פרי עץ חיים
קטע 125
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
עצמו, אינה יכולה לעלות. ואם תחלק ז' פעמים הוי"ה ואהי"ה לשני מדרגות, ד' וג', הנה ד"פ הם קפ"ח, והוא אהיה דיודין גי' קס"א, ומלוי דמילוי העולה כ"ז הרי קפ"ח. והג"פ הם גי' קמ"א, והוא מלוי אהיה של יודי"ן העולה קס"א, תסיר השם עצמו העולה כ"א, ישאר קמ"א ע"ה. עתה נבאר כל הז' בחי', תחלה עולה המלכות תחת היסוד, בסוד הוי"ה אהי"ה, והנה הוי"ה אהי"ה אלו ביודי"ן, ע"ב קס"א, גי' רג"ל, תסיר ממנו רי"ו, נשאר י"ז, הם י' אותיות של מלוי הוי"ה ביודין, ואח"כ הז' ע"ה הם סוד ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה. אח"כ עולה ביסוד, בשם הוי"ה אהי"ה, והנה הויה במלוי יודי"ן ע"ב, ואהי"ה בההין קנ"א, הרי רכ"ג, תסיר רי"ו, ועוד ז' אותיות ע"ה שהם ח' אותיות של הוי"ה אהי"ה: ואח"כ עולה בנה"י, בהוי"ה ואהי"ה, והויה ביודין ע"ב, ואהי"ה באלפין קמ"ג, הם רי"ו ע"ה: אח"כ בת"ת, עולה בהוי"ה ואהי"ה. והנה דע, כי כאן הוא סוד הכתר שלה, הנעשה מת"ת שלו,
וכבר ידעת כי כל מציאותם הלא הוא שם ב"ן, והנה צריך לכוין לב' שמות הוי"ה, א' בת"ת שלו, וא' בכתר שלה. והוי"ה שלו הוא ע"ב, והויה שלה הוא שם ב"ן, ההין, שעולה ברבוע קמ"ד, כזה - יו"ד, יו"ד ה"ה, יו"ד ה"ה ו"ו, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, הרי רי"ו. וכל אלו הד' בחי', ע"י זקיפות ה' לגבי ו': ועתה בזקיפה ה' לגבי י', עולה בסוד ג' בחי' אחרות, והם בח"ג הוי"ה אהי"ה, ושם הויה ברבוע מ"ה עולה ק"ל, ושם אהי"ה ברבוע עולה ד"ם. ואח"כ שם אהיה במלוי ומלוי דמילוי עולה מ"א אותיות וע"ה הם רי"ו. ואח"כ בחו"ג, לפי שבדעת אינה יכולה לעלות, כי אין בה דעת עד אחר הזיווג. אמנם בחו"ב עולה בהוי"ה אהי"ה, ושם הוי"ה במלוי ס"ג ברבוע עולה קס"ו, וצורת אהיה זה הציור נעשה נ' - יוד, דו, י', דו, הרי הכל רי"ו. א ה י ה אח"כ עולה בכתר, ושם תכוין בכללותם הויות דעסמ"ב, העולים רל"ב, והם רי"ו, עם י"ו אותיות דד' שמות אלו, הרי עתה הגענו המלכות בבחי' נקודה אחת עד הכתר של ז"א בבחי' אבא.
אמנם כבר הודעתיך, כי ביחוד ק"ש נעשו מוחין פנימים אל הז"א דאצילות, ואל הד' של קשר תפילין, והמוחין הפנימים של המלכות עצמה נשארו למעלה באות הד' של הקשר, והנה עתה חסרים ממנו א"מ אל המוחין האלו, וכל זה הוא בסוד הנשמות, שהם פנימית העולמות: אמנם כוונתינו עתה, להאיר אור גדול בז"א, כדי לתת הארה גדולה בנוקבא דיליה, לעשותה פרצוף, והנה להוריד אלו המקיפים אל המוחין הפנימים, אנו צריכין אל זווג או"א עתה מחדש, אחר שכבר עשינו בק"ש בסוד מוחין פנימים אך עתה לצורך א"מ להם: וזה ביאורו - אלהינו ואלהי אבותינו, תחלה תכוין כי אלהינו אמא, אלהי הוא אבא, ו' של ואלהי, הוא דעת המזווגם. אבותינו הם סוד המוחין של ז"א בסוד א"מ כמבואר, והנה הטעם שאנו מקדימין הבינה שהוא אלהינו, אל אבא הנקרא אלהי. הטעם הוא, כי הלא כיון שכוונתינו עתה לצורך הז"א, והכתוב אומר כונן שמים בתבונה, לכן אנו מקדימין הבינה.
