פרי עץ חיים
שער השבת - פרק ו:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שער השבת - פרק ו: בו יבואר כל עניני שבת בכללות, ואחר כך בפרקים הבאים נבארהו כל א' במקומו בעזרת השם. אחר כך תצא לשדה לקבל שבת, ותכוין בסוד מלכות, שהיא עתה שדה של תפוחין, בסוד נה"י כמ"ש בע"ה בסיום הדרוש. אחר כך תאמר מזמור לדוד הבו לי"י, ותכוין ג' הבו, כי הבו גימטריא אח"ד וג' פעמים הבו גי' ט"ל, כמנין יו"ד ה"א וא"ו, שמהם מקבלת ה"א אחרונה, ותכוין כי הם גי' בא"י, והם סוד באי כלה כמ"ש: ואח"כ תכוין שהם סוד נה"י שביצירה, שמשם יבוא תוספות אל עשיה, ותכוין בסוד פסוק זה, כי בו רומזין קין והבל. וכל מי שמכיר בו מאיזה מהם הוא, יכוין לכלול עצמו בהם, כי רוב הנשמות באים מהם, כי ר"ת "הבו "לה' "בני, היא הב"ל, ובני אלים הוא קין, בסוד ויראו בני אלהים, כמו שידעת, וכן "השתחוו "לה' "בהדרת קדש, ר"ת הב"ל. אחר כך בז' קולות שם מ"ב אב"ג וכו', וכפי הויו"ת שבהם כפי נקודם, חס"ד סגו"ל גבורה שב"א וכו'.
כבר ידעת כי שם מ"ב הוא ביצירה. ובהגיעך לשם ז', אז תכוין לכלול כל הז' בו, והוא סוד היכל ק"ק דיצירה, ובניקוד הוי"ה צבאות. אח"כ אומר ב' פעמים באי כלה, נגד נ"ה. ואחר כך באי כלה שבת מלכתא. והענין, כי בא"י גי' אח"ד, ושלשתן הם ט"ל, גי' יו"ד ה"א וא"ו. ותכוין באי א' בנצח, ב' בהוד, ג' ביסוד. אמנם בג' אמור שבת מלכתא, לרמז לש' ב"ת, כי אז ביסוד כולל שלשתן נגד ש, ואז נכללין שלשתן. ואלו ג' באי הם בבריאה, כי משם באים ליצירה, כי המלכות עולה מן יצירה לנה"י דבריאה: אמנם כוונת קבלת שבת בשדה, ואח"כ בבית, דע, כי הלא תחלה אנו יוצאין אל השדה, כי ב' בחינות הם - א' בחי' הנשמות, שהם פנימית לכל העולמות. ב' החיצונית, שהוא בחי' היכלות ומלאכים, אשר עליהן נאמר, הן אראלם צעקו חוצה. ועתה בשדה, מעלין סוד חיצונית, שהוא סוד ההיכלות והמלאכים. אמנם אנו מעלין ג"ר שבעשייה, בעשירית שביצירה, והם ג' הבו שבמזמור זה. אח"כ אנו מעלין ז"ת ע"י אב"ג וכו' שביצירה, והם אלו ז'
קולות, קול ה' על המים וכו', שבמזמור זה. אח"כ כשאומר "ה' "למבול "ישב, יכוון בר"ת יל"י, לעלות ולכלול עמהם את הפנימית שהם הנשמות ע"י שם זה: אח"כ ג"פ באי כלה, כדי להעלות ג"ר דיצירה, בעשירית דבריאה. והז"ת ע"י ז' אותיות אהי"ה יה"ו, שהוא מ"ב דבריאה. ואח"כ ג"ר שבבריאה במלכות דאצילות, שבר"ת "טוב "להודות לה', ר"ת ט"ל, שהם ג"פ באי, והבן. ואח"כ ז"ת ע"י שם מ"ב שבמילוי אלפין שבאצילות וזהו לה', ר"ל טוב להודות לה'. ומי שהוא מבחינת קין, יכוין בר"ת "יחיל "ה' "מדבר "קדש, ר"ת גי' קין, להעלות כל ניצוצי קין עמו: וכשתאמר "מזמור "שיר "ליום "השבת, תכוין בר"ת, שהם למשה. ואז תעלה שם הבריאה, ותכוין להעלותה ע"י שם מ"ב דאצילות, והוא הוי"ה דאלפין, כמו שידעת. גם אותיות למשה, רמז לתיקון הבל שנתגלגל במשה. (מזמור שיר ליום השבת, ר"ת למשה, כי הוא סוד האצילות, שעלה שם המלכות ומאירה בנה"י דאצילות) ותכוין באמרך "טוב "להודות לי"י, ר"ת ט"ל,
שהם סוד ג' באי הנ"ל העולין ט"ל. הוא סוד יה"ו שבבריאה. ועתה מעלין אותו באצילות, וזהו לי"י. כי ט"ל, הוא טוב להודות, אנו מעלין לי"י. ובזה הוי"ה של לי"י, תכוין לשם מ"ב דאלפין: גם תכוין, כי עתה נתקנו ניצוצי קין, לכן תחילה נזכר שלא כתיקונו, שהוא "קולם "ישאו "נהרות, ר"ת קין. ואח"כ נזכר כתיקונו, שהוא "נאוה "קדש י"י, ר"ת נקי, כי עתה נתקנו הניצוצין: גם עתה תכוין בר"ת - י"י "למבול "ישב, יל"י, והוא שם קדוש של ע"ב. והענין, כי ע"ב שמות מתחלק לששה חלקים, נגד ששה כוכבי לכת, ובכל א' יש בו י"ב שמות, נגד י"ב מזלות, לכן המזל הב' הוא שור, ונרמז בשם יל"י, שהוא שם ב' ג"כ, לכן בכח זה עשו העגל. ושם זה עולה נ', בסוד נש"ב, מסוד הגבורה. והנה תכוון בו להעלות נשמות שבין הקליפות שהם דבוקים הרבה, ולא יוכלו לעלות ע"י שם מ"ב, ושם זה הוא בעשיה: גם במזמור שיר ליום השבת, תכוין לשם יל"י, אחר שהוא באצילות ג"כ, והוא י"י "לאורך
"ימים כמו שידעת, רק ששם זה הוא באצילות הנקרא לאורך ימים, וגם בו תעלה נשמות ניצוצין דבריאה, שאין יכולין לעלות ע"י שם מ"ב. והנה באמרך באי כלה, תכוין לקבל תוספת הנפש. ובברכו, לקבל הרוח. ובופרוס סוכת שלום, לקבל הנשמה. וכל אלו הם בסוד הלילה, שהוא בסוד המלכות. אח"כ בבוקר, תכוין בברכו לקבל נפש, ובסמיכת גאולה לתפלה, לקבל תוספת רוח. ובמוסף באיה מקום כבודו, לקבל נשמה. ושלשתן מן הת"ת מדת יום: ונחזור לענין, הנה כל תיקון זה הוא בשדה. והענין הוא בסוד בחי' חיצונה של נה"י דז"א, אך בבואך מן השדה, תקיף לשולחנך פ"א, הוא נגד א"מ של החיצונית. ואח"כ תקיף פ"ב כמ"ש. וכשתבוא מבה"כ מתפלת ערבית, תעמוד במקום השולחן, ותאמר דא הוא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, שהם דנה"י כמ"ש, ואח"כ תקיף השולחן דרך ימין, בשתיקה. ואח"כ קח בידך שני אגודות הדס, ותחברם בשתי ידיך, ותברך עליהם, ותריח בהם. ואח"כ תקיף בהם
השולחן פ"ב בשתיקה, ואמור זכור ושמור בדבור אחד נאמרו: ותאמר הקידוש, ואחר אכילתך אמור איזה פרקים ממסכת שבת, ואמור ברכת המזון, ותאמר זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו. ותברך על ההדס פ"ב. ובבוקר בסעודה שניה, תעשה כמו בלילה, וכן בסעודה שלישית: ובסוד המוציא, תכוין כי ה' דהמוציא, בינה. לחם, ת"ת. ה' מן הארץ, מלכות. ואח"כ תבצע כזית לעצמך, בסוד יוד ראשונה דהו"יה. ואח"כ כביצה לאשתך, הוא י' אחרונה דיאהדונ"הי. וקודם סעודת השחר, אמור דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, וקודם סעודת מנחה, יאמר דא היא סעודתא דזעיר אנפין: גם יהיה לך ד' בגדי לבן, נגד ד' אותיות הוי"ה, ואלו הבגדים הם סוד א"מ מבחוץ, והוא סוד המלבושים. ותלך לערבית, ובאמרך ברכו, יכוין לכלול היכל ק"ק דיצירה בבריאה, ונעשה ממש בריאה, וזה תוספות שבת ביצירה, וזה סוד תוספות הרוח, ולכן תכוין בתוספות הרוח, לקבל עתה, והם ממש בבריאה, שהוא סוד ברכת ק"ש כנודע. והנה אין בהם תוספת, רק
עד היכל ק"ק, שהוא בברכת השכיבנו, כי אז אנו מוסיפין ופרוס, כי שם סוד סוכת שלום, בהיכל ז' דבריאה, ואז חוזר אותו היכל להיות אצילות, וזהו תוספת הנשמה, ולכן תכוין בופרוס עלינו, לקבל תוספת נשמה. אך עכ"ז, להורות כי יש עתה יותר קדושה בליל שבת, אנו אומרים ברכת ק"ש בנועם גדול, בסוד נועם הנמשך מן הבינה: ובויכולו של עמידה, אז תחשוב דאתעבידו לה ג' מוחין, מנצח הוד יסוד בפנימותן. כי בשדה היתה בחיצוניות, ועתה נקרא חקל תפוחין קדישין, וכל קדישין הם בסוד מוחין, כי חכמה נקרא קודש. ותכוין כי יש לה ל"ה תיבין, נגד ל"ב נתיבות חכמה, וג' שביעי כנודע. והנה ג' שביעי הם נצח הוד יסוד: אח"כ בויכולו של אחר עמידה, יכוין שאז ג' שביעי הם חג"ת. והענין - שאז מאירין בה ג' יודין אלו, אך עתה אינה עולה היא להם: אח"כ בויכולו של הקידוש, תכוין כי אז מאירין ג"כ חב"ד דז"א, וכנגדם ג' שביעי, כי הם מאירין בנה"י, אך לעולם כל שביעי בנה"י:
והנה בבואך מבהכ"נ, עמוד במקומך, ואמור דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין, כי הלא אז המלכות יש לה ג' מוחין, ונשפעת מהם, ומשם אוכלת. ואח"כ תקיף השולחן דרך ימין בשתיקה, נגד אור מקיף של חג"ת, המאיר באור מקיף של נצח הוד יסוד. ואח"כ תקח בידך ב' אגודות הדס, ותחברם בידך, ותברך עליהם, ותריח, ותקיף בהם פעם א' בשתיקה, נגד אור מקיף דחב"ד, המאיר באור מקיף דנצח הוד יסוד. ואחר כך אמור זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ותאמר הקידוש, ותכוין בהם כנ"ל: ואחר כך אחר אכילתך, תאמר איזה פרק, או ח' מהראשונים בערב, וח' בבוקר, וח' במנחה, שהם כ"ד תכשיטי כלה. ואמור ברכת המזון, ותכוין יו"ד במילוי דמלוי, בברכה א'. ה"י במילוי דמילוי, בברכה ב'. וי"ו במלוי דמילוי, בברכה ג'. ה"י במילוי דמילוי, בברכה ד'. ובברכת החליצנו, תכוין בחליצת המנעל דמט"ט, לעלות אל הבריאה, שהם לבושי שבת וי"ט. ואחר כך חזור ואמור זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, ותברך ותריח בהדס, וטוב לומר
בליל שבת מסכת עירובין, בסוד ע"ב רי"ו. ובבוקר בעמידה בלחש, תכוין כי אז הת"ת עולה מנצח הוד יסוד שלו שירד בלילה להדביק במלכות שם, והוא עולה בבוקר לנה"י דאבא ואמא, להיות לו מוחין ג"כ. אמנם המלכות עולה אז ג"כ לחג"ת זעיר אנפין. והענין - כי אחר שזעיר אנפין מתעלה ג' מדרגות בנה"י דאבא ואמא, נמצא כי נה"י שלו הם בסוד חג"ת, לכן עולה עתה המלכות עד שם, להיות לה מוחין משם: ובחזרת עמידה, אז היא מתעלה ג' אחרות, שהם חב"ד דז"א, ואז היא שוה כמוהו. ואח"כ בתפלת מוסף בלחש, אז עולה הז"א בחב"ד דאו"א, ואז הוא ושמרתם את השבת כי קודש הוא, כי הוא ממש שוה אל או"א עצמה ואז המלכות עולה לנה"י של ז"א, שהם נה"י של או"א. ובחזרת מוסף, מדלגת מלכות מדרגה אחת שהוא חג"ת, ועולה עוד מדרגה אחרת שהוא חב"ד של או"א, ואז או"א וברא וברתא שוים יחד, כי הת"ת אין לו עתה עלייה אחרת. ולפי שמדלגת המלכות ב' מדרגות שלא כסדר עליית האחרות, לכן שואלין המלאכים אי"ה מקום כבודו, כי
אין יודעין איך עלתה כל כך במרוצה. אמנם סוד אי"ה - א', סוד מזלא דעתיקא הי"ג, שהוא סוד הדעת של או"א, שהם י"ה, וזהו אי"ה: ודע, כי ביום השבת אין זיווג כלל לזו"נ, אלא עתה בחזרת מוסף. והטעם - כי עד עתה לא היה שוין בקומתן, ולא היה היסוד נשתוה עם המלכות, אך עתה שניהם שוין ממש, והיסוד מזדווג עמה. ובזה תבין סוד מוסף, שהוא לעולם בסוד היסוד. אמנם לפי שעתה הם באו"א, לכן צריך עתה סוד זיווג ע"י מ"נ, ע"י קדוש ה' ממש, ע"ד יחוד או"א עצמן בשמע ישראל כנודע, וזה סוד שאנו אומרים שמע ישראל בחזרת מוסף, וצריך לכוין בזה, והבן: והנה בסעודת שחרית, אז כבר עלו שתיהם עד הכתר, דוגמת אבא ואמא עצמו. נמצא כי עתה הם נזונין מעתיקא קדישא בעצמו, לכן עמוד במקומך, ואמור דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, ועשה כמו בלילה אותן הב' מקיפין, שהם נגד עמידת הלחש, וחזרת דשחרית. אך עמידת המוסף הלחש והחזרה, אין בנו יכולת להקיפם, כי הם למעלה באבא ואמא:
אח"כ במנחה בשבת, אז לבדו הז"א נכלל באבא ואמא, ועולין שלשתן בעמידה בלחש עד מזל י"ג דדיקנא דעתיקא קדישא. ובחזרה, עולין עד מזל ח' דדיקנא דעתיקא קדישא, ולא עד בכלל. אז נמצא כי הז"א יש לו י"ג ת"ד דיליה, כמ"ש בר"מ פרשת נשא, בפסוק יברכך יאר ישא בסוד ג"פ אהי"ה, ואז מזדווגין או"א, כמ"ש בפירוש אתה אחד: והנה סעודה ג', הוא אוכל הז"א מפה של עתיקא, לכן נקרא סעודתא דזעיר אנפין, לכן אין ראוי לקדש על היין בסעודה זו, כי אין בעתיקא שום יין כלל, ועיקרו רחמים גמורים, ואינו ראוי לעורר היין בגו סעודה זו. אבל בב' סעודות ראשונים, אנו מקדשין על היין, בסוד יין המשומר בענבים, המשומר של הבינה המשמח, משא"כ עתה. ועושה בסעודה זו בכל פרטות הנ"ל, וענין הסעודות כבר ביארתי, כי בלילה הוא מפה דמלכות. ובשחרית מפה דז"א, ובמנחה מפה דעתיקא:
שער השבת - פרק ז: צריך שתדע, איך יש בז"א מוחין פנימין ומקיפין. והנה ביום השבת, הוא עליית ז"א כמ"ש. אך בליל שבת, כל העליות הוא בנוקבא דאצילות, שעולה בז"א, וכל ג' עולמות שתחתיה, כי כל זה נקרא עלמא דנוקבא. אך הז"א דאצילות, ומכ"ש כל מה שלמעלה ממנו, אין להם עלייה בליל שבת, רק הארה יתירה במקומן עצמן. וזו סוד ליל שבת, שהוא מדת לילה, ונקראת שמור, כי אז הוא עליית הנוקבא, לכן אנו אומרין כי ליל שבת רומז לנוקבא. אך יום שבת עיקר עלייה אל הז"א, רק שאגב גררא דיליה, מעלה הנוקבא עמו לעילא, לכן כל אתר דאית תמן גברא, אין הנוקבא עולה לשם, לכן ביום שבת מכונה לז"א שהוא זכר, ולקמן נבאר בע"ה: אמנם הארה זו שנתוסף אל הז"א בליל שבת, הוא שאורות מקיפים שלו, נכנסו בו בסוד א"פ, ואז נמצא שיש לו מוחין א"פ גדולים מאוד, ועי"כ נתוסף לו מקיפין אחרים גדולים מהם מאוד, אך אפשר להיות זה, בב' מציאות - או שהז"א יגדל ראשו, ויעלה ראשו למעלה, עד
גובה כל המקיפים, ועי"ז יתלבשו אותן המקיפין בו, באופן שראשו יעלה למעלה, והמקיפין ישארו במקומן למעלה, רק שראשו הוא עולה למעלה ומלביש אותן. או אפשר שראשו תשאר למטה במקומו, אמנם המקיפים הם יורדין ממקומן למטה ונכנסין תוך ראשו. אמנם כבר ביארנו, כי אין לז"א שום עלייה בליל שבת, ואינו עולה ונגדל כלל, וא"כ מוכרח הוא שנשאר הוא במקומו, והמקיפין הם יורדין ממקומן ונכנסים בראשו, והוא אינו נגדל כלל: אמנם סוד אלו המקיפים כבר ביארנו במ"א, שהם ב' אותיות ל"ם דצל"ם, ושם בארנו כי הם ב' בחי' - כי הל' הוא סוד המלבושים תוך נה"י אמא וזהו ל'. אך המ' הוא סוד ד' מקיפין עצמן, בלי לבוש נה"י דאמא כלל. גם ביארנו, כי יש ל"ם דאמא, ול"ם דאבא, ושניהם נכנסין עתה בליל שבת. וצריך שתדע, כי אע"פ שאנו אומרים, כי הל' או מ' דצלם, כל א' מהם דומה אל הצ' דצלם, עכ"ז אין הכוונה רק לומר, שכל מה שיש למטה מצ' דצלם, יש בל',
או בם'. אכן אין אורכן וקומתן שוה, כי הצ' יותר ארוכה ג"פ יותר מן הל', פי' - כי הצ' דצלם מתלבש בג"ת ובג"א ובג"ר, נמצא שארכה ט"ס. אך הל' אין ארכה רק ג"ס לבדה, באופן שכל אורך כל אחד מאלו הג' של הל', שיעור ספירה אחת לבד, ושלשתן שיעור ג"ס לבד, אך עכ"ז אעפ"כ הם נחלקין כל א' לג' מדרגות, כמ"ש שנחלקין לג"פ עלאין, ולג"א, ולג"ת. אך אין אורכן רק כמו פרקין של צ' דצלם הראשונים. ואמנם הם' דצלם, באופן אחר, כי הל' דצלם אע"פ ששיעורו כשליש לבד מן הצ' דצלם, עכ"ז להיות סוד נה"י דאמא כנ"ל, היא מתחלקת לט' ספירין ופרקין, ג' עלאין וג"א וג"ת, כי כל בחי' נה"י בין אם יהיה קטנים או גדולים, הם נחלקים לפרקין כנודע. אך הם' דצלם שהם מוחין לבד בלי לבוש, אינם נחלקין כלל, רק כל מ' נכנסין בפעם אחד. וכמ"ש בצלם דאמא, כך הוא בצלם דאבא: ועתה נבאר הסדר, והנה קודם קבלת שבת, תכוין, כי אז נתוסף הארה כבר בז"א, והוא
שנכנסין אז ג"פ תתאין של ל' דצלם אמא, וכן ג"פ תתאין של ל' דצלם אבא, וזה נעשה סוד תוספות שבת, שזו התוספות בליל שבת שיש לז"א, ותכוין לקבל תוספת נפש יתירה, מבחי' ג' תתאין אלו הנכנסין בז"א, כי ג"ת הם בחי' נפש. אך התוספות שיש להנוקבא, הוא סוד עלייה גמורה, ואינו כמו הז"א: והנה עלייתו הוא באופן זה - כי כבר בארנו במ"א, כי סוד קבלת שבת הוא בחוץ בשדה, וסוד הדבר, כי הלא כל העולמות יש להם חיצונית ופנימית, וסוד החיצונית הוא, בחי' המלאכים והעולמות בעצמן, אך הפנימית הוא הנשמה של כל העולמות, אשר משם באים נשמות הצדיקים, וגם בעולם האצילות הוא באופן זה, כי המלאכים יונקים מהחיצונית, והנשמות מפנימית. אמנם תחלה עולין חיצונית, שהם בחי' מלאכים, ואח"כ עולה פנימית. אמנם כל הבחי' מאלו הג', יש בה ב' בחי' א"פ וא"מ. והנה עתה בצאתך לשדה, תכוין כי הוא חיצונית העולמות, דוגמת שדה, וחיצוניות היא, שאנחנו מעלין עתה בקבלת שבת בשדה, וכל
זה בסוד א"פ שלו, ומעלין חיצוניות ד' עולמות בבחי' א"פ שלהן, ומקבלין תוספות שבת, וכל זה נעשה בשדה לבד. ואח"כ נבאר שאר בחי': והנה באומרך מזמור לדוד, תכוין להעלות עשיה ליצירה כנודע, רק שהוא בסוד חיצוניות העולמות כנ"ל. אמנם סדר עלייתן, שעולין ג"ר דעשייה במלכות דיצירה, ואז המלכות דיצירה, הלא היא עומדת באחור נה"י דז"א דיצירה כנודע, ואז עולין לשם, וכולם מתקבצין במלכות דיצירה, והוא סוד הרחיבי מקום אהלך, כי המלכות היא סוד א"י, ונקראת ארץ צבי, כמאמר רז"ל שנמשלה ארץ ישראל לצבי, שאין עורו מחזיק את בשרו אחר הפשטו ממנו. נמצא, כי תחלה קודם שחיטתו, היה מחזיק בתוכו בתוך העור שלו, כפל כפליים ממה שיוכל להיות בתוכו אחר שחיטתו. כך א"י, בהיותה בישובה קודם חורבנה, היתה מחזקת אנשים הרבה לאין קץ, כפלי כפליים כיוצאי מצרים. וכן מלכות דיצירה, מחזקת בתוכה כל אלו הג"ר דעשיה, והיא מתרחבת ומקבלת בתוכה, ואז הם ג"ר דעשיה באחורי ג"ת דיצירה, בתוך המלכות אשר
שם. נמצא כי הם עולין במלכות, וגם בנה"י, ואינם רק במלכות לבד: אח"כ כשתאמר באי כלה, תכוין שעולין ג"ר דיצירה, במלכות דבריאה, ע"ד הנ"ל. אח"כ במזמור שיר ליום השבת, עולין ג"ר דבריאה במלכות דאצילות ע"ד הנ"ל. ואמנם עדיין המלכויות של כל עולם ועולם הם אב"א. הרי בארנו התכללות העולמות, בסוד החיצוניות שבהם, בסוד קבלת שבת, וכל זה נעשה בשבת על ידינו, וזה נקרא תוספות שבת בכל מקום שהיא, נפש יתירה, כי כיון שנעשה קודם זמנו, נקרא תוספות שבת, ולא שבת עצמה. ואח"כ במעריב ליל שבת, והוא לילה ממש, אז מעצמה נעשה הקדושה שלא על ידינו: ואמנם ענין זה הוא, שהמלכות נעשית נקודה, וחוזרת פב"פ עם הז"א, בכל ד' מלכיות של ד' עולמות, רק כשעומדות פב"פ, היא נקודה אחת קטנה בסוף היסוד של ז"א, וכך עומדת עד העמידה של ליל שבת, כמ"ש בעז"ה. ונחזור לענין, כי הלא בקבלת שבת בשדה, הוא סוד חיצונות העולמות, בסוד א"פ לבדם. לכן אח"כ נכנסין לבית, ומקיפין השולחן קודם ערבית,
ואז אנו מעלין גם בחינת א"מ שלהם כמבואר. ועם זה נשלם בחינת חיצונית העולמות בתוספות שבת: