Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פרי עץ חיים

שער ראש השנה - פרק ו:

קטע 123 מתוך 142

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שער ראש השנה - פרק ו: ועתה נבאר סוד ר"ה בעצמו, כי הלא כבר בארנו, כי ר"ה הוא סוד הכתר של הזכר, עם היות שכל החסדים הם של הנוקבא. וביאור הדבר הוא, כי הלא ביום א', אז אינו ננסר רק סוד הדינין שבראש הזכר וסוד הכתר, עד ראש הנוקבא, וזהו פי' ראש השנה, והרי איך הוא סוד ראש הזכר וראש הנוקבא, והכל אמת. והנה כי סוד הכתר, הוא כולל כל מציאות הי', ולכן ביום זה אנו אומרים זכרנו לחיים, שהוא סוד כל הנסירה כמ"ש בע"ה, ויש בו י"א תיבות, נגד כל י"ס הכלולים בראש השנה, כי כולם הם ננסרים ביום זה, ואל תתמה איך הם י"א תיבות ולא י', כי כל זה נבאר בע"ה: והנה זאת הנסירה עצמה חוזרת להיות ביום ב' בסוד העולמות בסוד ראש ג"כ, והנה תחלת ביאור התפלות, נבאר חילוק שבין השבת למועדים, ונאמר, כי הנה בשבת נודע הוא שהמלכות עולה עד כתר של או"א, והיא שוה אליו עצמו כמו הזכר, אך להיותה גם שם מקבלת ע"י הזכר עצמו, לכן אין לה כ"כ שלימות. אך במועדים ור"ח, אז שניהן שוין, ויונקים מכתר א',

2

ובערך זה יש יתרון מעלתה בר"ח משבת. אך עכ"ז, בבחי' אחרת יותר גדולה מעלת שבת מכל המועדים ור"ח, כי להיות שעולין עד כתר אבא, אע"פ שהיא מקבלת ממנו, עכ"ז גדולה מעלתה מאוד עתה יותר מכשהיו למטה, אע"פ שלא תקבל ממנו: ונבאר עתה עניינם בקיצור, כי הלא בכל הזווג שבעולם, כולם צריך שיקבלו זו"ן מן הט"ס של א"א, ומכחם יזדווגו יחד, אך אין כל הזמנים שוין, כי בימי החול אז הזכר מקבל מסוד נצח של א"א, והנקבה מצד ההוד, והנה כל בחי' הזכר נכללת בסוד קו ימין בנצח, וכל בחי' המלכות נכללת בסוד קו שמאל בהוד, ואז אין שניהן שוין. ואמנם בר"ח, אז שניהן שוין ומשתמשין בכתר אחד, כי שניהן נכללין בנצח וכולם מקבלין בשוה, ואז אין יתרון לזכר על הנוקבא. ובי"ט אז כפי מציאות המועד, כך משתנים, כי בפסח כולם הם בסוד החסד, וכיוצא בשאר מועדים: והנה ביום שבת, אז עולין שניהם בסוד הכתר של או"א, אך אינם שוין, כי זה נכלל באבא

3

וזה נכלל באמא, ולכן היא מקבלת ממנו. וז"ס שבת שנקרא קודש עצמו, שהוא יום שבת, הוא קודש. ושאר מועדים, נקראים מקראי קודש. לפי שביום שבת, הזכר מקבל מן קודש של או"א, ונותן אל המלכות. נמצא כי הזכר עצמו שהוא יום שבת, הוא קודש עצמו ממש. אך שאר י"ט, אינן עולין שם רק כפי הבחי', ולכן גם שניהן הזכר והנוקבא שניהם בסוד מקראי קודש, מזומנים, אך אינם הקודש עצמו אפילו הזכר: והנה דע, כפי הבחי' שעולין זכר ונוקבא, כך נכללין העולמות. והביאור - כי הלא ביום ר"ה, אז שניהן עולין בסוד הגבורה, נמצא כי כל הזכר, וכל כללות הנוקבא, כולם נכללין בקו הגבורה, ואפילו כל שאר הספירות שבהם של א"א, שהם מגבורה ולמטה, כולם אז בסוד גבורות. הרי ביארנו מציאת ר"ה בכללותיה: ועתה נבאר מה שהתחלנו, בענין יהי שם י"י מבורך, רישי קשי וסופו רך, כנזכר פרשת תצוה דקע"ו, ואחר זה נבאר תפילות ר"ה. והנה כבר ידעת, כי לעולם שם מ"ב בראש, (א) והנה

4

בארנו לעיל, כי ביום ר"ה אינו ננסר אלא סוד הראש של זכר ושל הנוקבא, והנה הנוקבא לוקחת כל הדינין של ראש הזכר, והנה ז"ס מ"ב של מברך כי שם מ"ב הוא בראש, ולכן הוא רישיה קשיא. אבל סופו רך, משום כשמסיימין הדינין, אז הוי בנוקבא דתקיף חילהא, כי אחר שמשלמת לפעול הדינין שלוקחת מהזכר, אח"כ אין בה עוד מה ליתן, ולכן סופה רך. אך הזכר אינו כן, כי הוא אינו צריך לזולתו, ואדרבא רישא וסופו קשה, כי כל מה שהולך הוא מתגבר והולך. ובזה ידעת, כי אינו חולק לשון זה עם ספרא דצניעותא, האומר כי דינין דנוקבא נייחין ברישא וקשיא בסופא, כי התם הוא בסוד הדינין בעצמם, שהם נה"י של הזכר, שהם המוחין לה, והם נייחין ברישא, אבל בסופא, נה"י אינו נעשין מוחין, והם תקיפין. אבל הכא אינו מדבר בדינין עצמן, רק בבחי' מה שלוקחת מן הזכר, כי בתחלה קשין, ואח"כ שאין לה מה לקבל אז הם נחים: הגהה (א) (צמח. כי בז"א יש הויה פשוטה בכתר, וי' אותיות המלוי בחכמה, וכ"ח מלוי

5

דמלוי בבינה, הרי מ"ב בז"א ברישא): שער תפילות ראש השנה - פרק א: כללות ר"ה, קודם ערבית אז בחינתה בבריאה, וע"י תפלת ערבית, עולה עד הגבורה, שבו"ק שלה עצמה שבאצילות, ושני המלכים זו"נ (נ"ל כי המלכים הם יעקב ורחל) בכתר א'. ובבוקר בתפלה בלחש, עולין שניהן בגבורה שבו"ק הזכר עצמו, ובחזרה עולין שניהם בעטרא דגבורה, שהיא בדעת שלו, כנודע מב' עטרין שיש בדעת שלו. ודע כי לעולם סוד החזרה, הוא בסוד אבות שהם חג"ת, והם עולין למעלה במוחין ובבינה: ובתפילת לחש דמוסף, עולין שניהם בגבורה שבו"ק הבינה. ובחזרת מוסף, עולין שניהם בבינה שבבינה, כי לעולם דעתן של נשים קלה, ולכן אין עולין בסוד הדעת, כי אין לה, רק עולין בבינה שבבינה, כי היא מסוד הגבורה דא"א. ובמנחה חוזרין שניהן בגבורה של ו"ק דמלכות, ובחזרה עולין בבינה של מלכות, כי גם הוא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה, ואין בה דעת, ולכן עולין בה:

6

ובליל ב' דר"ה, כבר נכנסו כל מציאת הדינין שיש מן ראש הזכר עד חצי הת"ת שלו, וכולן ניתנין בראשה, כי שם מקומה. והנה כבר נתפשטו בו ה"ח, וכח ה"ג אשר מצד עטרא דגבורה שבה, כבר הם מזומנים שם להכלל בה, כי אז מתחיל ענינם ומציאותן, והם שם עדיין בכח בראשה. וסוד תפלת ערבית זו, בבחי' הגבורות שבה"ג אלו, אשר עתידה להתפשט אח"כ בגבורה שבו"ק דנוקבא עצמה. ענין תפלת ר"ה בערבית, שניהן בהוד שלו, אך היא אינה מקבלת רק דרך חוץ, כנודע כי כבר נסתלק אמא מז"א, ונשאר ישן, אך מגיע אליה, בהיותה עומדת בהוד שלו, ואח"כ היא נוטלת ממנו בהוד שלה. ובבוקר בלחש, שניהן בגבורה שלו, ובחזרה שניהן בעטרא דגבורה שלו, ובמוסף בלחש שניהן בגבורה דו"ק דבינה שלו, ובחזרה שניהן בבינה דבינה: מהחברים - ניקוד הויו"ת יום א', צירי, שהוא בלאה. יום ב', בנקוד צבאות, שהוא ברח"ל. וככה יכוין בכניסתו לבה"כ, ובכל אזכרות של אותן הימים, וכל עשרת ימי תשובה, כמו

7

ביום א' דר"ה. ובשעת קריאת התורה, יכוון למ"ב דהויה, דהיינו פשוט ומלא ומלא דמלא. ובמוסף, בב' ימים בשורק. במ"ח כתב, מ"ב דע"ב, מפני שהוא יום דין: עליות של ר"ה, בערבית עולות מ"י, (ס"א מלכות) שעולה אל מקום גבורה דרחל, שהוא כנגד פרקי אמצעי דהוד ז"א באצילות. ובשחרית בלחש, עולה אל הגבורה דז"א, ובחזרה אל הגבורה דז"א שבדעת שלו. ובמוסף בלחש, אל הגבורה דאמא, ובחזרה אל בינה שלה. ובמנחה בלחש, אל פרקי אמצעי דהוד שלו, שהוא גבורה שלה, כמו בערבית. ובחזרה, אל פרק עליון דהוד שלו, שהוא בינה שלה. וביום ב' כמו ביום א', ואין בה הפרש: בענין ר"ה ויה"כ, כבר נתבאר, אמנם קיצור הדברים, כי להיות שבר"ה נברא העולם, לכן אירע בימים אלו, מה שהיה בבריאת עולם, והוא כי עתה חוזרין זו"ן אב"א, וצריכין נסירה, וחוזרין פב"פ, וחבוק ונשוק וזווג. והנה מר"ה עד עיה"כ, כי אז אע"פ שהוא ט', חשוב כט' וי', בסוד כל האוכל ושותה בט' כאלו התענה וכו', ואז עמדה הנסירה להנסר כל

8

י"ס דנוקבא. וכל הזווגים שאנו עושים בתפלתינו מר"ה עד ש"ע, כולם הם בישראל, או יעקב עם לאה: דע, כי קודם ערבית, בחינת רחל היא בבריאה, ועל ידי תפלת ערבית, עולה עד הגבורה שבששה קצוותיה עצמה שבאצילות. ויעקב ורחל עולים שניהם שם. נמצא כל כללות הזכר, וכל כללות הנקבה, כולם נכללים בקו הגבורה, ואפילו כל שאר הספירות שבהם, שהם מגבורה ולמטה, כולם הם אז בסוד גבורה והבן זה. ובכניסתו לבה"כ, יכוין הוי"ה בנקוד צירי, סוד לאה הננסר ביום א', כמ"ש לעיל. ועוד יכוין הוי"ה משולב באהי"ה, והוי"ה נקוד ציר"י, ואהיה נקוד סגו"ל. וביום ב' הוי"ה בנקוד צבאות. סוד רחל כנודע. ועוד יכוין משולב הוי"ה ואהי"ה, והוי"ה בנקוד צבאות, וה' אחרונה נקוד סגול, ואהי"ה סגול, חוץ ה' אחרונה בשב"א: ודע, כי ברכת אבות דר"ה, הוא דומה לשל חול ממש, חוץ כוונות הרי"ו אשר יתבאר לקמן, שהם סוד גבורה, כנודע שכוונתינו למתקם, ולא לבטלם, שאין לכוין אלא בר"ה ולא בחול,

9

לכן אבאר לך הסדר היטב. והנה פסוק אדני שפתי וגו', כבר נתבאר בעמידה דחול, ושייך לכאן ולאו להתם. כמו שכבר כתבתי זה בחלק א' מזה. רק עתה נבאר מברוך אתה וגו', הכוונות הנוספת בר"ה, חוץ אותן של חול. רק נחזור הכוונות של הכריעות והזקיפות שנתבאר בעמידה דחול, לבל יליזו מעיניך גם בר"ה וי"הכ, ואח"ז נתחיל לבאר השינוי שביניהם:

10

שער תפילות ראש השנה - פרק ב: בכריעה ראשונה, צריך לכוין באהי"ה דיודי"ן והוי"ה פשוט, וזהו בברוך, שהוא כריעת הגוף, יכוין יו"ד ה"י דקס"א, והוי"ה פשוט, שהוא סוף דקס"א וסוף הוי"ה פשוט. ובמלת אתה, שהוא כריעת הראש, יכוין אל"ף ה"י דקס"א, וי"ה פשוט, שהוא ראש דקס"א וראש הוי"ה פשוט. ובזקיפה, יכוין הוי"ה דיודין והוי"ה פשוט, וזהו במלת יהו"ה כי כשהוא זוקף זוקף בשם. ובזקיפת ראש, יכוין וי"ו ה"י דע"ב, ו"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוין יו"ד ה"י דע"ב, וי"ה פשוט: ובמגן אברהם, יכוין בברוך יו"ד ה"א דקמ"ג, וו"ה פשוט. ובמלת אתה, אל"ף ה"א דקמ"ג, י"ה פשוט. ובזקיפת הראש, יכוון וא"ו ה"י דס"ג, ו"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוון יו"ד ה"י דס"ג, וי"ה פשוט: ובמודים דרבנן, שאין כאן כריעות הראש אלא דגופא לבד, יכוין ביוד הא דקנ"א וי"ה פשוט, ונשאר אלף הה דקנ"א וי"ה פשוט, למודים דרבנן. ובזקיפה דמודים, יכוין ואו הא

11

דמ"ה וו"ה פשוט, ונשאר יוד הא דמ"ה וי"ה פשוט למודים דרבנן, ויכוון במודים דרבנן בכריעה, באל"ף ה"א דקנ"א ובי"ה פשוט, שנשאר מכריעת מודים כמש"ל, ויכוין דנחית י' לגבי ה'. ובזקיפה דמודים דרבנן, יכוין יו"ד ה"א דמ"ה וי"ה פשוט, שנשאר מזקיפת מודים, ויכוין שמעלה ה' לגבי י'. ובהטוב שמך, יכוין בכריעה במלת ברוך, יו"ד ה"י דקס"א וי"ה פשוט. ובמלת אתה, שהוא כריעת הראש, יכוין אלף הי דקס"א וי"ה פשוט. ובזקיפת הראש, יכוין ו"ו ה"ה דב"ן, וו"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוון יוד הה דב"ן, וי"ה פשוט: