) כי בי"ה יקו"ק צור עולמים, ואיהו ב' ברוך, וסימן ברו"ך ראשי אתוון, ר' ראש, ו' ומקור, ך' כל, ב' ברכות, דדא הוא ראש ומקור לכל הברכות, ובגין דא ב' איהי חכמה, ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן, ובגין דא ב' תרין לחושבנא: ג' גיהרירו"ן, ואיהו תליתאה, ודא שכינתא ספירה תליתאה, (ובגין דא ב' איהי חכמה, ומורה על הכתר דאיהו רישא דמבועא דכל ברכאן), ועלה אתמר כל גיא ינשא, ואיהו גימטריאות פרפראות לחכמה: ועוד ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה, ר' ראשית חכמה, ו' אחזי שית ספירן, ך' אחזי על כתר עלאה, ודא איהו רזא כל הכורע כורע בברוך מעילא לתתא, למכרע ביה לההוא
דכל מבועין ומקורין דברכאן בידיה, דאיהו עלת העלות, וכל הזוקף זוקף בשם, צריך לזקפא ליה ביו"ד ק"א וא"ו ק"א דאיהו מלגאו דעשר ספירין, דאיהו עלאה וזקיף על כלא, ולית אלו"ק לעיל מניה, ובגין דא ב' אחזי על הכריעה, דכל הכורע כורע בברוך, דאתמר ביה וברוך א"ל עליון, ג' אחזי על הזקיפה דאיהו גאה גאה על כלא, ולית מאן דיתגאה עליה, ובמאי אתגאה על כלא, באת י' מן אבגית"ץ, ודא יגבי"ה, ועוד אשכחנא בגוונא אחרא יגבהי"ה (נ"א יגביהי"ה), ואתוון דיליה גבי היה (נ"א גבוה היה), עלאה דכל עלאי: ת' תלמי"ה, ת' תל שהכל פונים בו, דתמן איהו ההוא דכל עיינין ומחשבתין סלקין לגביה, בגין דא ת' תורה קדומה דכל קדומין, תורת חכם מקור חיים, תורת ה' תמימה, ועוד תלמי"ה, תלמיה רוה נחת גדודיה וגומר, בהאי שמא אתעביד ימא תלמים תלמים, ועוד תלמיה דא אורייתא, דתליין מינה כמה תלי תלין דהלכות פסוקות דלית לון חושבן: צ' (צתני"ה) צתני"ה דא צדיק, עמוד סביל כלא, וביה אשתמודע מאן דאיהו לעילא מכלא,
בגין דצדיק איהו כליל כל ספירן, וביה מתייחדין כלהו, ואתעבידו אגודה אחת, איהו לולב אגד דכלהו ספירן, ואת צ' ביה מצויירין כל ציורין דהיכלין דסחרין לגנתא דעדן דלעילא, בכמה ציורין דכל עובדא דבראשית, דירתין לון צדיקיא וביה: תיקוני זהר דף קכא/א נקודין כל נקודין דאורייתא, דאינון נקידין בהיכלא דאיהי שכינתא תתאה, ונהרין כלהו על ציורין, כאבני מרגלאן דנהרין על רישא דכתרא, וכגוונא דכוכביא נהרין ברקיעא, ובגין דכל נקודין דכוכביא ביה, אתמר ויתן אותם אלקי"ם ברקיע השמים להאיר על הארץ, דא שכינתא תתאה. (ס"א דא נשמתהון דצדיקיא דמשתדלין באורייתא להוציא לאור כל תעלומה, הדא הוא דכתיב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר): היכלא תניינא, מרקמא מכמה ציורין גלידין במיא, אבנין מרגלאן כלהו מליין מיא, ואינון אבני שיש טהור, דהיכלא תניינא בגויה, מנייהו איהו בנוי, בשמא דא קר"ע שט"ן, ואיהו רקיע קרע, דביה קרע ימא, ואפריש מתמן השטן דאיהו מיין מסאבין, ובגין דא יהי רקיע
בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, דא הוא שמא דעקר שטן מן ימא דאורייתא, ואפריש ליה מתמן, בגין דאיהו עקר האמונה דישראל עלאה דכל עלאין, (ס"א מצאתי, סמוך דישראל וביומא תניינא לית תמן טוב בגין דביה אתברי גיהנם, כאן חסר): זה ספר תולדות אדם, פתח רבי שמעון ואמר, סליקנא ידין למאן דברא עלמא, דיגלי לן רזין עלאין סתימין גניזין טמירין, למימר קמי שכינתא, ושתין רבוא דחיילין דיליה דמלאכין קדישין דלעילא, ושתין רבוא דמלאכין קדישין דלתתא דלא איעול בכסופא