ספר נהר שלום
דף לה עמוד א
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
דף לה עמוד א ס"ג אבל אין הוכחה שהם המוחין דאבא ולפיכך הוצרכו שני לילות עכ"ל: (הרי בפי' גם המוחין דחיצוניות נסתלקו והם נתקנים עם הפנימיות ע"י ספירת העומר כנזכר שם סכ"י): והענין כי הנה נודע מ"ש הרב זלה"ה בשער הכונות בדרוש ג' מדרושי פסח כי בגלות מצרים היו החיצונים נאחזים בקדושה בתכלית עד שחזר ז"א לבחינת תלת כלילן בתלת ונוקביה לבחי' נקודה א' וכאשר עלה ברצון המאציל העליון לבטל אחיזת החיצונים מהם הגדיל את הזו"ן בתכלית ההגדלה שאפשר והוא עד גדלות השני דאו"א עלאין והם המוחין הנמשכים בתפלת ערבית דליל פסח כנז' שם ע"ש ואז נתבטלה אחיזת החיצונים ונטהרו דמי החו"ג דנוק' דז"א מאחיזתם והויא זיווגא עילאה: וכתב עוד שם וז"ל ודע כי אלו המוחין הנ"ל שהם עד תכלית גדלות שני דז"א הנכנסים בתוכו בליל פסח הנה לסיבה זו אנו אומרים הלל גמור בליל פסח משא"כ בשאר לילי הימים טובים והם מתקיימים בו כל הלילה וכל היום ראשון של הפסח ולכן אומרים הלל גמור ביום
א' של הפסח ואח"כ מסתלקין לגמרי כמתחלה ואח"כ חוזרים להכנס בסדר המדריגות מדריגה אחר מדריגה מן היום השני של הפסח עד תשלום חמשים ימי ספירת העומר שהוא חג השבועות כמו שנבאר בע"ה בענין ספירת העומר ולכן אין אומרים בשאר ימי הפסח הלל גמור אלא בדילוג: (ס"ד ע"א) וטעם הדבר הוא כי לסיבת אחיזת החיצונים בז"א בתכלית תוקף אחיזתם לכן הוצרך להגדילו ברגע א' כל מדריגות הגדלתו כדי שיתבטלו החיצונים ואחר שנתבטלו הוחזר הדבר לטבעו להגדיל בסדר הגדלתו מדריגה אחר מדריגה: גם בזה תבין ענין איסור הזיווג בליל פסח משא"כ בשאר ליל ימים טובים שהותר הזיווג אלינו ואדרבא יש חיוב מצות עונה יען כי ע"י התחתונים נעשה אז הזיווג העלון אבל בליל פסח אין הזיווג העליון נעשה על ידינו נאסר לנו הזיווג התחתון: גם בזה תבין מ"ש בס' הזוהר בפ' אמור כי ענין ימי ספירת העומר הם בסוד ספירות שבעה ימי נקיים כדי שתטהר האשה העליונה לבעלה בחג השבועות וקשיא טובא דכיון שהיה זיווג
עליון בליל פסח כמו שזכרנו בשם ס' הזוהר בפרשת אמור א"כ הרי יצתה מחלאת טומאתה של גלות מצרים ונטהרה לבעלה ונזדווגה עמו ואיך חוזרת אחר הזווג ההוא לספור ימי נקיים אבל הענין יובן עם הנז' כי הנה ענין הטומאה הזו היא נמשכת מאותם חמשה דמים של טומאה שקבלה בזמן גלות מצרים מבחי' לבושי הגבורות מתמצית הנשאר מסיגיהם כנ"ל ולכך היא צריכה להטהר מאותם הדמים הטמאים כי אז היו החיצונים נאחזים בה ג"כ ובליל פסח אשר הגדיל זעיר ברגע א' כל ההגדלות ההם נפסקו הדמים ההם ונתבטלה אחיזת החיצונים לא בזעיר ולא בנוקביה כלל ועיקר ולכן נטהרה ולא הוצרכה למנות שבעה ימי נקיים בעבור כי נטהרה לפי שעה שלא כדרך טבע אבל אחר עבור יום ראשון של פסח ונסתלקו המוחין חזרו החיצונים להתאחז אבל לא אחיזה גמורה כבתחילה כי כבר נתבטלה אחיזתם הגדולה וחזרו להתאחז בדמים ההם ואז נכנסין המוחין בסדר המדריגות וכפי סדר כניסתם כך הוא סדר
ביטול אחיזתם לאט לאט בהמשך ימי ספירת העומר שהוא ענין ספירת שבעה ימי נקיים ואז נטהרה מטומאתה ונגמרת להטהר בחג השבועות ואז חוזרת להזדווג עמו כמו שנתבאר לקמן בע"ה ענין זה לפי שכפי הנזכר יש קושיא גדולה שא"כ איך שאר ימי הפסח נק' ימים טובים כיון שעדיין לא נטהרה מטומאתה עד חג השבועות וגם ענין השבתות והר"ח אשר בין פסח לעצרת ולמטה בענין יום ז' של פסח בענין קריעת י"ס יתבאר זה היטב בע"ה עכ"ל: וכן ג"כ כתב בדרוש שמיני והוא דרוש שני בענין ספירת העומר וז"ל הנה נתבאר לעיל כי גדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל ראשונה של פסח כדי שיוכלו ישראל להגאל ואחר יום ראשון של פסח מסתלקין כל המוחין הנז' וחוזר לקדמתו לבחי' תלת כלילן בתלת וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום הראשון בלבד ואח"כ מליל ב' ואילך אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר אשר נכנסו בליל פסח ונסתלקו ועתה חוזרין ליכנס כפי סדר המדרג' כל
מדרגה ביום שלה ע"י מצות ספי' העומר בנ' יום שבין פסח לעצרת ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנה ז' ספי' שיש מן החכמה דז"א והם חב"ד חג"ת ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה מלכות מאחורי הת"ת כנודע ועמה הם ז' ספי' וכנגדם אנו סופרים ז' (ע"ב) שבועות אלו לפי שא"א שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספי' אלו בנויים ומתוקנים ואז תהיה היא ראויה אל הזיווג ולהיות כי כל א' מאלו השבעה היא כלולה מכולם לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות וכל שבוע כולל ז' ימים ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספי' אחת משבעה ספי' הנזכר באופן כי בשבוע הראשונה נתקן מוח החכמה בז' בחינותיה כו' ובשבוע השביעית נתקנה המלכות בכל שבע בחינותיה עכ"ל: הרי מבואר בפירוש כי אחר עבור יום א' דפסח נסתלקו מהזו"ן המוחין דקטנות וגדלות ראשון והמוחין דקטנות וגדלות שני שנמשכו לזו"ן בתפלת ערבית דליל פסח ועתה חזרו
לבחינת תלת כלילין בתלת וחזרו החיצונים להתאחז בהם ובדמי החו"ג דנוק' כבראשונה אלא שלא היתה אחיזה גמורה כבתחילה אשר לא היה אז כח בידינו לבטל אחיזתם אבל עתה כבר הותש כוחם ונתבטלה אחיזתם הגמורה ועתה יש כח בידינו לבטל אחיזתם ואנחנו חוזרים להמשיכם להם לאט לאט ע"י מצות ספירת העומר וכל זה הוא בפנימיות כי הלל גמור ובדילוג הנז"ל בדברי הרב ז"ל הוא בתפילות שהם בפנימיות: ובזה יובן מש"ל דכשחל פסח בשבת שאין לכוין במנחה של אותה שבת להמשיך לזו"ן המוחין דדיקנא דא"א כשאר השבתות שאם היו נמשכים להם אותם המוחין שהם המוחין הנמשכים להם בחג השבועות היתה אחיזת החיצונים מתבטלת מהם לגמרי אפילו אחר עבור יום א' דפסח ולא היתה מתקיימת מצות ספירת העומר ולא מצות חג השבועות ואי זה רצון המאציל כי אם לבטל אחיזתם לאט לאט ע"י מצות ספירת העומר ואח"כ בחג השבועות נמשיך להם המוחין דא"א ונטהרים לגמרי כי זהו סדר תיקון חטא אדה"ר לדעת רבי יהושע שבניסן נתקן פנימיות
העולמות והנשמות: והנה גם המוחין דחיצוניות שנמשכו לזו"ן ע"י מעשה המצות שבסדר ההגדה גם הם נסתלקו מהזו"ן על סדר הפנימיות ממש וחוזרים ובאים גם הם ע"י מצות ספירת העומר כנזכר בסוף דרוש ב' של העומר וז"ל. וצריך ליתן טעם אל קצת השינויים הנ"ל והוא כי סיבת כניסת גדלות ראשון דאבא קודם דאימא הוא לפי שכיון שבליל פסח נכנסו כל המוחין לכן עתה הספיק טעם ההוא שיכנס עתה גדלות ראשון דאבא בתחלה לפי שהוא אור יותר גדול ובו נכלל מוח אמא גם ענין כניסת קטנות הראשון אחר גדלות שני דאימא הוא לסיבה הנז"ל בליל פסח כי הוא דינין קשים ולשלא יתאחזו בו החיצונים אינו נכנס עד שיכנס גדלות שני דאימא אבל אין צורך שיתאחר עד כניסת גדלות שני דאבא ג"כ גם ענין הצטרכות שתי לילות ליל ששי וליל שביעי לגדלות שני דאבא הטעם הוא כי עיקר ליל פסח היתה בעיקר ארבעה כוסות שבהם נרמזו ארבע מוחין דאימא אבל גדלות שני דאבא לא נכנסו רק דרך רמז קטן בענין
המצה אחר שנכנסו כל שאר המוחין ולכן הוצרך עתה שתי לילות כי בליל הראשון נכנס תוך הגולגולת דזעיר ומניח בו דף לה עמוד ב קצת רושם ובליל השנית נכנס הוא עצמו כנ"ל והם סוד ליל ששי וליל שביעי: (ס"ה ע"א) יכוין לקיים מצות עשה לספר ביציאת מצרים שנאמר, והגדת לבנך והיה מ"ע שהז"ג ויכוין לברר מהכלים ואורות דרפ"ח דו"ק דזו"ן ולהעלותם עם נשמת הזו"ן שהם הצלם דמוחין היותר גדלים והמוברים הנמצאים בהם בעת ההיא ולהעלותם לישסו"ת ומשם לאו"א ומשם לפרצוף מ"ה וב"ן דבינה גרון דא"א שהם ישסו"ת דא"א ומשם לפרצוף מ"ה וב"ן דחכמה מוחא סתימאה דא"א שהם או"א עילאין דא"א ואז יכוין לזווג המ"ה וב"ן דעתיק ונוק' וא"א ונוק' שהם החב"ד דחכמה הנזכר ויכוין להמשיך הטיפה מיה"ו דע"ב דעתיק שהוא החכמה דחכמה הנזכר ולהעבירה דרך שם ס"ג דנוק' דעתיק שהיא הבינה דחכמה הנז' לא"א ונוקבא שהם החו"ג דדעת דחכמה הנזכר ויכוין לזווגם ולהמשיך הטיפה שהוא היה"ו דע"ב הנזכר
לאו"א וישסו"ת שהם החג"ת דחכמה הנזכר שהם בחי' שם מ"ה ויכוין לזווגם ולהלביש טיפת ההי"ו דע"ב הנזכר תוך יה"ו דמ"ה שלהם ולהמשיך השני יה"ו דע"ב ומ"ה הנזכר לזו"ן ויעקב ורחל שהם הנה"י דחכמה הנזכר שבהם שם ב"ן ויכוין לזווגם ולהלביש השני יה"ו דע"ב ומ"ה הנזכר תוך יה"ו דב"ן שבהם העולה מ"ב ויכוין לזווג יעקב ורחל שהם היסוד דחכמה הנז' והם בחי' החיך דא"א עם המלכות דחכמה הנזכר המלובשת תוך הבינה שהיא גרון דא"א ולהמשיך טפת השלשה יה"ו הנזכר בזווג דנשיקין מן החיך שהם יעקב ורחל הנזכר לגרון שהיא הבינה דא"א ויכוין להעלות מ"ן הבינה הנזכר והם תרי טיפין לקבל טיפה אחת דדכורא והם פשוט ומלא ומלא דמלא דשני אהי"ה דההי"ן מנו"ה דבינה הנז' ולהעלותם ולכלול אותם בפשוט ומלא דמלא דשני אהי"ה דאלפין דחסד וגבורה דבינה הנזכר ולהעלות ולכלול כל הארבעה אהי"ה דההי"ן ודאלפי"ן הנזכר במ"ב אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא
דשני אהי"ה דיודי"ן דחו"ב דבינה הנז' ובתוכם נכלל הטיפה דדכורא שהם השלשה יה"ו הנז"ל ומשם יכוין להמשיך הטיפה ההיא כלולה ממ"ה וב"ן עם ה"ח ועם הבירורים דזו"ן דרך חוט השדרה לנו"ה דא"א שהם הזו"ן דיליה ויכוין לזווגם ולהמשיך האורות ההם ליסוד דיליה שהם יעקב ורחל דיליה ויכוין לזווגם ולהמשיך מהנה"י דא"א טיפה כלולה מג' טיפין אש מים רוח והם בחי' מוחין מהנה"י דא"א לאורות ההם דזו"ן (והנה היסוד דא"א נקרא שופר צר מלמעלה ורחב מלמטה ועליו נאמר מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה כי מן המחצר שהוא התחלת היסוד התחיל לקרוא לי"ה שהם או"א שימשכו אליהם את הטיפה ההיא ואמנם במרחב שהוא סוף היסוד ענני י"ה או"א כי משם יצאה הטיפה הנזכר וקבלוה (ע"ב) או"א לתקנה ויכוין לזווג או"א ולהמשיך צלם דמוחין הנזכר לחח"ן ובג"ה ודת"י דמ"ה וב"ן דז"א: והיא מ"ע בדבור שהיא בבחינת הפנימית דפנימיות אלא שנראה מס' מ"ש כי הוא בחיצוניות
דחיצו' שתיקנו היה ע"י שנכללו נה"י וחג"ת דא"א ג' בג' וזה הי' בחי' דחיצונית שזמן עיבורו היה בט' וי"ב ע"ש ש"ה ח"א פ"א ובסוף פ"ז ובס' ע"ח שער העיבורים וצ"ע: ואפשר כי עיקר המ"ע זו היא מורה על בחי' זווג העליון זה דנשיקין שהוא בחיך וגרון דא"א ולפיכך היא בדיבור ואינה מורה על בחי' זווג התחתון דיסוד ומלכות דא"א כי זה נעשה ע"י מצות מעשיות: וכ"ז הנז"ל היה ע"י שעלו פרקין אמצעיים דעתיק שבתוך נה"י דא"א והלבישו לפרקין עילאין דיליה שבתוך חג"ת ועליהם הלבישו חג"ת דא"א ועליהם עלו והלבישו נה"י דא"א ושליש התחתון דת"ת דא"א לשני שלישים העליונים דיליה ועליו היסוד ועליו המלכות דא"א ועל נה"י הנזכר דא"א אורות דחג"ת דז"א ועליהם אורות דנה"י דז"א ועל היסוד המלכות ועליהם או"א וישסו"ת עיין מ"ש ש"ה ח"א פ"ו הב' שמועות אחרות בענין זה בד"ה והנלע"ד דמהרח"ו ז"ל עכ"מ מכתיבת ידו: הנה נתבאר לעיל כי גדלות הנז' דז"א היה לפי שעה בליל א' דפסח כדי שיוכלו ישראל
להגאל ואחר יום א' דפסח מסתלקין כל המוחין הנז' וחוזר לקדמותו לבחינת תלת כלילן בתלת וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום א' בלבד ואח"כ בליל שני ואילך אנו חוזרים להמשיך המוחין הנז' אשר נכנסו בליל פסח ונסתלקו ועתה חוזרים להכנס כפי סדר המדריגות כל מדריגה ביום שלה על ידי מצות ספירת העמר בחמשים יום שבין פסח לעצרת ונודע כי אי הכתר נמנה ואינו נכנס במספר הי"ס רק מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנה ז' ספירות שיש מן החכמה ולמטה והנה כאשר נספור ונמנה ז' ספירות שיש מן החכמה דז"א והם חב"ד חג"ת ושם הוא מקום התחלת בנין הנוק' מלכות מאחורי הת"ת כנודע ועמה הם ז' ספירות וכנגדם אנו סופרים ז' שבועות אל לפי שאי אפשר שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספי' אלו בנויים ומתוקנים ואז תהיה היא ראויה אאל הזווג ולהיות כי כל אחת מאלו הז' כלולה מכולם לכן לא הספיק ז' ימים אלא שבעה שבועות כל שבוע כלול מז' ימים כו' עכ"ל:
אמנם צ"ל מה בחי' מוחין נמשכין על ידי מנין השבועות כי מה שנתבאר בשער הכוונות הוא כוונות מנין הימים אבל כוונת מספר מצות ספירת השבועות לא נת' כי כמו שמצוה לממני יומי כך מצוה לממני שבועי ועיין לקמן: כתב הרב ז"ל בדרוש ב' דעמר וז"ל שאחר יום א' של פסח מסתלקים כל המוחין כו' ואח"כ אנו ממשיכים אותם לאט לאט בסדר השבועות בסדר הימים בז' בחי' דחב"ד חגת"ם דז"א וקיבל בזה ב' פירושים מהרב ז"ל והם או שמתפשטים דחב"ד חגת"ם דחכמה בשבוע א' ובחב"ד חגת"ם דבינה בשבוע ב' כו' עד שבשבוע ז' מתפשטים בחב"ד חגת"ם דמל' דז"א נמצא שכפי ערך זה ליל א' בחכמה דחכמה ליל ב' בבינה דחכמה כו' עד שבליל ז' במל' דחכמה ועד"ז תקיש בשאר השבועות: והפי' הב' הוא שמתפשטים המוחין בשבוע א' בחכמה דז"פדחב"ד חגת"ם דהיינו ליל א' חכמה דחכמה ליל ב' חכמה דבינה עד ליל ז' בחכמה דמל' ועד"ז בשבוע ב' בבינות דז"פ חב"ד חגת"ם עד שבשבוע ז' הוא במל' דז"פ חב"ד חגת"ם ליל א' במל' דחכמה ליל ב' במל' דבינה
כו' עד שבליל ז' דשבוע ז' במל' דפרצו' מל' וכתב שאלו ב' הפירושים הם אמיתיים והם הפכיים זה מזה והפי' הא' יותר נכון ע"כ: ודברים אלו קשים להולמם שאם שניהם אמת איך הם הפכים והדבר יובן בהקדמה שקבלנו מרבנו רב ש"ר שלום זצוק"ל שבעת התיקון נכללו העולמות והפרצו' זה בזה ומה שהיה בעבי נעשה באורך ומה שהיה באורך נעשה בעובי דהיינו שפרצו' הכתר היו מתפשטים הי"ס שלו באורך כתר למעלה וחב"ד ג' מוחין וחג"ת ב' דרועין וגופא ונה"י ב' ירכין ואמה מל' עטרת היסוד ועליו מלבישים י"ס דפרצוף חכמה כו' עד שלבסוף מלבישים י"ס דפ' מל' והמאציל העליון כדי לכול הי"ס זב"ז וליחדם ולקשרם מי"ס דפרצוף הכתר שהיו מתפשטים באורך עשה ותיקן מהם כתרים לכל הי' פרצו' של כל הי"ס וכנגדם לקח הכתרים של הט"ס ועשה מהם באורך ט"ס דפרצוף הכתר וכעד"ז נתקבצו כל החכמות של הי"ס שהיו בעובי מלבישם זה לזה והיו מוח ימין של כל העשרה ונתפשטו באורך ונעשו י"ס דפרצוף