ספר ברית מנוחה — נוסח וורד עם הערות
קטע 12
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
והם שמות משמשין בלי מלאך ובלי השבעה לזכור אותם על פעולותיהם ומיד נעשו. שם הראשון יהדריאל וממנו נמשכים אחרים שנקראו בשם הזה הגדול ואלו צריכין טהרה והשבעה לאלו המלאכים שמקבלים מהם אבל (נ"א אצל) זה השם אינו צריך מלאך ולא השבעה, ושם השני יוצפחירון, ושם השלישי מכליליה, ושם הרביעי יוחצצבירון ושם החמישי מפריצמון ונקודים של אלו החמשה מאורות מעלתם כמה היא גדולה לפי תנועות האותיות ולכל דבר מועילים כי הם העומדין בפרץ באלו החמשה מקומות ומעלתם מופלאה עד מאוד. (ע"כ נוסח הגירסא האחרת). ואלו החמשה שמות הם שרשים נענוע אות שנייה מן השם שהיא אות המנוחה שכל (נ"א שכר) העולם הבא. דע כי כאשר אמרתי לך כי מעלת הצדיק וחכם יותר גדולה היא מהמלאכים הגדולים ומן השרפים בעלי היכולת, מפני שהמלאכים אינם גופניים ולא יש בהם איברים שיתאוה תאוה ודירתם במקום קדוש וכל מעשיהם קדושים ועל כן הולכים בדרך רצון מלכם
ואין להם שבח בזה. אבל האדם שבראו הקדוש ברוך הוא בארבע יסודות ובמינים רבים וסידר בהם סודות (נ"א יסודות) של תאוה ושל שכל ושל חכמה ושל דעת, והם טמאים ומדובקים בטומאתם ובתאוותיהם ודירתם במקום שרצים ורמשים, והאדם בשכלו הטוב נדחק מכל אלו הדברים ומתדבק בהש"י ועושה שליחות הקב"ה ומצותיו ונותן עצמו למות על קדושת שמו, בודאי לזה יש מעלה גדולה מן המלאכים, ונקראו החכמים לפי עניין זה מרכבה בפני עצמו וד' חיות יש להם והם ד' יסודות שנתאכל התערובת ונשאר הברור והאמת ועל כן הם מרכבה בפני עצמו. ואלו הה' מאורות שראית שמותם ומעלותם כמה היא גדולה הם כמו תולדות המאור הזה המנהיג אות שנייה מן השם הנכבד והנורא יהו"ה, והמאור הזה ברוב גדלו ותעצומו כאשר הוא מתפשט ויוצא מן שורשו שורש החיים והחכמה נראה כמו גלגל סובב, מפני שכאשר יוצא עולה למעלה להשתחוות לפני מגדילו ושורש שרשו הוא שב אל מקורו חוזר חלילה ושב
אל מקורו, ונראה כי כמו שהגלגל הוא הגלגל הסובב היכל הפנימי ששם מציאות שורש השרשים ויסוד הכל, ונראו חמשה מאורות האחרים לזה המאורות כקערות קטנות בחשבון ידוע שהייתי מראך במאור החשבון (נ"א דע שהיה מאריך החשבון), והמאור הזה העליון כאשר הוא סובב את אלו המאורות הוא מרעישם רעש וגם מרעישם בגבורה גדולה ומחכימם ומשפיעם גבורה כל אחד כפי גדולתו וגבורתו, וכאשר סובב אותם הגלגלים נחשבו אצלו כלא היו. והבן חכמה כי הגלגלים מן זה המאור נאצלו והם ניצוצות הגלגל הזה, בא לרמוז שאלו הגלגלים בזה המאמר העליון נקשרים אשר אין קץ לגבורתו ואין סוף לממשלתו, והפסוק מוכיח דכתיב, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א' ט"ז, י' י'), ובהיותו סובב המאור העליון הזה את הה' מאורות שנאצלו מן זה הגלגל נגזרו ממנו שתי אשות מהדרו ומתוקפו הא' מקרר והא' שורף ונקראו אש ומים, ומן אלו שני המאורות שנאצלו מן זה הגלגל נאצלו השמים כמו שאמרתי,
וזהו סוד השמים וכל הגלגלים מאש ומים הם כלומר אש מקרר ואש שורף, ומן אלו הב' המאורות כאשר הם מתגברים נאצל מהם זיו חופף עליהם מלמעלה כדמיון רקיע, ומי יוכל לדבר מעלת שני המאורות והרקיע שחופף עליהם שמבין שלשתם יוצא השירה והרנה המגעת עד מקום המציאות, מהללים שמו בנועם התהלות והתפלות עליהם כתיב, השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י"ט ב'), אלו הם ב' המאורות אשר רמזתי למעלה האחד מתחיל והשני עונה ומוסיף שבח על שבח, ומן ההדור והדבור הזה יוצאים הנשמות הזכות אשר עליהם אין מעלה אחרת זולתי המציאות הנורא, ונקראו ספירות שנאמר, ספיר גזרתם (איכה ד' ז') ועל כן כתיב מספרים לשון ספירים, והמאור הנורא שנראה כדמיון רקיע אחרי שמסיימו שני המאורות לומר השיר עונה הוא, בכלל שירתו מביא מעשיו של הקב"ה, משבח כיצד בראם וכיצד סידרם לבל יתגברו ולבל יתפשטו אלא עד מקום ידוע, ועל כן כתיב ומעשה
ידיו מגיד הרקיע ולמי הגיד אלא מפני שנשמע שבחו עד מקום שני המאורות, ואלו השני מאורות האש והמים מרוב זכותם הנחמד וטהרתם הגדולה הוסיפו קדושה על קדושה ואהבה על אהבה ונחבקו כדמיון חיבוק, ומרוב האהבה שנראו בהם נעשו ב' המאורות כאשר נעשו ממשלה אחת, ומרוב שמחת שני המאורות כאשר נעשו אחד ומתגבר לעלות נקשרו ברקיע ונדמה לנר מאירה ההיכל והנשמות נהנים מזיווה ועומדת בהיכלה, וכותלי ההיכל הזה כולן שכל בלי תערובות מחמת השכל ומעמידו על תכונתו, ונקרא שם הקרקע ספי"ר, וגג ההיכל כל אבן יקרה הם המאורות והמתפשטים וגם הם מפרנסים לנבראים אשר פירשתי מעלתם כמה היא עליונה, וחלוני ההיכל אלו מאלו משונות זוהר מזהיר מתנוצצים משם הברקים יוצאים אשר נצטיירו בצורות נפלאות ואלו מצטיירים בציורות ואלו אור מאיר בהנאה בלי עמל משפיעים חכמה ובינה וכן כל החלונות, כי אלו הם המציאות והצינורות מציאות המציאות (נ"א והצינורות
והמציאות) בלי תערובות באים דרך החלונות ומשפיעים להיכל, וגם ההיכל בעלי שכל וחכמה והוא מתגאה לעלות ברוב השפע שנשפע ההיכל מצינורות המציאות, והצדדין (נ"א והצדיקים) שבהיכל בראותם כל זה שההיכל מתגאה עמהם לעלות אל השורש אומרים פנימה תושבחות לפני הקב"ה, מי יוכל לדבר נועם ההיכל הזה והלא זה הוא מעלתו עולם הבא ומקומו, ואמרתיהו ברמז והמבין יבין ואשר לא יבין יעמיק בשכלו ויבין שכל חכמה ובינה, והניקוד הזה הוא קמץ וזה שמו אשר נמצאו לו מפריצמון שם אמיץ מן הגדולים אשר שם מקורו יהו"ה ובהיותו כלול עם מקורו אין דבר עומד לפניו שאינו פועל אלא לרצונו, ומלאכים אדירים מן עשרה העומדים ראשונה במלכות ששמותם מיכא"ל פניא"ל רפא"ל יהוא"ל צדקיא"ל חותם המלך בקרבם הם ה' מלאכים שחותם אותיות השם בראש כל שם ושם מן אלו המלאכים וה' אותיות מן השם תמצא בראש כל מלאך ומלאך ונשלם ניקוד הב' (נ"א הט') מן אות השנייה מן ניקוד הט' עם
כללם ופרטם. מאור הג' המתנועע אות הגבורה (נ"א המנענע אות השם) והעמידה במקומה לבל יתפשט וישחית הבנין הנאה ברוב גבורתו והדרתו, ובהיות זה המאור המנהיג את אות הג' בגבורה גדולה מאד ואפי' שהוא מן ענפי אילן מנהיג את השורש (נ"א השור) ככתוב לעיל. והיה מעיין בניקוד הזה ותראה כל מה שאמרתי דרך קצרה, מפני שאם הייתי מאריך אלו כ"ו דרכי השם לעולם לא יגמור העניין מפני רוב חכמתו והאריכות, ומפני זה שמתי פני לקצר בזאת החכמה והחכם שידקדק ימצא כל העניינים בלי שבוש וידע דרך המלך וידע למי הוא עובד וכמה היא גבורתו גדולה וכמה ממשלות מתפשטות מלפניו ומה שכר נותן לאוהביו ולשומרי משמרתו, וכן ידע מה העונש שמעניש לעוברי מצותיו לאותם שלא יראו מפניו, וכבר ביארתי ברמזים העונש של רשעים בעה"ב כמו שאמרתי סודם ברמיזה ובחכמה ובמדה גדולה. ועד עכשיו פירשתי ברמז שכר הצדיק ועכשיו אפרש עונש הרשע וכמה גדולה הבושה שמקבלים.
הקב"ה סידר מעשיו בחכמה ובקו המדה ונתן מול העונש השכר והקדים השכר לעונש כמו שתראה, כי אחר אות ה' אות ו' כי אות ה' מנוחה ואות ו' גבורה המשלמת גמול לעוברי מצותו, ושלשים וששה דרכים נאחזו במדת הגבורה כמנין ששה על ששה וכל דרך ודרך דין קשה חזק ואמיץ לגבורתו אין מספר, וכל הדרכים יש להם ראש וסוף ואמצעית ל"ו דרכים וכל דרך ודרך מעניש, ומן רוב הגבורה של אלו הדרכים נתפשטו מהם כחות לאלפים ולרבבות ובנו בניין נאה בגבורה הוא מקום העונש והקיפוהו בששה חומות שהם סערה והמולה ורעש וסופה וקול מים רבים, וההיכל הגדול הזה שהוא מקום העונש מן ז' אשות בראשונה אש שורף ועינו כעין הירוק, השני אש משריף והוא כעין אדום, השלישי אש מלהטת והוא תכלת, הרביעי אש משריף לשעה והוא אדום (נ"א בשלישית אש מלהט אפילו מרחוק, ברביעית כעין התכלת אש שריחו משריף לשעה ועינו אדום פונה לשחור מתוקף האש), החמישי נמצא במדריגה קטנה ובה
קצת מהנחה פונה ללבן, הששי אש (מסריף) [משריף] ומאכיל הרשעים (נ"א הששי אש מזעיר ומרעיש ומאכל הרשעים מרחוק), הז' אש שחור והוא עונש גדול שנוחלים הרשעים, והנה נודע לנו באמת שזה הניקוד הוא דין גבורה ודין קשה היא ואות עצמה של גבורה מצד שמשם (נ"א והאות בעצמה גבורה גדולה שמשם) יוצא סופה וקול המולה, ות"ר פרסאות מתפשט הרעש מלפניו והסופה וקול הסערה, וכל אדם מישראל שנימול בבשרו וכל מה שעשה האמת שיתן דין וחשבון ויבא באלו האשות אשר זכרתי למעלה, וכל אדם מישראל כשנכנס למקום הזה אז מרוב חבה יוצא אש מלפני המציאות ומקרר האשות לכסותו לבל יתלהט בתוקף האשות ויושב שם י"ב חודש לא בג"ע ולא בגיהנם, ועל כן אמרו שאין שום א' מבני ישראל יורש גיהנם ולא על צד אחר שתחשוב. ומאור זה כאשר הוא מתגבר לעלות ומדי עלותו במסילה העולה בית אל מרעישים לפניו כל המאורות והצבאות וכל החיילים רעש גדול והוא ברוב גבורתו מתאמץ לכסות עליהם
ולהביאם תחת ממשלתו, ומפני רוב הגבורה נחלק לג' מאורות ולולי שהוא מתחלק אין דבר שיעמוד לפניו מפני רוב הגבורה, ואמרו כך מפני מה העולם עומד קיים מפני הגבורה הואיל והגבורה מכסה על העולם מפני זכות ג' אבות כנגד ג' המאורות, וזהו האמת. ואלו ג' המאורות המנהיגים את הגבורה פועלים בדין קשה מבלי טהרה והם שמות שאינם יוצאים משום מקום אלא שמות בפני עצמן, ושמותם של אלו הג' מאורות הם יוצפעחירון (נ"א יוצפעחירון) אספעיחירון (נ"א עספעיחרון (נ"א אספעחירון) ושם הג' מפעיחרויהו שלשה שמות אלו הם אדירים ונכבדים לעלות חימה ולנקום נקם בלי ספק, ומלאכים מקבלים מהם אשר אלו שמותם גבריאל צדק"יאל עזאל עוזיאל (נ"א שא' משניהם מיותר כי נמצא באמת כי עוזיא"ל ממונה על אש השורף ועזא"ל הוא מן האש המקרר) והמלאכים נמשכים בקו הגבורה והם שמות לקיים קללה ולהמית שונא י"ג יום זה אחר זה וקודם אלו השמות היה זוכר שם יהו"ה בניקוד הט'
ובלי טהרה תוכל לעשות ותצליח, ומי יוכל לדבר גבורתו הגדולה שלולי זכות ג' אבות היה העולם חרב מפני גבורתו הגדולה והנפלאה וכמו שאמרתי למעלה, אם תבין תראה חתימת עונש הרשעים ועונש רשעי ישראל לא יכחד לך שום דבר אם תעיין ואני הוצרכתי לקצר כמו שאמרתי. והנה כי נשלם מאור הג' והוא שור"ק בן ג' ניקודים על כללים ופרטים ורמזים. מאור הד' הוא ניקוד אות הרביעית מן השם מן הניקוד הט' מי יוכל למלל גבורתו והדרתו בהתגברו, והוא יוצא מן מקום שורש השרשים לנהוג את כחות הגבורה על שם הנכבד והנורא יהו"ה והוא מאור וכח שמרוב צדקתו ושפלותו הוא מתגבר יותר מכל המאורות, והוא בתוקף האש העליון וברוב ממשלתו שבו מקרר האשות החזקות והאשות שאין שורפין ומשחית מעלותם, וכראות המאורות שזה המאור מתגבר מתחרדים כולם חרדה גדולה ונאחזים בד' פנות המרכבה לבל ימוטו ויאבדו מן העולם, והוא עומד עליהם ומחליש גבורתם והוא אינו יוצא ממקומו
אלא בשני זמנים או שיהיה טוב לישראל מאד מאד או שיהיה ח"ו רע מאד כי הוא יוצא לקרר המעלות, ואם בראשונה פוגע באשות ובמחניהם של ע' שרים והוא מקררן ומחליש טובם וממשלתם ונמצא טוב לישראל בזה העניין, ואם בצאתו פוגע במחנות העומדים להגן על ישראל הוא מקררם ומחליש ממשלתם חלישות אמיץ ונמצא אז לא טוב לישראל ח"ו. ועתה הבין כי בכאן אאריך יותר ממה שהארכתי למעלה ואביא עניין ישראל בכאן בדברים קצרים ואביא עניין העו"ג בממשלתם ואביא סודות עמוקות בקוצר דברים כי לפי רוב החכמה הם דברים קצרים. וזה המאור הד' המנהיג אות הד' מן השם הנכבד והנורא יהו"ה הוא מאור גדול ואמיץ, כי האמת אות אחרונה מן השם אות ה' מי יוכל לדבר גבורתה והנחתה ואין נראה בה שום תערובת של דין אלא רחמים והוד ויקר, ומעלת שני האותיות שהם בשם ה"ה (נ"א י"ה) לזו נמצא (נ"א לא נמצא) מעלה גדולה יותר מזאת, הראשונה מתגברת במעלתה והיא נקראת
שכר העולם הבא והאחרונה נקראת חותם הברית הגדול והנורא הוא אשר עליה כתיב, נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה (איוב כ"ח ז') כלומר מעלת האות האחרונה אין מלאך ולא שרף ולא חכם שידע עד איזה מקום אות המנוחה של זאת האות מגיע, ובמנוחות של אות הזאת נשרשו בה שרשים לאין תכלית וכולם מעלים פרי למאכל ועליהם לתרופה. והמאור הזה הד' המנהיג את האות הרביעית מי יוכל לדבר חכמתו וסודותיו עמוק מאד אין לו קץ, כי הוא מאור שמתפשט לשש קצוות, ובהיותו מתפשט זה המאור אין להתפשטו תחום ולא מניין ועל כן לא ידעו לו לא תחום ולא מניין, וכאשר יוצא מן שורשו הוא שורש אילן החיים מן מקורו יוצא ועולה בדרך קו המישור שהוא סוד השם הנורא ששפעו וגבורתו מתפשט ממזרח ועד מערב ועל כן נקרא קו המישור, ובהיותו עולה בזה הדרך מי יוכל לדבר גבורתו והדרו כלול מכל מיני יופי וחמדה, ומגיע עד מקום התקבצות המאורות היוצאים מלפני המושל, וכל המאורות
האלו כלולים בתפארת הוא סוד שבת הגדול עד זה המקום שאמרתי לך. ובהיות מאור זה מגיע עד מקום התקבצות המאורות שם עומד ושם הוא משפיע גם הוא לכל אותם המאורות שמצא שם כי הוא אדון עליהם ומכסה עליהם מלמעלה כמו שתראה בראיות ברורות, כי האמת זאת החכמה שקראוה בעלי החכמה קבלה על סוד נאה, ועתה היה מעיין שאם ראית חכמה בשאר המאורות יותר תראה בזה, כי בהגיעו אל זה המקום מראה הזכות אשר נמצא בו בלי עמל מרוב המנוחה מתגבר ועולה ונראה מנוחתו כמו גבורה גדולה לא שהוא דין קשה, ובהיות המאור הזה עומד בזה המקום כמה מאורות מתחלקים ממנו והוא אינו חסר מממשלתו אפילו שכולם נשפעים ממנו, והמאור הזה איננו מתחלק מהמציאות כי האמת זו האמונה כל איש שמאמין שהמאורות נבדלין ממקורן (נ"א ממקומן) זה לא יאמין הטוב והישר כי האמת כל המאורות קשורין באדון שאין שום שכל יכול להשיג דמיונו כי אין לו דמיון ואין שכל יכול להשיג יחודו על דרך
שלימה, במאורות שמתפשטים מן הקב"ה (נ"א אבל במאורות שמות פשוטים מן הקב"ה) יש מאורות שהן קשורים יותר קרוב ואלו כמה רחוק אבל בין גדולים בין קטנים קשורים בסבה ראשונה אין פרץ ואין יוצאות אלא ברצון אהי"ה אשר אהי"ה המציאות הנכבד והנורא. ומעכשיו ואילך היה מעיין בזה המאור ותראה מעלתו כי עד עתה דברתי ההקדמה. המאור הזה אשר נשרשו השרשים הגדולים אשר תראה שמותיו עכשיו ומעלתם, ותראה כיצד (נ"א קצת) מן יחוד הקב"ה השלם בהתחברות הממשלות זו עם זו ובהתחברם כן נמצא היחוד שלם גדול ונורא, ותראה כי המאורות שנמשכו בגבורה גדולה תראה מאיזה מקום מתפשטים ויוצאים ובאיזה מקום מתחברים ומגיעים, ותראה כחות הרחמים מאיזה מקום מתפשטים ובאיזה מקום מתחברים ומגיעים, ובהיותך יודע זה תבין יחוד הקב"ה בדרך אחת מכמה דרכים שיחוד הקב"ה נודע מהם. המקום שורש השרשים וסבת הסבות אשר ממנו יוצאים כל הדברים זהו המקום הנעלם מפני
רוב גדולתו ותפארתו ולפי רוב תפארתו נראה השכל מעט. אבל הואיל והמציאות לא נודע לנו כי אם בחכמה גדולה לכן נפרש המאורות הקרובים אל המלך מאיזה מקום יוצאים ומה פעולה ומה עבודתם אשר הם עובדים וכיצד הם קשורים בסבה ראשונה, ואלו החכמות אשר אמרתי לך ברמז אפרש כל זה כדי שלא אאריך ואם הייתי מאריך אין שכל יכול לסבול, ומעכשיו ואילך היה מעיין. אלו הם המאורות המתפשטים מן המציאות ומנהיגים בכוחו הגדול בתחילה יוצא מן מקום המציאות מן שורש השרשים שהוא אדון כל פעולה מאור יפה ונורא שמרוב גאותו וגאונו נראה כדמיון דגל מתגאה על כל המאורות והוא מוציאם ומביאם תחת ממשלתו, וכל המאורות בו מצאו מקום כי מרוב גאותו ומנוחתו נראה בו גבורה וממשלה, ומן זכות מנוחתו נראה בו מנוחה בלי תערובות, ונמצאו בזה המאור מרוב ממשלתו ב' מדות דין ורחמים משפיע לאלו ולאלו משפיע למלאכי גבורה גבורה ולמלאכי רחמים רחמים וסובל את יצר הרע בגבורה
ואת יצר הטוב ברחמים, ונראה באמת כי זהו המאור המתפשט מן המלך יותר קרוב אל האדון יותר מכל המאורות ומתפשט לימין ושמאל ולכל ששה קצוות, ובו נשרש שלשה מעלות שהם קו אחת. האחת התחתונה היא מלכות היא כנסת ישראל היא שבת הנרמז בלשון נקבה כמו שכתוב, שבת היא לה' (ויקרא כ"ג ג'). השנית היא אמצעי היא תפארת שכל רואיו ישגיחו מרחוק לראות יופיו וממשלתו. הג' (נ"א העליונה) היא העליונה היא כתר עליון ואע"פ אשר לשלשתם נמצאו שלשה שמות בפרט ובכלל לשלשתם השם שלהם הוא שם אחד והוא יהו"ה שזו קשורה בזו וזו קשורה בזו ועל כן נמצא שם אחד להם, ובהיות שם זה מתפשט בהנחה נמלאו כל המקומות והחדרים זיו עליון גדול ונורא, ומרוב השפע והזיו יוצאים ממנו מאורות לאלפים ולרבבות וכל אחד ואחד בעלי שכל וחכמה, ואף על פי שיוצאים אינם מובדלים ממנו אותם המאורות יוצאים בתערובות של גבורה יוצאים והם המשפיעים גבורה לשאר הנבראים
ואח"כ יוצאים ארבעים (נ"א ארבע) מאורות ראשים על כולם מתפשטים מאילן החיים ויוצאים לנהוג את מקורם ולתור לו מנוחה, ואם קשה בעיניך זה העניין שהענף יהיה מנהיג את השורש זהו לפי חשיבות השורש נמצא וזהו דומיא לאב שיש לו בנים והבנים נגדלו ומלאו את מקומותיהם בחכמה והבינה ומנהיגים את אביהם, גם כמו סוס שנושא את האדם כן הארבעים