קדמך: פתח ואמר, זה ספר תולדות אדם, זה ודאי כליל תרין עשר מזלות דאדם דלעילא, דאתמר עלייהו שבטי י"ה עדות לישראל, זה ודאי אינון ארבע אנפין דאריה, ארבע אנפין דשור, ארבע אנפין דנשר, דבהון אשתמודעין פרצופין דבני נשא, וכלהו אנפין אינון רשימין בארבע אתוון דאינון יקו"ק, מאי אדם יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ועליה אתמר כתפארת אדם לשבת בית, מאן בית דיליה, דא שכינתא דאתקריאת דמות אדם, דכל דמיונין ופרצופין דבני נשא
בה אשתמודעו, וכל ציורין דעלאין ותתאין, ובגינה אתמר וביד הנביאים אדמה: (אמר המגיה, אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה, להזהירך באתי שתעמוד על רגלך על במותי האמונה האמתית, ותקעת יתד במקום, נאמן פן יפתוך רעיונים זדונים, ויעלו דברים על לבבך, ומלין לצד עלאה תמלל, בראותך בתקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים, השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור, כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא איברים גשמיים ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל שמהן, והוא שלימו דכלהו, ראה גם ראה מה שכתב התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק, פן חס ושלום יכשלו ונפלו, ועברו ממשכיות לבב, ימיקו וידברו
ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים גשמיים, היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר (דברים ד') כי לא ראיתם כל תמונה, וישעיה אמר (ישעיה מ') ואל מי תדמיון א"ל ומה דמות תערכו לו, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ודומיהם, שכולם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד:
תיקוני זהר דף קכא/ב העצם והתבנית, אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם. וקצר מצע דעתי לרדת לעמקם, ואיני רשאי להכניס ראשי בן ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה, רק מעי רתחו ולא דמו, מיראתי פן עובדי פשתים שריקות וארגים חורי קורי עכביש יארגו, בדעות כוזבות יאריכו למעניתם, לך נא ראה מה שכתב על זה רבי יוסף ן' גיקיטיליא בהקדמת שערי אורה, ובמה שכתב בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה, והאלקי רבי מנחם מריקנאטי זכרונו לברכה בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף, ובמה שכתב רבי יהודה חייט בפירוש מערכת האלקות (ד' ל"ד), וזה לשונו, סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות, דברים שאין ראוי לאמרם בבורא יתברך, כגון שעור וקומה והדומים להם, הכל נאמר על הספירות, וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא
שבתוכן, וכן בחוצה להן, כי אין דבר שיגבילהו, ועל כן אין לומר בבורא יתברך לא ימין ולא שמאל ולא פנים ואחור ומעלה ומטה וכו' עיין שם: עוד כתב (בד' ל"ה ע"ב) כי אף על פי ששעור הקומה מהפרסאות הוא במדות ולא בבורא, אפילו הכי אין לחשוב חלילה שהפרסאות הללו הם שעור כמותי, אלא הם מלשון (דניאל ה') פרס פריסת מלכותך, וכל הפרסאות הללו שבשיעור קומה הם אותיות, שכל אחת נקראת פרסה, על כי נחתכו מהעיסה, כאבנים הנחכתים מההר, ואמר שרבוי הפרסאות שהזכיר בכאן, רומז לניצוצות המתפוצצות מהכאת הפטיש בקורנס, והם השמות הנעשים מחבור האותיות והצרופים הנעשים מהאלפא ביתות דספר יצירה, שעמהם נבראו הדברים וכו', ואם תדקדק היטב בדברי רבי שמעון בענין זה, תשכיל ותדע כי דברי רבי יהודה חייט זכרונו לברכה ואשר במסלתו ילכון, הם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ולא יעבטון ארחותם: פתח ואמר, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקי"ם אנשי אמת שונאי בצע, אנשי חיל
מסטרא דחסד דתמן י', ובגיניה אתמר הרוצה להחכים ידרים, יראי אלקי"ם מסטרא דגבורה דתמן ה', ובה אתמר הרוצה להעשיר יצפין, אנשי אמת מסטרא דעמודא דאמצעיתא דתמן ו' ותמן אמת, שונאי בצע מסטרא דמלכות דתמן ה', הא הכא ארבע תקונין דאינון פרצופין דבני נשא, אלין אינון מראה (ס"א מראין): ואית ארבע דמתלבשין בהון דאינון דמיון ואינון אדנ"י, ועלייהו אתמר ושמת עליהם שרי אלפים מסטרא דא', שרי מאות מסטרא דאת ד', דאיהו ארבע מאות דאשתעבידו ישראל במצרים בגין דבה חאבו, הא דאתמר ביה ד' מאות שקל כסף, ושרי חמשים מסטרא דאת נ', ושרי עשרות מסטרא דאת י': אשתארו עשר תקונין, עלייהו אתמר ואתה תחזה מכל העם, בשערא בגוונין דיליה באריכו דיליה בקמיטו דיליה, במצחא בקמיטו דמצחא באריכו דמצחא בפותיא דמצחא בשרטוטין דמצחא, באודנין (בס"א באודנין שערא דנחית עלייהו או תחותייהו), באלין אדרין דאודנין בשערא דתחות אודנין, באנפין בדיוקנין דאנפין בפרצופא דאנפין, בעיינין בגוונין דעיינין
בקריצן דעל עיינין, בחוטמא באריכו דילה בפותיא דילה בקמיטו דילה, בפימא בפתיחו דילה בזעירו דילה, בצואר באריכו דיליה: תיקוני זהר דף קכב/א בקמיטו דיליה, בידין בשרטוטין דידין בפתיחו דילהון בסתימו דילהון, בגופא בקומה דיליה באריכו דיליה בקמיטו דיליה. בשערא בגוונין דשערא, שערא חוורא איהו מאלין אנשי חיל, דאתמר בהון ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער ראשה כעמר נקא, שערא סומקא מאלין דאתקריאו יראי אלקי"ם, שערא ירוקא מאלין דאתקריאו אנשי אמת, ואינון מסטרא דיעקב דאתמר ביה תתן אמת ליעקב, ותלת גוונין, עלייהו אתמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם, תליתאה פחד יצחק, גוון אוכמא מסטרא דההוא דאתמר בה שחורה אני ונאוה, מסטרא דאלין דאתקריאו שונאי בצע, ואיהי שערא דילה אוכמא, ואיהי שעורא דאתוון דאורייתא, כל נימא ונימא דיליה, דאתמר עלייהו קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, וכל נימא אית ליה מבועא דאיהי י', ונימא שעורא דאת ו':
שערא קמיטא ברזא דה' זעירא דנטלת מאת י', שערא אריכא מסטרה דה' עלאה דנטלא מאת ו', עשר תקונין אלין, כל תקונא ותקונא אית ליה (נ"א ביה) ארבע שעורין דסלקין לעשר, כגוונא דרשות היחיד דרחבו ארבעה וגבהו עשרה, ארבעה יקו"ק עשרה יו"ד ק"א וא"ו ק"א, לית נימא דשערא דלא אחזי עלמא עלאה סתימא, דעלייהו אתמר ועלמות אין מספר, כל אלין עלמא תליין מכתרא דרישא, כגוונא דאבנין ומרגלן דנהרין בכתרא דספר תורה או בעטרה דמלכא, והכי אינון נהרין ככוכביא ברקיעא וביה קבועין: והכי תליין צבא השמים מימינא ומשמאלא דקודשא בריך הוא, כגוונא דשערא דתליין מעל אודנין מימינא ומשמאלא, הדא הוא דכתיב (מלכים א' כ"ב) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, ובגין דא צריך לבערא שערא מעל (ס"א מגו) אודנין, דלא יהון סתימין