ספר שושן סודות
אות תסד - סוד הנקודות על מה יורו:
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
אות תסד - סוד הנקודות על מה יורו: סוד נעלם מכל אנשי זמנינו: ידוע, כי תרי"ג המצות הם רמ"ח עשה ושס"ה לא תעשה. וכל המצות לא תעשה ענשם מפורש מהם כרת ומהם מיתה בידי שמים מהם מיתת בית דין וכן שאר העונשים. אמנם מצות עשה ענשם לא נתפרש בתורה. וזה הדבר נפלא אדון אחד אמרם, למה יענש על לא תעשה ולא יענש על עשה והלא עבר על גזירתו וציויו בזה כמו בזה. ולא די בזה אלא שאמרו יבא עשה וידחה את ל"ת. ולביאור אלה הדברים נאריך כי עת לקצר ועת להאריך:
אות תסה - סוד נעלם מכל אנשי זמנינו: למה לא פורש עונש העובר על מ"ע וכן ענין עשה דוחה ל"ת: אמר המחבר לבאר הסוד זה אי אפשר מבלי שנקדים הקדמות אשר מהן תבנה ותכונן ישוב הקושיה הלזו. וזה כבר התבאר במקומות רבים בתלמוד ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא כדגרסינן בשלהי חלין. ובמסכת קידושין תניא ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה ומתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך. ובשלוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים. הרי שאמר לו אביו וכו' עד למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימך לעולם הבא. ותו גרסינין בפ"ק דע"ז אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם, היום לעשותם ולמחר ליטול שכרם ותו גרסינין בפרק כסוי הדם בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש
לע"ש. ותו אמרינן בפ"ק תענית אל אמונה ואין עול, כשם שהקב"ה משלם שכר לצדיקים על מצוה קלה שעושין בעולם הזה לעולם הבא כך הקב"ה משלם שכר לרשעים על מצות שעושין בעולם הזה. ואין עול, כשם שהקב"ה נפרע מהרשעים על עבירה שעושים בעולם הזה לעולם הבא כך נפרע מהצדיקים על עבירה שעושים בעולם הזה כדי לזכותם בעולם הבא. ותו גרסינן בפרק המקבל, אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים אמר ליה ולאו מר כהן הוא מאי טעמא קאי בבית הקברות. אמר ליה ולאו מיתני מר סדר טהרות דתניא ר' שמעון בן יוחאי קברי גוים אין מטמאין. א"ל בארבע לא מצינא (ר"ל בארבעה סדרים איני מצוי) בשיתא מצינא (בששה אהיה מצוי בתמיה). א"ל אמאי. א"ל דחיקא לי מילתא טובא (כי היה עני). דבריה עייליה לגן עדן עד שמע דקאמר מאן אכיל עלמא כרבה בר אבוה (מי אוכל עולמו כרבה בר אבוה). נפק שדינהו. נמצאת למד מכאן ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וכן יש
בידינו שכל תרי"ג מצות יש דוגמתן בעשר ספירות וכל מצות עשה שעשה אדם בעוה"ז הוא מחזיק לענין הרומז אליו ונעשה עליו מליץ יושר וכי ראוי לנפש הנוסע לאותו העולם ולא יהיו בידו מצות מעשיות כי לא יהיה לו מקום להאחז במרכבה העליונה ומי יגן עליו בעה"ז מהפורעניות ובעולם הבא מעונש הלאווין והנה המבטל מצות עשה ענשו עצום. והראיה מהא דגרסינן בפרק עושין פסין ובשלהי דחגיגה פושעי ישראל אין אור של גיהנם שולטות בהם ק"ו ממזבח הזהב. מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב אין האש שולט בו, פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון על אחת כמה וכמה. הנך רואה שמצות מעשיות מגינות מדינה של גיהנם. ואחר הקדמות האלה נבא להתיר הספק אשר נסתפקו בו למה לא נתפרשו עונשי מבטלי מ"ע וזה דע כי כל עונשי גיהנם כדאי אצל שכר המזומן על מצות עשה לעולם הבא, כי טוב לאדם לקבל כל עונשי גיהנם ובלבד שלא יפסיד שכרו לעולם הבא. והראיה העצומה שאם לא
היה נטילת שכר מצות עשה חמור מדין עונש לא תעשה, למה דחי עשה את ל"ת. וכי דבר שאין עונש בביטול עשיתו יהיה חמור לדחות דבר שיש בו עונש בעשייתו. אלא וודאי אין הדבר כן. ועוד ראיה באמרו תורה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות. גלה לנו הסוד כי הם מגן לכל עונשי לא תעשה שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ובכלל דע כי לא יכול הפה להוציא עונש מבטל מצות עשה לכן לא ענשו והוא דומיא דעולם הבא עין לא ראתה וגומר ודע זה. עוד נביא לך ראיה אחת ומאמר אחד המורה על גודל מעלת שכר ועונש מבטל מ"ע. וזה הפושע בגופו לבטל מצות עשה ענשו חמור יותר מן המבטל והעובר על מצות לא תעשה. שאם עבר אדם על לא תעשה וכששקלו זכיותיו ועוונותיו והם שוו אלו כנגד אלו, על זה נאר רב חסד מטה כלפי חסד. אבל אם בכלל מחצה עוונתיו עון ביטול מצות עשה והוא בכלל פושעי ישראל בגופן כגון קרקפתא דלא מנח תפילין מעולם, אפ"לו שזכיותיו ועונותיו
שווין לו זה כנגד זה אין בזה רב חסד מטה כלפי חסד. ואי אפשר שלא ירד לגיהנם כדאיתא בפרק קמא דר"ה. ראה הפלא על כח מצות עשה ומעלתה שהפסידה ממנה מדת רב חסד. אמר המחבר לא אחריש בדי מצות עשה ואין ערכם. גרסינן בכתובות פרק הכותב אמר רב כהנא לרב פפי לדידך דאמרת פריעת בע"ח מצוה, אי אמר לא ניחא לי למעבד מצוה מאי. א"ל תנא בד"א במצות לא תעשה אבל במצות עשה כגון שאומרין לו טול לולב עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו (היינו מכת מרדות). והני מילי במצות עשה שאין מתן שכרה בצדה, אבל אם מתן שכרה בצידה אין מכין אותו כדתניא בפרק כל הבשר כל מצות עשה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה. הנה לך עונשים. מבואר עונשו חמור מבלי חמלה. וראוי שתדע כי המצות הם קשר אחד אי איפשר להיות האחת בלתי האחרת כדמות בגד הנארג שכל חוט וחוט דבוק בחבירו ועוזר בקיומו. וכבר קדם לך הדבר כמה מצות רומזות להקפם וכל הנצאות
כולם מההקף נשתלשלו ולכן כל הנמצאות כולן קשורין זה בזה ועוזרין זה לזה ואי אפשר להיות אחד בלתי חבירו וכן יש בנמצאות בכל ד' המורכבות דומ"ם צומ"ח ח"י מדב"ר סגולות נפלאות כאשר נודע לבעלי המחקר המנסים הטבעי הנמצאות וכן בד' יסודות עצמן המשל באש שהיא מתכת ומקפיאה עצמתת ומכלה. ויש לה סגולה נפלאה מיוחדת שהיא מאירה ומאחר שבאלה הנמצאות השפלים ימצאו שינוים כאלה וסגולות כ"ש וק"ו מצות התורה היוצאים מעצמות ההקף. וצדקה וציצית וקטורת יוכיחו וזה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ודע זה והבן. ונמשיל לך משל אחר וכבר ידוע מן החוש שהפת מועלת מן הרעב והמים מן הצמא והאש מהקור וכל אחד משונה מחבירו כך כל מצוה ומצוה צורך גדול ומתן השכר הראוי לה, ואם ביטל אחת מהן ולא קיימו ימצא החסרון דמיון מי שמקבל מזונות רבים לא הכין מים מות ימות בצמא אעפ"י שהכין כל מזונות. וה"ה לשאר מיני הצורך. כן המצות אם לא קיים כולם
נפל מידו השכר המכוון מקיומם. פקח עינך וראה המבטל מצוה אחת עד היכן אפשר להגיע היזיקו מצד בטולה. וכן יש סגולות למצות דבר טוב והיפוכו שהוא פורעניות כענין ששנינו בפרק בעשרה מאמרות, שבעה מיני פורעניות וכו' בד' פרקים הדבר מתרבה וכו' על ג' עבירות נשים מתות וכו' בעון ביטול תרומה בעון ביטול חלה וכו' ליכך אם בעל נפש אתה שים נוכח פניך אלה הדברים ותזכה בעולם הזה ועה"ב:
אות תסו - למה לא פורש עונש העובר על מ"ע וכן ענין עשה דוח בענין מצות מילה: (נשמט מלעיל סודהמילה) טעם המילה למה אנו מברכין חתם באות ברית קודש, כי שד"י חותמו של הקב"ה וכשראשו של אדם וב' זרועותיו זוקפות למעלה ניראית כדוגמות שי"ן. וכשזרוע השמאלי פשוטה והימנית נתה נתראה כדוגמות ד'. וברית המילה שהיא כצורת יו"ד הרי שד"י ולאומות העולם אין להם ברית מילה יהיה ש"ד. ושד"י הוא יסוד עולם ועל כי התקרבם אל העטרה והוא מדת הדין שודד בגמטריא שד"י שוד משדי יבא. ואומר כי מנצח מערכות הם ואברהם היה במזל שלא יוליד אמר לו אני אל שד"י פרה ורבה והשם יראנו נפלאות מתורתו:
אות תסז - בענין מצות מילה: בענין שילוח הקן: (גם זה נשמט מסוד שילוח הקן). סוד שילוח הקן וכו' ע"ד הפשט. דע כי הנפש המשכלת היא הנקשרת עם כחות הגוף והם ה' החושים והחיונים והמתאוה והדומים להם. והנה הכתוב קרא הנפש המשכלת, אם. והכוחות הנפשות, בנים. ובא להורונו שהאדם המשכיל ישלח מחשבתו נפש המשכלת למעלה למעלה וידביקהו למקום מחצבתה. ויהי דבוק זה תמיד ולא יפסיקהו שום מורגש כי די לו בבנים שיקחם למטה בעולם השפל שישתמש בהן להחיות נפשו. ולמען לא יצטרך לבשר ודם. וזהו סוד אמרו רז"ל חציו לה' וחציו לכם האם לה' והבנים לכם. גם נחסר מלעיל מהל"ב נתיבות י"ד נתיבין כי לא היו כתובין בההעתק אשר היה לפנינו מזה הספר. אך שחפשנו בספרים ומצאנו וזכינו לראותם ולמען לא יהיה הספר חסר העתקנו אותם פה - הנתיב הא'. נקרא שכל מופלא (כ"ע) והוא אור מושכל קדמון והוא כבוד ראשון אשר אין כל בריה (יכולה) לעמוד על מציאותו. הנתיב הב'. הוא שכל מזהיר והוא כתר הבריאה
וזוהר האחדות השוה המתנשא לכל לראש והוא נקרא כפי בעלי הקבלה כבוד שני. הנתיב הג'. נקרא שכל מקודש והוא יסוד החכמה הקדומה הנקרא אמונה אומן ושרשיה אמן והוא אב האמונה שמכחו האמונה נאצלת. הנתיב הד'. נקרא שכל קבוע ונקרא כן שממנו מתאצלים כל הכוחות הרוחניות בדקות האצילות שמתאצלות אלו מאלו בכח המאציל הקדמון (כ"ע) ית'. הנתיב הה'. נקרא שכל נשרש ונקרא כן מפני שהוא עצם האחדות השוה והוא המיוחד בעצם הבינה הנאצלת מגדר החכמה הקדושה. הנתיב הו'. נקרא שכל שפע נבדל. ונקרא כן מפני שבו מתרבה שפע האצילות והוא משפיע השפע ההוא על כל הברכות המתאחדות בעצמו. הנתיב הז'. נקרא שכל נסתר ונקרא כן מפני שהוא זוהר מזהיר הכחות השכליים הנראים בעין השכל וברעיון האמונה. הנתיב הח'. נקרא שכל שלם ונקרא כן מפני שהוא תכונת הקדמות אשר אין לו שורש להתיישב בו כ"א בחדרי הגדולה הנאצלים מעצם קיומו. הנתיב הט'. נקרא שכל טהור ונקרא
כן מפני שהוא מטהר את הספירות ומבחין ומבהיק גזירה תבנית ותוכן אחדותן שהן מייחדות מבלי קצוץ ופירוד. הנתיב הי'. נקרא שכל מתנוץ ונקרא כן מפני שהוא מתעלה ויושב על כסא הבינה ומאיר בזוהר המאורות כולה ומשפיע שפע ריבוי לשר הפנים. הנתיב הי"א. נקרא שכל מצוחצח ונקרא כן מפני שהוא עצם הפרגוד המסודר בסדר המערכה והוא יחס הנתנת לעמוד בפני עלת העלות. הנתיב הי"ב. נקרא שכל בהיר ונקרא כן מפני שהוא עצם האופן הגדולה הנקרא הוחזית פירוש מקום מוצא חזיזין החוזים במראה. הנתיב הי"ג נקרא שכל מנהיג האחדות ונקרא כן מפני שהוא עוצם הכבוד והוא תשלום אמתת הרוחניים האחדים. הנתיב הי"ד נקרא שכל מאיר ונקרא כן מפני שהוא עצם החשמל והמורה על רזי וסודת הקדש ותכונתם:
אות תסח - בענין שילוח הקן: סוד השבת: סוד הקדושה של שבת וההבדלה במוצאי שבת והמסתעף אל זה. וזה נוסח הקידוש בע"ש בא"י אמ"ה בורא פרי הגפן בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית כי הוא יום תחלה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש השבת כבר ידעת כי חייב אדם לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו ומדברי סופרים חייב לקדש על היין ולהבדיל על היין וכן שאר דברי שבח והודאה ראויים להיותם על היין. והטעם הוא כי היין רומז לאדון השמטה אשר הלוי רומז אליו בשירה ואין אומרים שירה אלא על היין. וכתיב לא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך. לא תעזוב פחד יצחק כל ימיך ימי עולם על אדמתך מזבח אבנים תעשה לי. והנה ראשונה על היין לפייס מדת הדין. אשר קדשנו, צי"ע. במצותיו, ספירות העליונת. ורצה בנו, להיותינו כסא לנשאו את כסא כי יש כסא לכסא שבת
קדשו. שבת קודש לא נתקן לומר אלא קדשו. והכינוי שב לקדש העליון והיינו שבת העליון הבינ"ה. באהבה, חס"ד. וברצון, כת"ר. הנחילנו, בינ"ה. זכרון, חבור תו"מ (ת"ת ומלכות). למעשה בראשית, ז"ס. שהם פעלו כל היצורים בגזרת העליון עליהם כי הוא יום תחלה למקראי קודש, יש לך לדעת כי השבת נתנה לב' זכירות לזכירות מעשה בראשית ולזכירת יציאת מצרים. וסודו כי ב' שבתות הן שבת צי"ע ושבת העליון וכבר ידעת כי יציאת מצרים היתה בפועל העליון ובחמשים שעריו ולכן נזכר יציאת מצרים נ' פעמים בתורה. ולכן נזכר בברכה זו ב' זכירות, אחד למעשה בראשית ואחד זכר ליציאת מצרים ולרמוז לשבת העליון הושם תחלה למקראי קודש. ולולי הפועל העליון הרכיב לתפארת ישראל על זרועות עולם להשפיל שר מצרים לא היו ישראל יכולים לצאת ממצרים כי בנו בחרת, ת"ת ואותנו קדשת, כדכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. ושבת קדשיך, צי"ע בחיבור מלכות. באהבה
וברצון, א"ס ות"ת. וכן הרצון העליון דרך קו האמצעי. הנחלתנו, כי אות היא ביני וביניכם ולכן קראם נחלה. בא"י, כח"ב. מקדש השבת העליון והוא לצי"ע ולמלכות. והברכה יש בה נוכח ונסתר וכבר ביארנו סוד נוכח ונסתר. ומה שאין חותמין בחתימת שבת מקדש ישראל והשבת כמו שחותמין בי"ט מקדש ישראל, הטעם שהשבת הגדול מקדש המלך והשושבין והמלכה כי אז הם בחבור אחד ולכן לא יצטרך להזכיר ישראל. אבל בי"ט בהכרח צריך להזכיר ישראל נגד ישראל שלא לחלק בין י"ט לי"ט. ומה שהוסיף הו' והזמנים, לרמוז אל משך הו' שגם הוא בכללם. ואין להקשות מאחר שהיין רומז לדין והכוס למ"ה הרפה וא"כ איך נשים יין בכוס שהוא דין ודין. (והתשובה היא) כי אין כוונתינו להיין לבדו אלא ליין המשומר בענביו שהם כל ששת ימי בראשית ככתוב פן תעזוב את הלוי כל ימיך כאשר כתבנו במה שקדם. ומה שאין מקדשין בבוקר הקידוש של ערב לפי שאין אשה מתקדשת פעמים. וסעודת ערב נגד
המלכות וצי"ע וסעודת הבוקר נגד הת"ת ולכן צריך להזמין יד שמאלו הלוי בסעודתו ביין להשקיט דינו. ולכן נקרא קידושא רבא, כלומר, קידוש של שם הגדול שהוא שם הוי"ה יתברך. וטעם שמפסיקין לקידוש ואין מפסיקין להבדלה כי צריך להניח פועליו חול שהם ממדת הדין ואח"כ לקבל המלך והמלכה שהם מן הרחמים. ובהבדלה שלא לגרש הרחמים ממנו תיכף אלא צריך להאריך בסעודה ואח"כ להבדיל. וזה הטעם בעצמו איסור טעימה כדאמרינן טעם לא יבדיל רק מים ש"ה ג"כ מורם רחמים בשבת מותר. וטעם שאין מברכין ברכת המזון וקידוש על כוס אחד כי זה דין וזה רחמים. אבל ברכת המזון והבדלה שווים בדינם. אמנם ברכת המזון ושבע ברכות בעינן תרי כסי. והטעם נשגב כי ברכת המזון הוא שבח והודאה לפועל הנותן מטובו. לאכול אבל ז' ברכות אינו כן כי הם רומזים לז"ס המתקדשות ומתחברות עם המדה האחרונה, ולכן צריכין ב' כוסות. ודע זה. וטעם טעימת מלא לוגמיו כי השיעורים רומזים אל המדה
האחרונה ולכן הם הלכה למשה מסיני, וידעת סוד סיני אנה רומז ומעתה תבין סוד עשיית מלאכה קודם הבדלה וטעם חיוב נשים בקדוש היום. כי מצות בעלה עליה. וטעם אין קדוש אלא במקום סעודה כי ת"ת הוא המקדש לעטרה ושם הוא הסעודה כדכתיב באתי לגני אכלתי וגו'. אמר המחבר מה אעשה לפסקנים האחרונים שהתירו הקידוש על הפת. כי לפי הסוד הרמוז בו אין לקדש ואין להבדיל אלא על היין. ואמימר יוכיח כי אין לעזוב את הלוי. וטעם עד יום ד' כי הוא יום הלוי ודע זה:
אות תסט - סוד השבת: ענין הבדלה: בפ"ה ד"ו פרצופין. בורא מיני בשמים, נה"י. שהפרי הוא המלכות מבושם מעץ הנקרא ת"ת שבו מיני בשמים, נה"י. בורא מאורי האש ד"ו פרצופין. בין קודש לחול, שזה דין וזה רחמים, ומה שיבא דינים בשבת המקבלים מהפכים מדת הרחמים לדין, כי מעשה התחתונים הם עושים רושם למעלה:
אות תע - ענין הבדלה: וטעם הבטת צפרנים: הוא לעורר הרחמים כי האדם קודם חטאו היה כן לבושו ר"ל היה כולו רחמים ואחר שחטא שב לדין. ותהא כוונתינו בהבטת צפרנים לתת שבח לאלהינו אשר נתן לנו יום השבת שהוא כולו רחמים ונהנינו מאותם הרחמים ומן הציפורן שהוא רחמים שבנו להיות בשר שהוא דין. ומעתה תבין שאין לברך על האור אלא במוצאי ימים ששובתים הפועלים העליונים שהם שבת ויום הכיפורים:
אות תעא - וטעם הבטת צפרנים: סוד כל הנהגת שבת: כפי השורש המונח בתלמוד וסוד דבריהם על דרך הקבלה מיוסדים אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה אין פרץ בקבלתה ואין יוצאת בהוצאותיה ומבואתיה ומלאכותיה חסד אחת ואין צווחה ביציאותיה בהבדלותיה כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. והתחלק הנהגת שבת לכ"ו חלקים: