שער מאמרי רשבי
קטע 4
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
העליון הנז' בסוד פסוק מי אל כמוך נושא עון כו' ויורדים למטה בכנסת ישראל הנקראת פה בסוד אל רחום וחנון וכו' וסובבים אותם בכל שש קצוותיה מכאן ומכאן והבחינה הכולנת הרי י"ג וזהו דסחרין לה מכל סטרהא ומי"ג מכילן אלו מתבסמת הכלה בסוד י"ג בוסמין עלאין הנז' בישתבח כו' מן שיר ושבחה עד ומלכות כנז' בספר הזוהר ואעפ"י שי"ג תקינין אלו הם בדיקנא עלאה הא אחתינהו משה לתתא לכלתו ולכן נקראת כנסת ישראל לפי שמכנסת ומאספת מן ישראל בעלה העליון וכל אשר לו נתן בידה. והנה י"ג מכילן אינון דרחמי הורישם הבן הנעים לכלה הכלולה מכח אביו העליון שהוא חכמ' עלא' וכנגדם הוציא' אימא עלא' (ד"ש ע"ב) י"ג. והרי י"ג תיבות אלו שמאלהים הראשון עד השני מצד הגבורה להכניע הקליפות ולשמור אותה לבל יאחזו ממנה. וזמ"ש אף אלהי' דהכא משעתא דאדכר אפיק י"ג תיבין לסחרא לכנסת ישראל (ע"ג) ולנטרא לה וענין י"ג תיבין אילין הוא מסוד שש קצוות
כלולות דין ורחמים והכח הכולל את כולן הרי י"ג ונמשכו אלו מבינה שהיא אלהים והיא אימא עלאה ובשש קצוות אלו שהם י"ג מתלבשת בהם כנסת ישראל ומתעלמת בתוכה והיא נטמה להם והי"ג מכינן דרחמי שהוריש הבן מאביו הם סוד שש קצוות שבחכמה וכאשר יכללו י"ג אלו עם י"ג אלו יעלו שם בן ארבע וכאשר יכללו עמהם י"ג שבזכר שהם סוד שש קצוות שבו יעלה הכל ט"ל. וזהו שראשי נמלא ט"ל וזהו סוד יה"ו במילואם טעולה ט"ל כי השש קצוות נמצאו בחכמה בהעלם גדול ונתגלו יותר בבינה שהוא סוד ה' ראשונה שבשם ונתגנו בת"ת שהוא סוד ו' שבשם וכל אחד י"ג הרי ט"ל ואמנם הת"ת נתגלו בתוכו כל הי"ג כי מילוי וא"ו עולה י"ג מש"כ בבינה כי לא נתגלו בתוכה רק ששה לבד כי ה"א במילואה עולה ששה והשבעה הנשארים נתעלמו במילוי היו"ד העולה עשרים והטעם הוא כי הי"ג הם ששה דין וששה רחמים והכח הכולל את כולם ולכן הששה שהם דין נתגלו בבינה דמינה דינין מתערין והששה
והכח הכולל את כולם שהם רחמים נתעלמו במילוי היו"ד שהיא חכמה רחמים פשוטים ועם זה נבין מה שאנו אומרים במנחת שבת אתה אחד ושמך אחד כי את"ה הוא מלכות ושמך הוא מלכות ולמה נכפלו הענינים וע"ד זה הקשו בזוהר באתה קדוש ושמך קדוש בפ' פקודי אבל הענין הוא כי בכנסת ישראל יש בה י"ג מכילן דרחמי מצד אבא העולים בגמטריא אחד וזהו אתה אחד כי אתה הוא חכמה הנקרא שרותא כד"א כי אתה אבינו ולפי שמקבלת י"ג אלו ממנו נקראת המלכות אתה על שמו וזהו אתה אחד ועוד מקבלת י"ג אחרים מאימא הנקראת שם גדול כד"א מה תעשה לשמך הגדול כמ"ש בס' הזוהר על פסוק בשכמל"ו בפ' תרומה דעלמא דאתי אקרי שם וכשמקבלת י"ג אלו מאימא נקראת על שמה וזהו ושמך אחד והנה ישראל הם דוגמת אימא עלאה שכמו שאימא עלאה הוציאה י"ג תיבין לשמור הארץ היא המלכות שלא יהנו ממנו הקליפות כדפרישית כן ישראל הם י"ב שבטין וכללותם הרי י"ג והארץ העליונה שהיא מידת המלכות
אתקנת עלייהו ונשמרת על ידם מהקליפות וזהו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ פירוש מ"י שהיא אימא עלאה היא דוגמת עמך ישראל גוי אחד בארץ העליונה שהיא המלכות שמתקנים אותה בי"ב שבטים העולים בגמט' אח"ד וזהו גוי אחד בארץ: ואמר עוד ולבתר אדכר זמנא חחרא בגין לאפקא ה' עלין תקיפין הכונה היא כי יש לבינה שתי בחינות נגלות אם בחינת מ"י ואם בחינת אלהים בחינת מ"י היא עד לא אפיקת תולדין וכלא סתירה בגווה כל מציאות השש קצוות ובחינת אלהים היא בהתחברות מ"י עם השש קצוות שהם אל"ה שהוציאתם לחוץ ואז אפיקת י"ג תיבין הנ"ל לנטרא לכנסת ישראל והוא כנגד מילוי אלהי"ם באלף העולה י"ג אותיו' אלף למד הא יוד מם: אמר שמואל עוד כתב הרב זלה"ה במקום אחר וז"ל כוס של ברכה אצטריך למהוי על ה' עלין כו' הם בחינת חמש גבורות המתפשטות בה במלכות והם בחינת נקודת (ע"ד) ציון שבה והם ה' אותיות אלהים ולכן קראם עצין תקיפין והנה בחמשה אותיות אלהים יש בהם במילואם י"ג
אותיות כאשר כתבנו למעלה אל"ף למ"ד ה"א יו"ד מ"ם וזמ"ש מה שושנה אית בה י"ג עלין ע"כ: ועוד הוציאה חמשה תיבין בסוד ה' אותיות שבאלהים והראשוני' בהם בסוד המילוי הם לשמור כנסת ישראל מהקליפות אמנם החמשה תיבין הם דינין תקיפין לכפות הקליפות ולהכניעם והם סוד חמשה גבורות בסוד מנצפ"ך הנמשכין מהבינה וחמשה גבורות אלו הם למטה ממלכות לשומרה ולהכניע הקליפות ולהושיעה בסוד צעקה הנערה ואין מושיע לה ולפיכך נקראים חמשה אלו ישועות ונקראים חמשה תרעין כי חמשים שערי בינה כל אחת כלולה מעשר ואלו חמשה גבורות מחמשים שערים אלו וכאלו תאמר גבורה שבחסד וגבורה שבגבורה וגבורה שבת"ת וגבורה שבנצח וגבורה שבהוד הרי חמשה והם חמש שערים. שמא תאמר הרי אמרו בס' הזוהר בשם בריה דרב ספרא כי ישועה מימינא והכריח כן מהפסוק שאומר הושיעה ימינך וענני (ד"ש ע"ג) והיאך אנו אומרים שהחמשה גבורות נקראים ישועות: דע כי אין חמשה ובורות אלו מושיעין את הנערה אלא בהתחבר עמהם ה' חסדים עליונים ואז
יקראו חמשה גבורות אלו ישועות נמצא שאין נקראים ישועות אלא מצד הימין בהתחבר עמהם חמשה חסדים ולפיכך כוס של ברכה נוטלו בשתי ידיו שיש בהם עשר אצבעות חמשה אצבעות בימין כנגד ה' חסדים וה' אצבעות שבשמאל כנגד ה' גבורות ואח"כ אוחזו בימין להורות שכל עיקר לא נשאר אלא בימין כי גברו החסדים ונתמתקו הגבורות ונשארו הכל ימין ואז יקראו ישועות בסוד הימין וכדכתיבנא: ועל רזא דא כתיב כוס ישועות אשא כו' כו"ס בגמט' אלהים ואלהים חמשה אותיות כנגד חמשה ישועות ואנו צריכין להעלותה למעלה מחמשה גבורות אלו באופן שתעלה ממדרגת שם אלהים למדרגת שם ההוי"ה וזהו סוד ובשם ה' אקרא: אמר עוד כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמשה אצבען ולא יתיר כו' הנה חמשה גבורות הנ"ל למטה מהם הם הקליפות ולפיכך אין ראוי לסמוך לה יותר מחמשה אצבען אלו המורים על חמשה גבורות שמצד הקדושה לבל יאחזו בה הקלי' הסמוכות לחמשה אלו ולפיכך אמר כוס של ברכה
אצטריך למהוי על ה' אצבען ולא יתיר ושושנה דא איהי כוס של ברכה כו' הכונה היא כי כוס של ברכה הוא סוד עשר דבריאה ושם הם החמשה גבורות ולפי שאימא עלאה היא אם הבנים שבאצילות ומקננא בג' ספירן עלא'ן בבריאה כנודע ולפיכך הוזכר בכאן אלהים שהיא אימא עלאה שתי פעמים הראשונים בסוד אם הבנים שהוציאה שש קצוות כלולים מאודם ומלובן והכח הכוללם הרי י"ג ואלו הם הי"ג תיבין שהוזכרו באלהים הראשון ואח"ך כאשר ירדה אימא עלאה וקננא בבריאה נזכרה פעם אחרת להורות על (דף ו' ע"א) התגלותה למטה בבריאה ואפיקת חמשה עלין תקיפין כשושנה התחתונה להכניע הקליפות שלמטה ולהושיב השושנה התחתונה על חמשה אלו ולפי שחמשה אלו הם לצורך השושנה התחתונה לא הזכירו כאן כנסת ישראל כלל אלא שושנה סתם: מכאן ולהלאה אור דאתברי ואתגניז כו' הכוס היא כי כאשר ירדה אימא עלאה לקנן בבריאה והוציאה חמש גבורות שהם סוד אלהים השני כי הראשון היה במילואו שהוא י"ג אותיות
והשני באותיותיו שהם חמשה ואין ספק כי המלוי מורה על יותר העלם מהאותיות לבדם כי הנה ההוי"ה במילוי אלפין מורה על החכמה וההוי"ה באותיותיו לבד מורה על הת"ת ודוגמת זה בשם אלהים כי שם אלהים במילואו העולה י"ג מורה על י"ג תיבין שהוציאה בינה באצילות ושם אלהים באותיותיו מורה על המלכות בסוד הבריאה חמשה גבורות שהם סוד מנצפ"ך וכאשר נעשו חמש גבורות אלו למטה מהמלכו' והוציאתם אימא עלאה מנקודת ציון שבמלכות שהיו בה חמש גבורות כנז' באדרא קדישא כן נמשכו חמשה חסדים עליו' שביסוד שבאצי' ונבראו למטה בברי' כנגד ה"ג אלו למתקם וזהו מ"ש אור דאתברי כי נתפשטו חמשה חסדים אלו שהם סוד אור וירדו למטה בבריא' וזהו דאתברי וכאשר ראה המאציל העליון הרשעים שיהנו באור זה גנזו למעלה באצילות וכלל אותו בברית העליון שבאצילות הנכנס במלכות בנקודת ציון שבה ומוציא בה זרע קדש מהמוח העליון וזהו ואתגניז וכליל בברית
ההוא דעאל בשושנה ואפיק בה זרע. ודע שלפי שנגזר אור זה למעלה לצדיקים דייקא לצדיק וצדק לפיכך יצא הדין הקשה כי לא נתמתקו הה' גבורות שלמט' בחמש חסדים כי נגנזו תכף למעל' במקומם באצילות ונשארו ה' גבורות קשים: וזמ"ש בס' הזוהר בשם ר' אלעזר כד אגניז נפק דינ' קשיא ולכן צריך להעלות כוס של ברכה למעלה מחמשה גבורות אלו ולהדביקו בה' חסדים העליוני' כדי שיתמתקו ויתבסמו הדינים ולפי זה יהיה למדת המלכות שתי בחינות אם בחינה היותה באציל' למעל' ואם בחינת תחתיתה הדבוק בה' גבורות בסוד הבריא' והנה הבחינה העליונה שבה תקרא גם היא כנסת ישראל דוגמת בחינה פנימית שבה שהזכרנו למעלה והבחינה התחתונה שבה שבבריאה הסמוכה לחמשה גבורות תקרא שושנה וכוס של ברכה ועל שתי בחינו' אלו יצדק אומרו בכללות המאמר כנסת ישר' ושושנה כי כנסת ישראל היא בחינתה באצילות וכוס של ברכה היא בחינתה בבריאה ובחינתה באצילות אפיקת י"ג עלין בסוד ששה קצוות לובן ושש קצוות אודם וכללותם י"ג
ואין אנו צריכין לפרשה על כנסת ישר' העליונה כלת משה (ד"ש ע"ד) כי הכל יצדק בתחתונה אם בחינתה באצי' אם בחינת' בבריא' ושניהן נקראי' שושנה. ולזה אמר בגין דאית שושנה ואית שושנה על השושנ' שבבריאה יצדק בה חיור וסומק ושושנה שבאצילות יצדק בה דין ורחמים לבד והשושנה דבריאה היא בין החוחים והעליונה היא בין הבנות וזה עולה יפה על פי מ"ש בס' הזוהר בפ' פנחס אלא ששם נראה שחמשה עלין תקיפין אלו הם עץ החיים מהלך ת"ק שנה והם בסוד ת"ת שהוא עץ החיים המתפשט בחסד גבורה ת"ת נצח הוד ומורישם לכלה (ע"ב) הכלולה והם חמשים שערי בינה שהזכרנו למעל' שהרי בינה עד הוד אתפשטת בחמשים שעריה ועל פי מה שכתבנו אפשר שאימא עילאה הורידה למטה חמשה שערים והם בבריאה לצורך המלכות והם הם החמשה גבורות שפירשנו למעלה: ואמר עוד ודא אקרי עץ עושה פרי כו' כי חסד עלאה הנמשך מהמוח העליון זרע קדש בסוד חולם שוריק חיריק ואתגלי בפומא דאמה ומשם יורדין הנשמות למלכות ולפיכך יקרא עושה
פרי עץ עושה פרי אשר זרעו בו ולפי שנר' דאשר זרעו בו יצדק יותר על המלכות כי שם נכנס הזרע העליון בתוכה לכן אמר כי היסוד הזרע עומד בו בהויתו ממש ואינו משתנה מש"כ במלכות כי שם הזרע משתנה בבטן המליאה ונעשה ולד וההוא זרע קיימא בההוא ברית ממש לומר כי אשר זרעו בו ליסוד אות ברית קדש חוזר לפי ששם עומד הזרע ממש בהויתו: ואמר עוד וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא כו' בלשון הזה צריכין אנו למודעי עד יערה עלינו רוח ממרום ומכל מקום נפרש בו קצת בחזקת היד בע"ה דיוקנא דברית הוא סוד דעת עליון דיוקנא דיסוד הנזרע בסוד אהי"ה אשר אהי"ה העולים מ"ב ושם בן ארבע בסוד מילואו דאלפין עולה מ"ב בסוד המינוי ומילוי המלוי וארבע אותיותיו הרי אהי"ה אשר אהי"ה מ"ב מסטרא דאימא ושם בן ארבע מ"ב מסטרא דאבא הרי מ"ב זווגין בזיווג העליון כי דעת כליל תרווייהו שם אהיה ושם בן ארבע ונמצא שזרע קדש העליון שממנו יצא
ת"ת ומלכות בסוד קול ובת זוגו עמו נזרע במ"ב זווגין וכן על זה הדרך נזרעו עובדא דבראשית שהוא סוד הבריאה בשם בן מ"ב היוצא מבראשית עד ב' מן ובה"ו כנודע למקובלים וזמ"ש כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית ודי בזה עד אקרא לאל גומר עלי יאיר עיני במאמר הזה: אמר שמואל עוד נמצא מן הרב זלה"ה ביאור בלשון הזה וז"ל. וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין ההוא זרעא כך אזדרע שמא גליפא מפרש במ"ב אתוון בעובדא דבראשית. פירוש כי דיוקנא דברית הוא אות ו' של ההוי"ה והוא המזדוג עם המלכות שהיא אות ה' תתאה של ההויה וזו הואו נקראת חוט השדרה שבו נמשך ויורד טיפת הזרע מן היוד שבחכמה וכבר ידעת מ"ש בתקונין בתיקון ך' בדף מ"ו ע"ב שורה ה' וז"ל וההיא טיפ' בעמודא דאמצעיתא אתארכת ואתעבידת זרע ו' דכליל שית סטרין וכמה דכל ספירן נטלין חולקיהון מההוא טיפה הכי נטלין מזרע דאיהו ו' כו'. נמצא כי אות וא"ו היא נמשכת בכל הששה קצוות ועוד יש בסוף
הוא"ו חד נקודה תתאה והיא הבחינה הנכנסת ברחם האשה וגם היא מתחלקת אל שבעה ווין והנה שבעה פעמים ששה הם מ"ב והרי הם מ"ב אותיות הוי"ה כלולות בההוא זרעא וכמו דהאי דיוקנ' דברית אזדרע במ"ב זווגין כנז' כך אית שם מ"ב אחרינא לתתא מיניה כנז' במאמר אחר דס' התקונין בכתיבת יד דאית שם מ"ב באצילות ואית שם מ"ב בבריאה ואית שם מ"ב ביצירה ואמנם אמרו במ"ב זווגין הכונה (ע"ג) היא מ"ב זוגות והענין הוא כי כבר ידעת דלית לך שום נקודה דלא איתכללא בחבירת' ונמצאו שהם פ"ד נקודות שהם מ"ב זוגות כפולות עוד טעם אחר לפי שאין טיפה יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולות ב' טיפיים מתתא מן הנקבה לעילא. עוד טעם אחר כי לית לך נקודה דלא איתכללא מעילא נתתא ומתתא לעילא והרי הם מ"ב זווגות כפולות ועל כן תמצא ביעקב אבינו אשר בא לתקן עון גילוי עריו' שחטא אדם הראשון כנז' בזוהר בפ' בהר סיני ברעיא מהימנא בדקי"א ע'ב ונשתהא פ"ד שנים עד שהוציא
טיפה ראשונה שנולד ממנה ראובן כמ"ש חז"ל על פסוק כחי וראשית אוני וכונתו היתה לתקן אלו המ"ב זוגות שהם בגמטריא פ"ד גם דע כי אלו המ"ב זווגין שהם פ"ד הם סוד זווג הפ"ה בסוד אותיו' הגרון שהם אחה"ע והם בגמטריא פ"ד ונתבאר אצלי בביאור אדרת האזינו: (ד"ש ד"ה ע"א) בפרשת בראשית מאמר בספר הזוהר בד"א ע"א ש"ו ט"ו וז"ל והועתק מכתיבת ידי הרב הגדול זלה"ה: בראשית ר' שמעון פתח הנצנים נראו בארץ הנצנים דא עובדא דבראשית נראו בארץ אימתי ביום השלישי דכתיב ותוצא הארץ כדין נראו בארץ הנצנים נונז נזנז קצוות עליונות הנמשכות מבינה ה.נקראת בראשית נראו בארץ אימתי ביום השלישי דכתיב תוצא הארץ כדין נראו בארץ הכונה כי לא נתגלו ששה קצוות בארץ העליונ' שהיא המלכות עד יום השלישי שהוא הת"ת כלול משש קצוות ועל ידו נראו בארץ והוא המשיכן לה וביאור הדברים הוא כי לא נתגלית נוקבא דז"א עד יום שלישי שהוא ת"ת דקאים בין תרין דרועוי דז"א. עת הזמיר
הגיע דא יום רביעי דהוה ביה זמיר עריצים מארת חסר הכונה היא התגברות הקליפות והדינים שהם עריצים כי האור העליון רחק מן המיד' אחרונה וגברו הדינים ונתמעטו ממנה הרחמים וזהו מארת חסר והיה זה ברביעי כי שם בית המלכות כי אחרי ת"ת מלכות ולהיות כי נתמעטה וירד' למט' מן היסוד נרחק האור העליון ממנה וגברו הדינין אשר סביבותיה ונבראו לה קליפין להתלבש בהם לבל ינקו ממנה הדינין כי אם על ידי התלבשות וזמ"ש דאתברו קליפין למוחא ודע כי כמו שכלת משה והיא הנקודה הפנימית שבה שוה לת"ת כמו שכתבנו כן המלכות שוה לת"ת שבת"ת מלבר ועל שניהם הוא אומר אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד וכאשר נתמעט' הפנימית ירדה למקום החיצונה והחיצונה ירד' למט' מן היסוד ובין זו לזו כשלש מדות וקול התור דא יום חמישי דכתיב ישרצו המים כו' למעבד תולדות הנה יום חמישי הוא כנגד נצח והוד תרין ביעין שמבשלים המים העליונים לחיות
זרע למיעבד תולדין ולכן קראם תור כד"א תורי זהב והם שנים כרובים ינוקי רביין דעלמא ואמר וקול התור ולא וקול התורין כי המים העליונים אעפ"י שמתכנסין בנצח והוד עיקרן בנצח שהוא מצד הת"ת ימני והמים התחתונים בהוד שמאלי מצד המלכות והנה יום חמשי ירמוז לנצח והוד כלול בנצח כי שנים אלו לעולם נכללין כל אחד בחבירו ולא יתפרדו כי הם תרי פלגי (ע"ד) גופא כנודע נשמע דא יום ששי דכתי' נעשה אדם דהוה עתיד למקדם עשיה לשמיעה דכתיב הכא נעשה אדם וכתיב התם נעשה ונשמע. הנה עשיה ירמוז לבינה כד"א עשית בבינה כנז' בפ' תזריע דמ"ג ע"א ושמיעה למלכו' כנודע וכנז' בפ' בהר דק"ח ע"ב ע"ש והנה המלאכי' שרשם בבינה כי משם חיותם ומזווג חכמה ובינה נעשים ולפיכך הם חיים וקיימים כי זווג חכמה ובינה תמידי דלא מתפרשאן לעלמין ולפיכך כשהם מקדשים את השם אין אומרים רק ברוך כבוד ה' ממקומו הרומז לזווג חכמה ובינה ולפיכך מקדימין עשיה לשמיעה כי
מעשיה עליונה יצאו וכאשר יצאו ישראל ממצרים ומנו חמשים יום בסוד היובל ונדבקו בבינה מקום החיים העליונים הקדימו עשיה לשמיעה ולפי' יצתה אז בת קול ואמר' מי גילה רז זה לבני מ"י ודאי וכל דור המדבר מסטרא דיובלא הוו והנה יום ששי הוא ברית קדש כי אחר שנתבשל זרע קדש בתרין ביעין כמש"ה וקול התור יוצא הזרע דרך ברית קדש לנקודת ציון ועם היות כי שמיעה היא במלכות קרא ליום ששי ישמע להיות כי נכלל הוא במלכות ונקרא הוא בשמה להורות כי היא המושלת כנז' בפ' חקת בדקפ"ג ע"ב והיא עולה למעלה למעלה עד אין סוף וזה מצד עשיה אימא דמסטרא דילה שלטא נוקבא על דכורא בסוד עטרת בעלה ובסוד ה"י מן אלהי' ובסוד ה' ד' על ו' בסוד עולם הבא ורמז לאדם שנברא בו שהוא עתיד להקדים עשיה לשמיע' ולעלות בסוד עולם הבא עד אין סוף הנה אם כן באומרו נשמע ביסוד ירמוז התגברות המלכות ועלותה למעלה למקום שחוצבה עד שתקדם בינה למלכות ממטה למעלה והנה
המלאכים בעלות המלכות למקום שחוצבה עד אין סוף אין יודעים מקומה כי גבהה מהם מאד