טעם ב', כי הלא המוחין של הז"א, הם נה"י של הבינה. טעם ג', לפי שכוונתינו עתה במלת אלהינו, לעשות כתר אל הז"א, וסוד הכתר נעשה מהת"ת של הבינה, לכן אנו מקדימין את הבינה. טעם ד', לפי שכוונתינו להקדים מ"ן של הבינה תחלה, כדי שיבואו אח"כ מ"ד של החכמה. טעם ה', לפי שכונתינו עתה לתת א"מ אל המוחין כנ"ל, וכל בחי' א"מ הוא מצד הבינה, הנקרא קו ירוק המקיף העולם, לכן אנו מתחילין בה: והנה צריך לכוין, כי הנה הזווג זה של או"א, נעשה בסוד א"מ להם, וא"כ אנו צריכין לכוין בג' שמות המקיפים, באו"א ודעת. והנה שם ע"ב באבא, וס"ג באמא, ומ"ה בדעת. והנה יכוין, אלהינו היא אמא המזדווגת ע"י הדעת, שהוא הו' דואלהי, עם אבא שהוא אלהי עצמו, כמו שכתבנו לעיל. וממשכת המוחין העתידים לכנוס בברכה זו בראש זעיר אנפין, הנקרא אבותינו, כמ"ש לקמן גבי אלהי אברהם וכו', ששם הוא כניסת המוחין בז"א: והנה באל מן אלהינו, תכוין ג' יודין ואלף שבס"ג שבבינה עולה אל, ואם תסיר אל משם
ס"ג, ישאר ל"ב, והוא סוד א"מ אל ל"ב נתיבות שבמוחין. גם תכוין באות הינ"ו מן אלהינו, שהם ע"א, והוא ע' סנהדרין שבבינה, והנה כשתסיר משם ס"ג סוד הב"ל שהוא א"מ כנודע, ישאר כ"ו, והוא סוד ע"א מן אלהינו, שהוא הינ"ו שהם כ"ו הנ"ל, היורד למ"ה שבז"א, ושניהן הן ע"א: ובאלהי תכוין, כי הוא חיבור חכמה ודעת, והנה אלהי שהוא החכמה הוא גי' מ"ו, והוא מלוי שם ע"ב, וו' של ואלהי רומז לדעת, כי יש בו שם מ"ה עד"ז, כי ופ"ו הם ל"ו כמנין אלה של אלהי, ותכוין עמה י' של אלהי הרי מ"ה, והכולל מ"ו. והטעם, כיון שמלת אלהי חיבור חכמה ודעת שלו, א"כ י' שלו תעלה לכאן ולכאן: ורצוני לבאר לך איך נמשכין אלו המקיפין אל המוחין. דע, כי כבר בארתי לך, איך נמשך נימא אחת דשער מן הראש דא"א באחוריו, עד רישא דכתפין דיליה, והם מכים אחורי רישא דז"א, ונוסף אור במוחין פנימים שלו, ואז בולט במצח, ויוצא האור שלהם לחוץ בסוד א"מ,
שהם התפילין כנודע. וכבר בארנו, כי רישי דכתפין דא"א, הם ב' עטרין עצמן של הז"א, אמנם כבר הורדנו בקריאת שמע פנימית אותן הב' עטרין בז"א, ועתה נשאר למעלה א"מ שלהם, שם ברישי כתפין דא"א, ואותו נימא דשערי של א"א אינה מגעת רק עד רישי דכתפין. אמנם שכמזדווגין עתה או"א, הם גורמין שירד אותו א"מ של רישא דכתפי למטה, ואז כשיורד אותו א"מ של רישא דכתפין, הנה גם ההוא נימא דשערי מתארכת, ומגעת עד למטה ברישא דז"א, ואז אותו א"מ מכח הכאת נימא באחוריו, נעשה תפילין במצח הז"א. והנה צריך שתכוין, בכ"מ שתמצא בתורה אותיות נ"ו בס"ת, כמו אלהינו אבותינו, הכל הוא סוד גבורה, והטעם, כי הלא כל הגבורות הם מנצפ"ך, והם ה' אותיות, ולכן אם תחלקם לה' חלקים, יהיה נ"ו כל חלק, כי ה"פ נ"ו גי' פ"ר, כמנין מנצפ"ך, ולכן בכ"מ שתמצא נ"ו, הוא דין: והנה דע, כי כל אלו ה"ג של מנצפ"ך, כבר בארנו שהם ה' הויות העולין ק"ל, (עיין טעם
לזה השם בספר מ"ש ש"ג ח"ב פט"ז ויונעם לך) אמנם מלוי כל הוי"ה מאלו, הוא, יוד הי וו הה, שהוא גי' נ"ז, כי הלא מנצפ"ך גי' פ"ר, ואם תחבר עמהם ה' של בינה, יהיה פר"ה, ואם תחלקם לה' חלקים, יהיה ה"פ נ"ז, כמנין אל הוי"ה: והנה כבר ידעת, כי עתה אנו מורידין בחי' א"מ של תרין עטרין, שהם חו"ג, סוד הוי"ה אלהי"ם, הוי"ה נגד עטרא דחסד, אלהים עטרא דגבורה, והם ב"פ נ"ו של אלהינו אבותינו, שהוא גי' יב"ק, כמנין הוי"ה אלהים. ואע"פ שחד עטרא הוא חסד, עכ"ז לפי שעתה הוא בחי' א"מ אליו, וכל א"מ הוא מן הבינה והוא דינין, ולכן נרמזה באותיות נ"ו שהוא דין: גם תכוין, כי הלא באלהינו שהוא בינה, יש בו נ"ו אחת, ובאבותינו נ"ו שני, והענין כי הלא יש בתפילין ד' מקיפי לד' מוחין, ואח"כ יש עוד מקיף א' לארבעתן מצד הבינה, ועוד יש מקיף ב' על כולם מצד החכמה, הנה הד' מקיפים נרמזו במלת אבותינו, שהם ד' מקיפים דמוחין הנ"ל, הנקרא אבות, סוד הקלפים שעליהם כתוב פרשיות התפילין. ונ"ו של אלהינו
הוא מקיף מצד בינה, המקיף את כולם. ונ"ו של אבותינו, הוא המקיף מצד החכמה. והנה כנגד זה אנו מוצאין בעשיית התפילין, כי יש ד' קלפים להקיף הד' פרשיות והם ד' מקיפי המוחין, ואח"כ הבית עצמו של התפילין הוא מקיף א' לכולם מצד הבינה, כי כל תפילין הם מצד אמא, אמנם נגד מקיף של החכמה, אין לו כנגדו בתפילין שום מקיף א', כי אין לנו בו שום השגה: אלהי אברהם - הנה עתה עשינו כבר זווג או"א בסוד א"מ, להוריד אור מקיף התחתון שהוא למטה מן המוחין, בסוד תפילין של ראש. ואמנם כבר ידעת, כי הכלים המחזיקין את המוחין נגד חב"ד, הם סוד חג"ת של ו"ק הראשונים, שנתעלו אח"כ בסוד חב"ד, והיו כלים לקבל המוחין בתוכם, ואלו הכלים הם אברהם יצחק יעקב, ואלו המקיפים היורדין והנמשכין עתה מן או"א, נקרא אלהי אברהם. והנה ודאי, כי אלו המקיפים הם יורדין תחלה, ופוגעין בד' מקיפים הראשונים שנשארו בת"ת של הבינה, שהוא כתר הז"א. ואחר כך נכנסו בנה"י דבינה,
לכנוס ברישא דז"א, לעשות מוחין פנימים. ועתה כשאלו המקיפים השנים יורדין, פוגעין ג"כ במוחין, ואח"כ חוזרין ויוצאין בסוד התפילין. נמצא שיש להם ג' בחי' - א' כשפוגעין במקום המקיפים הראשונים שהם למעלה, קודם שנכנסו בנה"י דבינה. ואח"כ, בהכנסתן במוחין. ואח"כ בצאתו במצחו בסוד תפילין. והנה בכל בחי' מאלו מקבלין אור משם, א"כ הוא מוכרח שיקחו בכל בחי' מאלו שם אור א' כמ"ש: ועתה נבאר מהיכן יצאו אלו המקיפים. דע, כי הלא כאשר ירדו תחלה המוחין בקריאת שמע, הנה הם סוד חכמה ובינה דאבא ואמא וב' עטרין, וירדו משם אלו הד' מוחין עם ד' מקיפין שהיו להם שם בתחלה במקומן, ואלו ירדו בעת קריאת שמע למטה, והנה פשיטא כי אלו המקיפים האחרונים הם סוד התפילין, שהם יותר גרועים במעלה מן המוחין עצמם פנימים, כי הלא הם מקבלים אור מהם, ומכח אור שלהם הם מתנוצצים במצח כנודע, אם כן המקום ביאת המקיפים אלו, הם יותר למטה מהראשונים, כי אלו הם מחסד גבורה ת"ת דבינה, ואלו הם
מנה"י דבינה, כנודע בסוד הצלם. וכן הוא מקיפי אבא העליונים, באים מחג"ת דאבא. וכאן הכוונה בשניהם, כמש"ל: והנה כבר ידעת, כי ז' שמות ס"ג, יש בז' תחתונות דבינה, והנה במלוי כל שם ס"ג, יש בו סוד הבל, והם ז' הבלים דבינה הנקרא קהלת, והנה בשם ס"ג זה שבחסד דבינה, יש בו ג' יודין ואלף, שהוא אל. והנה כשיורד א"מ זה, מקיף מוח החכמה, היה הוא שם אל, ואם כן כשיורד בד' מקיפים ראשונים, ולוקח אור משם, הוא ממש לוקח ג"כ שם אל. והענין, שהוא מתערב שם, ולוקח מכל הד' מקיפים ההם ביחד, ומה שלוקח משם, הוא ג' יודין מן ג' מקיפים ראשונים, ולוקח אות אלף מן מקיף הד', שהוא סוד מקיף עטרא דגבורה כמ"ש, והרי יש אל, וז"ס אל מאלהי אברהם, וכן זה הענין עצמו במקיף הב', וזהו אל מאלהי יצחק, וכן באלהי יעקב: ונבאר עתה מה ענין אל זה הנעשה בג' מקיפין אלו, ואע"פ שד' מקיפים הם, הנה ב' מהם נכללין בא', עד אח"כ שיוצאין תפילין ע"י הכאת נימא דשערי דאחורי כתפין כנודע, ואז
נעשו ד'. ואמנם סוד היודין שבג' מקיפים, הם ט' יודין וג' אלפין, והנה היודין מהם יורד אור אל הז"א, כי כולם באו מסוד ג' מוחין הראשונים, אך האלפין שבאו מסוד עטרא דגבורה, לכן הם יורדין במלכות לתקנה, ולעשותה פרצוף, כי לעולם המלכות ע"י עטרא דגבורה נעשית. והנה ט' יודין אלו, אחר שיצאו בסוד התפילין, הנה הם נמשכין בכל הט"ס דז"א, בסוד א"מ שלהם, בבחי' חיצוניות שלו והשלישית, כמו שידעת בסוד המקיפים: וסדור חלוקם הוא זה - כי הלא מקיף הראשון מצד חכמה, כבר בארנו כי נטל חלק מכל הד' מקיפים. והנה הוא ג' יודין ואלף, והנה הג' יודין שקיבל מבחי' מקיף ח"ב וחסד, הן אח"כ מקיפים, אל חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, לפי שכולם הם מקיף א' של חכמה. אח"כ הג' יודין של מקיף ב', הם נעשין ע"ד הראשון, קו שמאל שלו, שהם בג"ה. אח"כ ג' יודין של מקיף ג', הם נמשכין בקו אמצעי של דת"י, והרי נשלם סדר ז"א. ועתה יורדין הג'
אלפין, לתקן המלכות שהיא עתה אב"א נקודה א', ונמשכין בדרך זה - א' ראשונה נמשכה ונעשה ממנה ב' יודין עם ו', שהם צורת א כנודע, וממנה נעשית ב' הפנים שלה והחוטם. ואח"כ מן א הב', מן ב' יודי"ן וו', נעשין הב' ידים וגוף, שהם חג"ת שלה. אח"כ מן א ג', נעשית נה"י שלה, והרי נבנית עתה המלכות בג' אלפין, בסוד אב"א: ועתה נבאר סוד ג' ההי"ן, שבג"פ אלהי אברהם וכו', מה עניינם, והוא, כי הלא אחר שאלו המקיפים השניים נכנסו במוחין, ונתערבו שם, וגם שם לקחו אור גדול, והם ג' ההי"ן אלו, והנה נבאר תחלה ה' ראשונה, שנטל המקיף הראשון, כי הנה תחלה נטל א"ל, שהם ד' אותיות ג' יודי"ן ואל"ף, לפי שסוד המקיפין הם ד', אך מוחין הפנימין אינם רק ג' כנודע, לכן אינו לוקח כי אם ג' אותיות, והם ג' ווי"ן באות ה', ו' עלאה מחכמה, ו' שנייה מבינה, וג' שהיא התלויה באות ה', מן מוח ג' הנקרא דעת. וכן הענין בכל ההין עד"ז. ונבאר
טעם, למה וו זו מן הג' היא תלויה, ואינה מחוברת עם השנים האחרות, והטעם הוא, כי הנה ו' זו רומזת לדעת, והנה כבר ידעת, כי הדעת שבחכמה ובינה הוא עלם ואינו ניכר רק דעת הב' שבין חו"ג, כי כל עיקר אלו הם נקרא דעת, ואם ו' זו היתה מחוברת עם ב' ווי"ן הראשונים, היה ניכר בהם מציאת הכרעת הדעת, ולכן נחלק מהם, להורות כי אין הכרעת הדעת ניכר עד למטה בחו"ג, ולא למעלה. והנה דע, כי אע"פ שצורת ה', אין בה רק ג' ווי"ן, עכ"ז יש בה ד' אותיות ג"כ, כמו שיש בבחי' אל הראשון, ג' יודי"ן ואלף, והם נחלקין על אותו דרך עצמו, כי ו' הג' הרומזת לדעת, יש בה בצורה סוד פסיעה לבר, כמו שידעת בה' ראשונה שבשם הוי"ה, נמצא כי נחלקת ו' זו לב', שהם חו"ג, ואותו הפסיעה הוא עטרא דגבורה שהוא למלכות דוגמת אלף שבא"ל כנזכר בגבורה, וניתנית למלכות וגו', וו זו רומזת לסוד עטרא דחסדים. והרי בכאן ג' ההי"ן, והם נחלקין ע"ד ג"פ א"ל הנ"ל, עד"ז,
כי הלא צורת הה' הם ג' ווי"ן, הרי ט' ווי"ן הם, מלבד אותן הפסיעות שבארנו, והם נחלקין לג' קווין של הז"א. נמצא, כי אותו פסיעה אשר בקו הה' כנ"ל, הנה הוא נמצא מקומה אצל היסוד דז"א, לתת משם אל המלכות. וה' שנייה נתפשטה בג' קווי המלכות, וג' מתפשטות בסוד בחי' הדעת המחבר את זו"נ, וגם הוא צורת ג' קווין. והרי בארנו ג' ההי"ן של ג"פ אלהי, אשר לקחו המקיפין הנ"ל מן ג' מוחין: אמנם נבאר איך נתפשטו תחלה אלו הג' ההי"ן, דע כי אלו נתפשטו תחלה בחוטמא דז"א, כי לפי שההין אלו מציאותן מהמוחין הפנימין הנ"ל, לכן הם נכנסין דרך פנימית עד החוטם שלו. וכבר ידעת, כי יש ג' קווין בנקבי החוטם, א' לימין, וא' לשמאל, וא' באמצע. ושם ירדו ג' ההי"ן הנ"ל, הימין בימין, וכן כולם. אח"כ משם נתפשטו למטה ע"ד הנ"ל: אמנם נבאר ג' יודין שבג' פעמים אלהי, כי הלא אחר שנכנסו המקיפין במוחין, הנה יורד נימא דשערי דרישא דא"א, ומגיע עד עורף ז"א, והאיר שם, ומכח אותו האור יצאו אח"כ אלו
המקיפין לחוץ במצח, אחר שהיו תחלה סתומים בתוך המוחין. והנה דע, כי סוד הגומא אשר משם יוצא השיער, הוא צורת י', והשיער הוא צורת ו', והאור היוצא הוא צורת י', וכל אלו הם צורת א יו"י, ולכן לפי שהאור היוצא מן השיער הוא צורת י', לכן האור שלוקחין המקיפין ממנו בהכאתו שם, הוא סוד יודין שבסוף ג' תיבות אלהי: ועתה נבאר כל דבר ודבר בפרטות - אלהי אברהם, כאן יכוין ירידת מקיפי מוח אימא, שהם הל' והמ' דצלם שלה, בקו ימין שלהם, הנכנס עתה בז"א, בציור אותיות אלהי בדרך זה - א דאלהי הוא בצורת יו"י, וממנה נעשה ב' פנים שלה והחוטם שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה העומד בת"ת דאימא, כמ"ש לעיל. בל' דאלהי, הוא סוד חכמה חסד נצח, קו ימין דז"א, הנעשה מג' יודי"ן שמספרם ל', היוצאים ממקיפי ג' מוחין חו"ב ועטרא דחסדים כמ"ש לעיל, העומדים בת"ת דאימא, שבפגעו בו מקיף זה דחכמה ז"א, נטל אור מג' מוחין אלו כמ"ש לעיל. וג' יודי"ן אלו, נעשו מקיפין לקו ימין דז"א, כי כולן הם מקיף א' לחכמה דז"א: